tag:blogger.com,1999:blog-31281770775453913512024-02-28T15:43:51.352-08:00shmatsabaitzlusaניסיון של יהודי פשוט, הנושם יום-יום מ'אויר נשמות ארצך', לגלות נפלאות בתורת השםMevakesh Levhttp://www.blogger.com/profile/09515981344329367262noreply@blogger.comBlogger1716125tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-141821936075989582021-05-13T06:07:00.001-07:002021-05-13T06:07:26.660-07:00האם מותר לבטל פירות שביעית ברוב?<div dir="rtl" style="text-align: right;">בס"ד</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הג"ר חיים מאיר הורוביץ שליט"א </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">האם מותר מדאורייתא לבטל פרי שביעית ברוב פירות חולין</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בפרשתנו ציונו הבורא ית"ש על מצות שביעית, ולאשר קרבה שנת השבע שנת השמיטה, אכתוב בעז"ה ענין הנוגע לקדושת פירות שביעית.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בפסחים נ"ב ב' ילפי' מדכתיב בפירות שביעית והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, "לאכלה אמר רחמנא ולא להפסד", דאסור להפסיד פירות שביעית, והוא לאו הבא מכלל עשה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ונסתפקתי האם איסור הפסד פירות שביעית היינו רק במפסיד גוף הפרי וכגון ששורפה או מאבדה, או דילמא איסור הפסד שביעית כולל נמי הפסד הקדושה, והיינו אפי' היכא דגוף הפרי קיים ואינו נפסד, מ"מ אסור להפסיד קדושת הפרי ולגרום שיפקע קדושת שביעית מהפרי.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ונלע"ד בעז"ה להביא ג' ראיות לפשוט הספק.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">א] האבני מילואים ז"ל בתשו' סי' י"ח חידש יסוד גדול, וז"ל "איברא למ"ד דאין מבטלין איסור אינו אלא דרבנן, יראה לענ"ד דהכא מן התורה אסור, משום דאנו מוזהרין על התרומה שלא נפסידנה, כדכתיב ושמרתם את משמרת תרומותי וכדתנן פ"ח דתרומות [מ"ח] ע"ש, ומן התורה צריך שימור שלא נפסיד תרומה וכו', וכשמבטל תרומה בתוך חולין הרי נהפך האיסור להיתר ונעשה מתרומה חולין דאחרי רבים להטות וכמבואר, וה"ל מאבד התרומה בידים כשמבטלה ברוב חולין, דתו ליכא כאן תרומה והתורה אמרה ושמרתם את משמרת תרומתי".</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והשתא אי נימא כהצד השני הנ"ל דגם בשביעית איכא איסור להפסיד קדושתה אע"ג דגוף הפרי אינו נפסד, א"כ דינא הוי דאסור לבטל פרי דשביעית ברוב פירות שאינם של שביעית, דע"י שמבטלה הרי מפסיד קדושתה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ונלע"ד בעז"ה להביא ראי' נפלאה דמותר לבטל פירות שביעית ברוב.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בתוספתא פ"ד דדמאי ה"י איתא, "מצרפין מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ כדי שירבו על פירות הארץ לפוטרן מן המעשרות וכו', מצרפין פירות חוצה לארץ על פירות ערב שביעית כדי שירבו על פירות שביעית לפוטרן מן הביעור". ובדברי התוספתא מצינו ב' ביאורים. הרדב"ז ז"ל בפי"ג ממעשר הי"ב כ' וז"ל, "ולא נתבאר בדברי רבינו אם מותר להרבות מפירות חו"ל כדי לפוטרם, אבל בתוספתא [פ"ד דדמאי ה"י] היא שנויה, מצרפין פירות חוצה לארץ על פירות הארץ כדי שירבו על פירות הארץ לפוטרם מן המעשר. ונראה שסמך רבינו על הכלל אין מבטלין איסור תורה לכתחילה אבל מבטלין איסורין דרבנן לכתחילה, וכ"כ בהל' מאכלות אסורות, והדמאי אין איסורו אלא מדרבנן".</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והחסדי דוד ז"ל בתוספתא שם פי', דכולה תוספתא אתא לאשמועינן דבאיסור דרבנן היכא שכבר נתערב אלא דאין די בהיתר כדי לבטל, מותר להוסיף עליהן עוד היתר כדי שיתבטל האיסור, ופי' דמיירי בשביעית בזה"ז שאינו אלא מדרבנן, ואם נתערבו פירות שביעית בפירות של ערב שביעית ואין בהם כדי לבטל, יכול לערב עוד מפירות חו"ל כדי לבטל פירות שביעית יעו"ש, וכעין זה פי' הפאת השלחן ז"ל בפי"ג הט"ו יעוש"ה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והנה גם דברי הרדב"ז ז"ל וגם דברי החסד"ד ז"ל א"ש בדינא דאין מבטלין איסור לכתחילה, דבזה יש הסוברים להקל באיסור דרבנן לערבו לכתחילה ולבטלו, ויש הסוברים דאסור לערב לכתחילה אבל אם כבר נתערב מותר להוסיף עוד היתר כדי שהאיסור יתבטל, והובאו דיעות אלו בדברי הטור ז"ל ביור"ד סי' צ"ט.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אמנם, בדינא דכ' האבנ"מ ז"ל הנ"ל דאסור לבטל תרומה ברוב חולין משום מצות 'משמרת', הנה בזה נראה ברור מסברא דליכא כל ההיתרים הנ"ל, וגם אם כבר נתערב בחולין ואין די בחולין כדי לבטלם, ודאי אסור להוסיף עוד חולין כדי שיתבטל התרומה, דמהות המצוה הוי לשמר הקדושה והוא דין תורה, וז"ב לענ"ד.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ומעתה, אם נימא דבשביעית נמי נוהג דינא דהאבנ"מ ז"ל דאסור לבטל הקדושה, תיקשי טובא מהך תוספתא היאך שרי להוסיף פירות חו"ל כדי שיתבטל השביעית, הא לבד מהאיסור לבטל איסור לכתחילה איכא נמי איסור לבטל קדושת פירות שביעית, ובזה לא יועילו כל הסברות הנ"ל, אלא בהכרח דבשביעית ליכא איסור לבטל הקדושה, ודו"ק היטב.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והנה בגוף חידושו של האבני מילואים ז"ל הנ"ל דמדאורייתא אסור לבטל תרומה ברוב חולין קשיא לי קושיא עצומה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">דהנה לפי"ז הי' מן הדין דאסור לבשל תרומה בתבשיל שיש בו רוב חולין. ואע"ג שתרומה נותן טעם בחולין, מ"מ ממשו מיהא נתבטל. ולא מבעיא לדעת רש"י ז"ל דטעם כעיקר הוי דין דרבנן, וכן לדעת הרמב"ם ז"ל דטעם כעיקר דרבנן באין בו כזית בכדי אכילת פרס, אלא אפי' אם נימא דטעם כעיקר דאורייתא, מ"מ למאי דכ' הנתה"מ ז"ל במקור חיים סי' תנ"ג ביאורים סק"א דגוף האיסור בטל אלא דהטעם גופא אוסר, נמצא דע"י הבישול גורם לתרומה שתתבטל.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ולפי"ז צ"ע ממשנה ערוכה בפ"ח דשביעית מ"ז, אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה שלא יביאנו לידי פסול דבהגיע זמן הביעור חייב לבער השמן של תרומה משום שבלוע בו שביעית, ר"ש מתיר דס"ל דליכא איסור להביא תרומה לידי פסול. ותיקשי, מאי איריא משום מביא תרומה לידי פסול, תיפו"ל דאסור לבשל דהרי השמן מועט לגבי הירקות וכדרך שמן בתבשיל, ונמצא דמיעוט התרומה בטל ברוב הירקות ועובר על איסור משמרת. וליכא למימר דהשמן עבידא לטעמא ולא בטל, דזה אינו אלא מדרבנן אבל מדאורייתא בטל, וצ"ע.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ב] התוס' בסוכה ל"ט א' בד"ה יותר כתבו וז"ל, "משמע שיש בדמי אתרוג יותר ממזון שלש סעודות. והא דתנן פ"ו דמעילה נתן לו שתי פרוטות ואמר לו לך והבא לי אתרוג באחת ובאחת רמון, התם באתרוג פסול דלא בעי ליה אלא לאכילה, אבל הכא כשר והדר לברכה דמיו יקרים".</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והפני יהושע ז"ל שם כ' על דברי התוס' וז"ל, "משמע מלשון התוספות דכל הדמים שנותנין בשביל אתרוג אפילו באלף זוז בשביל מצותו, פשיטא להו דחל עליה קדושת שביעית. ולכאורה לא ידענא מהיכן פשיטא להו הכי. דמסברא משמע דכיון דכולא מילתא דשביעית מקרא דלאכלה נפקא לן, א"כ משמע דלא חל קדושת שביעית אלא בשיעור דמי שוויו לאכילה דהוי כמו דרך חילול, משא"כ במה שמוסיפין על דמיו בשביל מצותו דאינו מעניני אכילה כלל מנא ליה דשייך ביה קדושת שביעית וכו', אפ"ה לדינא צ"ע כיון דמסברא לא משמע כן".</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">וקשיא לי א"כ לדעת הפנ"י ז"ל, היאך שרי לקנות אתרוג למצוה בדמי שביעית, הא כיון דאתרוג למצוה דמיו יקרים ולא נתפס בקדושת שביעית אלא סכום מועט כמה ששוה לאכילה, נמצא דמיד כשפורע המעות ונתפסו המעות בקדושת שביעית, מיד מתבטל דמי השביעית שבתוך המטבע ברוב המטבע שהוא חולין. ונמצא שגורם להפקיע קדושת שביעית מהמעות, ומסתברא דגם בתוך מטבע אחת שמיעוט ערכו אסור ורובו מותר שייך ביטול ברוב.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">וליכא למימר דממונא לא בטיל וכדאמרי' בביצה ל"ח ב', דזה אינו דהתם מיירי בממון של ראובן שנתערב בשל שמעון, אבל הכא לא הוי לתא דממונא אלא לתא דאיסורא. והש"ש ז"ל בש"ו פ"ד כ' דאפי' מעות הקדש שנתערבו אין זה בכלל הא דאמרי' ממונא לא בטל, כ"ש שביעית דהוי ממונו לגמרי ואין כאן אלא תערובת איסור והיתר. וליכא נמי למימר דכיון דביאתו לעולם בתערובת לא בטיל וכסברת המרדכי ז"ל, דהא הכא ההיתר הי' ניכר בפני עצמו קודם, דלדעת הרבה פוסקים ז"ל ליכא בזה דינא דהמרדכי ז"ל, וליכא נמי למימר דמטבע לא בטיל דהא זה אינו אלא מדרבנן לדעת רוב הפוסקים ז"ל וכדמשמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפט"ז ממאכ"א ה"ט. אולם עי' בדברי המל"מ ז"ל בפ"ז ממעילה ה"ו מדברי התוס' במעילה כ"א ב' ובדברי השער המלך ז"ל פ"א משקלים ה"א.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אלא בע"כ דליכא איסור דאורייתא לבטל קדושת שביעית, ולפיכך מותר לקנות אתרוג בדמי שביעית. ול"ל דאכתי ליתסר מדרבנן משום אין מבטלין איסור לכתחילה, די"ל דאין כונתו לבטל האיסור, ואם קונה בכמה מטבעות י"ל דמטבע לא בטיל.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ונראה בע"ה לבאר חילוק נכון בין תרומה לשביעית.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">דהנה בתרומה לא מצינו ילפותא דאסור להפסידה, אלא מצינו דאסור לטמאותה מדכתיב 'משמרת תרומותי'. ולענין הפסד התרומה נסתפקו התוס' בפסחים י"ג א' ד"ה ושורפין שמא ליכא איסור להפסיד התרומה. והתוס' הרשב"א ותוהרא"ש ז"ל והר"ן ז"ל בחי' לפסחים י"ג א' אייתו שיטת רבינו אפרים ז"ל דבמצות 'משמרת תרומותי' לא נכלל אלא האיסור לטמא התרומה, אבל לשורפה ולהפסידה ליכא איסור תורה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והרבה יותר מזה מצינו, דאפי' היכא דמצות אכילת התרומה אינה נפסדת ומתבטלת עכ"ז אסור לטמאותה. וההוכחה לזה, דהנה רש"י ז"ל בסוכה ל"ה ב' ד"ה הרי מכשירה כ' דבמעשר שני איכא נמי מצות 'משמרת' ואסור לגרום לה טומאה, והרי מעשר שני שנטמא פודין אותה ושפיר מקיים אכילת מעשר שני בפרי שעליו נפדה המעש"ש ונמצא שלא נתבטלה מצות אכילת מעש"ש, ועכ"ז אסור לגרום לה טומאה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ומעתה לפי"ז, הא דכ' האבנ"מ ז"ל דאסור לבטל תרומה ברוב חולין, אין כונת האבנ"מ ז"ל דהוי הפסד גוף הפרי דהרי גם כשמבטלו ברוב חולין אין גוף הפרי נפסד, אלא כונתו ז"ל דחלק ממצות 'משמרת' היינו לשמר קדושתה ולפיכך כשמבטל תרומה ברוב חולין הרי מאבד ומפסיד קדושתה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ומוכרחין אנו לכך. לדעת רבינו אפרים ז"ל הנ"ל דבמצות 'משמרת תרומותי' לא נכלל אלא האיסור לטמא התרומה אבל לשורפה ולהפסידה ליכא איסור תורה. והשתא אי נימא דכונת האבנ"מ ז"ל דכשמבטל תרומה ברוב חולין ה"ז נחשב כהפסד תרומה, תיקשי, התינח להסוברים דאסור להפסיד תרומה, אבל לדעת רבינו אפרים ז"ל דליכא איסור להפסיד תרומה מאי איכא למימר, וליכא למימר דאה"נ והאבנ"מ ז"ל לא קאי לדעת רבינו אפרים ז"ל, הא ליתא, דהא קאתי התם ליישב קו' המל"מ ז"ל אהא דדיינינן ביומא פ"ג א' טבל ותרומה הי מינייהו חמור לענין הקל הקל והק' המל"מ ז"ל גם אם תרומה הוי איסור חמור אמאי לא יפריש תרומה ויבטלנה ברוב החולין, ולהנ"ל אכתי תקשי קושית המל"מ ז"ל לדעת רבינו אפרים ז"ל.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אבל בשביעית מצינו איפכא, דלא מצינו איסור לטמא פירות שביעית אבל איכא איסור להפסידה. ומוכח דגדר הדין דתרומה ודשביעית חלוקים ביסוד דינם, דבתרומה הקפידה התורה על איבוד קדושתה וכל שלא ביטל קדושתה לית לן בה, ולפיכך מותר להפסידה דאינו פוגע בקדושת התרומה. אבל בשביעית הקפידה התורה שהפרי יאכל ולא יפסד ולא יעשו בו סחורה או מלוגמא, וכל שאינו מפסיד גוף הפרי אע"פ שגורם ביטול הקדושה לית לן בה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">וביסוד זה יש לבאר נמי הא דמצינו חילוק נוסף בין תרומה לשביעית. דהנה בפסחים ט"ו ב' אמרי' דלכו"ע, תרומה שנטמאה בטומאה דרבנן מותר לשורפה עם תרומה שנטמאה מדאורייתא, אע"ג דכששורפם יחד גורם טומאה דאורייתא לתרומה שנטמאה מדרבנן יעו"ש, אבל גבי שביעית מצינו דפרי שביעית שאסור באכילה מדרבנן, אסור לשרפו כיון דמדאורייתא מותר באכילה, וכדכ' התוי"ט ז"ל בפ"ה דשביעית מ"ד בד"ה לוף, דספיחין אע"ג דחז"ל אסרום באכילה, אסור לאבדם ביד דלאכלה אמר רחמנא ולא להפסד, וכן אסיק המשנה ראשונה ז"ל בפ"ח דשביעית מ"א [ועי' בסמוך מדברי החזו"א ז"ל].</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ולדברינו הנ"ל יש לבאר היטב, דבתרומה ליכא איסור הפסד אלא מצוה לשמרה בטהרה מדכתיב 'משמרת' עביד לה שימור וכדאמרי' בבכורות ל"ד א', וכל שכבר נטמא ואפי' בטומאה דרבנן דשוב אינו משומר בלא"ה, לא חייבתו התורה לשמרה בטהרה, אבל גבי שביעית דהתורה אסרה להפסידה בידים א"כ גם כשנאסר באכילה מדרבנן מ"מ אסור להפסידה בידים.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ואחר כתבי כל זאת, הראוני לדברי הגרש"ז אויערבאך ז"ל בתשו' מנחת שלמה סי' מ"ו שדן שם האם איכא איסור לבטל פירות שביעית ברוב לסברת האבנ"מ ז"ל הנ"ל דבתרומה אסור משום מצות משמרת, ואסיק התם דבשביעית ליכא איסור יעוש"ה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והנה אי כנים אנו בעז"ה במש"כ דליכא איסור לגרום ביטול הקדושה מפירות שביעית, הנה לפי"ז יש להוציא חידוש דין נפלא, ובהקדם ג' הקדמות.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">א] החזו"א ז"ל בשביעית סי' ט' סק"ו, נסתפק בספיחי שביעית שאסרום חז"ל האם מותר לאבדן ביד דמדאורייתא קדושין הן בקדושת שביעית, או דילמא כיון דבלא"ה אינם עומדים תו לאכילה מותר להפסידן מה"ת. והוכיח, מהא דבפסחים נ' ב' אמרי' דהמוליך פירות שביעית ממקום שאינו חייב בביעור למקום שחייב בביעור, חייב לבער הפירות מדרבנן דיהבינן עלייהו חומרי המקום שהלך לשם. והרי דעת הרמב"ם ז"ל דמצות ביעור פ"ש היינו שריפה, ומוכח דאע"ג דמה"ת אין הפירות חייבים בביעור, מ"מ כיון דרבנן אסרום באכילה וחייבום בביעור, תו ליכא איסור מה"ת להפסידם, יעו"ש. [ועי' לעיל מש"כ בענין זה בדברי התיו"ט והמשנ"ר ז"ל].</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ב] והשתא לפי"ז נלע"ד בע"ה דאחד שהדליק נר חנוכה בשמן של שביעית, מותר לו לשרוף הנותר מהשמן, דכיון דהשמן נאסר בהנאה ובאכילה דהוקצה למצות נ"ח, שוב ליכא איסור להפסידם מה"ת דתו אינם עומדים לאכילה, ודו"ק.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ג] ומעתה נלע"ד להוסיף ולחדש, דא"כ יהא מותר לכתחילה להדליק נר חנוכה בשמן של שביעית, דלמאי ניחוש, אי משום דמשתמש בשמן של שביעית ואינו יכול ליהנות מהשמן בזמן דליקתו, הא ליתא, דהרי מיד כשהדליק הנר ונאסר בהנאה שוב ליכא איסור להפסידה, ונמצא דאפי' רגע אחד אין השמן קדוש בק"ש דמיד כשנאסר בהנאה שוב אינו קדוש ואיסורו בהנאה והפקעת קדושתו באין כאחת, ואי משום דבזה גופא שמדליק הנר גורם להפקעת הקדושה, הא נמי ליתא, דלמאי דהוכחנו לעיל, הרי ליכא איסור לגרום הפקעת הקדושה מפירות שביעית.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ושו"ר דהגר"מ אריק ז"ל בתשו' אמרי יושר ח"א סי' ק' נשאל האם מותר להדליק נר חנוכה בשמן של שביעית, והשיב דלמ"ד דנ"ח אסור להשתמש לאורה אסור להדליק בשמן של שביעית, וצ"ל דס"ל כדעת התוי"ט והמשנ"ר ז"ל הנ"ל דגם ספיחין אסור לאבדם מה"ת.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">שו"ר דדברינו אינם נכונים. דהרי הפקעת הקדושה נעשה רק אחר שהשמן נאסר בהנאה, ונמצא דתחילה כשנאסר בהנאה עדיין קדושת שביעית עליו, וא"כ זה גופא שגורם לשמן של שביעית ליאסר בהנאה הוי הפסד לפירות שביעית, משא"כ כשמערב פירות שביעית ברוב חולין אינו מפסידו דאינו נאסר באכילה או בהנאה אלא דע"י הביטול קדושתו פוקעת.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ובזה יש ליישב הא דבבכורות י"ב ב' אמרי' דבהמת שביעית פטורה מן הבכורה דלאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ואימורי הבכור נקטרין ע"ג המזבח. והשתא אי נימא דמה שאסור באכילה ובהנאה פקע מיני' קדושת שביעית, א"כ אמאי פטורין מן הבכורה, הא כשחל קדושת בכורה ממילא פקע האיסור להפסידה ולשרפה דהרי אסור באכילה ובהנאה, וקשיא מכאן על דברי החזו"א ז"ל הנ"ל גבי ספיחין. ולהנ"ל א"ש דקודם צריך לחול קדושת בכורה ואח"כ נפקע הקדושת שביעית, וכיון דקדושת שביעית שבבכור קודם לקדושת בכורה שבו דהא בכור אינו מתקדש אלא בלידה דבפטר רחם תלה רחמנא, ובעודו במעי אמו כבר קדוש בקדושת שביעית, נמצא דע"י שחל עליו קדושת בכור הרי זה הפסד לשביעית.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ג] מיהו נלע"ד בעז"ה ראיה נפלאה דאסור לגרום הפקעת קדושת שביעית.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בתוספתא דשביעית פ"ה הי"ד קתני, "ואין מאכילין לא את הגוי ולא את השכיר פירות שביעית", ופסקה הרמב"ם ז"ל בפ"ה משמו"י הי"ג. והנה המהרי"ט ז"ל בתשו' ח"א סי' מ"ג בסוף התשובה כ', דיש שרצו ללמוד מדברי התוספתא [פ"ו הי"ב] דאסור לקנות פירות שביעית מהגוי כלל, כיון דנתפס על המעות קדושת שביעית, ואסור למסור דמי שביעית לנכרי כשם שאסור למסור דמי שביעית לע"ה. וכ' מהרי"ט ז"ל התם ב' טעמים לדחות הראי' מדברי התוספתא. ובטעם השני כ' חידוש גדול, דכשם דאמרי' בע"ז נ"ב ב' דמעות הקדש שבאו לרשות הגוי פקע קדושתם, ולמדו כן מדכתיב ובאו בה פריצים וחיללוה, א"כ כ"ש דדמי שביעית שבאים לרשות הגוי לא חל עלייהו קדושה. וע"כ כ' דהתוספתא ז"ל מיירי בעיר שרובה ישראל, ואסור למכור או לקנות מהם פ"ש דחיישי' שהישראל יהא מוכר על ידו ויעשה סחורה בפירות שביעית יעו"ש.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והנה בא"ד כ' מהרי"ט ז"ל בזה"ל, "ומיהו לענין פירות עצמן שלא יהיה בהם קדושת שביעית אין ללמוד מכאן, דשאני הקדש שמתוך שהוא יוצא לחולין ע"י פדיון אף הוא מתחלל בידם, אבל פירות שביעית דאין להם פדיון, דלעולם הפרי עצמו אסור, אינם מתחללים בידם. אבל לענין זה אני מוכיח ממנה שלא נאמר שהדמים שאנו נותנין להם בעד הפירות יהיה בהם קדושה".</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ומדבריו ז"ל למדנו דלא התיר מהרי"ט ז"ל אלא לקנות פירות שביעית שגדלו ברשותם, ולא התיר למכור להם פירות שביעית ואפי' פרי שני. והכי מוכח מדברי התוספתא דאין מאכילין את הגוי פירות שביעית, ומדהתוספתא לא חילק מוכח דגם פרי שני אסור למכור להם.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">וצ"ע דהתינח פרי ראשון אסור, דקדושתו לא פקעה אצל הגוי כיון דאין לו פדיון. אבל פרי שני שיוצא לחולין ע"י פדיון הוי כדמי שביעית שקדושתו פוקעת אצל הנכרי, ותיקשי טובא אמאי אסור למוכרו לגוי, הא כשיגיע הפרי לרשות הגוי פקעה קדושתו ולית לן למיחש שמא הגוי לא ינהג בהם קדושה, והיא קושיא עצומה לפו"ר.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ובע"כ לומר דנהי דכשבא לרשות הגוי פקעה קדושת הפרי, מ"מ זה גופא אסור למסור להם פרי ולהפקיע הקדושה, דאנו מוזהרין שלא להפסיד קדושת שביעית מהפרי. ושאני נידון דמהרי"ט ז"ל דכשאנו קונים מהם פירות שביעית לא חל קדושה כלל על המעות.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">תמצית העולה מהדברים.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">א] קיי"ל דפירות שביעית אסור להפסידם דילפי' מדכתיב לאכלה, לאכלה ולא להפסד. והנה גם בתרומה ובקדשים מצינו איסור להפסידם וילפי' מדכתיב משמרת תרומותי עביד לה שימור.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ב] יש לחקור באיסור הפסד פירות שביעית האם איכא נמי איסור לגרום להפקעת קדושת שביעית שבו או דילמא לא נאסר אלא הפסד גוף הפרי.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ג] יש להוכיח דליכא איסור להפקיע הקדושה מהא דכ' האבנ"מ ז"ל דאסור לבטל תרומה ברוב חולין דהוי הפסד תרומה ועובר על איסור משמרת, ויש להוכיח מתוספתא ערוכה דבשביעית ליכא איסור לבטל ברוב, ומוכח דבשביעית ליכא איסור לבטל הקדושה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ד] ובגוף דברי האבנ"מ ז"ל צ"ע ממשנה ערוכה דמותר לבשל תרומה בירקות של שביעית ותיקשי למ"ד טעם כעיקר דרבנן הא הדשמן של תרומה מתבטל ברוב הירקות שאינם תרומה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ה] דעת הפנ"י ז"ל דהקונה אתרוג למצוה בדמי שביעית לא נתפס בדמים קדושת שביעית אלא כנגד שויו לאכילה, ותיקשי א"כ היאך מותר לקנות אתרוג בדמי שביעית, הא מיד כשמשלם במטבע או כמה מטבעות בטל החלק במטבע שקדוש בק"ש ברוב המטבע שהוא חולין, ובע"כ דמותר לבטל שביעית ברוב.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ו] י"ל יסוד נכון דבתרומה הקפידה התורה רק על הקדושה דהא י"א דמותר לשרוף תרומה, וגדולה מזו מצינו דמעש"ש אסור לטמאותה משום משמרת ואע"ג דאם נטמא פודה המעש"ש ונמצא לא קלקל אפי' אכילת מעש"ש,</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ז] ולפי"ז י"ל דהא דאסור לבטל תרומה ברוב אין זה משום הפסד אלא משום דמבטל הקדושה משא"כ בשביעית דליכא איסור לטמאותה אלא להפסידה ובביטולו ברוב אינו מפסידה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ח] יש לחדש דלדעת החזו"א ז"ל דספיחין כיון דחז"ל אסרום באכילה מותר להפסידם מה"ת דשוב אינם עומדים לאכילה, א"כ שמן של שביעית שהדליקו בו נר חנוכה וניתותר שמן מותר לשורפו דכיון דנאסר בהנאה ליכא איסור הפסד.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ט] והשתא להנ"ל דליכא איסור לגרום הפקעת הקדושה, א"כ יהא מותר לכתחילה להדליק נ"ח בשמן של שביעית דהרי מיד כשנאסר בהנאה פקע איסור הפסד שבו ונמצא איסורו בהנאה והפקעת קדושתו באין כאחת, מיהו נראה דזה לא מיקרי באין כאחת אלא תחילה נאסר בהנאה ואח"כ פוקע הקדושה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">י] יש להוכיח דאסור לגרום הפקעת הקדושה, מהא דמשמע בתוספתא דאסור למכור פירות שביעית לגוי ואפי' פרי שני, ולדעת מהרי"ט ז"ל הרי כשבא לרשות הגוי פקע קדושתו.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div> אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-74220031351742197162021-05-07T03:58:00.006-07:002021-05-07T03:58:44.278-07:00בדין אנוס במצות עשה <div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בס"ד</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הג"ר חיים מאירר הורוביץ שליט"א </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מי שאנוס בשעת השמד שלא להניח תפילין האם מותר לו להחמיר ולמסור נפש</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בפרשתנו ציונו הבורא ית"ש למסור נפשינו על ג' עבירות חמורות; ע"ז ג"ע ושפ"ד. ובא הציווי על זה באמרו, "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם", וכדדרשי' בסנהדרין ע"ד א' ובע"ז כ"ז ב', ע"כ נכתוב בע"ה ענין יסודי הנוגע לחיוב מסי"נ.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הנה התרוה"ד ז"ל חדית לן חידוש גדול, וז"ל בסי' קצ"ט, "שאלה. כל העבירות שנאמרו בהן יעבור ואל יהרג, כגון בשאר עבירות בר מע"ז וג"ע וש"ד, אם יתרצה אחד ליהרג כדי שלא יעבור ובא למלוך, היאך מורין לו. תשובה. יראה דהאי מילתא תליא בפלוגתא דרבוותא, הרמב"ם כ' על כה"ג שאם ימסור עצמו ליהרג ה"ז מתחייב בנפשו. ובהגה"ה באשירי פ"ק דכתובות בשם מהרי"ח מסתפק בה וכו', ובאשירי ובהגה"ה באשירי בשם ר' יצחק בע"ז כ' דשרי ואינו מתחייב בנפשו. ובסמ"ק כ' דמידת חסידות הוא ליהרג ולא לעבור כה"ג. והי' נראה והואיל דפלוגתא דרבוותא אזלינן לקולא באיסור סכנת נפשות וכו', אמנם י"ל הכא דלענין קדוה"ש שלא הקפידה על איבוד נפשות מישראל ואמרה מסור עצמך על קדוה"ש לא ילפי' לה משאר ספיקא דלית בהו משום קדוה"ש. ונראה דלפי הענין, ושרואין כונתו מורין לו".</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ויש להתבונן בדבריו ז"ל במה שכתב דהכא לענין קידוה"ש לא הקפידה תורה על איבוד נפש, דהא לכאו' ע"ז גופא אנו דנין אי איכא הכא מצות קידוש השם או לא, וכיון דאיכא צד דאין כאן מצות קדוה"ש ואיכא איסורא דאיבוד נפש, אית לן למימר ספק נפשות להקל. וביותר צ"ע, דהרי התרוה"ד ז"ל לא מיירי במקום דאיכא ספק אי חייב למסור נפשו דהא אין זה מג' עבירות חמורות, אלא הספק הוי אי מותר למסור נפש בכה"ג, וא"כ אמאי לא נימא בזה ספק איסור איבוד נפש לחומרא ונורה לו שמספק אסור לו למסור עצמו למיתה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ונראה לבאר בע"ה, דדברי התרוה"ד ז"ל מיוסדים על אדני הסברא דשב ואל תעשה עדיף. דהנה במושכל ראשון נראה ברור, דהיכי דאיכא ספק אי חייב למסור נפשו, וכגון באנוס לבא על אשה ומסתפק אי א"א היא או פנויה, הי' מן הדין דכיון דמחד גיסא יתכן דחייב למסור נפשו ולא לעבור, ולאידך גיסא, שמא אין זה עריות ואסור לו למסור נפשו, א"כ אמרינן לו שוא"ת עדיף, ואסור לו לבא על האשה בקו"ע אע"ג דעי"ז יהרג.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ודא מילתא הוי פשיטא לי' להתרוה"ד ז"ל עד שלא הוצרך לפרשו. אלא דהוקשה לו, דהא בספק נפשות לא אמרי' שוא"ת עדיף, וכדחזינן בספק פקו"נ בשבת דמותר לו לחלל שבת בקו"ע ולא אמרי' לי' שוא"ת עדיף, וא"כ גם היכי דהוי ספק אי חייב למסור נפשו נימא ספק נפשות להקל ולא נימא שוא"ת עדיף.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">וע"ז תי' התרוה"ד ז"ל וייסד לן כללא בדיני ספק נפשות, דדוקא בחילול שבת דברור הדבר דנפשות חשיב טפי משמירת שבת, וכדילפי' ביומא פ"ה א' מ'וחי בהם', אלא דהשתא מסתפק אי הוי פקו"נ, בכה"ג ודאי דמותר לו לעבור בקו"ע להציל נפשו ולא אמרי' שוא"ת עדיף, וכדדרשינן התם מ'וחי בהם' דגם בספק פקו"נ מחללין את השבת. אבל בספק מצות קדוה"ש, דמצות קדוה"ש חשיבא טפי מאיסור איבוד נפש דהא התורה לא חסה בקדוה"ש על נפש מישראל, בכה"ג לא אמרי' ספק נפשות להקל.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ולפי"ז צ"ל דמש"כ דבספק קדוה"ש לא אמרי' ספק נפשות להקל, אין זה נתינת טעם אמאי מורין לו שלא יעבור בקו"ע, אלא דקאתי לבאר אמאי אמרי' הכא שוא"ת עדיף ובשאר ספק נפשות לא אמרי' הכי.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ולפי"ז יתורץ שפיר הא דהקשינו לעיל דהרי התרוה"ד ז"ל מיירי בשאר עבירות דליכא חיוב למסור נפש אלא ספק אם יקיים מצות קידוה"ש, ולדברינו ניחא מאד, דכיון דחזי' דמצות קידוש השם חשיבא טפי מאיסור איבוד נפש, א"כ לא שייך לאסור עליו למסור נפש משום ספק נפשות להקל, דבמקום מצות קידוה"ש לא חסה התורה על איבוד נפש מישראל.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והנה אי כנים אנו בע"ה במש"כ דעיקר טעמי' דהתרוה"ד ז"ל הוי מכח דינא דשוא"ת עדיף, נלע"ד להוציא ב' חידושי הלכות.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">א] נחלקו רבנן קמאי ז"ל היכא דאנוס בשעת השמד לבטל מצות עשה, האם חייב למסור נפשו. דעת הרמב"ן ז"ל בשבת מ"ט א' דאינו חייב למסור נפשו, אבל הלח"מ ז"ל בפ"ה מיסוה"ת ה"ד העלה בדעת הרמב"ם ז"ל דחייב למסור נפשו. והשתא אחד שאנוס בשעת השמד לעבור על מצות עשה, ואתי קמן לאימלוכי אי חייב למסור נפשו ע"ז, נורה לו דיבטל המצוה ולא ימסור נפשו מדין ספק נפשות להקל, דכיון דיסוד דברי התרוה"ד ז"ל היינו דשוא"ת עדיף, א"כ בנד"ד דהשוא"ת הוי שלא יקיים המצות עשה, אמרי' לי' שוא"ת עדיף ולא יקיים המצוה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ב] בפסחים כ"ה א' אמרי' "כי אתא רבין אמר ר' יוחנן בכל מתרפאין חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים". ויש להסתפק, היאך יהי' הדין בחולה שהוא בסכנה ויש לפניו עלין שהם ספק אשירה, האם מותר לו להתרפאות בעלין אלו או לא. והנה לביאורנו הנ"ל בדברי התרוה"ד ז"ל דינא הוי דאסור לו להתרפאות בעלין אלו, דכיון דבמקום חיוב מסי"נ לא אמרי' ספק נפשות להקל אלא אמרי' לי' שב ואל תעשה עדיף, א"כ בכה"ג נמי אמרי' לי' שוא"ת עדיף ואל תיטול עלין אלו להתרפאות בהם.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ונלע"ד בע"ה המצאה נפלאה לפי"ז ליישב קושית הגר"א ז"ל.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הנה מרן המחבר ז"ל ביור"ד סי' קנ"ז ס"א כ' וז"ל, "ואם הוא שעת הגזירה אפילו אערקתא דמסאנא (פירוש רצועת המנעל) יהרג ואל יעבור", ע"כ. והרמ"א ז"ל הגיה ע"ז וז"ל, "ודוקא אם רוצים להעבירו במצות לא תעשה, אבל אם גזרו גזרה שלא לקיים מצות עשה, אין צריך לקיימו ושיהרג. מיהו, אם השעה צריכה לכך, ורוצה ליהרג ולקיימו הרשות בידו". ומבואר דשיטת הרמ"א דעל מ"ע ליכא חיוב יהרג ואל יעבור אפי' בשעת השמד, אלא דאפ"ה אם השעה צריכה לכך הרשות בידו למסור נפש.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והק' הגר"א ז"ל בביאוריו סוסק"י, דמשמע מדברי הרמ"א דרק אם השעה צריכה לכך מותר למסור נפשו, אבל בל"ז אסור להחמיר ולמסור נפש על ביטול מ"ע ואפי' בשעת השמד, וקשה דהא המחבר פסק שם בריש הסעיף כשי' הסוברים דבשאר מצות שהדין הוא יעבור ואל יהרג, אפ"ה מותר להחמיר על עצמו, והרמ"א לא הגיה שם כלל ומשמע דמודה דמותר להחמיר אפי' אם אין השעה צריכה לכך ונמצא סותר דברי עצמו, והניח הגר"א ז"ל בקו' ע"ש.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אמנם לדברינו הנ"ל יש ליישב בע"ה באופן נכון, די"ל דהרמ"א ז"ל פסק כדעת התרוה"ד ז"ל דבספק מצות קידוש השם מותר לו להחמיר ולמסור נפש, דשוא"ת עדיף ומורין לו שלא יעבור העברה אפי' בכדי איבוד נפש, ולפיכך הסכים לפסק מרן המחבר ז"ל דבשאר העבירות מותר לו למסור נפש. אבל באנוס לבטל מצות עשה, דבזה אדרבא, מכח שוא"ת עדיף מורין לו שלא יקיים המצוה וכנ"ל, לא התיר הרמ"א ז"ל להחמיר ולמסור נפשו אלא בשעת השמד דבזה מותר למסור נפש גם לדעת הרמב"ם ז"ל דבעלמא ס"ל דאסור להחמיר ולמסור נפש במקום דליכא חיוב, וכדכ' הנמוק"י ז"ל שילהי פ' בן סורר, אבל שלא בשעת השמד אסור וכנ"ל, והוא כו"פ בס"ד.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ברם נלע"ד בע"ה לסתור דברינו בביאור סברת התרוה"ד ז"ל מב' מקומות.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">א] המנח"ח ז"ל במצוה ת"ר אות א' ד"ה וגם לפי, כ' דהרודף אחר אחד שהוא ספק ישראל ספק גוי, מצוה להרוג הרודף ולא אמרי' בזה ספק נפשות להקל. ויליף לה התם מדברי התרוה"ד ז"ל הללו, דהיכי דלא חסה התורה על נפש מישראל לא אמרינן ספק נפשות להקל, א"כ ה"נ דכוותה, דהא ברודף ג"כ מצינו דלא חסה התורה על איבוד נפש מישראל וא"כ שרי גם בספק להרגו. וכפל דבריו שם באות י"ב לענין רודף אחר ספק ערוה וכ' דשרי להרגו מכח סברת התרוה"ד ז"ל יעו"ש.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והנה למש"כ בביאור סברת התרוה"ד ז"ל דעיקר טעמו משום שוא"ת עדיף, והא דכ' דבספק קדוה"ש לא אמרי' ספק נפשות להקל אין זה נתינת טעם אמאי מורין לו שלא יעבור בקו"ע, אלא דקאתי לבאר אמאי אמרי' הכא שוא"ת עדיף ובשאר ספק נפשות לא אמרי' הכי, הנה לפי"ז בגוונא דרודף אחר אחד שהוא ספק ישראל ספק גוי, פשיטא דאסור להורגו, דבאופן זה כיון דהספק הוי אי מותר לו להרוג את חבירו בקום ועשה או לא, ודאי דאסור להורגו מספק, דשוא"ת עדיף, דגם התרוה"ד ז"ל דהכריע דמותר למסור נפש ולא אמרי' ספ"נ להקל היינו משום שוא"ת עדיף ודו"ק.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ב] מהר"ם בר חביב ז"ל בספרו תוספת יום הכיפורים יומא פ"ב א' ד"ה כתבו, אהא דפליגי התוס' והרמב"ם ז"ל אי איכא חיוב מסי"נ באדם שגוי אונסו שיניח לזרוק עצמו על התינוק כדי שימות האם חייב למסור נפשו, דדעת הרמב"ם ז"ל דגם בכה"ג חייב למסור נפשו. וכ' התיוהכ"פ ז"ל דכיון דהוי פלוגתא דרבוואתא הי' נראה דאזלי' לקולא מדין ספ"נ להקל. אולם לסברת התרוה"ד ז"ל דהיכי דאיכא קדוה"ש לא אמרי' ספ"נ להקל, ה"ה הכא דאזלי' לחומרא ויהרג ואל יניח עצמו לזורקו על התינוק עכת"ד ז"ל.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והשתא אי נימא כביאורינו דהתרוה"ד ז"ל הכריע דשוא"ת עדיף, א"כ בנידון דהרמב"ח ז"ל הי' מן הדין דשב ואל תעשה עדיף ויניח לזרוק עצמו על התינוק ולא יהרג דהוי בלא מעשה, ומוכח דהרמב"ח ז"ל הבין בדברי התרוה"ד ז"ל כפשוטו דעיקר סברתו הוא משום קידוש השם ודו"ק.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">וע"כ נלע"ד בעז"ה לבאר דברי התרוה"ד ז"ל באופן אחר.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">דהנה זה פשוט דהיכא דאיכא מצות קדוה"ש הרי ליכא איסור איבוד נפש, דהא אין כאן איבוד נפש כיון דמוסר נפשו לקדש ש"ש, ואי"ז נקרא איבוד נפש דהא זה דיניה. ולפי"ז היכא דהוי ספק אי איכא חיוב מצות קידוש השם וכגוונא דמיירי בה הרמב"ח ז"ל, א"כ הספק העומד לפניו השתא הוי אי חייב בקדוה"ש או לא, ומצד ספק זה עליו להחמיר דספיקא דאורייתא לחומרא, ממילא לא אמרי' בזה ספק נפשות להקל, דכיון דבגדרי מצות קידוש השם חל עליו החיוב לקדש ש"ש עכ"פ מספיקא, ממילא כשמוסר נפשו לא הוי איבוד נפש דהא קיים בזה מצות קדוה"ש שמוטל עליו לקיימו מדין סד"א.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">וראי' לדבר, מהא דכ' הגרעק"א ז"ל בתשו' קמא סי' כ"ה במי שספק אם בירך בהמ"ז או לא דחייב לחזור ולברך. אע"ג דנגד זה איכא ספק איסור ברכה לבטלה דלשיטת הרמב"ם ז"ל הוי איסור תורה, וכ' הגרעק"א ז"ל דמכיון דמכח ספק חיוב בהמ"ז נקבע עליו דחייב לברך, שוב לא הוי לבטלה, דעושה כן מחמת חיוב מצות ברהמ"ז להוציא עצמו מן הספק.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ומעתה לפי"ז י"ל דה"ה בנדון דהתרוה"ד ז"ל, דנהי דליכא חיוב למסור נפשו לכו"ע, מ"מ כיון דאם ימסור נפשו ודאי מקיים בזה מצות קידוש השם גם להסוברים דאסור להחמיר על עצמו, א"כ הספק לפנינו השתא האם מותר לו למסור נפשו ולקדש שם שמים, והספק הזה הוכרע דמקיים בזה מצות קידוה"ש, א"כ תו לית לן למידן משום איבוד נפש, דבמקום קיום מצות קידוש השם לא חיישינן לאיבוד נפש.ולדברינו השתא, נמצא דב' חידושי הלכות שכ' לעיל, ישתנה דינם.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">א] באנוס לבטל מצות עשה בשעת השמד, דכ' לעיל דכיון דהוי ספק אם חייב למסור נפשו דינא הוי דלא ימסור דשוא"ת עדיף, הנה לדברינו השתא דינא הוי דמותר לו להחמיר ולמסור נפש, דכיון דהספק אם חייב למסור נפשו הוכרע לחומרא משום ספיקא דאורייתא, שוב לא משגחינן באיבוד נפש.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ב] בחולה שיש בו סכנה ויש לפניו עלין שהן ספק אשירה, דכ' לעיל דכיון דהוי ספק עבודה זרה אסור לו להתרפאות בהם דשוא"ת עדיף. והנה לדברינו השתא דינא הוי דמותר לו להתרפאות בעלין אלו, דעד כאן לא קאמר התרוה"ד ז"ל אלא היכא דאיכא מצות קידוש השם דבזה אנו מכריעין תחילה לחומרא דאיכא מצות קידוש השם וממילא ליכא איבוד נפש, ומעתה כ"ז בדאיכא מצות קידוה"ש, אבל בגוונא דמתרפאין דאין זה קידוש השם דהא אינו אנוס לעבוד ע"ז אלא עושה כן להנאת עצמו [וכדכ' הרמב"ן ז"ל במלחמות שילהי פ' בן סורר דהמתרפא בעצי אשירה אין בו לתא דקידוה"ש אלא הנאת עצמו ועי' בדברי המנח"ח ז"ל מצוה רצ"ו אות י"ד שכ' דאם אומר לגוי הבא לי עצי אשירה איכא נמי חילול השם ומ"מ גם לפי דבריו ז"ל אם אינו אומר לו הבא לי אשירה אלא עלין סתם והביא לו אשירה או שנוטל האשירה לבד לית בי' משון חילול השם] ואין כאן ספק אחר מלבד הספק בנפשות האם מותר לו להתרפאות בזה או לא, וא"כ שפיר אמרי' בזה ספק נפשות להקל, ודו"ק.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ושו"מ ת"ל, דהאור גדול ז"ל בתשו' סי' א' [ז א' מדפי הספר] בד"ה עוד, כ' נמי לחלק כדברינו, דדברי התרוה"ד ז"ל לא נאמרו אלא במקום ספק קידוש השם אבל בספק מתרפאין אמרי' ספק נפשות להקל.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והנה לעיל אייתינן מדברי המנח"ח ז"ל דברודף אחר ספק ישראל ספק גוי מותר להרגו מכח סברת התרוה"ד ז"ל דבמקום מצות קידוש השם לא אמרי' ספק נפשות להקל, ונראה דגם לדרכינו השתא בביאור דברי התרוה"ד ז"ל יהא אסור להורגו, דע"כ לא קאמר דליכא דינא דספק נפשות להקל אלא בספק מצות קדוה"ש דהמצוה היא הדוחה לאיסור איבוד נפש משו"ה כיון דאיכא צד דאיכא הכא מצות קדוה"ש ממילא נדחית איסורא דאיבוד נפש, אבל ברודף אין הגדר דהמצוה להציל חבירו דוחה לאיסור איבוד נפש אלא תחילתו בהא דהתורה התירה דמו של הרודף וכיון דאיכא מצות לא תעמוד ממילא רמיא עלי' חיובא להציל חבירו ע"י הריגת הרודף [עי' סנהדרין ע"ג א' תוד"ה אף, דהקשו אמאי בעינן לקרא דנעה"מ למילף מיני' היתר לכל ישראל להרוג הרודף, נילף לה מהא דאמרי' בסנהדרין ע"ב ב' מ'והוכה' בכל אדם דשרי לכל אדם להרוג הבא במחתרת, ותי' דמהתם הו"א דאיכא רשות לכל אחד להרוג הרודף, אבל מנעה"מ ילפי' דאיכא חיוב להרוג הרודף ולהציל הנרדף עכ"ד, ומוכח דדין הריגת רודף תחילתו בהא דהתורה התירה דמו של הרודף אלא דנתוסף קרא דנעה"מ למירמא חיובא על כל אחד מישראל ודו"ק], ונמצא דתחילה עלינו לדעת דבכה"ג הותר דמו של הרודף, וא"כ בגונא דרודף אחר ספק ישראל ספק גוי דהוי ספק אם הותר דם הרודף, עליו להחמיר ולא לשפוך דמו דשמא לא הותר דמו ודו"ק.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">שו"מ סתירה לדברינו בביאור דברי התרוה"ד ז"ל. דהנה הפמ"ג ז"ל בספרו תיבת גמא פר' וישב אות ב' [הובא בגליון הגרעק"א ז"ל ליור"ד סי' קנ"ז ס"א] כ' וז"ל, במקום אחר כתבנו, ספק אשת איש יהרג ואל יעבור, ואי משום דספק פיקוח נפש לקולא, כה"ג לא אמרי' עי' ש"ך בסי' קנ"ז סק"א, ועוד דספק אסור עכ"פ". והנה, מה שציין לדברי הש"ך כונתו לדברי התרוה"ד ז"ל הנ"ל המובא בש"ך שם דבמקום קדוה"ש לא אמרי' ספ"נ להקל.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והשתא הא דהוסיף עוד טעם משום "ועוד דספק אסור עכ"פ", צ"ע כונתו ז"ל בזה. ונראה דכונתו ז"ל למה שכתבנו בביאור דברי התרוה"ד ז"ל, דכיון דהספק העומד לפניו השתא הוה אי חייב בקדוה"ש ומצד ספק זה עליו להחמיר דספיקא דאורייתא לחומרא, ממילא לא אמרי' בזה ספק נפשות להקל. וזהו דכ' דספק אסור עכ"פ, היינו דמכח ספיקא דאורייתא עליו להחמיר ולמסור נפש, ומשו"ה לא אמרי' ספק נפשות להקל. והנה מדהוסיף הפמ"ג ז"ל סברא זו לבתר דהביא דברי התרוה"ד ז"ל, מוכח דהפמ"ג ז"ל הבין דאין כונת התרוה"ד ז"ל לסברא זו, ובעל כרחינו צריך לומר כביאורינו הראשון בדברי התרוה"ד ז"ל דהוי משום סברא דשוא"ת עדיף, וצ"ע בזה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ובגוף דברי התרוה"ד ז"ל קשיא לי קושיא עצומה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הנה רבינו הש"ך ז"ל ביור"ד סי' קנ"ז סק"ז אייתי פלוגתת הפוסקים, היכא דהוה שעת השמד והנכרי אונסו להנאת עצמו אי חייב למסור נפש כיון דהוי שעת השמד דקיי"ל דחייב למסור נפשו על כל המצוות, או דנימא כיון דהוי להנאת עצמו של הגוי אינו חייב, וכדקיי"ל לענין החיוב למסור נפש באנסו גוי לעבור בפרהסיא, דאע"ג דחייב למסור נפשו על כל המצוות באונס של פרהסיא, מ"מ היכי דהוי להנאת עצמו של הנכרי אינו חייב. וסיים שם דלענין דינא אמרי' ספק נפשות להקל ואינו חייב למסור נפשו עכת"ד ז"ל.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והנה מדבריו ז"ל יש להוכיח דלא ס"ל לסברת התרוה"ד ז"ל דבמקום קדוה"ש לא אמרי' ספק נפשות להקל, דהא להב' הדרכים שכתבנו בביאור דברי התרוה"ד ז"ל, הי' מן הדין דימסור נפשו כיון דהוה ספק חיוב מסי"נ וכנ"ל, דלדרך הא' שכ' דהחיוב למסור נפש הוה משום שוא"ת עדיף א"כ היכא דאונסים אותו בשעת השמד לעבור על איסור לאו, אמרי' לו שוא"ת עדיף ואל יעבור בקו"ע. וכן לדרך הב' דכ', דכיון דמפאת ספק חיוב מסי"נ עליו להחמיר וממילא ליכא איסור איבוד נפש, ה"ה בשעת השמד כיון דמספק חייב לקדש ש"ש הו"ל למימר דגם בכה"ג חייב למסור נפש. וביותר תגדל התמיה, דהש"ך ז"ל גופי' שם בסק"א העתיק דברי התרוה"ד ז"ל להלכה ואיך פסק בסק"ז להקל בספק חיוב מסי"נ וצע"ג.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">תמצית העולה מהדברים.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">א] קיי"ל דעל ע"ז ג"ע ושפ"ד חייב אדם למסור נפשו, אבל על שאר העבירות יעבור ואל יהרג, ונחלקו רבנן קמאי ז"ל האם מותר לאדם להחמיר על עצמו ולמסור נפש על שאר העבירות, דעת הרמב"ם ז"ל דאסור ודעת התוס' דמותר.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ב] התרוה"ד ז"ל כ' דאע"ג דאיכא פלוגתא בזה והי' עלינו להכריע דאסור למסור נפשו דספק נפשות להקל, מ"מ במקום קידוש השם לא חסה התורה על איבוד נפש, ומותר לאדם שרוצה להחמיר מספק ולמסור נפשו גם על שאר העבירות.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ג] וסברתו ז"ל נראה לבאר דהוא הכרעה מדין שוא"ת עדיף, דזה ברור דאם אדם אנוס לבא על אשה שהיא ספק ערוה דינא הוי דשוא"ת עדיף ואסור לו לבא עלי', אלא דקשיתי' הא בספק נפשות לא אמרי' שוא"ת עדיף דעל ספק פיקו"נ מחללין שבת וע"ז תי' דבמקום קידוה"ש לא חסה התורה על איבוד נפש.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ד] ולפי"ז יש לחדש ב' הלכות, דבאנוס לבטל מצות עשה דנחלקו הראשונים ז"ל אם חייב למסור נפש, וא"כ לדעת התרוה"ד ז"ל יהי' הדין דאסור לו להחמיר ולמסור נפש, דאדרבא כיון דשוא"ת עדיף אנו מכריעין שלא יקיים המצוה, תו יש להוציא, דבחולה שיש בו סכנה, ויש לפניו עלין שהן ספק אשירה, דינא הוי דאסור לו להתרפאות בהם דשוא"ת עדיף.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ה] ובזה יש ליישב בע"ה באופן נפלא קו' הגר"א ז"ל בהא דהרמ"א ז"ל הסכים דמותר להחמיר ולמסור נפשו על שאר עבירות וכפסק מרן המחבר ז"ל, ואילו במצות עשה כ' הרמ"א ז"ל דאסור להחמיר ולמסור נפשו ע"ז, ולהנ"ל ניחא מאד דס"ל כביאורינו בדברי התרוה"ד ז"ל.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ו] יש לסתור דברינו בביאור סברת התרוה"ד ז"ל, מהא דהמנח"ח ז"ל יליף חידוש דין מסברת התרוה"ד ז"ל דברודף אחר ספק ישראל ספק גוי מותר להרוג הרודף דבמקום מצות קידוש השם לא אמרי' ספק נפשות להקל, ולביאורינו בסברת התרוה"ד ז"ל, יהי' הדין דאסור להרגו דשוא"ת עדיף.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ז] תו יש לסתור דברינו מדברי הרמב"ח ז"ל דבאומרים לו הנח שיזרקוך על התינוק כיון דהוי פלוגתת הראשונים ז"ל אי חייב למסור נפש אמרי' ספק נפשות להקל ואינו חייב למסור נפשו, אבל להתרוה"ד ז"ל הנ"ל חייב למסור נפשו, ולדברינו תיקשי אדרבא שוא"ת עדיף ויניח שיזרקוהו על התינוק.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ח] וע"כ נראה בע"ה ביאור אחר בדברי התרוה"ד ז"ל, דהנה באנוס לבא על ספק ערוה הספק קמן אי חייב לקדש שם שמים ובזה מכריעין לחומרא דחייב וממילא אין כאן איבוד נפש דחייב לקדש ש"ש, ודומה להא דכ' הגרעק"א ז"ל דבספק בירך בהמ"ז כיון דמספק חייב להחמיר אין כאן איסור ברכה לבטלה בתורת ודאי, וה"נ דכוותה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ט] ומעתה לפי"ז גם במקום דפטור למסור נפשו אלא דספק אם מותר, כיון דלכו"ע אם ימסור יקדש ש"ש, א"כ הכרענו דאית בי' קיום מצות קידוה"ש, א"כ אין לנו לדון משום איבוד נפש.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">י] ולדברינו, ב' ההלכות שכ' לעיל ישתנה דינם, דבאנוס לבטל מ"ע יהי' הדין דמותר לו להחמיר ולמסור נפש, דהכרענו דחייב לקדש ש"ש וממילא ליכא איבוד נפש, ובחולה שיש בו סכנה ויש לפניו עלין ספק של אשירה, כיון דאין בזה קידוה"ש, אמרי' ספק נפשות להקל ומותר לו להתרפאות בזה, אמנם מדברי הפמ"ג ז"ל מוכח דלא ביאר כן דברי התרוה"ד.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">י"א] ואכתי דברינו נסתרים מדברי המנח"ח ז"ל הנ"ל דברודף אחר ספק ישראל ספק גוי מותר להרגו, והנה למאי דביארנו סברת התרוה"ד ז"ל הא ליתא, דאין כאן הנידון במצות קידוש השם, אלא הספק הוי אי הותר דמו של הרודף ובזה אדרבא נימא ספק נפשות להקל, ואסור להרוג הרודף.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">י"ב] תו יש לסתור דברינו מדברי הפמ"ג ז"ל באנוס לבא על ספק ערוה דכ' דחייב למסור נפשו משום סברת התרוה"ד ז"ל ועוד משום דספק אסור עכ"פ, ומדכ' 'ועוד משום דספק אסור' מוכח דהביאור בדברי התרוה"ד ז"ל אין זה משום דהספק אי חייב למסור נפשו הוכרע לחומרא, דא"כ מאי 'ועוד' דכ' הפמ"ג ז"ל הא זה גופא סברת התרוה"ד ז"ל.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">י"ג] צ"ע דברי הש"ך ז"ל דבשעת השמד והנכרי אונסו להנאת עצמו דנחלקו הראשונים ז"ל האם חייב למסור נפשו, אמרי' ספק נפשות להקל, וצ"ע דלב' הדרכים הנ"ל בביאור דברי התרוה"ד ז"ל הי' מן הדין דחייב למסור נפשו, ותיקשי דהרי הש"ך ז"ל גופי' העתיק דברי התרוה"ד ז"ל להלכה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div> אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-21797818517603756402021-04-29T21:34:00.001-07:002021-04-29T21:34:19.368-07:00שובך של הקדש שנתמלא יונים האם אפשר לפדותם שוה מנה על שוה פרוטה<div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בס"ד</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הג"ר חיים מאיר הורוביץ שליט"א </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">שובך של הקדש שנתמלא יונים האם אפשר לפדותם שוה מנה על שוה פרוטה</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בפרשתנו ציונו הבורא יתברך שמו על מצות נטע רבעי. ובברכות ל"ה א' אמרי' דנטע רבעי ניתן לפדותו כמו מעשר שני. ע"כ נכתוב בע"ה ענין הנוגע לפדיון נטע רבעי ומעשר שני והקדש.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בקידושין י"א ב' קאמר שמואל "הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל". ובב"מ נ"ז א' אמרי' דטעמי' דשמואל היינו משום דאין אונאה להקדש יעו"ש. ולענין מעשר שני לא נתפרש בהדיא בגמ' אם מהני חילול שוה מנה על שוה פרוטה, אבל התוס' בבכורות ל' א' ד"ה באתריה, והרמב"ם ז"ל בפ"ב ממעשר שני ה"ב, כתבו דה"ה מעשר שני, והתוס' בבכורות שם אייתו מדברי השאילתות ז"ל דה"ה נטע רבעי [אבל התוס' בר"ה ל"א ב' ד"ה וביקש, והתוס' ישנים ביומא ט' א' ד"ה ולא, נסתפקו אם דינא דשמואל נוהג גם במעש"ש יעו"ש, ובב"מ נ"ד א' ד"ה או, כ' התוס' בל' 'ומסתמא' ה"ה במעש"ש, והתוהרא"ש ז"ל ביומא ט' א' הביא דעת רבינו אלחנן ז"ל דלא מהני יעו"ש].</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והנה התוס' בתמורה כ"ז ב' ד"ה לא אמרו, כתבו חידוש דין, דדינא דשמואל דהקדש שו"מ על שו"פ מחולל היינו רק בבעלים הפודה, אבל אחר הפודה צריך לפדות בשוויו, וכ"כ התוס' במנחות ע"א ב' ד"ה ומתירין בתי' השני. אבל מדברי התוס' במנחות צ"ח א' ד"ה שלא, ומדבריהם ז"ל בחולין קל"ה א' ד"ה ראשית, מוכח דס"ל דאין חילוק בין בעלים לאחר, ובכולהו איכא דינא דשמואל יעו"ש. והמנח"ח ז"ל במצוה רמ"ז כ' דגם מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דלא ס"ל כחילוקא דהתוס' בתמורה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והנה בטעם הדבר מ"ש בעלים מאדם אחר, מצינו בדברי הראשונים והאחרונים ז"ל ד' טעמים.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">א] התוס' במנחות ע"א ב' ד"ה ומתירין כ' וז"ל, "אי נמי דוקא בעלים הוא דיכול לפדות שוה מנה על שוה פרוטה, דאין סברא שיוכל כל אחד לפדות הקדש חבירו שוה מנה על שוה פרוטה ויקחנו לעצמו". והריטב"א ז"ל בב"מ ו' ב' כ' בשם התוס' וז"ל, "והקשו בתוס' אפילו תימא דקדשה אמאי פרשי רבנן מינה, ליחלוה על שוה פרוטה דבזמן הזה הקדש שוה מנה יכול לחללו אפילו לכתחילה על שו"פ כדמוכח בערכין. ותירצו דה"מ בעלים עצמן או אחרים ברצונן, אבל בע"כ לא, והכא להכי אקדשה שלא יוכל שום אדם לפדות כדי שלא יהנה ממנה חברו". [ועי' בדבריו ז"ל בב"מ נ"ז א' ד"ה בדשמואל, בשם רבינו אלחנן ז"ל ונראה שם דכונתו ז"ל לטעם השני שכ' הטו"א ז"ל המובא לקמן, אלא דמשמע שם דחילק רק לענין הא דבעלים יכול לכתחילה ואדם אחר רק בדיעבד].</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ומדבריהם ז"ל נראה דה"ט, דמעיקר הדין כל אחד הי' יכול לפדות שו"מ על שו"פ, אלא דהבעלים יכול לעכב על הפודה שלא יפחות משוויו כי רצונו הי' ששווי כל החפץ יהי' שייך להקדש. ולפיכך אם האחר פודה מרצון הבעלים, יכול נמי לחלל שו"מ על שו"פ [ויעוי' בסמוך מדברי הטו"א ז"ל וכתב המנח"ח ז"ל במצוה כ"ב אות ד' דדברי התוס' במנחות הוי טעם אחר, ושו"ר דהדבר אברהם ז"ל בח"א סט"ו בהג"ה כתב כן].</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ב] הטורי אבן ז"ל במגילה כ"ג ב' בד"ה ומפני כ' ליתן טעם בזה, וז"ל "היינו טעמא שיש לחלק בין אחר לבעלים, משום דבעלים כיון דהקדש חל על פיו קילא ויכולין לפדותו שלא בשווי, אבל אחרים שאין ההקדש חל על ידיהם אינו פדוי שלא בשוויו". ובביאור דבריו ז"ל נראה דלקבוע שווי החפץ הוא חלק מבעלותו על החפץ, ולפיכך כל שברצונו להחזיר החפץ שהקדיש לרשותו ע"י פדיון, עדיין החפץ בבעלותו לקבוע שוויו יעו"ש.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">וקצ"ע דהרי גם בקדושת מזבח שנפל בו מום איכא להך דינא דמהני שו"מ על שו"פ וכדכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ז מערכין ה"ח. ותיקשי, לאחר שכבר עבר לרשות גבוה לגמרי וחל עליו קדושת הגוף, מה כח יש לבעלים בזה יותר מאיניש אחרינא. מיהו כבר כתבו התוס' בתמורה ל"ב א' ד"ה מקדישין וז"ל, ונראה למורי דטעמא משום דבקדשי מזבח יש שם הבעלים לפדותן כשהוממו, אבל בקדשי בדק הבית שהקדישן אין לבעלים עליהן יותר משאר אדם לפיכך אין בידו להתפיס. והאחיעזר ז"ל בח"ב סי' מ' ביאר כונת התוס' דבקדשי מזבח שנפל בו מום צריך הפודה לקנות בדמיו קרבן לשם הבעלים יעו"ש, הא קמן דנשאר על הקרבן שם הבעלים וכחו אפי' אחר הפדיון.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והנה הטו"א ז"ל הוליד מזה, דבפדיון פטר חמור שלא חל הקדישו ע"י פיו, דהפט"ח קדוש מאליו, א"כ כשאינו פודהו בשה אלא בדבר אחר אינו יכול לפדות אלא בשוויו. והאבני נזר ז"ל יור"ד סי' רצ"א אות כ"ט הק', דהא פט"ח הוי ממון הכהנים ומהיכי תיתי שיוכל לפדותו בפחות משוויו. וכ' לבאר כונת הטו"א ז"ל דכיון דיכול לפדות בשה אין לו לכהן בפט"ח אלא בשווי שה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אמנם נראה דלטעמא דהתוס' הנ"ל דהבעלים יכול לעכב על הפודה, הנה לפי"ז בפט"ח דינא הוי דאפשר לפדות שלא בשוויו. דבשאר הקדישות שבא מכח המקדיש יכול המקדיש לעכב, אבל הקדש שחל מאליו, כיון דדינא הוי דאין אונאה להקדש וליכא מקדיש שמעכב, יוכל כ"א לפדותו שלא בשוויו, וזה סייעתא לדעת המנח"ח ז"ל במצוה כ"ב אות ד' דגם בפט"ח מהני פדיון שו"מ על שו"פ.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ונלע"ד בעז"ה להוציא לפי"ז חידוש דין נפלא. הנה בב"ב ע"ט א' אמרי' דהמקדיש שובך להקדש ונתמלא יונים אין מועלין ביונים. ודעת התוס' שם בד"ה ואין, דאין היונים שייכים להקדש דאין חצר להקדש, אבל דעת הרמב"ן ז"ל שם דשייכים להקדש ומ"מ אין מועלין בהן דלא הוקדשו בפה יעו"ש.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והשתא יש לעיין האם יכול לפדות היונים שו"מ על שו"פ, ונראה דלטעמא דנקט הטו"א ז"ל, דינא הוי דאי אפשר, דזה נמי דומה לפט"ח שהוא קדוש ממילא וה"נ דכוותה. אבל לטעמא דהתוס' הנ"ל, שפיר אפשר לפדותו על שו"פ דכיון דהיונים לא הוקדשו ע"י אדם ואין בעלים שיכול לעכב הדר דינו ככל הקדש דמהני חילול שו"מ על שו"פ.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והנה לפי"ז יש להוסיף ולהסתפק. באחד שהקדיש בהמה בעלת מום לבדק הבית דגיזתה וחלבה הוי דהקדש, האם אפשר לפדות הגיזה והחלב שו"מ על שו"פ או לא. די"ל דכיון דהגיזות והחלב לא הוקדשו בפה שפיר מצינן לפדות על שו"פ, או דילמא כיון דכח הקדשם הוי מחמת שהקדישו הבהמה, לא אלימי כח הגיזות והחלב יותר מהבהמה גופא. ובדומה לזה יש להסתפק בהקדיש בע"מ למזבח דולדה קדוש ואפשר לפדותו וכדאמרי' בבכורות י"ד ב'.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ג] הטו"א ז"ל כ' [באבני שהם שם] עוד טעם, דכיון דהבעלים יכול לישאל על ההקדש, אכתי לא יצא ההקדש מרשותו וכדידי' דמי, והילכך יכול לפדותו על שו"פ, אבל אדם אחר שאינו יכול לישאל ע"ז לא מצי לפדותו על שו"פ. [והדבר אברהם ז"ל הנ"ל הביא סייעתא לטעם זה מדברי הריטב"א ז"ל בב"מ נ"ז א'].</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">וכ' הטו"א ז"ל דנפק"מ בין ב' הטעמים, בשבא ההקדש ליד גזבר, דדעת רוב הראשונים ז"ל דתו א"א לישאל על ההקדש, וכן פסק מרן המחבר ז"ל ביור"ד סי' רנ"ח ס"ו לענין צדקה. והשתא, לטעם הראשון דההקדש בא על פיו, א"כ גם בבא ליד גזבר יכול לפדות שו"מ על שו"פ, אבל לטעם השני דהיינו משום דיכול לישאל ע"ז, הנה לפי"ז בבא ליד גזבר דא"א לישאל עליו לא יוכל לפדותו על שו"פ.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ונלע"ד בע"ה להוסיף ב' נפק"מ מחודשות חד לקולא וחד לחומרא לכל טעם.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">א] הנה יש להסתפק בהקדיש בהמה בע"מ לבדק הבית ומת, ונפל ההקדש קמי' היורשים, האם היורשים יכולים לפדות שו"מ על שו"פ או לא. ונראה דתליא בב' הטעמים הנ"ל, דהנה לטעם הראשון דההקדש בא על פיו, י"ל דכיון דהיורש בא מכח המקדיש ה"ז נחשב כאילו ההקדש בא על פיו, אבל לטעם השני משום דהבעלים יכול לישאל ע"ז, הרי היורש אינו יכול לישאל על הקדש שאביו הקדיש, דנהי דהוא בא תחת המקדיש, מ"מ כיון דחלות ההקדש לא בא על פיו לא שייך שיתחרט על ההקדש.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ב] י"ל נפק"מ איפכא והיינו בגיזת בהמה של הקדש הנ"ל, דהטעם הראשון שההקדש בא על פיו לא שייך בזה דהגיזות קדשי ממילא וכנ"ל. אבל להטעם השני דיכול לישאל ע"ז, הנה לפי"ז נראה דאע"ג דעל הגיזה עצמה אינו יכול לישאל דלא הוא הקדישה, מ"מ כיון דיכול לישאל על הקדש דבהמה וכשישאל על הבהמה ממילא בטל נמי הקדש דהגיזה, א"כ שפיר יכול לפדותו על שו"פ.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והנה נראה בע"ה המצאה נפלאה, דמשכח"ל לפי"ז דגם מי שאינו בעלים יכול לפדות שו"מ על שו"פ ובהקדם ב' הקדמות.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">א] נלע"ד בע"ה דהטעם השני שכ' הטו"א ז"ל הוי איפכא מהטעם הראשון, דהטעם הראשון יסודו במי שההקדש בא על פיו אע"פ שאחר ההקדש החפץ יצא מרשותו לגמרי, והטעם השני יסודו במי שבידו לבטל ההקדש ע"י שאלה דמחמת זה הוי כדילי'.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ב] הרשב"א ז"ל בנדרים פ"ה א' כ' דמי שאסר כל נכסיו על עצמו נעשו הנכסים הפקר וכל אחד יכול לזכות בהם, ואם אח"כ נשאל הנודר על נדרו בטל ההפקר והנכסים שזכו בהם אחרים חוזרים לרשות הנודר יעו"ש, ועי' בדברי הר"ן ז"ל שם.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והשתא לפי"ז נראה בע"ה לחדש דראובן שאסר כל נכסיו על עצמו וזכה שמעון בנכסים והקדישם, יכול ראובן לפדותו שו"מ על שו"פ אע"ג דאינו בעלים וההקדש לא בא על פיו, דכיון דיכול ראובן לישאל על הנדר וההקדש יפקע והנכסים יחזרו אליו, א"כ ה"ה נחשב כבעלים לענין זה לפי הטעם השני שכ' הטו"א ז"ל, ונמצא דגם ראובן וגם שמעון יוכלו לפדות שו"מ על שו"פ ולא אדם אחר, והוא כו"פ בס"ד.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והנה הטו"א ז"ל רמי אנפשי' על ב' הטעמים, מהא דכ' התוס' בר"ה ל"א א' הנ"ל בשם השאילתות ז"ל דגם בנטע רבעי יכול לפדות שו"מ על שו"פ. ותיקשי, הא בזה לא שייך ב' הטעמים, דלא הוא הקדישו וכן אינו יכול לישאל ע"ז. ותי', דכיון דטעמא דנטע רבעי אפשר לישאל ע"ז היינו משום דאיתקש למעשר שני, דמה"ט צריך להוסיף חומש בפדיון רבעי וכדאמרי' בקידושין נ"ד ב', הילכף לא יהא דין רבעי חמירא טפי ממעשר שני.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">וממוצא דבריו ז"ל יש להוציא בע"ה חידוש דין.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הנה בשביעית נמי מצינו ענין פדיון וקיי"ל כר' יוחנן בסוכה מ' ב' דשביעית מתחללת בין דרך מקח בין דרך חילול. והשתא יש להסתפק האם בשביעית מועיל לחלל שו"מ על שו"פ, ובפשוטו כיון בהקדש היינו טעמא דמהני כיון דאין אונאה להקדש, והגר"א ז"ל בביאורו לשו"ע יור"ד סי' רצ"ד אות כ' העלה מדברי הראשונים ז"ל דכ' דגם במעש"ש איכא לדינא דפדיון שו"מ על שו"פ מהני, א"כ בהכרח דגם במעש"ש ליכא דין אונאה והיינו לדעת ר"מ דמעש"ש ממון גבוה יעו"ש, והנה כ"ז במעש"ש אבל בשביעית לא נתמעט מאונאה, וא"כ גם דינא דשו"מ על שו"פ אינו נוהג בשביעית.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מיהו מדברי הר"ח ז"ל בסוכה מ' ב' שכ' בדעת ר' אלעזר דאין שביעית מתחללת אלא דרך מקח, כ' הר"ח ז"ל וז"ל "דרך מקח ממש מחללת בלא כלום אונאה", ומדבריו ז"ל איכא למילף דלר' יוחנן דשביעית מתחללת גם דרך חילול, ליכא בזה אונאה אם יחללה דרך חילול. ובזה יבוארו לנכון דברי הר"ש סיריליאו ז"ל בירושלמי שביעית פ"ט ה"ה ד"ה לענין קנייתן, שכ' דשביעית לא חמיר מקדשי בדק הבית דמהני חילול שו"מ על שו"פ יעו"ש, ולדברי הר"ח ז"ל ניחא מאד.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ולפי"ז ניבעי למימר דכ"ז בפרי שני, אבל בפרי ראשון דאסיקנא התם דלכו"ע רק דרך מקח מהני, והרי בזה כ' הר"ח ז"ל דבדרך מקח יש בו אונאה וא"כ לא מהני שו"מ על שו"פ. והראוני דהישועות מלכו ז"ל בתשו' חיו"ד סי' נ"ד כ' כן מדילי', ובסוף דבריו ז"ל הביא דברי הר"ח ז"ל הנ"ל ולא נחית שם לחלק בין פרי ראשון לפרי שני וצ"ע. והחזו"א ז"ל בשביעית סי"ג סקי"ג נסתפק אם מהני בשביעית חילול שו"מ על שו"פ יעו"ש.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והשתא לב' הטעמים שכ' הטו"א ז"ל, נראה דבשביעית א"א לחלל שו"מ על שו"פ. דהא אין הקדושה בא על ידו אלא ממילא הוא קדוש, וגם א"א לישאל ע"ז. אמנם בפרי שני, והיינו כשפודה שביעית על מעות ורוצה לקנות במעות פירות או כל מידי דאכילה, נראה דתליא בב' הטעמים. דלהטעם השני, דהיינו משום דהבעלים יכול לישאל, א"כ גם בפרי שני א"א לפדות אלא בשוויו. אבל להטעם הראשון דההקדש בא על פיו, הנה לפי"ז יש להסתפק, מי נימא דכיון דקדושה שחל על המעות מכוחו הוא בא, א"כ יכול לפדותו על שו"פ, או דילמא כיון דהקדושה שנתפסה על הפרי השני מכח הקדושה הראשונה היא באה, א"כ לא יהא אלים כח דהפרי השני יותר מהפרי הראשון שמחמתו הוא בא.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אמנם לטעמא דהתוס' הנ"ל, דהא דאדם אחר שאינו הבעלים אינו יכול לחלל שו"מ על שו"פ היינו משום דהבעלים מעכב עליו וכנ"ל, הנה לפי"ז בשביעית דקדוש מאליו וליכא מקדיש מהני שו"מ על שו"פ בפרי שני דאין בו אונאה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ונלע"ד בע"ה להביא ראי' נפלאה מדברי התוס' דבשביעית לא מהני לחלל שו"מ על שו"פ.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בבכורות ל' א' תנן, החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות. וקאמר רבה בר בר חנה התם דזה דעת ר' עקיבא, אבל חכמים ס"ל דחשוד על השביעית חשוד על המעשרות. ואמרי' התם, דמאן חכמים ר' יהודה, דבאתרי' דר' יהודה חמירא להו שביעית וכיון דחשוד על השביעית כ"ש דחשוד על המעשרות. והתוס' שם ד"ה באתרי' הקשו אמאי חשוד על המעשרות הא יכול לחלל שו"מ על שו"פ, ובשבת י"ז ב' אמרי' דע"ה אינו חשוד על התרומה דחטה אחת פוטרת את הכרי יעו"ש בתוס'.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והשתא אי נימא דגם בשביעית מהני חילול שו"מ על שו"פ, תיקשי טובא קושית התוס', דא"כ כיון דחשוד על השביעית אע"ג דיכול בקל לחללה על שו"פ, ממילא חשוד נמי על המעשרות. אלא מוכח דבשביעית לא מהני חילול שו"מ על שו"פ.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מיהו לדברינו הנ"ל יש לדחות, דהרי הוכחנו דבפרי ראשון דא"א דרך חילול אלא דרך מקח לא מהני שו"מ על שו"פ. וא"כ י"ל דבפשוטו הגמ' התם קאי אפרי ראשון דחשוד על השביעית ובפרי ראשון א"א לחלל שו"מ על שו"פ, ולפיכך הק' התוס' דא"כ אמאי חשוד על המעשרות.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ד] החזו"א ז"ל בבכורות סי"ז סקי"ג הביא ב' הטעמים שכ' הטו"א ז"ל והשיג ע"ז וז"ל "אבל ב' הטעמים אינם מספיקים, שאם מן הדין אין פדיון אלא בשויו וכו' מה טענה היא זו בבעלים דמצי למשאיל, השתא מיהא לא נשאל. וכן אין זו טענה שמכחו בא להקדש ועדיין צריכין אנו לטעמא". יעו"ש, והנה מה שהק' דהשתא מיהא לא נשאל צ"ע כונתו ז"ל, דהא בפסחים מ"ו ב' אמרי' דמחמת האי טעמא דאיבעי מיתשיל עלה נחשב חמץ שהקדיש כשלו ועובר עליו בבל יראה יעו"ש בתוד"ה הואיל, וא"כ מה"ט נימא נמי דמשום דאיבעי למיתשיל עלה הוי בעלים לקבוע שווי ההקדש.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">וע"כ כ' החזו"א ז"ל טעם אחר בדברי התוס' לחלק בין בעלים לאדם אחר וז"ל "ונראה דהמקדיש קודם שמסר לגזבר הוא בעלים מצד הקדש וכשם שהבעלים יכולים להוזיל שדה שוה מנה למוכרה בפרוטה ה"נ יכול המקדיש לחלל שוה מנה על פרוטה וזה דינא דשמואל [ולא אתפרש מנ"ל זה] אבל הגזבר אינו אלא שליח וצריך לעשות כדין ואינו יכול לותר ולהוזיל וכו' ודינא דשמואל אינו אלא בהקדש אבל בפ"ח שהוא אסור בהנאה אין אפוטרופוס לאיסורי הנאה ולא שייך למיהב בעלות לבעלים למיזיל, ולעולם דין איסורי הנאה כמו הקדש ביד גזבר".</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ובעניי לא ידעתי להלום דבריו ז"ל מכמה אנפי. דהנה בפשוטו הי' נראה דגם הטו"א ז"ל בטעם הראשון כונתו לטעמא דהחזו"א ז"ל דכיון דהוא זה שהכניס החפץ לרשות הקדש, עדיין החפץ נשאר קצת בבעלותו לקבוע שווי החפץ. ושמא לישנא דהטו"א ז"ל שכ' "דבעלים כיון דהקדש חל על פיו קילא ויכולין לפדותו שלא בשווי" קשיתי' להחזו"א ז"ל, דמשמע דאין זה סברא בעיקר הדבר אלא קולא מסוימת כיון דההקדש חל על פיו.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ומש"כ החזו"א ז"ל דפט"ח הוי איסורי הנאה, צ"ע דמדחזינן שהבעלים הוא זה שנתנה לו התורה כח לפדותו, דמה"ט אמרי' בבכורות י"א א' דהפודה פט"ח של חבירו פדיונו פדוי לבעלים, א"כ שפיר הוי הפט"ח בבעלותו לענין הפדיון, והמהריט"א ז"ל בפ"ק אות ז' סק"א ד"ה אבל, דייק מדברי השיטמ"ק ז"ל דגם בפט"ח מצות הפדייה לכתחילה רמי דוקא אבעלים.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והיותר קשה לי מש"כ החזו"א ז"ל דהא דבפט"ח לא מהני חילול שו"מ על שו"פ היינו משום דהפט"ח הוי איסורי הנאה. וצ"ע טובא הניחא לדעת ר' יהודה דפט"ח אסור בהנאה, אבל לדעת ר' שמעון דמותר בהנאה הי' מן הדין דיועיל לפדותו שלא בשוויו, והא ודאי ליתא, דהא להדיא אמרי' בבכורות י"א א' דהא דאמר ר' יצחק אמר ריש לקיש דאם אין לו שה פודהו בשויו קאי לדעת ר' שמעון דפט"ח מותר בהנאה, יעו"ש, ומדברי הגמ' הזאת דפודהו בשויו יליף הטו"א ז"ל דלא מהני אם פודהו שו"מ על שו"פ.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">תמצית העולה מהדברים.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">א] בב"מ נ"ז א' קאמר שמואל דהקדש שחיללו שוה מנה על שוה פרוטה מהני דאין אונאה להקדש, וכ' הראשונים ז"ל דה"ה בפדיון מעשר שני ורבעי.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ב] התוס' בתמורה חידשו דרק הבעלים יכול לחלל כן אבל איניש אחרינא לא מצי לחללו אלא בשויו, והתוס' במנחות כ' דהיינו טעמא דאין סברא שיוכל כל אחד לפדות הקדש חבירו שו"מ על שו"פ ויקחנו לעצמו", וכ"כ הריטב"א ז"ל בב"מ ו' ב', והוסיף דאם פודה ברצון הבעלים נמי מהני</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ג] ומדבריהם ז"ל נראה דהיינו טעמא משום דהבעלים יכול לעכב על הפודה, דאינו רוצה שיופחת מתרומתו להקדש, ולפיכך כל שאחר פודה מרצונו נמי מהני.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ד] הטו"א ז"ל כ' דה"ט משום דדוקא הבעלים שההקדש בא על פיו יכול לחלל שו"מ על שו"פ משא"כ אדם אחר, ויש להוסיף דגם בקדשי מזבח אכתי יש לבעלים קשר לקרבן וכדחזי' דהפודה חייב לקנות בדמים קרבן לשם הבעלים.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ה] ומזה הוליד הטו"א ז"ל דפטר חמור שהקדושה חלה ממילא אי אפשר לפדותו אלא בשוויו, מיהו נראה דלטעמא דהתוס' יהי' הדין דגם בפט"ח אפשר, דליכא בעלים שיעכב, וזה סייעתא לדעת המנח"ח ז"ל דגם בפט"ח מהני לפדותו בפחות משוויו.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ו] י"ל לפי"ז חידוש דין נפלא, דבשובך של הקדש שנתמלא יונים, לדעת הרמב"ן ז"ל דהוי דהקדש אלא דליכא מעילה, יהי' הדין דא"א לפדות שו"מ על שו"פ דלא הוקדש על ידו אלא ממילא חל. אבל לטעמא דהתוס' הנ"ל שפיר אפשר לפדותו שו"מ על שו"פ דליכא בעלים שיעכב.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ז] ויש להסתפק בגיזת וולד בהמת הקדש האם נימא דכיון דההקדש של הבהמה היתה על פיו, גם הגיזה והולד נחשב כהוקדש על ידו ויוכל לפדותו שו"מ על שו"פ.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ח] הטו"א ז"ל כ' עוד טעם, דדוקא הבעלים שיכול לישאל ע"ז הוי כדידי' ויכול לפדות שו"מ על שו"פ, משא"כ אדם אחר, וכ' דלפי"ז בבא ליד גזבר דלא מצי לישאל ע"ז לא יוכל לפדות שו"מ על שו"פ.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ט] תו י"ל נפק"מ בסגנון הזה, בבהמה שהוקדשה לבדה"ב ומת המקדיש ונפלה קמי' יורש, דכיון דהיורש אינו יכול לישאל ע"ז אינו יכול לפדות שו"מ על שו"פ.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">י] י"ל נפק"מ איפכא בגיזת הקדש הנ"ל, דנהי דעל הגיזה והולד אינו יכול לישאל, מ"מ כיון דעל הבהמה יכול לישאל וממילא יפקע ההקדש מהגיזה, א"כ יכול לפדותם שו"מ על שו"פ.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">י"א] י"ל בע"ה המצאה נפלאה לפי"ז, באחד שאסר נכסיו על עצמו בנדר דהנכסים נעשים הפקר וזכה בהם אחר והקדישם, לדעת הרשב"א ז"ל דאם ישאל על הנדר פקע ההפקר וממילא פקע ההקדש, ולפי"ז יהי' הדין דגם הנודר יוכל לפדותו שו"מ על שו"פ כיון דיכול לישאל ע"ז.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">י"ב] הטו"א ז"ל כ' דלפי ב' הטעמים תיקשי הא דמהני בנטע רבעי לחלל שו"מ על שו"פ הא ב' הטעמים לא שייכא בזה, ותי' דה"ט כיון דאיתקש למעש"ש ובמעש"ש מהני שו"מ על שו"פ.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">י"ג] יש לדון בשביעית דמהני פדיון האם מהני שו"מ על שו"פ למאי דכ' הר"ח ז"ל דבפרי שני דמהני דרך חילול ליכא אונאה, ולכאו' לב' הטעמים שכ' השאג"א ז"ל לא מהני, מיהו בפרי שני דקדושת שביעית חל על ידו, א"כ לטעם הראשון שכ' השאג"א ז"ל יהי' הדין דמהני.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">י"ד] החזו"א ז"ל כ' טעם אחר דהמקדיש קודם שמסר לגזבר הוא בעלים מצד הקדש וכשם שהבעלים יכולים להוזיל שדה שוה מנה למוכרה בפרוטה ה"נ יכול המקדיש לחלל שוה מנה על פרוטה, ובפט"ח לא מהני דהוי איסורי הנאה ולית לי' בעלים.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ט"ו] צ"ע דגם בפט"ח הרי מצינו דאע"ג דאחר פודהו הפדיון לבעלים ומהריט"א ז"ל הביא מדברי השיטמ"ק דלכחילה מצות הפדיה הוי רק ע"י בעליו, גם מש"כ דפט"ח אסור בהנאה, צ"ע דהתינח לר"י דפט"ח אסור בהנאה, אבל לר"ש דמותר בהנאה מהני לפדותו בפחות משוויו, ותיקשי דעיקר ראייתו דהטו"א ז"ל הוי מהא דאמרי' לר"ש דאין פודין אלא בשוויו.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div> אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-77764627551478564352020-12-02T03:30:00.003-08:002020-12-02T03:30:17.703-08:00החיים והמוות <p><span style="text-align: right;"> </span></p><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">א. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה… ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף וגו'". </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">"ויקרבו ימי ישראל למות". דרשו חז"ל (מדרש רבה ותנחומא כאן) שלשון 'קריבה' מורה על כך שהמוות קרוב והחיים קצרים מאד, וזו לשונם: </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כתיב כי גר אנכי עמך תושב וגו', כי גרים אנחנו לפניך וגו' כצל ימינו על הארץ ואין מקוה, והלואי כצילו של כותל או כצילו של אילן אלא כצילו של עוף בשעה שהוא עף דכתיב כצל עובר. ואין מקוה, אין מי שיקוה שלא ימות וכו'. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ובהמשך המדרש למדו מפרשה זו שאין שלטון ביום המוות [ולכן יעקב הוצרך להשפיל עצמו לפני יוסף ולבקש שיקברנו בא"י]. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הרי לנו שמפרשה זו יתד ופינה ללמדנו אודות המעבר בין החיים והמוות. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ובאמת, אף שסיפורי מיתה וגויעה נזכרו כבר כמה פעמים במהלך ספר בראשית, זו הפעם הראשונה שמסופר על אדם שמתכונן ומתכנן מה ייעשה בגופו לאחר מותו. כלומר יש כאן אדם חי שעוסק בסוגיית מותו. ומובן אפוא שמצאו כאן חז"ל רמזים אודות כללות היחס בין החיים למוות. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ולכאורה ייפלא, הלא מודעת זאת מה שאמרו בתענית דף ה, ב – "יעקב אבינו לא מת". א"כ מדוע פרשתו של יעקב היא זו שמלמדתנו אודות ההכנות למיתה. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ב. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">נעמיק נא בדברי חז"ל הנזכרים: "כצל ימינו על הארץ – כצילו של עוף בשעה שהוא עף". ברור שהנושא הוא עראיות החיים ותנועתם המהירה אשר מסתיימת כה מהר. אך מה באים חז"ל לומר לנו בציון עובדה זו, ואם לצורך מוסר והתעוררות לניצול החיים, היה להם להמשיך ולהסיק את המוסר העולה מכך, כדרכם בכמה מקומות. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אלא שעיקר דבריהם באו כחכמה והגדרה בהעמדת שני המושגים זה מול זה – חיים מול מוות. בתחושה הפשוטה של בני האדם, החיים הם המציאות הפשוטה ובעלת ה'חזקת מרא קמא', והמוות הוא בגדר עובדה נסתרת, אשר יום אחד יגיח מן האופל - יכניע יבטל ויאפס את המציאות. ירצו בני אדם - יחשבו על שינוי עתידי זה; ירצו - לא יחשבו. אך כאן באים חכמינו לצייר את הדברים אחרת, ולומר כי ההיפך הוא הנכון: המוות הוא המציאות היותר מבוססת ונתפסת, ואילו החיים עצמם נעים ללא הרף לכיוון המוות, ועיקר הגדרתם הוא "דבר חולף", ולא רק בההוא יומא, אלא כבר מעיקרם זו הגדרתם. כצילו של העוף הפורח וטס כהרף עין, וטרם נקלט בעין כבר חמק עבר. ועל כן נאמר 'ויקרבו ימי ישראל למות', שכך טיבם של הימים, שהם קרבים עוד ועוד אל המוות, ואף רגעי החיים עצמם הם מציאות חמקמקה שקשה מאד לעמוד על טיב מציאותם, שהרי כל רגע שמגיע, חולף מיד, ומה הוא אפוא משך החיים עצמם. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">התבוננות זו מולידה תמיהה מרירה בלב האדם המרגיש: מה זאת עשה אלקים, ומה בצע בעולם זה, כאשר החיים על פני האדמה כה אפסיים. ומאליהן מתנגנות מילות המשורר: "אם לזאת קראת חי, אמור נא ק-לי מה זה מת"... </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ג. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">נביא דיבורים ששמענו מפי הגר"מ שפירא זצ"ל (שיעורי משלי ג' בלק תשע"א): </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">"צריכים להבין: למה צריכים מלאך מיוחד ממונה לפעול את המוות – "מלאך המוות", הרי אדם חי מספר שנים וכשגומר אותם סיים את חייו וממילא כבר לא חי, למה צריך לפעול את המוות? התירוץ הוא, שהמוות הוא פעולה פוזטיבית, חיובית, כי החיים הם דבר שלא נגמר אף פעם. 'חיים' הם לעולם. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">יש להבין: הפעולה של מוות היא אחת מפעולות החיים. רק חי יכול למות. אם חיים היו 'נגמרים' לא היתה יכולה להיות תחיית המתים אלא אם כן יחליט הקב"ה לברוא מחדש. אלא שהחיים נמצאים, רק ש'חל עליהם' המוות. הם הצטמצמו והתכווצו (אל עצם הלוז)..." </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בדברים מדודים וקצרים אלה פתח לנו רבינו צוהר מאיר לסוגיא זו. אין המוות בא לבטל את החיים ולאפס אותם, ושוב אח"כ יאפס ה' את המוות ויברא מחדש את החיים; דעת לנבון כי אין טעם לייחס דרכים כאלה למעשי השי"ת. רק הכל מהלך אחד: המוות הוא 'הקטנה וצמצום' של החיים אשר הם מציאות נצחית ולא יכול לחול עליהם כליון (ופוק חזי שהעצם הנקרא 'חיים' בא תמיד בלשון רבים). החיים נמצאים תמיד, אלא שכשחלה עליהם פעולת המיתה, הם מסתלקים מהמציאות החיצונית ונכנסים אל הרובד הגרעיני, ושם ממתינים עד עת התחייה. וראה בדברי חז"ל בפרק חלק שדימו את קבורת האדם כהכנסת גרעין לאדמה, ואת תחיית המתים כצמיחתו (וראה מה שהאריך רבינו ב'רעה אמונה' העיקר הי"ג). </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">נשוב לדברי הגמרא בתענית ה, ב - "יעקב אבינו לא מת". וראה שם שהקשו "והא חנטו חנטיא וקברו קבריא וספדו ספדיא", והשיבו "מקרא אני דורש". ונודע הביאור שכתבו בספרים, שעל אף שבודאי במציאות הגלויה אל החושים לגופו של יעקב נעשה כמשפט המתים - חנטוהו, ספדוהו וקברוהו, וכעת גופו נמצא במערת המכפלה, אבל ברובד העמוק יותר של המציאות, יעקב לא מת. כשם שבדברי התורה ישנו רובד של פשט ומתחתיו רוחש רובד הדרש אשר מתגלה רק מתוך דרישה, כך במציאות שייך שמצב מסויים יתפוס מקום רק ברובד הדרש, היינו בפנימיות המציאות, על אף שלא ניכר הדבר אל החושים. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ובחזרה לפרשת ויחי, מובנת היטב הדאגה של יעקב לנעשה עמו אחר מיתתו, כי בעצם גם אז הוא ימשיך בחיותו, אלא שחיים אלה שהם ב'דרש' לא יכולים לדאוג לנעשה עמהם בעולם הזה, ועל כך מצווה את בנו. [ועל מה מצווהו, שלא יקברהו במצרים אלא בארץ ישראל כמ"ש רש"י שהמתים בחו"ל לא חיים אלא בגלגול מחילות לא"י. והם הם הדברים, שמצב המיתה והקבורה הוא מפעולות החיים בדרך אל החיים המושלמים בזמן התחייה, ולכך דואג יעקב.] </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ד. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מתבקש להשוות את המצב המתואר אצל יעקב, למה שהבאנו מדברי הגרמ"ש אודות מיתת כל אדם. כפי שנתבאר, יעקב מת בפועל (ואף בפסוקים מוזכר כמה פעמים שהוא 'מת') אלא שמיתתו לא היתה איפוס וביטול כי אם מעבר מחיים ברובד הפשט אל חיים במצב מופשט יותר, חיים ב"דרש". אם אצל יעקב אבינו ברור הדבר שהמיתה היא מ'פעולות החיים', כך ביסודו של דבר היא איכות התהליך של המיתה אצל שאר בני האדם, אשר גם הם ממשיכים להיות חיים, אך במצב אחר – מוקטן, מכווץ וגרעיני. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ושמע נא עוד מדברי הגרמ"ש (באותו שיעור): </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">תפילת ערבית תיקן יעקב, כי עליו נאמר "לא מת", ואע"פ שבפועל מת אבל "מקרא אני דורש". דהיינו - הדרש אינו הפשט אלא מה שאני מבין מתוך הדברים, ואני מבין שהכל מלמד שזה לא היה מוות גמור. כיון שיעקב לא מת הוא זה שתיקן תפילה לזמן שאדם מתחבר לאחרית, לסוף, לחושך. "בשכבך". </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הוי אומר: בערב נכנס האדם למצב שאין ביכלתו לפעול, ומסולק הוא מפעולות החיים. ולא זו בלבד אלא שנופלת עליו תרדמה אשר דומה למיתה. לכאורה מה מקום כאן לתפילה ולבקשת צרכים, הלא תפילה הינה 'עבודה' במה שמשעבד אדם את כח-הפעולה שלו כלפי מעלה ע"י שמבקש עזרה במעשי ידיו, ועתה שאינו אלא סרוח על מיטתו חסר מעש, מה בצע בתפילה. אך כאן מגיע יעקב ומלמד את בניו שגם בשעה שאדם עומד על סף ה'אחרית' וה'סוף', גם שם נדרשת ממנו עבודה. שהרי מיתה מכל סוג שהיא, איננה ביטול האדם רק שינוי בצורת הקיום. וממילא אין לאדם להתייחס אליה בפסיביות מפוחדת, אלא גם בשעה זו יכול הוא לעמוד בצלותא, בקומה זקופה מול בוראו, ולגשת לשינוי זה כחלק מהילוך החיים הכוללני, וכהכנה לחיות השלימה שעתידה להתעורר בו מכח התכווצות החיים כעת. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ה. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ממוצא הדברים אנו שומעים הד אחר העולה מהיחסיות בין החיים והמוות. לפי המבט הפשטני החיים והמוות הם כצרות זו לזו, ויש ביניהם תחרות מי אלים ותקיף יותר, ובמאבק זה הלא יד המוות על העליונה, כי מה הם החיים החולפים כצל עוף הפורח מול המוות האיתן. אך אחר כל הדברים שנתבארו, אמנם "ויקרבו ימי ישראל למות", אך אין בכך משום השלכת צל-מוות על החיים, אלא אדרבה הדבר משליך צל-חיים על המוות, כי אף הוא מפעולות החיים, ועל כן החיים מוליכים לשם, בדרך אל החיים המלאים והנצחיים. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הרב ח. נריה </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div>אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-12488527654615026932020-11-06T04:35:00.004-08:002020-11-06T04:35:42.014-08:00מצוה שחיובה פעם אחת וקיומה פעמים רבות האם יכול להקדים עשייתה בתורת קיום קודם לעשייתה בתורת חיוב<p dir="rtl" style="text-align: right;"> </p><p dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></p><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: x-large;">בס"ד </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">הגאון רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">בפרשתינו כתבה תורתינו הקדושה, "ומצות אפה ויאכלו" ואיתא במדרש [ב"ר נ יב] דפסח היה, ולאשר אנו קיימין בחודש מרחשון, ומתאמרא משמי' דזקיני הק' מרוזין זי"ע דמרחשון מל' מרחשין שפוותי' דעדיין מרחשין שפתותינו מתורת ותפילת ירח האיתנים, ע"כ נכתוב בעז"ה ענין כללי הנוגע למצות אכילת מצה ומצות אכילה בסוכה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">נסתפקתי במצוות שחייב לעשותם פעם אחת אבל בכל פעם שחוזר ועושהו איכא מצוה קיומית, וכגון מצות אכילת מצה דכ' מהר"ל מפרג ז"ל בס' גבורות ה' דאיכא מצוה קיומית בכל כזית מצה שאוכל בליל הסדר, האם יכול אדם לעשות המצוה בתורת קיום קודם שיעשנה בתורת חיוב, או דילמא כיון דאכתי לא קיים חיובו לאו כל כמיני' לקיימה רק בתורת קיום. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">והנה הרבה יש להאריך בזה, אך לאשר קצר המצע מהשתרע לא אכתוב אלא ראי' אחת לזה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">נלע"ד בעז"ה להביא ראי' נפלאה בדרך החידוד דא"א לקיים מצוה בתורת קיום קודם שיקיימנה בתורת חיוב. ובהקדם ה' הקדמות. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">א] הטור ז"ל בסי' תרל"ט כ' וז"ל "חוץ מלילי י"ט הראשון שהוא חובה לאכול בה ואף אם ירדו גשמים לא יעצרנו הגשם, ומיהו משאכל בה כזית דגן יצא אע"ג דשיעור אכילה בלא סוכה הוא בכביצה שאני ליל ראשון שהוא חובה טפי ואפילו לא בעי למיכל אלא כזית אסור לאוכלו חוצה לה הלכך יוצא בו נמי ידי חובת סוכה". וביאר הב"ח ז"ל כונת הטור ז"ל, דאע"ג דבכל ימי הסוכות שרי לאכול כזית פת חוץ לסוכה דלא הוי אכילת קבע מ"מ בליל ראשון דסוכות כיון דאיכא מצוה מדאורייתא לאכול כזית מהקישא דט"ו ט"ו, ע"כ אסור לאכול אפי' כזית מחוץ לסוכה דהמצוה משוי לה קבע וממילא יוצא בזה נמי ידי מצות סוכה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ונראה בע"ה להוציא מדברי הב"ח ז"ל, דהיינו דוקא בפת שיוצא בה ידי"ח כזית דסוכה, אבל בפת שאינו יוצא בה ידי"ח, וכגון פת של מעשר שני דכ' המנח"ח ז"ל במצוה שכ"ה אות י"ג דלמאי דקיי"ל כר"מ דמעש"ש הוי ממון גבוה אין אדם יוצא בה ידי"ח כזית דסוכה, וכן פת עשירה שנילושה במי פירות דס"ל הפמ"ג ז"ל באו"ח סי' תרל"ט א"א סקט"ו דאין יוצא בה ידי"ח דבעי' דומיא דמצה מהקישא דט"ו ט"ו, א"כ בזה ליכא איסור לאכול כזית חוץ לסוכה דכיון דאין יוצא בפת זה ידי"ח סוכה לא שייך בזה הסברא דהמצוה משוי לה קבע. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ב] יש להסתפק האם אחד שרוצה לאכול כזית חוץ לסוכה ובדעתו לאכול אח"כ הכזית המחויב בסוכה האם מותר, או דילמא כיון דאכתי לא קיים המצוה, לאו כל כמיני' להקדים אכילה אחרת לאכילת המצוה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">והנה מדברי הפמ"ג ז"ל בסי' תרל"ט משב"ז סקי"א וכן מדברי המנח"ח ז"ל במצוה שכ"ה אות י"ג נראה דנקטו כהצד השני דכל שעדיין לא קיים מצות אכילת הכזית בלילה הראשונה אסור לו לאכול כזית חוץ לסוכה, וכן נראה מדברי הבכורי יעקב ז"ל בסי' תרל"ט סק"כ, וכ"כ להדיא מהר"ש וינטורה ז"ל בס' נהר שלום סי' תרל"ט סק"ג. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ומצאתי בשו"ת ברית יעקב לרבה של נאווארדאק הגרב"מ ליבשיץ ז"ל או"ח סי' ד' הביא בשם החות דעת ז"ל להוכיח דליכא חצי שיעור במצוה מהא דהטור ז"ל כ' דאסור לאכול כזית חוץ לסוכה בליל ראשון דסוכות ומשמע דפחות מכזית שרי, ואי נימא דאיכא מצוה בחצי שיעור ליתסר נמי לאכול פחות מכזית, והברית יעקב ז"ל דחה הראי' והוסיף וז"ל "ואפי' כזית נראה דשרי לאכול חוץ לסוכה אם דעתו לאכול אח"כ כזית בסוכה, כיון דהוי אכילת ארעי אלא בליל הראשון דלא מצי למפטרי מסוכה שלא לאכול כלל והוא מחוייב לאכול בסוכה א"כ אם דעתו לאכול כזית בסוכה אח"כ אמאי לא יהי' שרי לאכול כזית מתחלה חוץ לסוכה כמו אם כבר אכל בסוכה בלילה הראשון ברור דאח"כ יכול לאכול כזית חוץ לסוכה כיון דהוי פחות מביצה דהוי שיעור סוכה, ה"ה קודם שאכל כזית בסוכה אם דעתו לאכול בסוכה אח"כ שרי מקודם לאכול כזית חוץ לסוכה". </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">וקשיא לי טובא אהך גיסא דאסור לאכול כזית חוץ לסוכה כל עוד שלא קיים המצוה, דהנה יש להביא ראי' גדולה מדברי הרמ"א ז"ל בסי' תרל"ט ס"ה וז"ל "אבל לילה הראשונה צריך לאכול כזית בסוכה אף אם גשמים יורדין ויקדש בסוכה כדי לומר זמן על הסוכה", ומקורו מדברי התרוה"ד ז"ל בסי' צ"ה שביאר שם דאם יעשה הקידוש בביתו ויברך זמן על היו"ט ויאכל כל צרכו ושוב יכנס לסוכה לאכול הכזית הרי יצטרך לחזור ולברך זמן על הסוכה וכדי שלא להרבות בברכות מוטב שיקדש בסוכה ויאמר זמן על היו"ט ועל הסוכה ויאכל כזית. וכ"כ הגר"א ז"ל בביאורו שם אות כ"ג. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">והשתא לדברי הפמ"ג והמנח"ח והבכור"י ז"ל דקודם שאכל כזית ראשון אסור לאכול כזית חוץ לסוכה אפי' אם בדעתו לקיים המצוה לאחר זמן, צ"ע למאי הוצרך התרוה"ד ז"ל להא דאם יקדש בביתו ויאכל פת ירבה בברכות, תיפו"ל דקודם שאכל כזית בסוכה אסור לאכול כזית חוץ לסוכה, אלא בע"כ דס"ל להתרוה"ד ז"ל דכל שבדעתו לאכול אח"כ כזית בסוכה מותר לו השתא לאכול כזית חוץ לסוכה. והיא תימה רבתא היאך נעלם דברי התרוה"ד ז"ל מעיניהם הבדולחות של רבנן בתראי ז"ל ובשגם דהרמ"א ז"ל פסק כן להלכה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ונראה בע"ה לתרץ, דהתרוה"ד ז"ל נקט בדייקא טעמא דלא ירבה בברכות, דכולל בזה גם היכא דרוצה לקדש בביתו ולאכול רק מיני תרגימא דחיוב סוכה ליכא אלא אם קובע סעודה ע"ז וכדכ' המשנה ברורה ז"ל בסי' תרל"ט סקט"ז, ומ"מ ידי קידוש במקום סעודה יוצא גם בלא קבע סעודה ע"ז וכדכ' המג"א ז"ל בסי' רע"ג סקי"א, ובזה הוצרך התרוה"ד ז"ל לטעמא דלא ירבה בברכות. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ג] הנה דברי האחרונים ז"ל הנ"ל דאפי' ברוצה לאכול אח"כ כזית בסוכה אסור לו לאכול עתה כזית חוץ לסוכה, לכאו' צ"ע טעמא מאי, הא אינו רוצה עתה לקיים מצות אכילת כזית דסוכה ואמאי יתחייב לאכול בסוכה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ונלע"ד בעז"ה ליתן טעם נכון בזה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">הנה באו"ח סי' תע"ה ס"ד פסק מרן המחבר ז"ל דאע"ג דמצוות צריכות כונה מ"מ אם אכל מצה בלא כונה יצא, ומקורו מדברי הר"ן ז"ל בר"ה [ח א מדפי הרי"ף] דבמידי דאכילה שבעל כרחו נהנה דינו כמתעסק בחלבים ועריות דחייב שכן נהנה ה"ה לענין מצוה דיוצא ידי"ח גם בלא כונה, והנה הפמ"ג ז"ל שם בא"א סקי"ד דייק מדברי המג"א ז"ל שם דבמידי דאכילה אפי' במתכוין להדיא שלא לצאת יצא ידי"ח דהא גם בזה שייך טעמא ד'שכן נהנה', וכ"כ הבית מאיר ז"ל שם בדעת המג"א ז"ל, אמנם הבית מאיר ז"ל גופי' ס"ל דבמתכוין להדיא שלא לצאת לא יצא ידי"ח, יעו"ש. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ומעתה לפי"ז נראה, דיסוד האיסור לאכול כזית חוץ לסוכה אין זה משום דאכתי לא קיים מצותו, אלא יסודו הוא בהא דכיון דאם הי' אוכל פת בסוכה הי' יוצא ידי חובת סוכה, מה"ט גופא אסור לאכול כזית חוץ לסוכה כל שלא קיים מצותו, [וכדהוצאנו לעיל מדברי הב"ח ז"ל] וא"כ להסוברים דאפי' בכיון להדיא שלא לצאת יצא ידי"ח, א"כ בכל ענין שיאכל כזית פת בסוכה יצא ידי"ח אפי' אם יכוין שלא לצאת, א"כ מה"ט גופא חייב לאכלו בסוכה. אבל להך גיסא דבכונה הפכית אינו יוצא ידי"ח אפי' במידי דאכילה, א"כ הרי משכח"ל שיאכל כזית פת בסוכה ולא יצא ידי"ח, א"כ שוב א"א לאסור עליו לאכול כזית פת חוץ לסוכה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ד] דעת מהר"ל מפראג ז"ל בגבורות ה' פמ"ח דבליל ראשון של פסח איכא מצוה קיומית בכל כזית מצה שאוכל, ונלמד מהא דכתיב בערב תאכלו מצות, ויעו"ש היטב בלשונו ז"ל, דאין כונתו רק אם לא הפסיק אכילת כזית הראשון דמקיים מצוה בכל התוספת, אלא כונתו ז"ל דבכל כזית מצה שאוכל מקיים מצוה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">אלא דראיתי בדברי האבני נזר ז"ל ביור"ד סי' של"ח אות י"ג ומדבריו ז"ל נראה דהבין בכונת מהר"ל ז"ל דהיינו דוקא אם לא הפסיק בין אכילה ואכילה אבל אם אכל כזית מצה והפסיק ושוב אכל כזית ליכא מצוה קיומית, אמנם מדברי האבני נזר ז"ל גופי' באו"ח סי' תמ"ח אות ז' יש להוכיח דס"ל דגם בהפסיק בין אכילה לאכילה מקיים מצוה בכל כזית [אלא דהתם לא כ' כן בשם מהר"ל ז"ל], ובשגם דלישנא דמהר"ל ז"ל מורה יותר דגם בהפסיק בין אכילה לאכילה מקיים מצוה בכל כזית, וכבר מצינו דוגמתו בדברי הלבוש ז"ל באו"ח סי' תקפ"ה ס"ג, דמדכתיב יום תרועה יהיה לכם ילפינן דבכל תקיעה ותקיעה איכא מצוה קיומית. וכ"כ הנצי"ב ז"ל במרומי שדה ר"ה ט"ז ב' ובתשו' משיב דבר ח"ב סי"א לגבי כל המצוות דחיובה פעם אחת וקיומה פעמים רבות, והתם מיירי להדיא בהפסיק בין מצוה למצוה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ונלע"ד בעז"ה לחדש, דלפי"ז כיון דאיתקש ט"ו ט"ו וכדאמרי' בסוכה כ"ז א' מה לילה ראשון דפסח חובה אף לילה ראשון דסוכות חובה לאכול כזית, והנה חיובא דלילה ראשון דפסח נלמד התם מדכתיב בערב תאכלו מצות, והשתא, כיון דבלילה ראשון דפסח ילפי' מהא דכתיב בערב תאכלו מצות דאיכא מצוה קיומית בכל כזית וכזית, ה"ה בלילה ראשון דסוכות דאיתקש למצה, איכא מצוה קיומית בכל כזית וכזית, ולא בעי' כביצה ועוד. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">וכבר נסתפק המשנה ברורה ז"ל בסי' תרל"ט סקכ"ד לדעת הגר"א ז"ל דבפסח איכא מצוה קיומית באכילת מצה בכל הז' ימים האם גם בסוכה איכא מצוה קיומית בכל הז' ימים, אלא דעל ספיקתו ז"ל יש להעיר דלא מצינו דאיתקש ח' ימים דסוכות לז' ימים דפסח, ותו דהרי ספיקת המ"ב ז"ל היינו דוקא באוכל כביצה ועוד דזהו שיעור אכילת קבע להתחייב בסוכה וא"כ לכו"ע אם יאכל יותר מכביצה בכל ימי הסוכות מקיים מצוה מדמברך ע"ז, [עי' בדברי הברכי יוסף ז"ל באו"ח סי' תע"ה סק"ו], אבל בדברינו לגבי הלילה הראשון בזה נראה דכו"ע יודו דאיכא מצוה קיומית בכל כזית שאוכל, וכנ"ל. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ונפק"מ רבתא איכא בדברינו, למאי דכ' הטור ז"ל הנ"ל דכיון דחיוב ליל ראשון דסוכות הוי בכזית יוצא בזה ידי"ח סוכה, מעתה לפי"ז אפי' לאחר שכבר אכל כזית אחד וקיים המצוה, מ"מ בכל כזית וכזית שאוכל בליל ראשון דסוכות מקיים מצות אכילה בסוכה ואם יצא מהסוכה וחזר ואכל כזית בסוכה יכול לברך ע"ז לישב בסוכה וא"צ לאכול יותר מכביצה. [אמנם מדברי הגרעק"א ז"ל בגליון לשו"ע שם סעיף ה' בביאור דברי הצל"ח ז"ל, יש להוכיח דס"ל דלהשיטות דגם ביורדים גשמים חייב לאכול כזית בסוכה, אם כבר אכל כזית, אינו יכול לברך אלא אם אוכל יותר מכביצה וזה דלא כדברינו, מיהו י"ל דהצל"ח ז"ל אתיא כהסוברים דליכא מצוה קיומית בכל כזית וכזית]. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">מיהו מסתברא דהדין השני שכ' הטור ז"ל דכיון דיוצא בכזית ידי חובת סוכה אסור לאכול כזית חוץ לסוכה לא נימא בזה, אע"ג דמקיים באכילתו מצוה קיומית דסוכה, דע"כ לא קאמר הטור ז"ל אלא היכא דאיכא עליו מצוה חיובית לאכול אמרי' דחיובא משוי לי' קבע, אבל מה שמקיים מצוה קיומית, כיון דאי בעי לא אכיל, אין זה סיבה מספקת לחייבו לאכול הכזית בסוכה. דהוי כשאר ימי הסוכות דאע"ג דכשאוכל מקיים מצוה מ"מ כיון דאי בעי לא אכיל, מותר לו לאכול עד שיעור כביצה ועוד חוץ לסוכה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ה] נלע"ד בעז"ה סברא נכונה דגם לדעת המג"א ז"ל דבמידי דאכילה גם בכונה הפכית יצא יד"ח, כ"ז שייך באוכל אכילה דרשות דבזה אמרי' כיון דלמעשה נהנה גרונו יצא ידי"ח, אבל היכא דבאכילתו מקיים מצוה אחרת, וכגון בנשבע לאכול כזית פת בליל סוכות, בזה ליכא למימר דמקיים בזה נמי מצות אכילת כזית דסוכה, דהרי עתה באכילתו מקיים מצוה אחרת לצאת ידי חובת השבועה, ומה שנהנה גרונו לא סגי בזה דההנאת גרון הוי לצורך מצוה אחרת. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">וכעין זה מצינו בדברי הר"ן ז"ל בר"ה [ט ב מדפי הרי"ף] וז"ל "מוכח בגמ' דאפי' למ"ד תוקע לשיר יצא מתעסק לא יצא וטעמא דמילתא וכו' עוד י"ל דתוקע לשיר כיון שאינו מכוין לשום מצוה יצא למ"ד מצות אין צריכות כוונה אבל במתעסק כיון שכבר הוא מכוין למצוה דהיינו לחנך את התינוקות אותה כוונה מעכבת מצוה אחרת שלא תחול דומיא דמאי דאסיקנא בשמעתא קמייתא דזבחים [דף ג א] דבת מינה מחריב דלאו בת מינה לא מחריב לה". </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">והמעיין בדברי הר"ן ז"ל יראה דאין כונתו ז"ל דכשמכוין לקיים מצוה אחרת הוי ככונה הפוכה, דזה אינו, דא"כ מה ענין זה להא דבת מינה מחריב לה, אלא כונתו ז"ל דלמ"ד מצוות אין צריכות כונה היינו משום דסגי במעשה המצוה וכעין הסברא דסתמא לשמה קאי, אבל כל שכוונתו למצוה אחרת ליכא למימר סתמא לשמה קאי, דבת מינה מחריב לה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ומעתה אף אנו נאמר דגם במידי דאכילה דאפי' בכונה הפכית יוצא יד"ח היינו דוקא היכא דאינו מכוין לשם מצוה אחרת דהמצוה הוא ההנאה וסו"ס נהנה, אבל אם מכוין לצאת מצוה אחרת, כונה זו מעכבת המצוה דבת מינה מחריב בה, וההנאה הוי לשם מצוה אחרת. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ולאחר כל ההקדמות הנ"ל, נראה בעז"ה להוכיח מכל זה דא"א לקיים המצוה בתורת קיום קודם שיקיימנה בתורת חיוב. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ובואו חשבון, הנה אם נימא כדברינו דבכל כזית וכזית בליל ראשון דסוכות מקיים מצוה קיומית, ונימא כהצד הראשון בספקתינו דאדם יכול לקיים מצוה קיומית קודם שיקיים החיוב. א"כ הי' מן הדין דמותר לאכול כזית בליל ראשון חוץ לסוכה אם בדעתו לאכול אח"כ כזית בסוכה, דהרי אם יאכל כזית בסוכה ויכוון בזה למצוה קיומית שוב לא יצא בזה כלל ידי חובת המצוה החיובית שעליו, ומכיוון שישנה אפשרות לאכול כזית בסוכה מבלי לצאת יד"ח, שוב ליכא שום איסור באכילת הכזית חוץ לסוכה, וכמ"ש לעיל דהאיסור דאכילת כזית חוץ לסוכה מתלא תליא במה שבאכילה כזו יוצא יד"ח בסוכה. ואין לומר הרי סו"ס מקיים בכה"ג מצוה קיומית, דהרי הקיום דמצוה קיומית אינו מחייב לאכול בסוכה, וכמשנ"ת לעיל דבשאר ימים אע"פ שמקיים מצוה קיומית כשאוכל בסוכה, מ"מ שרי ליה למיכל פחות מבכיצה חוץ לסוכה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ומעתה מדברי רבנן בתראי ז"ל הנ"ל דס"ל דאסור לאכול כזית חוץ לסוכה גם אם בדעתו לאכול אח"כ כזית בסוכה, הרי מוכח דמצוה שחיובה פעם אחת וקיומה לאין שיעור, לאו כל כמיני' לקיים המצוה בתחילה רק בתורת קיום ולא בתורת חיוב. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">איברא, מטו בשם הגר"ח מבריסק ז"ל דחלוק כזית ראשון דסוכה מכזית מצה, דכזית ראשון דסוכה לא הוי מצות אכילה כאכילת מצה, אלא גדר המצוה הוא ישיבת סוכה והישיבה מתקיימת ע"י האכילה, והאכילה הוי רק היכי תימצי לקיום המצוה, ועי' בחידושי ושיעורי מרן הגרב"ב ז"ל בח"ג בענינים שבסוף הספר ס"א שחקר בזה וכ' נפק"מ דלהצד השני דהאכילה הוי רק היכי תימצי לקיום המצוה יוצא ידי"ח גם בפת גזולה דליכא פסולא דמהבב"ע בהכשר מצוה. וראיתי שכתבו דלדעת הגר"ח ז"ל האוכל כזית ראשון דסוכה בלא כונה לא יצא, דלא שייך בזה סברת הר"ן ז"ל שכ' גבי מצה דבלא כונה יצא דהוי כדינא דמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה דאכילת הפת בסוכה אינה המצוה אלא הכשר מצוה, ולפי"ז ליתא לכל דברינו הנ"ל. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">מיהו לא הועלנו בזה, דהרי דעת המנח"ח ז"ל דגם בכזית דסוכה איכא פסולא דמהבב"ע ובהכרח דהאכילה עצמה היא המצוה, והמנח"ח ז"ל איהו דכ' דאסור לאכול כזית חוץ לסוכה אע"ג דבדעתו לאכול אח"כ כזית בסוכה ולדידי' ז"ל הדק"ל והדרינן למה שהוכחנו דלא שייך לקיים המצה בתורת קיום קודם שיקיימנה בתורת חיוב. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ועתה ניתנה ראש ונשובה לדברי מהר"ל מפראג ז"ל הנ"ל דבליל הסדר איכא מצוה קיומית בכל כזית מצה שאוכל, והנה דעת רש"י והרשב"ם ז"ל בפסחים קי"ט ב' ד"ה אין מפטירין, דמצות אכילת כזית מצה דאורייתא אנו מקיימין באכילת האפיקומן, אלא דאנו מברכין עליו בתחילה דא"א לברך עליו באכילת אפיקומן כיון שכבר מילא כריסו בהם בראשונה יעו"ש, והב"ח ז"ל באו"ח סי' תע"ז ד"ה ומנהגינו כ' דהא דאוכלים באפיקומן ב' כזיתים היינו משום דחיישינן נמי לדעת הרשב"ם ז"ל, יעו"ש. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">והשתא אי כנים אנו במה שהוכחנו דא"א לקיים מצוה בתורת קיום קודם לחיוב, ונימא כדעת הרשב"ם ז"ל, א"כ הא דכ' מהר"ל מפראג ז"ל דבכל כזית מצה שאוכל בליל הסדר מקיים מצוה קיומית, ממ"נ לא ייתי שפיר, דכיון דחובת אכילת מצה מקיים רק בכזית האחרון שאוכלים בליל הסדר לאפיקומן, א"כ כל מה שאכל מצה עד עתה אינו יכול לקיים בזה מצוה קיומית, ולאחר אפיקומן נמי אינו יכול לאכול מצה דאין מפטירין אחר מצה אפיקומן. [אבל לדעת הגר"א ז"ל דבכל ימי הפסח איכא מצוה קיומית בכל כזית מצה, לפי"ז שפיר י"ל דמקיים מצוה בכל כזית שאכל קודם אפיקומן, דהקיום והחיוב לאו בני חדא ביקתא נינהו, דהמצוה הקיומית אינה נגזרת מחיוב אכילת כזית מצה בליל הסדר אלא נוהג בכל ימי הפסח ונלמד מפסוק אחר ודו"ק]. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ולפי"ז צ"ע, דהנה הב"ח ז"ל בסי' תע"ב אות ה' העתיק דברי מהר"ל ז"ל הנ"ל דבכל כזית מצה איכא מצוה קיומית, ובסי' תע"ז כ' דאנו מחמירין כדעת הרשב"ם ז"ל דחובת כזית מצה הוי רק באחרונה, ולהנ"ל צ"ע דא"כ היאך מקיים מצוה קיומית בכל כזית הא אכתי לא קיים חיובו, אלא אם נימא דכיון דלדידן הוי ספק אם קיי"ל כדעת הרשב"ם ז"ל, וא"כ הא דמקיים מצוה בכל כזית מצה היינו רק להך גיסא דלא קיי"ל כדעת הרשב""ם ז"ל אלא כדעת התוס' והרא"ש ז"ל דבכזית מצה הראשון שאוכל מקיים מצות אכילת מצה דאורייתא, ואכתי צע"ק. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">תמצית העולה מהדברים. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">א] יש להסתפק במצוה שחיובה פעם אחת אבל בכל פעם שעושהו איכא מצוה קיומית האם יכול לעשותה בתחילה בתורת קיום ואח"כ יעשנה בתורת חיוב. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ב] יש להביא בע"ה ראי' נפלאה, ובהקדם ה' הקדמות, ההקדמה הא', דעת הטור ז"ל כפי שביארו הב"ח ז"ל דאע"ג דבשאר הימים מותר לאכול כביצה פת חוץ לסוכה דהוי אכילת עראי, מ"מ בליל ראשון דסוכות דחייב לאכול כזית משום הקישא דט"ו ט"ו, יוצא ידי"ח סוכה בכזית, וממילא אסור לאכול כזית חוץ לסוכה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ג] ההקדמה הב', נחלקו רבנן בתראי ז"ל, כשעדיין לא אכל כזית בסוכה האם מותר לו לאכול כזית חוץ לסוכה ואח"כ יאכל כזית בסוכה, או דילמא עד שלא יקיים מצות אכילת כזית בסוכה, אסור לו לאכול אפי' כזית חוץ לסוכה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ד] ויש לתמוה על הסוברים לאסור, מדברי התרוה"ד והרמ"א ז"ל דבירידת גשמים בלילה הראשונה יקדש בסוכה ויברך שהחיינו ויאכל כזית, ולא יניח הכזית לסוף הסעודה דא"כ יצטרך לברך שנית זמן על הסוכה, ותיקשי למאי הוצרכו לטעם זה, תיפו"ל דכיון דחייב לאכול כזית בסוכה אסור לו לאכול כזית חוץ לסוכה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ה] ויש ליישב דקאתי לאסור אפי' בשאוכל מיני תרגימא דיוצא בזה סעודת יו"ט ומ"מ אינו חייב לאכלו בסוכה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ו] ההקדמה הג', הנה בביאור הפלוגתא הנ"ל בהקדמה הב' נראה דתליא בפלוגתת המג"א ז"ל והבית מאיר ז"ל באכילת מצה דקיי"ל דלכו"ע לא בעי' כונה, האם כונה הפכית מגרע או לא, דאם נימא דאינו מגרע א"ש הא דאסור לאכול כזית חוץ לסוכה אע"ג דדעתו לאכול אח"כ בסוכה, משום דאם הי' אוכל כזית בסוכה לא הי' מועיל דעתו שלא לצאת בזה מצות סוכה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ז] ההקדמה הד', לדעת מהר"ל מפראג ז"ל דבכל כזית מצה בליל הסדר איכא מצוה קיומית ונלמד מדכתיב בערב תאכלו מצות, א"כ בליל ראשון דסוכות דאיתקש למצה נמי מקיים מצוה בכל כזית שאוכל, ונפק"מ גדולה בזה, למש"כ הטור ז"ל דבליל ראשון דסוכה סגי בכזית ולא בעינן כביצה, כך יהי' הדין אפי' אחר שאכל כזית, בכל כזית שאוכל, ויכול לברך ע"ז. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ט] אמנם אידך דינא דהטור ז"ל דממילא חייב לאכול הכזית בסוכה, לא שייך במצוה הקיומית, דסו"ס אי בעי לא אכיל. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">י] ההקדמה הה', גם לדעת המג"א ז"ל דבמצוה דאכילה כונה הפכית אינו מגרע, מ"מ אם כונתו לקיים בזה מצוה אחרת לכו"ע מגרע ואינו יוצא ידי מצות מצה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">י"א] ולאחר כל ההקדמות הנ"ל, הנה אם נימא דשייך לקיים מצוה בתורת קיום קודם שיקיימנה בתורת חיוב, א"כ צ"ע אמאי כ' האחרונים ז"ל דאסור לאכול כזית חוץ לסוכה קודם שאכל כזית בסוכה, הרי כיון דמשכח"ל לאכול כזית בסוכה ולא לצאת בזה ידי"ח והיינו במכוין למצוה קיומית שוב א"א לאסור לאכול כזית חוץ לסוכה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">י"ב] דעת הרשב"ם ז"ל דאנו מקיימין מצות אכילת כזית מצה דאורייתא בכזית האחרון שאנו אוכלין לאפיקומן, והשתא להצד דא"א לקיים מצוה בתורת קיום קודם לחיוב, א"כ דברי מהר"ל ז"ל הנ"ל דאיכא מצוה קיומית בכל כזית, לא ייתי שפיר לדברי הרשב"ם ז"ל, דממ"נ קודם אפיקומן הרי אכתי לא קיים החיוב ולאחר אפיקומן הרי אסור לאכול מצה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div>אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-61137407994178746002020-11-01T00:14:00.003-07:002020-11-01T00:14:31.423-07:00מי שמחמת סכנה אסור לו לאכול מצה וגם ללא הסכנה לא הי' אוכל מצה האם נחשב כמבטל מצות מצה<p> </p><p><br /></p><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: x-large;">בס"ד </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">הגאון רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: x-large;">בפרשתינו כתבה תורתינו הקדושה, "ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה". וביבמות ס"ד א' אמרינן, "ת"ר נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה להבנות ממנה. אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ללמדך שאין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין". </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">והנה בהא דאמרינן דאין ישיבת חו"ל מן המנין, נחלקו הראשונים ז"ל האם הלכה זו נוגעת גם לאלו הדרים בחו"ל, דדעת רוב הראשונים ז"ל דהדר בחו"ל ונשא אשה ולא ילדה עשר שנים כופין אותו להוציא, והא דאמרי' אין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין היינו רק למי שרגיל לישב בא"י וירד לחו"ל ושוב חזר לא"י אין עולה לו ישיבת חו"ל מן המנין דזה הוי דומיא דאאע"ה, כן הביא הרמב"ן ז"ל שם בשם הרב אב בי"ד ז"ל. ודעת הרמב"ן ז"ל גופי' דקאי אמי שישב בחו"ל ועלה לא"י, דמתחילין למנות לו י' שנים מישיבתו בא"י דשמא זכות א"י תעמוד לו שיזכה ליפקד, יעו"ש. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">אמנם ההגהות מיימוניות ז"ל בפט"ו מאישות אות ד' הביא בשם הראב"ן ז"ל בחידושי יבמות סי' תק"י והראבי"ה ז"ל וכ"כ האור זרוע ז"ל בסי' תרנ"ג, דהדר בחו"ל גם האידנא אין כופין אותו להוציא לאחר עשר שנים, ובפשוטו נראה, דהיינו טעמא דכיון דיש לתלות דעון חו"ל גורמת, אין תועלת שיגרשה דגם אם ישא אחרת מאן יימר שיזכה ליבנות ממנה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">אלא דצ"ע למש"כ המנח"ח ז"ל במצוה כ"ג אות ו' דלהרשב"א ז"ל דספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא כופין נמי על ספק מצוה וא"כ גם בחו"ל אמאי לא נכפנו להוציא משום ספק שמא יבנה מאשה אחרת, ואם נימא דבספק מצוה אין כופין, תיקשי לאידך גיסא א"כ אמאי בא"י כופין, מאן יימר דיזכה ליפקד מהשניה, וי"ל דהיינו טעמא משום דרוב אנשים אינם עקרים ורוב נשים מתעברות ויולדות, ויותר נראה דכיון דבודאי חייב אלא ספק אם יצליח לקיים, בזה לכו"ע כופין, וסימוכין לזה מדברי הפמ"ג ז"ל באו"ח סי' תקצ"ה מ"ז אות א' לענין ב' עירות באחת תוקעין ובאחת מברכין יעו"ש. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">והנה הנודע ביהודה ז"ל קמא אהע"ז סי' א' נשאל באחד שגר בחו"ל ונשא אשה ועברו עשר שנים ולא ילדה והבעל רוצה לעלות לא"י והאשה מעכבת עליו האם יכול לכופה לקבל גט, וכתב הנוב"י ז"ל דאי באנו לחייבו לגרשה משום שמסרבת לעלות לא"י, ואמרינן בכתובות ק"י ב' דיוציא ויתן כתובה, מ"מ הא מרן המחבר ז"ל באהע"ז סי' ע"ה ס"ה הביא יש מי שאומר והוא דעת הרשב"ש ז"ל דהא דכופין לעלות לא"י היינו בדאפשר בלא סכנה אבל בזה"ז דאיכא חשש סכנה אין כופין את האשה לעלות. וגם רבינו חיים ז"ל בכתובות שם תוד"ה הוא, כתב דעכשיו אין מצוה לדור בארץ ישראל כי יש כמה מצוות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם, וא"כ משום טעם זה א"א לכופה לעלות וא"י לגרשה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ואי משום דכבר שהתה עשר שנים ולא ילדה נמי א"א לכופו לגרשה, דהא לדעת כמה ראשונים ז"ל הנ"ל אין נוהג דין זה בחו"ל. אמנם כ' הנוב"י ז"ל דיש לכופה לקבל גט ע"ד ממ"נ, דהנה הא דאין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין היינו משום דתלינן בעון חו"ל, אבל היכא דליכא חיוב או מצוה לעלות לא"י, שוב ליכא עון בישיבת חו"ל וליכא לתלות דעון חו"ל גורם. וא"כ ממ"נ, אי מעכבת לעלות לא"י משום סכנה א"כ ליכא עון בישיבת חו"ל ושוב יכול לגרשה משום דלא ילדה לו, ואי ליכא סכנה בישיבת א"י, א"כ יכול לגרשה משום דמעכבת עליו לעלות לא"י. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ולדבריו ז"ל נמצא, דמי שירד לחו"ל בהיתר וכגון ללמוד תורה וכדאמרי' בע"ז י"ג א' וכדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ה ממלכים ה"ט, ונשא אשה שם ושהתה י' שנים ולא ילדה כופין אותו לגרש, דבזה ליכא למימר דעון חו"ל בידו, ולא עוד, אלא דאם ירד לחו"ל לישא אשה דאמרי' התם דשרי לירד מא"י לחו"ל לצורך זה, ושהה שם י' שנים כופין אותו לגרש, ונמצא דהסיבה שהתיר לו לירד לחו"ל הוא הגורמת לחיובו לגרש. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">אבל ההפלאה ז"ל בתשו' גבעת פינחס ס"ב כ' לחלוק וז"ל, בענין מ"ש בספר נודע ביהודא בשהה עשר שנים ורוצה לעלות לארץ ישראל דכופין ממ"נ, דאם אין מצוה מפני סכנת הדרכים אין לתלות בחטא חוץ לארץ ע"ש, ולענ"ד פשוט דמה שאדם עושה מרצונו ממש, אף דמוכרח ואנוס גם כן מכל מקום מיקרי רצון". ויליף לה ההפלאה ז"ל מהא דס"ל לאבוה דשמואל בכתובות נ"א ב' דהנבעלת באונס לאחר נאסרת על בעלה דתחילתו באונס וסופה רצון, ואע"ג דגם לולי הרצון הרי אנוסה לכך, יעו"ש. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">והנה ההפלאה ז"ל קיצר מאד, ולא ביאר מסקנת ההלכה לדעתו ז"ל ובמה חלוק עם דברי הנוב"י ז"ל, ונבוך אני מאד בכונת דבריו ז"ל. דהי' מקום לומר דכונתו ז"ל דכיון דמה שהאשה מעכבת לעלות לא"י הוי עבירה ברצון ולא באונס א"כ אין צורך לממ"נ, אלא יכול לגרשה משום שמעכבת לעלות לא"י, אלא דזה אינו, דסו"ס היאך יכול לכופה לעלות אם ליכא מצוה בזה"ז לעלות לא"י, ומה איכפת לן במה שהעיכוב שלה הוי עבירה, דאין הכפיה באה כעונש על העבירה אלא דכופין על מצות ישוב א"י ובזה"ז דליכא מצוה א"א לכוף ע"ז. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">והי' מקום לומר דכונת ההפלאה ז"ל לחלוק דליכא ממ"נ, והיינו דמש"כ הנוב"י ז"ל דכיון דליכא מצוה לעלות לא"י, לכו"ע ישיבת חו"ל עולה מן המנין, ועלה פליג ההפלאה ז"ל, דכיון דגם בלא הסכנה אין ברצונה לעלות לא"י, שוב איכא עבירה בישיבת חו"ל ושוב נימא דאין ישיבת חו"ל עולה מן המנין וא"א לגרשה משום ששהתה י' שנים ולא ילדה [וקצת נראה שם מהמשך הדברים דזאת כונתו ז"ל], הא נמי ליתא, דאדרבא כיון דהבעל רוצה לעלות והאשה מעכבת ועבירה בידה ולא בידו, יותר יש לכופה להתגרש, דהוא הגורמת שממנה לא יוכל ליבנות מחמת עון חו"ל שבידה, וצ"ע. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">והנה בגוף דברי ההפלאה ז"ל דאונס ורצון כאחד נחשב רצון כבר דשו בזה רבנן בתראי ז"ל ונלע"ד בעז"ה להעיר בדבר החדש בתרי אנפי. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">א] יש לחלק באופן נכון, בין אונס בביטול מצות עשה לבין אונס בעשיית עבירה, ואפרש שיחתי. הנה באחד שאנוס משום שאין לו לולב או שמחמת סכנה אינו יכול לאכול מצה, הגדרת פטור אונס הוי בעצם החיוב, והיינו דהתורה לא חייבתו לקיים המצוה כשהוא אנוס, אבל באחד שעבר עבירה אלא דהי' אנוס לעבור, אין פטור אונס נוגע לעצם העבירה, דודאי העבירה הוי מעשה עבירה, אלא דילפי' מקרא ד'ולנערה לא תעשה דבר' דהתורה פטרתו מעונש דמאי הוי לי' למעבד. [ואין זה ענין לפלוגתת האחרונים ז"ל בגדר פטור אונס האם הוי כמאן דלא עביד או דהוי רק פטור מעונש, דעכ"פ לב' הסברות אין זה מיעוט בגוף העבירה, דעבירה באונס נמי הוי מעשה עבירה, אלא דעכ"פ אין העבירה מתייחסת לעושה]. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">וחילא דידי מהא דיש להוציא מדברי המרדכי ז"ל בהל' ציצית רמז תתקמ"ד דמדאורייתא מותר ללבוש בגד בלא ציצית היכא דאינו יכול להטיל בו ציצית ולפיכך בשבת דאסור להטיל בו ציצית מותר ללבוש הבגד יעו"ש, ומדבריו ז"ל למדנו דאין חיוב לאדם מן התורה להוציא עצמו מביטול מצות עשה. דאל"כ תיקשי, נהי דליכא איסור ללכת בלא ציצית, מ"מ אמאי לא יתחייב לפשוט הבגד דהרי מבטל מצות עשה בכל רגע שלובש הבגד, אלא בע"כ דלא מצינו חיוב להוציא עצמו מביטול מצות עשה, אבל בעבירה פשיטא דאדם הנמצא במצב של אונס המכרחתו לעבור עבירה חייב למיעבד כל טצדקי שבעולם להוציא עצמו מהאונס כדי שלא יעבור. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">וגדולה מזו כתב הרמ"א ז"ל בסי' י"ג ס"ג, דלא רק דאינו חייב להוציא עצמו מביטול מ"ע היכא דבלא"ה לא יוכל לקיים המצוה, אלא מותר נמי מדאורייתא להכניס עצמו לביטול מצות עשה. דהא כתב דאם אין לו בגד ללבוש אלא טלית שנפסקה אחת מציציותיה, שרי ללובשו במקום דאיכא כבוד הבריות. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ובע"כ כחילוק הנ"ל, דבמצוה הוי אונס פטור מעצם החיוב וכיון שהוא אנוס אינו חייב להוציא עצמו מהאונס, אבל בעבירה אע"ג דהוא אנוס, האונס לא הוי פטור בעצם החיוב אלא דהתורה פטרתו מעונש או שאין העבירה מתייחסת אליו. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ויתכן דזה נמי החילוק בהא דבמצות עשה אינו חייב להוציא יותר מחומש מממונו ובאיסורים חייב להוציא כל ממונו, והיינו דבמצות עשה יותר מחומש הרי הוא כעין אונס וממילא ליכא מצוה, אבל באיסורים גם באונס הוי עבירה וכדי לינצל מהעבירה חייב להוציא כל ממונו. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">וממוצא הדברים נראה בע"ה להוציא ב' הלכות, א] מי שנדר מן הככר ומחמת אונס נאלץ לאכלו, חייב אח"כ לישאל על הנדר כדי לעקור הנדר ולבטל העבירה, ב] תו יש להוציא הלכה, דאחד שהי' פטור ממצוה מחמת אונס, וכגון אחד שאסור לו לברך בהמ"ז מחמת סכנה, ועבר וסיכן עצמו ובירך בהמ"ז ונתכוין בזה לפטור את חבירו, דינא הוי דחבירו לא נפטר מחיובו בזה, דהו"ל כשומע ברהמ"ז מאחד שאינו בר חיובא. [והרבה יש להאריך בגדר אונס במצוה ואכ"מ]. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">והנה המג"א ז"ל בסי' רצ"ז סק"ה כ' דאם אינו יכול להריח אינו יכול להוציא אחרים בברכת בשמים דעיקרו להנאה הוא בא אבל אם נחשיב ברכת הבשמים כברכת המצוות יכול להוציא אחרים משום 'ערבות' דיצא מוציא, והק' הגרעק"א ז"ל דגם אם הוי ברכת המצוות מ"מ כיון שאינו יכול להריח הו"ל כאינו מחויב בדבר דליכא 'ערבות', ונראה קצת דנחלקו בגדר פטור אונס במצוות דהמג"א ז"ל דגדר אונס אינו בעצם החיוב והגרעק"א ז"ל ס"ל דהוי פטור מעצם החיוב, ומצינו דוגמתו בדברי המג"א ז"ל בסי' ל"ט סק"ה דגידם שאין לו יד שמאל יכול לכתוב תפילין ולא נחשב כאינו בקשירה דבר חיובא הוא אלא פומא הוא דכאיב לי', ואזלא לטעמי' למש"כ גבי ברכת בשמים. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ומ"מ נראה דדברינו הנ"ל א"ש לב' הצדדים, דגם לדעת המג"א ז"ל דמיקרי בר חיובא, מ"מ גדר האונס הוא פטור מעצם החיוב, אלא דס"ל להמג"א ז"ל דעכ"פ שייך במצוה זו ולא נחשב כאינו בתורת המצוה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ושוב הראוני לדברי החלקת יואב ז"ל בדיני אונס ענף ד' ושם האריך בגדר פטור אונס במצוה, והביא לדברי המג"א ז"ל הנ"ל, והביא קושית הגרעק"א ז"ל, ואסיק שם דהיכא דיכול לקיים המצוה אלא דחז"ל פטרוהו לכו"ע מיקרי אינו בר חיובא יעו"ש, ולפי"ז בנד"ד דיכול לעלות לארץ ישראל אלא דמשום סכנה פטרוהו מיקרי אינו בר חיובא. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">והשתא אי כנים אנו בעז"ה ביסוד שכתבנו, נראה דנדון דההפלאה ז"ל באונס ורצון כאחד אי הוי אונס או רצון, שייך רק בעבירה, דכיון דגם באונס הוי מעשה עבירה אלא דקאתי' לפוטרו מעונש כיון דעשה כן באונס, בזה י"ל דכיון דעשה העבירה ברצון וגם לולי האונס הי' עושה העבירה, אינו יכול ליפטר בטענת אונס שעשה כן רק מחמת שהי' אנוס. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">אבל בביטל מצות עשה מחמת אונס, נהי דגם בלי האונס הי' מבטלה, מ"מ כיון דאמת הוא דהשתא אנוס ואינו יכול לקיימה דאין לו אפשרות להשיג לולב א"כ לא חייבתו התורה השתא במצוה זו ומה יתן הא דגם בלי האונס הי' מבטלה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">והגע עצמך אחד שכדי להשיג לולב צריך להוציא יותר כל ממונו, וגם אם הי' לו בעל ממון יותר מזה לא הי' מוציא מממונו לקנות לולב, אטו נימא דנכפנו לקיים המצוה ויוציא כל ממונו, או גידם שאינו יכול ליטול לולב וגם קודם שהי' גידם לא נטל לולב אטו נימא דנחשב עתה כמבטל מצוה במזיד. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">והשתא לפי"ז האשה שאינה רוצה לעלות לא"י מפני הסכנה, וגם לולי הסכנה לא היתה עוקרת לא"י, מ"מ כיון דליכא האידנא מצות ישוב א"י, או משום הסכנה או משום דא"א להיות זהירים במצוות התלויות בה, א"כ מה יתן ומה יוסיף מה שגם לולי הסכנה לא היתה עוקרת לא"י סו"ס כיון דאיכא אונס ליכא מצות ישוב א"י. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ב] נלע"ד בעז"ה לחלק בסברא נכונה בין היכא דהוי אונס ורצון לבין פיקו"נ ורצון, ואפרש שיחתי. הנה יש להסתפק באחד שהוא חולה מסוכן וחייב לאכול בשר נבילה אמנם גם בלא הסכנה הי' אוכל בשר נבילה, האם נימא דעבר עבירה דאינו נדון כאונס אלא כרצון. ומסברא נראה ברור דלא עבר עבירה, דאכילתו השתא הוי מצוה והתורה חייבתו לעשות כן והיאך נאמר דעבר עבירה, ולא דמיא להך דאבוה דשמואל דהתם הוי עבירה אלא דנעשה באונס, אבל בפיקו"נ דהוי היתר גמור ולא עוד אלא דמצוה איכא בזה לא יתכן לומר דיענש ע"ז. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">וגדולה מזו מצינו בדברי מהר"ם מרוטנבורג ז"ל שהביא השיטמ"ק ז"ל במנחות ס"ד א' והמתבאר מדבריו ז"ל דאחד שפרש מצודה והי' בדעתו לצוד דג ולא ידע כלל דתינוק נפל למים, ולבסוף ע"י המצודה העלה רק תינוק פטור גם לדעת רבא דס"ל התם דנתכוין להעלות דג והעלה דג ותינוק חייב דבתר מחשבתו אזלי', והיינו טעמא כיון דהעלה רק תינוק ונתברר דפעולתו היתה מעשה הצלת נפשות לכו"ע לא אזלי' בתר מחשבתו יעו"ש, וא"כ כ"ש היכא דקודם המעשה יודע הוא שחייב לעשות המעשה לצורך הצלת נפשות דלא איכפת לן ברצונו. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">והשתא דאתינן להכי, יש לבאר הא דמיאן הנוב"י ז"ל בסברת ההפלאה ז"ל, די"ל דבנדון דהנוב"י ז"ל שא"א לעלות לא"י מפני חשש סכנה, א"כ אע"ג דגם ללא הסכנה היתה מסרבת לעלות לא"י, מ"מ השתא מה שאינה עולה הוי משום חשש פיקו"נ לא משגחינן ברצונה, מיהו לטעמא דכתב רבינו חיים ז"ל בתוס' כתובות הנ"ל דהא דאין כופין לעלות לא"י משום דקשה לקיים מצותיה, הנה לפי"ז שפיר איכא סברת ההפלאה ז"ל [ועי' בדברי הבית הלוי ז"ל עה"ת בפר' שמות בפסוק וירא אלקים ומדבריו ז"ל נראה דנקט כדעת ההפלאה ז"ל דגם בפקו"נ ורצון ה"ז נחשב כעבירה ברצון]. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ובזה יש ליישב נמי הא דרמז ההפלאה ז"ל להק' מהא דאמרי' בשבת פ"ח א' "אמר ר' אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם הר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעה רבה לאורייתא" ופרש"י ז"ל וז"ל "שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקיבלתם עליכם יש להם תשובה שקבלוה באונס", ותיקשי הא כלל ישראל רצו לקבל התורה ומה שייך טענת אונס בזה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ולדברינו ניחא מאד, דהתם מה שקיבלו עליהם המצוות הוי מחמת סכנה ובזה לא איכפת לן דהוי נמי רצון. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">שו"ר דיש לגמגם בדברינו, דהנה הא דס"ל להרשב"ש ז"ל דכיון דאיכא חשש סכנה ליכא מצוה לעלות, לא יתכן לפרשו דהוי חשש מצוי של סכנה, דא"כ מ"ט דמאן דס"ל דגם בזה"ז כופין לעלות יעוי' בדברי הבית שמואל ז"ל סי' ע"ה סק"כ, ותו, דא"כ לא רק דליכא מצוה אלא עבירה איכא דאסור לאדם להכניס עצמו לספק סכנה כדי לקיים מצוה, אלא בע"כ דהוי חשש רחוק של סכנה, אלא דס"ל להרשב"ש ז"ל דבחובת השתדלות לקיים מצות א"י אין אדם צריך להכניס עצמו אפי' לספק רחוק של סכנה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">והשתא לפי"ז ליכא למימר כסברתינו דמה שנמנע מלעלות לארץ ישראל הוי מעשה הצלת נפשות, דאין הפטור לעלות משום סכנת נפשות אלא פטור בחובת השתדלות לקיים המצוה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">אבל מה נעשה דלישנא דהרשב"ש ז"ל מורה להדיא דהוי גדר סכנה, דכ' שם בתשו' ב' וז"ל "מיהו זהו לענין דינא דגמרא, אבל עכשיו בארצות הללו [אין] אנכי דן לכפות לעלות, לפי שהנך רואה כל עם ועם יודעים בזה הטעם כי הדרכים בחזקת סכנה גדולה בין בים בין ביבשה שבים בימות הגשמים חשש טביעה ובימות החום חשש השבי ח"ו", ומרן הב"י ז"ל באהע"ז סוסי' ע"ה העתיק דברי הרשב"ש ז"ל וז"ל "דדבר פשוט הוא דהא דכופין לעלות לארץ ישראל היינו בדאיפשר בלא סכנה דאי איכא סכנה אסור לסכן עצמו הילכך בזמן הזה בארצות הללו כל שהוא מסוף המערב עד נוא אמון אין כופין לעלות", וצ"ת. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">תמצית העולה מהדברים. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">א] אמרי' ביבמות דנשא אשה ושהה עמה י' שנים ולא ילדה כופין אותו לגרש, תו אמרי' התם דישיבת חו"ל אינה עולה לו מן המנין, ולדעת הרבה ראשונים ז"ל קאי רק אמי שהי' דר בחו"ל ועלה לא"י דמונין לו י' שנים מביאתו לא"י, אבל הדר בחו"ל חייב לגרש לאחר י' שנים. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ב] אמנם הראב"ן והראבי"ה והאו"ז וההג"מ ז"ל ס"ל דגם האידנא הדר בחו"ל אין כופין אותו לגרש דתלינן שמא עון חו"ל גורם. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ג] הנוב"י ז"ל דן באחד שדר בחו"ל ושהה עם אשתו י' שנים ולא ילדה והבעל רוצה לעלות לא"י ואשתו מעכבת, וכ' הנוב"י ז"ל דכופין אותה להתגרש ממ"נ, דאי נמנעת לעלות משום דאיכא סכנה א"כ ליכא עון במה שדר בחו"ל וא"כ גם להראשונים ז"ל הנ"ל כיפינן לה להתגרש דא"א למיתלי בעון חו"ל. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ד] אבל ההפלאה ז"ל פליג וכ' דכיון דמה שמסרבת לעלות לא"י אין זה משום סכנה אלא מרצונה, א"כ אונס ורצון כאחד נידון כרצון. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ה] ולא נתבאר במה חלק על דברי הנוב"י ז"ל, דאי כונת ההפלאה ז"ל דכיון דנידון כרצון שוב אמרי' דעון חו"ל גורם, הא ליתא, דאדרבא א"כ עון חו"ל בידה ולא בידו דברצונו לעלות, ויותר יש לכופה לקבל גט. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ו] ובגוף היסוד שכ' ההפלאה ז"ל דאונס ורצון כאחד מיקרי רצון יש להעיר בדבר החדש, דהנה נראה דחלוק אונס בביטול מצוה מאונס בעבירה, דבמצוה הוי אונס פטור בעצם החיוב דלא חייבתו תורה במקום אונס אבל בעבירה גם באונס הוי מעשה עבירה אלא דאונס הוי פטור מעונש או משום דאין העבירה מתייחסת אליו. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ז] ויש להכריח חילוק זה, מהא דיש להוציא מדברי המרדכי ז"ל דאדם שבאונס אינו יכול לקיים מצוה אינו חייב להוציא עצמו מהאונס, אבל בעבירה ודאי חייב למיעבד כל טצדק להוציא עצמו מהאונס כדי שלא יעבור. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ח] והשתא לפי"ז נראה דאונס ורצון כאחד דהוי רצון שייך רק בעבירה דבעינן לפוטרו משום אונס דמאי הו"ל למעבד, אבל בביטול מצוה כיון דאנוס הוא אינו חייב במצוה ומה לי שגם בלא האונס לא הי' מקיים המצוה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">ט] תו יש להעיר, דגם אם אונס ורצון נידון כאונס מ"מ פיקו"נ ורצון כיון דבמקום סכנה התורה מחייבתו לאכול נבילה גם אם הי' אוכל נבילה בלא"ה מ"מ השתא קעביד מצוה באכילת הנבילה. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">י] ויש להוכיח כן מדברי מהר"ם מרוטנבורג ז"ל דבנתכוין להעלות דג והעלה תינוק לכו"ע פטור דלא אזלי' בתר מחשבתו. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><br /></span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: large;">י"א] והשתא לפי"ז כיון דהוי סכנה לעלות לא"י א"כ מה שהאשה נמנעת הוי מעשה הצלת נפשות ולא איכפת לן במה שגם לולי הסכנה לא היתה עולה לא"י. </span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div>אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-44791372966066504462020-07-11T22:26:00.001-07:002020-07-12T03:01:30.231-07:00הפקר בית דין הפקר<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<br />
<br />
<br />
הגאון רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א<br />
<br />
<br />
בפרשתינו כתבה תורתינו הק', "לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות", ובגיטין ל"ו ב' יליף ר' אלעזר ממה שהנחילו אלעזר הכהן ויהושע וראשי האבות את הארץ לבני ישראל דהפקר בי"ד הפקר, ע"כ נכתוב בעז"ה ענין הנוגע לגדרי הפקר בי"ד.<br />
<br />
<br />
נחלקו רבנן קמאי ז"ל בדין הפקר בי"ד האם בי"ד רק מפקירים הממון וזה שבא לזכות בממון צריך לעשות מעשה קנין כדי לזכות בו, או דילמא בי"ד מפקירים הממון מהראשון ומקנים אותם לשני, דעת רבינו יונה ז"ל בעליות דר"י ב"ב ק' א' דבי"ד אין מקנים המעות לשני אלא מפקירים המעות והשני צריך לזכות בו, ודעת הרשב"א ז"ל בגיטין ל"ו ב' ד"ה רבא, וכ"כ הריב"ש ז"ל בסי' שצ"ט דבי"ד מפקירים המעות מראובן ומקנים המעות לשמעון.<br />
<br />
<br />
ונסתפקתי לדעת הרשב"א ז"ל דבי"ד מקנים המעות לשני, האם כח בי"ד הוי להקנות לקונה וכמו כל מזכה הדיוט שמזכה לחבירו, או דילמא כח בי"ד אינו כפוף לדיני מקנה וקונה, ואפי' דברים שא"א להקנותם בתורת הקנינים, יש כח לבי"ד לקבוע שהמעות שהיו עד עתה של ראובן, הוי מעתה של שמעון, דהתורה נתנה כח לחכמינו ז"ל לקבוע בעלות על ממון או על חפץ אע"ג דבגדרי קנינים אין לאדם כח להקנות לשני באופן זה.<br />
<br />
<br />
ויסוד הספק הוי באופן זה, מי נימא דהבי"ד הם כהדיוט שיכול לפעול ע"י הקנאה, אלא דהבי"ד מפקיעים החפץ מבעלותו של בעל החפץ והם עומדים במקומו ומקנים אותו לשני, או דילמא התורה נתנה כח לבי"ד להקנות גם דברים שא"א להדיוט להקנותם, וכן ליצור חלויות שאין בכח ההדיוט להחילם.<br />
<br />
<br />
ונלע"ד בעז"ה להביא ד' הוכחות נפלאות כהצד השני דכח בי"ד אינו כפוף להל' מקנה וקונה.<br />
<br />
<br />
א] בסוכה מ"ו ב' קאמר ר' זירא "לא לקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא מאי טעמא דינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו". וכתב הריטב"א ז"ל שם בד"ה ומפני וז"ל "מיהו ודאי ליתא לדרבי זירא אלא בקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות כגון שנותנין לו צרור וזורקו אגוז ונוטלו שזוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים, שאפילו לדברי האומר דזכותא דקטן מדרבנן היא כשדעת אחרת מקנה אותו משא"כ במציאה שאין לו בה זכיה אפילו מדרבנן כדתנן וכו' מ"מ זכיה דרבנן זכיה גמורה היא דהפקר בית דין הפקר וכיון דלא ידע לאקנויי נמצא הלה יוצא בלולב שאינו שלו אף לדין תורה". [ומש"כ הריטב"א ז"ל דהפקר בי"ד הפקר היינו משום דס"ל דקנין דרבנן מהני לדאורייתא, וכדהאריכו בזה האחרונים ז"ל].<br />
<br />
<br />
ובפשוטו צ"ע טובא, דכיון דהריטב"א ז"ל אתיא כהסוברים דבדעת אחרת מקנה לא מהני להקנות לקטן מה"ת, א"כ גם ע"י הפקר בי"ד הפקר לא עדיף מדעת אחרת מקנה, ונמצא דהקטן לא קנה הלולב מדאורייתא, וא"כ היאך כתב דכיון דהקטן לא ידע להקנות נמצא הלה יוצא בלולב שאינו שלו מדאורייתא, הא הלולב לא יצא מרשותו מדאורייתא אלא מדרבנן. אלא בע"כ דהבי"ד יכולים להקנות חפץ לשני גם אם בדיני קנינים ליכא קנין כזה, ולפיכך ע"י הפקר בי"ד הקנו הלולב לקטן והוי שלו מדאורייתא.<br />
<br />
<br />
וליכא למימר דכונת הריטב"א ז"ל דבי"ד עשו ב' פעולות, בתחילה הפקיעו בעלותו של בעל הלולב לגמרי מדאורייתא, ושוב הקנו הלולב לקטן מדרבנן, דזה אינו, דמה צורך הי' לחז"ל להפקיע הבעלות של בעל הלולב לגמרי, אם בלא"ה הקטן אינו יוצא ידי"ח אלא מדרבנן, אלא בע"כ כנ"ל דהפקר בי"ד אינו כפוף לדיני קנינים.<br />
<br />
<br />
ולבאר הצד דהפקר בי"ד אלימי מדעת אחרת, י"ל בעז"ה דבר נכון, דהנה המהרש"ל ז"ל ביש"ש פ"י דיבמות סי' י"ט כתב דפלוגתת הראשונים ז"ל הנ"ל האם הפקר בי"ד הוי רק הפקר או גם הקנאה לשני, תליא בילפותות מנלן הפקר בי"ד בגיטין ל"ו ב', דלדעת ר' יצחק דיליף מקרא ד'וכל אשר לא יבא' לית לן מקור אלא דכח ביד הבי"ד להפקיר אבל לא להקנות לשני, אבל לדעת ר' אלעזר דילפי' מהא דהנחילו הבי"ד לכל אחד ואחד בשבט דילי' הנה לפי"ז שפיר ילפי' מהתם דכח ביד הבי"ד להקנות לשני, יעו"ש. ועי' בחי' הרשב"א ז"ל שם בגיטין.<br />
<br />
<br />
ומעתה לפי"ז, בהא דהבי"ד הנחילו לכל אחד, הרי הנחילו גם לקטנים שהיו בכל שבט, וכדאמרי' בקידושין מ"ב א', וא"כ שפיר ילפי' מהתם דהפקר בי"ד עדיפי מדעת אחרת מקנה.<br />
<br />
<br />
וקשיא לי בזה קושיא עצומה, דהנה הגרעק"א ז"ל בתשו' [מהדורת המאור כ"ד חו"מ תשו' ל"ו] נסתפק בקטן שגזל ונשתנה הגזילה בידו אם קנה, ויסוד דבריו ז"ל להסתפק האם קניני גניבה עשאו תורה כאילו הי' חפץ בלי בעלים והגנב הוי כקונה מההפקר וקטן אינו יכול לזכות מהפקר, או דילמא עשאו התורה כאילו הי' מדעת בעלים והוי כדעת אחרת מקנה אותו ולהסוברים דדעת אחרת מקנה הוי מה"ת ה"נ איכא קניני גניבה בקטן יעו"ש, ומינה, דלהסוברים דדעת אחרת אינו מועיל מדאורייתא לא מהני קניני גניבה בקטן.<br />
<br />
<br />
והשתא צ"ע טובא למה יגרע קניני גניבה דהתורה מקנה החפץ לגנב, מהפקר בי"ד, וכשם דבהפקר בי"ד גם להסוברים דדעת אחרת מקנה לא מהני מדאורייתא, מ"מ ע"י הפקר בי"ד ס"ל להריטב"א ז"ל דהוי של הקטן מה"ת, ה"נ נימא לענין קניני גניבה דכיון דהתורה הקנתה החפץ לגנב מן הדין דיועיל נמי בקטן.<br />
<br />
<br />
ונראה ליישב בעז"ה, דהנה בקנייני גניבה גם להצד דהתורה הקנתה החפץ לגנב והוי כדעת אחרת, מ"מ הא בעינן שהגנב יעשה עכ"פ מעשה קנין וכדתנן בב"ק ע"ט א', ואע"ג דא"צ קנין המועיל, דמה"ט ס"ל להגרעק"א ז"ל דמהני קניני גניבה בקטן, מ"מ בעינן שהגנב יכניסו לרשותו, ולפיכך להסוברים דדעת אחרת מקנה אינו מועיל מה"ת, ליכא קניני גניבה בקטן.<br />
<br />
<br />
שוב עיינתי בדברי הגרעק"א ז"ל, ויותר נראה דאין כונתו ז"ל דהתורה הקנתה החפץ לגנב, אלא כונתו ז"ל דכדי להתחייב באונסי החפץ בהכרח שעושה מעשה קניין עם הבעלים אלא דרחמנא קאמר דהוי כאילו הבעלים הקנה החפץ לגנב, והבעלים איהו הדעת אחרת מקנה, ולפי"ז בקטן דלא מהני דעת אחרת ליכא קניני גניבה.<br />
<br />
<br />
ברם, בגוף ההוכחה שהבאנו מדברי הריטב"א ז"ל נלע"ד בעז"ה לדון בדבר החדש, די"ל דאם הלולב הי' נשאר בבעלותו מדאורייתא, אע"ג דמדרבנן הוי של הקטן, מ"מ הי' זה מגרע ב'לכם' של הקטן, דהוי כאילו האתרוג שייך במקצת לבעל הלולב גם כלפי הדרבנן. ומשו"ה ס"ל להריטב"א ז"ל דחז"ל הוצרכו להפקיר האתרוג ולהוציאו מרשות בעליו ואח"כ הקנו הלולב לקטן, וליכא למילף מדבריו ז"ל דהפקר בי"ד מהני גם להסוברים דדעת אחרת מקנה לא מהני, ויש לדמות לזה הא דכ' היראים ז"ל דגם למ"ד גזל עכו"ם מותר לא הוי 'לכם' וביארו האחרונים ז"ל דהיינו משום דלגוי יש זכות תפיסה בזה דיכול לחזור ולתפוס את שלו, וה"נ באתרוג ששייך לו מה"ת לא עדיפא מיני'.<br />
<br />
<br />
ובזה ניחא הא דהוצרך הריטב"א ז"ל לכך דבעל הלולב אינו יוצא בה מדאורייתא, ובפשוטו צ"ע דסגי במה שנאמר דבעל הלולב אינו יוצא בזה מדרבנן דהקטן אינו יכול להקנות, ולמאי הוצרך הריטב"א ז"ל להא דאינו יוצא מדאורייתא, ולדברינו ניחא דרבותא קמ"ל דאם חז"ל לא היו מםקיעים בעלותו של בעל הלולב מדאורייתא לא הי' הקטן יוצא בזה אפי' מדרבנן.<br />
<br />
<br />
ויש לדון לפי"ז להסוברים דקנין דרבנן לא מהני לדאורייתא, אם אחד הקנה אתרוג לחבירו בקנין דרבנן, דמדאורייתא לא יצא האתרוג מרשות המוכר, לא יוכל הקונה לצאת ידי"ח באתרוג זה אפי' מדרבנן, דבעלות הראשון מעכב על השני.<br />
<br />
<br />
ונפק"מ לפי"ז ביו"ט שני של גלויות דמצות ד' מינים הוי מדרבנן, ומ"מ בעינן 'לכם' גם ביו"ט שני וכדכ' המשנה ברורה ז"ל בסי' תרמ"ט ס"ה בבאה"ל ד"ה פסולי, דאין לברך על אתרוג שאול ביו"ט שני של גלויות, וא"כ להסוברים דקנין דרבנן אינו מהני לדאורייתא וליכא בזה הפקר בי"ד הפקר, א"א לצאת באתרוג שקונה בקנין דרבנן.<br />
<br />
<br />
ב] אמרי' בחגיגה ב' א' דהא דקתני במתני' הכל חייבין בראי' קאתי לרבויי חצי עבד וחצי ב"ח דחייב בראי', ואקשי' מהא דקאמר רבינא דפטור, ושנינן כאן למשנה ראשונה כאן למשנה אחרונה דכופין את רבו לשחררו חייב בראי', ורוב הראשונים ז"ל פי' דלמשנה אחרונה חייב כיון דכופין את רבו לשחררו, ולמשנה ראשונה דאין כופין פטור, אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ב מחגיגה ה"א פסק דפטור, והשיג הראב"ד ז"ל דהא למשנה אחרונה אסיקנא דחייב, ומרן הכ"מ ז"ל בפ"ב מק"פ הי"ג הביא מדברי רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל דלמשנה ראשונה דאין כופין את רבו לשחררו עבדו לי' חכמים תקנה במצוות שהוא חייב בהם, אבל למשנה אחרונה דבלא"ה רבו ישחררנו לא הוצרכו לעשות תקנה. <br />
<br />
<br />
והק' הלח"מ ז"ל בחגיגה שם היאך יכול להביא קרבן ראי' משום תקנה דרבנן הא הוי חולין בעזרה, ותי' וז"ל "ואולי י"ל דרבנן עשאוהו כבן חורין גמור וכו' ויש להם כח בכך דהפקר בי"ד הפקר והפקירו ממונו של זה לעשותו בן חורין גמור" וכו'. יעו"ש.<br />
<br />
<br />
והנה נראה ברור, דאין כונת הלח"מ ז"ל דהבי"ד מפקירים העבד ודינו כעבד שהפקירו אדונו, דזה אינו, דהא דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ח מעבדים הי"ג דהמפקיר עבדו צריך גט שחרור, והרי לדעת הרמב"ם ז"ל מעוכב גט שחרור פטור ממצות ראי', דמה שכופין את רבו לשחררו לא מהני לחייבו דמה"ט חעוחב"ח חייב בראי' למשנה אחרונה, אלא בע"כ דהפקר בי"ד הוי שחרור גמור וא"צ גט שחרור.<br />
<br />
<br />
הא קמן דיש כח ביד הבי"ד להפקיע עבדותו של עבד אפי' לענין איסורים, ולקבוע שאפי' גט שחרור אינו צריך, וזה חדש. <br />
<br />
<br />
ועדיפא מינה יש להוציא, דהנה בגוף דברי הלח"מ ז"ל צ"ע, א"כ דב"ד עשאוהו כב"ח גמור, א"כ היאך חוזר הוא אחר הרגל להיות חצי עבד הא כבר נשתחרר משום הפקר בי"ד, וליכא למימר דאה"נ מיד בבא הרגל כשמשתחרר משום הפקר בי"ד אינו חוזר להיות חצי עבד אלא ב"ח גמור הוא, הא ליתא, דהא למשנה ראשונה מה שאינו יכול לקיים מצות פ"ו אין זה סיבה לכפות את רבו לשחררו והיאך משום מצות ראי' אנו משחררים העבד בע"כ.<br />
<br />
<br />
וליכא למימר דהבי"ד משחררים אותו לזמן דזה אינו דלא מצינו שחרור לזמן וכדכ' התוס' בגיטין מ' ב' ד"ה הקדש בשם הירושלמי דלא מצינו עבד משוחרר שחוזר ומשתעבד.<br />
<br />
<br />
ובע"כ לחדש, דס"ל להלח"מ ז"ל דהבי"ד מפקירים אותו לזמן מועט שיוכל להביא קרבן ראי', ושוב מיד חוזרים ומשעבדים אותו לעבד, וגם זה כח בידם משום הפקר בי"ד, ואל תתמה על זה, דכבר מצינו כן בדברי הפנ"י ז"ל בכתובות כ"ט א' ד"ה אמנם, דמשום הפקר בי"ד הפקר יש כח ביד חכמים לקבוע על הנתינים שהם עבדים כנענים ואם יקדשו אשה אינה מקודשת, יעו"ש. וכן מצינו דוגמתו בדברי הנמוק"י ז"ל בב"מ [מא א מדפי הרי"ף] לענין מעות של יתומים דכח יש ביד הבי"ד לחייב אדם להתעסק במעות של יתומים וכדהביא המנח"ח ז"ל במצוה קס"ה אות ה'.<br />
<br />
<br />
נמצינו למדים כח חדש שיש לבי"ד ע"י הפקר בי"ד, לשעבד עבד משוחרר ולהופכו לעבד כנעני, וזה חדש. <br />
<br />
<br />
ואי כנים אנו בעז"ה, יש ליישב בזה קו' המל"מ ז"ל בפ"ב מק"פ הי"ג הק' על דברי הלח"מ ז"ל מהא דכ' התוס' ביבמות פ"ט ב' ד"ה שהפקר, דהא דלא מצינו בתורם מן הטמא על הטהור שבי"ד יפקיעו התרומה ע"י שיפקירו הפירות שברשותו בשעת הפרשה, היינו משום דבתר הכי נמי הוי שלו ועליו לתקנו. [ועי' בדברי האבני מילואים ז"ל בסי' כ"ח סקל"ג] וא"כ ה"ה בחעוחב"ח כיון דאחר הרגל חוזר להיות שייך לאדונו לא שייך בזה הפקר בי"ד יעו"ש, ולהנ"ל לא קשיא, דסברת התוס' שייך רק בתרומה דלאחר ההפקר חוזר וזוכה ממילא בפירות דהם ברשותו, אבל בחעוחב"ח אינו זוכה וחוזר בעבד דאדרבא העבד זוכה בעצמו אלא דהבי"ד חוזרים ומשעבדים אותו. <br />
<br />
<br />
ג] אמרי' בבבא בתרא קל"א א' דכתובת בנין דכרין שאדם נותן במתנה חלק הכתובה של אשתו אם תמות לפניו לבניו שיולדו לו מאשה זו, אע"ג דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכתובת אשה הוי דשלב"ע דלא חל החיוב עד שתמות [כ"ה לפי' הר"י מיגאש ז"ל שהביא השיטמ"ק ז"ל שם] ואפי' לר"מ דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ אין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם, והכא בניו שיולדו לו אכתי אינם בעולם, מ"מ בכתובת בנין דכרין מהני משום דהוי תנאי בי"ד, וכ' הרשב"ם ז"ל שם דהיינו משום הפקר בי"ד הפקר, יעו"ש.<br />
<br />
<br />
הא קמן, דגדרי הפקר בי"ד אינו כפוף לדיני הקנינים, דהא אדם אינו יכול להקנות דבר שלא בא לעולם וכן אין אדם יכול להקנות לדבר שלא בא לעולם, מ"מ בי"ד יש להם הכח למכור וליתן גם בכה"ג.<br />
<br />
<br />
ברם הרי נחלקו אבות העולם ז"ל בטעמא דלא מועיל קנין בדשלב"ע, דדעת התשב"ץ ז"ל בחוט המשולש [טור ב' סי"ג] דהיינו משום דהדבר אינו במציאות ואין למוכר מה למכור ולקונה מה לקנות, וכן אסיק הנוב"י ז"ל בתניינא אהע"ז סי' נ"ד אות י"ב, אמנם הנמוק"י ז"ל בב"מ [ל"ז ב' מדפי הרי"ף ד"ה התם] כתב דטעמא דאין אדם מקנה דשלב"ע היינו משום דלא סמכא דעתי' וליכא גמירות דעת, והשיטמ"ק ז"ל בב"ב קמ"ב ב' כ' בשם התוס' הרא"ש ז"ל דטעמא דא"א להקנות לדבר שלא בא לעולם היינו משום דלא גמר ומקני, יעו"ש.<br />
<br />
<br />
ומעתה להסוברים דטעמא דא"א מקנה דשלב"ע היינו משום דליכא גמירות דעת, שפיר י"ל דכתובת בנין דכרין כיון דהוי תנאי בי"ד איכא גמירות דעת, או י"ל דא"צ גמירות דעת.<br />
<br />
<br />
ד] אמרי' בגיטין ל"ג א' בשולח גט ביד שליח וביטלו שלא בפני בי"ד, דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני', ואקשי רבינא לרב אשי התינח דקדיש בכספא קדיש בביאה מאי איכא למימר ושנינן דשויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות, ופי' רש"י ז"ל שם דמעליותא דקדיש בכספא היינו משום הפקר בי"ד והם הפקיעו המעות למפרע ושוו המעות מתנה.<br />
<br />
<br />
וקשיא לי, כיון דקידשה כבר משנים הרבה ומעות הקידושין אינם בעולם היאך שייך בזה הפקר בי"ד, דהרי ליכא מעות שיפקירו הבי"ד, ובהכרח דהכונה שבי"ד הפקירו המעות למפרע וקבעו דהמעות שנתן לאשה לאו דילי' הוא, הא קמן דכח הפקר בי"ד אינו כפוף לדיני קנינים, דהרי אדם אינו יכול להפקיר מעות שאינם בעולם.<br />
<br />
<br />
ושו"מ דההפלאה ז"ל בכתובות ג' א' ד"ה כל, העיר כן וכתב דהא דבגיטין אמרי' כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש הכונה דכשמקדש בכסף הוי כמקדש ע"מ שירצה אבא, דאם האב בא אחר זמן וממאן בקידושין בטלו הקידושין למפרע, והק' א"כ גם בקדיש בביאה נימא הכי, ותי' בשם אחיו הגה"ק הרבי ר' שמעלקי מניקלשבורג ז"ל דהא אמרי' בכתובות ע"ד דהמקדש על תנאי ובעל צריכה גט משום דאין תנאי בביאה, הילכך כשקידשה בביאה אמרי' דביטל התנאי יעו"ש שהאריך בזה, ולפי"ז צ"ל דגם בקדיש בכספא בעינן להא דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש.<br />
<br />
<br />
אולם מה נעשה דהשיטמ"ק ז"ל בכתובות ג' א' ד"ה והתוספות, הביא בשם אחד מגדולי החכמים ז"ל וז"ל "ופריך תינח דקדיש בכספא כו'. פירוש דהא אמרינן דלאו היינו כאומר על מנת שירצה אבא דאם כן אין צריך גט אלא חפץ בקדושיו ושלא תנשא לאחר כי אם על ידי גט מיהו כל גט שהכשירו חכמים יועיל ויפקיע קדושיו הילכך קשיא ליה תינח דקדיש בכספא נוכל לומר אפקעותא דגט זה עוקר הקדושין ועושה המעות מתנה קדיש בביאה מה יכול להפקיע", והיינו דס"ל דכד אקשי' תינח דקדיש בכספא לא בעי' להא דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, ועכ"ז ס"ל לרבינא דבקידושי כסף יכולים הבי"ד ע"י הפקר בי"ד לקבוע דהמעות שנתן לפני זמן הוי מתנה.<br />
<br />
<br />
הא קמן דיש כח ביד הבי"ד לקבוע גם על מעות שאינם בעולם שלמפרע לא היו המעות שלו, וזה חדש, וצ"ע.<br />
<br />
<br />
ה] אמרי' בגיטין נ"ב א' דאפוטרופסין תורמין ומעשרין של יתומים, והתוס' בגיטין מ' ב' ד"ה וכתב, הקשו הא דרשינן אתם ולא אפוטרופסין שאינם יכולים לעשר, ותי' דהפקר בי"ד הפקר והפקירו בי"ד התבואה של תינוק ונתנוה לאפוטרופוס שיוכל לתרום כדי שהיתומים לא יאכלו טבל. וכ' המנח"ח ז"ל במצוה שצ"ה אות ז' דהא דאין התבואה נפטרת משום הפקר דהפקר פטור מן המעשרות היינו משום דהוי לאחר מירוח והפקר לאחר מירוח אינו פוטר.<br />
<br />
<br />
והנה המנח"ח ז"ל שם אות ח' הק' כיון דבי"ד מקנים התבואה לאפוטרופוס, א"כ הוי לקוח לאחר מירוח דלדעת הר"ת ז"ל בב"מ פ"ח א' ד"ה תבואת אינו חייב אלא מדרבנן, וכשחוזר האפוטרופוס ונותן התבואה ליתומים הם חייבים מדאורייתא, וכדכ' התוס' בב"מ שם דמוכר שחזר וקנה מהלוקח חייב מדאורייתא, ומה יועיל תרומת האפוטרופוס הא התורם מדרבנן על דאורייתא לא פטרו.<br />
<br />
<br />
ומכח קושיא זו חידש המנח"ח ז"ל דהפרשה לאו מישך שייכא לאיסור טבל, וכדחזי' דהתורם מדבר שלא נגמרה מלאכתו חל התרומה ואע"ג דאכתי ליכא איסור טבל, ולפיכך כיון דבזמן שהתבואה אצל האפוטרופוס חל שם תרו"מ על מה שהפריש ופקע איסור טבל, אין זה חוזר וניעור כשחוזר לרשות היתומים יעו"ש, אלא דהדמיון לדבר שלא נגמרה מלאכתו אינו מוכרח, דשאני התם דיכול ועומד לבא לידי חיוב תורה, אבל אצל אפוטרופוס אינו יכול לבא לידי חיוב תורה.<br />
<br />
<br />
והנה החזו"א ז"ל בשביעית סי' א' סקכ"ו, כתב ליישב קו' המנח"ח ז"ל, דכונת התוס' דהבי"ד מקנים התבואה מקודם מירוח עד אחר מירוח דבכה"ג האפוטרופוס חייב מה"ת יעו"ש.<br />
<br />
<br />
וצ"ע, דא"כ נמצא דאין האפוטרופסין יכולים לתרום אלא תבואה שגדלה ברשות היתומים, אבל אם היתומים ירשו תבואה ממורחת אינם יכולים לתרום, וא"כ צ"ע הא דמתני' סתמא קתני דבכל גוונא האפוטרופסים תורמים של יתומים. <br />
<br />
<br />
אמנם, למאי דהוצאנו מדברי השיטמ"ק ז"ל דיש כח ביד הבי"ד לקבוע שהמעות שניתנו עבור קידושין הוי מעות מתנה אע"ג דכבר אינם בעולם, הנה לפי"ז י"ל דע"י הפקר בי"ד יש כח ביד הבי"ד להקנות לאפוטרופוס התבואה קודם מירוח עוד בחיי האב, דלמםרע הוציאו התבואה מרשות האב ונתנוהו ברשות האפוטרופוס, ואכתי צ"ע.<br />
<br />
<br />
תמצית העולה מהדברים.<br />
<br />
<br />
א] נחלקו רבנן קמאי ז"ל האם הפקר בי"ד היינו רק הפקר והזוכה צריך לעשות מעשה קנין, או דילמא בי"ד מפקירים ומקנים החפץ לשני.<br />
<br />
<br />
ב] יש להסתפק להסוברים דבי"ד גם מקנים החפץ, האם הכונה דהבי"ד הוי דעת אחרת וכדרך הדיוט המזכה לשני, או דילמא כח בי"ד אינו כפוף לגדרי הקנינים, ונפק"מ היכא דלא מועיל דעת אחרת מקנה.<br />
<br />
<br />
ג] יש להביא בע"ה ראי' נפלאה מדברי הריטב"א ז"ל דגם להסוברים דדעת אחרת מקנה אינו מועיל מה"ת, מ"מ אחד שהקנה לולב לקטן והקטן חזר והקנה לו אינו יוצא ידי"ח מדאורייתא.<br />
<br />
<br />
ד] יש לחדש דכונת הריטב"א ז"ל דהבי"ד עשו ב' פעולות הפקירו הלולב ולא הוי שלו אפי' מדאורייתא, ושוב הקנו לקטן מדרבנן, והוצרכו לעשות כן, דאם הלולב עדיין שייך לגדול מה"ת, אין הקטן יוצא ידי"ח אפי' מדרבנן, דהוי חסרון ב'לכם'.<br />
<br />
<br />
ה] יש להוכיח מדברי הלח"מ ז"ל דחעוחב"ח למשנה ראשונה הפקירו בי"ד את העבד ולפיכך חייב במצות ראי', ובהכרח דכונתו ז"ל דא"צ גט שחרור דאל"כ הא פטור מראי', הא קמן דכח ביד הבי"ד להפקיר אפי' לענין שא"צ גט שחרור.<br />
<br />
<br />
ו] צ"ע לדעת הלח"מ ז"ל, היאך חוזר ונעשה חצי עבד לאחר הרגל הא ליכא שחרור לזמן, ובע"כ לומר דהבי"ד חוזרים ומקנים אותו לאדונו, וא"כ מצינו כח בי"ד להפוך משוחרר לעבד.<br />
<br />
<br />
ז] מצינו בכתובת בנין דכרין דע"י הפקר בי"ד יכולים להקנות דבר שלא בא לעולם וכן לדבר שלא בא לעולם, ואע"ג דהדיוט אינו יכול, אמנם להסוברים דהא דאין אדם מקנה דשלב"ע היינו משום דליכא גמירות דעת, י"ל דבתנאי בי"ד איכא גמירות דעת.<br />
<br />
<br />
ח] בביטל הגט שלא בבי"ד דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' מבואר בדברי השיטמ"ק ז"ל דבקידשה בכסף לא בעי' לסברא דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, וצ"ע א"כ היאך מועיל הפקר בי"ד לבטל הקידושין הא המעות אינם בעולם. ובע"כ דהפקר בי"ד מהני נמ להפקיע למפרע המעות ולעשותם מעות מתנה.<br />
<br />
<br />
ט] התוס' בגיטין כתבו דהא דאפוטרופסין תורמין תבואת היתומים היינו משום הפקר בי"ד שבי"ד הפקירו והקנו התבואה לאפוטרופסין, והק' המנח"ח ז"ל דהא אצל אפוטרופסין הוי לקוח דאינו טבל אלא מדרבנן, וכשחוזר לרשות היתומים התבואה מתחייבת מדאורייתא, והיאך מהני תרומת האפוטרופסין לפטור חיוב תורה דהיתומים.<br />
<br />
<br />
י] ותי' החזו"א ז"ל דכונת התוס' דהבי"ד מקנים התבואה מקודם מירוח עד אחר מירוח, דבכה"ג האפוטרופסין חייבים מה"ת, וצ"ע א"כ אם ירשו היתומים תבואה ממורחת לא יוכלו האפטרופסין לתרום ולפטור היתומים, והרי מתני' סתמא קתני דבכל ענין תורמים.<br />
<br />
<br />
י"א] אמנם למאי דהוכחנו מדברי השיטמ"ק ז"ל דהפקר בי"ד מועיל אפי' למפרע, י"ל דה"ה בכה"ג דע"י הפקר בי"ד הקנו בי"ד התבואה למפרע בחיי האב לאפוטרופסין.</div>
אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-47961045664276277502020-07-08T15:50:00.000-07:002020-07-08T15:56:03.193-07:00קריאת שמע בלי תפילין <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
הגאון רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א<br />
<br />
בפרשתינו כתבה תורתינו הק', "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה". וכ' רש"י ז"ל, "כשהן עומדים משנתם שחרית, הן מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצות, ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין", ע"כ נכתוב בעז"ה ענין הנוגע לקריאת שמע עם התפילין.<br />
<br />
אמרי' בברכות י"ד ב', "אמר עולא כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים", ויש לעיין האם איכא נפק"מ להלכה בין הטעמים.<br />
<br />
והנה נלע"ד בעז"ה למילף מדברי רבנן קמאי ובתראי ז"ל כמה נפק"מ להלכה, ובעז"ה אענה גם אני חלקי ממה שחנני השי"ת.<br />
<br />
א] כתבו תלמידי רבינו יונה ז"ל בברכות [ח ב מדפי הרי"ף] וז"ל, "הפירוש הנכון כך הוא דעולא ס"ל דכיון שהוא קורא וקשרתם לאות על ידכה והיו לטוטפות בין עיניך ואינו מניחן נמצא שמעיד עדות שקר על עצמו שמה שאומר אינו אמת. ואף על פי שעשה המצוה שיצא ידי ק"ש, אפ"ה עבר עבירה מצד אחר שהעיד עדות שקר על עצמו. ורבי יוחנן ס"ל שאפילו המצוה עצמה אינה נעשית שלימה כיון שלא קבל עליו עול מלכות שמים, דה"ל כמי שמקריב תודה בלא מנחה וכו' כיון שקורא בלא קבלת מלכות שמים, מפי מורי הרב נר"ו".<br />
<br />
והנה מל' רבינו יונה ז"ל דהמצוה עצמה אינה נעשית שלימה, נראה דעכ"פ ידי חובת מצות קרי"ש לכו"ע יצא, וא"צ לחזור ולקרות. ולא עוד, אלא דלא יועיל אם יחזור ויקרא מדכבר יצא ידי חובתו. אולם הגר"א ז"ל באמרי נועם שם בברכות כתב וז"ל, "כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, ולפי"ז אינו צריך לחזור ולקרות, אבל אי אמרי' כאילו הקריב עולה בלא מנחה צריך לחזור ולקרות מפני שלא עשה המצוה כתיקונה", ומוכח דס"ל דלא יצא ידי"ח, דאל"כ מה ירויח אם יחזור. וכנודע מדברי הגר"ח ז"ל דמי שיצא ידי"ח באתרוג מהודר גם אם יטול אח"כ אתרוג מהודר לא ירויח דכבר יצא ידי"ח, [מיהו כ"ז אם יש לו תפילין ואינו מניחם אבל באין לו תפילין או שירא שיעבור זמן קרי"ש, חייב לקרות עתה קרי"ש וכדהבאנו בסוף המאמר מדברי המאירי ז"ל, ועי' בדברי הלבוש ז"ל סי' נ"ח ס"ב].<br />
<br />
והרמ"ע מפאנו ז"ל באלפסי זוטא בברכות שם כתב וז"ל, "אמר עולא כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו. פי', אם יש לו אפי' ידי קריאה לא יצא, וכו' ור' חייא בר אבא א"ר יוחנן כאלו הקריב תודה בלא מנחה זבח בלא נסכים וכו' ובכולם לר' יוחנן יצא ידי קריאה שהרי אדם מביא קרבנות היום ונסכיו אחר עשרים יום ה"נ מניח ציצית ותפילין אחר שעה ואינו חוזר וקורא והלכה כר' יוחנן". והיינו דס"ל דלעולא חייב לחזור ולקרות אח"כ קרי"ש עם התפילין, ולר' יוחנן אם מניח אח"כ תפילין א"צ לקרות קרי"ש עם התפילין.<br />
<br />
נמצינו למדים ג' שיטות בזה, דעת רבינו יונה ז"ל דלכו"ע יצא ידי חובתו בדיעבד, ודעת הגר"א ז"ל דלעולא יצא ידי"ח בדיעבד ולר' יוחנן לא יצא ידי"ח, ודעת הרמ"ע ז"ל הוי איפכא דלעולא לא יצא ידי"ח ולר' יוחנן יוצא ידי"ח אם מניח תפילין אח"כ, ואם לא הניח תפילין אח"כ לכו"ע לא יצא ידי"ח קרי"ש.<br />
<br />
ב] הרמ"ע ז"ל כתב לחדש, דלר' יוחנן אם הניח תפילין אח"כ נמי מהני ויצא ידי"ח קרי"ש, ויליף לה מהא דאמרי' במנחות ט"ו ב' ובתמורה י"ד א' מביא אדם קרבנו היום ונסכיו לאחר עשרה ימים, וכיון דהתפילין הוי כנסכים לענין קרי"ש מהני נמי אם יניח תפילין אח"כ, והגר"מ אריק ז"ל בטל תורה בברכות י"ד ב' כ' דהבית יצחק ז"ל בחאו"ח סי"ז הביא כן בשם רבינו הקדוש החוזה מלובלין זי"ע, ושוב מצא כן באלפסי זוטא וכנ"ל.<br />
<br />
אמנם כ"ז לטעמא דר' יוחנן, אבל לטעמא דעולא דהוי כמעיד עדות שקר בעצמו לא מהני אם מניח תפילין אח"כ. ונפק"מ דצריך לחזור ולקרות קרי"ש עם התפילין, ולפי"ז, למאי דנקט הרמב"ם ז"ל בפ"ד מתפילין הכ"ו כטעמא דעולא ולא הביא טעמא דר' יוחנן, יהי' הדין דאדם שקרא קרי"ש בלא תפילין לא יצא ידי"ח. אמנם מסתימת דברי הרמב"ם ז"ל משמע דיצא ידי"ח וא"צ לחזור ולקרות, וצ"ל דס"ל כדעת רבינו יונה ז"ל דלעולא יוצא ידי"ח בדיעבד גם בלא הניח תפילין אח"כ.<br />
<br />
מיהו אכתי איכא בין עולא לר' יוחנן גם לדעת הרמב"ם ורבינו יונה ז"ל, דנהי דבדיעבד אם לא הניח תפילין כלל אח"כ יצא וכנ"ל, מ"מ לכתחילה אסור לו לקרות קרי"ש גם אם דעתו להניח תפילין אח"כ, אבל לטעמא דר' יוחנן, הא כתבו התוס' בר"ה ל' ב' ד"ה משקלקלו, דבקרבן יחיד מותר לכתחילה להקריב קרבנו היום ולהביא הנסכים אח"כ, ואפי' בקרבן ציבור באותו היום מותר לכתחילה, [ולדעת הרמב"ם ז"ל אפי' בקרבן ציבור מותר לכתילה וכדכ' המנח"ח ז"ל במצוה רצ"ט אות ו'], א"כ ה"ה בקרי"ש דמותר לכחילה לקרות קרי"ש ולהניח תפילין אח"כ, וזה חדש.<br />
<br />
והראוני לדברי הגרי"א חבר ז"ל בתשו' בנין עולם סי' ל' ושם החמיר יותר דאסור לקרות בתחילה קרי"ש בלא תפילין אפי' אם בדעתו לקרות אח"כ קרי"ש עם התפילין, דדמיא לאחר שמעיד שקר ודעתו להעיד אח"כ אמת, אמנם הלבוש ז"ל בסי' נ"ח ס"ד כתב דמי שירא שיעבור זמן קרי"ש יקרא תחילה קרי"ש בברכותיה בלא תפילין ואח"כ יניח תפילין ויקרא קרי"ש בלא ברכותיה. [ועי' לקמן מש"כ בדברי הלבוש ז"ל].<br />
<br />
והנה נלע"ד בעז"ה, דלטעמא דעולא, חייבים ללבוש בזמן קרי"ש גם תפילין של יד וגם תפילין של ראש, ולא מהני שילבש תש"ר לבד או תש"י לבד, דלמאי דכ' רבינו יונה ז"ל דהא דהוי כמעיד עדות שקר בעצמו היינו משום דכשהוא קורא וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך ואינו מניח תפילין הוי כמעיד עדות שקר, ולפי"ז חייב ללבוש ב' התפילין. אבל לטעמא דר' יוחנן פשיטא דמהני תש"ר או של תש"י לבד, אם אח"כ יניח את השני, דלא גרע מאילו הניח ב' התפילין אחר קרי"ש.<br />
<br />
וי"ל בזה דבר נחמד דהנה המהרש"א ז"ל בח"א בברכות שם כתב וז"ל "וכתבו המפרשים בזה לפי שג' מצות נתן לנו הקדוש ברוך הוא שהן אות ועדות לנו שאנחנו עמו והן שבת ומילה ותפילין וכו' בתפילין כתיב והיה לאות על ידך וגו' ועל פי שנים עדים יקום דבר, וע"כ בשבת לא בעי תפילין דאיכא שני עדים שבת ומילה אבל בחול בעי שני עדים דהיינו מילה ותפילין והרי אם אינו מניחם בחול ה"ל עד השני שהם התפילין עדות שקר בעצמו".<br />
<br />
והשתא לפי"ז נראה בעז"ה דגם במניח תש"ר לבד או תש"י מהני אפי' לטעמא דעולא, דהא כל אחד מהם הוי נמי אות, דליכא למימר דרק במניח שניהם הוי אות, דא"כ אמאי אמרי' במנחות מ"ד א' דמי שאין לו תש"י חייב להניח תש"ר הא לא הוי אות, אלא בע"כ דגם אחד מהם הוי אות. ומדברי רבינו בחיי ז"ל בסוף פר' בא עה"פ והי' לאות על ידך שכ' וז"ל "ודע כי תפילין של יד נקראת אות, שנאמר "והיה לך לאות על ידך", ותפילין של ראש נקרא זכרון שנאמר "ולזכרון בין עיניך", נראה קצת דרק תפילין של יד נקרא אות.<br />
<br />
ובעיקר דברי הרמ"ע ז"ל, מצאתי דהגרש"ק ז"ל בשו"ת האלף לך שלמה סי' שנ"ד כ' וז"ל "דשאני ושאני, נסכים אלו ענין בפ"ע ואין עליו חיוב להביא נסכים, רק כשהקריב עולה אז כל זמן שהוא מביא נסכים שייכין לעולה. אבל תפילין הוי חוב כל היום, רק עתה בטלוהו דאין בידינו לשמרם כראוי, אבל מן התורה הוי חוב כל היום, אז כל שעה שלובש י"ל בשביל חובת שעתא הוא, ואין ראי' דשייכא לק"ש שלפניו לכך לא מהני לתשלומין דק"ש והוי קורא ק"ש בלי תפילין כלל".<br />
<br />
אולם סברתו ז"ל תליא בפלוגתת האחרונים ז"ל האם מצות תפילין הוי חיוב כל היום או רק פעם אחת, עי' בדברי המשנה ברורה ז"ל בביאה"ל סי' ל"ז ס"ב ד"ה מצותה. וזה זמן זמנים טובא מצאתי בדברי הריטב"א ז"ל בחי' לשבת [החדשים] מ"ט א' בד"ה כיון וז"ל, "דהא מצות תפילין בחיוב תורה אינו אלא בשעה שמקבל עליו עול מלכות שמים, ולהניח כל היום הוא מידת חסידות". והשתא לדברי הריטב"א ז"ל הדרי' לחידושא דהרמ"ע ז"ל דאם מניח תפילין אח"כ תיקן מה שקרא קרי"ש קודם.<br />
<br />
והנה מרן המחבר ז"ל בסי' ל"ד ס"ב כתב דאם אין יכול להניח תפילין דרש"י ודר"ת ביחד, יניח בתחילה תפילין דרש"י בשעת קרי"ש ותפילה, ואחר התפילה יניח תפילין דר"ת ויקרא פרשה ראשונה ושניה דקרי"ש. ומקורו משו"ת מהרי"ל ז"ל סי' קל"ז, דכ' שם דכדי שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו יקרא קרי"ש גם בתפילין דר"ת, יעו"ש.<br />
<br />
והשתא לדברי הרמ"ע ז"ל דלטעמא דר' יוחנן אם הניח תפילין אח"כ יצא ידי חובת קרי"ש, הנה לפי"ז ממ"נ אין ענין לקרות קרי"ש בתפילין דר"ת, דאם תפילין דרש"י זה הנכון א"כ כבר קרא קרי"ש עם התפילין, ואם תפילין דר"ת הוא הנכון, כיון דכבר קרא קרי"ש והשתא מניח תפילין נמי יצא ידי"ח. וצ"ל דכיון דהרמב"ם ז"ל פסק כטעמא דעולא וכנ"ל, אע"ג דבסי' כ"ה ס"ד מרן המחבר ז"ל העתיק ההלכה ולא הזכיר טעמא דעולא, משו"ה אם באנו להחמיר דתפילין דר"ת הוא הנכון, חייב לקרות קרי"ש עם התפילין.<br />
<br />
וממוצא הדברים נמצינו למדים חידוש דין, דכיון דנוהגין להחמיר לקרות קריאת שמע לכתחילה בזמן הראשון היינו זמן מג"א ז"ל, אם באנו לצאת ידי"ח כולם יש להחמיר לקרות קרי"ש עם התפילין, דהא הרמב"ם ז"ל פסק כטעמא דעולא וכנ"ל ולטעמא דעולא לא מהני הא דמניח תפילין אח"כ, וצ"ע שלא ראינו מדקדקים בכך.<br />
<br />
ומכח הנ"ל נסתפקתי ד' ספיקות גדולות להלכה.<br />
<br />
א] יש להסתפק במניח תפילין ואח"כ קרי"ש האם מהני. דהנה בתו"כ אמור פרשתא י"ב פרק י"ד אות ט' איתא "זבח ונסכים אם אין זבח אין נסכים שיקדום זבח לנסכים, שאם קדמו נסכים לזבחים פסולים" [ועי' מנחות מ"ד ב' אולם התם לא נזכר לענין דיעבד], וא"כ כיון דקרי"ש כעולה ותפילין כנסכים לא מהני אם הקדים תפילין לקרי"ש. או דילמא שאני התם דא"א להקדים נסכים לזבח דאין הנסכים מתקדשים אלא בשחיטת הזבח, וכדכ' שם במיוחס לר"ש משאנץ ז"ל, וסברא זו לא שייך בקרי"ש.<br />
<br />
שוב הראני ידי"נ הגה"צ מוה"ר יעקב גרינוואלד שליט"א, לדברי הגר"מ אריק ז"ל בשו"ת אמרי יושר החדש סע' ד' ושם דן בזה, והביא בשם האבני נזר ז"ל דבהקדים תפילין לקרי"ש לא מהני, והגרמ"א ז"ל הוכיח מדברי הירושלמי דמשמע דבהקדים נסכים לקרבן יצא ידי"ח ושוב דחה הראי', ולא הביא מדברי התו"כ הנ"ל.<br />
<br />
ושו"מ דהשואל ומשיב ז"ל במהדו"ת ח"ג סי' ע"ב כתב עוד טעם אמאי מהני בהניח תפילין אח"כ, והיינו משום דאין מחוסר זמן לבו ביום, ולדבריו ז"ל נראה דה"ה בהקדים תפילין לקרי"ש דמהני דגם בזה איכא הסברא דאין מחו"ז לבו ביום, ותיקשי מהתו"כ הנ"ל דבקדמו נסכים לקרבן פסולים, ובהכרח כחילוקינו הנ"ל דשאני התם דאין הנסכים מתקדשים אלא בשחיטת הזבח וא"א להקדים נסכים לקרבן משא"כ קרי"ש ותפילין.<br />
<br />
ב] יש להסתפק בהא דכ' הרמ"ע ז"ל דאם הניח תפילין אח"כ מהני, האם בעינן שהנחת תפילין יהי' כשעדיין זמן קרי"ש, או דילמא אפי' הניחם לאחר זמן קרי"ש מהני, דכיון דהשתא כבר עבר זמן חיוב קרי"ש אין בידו השתא לתקן הקרי"ש שקרא דמאי דהוי הוי, או דילמא כיון דהשתא הוי עכ"פ זמן תפילין מהני.<br />
<br />
ויש להוכיח מהא דבתמורה י"ד א' ילפי' מקרא ד'ולנסכיכם ושלמיכם' דנסכים הבאים עם הקרבן אינם קרבים בלילה, ומוכח דלולי קרא הוי אפשר להביאן בלילה ואע"ג דלילה לא הוי זמן קרבן, ובע"כ דכיון דלילה הוי זמן הראוי לנסכים דהא נסכים הבאים בפני עצמן בלא חיוב קרבן קרבים בלילה וכדאמרי' התם, הו"א דגם בבאים עם הקרבן קרבים בלילה, וא"כ בקרי"ש ותפילין כיון דהשתא הוי זמן תפילין אע"ג דלא הוי זמן קרי"ש מהני.<br />
<br />
ג] ואם תימצי לומר דתפילין לאחר זמן קרי"ש מהני, ואם תימצי לומר דבהקדים תפילין לקרי"ש מהני, היאך הדין בשעשה שניהם יחדיו, דהקדים תפילין לקרי"ש והניחם קודם זמן קרי"ש, ומשכח"ל למש"כ מרן המחבר ז"ל בסי' ל' ס"ב דלילה זמן תפילין אלא דאין מורין כן, ובשקעה"ח צריך לחלצן מדרבנן. ואם צריך לשמרן כ' המ"ב ז"ל בשם י"א דמותר להניחן אפי' לכתחילה בלילה. והשתא יש להסתפק היאך הדין באדם שהי' צריך לשמור התפילין והניחם בלילה האם מהני לקרי"ש של יום שלאחריו או לא, די"ל דכיון דאכתי לא מטי זמן חיובא דקרי"ש לא מהני, ולא דמיא למניח תפילין אחר ד' שעות דמהני אע"ג דכבר עבר זמן קרי"ש, דשאני התם דכבר קרא קרי"ש וכיון דהשתא הוי זמן תפילין יכול לתקן הקרי"ש.<br />
<br />
והנה הגר"מ אריק ז"ל בתשו' הנ"ל נשאל בכגון דא, ואסיק דלא מהני, אמנם הוא ז"ל קאתי עלה משום דס"ל דהקדים תפילין לקרי"ש לא מהני, אבל לסברתינו הנ"ל דהקדים תפילין לקרי"ש נמי מהני י"ל דשפיר מהני גם בהניחם בלילה, ולסברת השו"מ ז"ל דאין מחוסר זמן לבו ביום, א"כ גם בלילה שלפניו מהני, וכדמוכח בחגיגה ט' ב' דגם בלילה שלפניו אין מחוסר זמן יעו"ש.<br />
<br />
ד] ואם תימצי לומר דבהניח תפילין בלילה לא מהני, אכתי יש להסתפק היאך יהי' הדין באחד שהניח תפילין מיד בעלות השחר דאכתי לא מטא זמן חיובא דקרי"ש, דהוא משיכיר את חבירו, דאסור לכתחילה לקרות קרי"ש קודם זמן זה [ומשכח"ל נמי דבדיעבד לא יצא ידי קרי"ש בזמן זה, והיינו אם קרא קרי"ש של ערבית אחר עלוה"ש, וכדכ' מרן המחבר ז"ל בסי' נ"ח ס"ה], האם בזה נמי מהני התפילין שהניח קודם לקרי"ש. או דילמא כיון דאכתי לא מטא זמן חיובא דקרי"ש לא מהני.<br />
<br />
ג] יש לעיין בקורא רק פסוק ראשון דקרי"ש, האם מותר לקרות בלי תפילין. ונפק"מ, למאי דכ' הרמ"א ז"ל באו"ח סי' מ"ו ס"ט דכשאומרים פסוק ראשון דקרי"ש קודם אמירת הקרבנות נכון לכוין לצאת ידי"ח קרי"ש אם לא יספיקו הציבור לקרות קרי"ש בזמנו, האם יכול לקרות בלי תפילין. דהנה למאי דכ' רבינו יונה ז"ל הנ"ל דטעמא דעולא דהוי כמעיד עדות שקר בעצמו, היינו "דכיון שהוא קורא וקשרתם לאות על ידכה והיו לטוטפות בין עיניך ואינו מניחן נמצא שמעיד עדות שקר על עצמו שמה שאומר אינו אמת", וא"כ כשאומר רק פסוק ראשון דאינו מזכיר 'וקשרתם' לית לן בה.<br />
<br />
ולכאורה הדבר מפורש בדברי המג"א ז"ל בסי' ל"ח סק"ז, אהא דכ' הרמ"א ז"ל בתשו' דלמאי דקיי"ל דהאידנא חתן ושושביניו חייבין בקרי"ש, ה"ה דחייבין בתפילין דאל"כ הו"ל כמעיד עדות שקר בעצמו. והק' המג"א ז"ל, דהא כ' הרא"ש ז"ל דלדעת רבי שילא בסוכה כ"ה ב' השושבינים חייבים בקרי"ש ורק החתן פטור, ועכ"ז ס"ל לר' שילא דהשושבינים פטורין מתפילין. ותי', דבזמניהם לא היו קורין אלא פסוק ראשון דקרי"ש ובזה ל"ה כמעיד עדות שקר, ואע"ג דהמג"א ז"ל לא ביאר הסברא בזה מ"מ נראה דכונתו ז"ל להנ"ל.<br />
<br />
והשתא, כ"ז לטעמא דעולא, אבל לטעמא דר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן דהוי כעולה בלא נסכים נלע"ד בעז"ה מסברא, דגם בקורא רק פסוק ראשון חייב להניח תפילין כיון דבזה יוצא ידי"ח קרי"ש.<br />
<br />
אמנם אם כן קשיא טובא, דלפי"ז תיקשי אדר' יוחנן מהברייתא בסוכה כ"ה ב' דהתם בין לת"ק דגם החתן חייב בקרי"ש ופטור מתפילין ובין לר' שילא עכ"פ השושבינים חייבים בקרי"ש ופטורים מן התפילין, ומוכח דפסוק ראשון מותר לקרוא בלי תפילין. ובהכרח דאע"ג דחייבים בקרי"ש מ"מ כיון דפטורים מתפילין משום שכרות וקלות ראש, גם האידנא אין לחייבם, והדרי קו' המג"א ז"ל לדוכתא, וצ"ע.<br />
<br />
ד] וממוצא הדברים נלע"ד בעז"ה חידוש דין, דהנה יש להסתפק בקורא קרי"ש והניח תפילין בפרשה ראשונה, האם מותר לו להוריד התפילין בפרשה שניה. דהנה, לטעמא דר' יוחנן דהוי כעולה בלי נסכים פשיטא דסגי במה שהניח בפרשה ראשונה. ולא מבעיא להרמ"ע ז"ל דגם בהניח תפילין אחר קרי"ש מהני א"כ פשיטא דבפרשה ראשונה לבד מהני, אלא אפי' לדעת הגרש"ק ז"ל הנ"ל דלא מהני, מ"מ בקרא פרשה ראשונה עם התפילין הרי לא שייך סברת הגרש"ק ז"ל וגם לדידי' ז"ל מהני.<br />
<br />
אבל לטעמא דעולא דהוי כמעיד עדות שקר בעצמו, וכדאסברא לן רבינו יונה ז"ל "דכיון שהוא קורא וקשרתם לאות על ידכה והיו לטוטפות בין עיניך ואינו מניחן נמצא שמעיד עדות שקר על עצמו שמה שאומר אינו אמת", הנה לפי"ז גם בפרשה שניה שקורא בה וקשרתם אותם לאות על ידכם וגו' וגם זה חלק ממצות קרי"ש, חייב ללבוש התפילין, דאל"כ הוי כמעיד עדות שקר בעצמו.<br />
<br />
וליכא למימר דגם לטעמא דעולא, אם הניח תפילין קודם קרי"ש, כיון שכבר קיים מצות תפילין לא הוי כמעיד עדות שקר, ועדיף ממניח תפילין לאחר קרי"ש דלא מהני לטעמא דעולא וכנ"ל מדברי הרמ"ע ז"ל, הא ליתא, דמה סברא לחלק בזה, ותו דמדברי האמר"י ז"ל הנ"ל שדן בהקדים תפילין לקרי"ש וכתב דאיכא בזה משום עדות שקר, מוכח דגם בהקדים תפילין לקרי"ש הוי כמעיד עדות שקר.<br />
<br />
ה] המאירי ז"ל שם בברכות כתב דהא דאמר עולא הקורא קרי"ש בלא תפילין הוי כמעיד עדות שקר בעצמו היינו רק בשאינו מניח תפילין דרך פרוק עול מצות תפילין או דרך זלזול, אבל מי שאין מניח תפילין כי חושש שאין גופו נקי לית לן בה יעו"ש, וכונתו ז"ל דאם אנוס או שאין לו תפילין לא הוי כמעיד עדות שקר דמה שאין מניח תפילין הוי מחמת אונס, יעו"ש.<br />
<br />
ונראה, דכ"ז לטעמא דעולא, אבל לטעמא דר' יוחנן דהוי כמקריב עולה בלא נסכים, אע"ג דהוא אונס מ"מ ידי קרי"ש כתיקונה לא יצא דסו"ס לא הביא נסכים, ונהי דאם יודע שלא יהי' לו תפילין בזמן קרי"ש או אפי' ביודע שלא יהי' לו תפילין כל היום חייב לקרות קרי"ש היינו משום דגם מי שחייב עולה ואינו יכול להביא נסכים חייב עכ"פ להביא עולה, מ"מ לא יצא ידי קרי"ש כתיקונו דסו"ס לא הביא נסכים.<br />
<br />
ונפק"מ לדעת הגרש"ק ז"ל הנ"ל דגם לטעמא דר' יוחנן לא מהני מה שמניח תפילין אח"כ, א"כ מי שהי' אנוס והי' בדעתו שלא יהי' לו תפילין עד גמר זמן קרי"ש וקרא קרי"ש בלא תפילין, ושוב מצא תפילין חייב לחזור ולקרות קרי"ש עם התפילין, אבל לטעמא דעולא כיון דבזמן שקרא קרי"ש הי' אנוס אינו חייב לחזור ולקרות קרי"ש עם התפילין.<br />
<br />
וראיתי דבר מחודש בדברי הדגול מרבבה ז"ל באו"ח סי' מ"ו, אהא דהביא המג"א ז"ל שם סקט"ז מדברי מהרש"ל ז"ל בתשו' סי' ס"ד דכשאומר קרי"ש קודם אמירת הקרבנות צריך לומר גם פרשה ראשונה ודלא כדעת הרמ"א ז"ל דאומר רק פסוק ראשון של קרי"ש, וכתב עלה המג"א ז"ל דהמהרש"ל ז"ל מיירי בירא שמא הציבור לא יספיקו זמן קרי"ש, וכ' הדגו"מ ז"ל "ובחול אם עדיין לא הניח תפילין ודאי לא יכוין לצאת, כי הקורא קריאת שמע בלא תפילין מעיד עדות שקר", ודבריו ז"ל צ"ע כיון דהמהרש"ל ז"ל מיירי בשירא שמא יעבור זמן קרי"ש, א"כ גם אם לא הניח תפילין צריך לכוין לצאת ידי"ח, וכדכ' הלבוש ז"ל הנ"ל, ולא מסתבר לומר דס"ל להדגו"מ ז"ל דאם אין לו תפילין אין לו לקרות קרי"ש אפי' אם יעבור זמן קרי"ש, וצ"ל דכונת הדגו"מ ז"ל רק אם יש לו תפילין חייב להניחם קודם שיאמר פרשה ראשונה של קרי"ש.<br />
<br />
תמצית העולה מהדברים<br />
<br />
א] דעת עולא בברכות י"ד דהקורא קרי"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, ודעת ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן דהוי כאילו הקריב עולה בלא נסכים.<br />
<br />
ב] ותר"י ז"ל כתבו דלעולא יצא בדיעבד ידי חובתו, ולר"י לא קיים המצוה כתיקונה ומשמע דעכ"פ יצא ידי חובת קרי"ש, אולם הגר"א ז"ל ס"ל דלר"י לא יצא ידי"ח וחוזר וקורא, ומדברי הרמ"ע ז"ל נראה דלכו"ע לא יצא ידי"ח וחוזר וקורא.<br />
<br />
ג] מטו משמי' דרבינו החוזה מלובלין ז"ל וכבר כ"כ הרמ"ע ז"ל דאם קרא קרי"ש ואח"כ הניח תפילין מהני וכדאמרי' מביא אדם קרבנו היום ונסכיו לאחר י' ימים, ולכאו' לטעמא דעולא דהוי כמעיד עדות שקר בעצמו לא מהני אם יניח תפילין אח"כ.<br />
<br />
ד] ולא עוד אלא דלטעמא דעולא צריך להניח תש"ר ותש"י ולא סגי באחד מהם, דהא כתב רבינו יונה ז"ל דכמעיד עדות שקר היינו משום דקורא וקשרתם וכתבתם ואינו עושה כן, אולם לטעמא דכ' המהרש"א ז"ל משום דחסר אות וכל אדם צריך ב' אותות, הנה לפי"ז יש לחדש דסגי בתפילין ש"ר או של יד דג"ז הוי אות.<br />
<br />
ה] מרן המחבר ז"ל כתב דהנוהגים להניח תפילין דרש"י בעת התפילה ואח"כ תפילין דר"ת יקרא עמם ב' פרשיות קרי"ש, כדי שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו.<br />
<br />
ו] ולהנ"ל כ"ז לטעמא דעולא, אבל לטעמא דר"י ממ"נ אין צורך דאם תפילין דרש"י הוא הנכון הרי קרא קרי"ש עם תפילין, ואם תפילין דר"ת הוא הנכון כיון שקרא קרי"ש בתחילה והשתא מניח תפילין נמי מהני, וצ"ל דמרן המחבר ז"ל ס"ל כהרמב"ם ז"ל דהלכתא כעולא.<br />
<br />
ז] וצ"ע על מה סומכים העולם כשמקדימים לקרות קרי"ש בזמן מג"א ז"ל ואין מקפידים לקרות עם התפילין דהא לעולא לא מהני מה שמניח אח"כ.<br />
<br />
ח] יש להסתפק בהנ"ל במניח תפילין ואח"כ קרי"ש אם מהני, דהא מבואר בתו"כ דהקדים נסכים לזבח ה"ז פסול, או דילמא שאני התם דאין הנסכים מתקדשים אלא בשחיטת הזבח.<br />
<br />
ט] והגר"מ אריק ז"ל כ' דלא מהני, אמנם יש להוכיח מדברי השו"מ ז"ל דאמרי' בזה אין מחו"ז לבו ביום ולפי"ז גם בהקדים תפילין לקרי"ש מהני.<br />
<br />
י] יש להסתפק האם מהני כשמניח תפילין אחר זמן קרי"ש, ויש להוכיח מהא דבעי' קרא דאין מביאין נסכים בלילה מוכח דלולי קרא הוי מהני ובהכרח משום דלילה הוי זמן הראוי לנסכים אע"ג דלא הוי זמן הראוי לקרבן, וא"כ ה"ה בזמן תפילין אחר זמן קרי"ש דמהני.<br />
<br />
י"א] את"ל דמהני, יש להסתפק היאך הדין במניח תפילין בלילה שלפניו וכגון בצריך לשמור התפילין אם מהני לקרי"ש של יום שלאחריו, או דילמא כיון דאכתי לא מטא זמן חיובא דקרי"ש לא מהני. ולסברת השו"מ ז"ל דאין מחו"ז לבו ביום נראה דה"ה בלילה דמהני.<br />
<br />
י"ב] ואת"ל דלא מהני בהניחם בלילה, יש להסתפק היאך הדין במניח תפילין בעלוה"ש דהוי קודם זמן חיוב קרי"ש דזמנו משיכיר את חבירו.<br />
<br />
י"ג] בקורא רק פסוק ראשון לדעת הרמ"א ז"ל דבדיעבד יוצא ידי"ח קרי"ש, לטעמא דעולא יש להוכיח מדברי המג"א ז"ל דכיון דאינו מזכיר 'וקשרתם' אינו חייב לקרוא עם התפילין, אבל לטעמא דר' יוחנן נראה דגם בכה"ג חייב לקרותה עם התפילין.<br />
<br />
י"ד] ולפי"ז קשיא מהברייתא בסוכה גבי חתן ושושבינים אדר' יוחנן, ותי' דהמג"א ז"ל לא יועיל בזה<br />
<br />
ט"ו] בקרא פרשה ראשונה והשתא רוצה להוריד התפילין, לטעמא דעולא נראה דאסור דגם בפרשה שניה מזכיר 'וכתבתם' ולטעמא דר' יוחנן נראה דמותר דכבר הביא נסכים.<br />
<br />
ט"ז] המאירי ז"ל כ' דלטעמא דעולא דהוי כמעיד עדות שקר בעצמו היינו רק בעושה כן במזיד, אבל אם אינו מניח תפילין כי חושש לגוף נקי לא הוי כמעיד עדות שקר, והנה לטעמא דר' יוחנן נראה דגם באונס לא יצא המצוה כתיקונה, דסו"ס לא הביא נסכים.<br />
<br />
י"ז] ונפק"מ לדעת הגרש"ק ז"ל דלא מהני במניח תפילין אחר קרי"ש, אם בתחילה קרא קרי"ש בלא תפילין משום אונס, ואח"כ נתבטל האונס, צריך לחזור ולקרות קרי"ש עם התפילין, אבל לעולא א"צ לחזור ולקרות.</div>
אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-80778764346676080462020-03-01T15:32:00.001-08:002020-03-01T15:32:36.028-08:00האם מצוה הבאה בעבירה מונעת חלות - הגאון רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א האדמו"ר מדז'יקוב <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<div class="a" dir="RTL">
<a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk33544003"><b><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 18.0pt;">בס"ד<o:p></o:p></span></b></a></div>
<div align="center" class="a" dir="RTL" style="text-align: center;">
<br /></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">בפרשתינו ציונו הבורא ית"ש 'ועשו
לי מקדש ושכנתי בתוכם', ע"כ אמרתי אכתוב בעז"ה ענין כללי הנוגע להקדש
ותרומה וכדו'.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">אמרי' בסוכה ל' א' דמצוה הבאה בעבירה
לא יצא ידי"ח, וצריך לחזור ולקיים המצוה. והנה דעת רוב הראשונים ז"ל
דהוא פסול דאורייתא, ודעת ר"ת ז"ל בסוכה ט' א' ד"ה דפסול רק
מדרבנן.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 16.0pt; margin-bottom: 8.0pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 8.0pt; mso-line-height-rule: exactly; text-align: justify;">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 13.0pt;">ונסתפקתי ספק גדול בגדר
מצוה הבאה בעבירה דאינו יוצא, האם גם בדבר של 'חלות' אמרי' הכי, וכגון המפריש
תרומה באיסור האם נימא דמשום מצוה הבאה בעבירה לא חלה ההפרשה, או דילמא ע"כ
לא שמענו אלא גבי חיוב הגברא, וכגון לולב גזול דמשום מצוה הבאה בעבירה אמרי' לי'
חזור וטול לולב דלא יצאת ידי חובתך משום מהבב"ע, אבל בדבר של 'חלות', דמלבד
המצוה איכא נמי קדושה שחל על החפץ נהי דלא קיים המצוה מ"מ אין העבירה מבטלת
מה שחל. <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 16.0pt; margin-bottom: 8.0pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 8.0pt; mso-line-height-rule: exactly; text-align: justify;">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 13.0pt;">ובדומה לזה יש להסתפק
למאי דכ' הרמב"ן ז"ל בחולין ל"א ב' דטעמא דשחיטה וטבילה לא בעי
כונה היינו משום דהוי מתיר, ולפי"ז באחד שהפריש תרומה שלא בכונה או בכונה
הפוכה, האם נימא דעכ"פ איסור טבל פקע דלגבי האיסור הוי ההפרשה בגדר מתיר, או
דילמא כיון דלא יצא ידי המצוה לא פקע הטבל, ומסברא נראה דהאיסור טבל ודאי פקע,
ולפי"ז ה"ה מצוה הבאה בעבירה דלא קיים המצוה מ"מ האיסור טבל פקע. <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">וליכא להוכיח מהא דמצינו בתמורה ד' א'
דדינא דאי עביד לא מהני שפיר איכא בדבר של 'חלות', מדבעי' למימר התם דהתורם מן הרע
על היפה לא תחול התרומה משום אי עביד לא מהני ונימא דה"ה מהבב"ע נמי לא
מהניא, דשאני דינא דאי עביד לא מהני, דזה גופא אמרה התורה שאם עבר אמימרא דרחמנא
אין במעשיו כלום, אבל מצוה הבאה בעבירה לא מצינו אלא דקיום המצוה לא נחשב מצוה
משום דבא לו ע"י עבירה.</span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";"> <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">וליכא להוכיח מיני' ובי' מהא דאמרי'
התם בתמורה ה' א' דהתורם מן הרע על היפה תרומתו תרומה בדיעבד, ותיקשי אמאי לא נימא
דאין תרומתו תרומה משום דהוי מצוה הבאה בעבירה, וכן בתורם ממין על שאינו מינו
דאמרי' התם דבדיעבד מהני, הא ליתא, דהא התם אייתינן ילפותא לכל אחד מהם דמהני.
וליכא להק' א"כ נילף מהנך קראי דמצוה הבאה בעבירה אין מקלקלת המצוה, הא נמי
ליתא, דכי היכי דלענין 'אי עביד לא מהני' לא ילפי' מהנך קראי דאי עביד מהני,
ה"ה לענין מצוה הבאה בעבירה דליכא למילף.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">ועלה בדעתי לומר דבספק הנ"ל
נחלקו רבנן קמאי ז"ל.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">דהנה בגיטין נ"ה א' קאמר עולא
דחטאת גזולה אינה מכפרת מדאורייתא. ודעת ר"ת ז"ל שם בתוד"ה מאי,
דאין הטעם משום דס"ל לעולא דיאוש כדי לא קני, אלא משום דהוי מצוה הבאה בעבירה.
וז"ל התוס', "ותדע דבסמוך פריך לעולא מגנב והקדיש ואח"כ מכר וטבח
כו' ולא פריך מגופה אמאי פטר מד' וה' והא לאו דהקדש קטבח אי יאוש לא קני אלא ודאי
יאוש לכל מילי קני רק לענין הקרבה", וכ"כ התוס' בב"ק ס"ז א'
ד"ה מאי.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">ולמדנו מדבריו ז"ל דאע"ג
דפסלינן הקרבן להקרבה משום דהוי מצוה הבאה בעבירה, מ"מ ההקדש שפיר חל
אע"ג דהוי מצוה הבאה בעבירה.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">אמנם הרמב"ן ז"ל בגיטין שם
כתב וז"ל "קשיא לן מגופה דמתני' ש"מ דקתני אינו משלם ד' וה', ואי
יאוש כדי לא קני, הקדש מאי עבידתיה, חולין גמורין הם וחייב בתשלומי ד' וה'. ואומר
ר"ת ז"ל דכי אמרינן יאוש כדי לא קני, לא אמרו אלא בקרבן משום דהויא לה
מצוה הבאה בעבירה ולא חל עליה הקדש שאינו ראוי למזבח כלל אבל לשאר מילי יאוש כדי
קני. ומשום הכי לא קשיא לי' מתני' גופה משום דהוה מוקי לה בבעלי מומין דלא קיימו
למזבח והו"ל כהדיוט וקסבר עולא דלהדיוט יאוש כדי קני".<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">ונראה דפליגי בב' הצדדים הנ"ל,
דלהתוס' דבר שיש בו ענין 'חלות' לא מצינן לבטל החלות משום מצוה הבאה בעבירה ולהכי
ההקדש חל אלא דפסול להקרבה. ודעת הרמב"ן ז"ל דגם בדבר של 'חלות' מבטלינן
החלות משום מהבב"ע, ומשו"ה כתב דההקדש לא חל.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">מיהו י"ל דמדברי הרמב"ן
ז"ל ליכא ראי' די"ל דכיון דכל ההקדש היינו לשם קרבן, א"כ כיון
דהתורה הקפידה שיהי' קרבנו ולא הגזול, א"כ כל שאינו עולה לו לקרבן ממילא לא
חל ההקדש, וכן מוכח מדכ' הרמב"ן ז"ל שם דאם הקדיש לבדק הבית שפיר חל
ההקדש ולא מבטלי' ההקדש משום מצוה הבאה בעבירה, ותיקשי הא גם הקדש לבדק הבית הוי
מצוה אלא מוכח דגם להרמב"ן ז"ל לא מבטלינן דבר שיש בו 'חלות' משום
מההב"ע.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">ונלע"ד בעז"ה להביא ד'
מקורות לפשוט הספק הנ"ל.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">א]</span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">
אמרי' בברכות ט"ו א', "תנן התם חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם
תרומתו תרומה. מאן תנא חרש המדבר ואינו שומע – דיעבד אין לכתחלה לא, אמר רב חסדא
רבי יוסי היא וכו', עד כאן לא קאמר רבי יוסי לא יצא אלא גבי קריאת שמע דאורייתא
אבל תרומה משום ברכה הוא וברכה דרבנן ולא בברכה תליא מילתא.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">וכ' התוס' הרא"ש ז"ל, "אבל
אי הויא ברכת תרומה דאורייתא משמע דתרומתו אינה תרומה דהברכה מעכבת ההפרשה, אף על
גב דברכות אינן מעכבות היינו משום דהויין מדרבנן אבל אי הויין דאורייתא מעכבות ולא
הויא הפרשה", ולמדנו מדבריו ז"ל דחסרון ברכה מבטלת ההפרשה.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">והשתא אי נימא דמצוה הבאה בעבירה אינה
פוסלת חלות התרומה, צ"ע היאך נימא דחסרון ברכה תעכב חלות התרומה. ודוחק לחלק
דשאני מצוה הבאה בעבירה דהוי סיבה חיצונית, אבל חסרון ברכה להצד דהוי חלק נצרך
לגוף המצוה כל שחיסרו לא נתקיים המצוה.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">ב] בב"ק ס"ז א' אמרי'
"הגנב והגזלן והאנס הקדישן הקדש ותרומתן תרומה ומעשרותן מעשר". ובעינן
התם להוכיח דיאוש כדי קני, ושנינן דשאני התם דאיכא שינוי השם דמעיקרא טיבלא והשתא
תרומה יעו"ש. והנה הנתיבות המשפט ז"ל בסי' ל"ד סק"ה כתב
דשינוי בגזילה, גוף השינוי הוי מעשה גזילה, דע"י השינוי הוא מוציא הגזילה
מרשות בעליו, ויליף לה מדברי רש"י ז"ל בב"ק ס"ה א' ד"ה
תברא, יעו"ש. <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">והשתא אי נימא דגם בתרומה מצוה הבאה
בעבירה מעכב את חלות התרומה תיקשי טובא, דא"כ אמאי בגנב שהפריש תרומה חלה
התרומה, הא כיון דע"י התרומה נשתנה שם הפירות מטבל לתרומה א"כ הוי לי'
מצוה הבאה בעבירה, אלא בע"כ דס"ל להנתה"מ ז"ל דאע"פ
שההפרשה נעשתה בעבירה שפיר חלה, וצ"ע מדברי תוהרא"ש ז"ל הנ"ל.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">ונלע"ד בעז"ה חילוק נכון
בזה. דגם למאי דהוכחנו דבתרומה דינא דמצוה הבאה בעבירה לא מעכב את החלות, מ"מ
יש לחלק דכל זה היינו דוקא היכא דאיכא נמי זכות ממון לשני וכתרומה והקדש, דבזה
י"ל דמצוה הבאה בעבירה אינה מבטלת מה שזכה הכהן או הקדש בממון. אמנם יש לומר
דהיכא דליכא זכות ממון, וכגון כהן המפריש תרומה דהתרומה שלו, ואין כאן נדון ממוני,
בזה שפיר דינא דמצוה הבאה בעבירה מעכב את החלות.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">ומעתה י"ל דלהנתה"מ
ז"ל נוקמא לברייתא דקתני דגזלן שהפריש הוי תרומה, בגזלן ישראל שהפריש תרומה,
ודברי תוהרא"ש ז"ל נוקמא בכהן שהפריש תרומה, והיינו דהא דהוצרכו התם
לומר דברכה דרבנן היינו משום כהן שהפריש תרומה דבזה היתה הברכה מעכבת.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">ג] </span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">בב"ק
צ"ד א' "תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר הרי שגזל סאה של חיטין טחנה לשה
ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ". והקשה הגר"ש
לנדא ז"ל ברי' דהנודע ביהודה ז"ל בשו"ת נודע ביהודה תנינא
או"ח סי' קל"ד בד"ה ובזה, אמאי נקט חלה ולא תרומה, הא גם על הפרשת
תרומה צריך לברך. ותי' וז"ל "א"כ בתרומה הוא פשיטא דהוה מנאץ,
דהברכה הוי ברכה לבטלה דהפרשת תרומה לא מהני משום דהוה מצוה הבאה בעבירה דאפי'
בדיעבד אינו יוצא. אמנם בחלה אף שמהני הך הפרשה דהא כבר קנה ביאוש ושנוי"
וכו', הא קמן דגם בדבר 'של חלות' אמרי' דמשום מצוה הבאה בעבירה לא חלה התרומה.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">ד] </span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">בפ"ג
דתרומות מ"ה תנן, "האומר תרומת הכרי זה בתוכו ומעשרותיו בתוכו תרומת
מעשר זה בתוכו, רבי שמעון אומר קרא שם וחכמים אומרים עד שיאמר בצפונו או בדרומו".
וכ' הריבמ"ץ ז"ל שם לבאר טעמא דחכמים דפליגי עלי' דר"ש, וכ'
וז"ל, "מאי טעמא דחכמים, דאמר ריש לקיש ונחשב לכם תרומתכם, מה מחשבה
במסיים אף התורם במסיים. אבל אינו מסיים, החולין רבין עליהן ומתבטלין". והנה
לפו"ר צ"ע טובא מה איכפת לן דהתרומה מתבטלת ברוב החולין, ואמאי אמרי'
דמהאי טעמא לא חלה התרומה כלל, תיחול התרומה ותתבטל.</span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";"><o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 16.0pt; margin-bottom: 8.0pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 8.0pt; mso-line-height-rule: exactly; text-align: justify;">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 13.0pt;">ולהנ"ל יש
ליישב בעז"ה באופן נפלא. דהנה האבני מילואים ז"ל בשו"ת סי'
י"ח לחדש יצא, דהמבטל תרומה ברוב חולין קעבר על איסור משמרת, דהתורה ציותה
לשמר קדושת התרומה, וכשמבטל תרומה ברוב חולין הוי היפך משמירת הקדושה, והוא איסור
תורה. [אמנם עי' בחי' הר"ן ז"ל בב"ב פ"ז ב' דהאיסור לבטל
תרומה ברוב חולין הוי רק מדרבנן משום אין מבטלין איסור לכתחילה].</span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"> </span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 16.0pt; margin-bottom: 8.0pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 8.0pt; mso-line-height-rule: exactly; text-align: justify;">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 13.0pt;">ומעתה לפי"ז,
י"ל דכונת הריבמ"ץ ז"ל דכשאינו מסיים מקום לתרומה הרי גורם דמיד
כשיחול התרומה תתבטל ברוב חולין, וא"כ בהפרשתו עובר מיד על איסור משמרת,
וא"כ הוי מצוה הבאה בעבירה וממילא לא חלה התרומה.</span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"> </span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Narkisim; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Narkisim;"><o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 16.0pt; margin-bottom: 8.0pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 8.0pt; mso-line-height-rule: exactly; text-align: justify;">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 13.0pt;">ובאופן אחר
נלע"ד בעז"ה לבאר דברי הריבמ"ץ ז"ל, לפמש"כ היעב"ץ
ז"ל בתשו' שאילת יעב"ץ ח"א סי' קלה דתרומה שחזרה ונתערבה בחולין
שנתקנו ע"י תרומה זו, נעקרת שם התרומה והחולין הדרי לטיבלייהו, יעו"ש
דיליף כן מדברי הירושלמי בפ"ד דדמאי, והעתיקו החת"ס ז"ל בשו"ת
או"ח סי' ע"ט ומדבריו ז"ל שם נראה דס"ל נמי הכי, ולפי"ז
י"ל דזהו כונת הריבמ"ץ ז"ל דכיון דמתבטלת ברוב החולין נמצא דהחולין
הדרי לטיבלייהו. וזה נראה לי נכון בעז"ה בדברי הריבמ"ץ ז"ל.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ה] בב"ב כ"ו ב' "אמר
עולא אילן הסמוך למצר בתוך שש עשרה אמה גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים".
והתוס' שם בד"ה גזלן כתבו בשם הר"ח ז"ל דהיינו טעמא משום דהוי מצוה
הבאה בעבירה, יעו"ש. וכ"כ המשנה ראשונה ז"ל בפ"א דביכורים
מ"ב לבאר הא דגזלן אינו חייב בביכורים דמיירי לאחר יאוש ומ"מ לא חל
הביכורים דהוי מצוה הבאה בעבירה יעו"ש.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">והנה גבי ביכורים נמי חל קדושה על
הפירות, וכמה הלכות שחלים על הפירות דאסור לטמאם וכדו' ומוכח דגם בזה איכא לדינא
דמצוה הבאה בעבירה.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">מיהו יש לדון, דכיון דמצות ביכורים אינה
טובלת, א"כ תחילת הדין היינו מכח מצות הגברא להביא בכורים וגם אם לא הביא
הפירות מותרים באכילה, א"כ דמיא טפי למצוה דרמי אקרקפתא דגברא וכנטילת לולב
וכדו' דשפיר שייך בזה מצוה הבאה בעבירה, אבל תרומה דאיכא איסור טבל, אכתי י"ל
דמצוה הבאה בעבירה אינה פוסלת תיקון הטבל.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">שו"ר דאדרבא מדברי המשנה ראשונה
ז"ל יש להוכיח איפכא דבתרומה ליכא חסרון דמצוה הבאה בעבירה, דהנה המשנ"ר
ז"ל ז"ל שם רמי אנפשי' דא"כ אמאי תנן בפ"ב דביכורים מ"ג
דגזלן פטור מביכורים וחייב בתרומה הא תרומה נמי הוי מצוה הבאה בעבירה ותי'
וז"ל "והא דחייב בתרומה ולא הוי מצוה הבאה בעבירה דשאני תרומה דלתקן
טבלו הוא עושה", ולהנ"ל הוא כו"פ דכונתו ז"ל דכיון דלתקן טבלו
הוא עושה א"כ נהי דאינו מקיים המצוה מ"מ תיקון הטבל מיהא חל.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">אלא דא"כ נמצינו למדים חידוש דין
דהתם במתני' קתני דחייב בתרומה, והשתא להנ"ל נמצא דאע"ג דמשום מצות
תרומה אינו חייב להפריש דלא ירויח קיום המצוה מ"מ חייב להפריש כדי לתקן הטבל
אם רוצה לאכול מהטבל. וזה חידוש.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">ו] נלע"ד בעז"ה להביא ראי'
מחודדת ובהקדם ג' הקדמות.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Guttman Rashi"; mso-ascii-font-family: Narkisim; mso-hansi-font-family: Narkisim;">א]</span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";"> התוס' ביבמות י' א'
בד"ה לרבי יהודה, כתבו דאיכא איסור מדרבנן לקדש חייבי לאוין שמא יבעול.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Guttman Rashi"; mso-ascii-font-family: Narkisim; mso-hansi-font-family: Narkisim;">ב]</span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";"> מדברי כמה ראשונים ז"ל
מוכח דס"ל דמצוה הבאה בעבירה דרבנן נמי לא יצא ידי"ח, עי' בדברי
רש"י ז"ל בפסחים ל"ה ב' ד"ה דמאי, והפמ"ג ז"ל בסי'
תרכ"ח סק"ג נקט הכי להלכה יעו"ש.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Guttman Rashi"; mso-ascii-font-family: Narkisim; mso-hansi-font-family: Narkisim;">ג]</span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";"> דעת הרמב"ם ז"ל
בפ"א מאישות ה"ב דמצות עשה לקדש אשה, וכ"כ החינוך ז"ל במצוה
תקנ"ב יע"ש.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">והשתא אי נימא דגם בדבר של 'חלות'
איכא חסרון דמצוה הבאה בעבירה, תיקשי היאך קידושין תופסין בחייבי לאוין הא הוי
מצוה הבאה בעבירה. ואע"ג דהוי עבירה דרבנן, מ"מ הא גם בעבירה דרבנן איכא
חסרון דמהבב"ע, ובע"כ לומר דנהי דלא קיים מצות קידושין מ"מ לא בטלו
הקידושין.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">שו"ר דיותר יש להק' לדעת החינוך
ז"ל במצוה ר"ו דילפי' מהא דכתיב 'לא תקח' דאיכא איסור מדאורייתא לקדש
חייבי כריתות אע"ג דהקידושין אינן תופסין יעו"ש, ומדברי התוס'
הרא"ש ז"ל בקידושין ס"ז ב' ד"ה הא לכתחילה, מוכח דטעמא דלא
תפסי קידושין בחייבי כריתות היינו משום האיסור יעו"ש. <a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk33548249">והנה
בקידושין ס"ז ב' ילפי' מדרשא ד'והיתה לאיש אחר' דאין קידושין תופסין בחייבי
כריתות.<o:p></o:p></a></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span style="mso-bookmark: _Hlk33548249;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">והשתא
לדעת החינוך ז"ל גופי' דקידושין הוי מצוה וכנ"ל, תיקשי למאי בעי' קרא
דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות, הא הוי מצוה הבאה בעבירה, אלא בע"כ דנהי
דלא קיים מצות קידושין מ"מ קידושין מיהא חיילי.</span></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";"><o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">ול"ל דנפק"מ בשוגג שלא ידע
שהמקדשת היא מחייבי כריתות דליכא בזה משום מצוה הבאה בעבירה ולזה בעי' קרא, הא
ליתא, למאי דהוכיח מהרי"ט אלגזי ז"ל בפ"ח דבכורות אות ס"ה
[או"ק ו'] מדברי הרמב"ם ז"ל דגם בשוגג איכא חסרון דמהבב"ע.
וכן הוכיח מדברי התוס' בסוכה ל' א' ד"ה משום, והפרי יצחק ז"ל בח"א
סי' מ"ב הוכיח כן מהא דר"ה כ"ח א' דהתוקע בשופר של עולה יצא
ידי"ח דכיון דמעל נפקי לחולין, והרי מעילה ליכא אלא בשוגג.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">ובסגנון הזה יש להק' אהא דאמרי'
בקידושין נ"ב ב' דהמקדש בהקדש מקודשת לדעת ר"מ דוקא במזיד ולדעת ר'
יהודה דוקא בשוגג, ותיקשי הא כיון דהוי עבירה דמועל בהקדש אמאי מקודשת הא הוי מצוה
הבאה בעבירה, והכא תיקשי לכו"ע דהא ר"מ קאמר דבמזיד קידש והרי במזיד
לכו"ע הוי מהבב"ע, אלא בע"כ דבדבר של 'חלות' ליכא חסרון דמצוה הבאה
בעבירה. [ויש להסתפק אם חייב לקדש אשה אחרת כדי לקיים מצות קידושין דהא באשה שקידש
עתה עכ"פ לא קיים המצוה דהוי מהבב"ע].<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">תמצית העולה מהדברים.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">א] יש להסתפק בדבר של 'חלות' וכגון תרומה
והקדש האם איכא חסרון דמצוה הבאה בעבירה או דילמא נהי דלא קיים המצוה מ"מ לא
נתבטל הקדושה שחל על החפץ.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">ב] וכן יש להסתפק בתורם שלא בכונה
לדעת הרמב"ן ז"ל דבמצוות שהוא בגדר מתיר לכו"ע לא בעי כונה, האם
עכ"פ נפקע האיסור טבל דבזה ההפרשה הוי בגדר מתיר אע"ג דלא קיים המצוה.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">ג] יש לתלותו בפלוגתת התוס'
והרמב"ן ז"ל בגזל והקדיש האם פסול רק לקרבן או דההקדש נמי לא חל.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">ד] יש להוכיח מהא דכ' הרא"ש
ז"ל דאילו ברכת המצוות הוי דאורייתא אם הפריש בלא ברכה לא חל התרומה.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">ה] יש להוכיח מהא דאמרי' דגזלן שתרם
חל התרומה דהוי יאוש ושינוי השם, והנה לדעת הנתה"מ ז"ל דהשינוי גופא הוי
מעשה גזילה תיקשי הא הוי מהבב"ע.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">ו] יש לומר חילוק נכון דדוקא ישראל
שמפריש תרומה דאיכא בהפרשה נמי זכות ממוני לכהן אין ההפרשה מתבטלת, אבל כהן שמפריש
דאין כאן ענין ממוני גם ההפרשה מתבטלת.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">ז] יש להוכיח מדברי הריבמ"ץ
ז"ל דפי' דטעמא דהאומר תרומת מעשר זה בתוכו לא חל היינו משום דהתרומה מתבטלת,
וי"ל דכונתו ז"ל דמה"ט הוי מהבב"ע, וכדעת האב"מ ז"ל
דאסור מה"ת לבטל תרומה בחולין.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">ח] יש להוכיח מהא דבביכורים מצינו
חסרון במצוה הבאה בעבירה, ויש לדחות דביכורים אינה טובלת ויסוד החיוב הוי מצוה על
הגברא.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">ט] יש לבאר לפי"ז באופן נפלא
דברי המשנה ראשונה ז"ל דגזלן חייב לתרום דלתקן טבלו הוא בא.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">י] יש להביא ראי' מחודדת מהא דבעי'
קרא דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות, ולדעת החינוך ז"ל דאיכא איסור
דאורייתא לקדש ולדעת החינוך ז"ל דקידושין הוי מצוה חיובית, תיקשי תיפו"ל
דלא חל משום מהבב"ע. <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk33544003;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">י"א] וכן יש להוכיח מהא דאמרי'
בקידושין דהמקדש בהקדש מקודשת, ותיקשי הא הוי מהבב"ע דמועל בהקדש, אלא
בע"כ דהקידושין אינם בטלים, ויש להסתפק אם עכ"פ חייב לחזור ולקדש כדי
לקיים מצות קידושין. <span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span></span><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";"><o:p></o:p></span></div>
<br /></div>
אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-4282635807773203802020-02-16T12:02:00.003-08:002020-02-16T17:22:01.394-08:00מראי מקומות ועיונים בדין נמצא אחד מהם קרוב או פסול בקידושין וגירושין<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 24.0pt; line-height: 107%;"><o:p> לזכות רפואת אבי מורי ר' יצחק יונה בן מרת חנה</o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">בתוך שח"י </span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><br /></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><br /></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">האם אפשר להתיר קידושין כשאחד מהעדים היה
קרוב?<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><br /></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">במשנה [מכות ו.] מבואר, שאם נמצא אחד מן העדים קרוב או פסול כל העדות
פסולה. בשו"ת חת"ס [אבה"ע סי' ק'] נשאל מרב אחד אודות קידושין
שנעשו ואחרי כמה שבועות גילו שאחד מהעדים היה קרוב. והרב מתבייש להורות לחתן לקדש
אותה שנית ושואל אם יש אפשרות להכשיר את הקידושין. החתם סופר עונה שאין סיבה לא
לעשות קידושין שניים בצנעה משום "מהיות טוב" אבל בכל זאת ענה כדי לברר
את ההלכה לאמיתה של תורה. <o:p></o:p></span><br />
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">והנה על המשנה במכות שאלו תוספות "</span><span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">קשה היאך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנין גט שיש
במעמד קרובים והיה לנו לומר דעדות הכשרים בטל" דהיינו אם נמצא אחד מהם קרוב
או פסול, כאשר בעל מגרש את אשתו בנוכחות קרוביו, ייפסלו הגירושין!? עיי"ש מה
שתירצו. והקשה החת"ס על קושייתם, למה העמידו את הבעיה דווקא בגירושין ולא
בקידושין??! גם בקידושין יש בעיה שהקרובים נוכחים בחופה [וזה יותר מצוי מנוכחות
קרובים בנתינת הגט] וראייתם אמורה לפסול את הקידושין, ואיך מצאנו ידינו ורגלינו גם
בקידושין. מאיזה טעם השמיטו זאת התוספות? ויש לציין שהרא"ש באמת העמיד את
הקושיא גם על עדי קידושין, וכך הקשו התוספות בב"ב קי"ד, א. ועי' באחיעזר
סי' כ"ה.<span style="mso-spacerun: yes;"> </span><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">וכתב</span><span dir="LTR" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span><span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">החת"ס "ובתחלה עלה ברעיוני משו"ה לא הקשו אלא מגיטין משום
דהתם כולהי לחזותי' אתי עכ"פ לראות סידור הגט והוה קשיא להו ליפסלו הכשרים
ע"י הקרובים והוצרכו לתירוצם אבל בקידושין שהרוב אינם באים לראות כלל נתינת
הטבעת ואמירת הרי את מקודשת לי אלא לשמוע הברכות ולכבוד ומצות הכנסת כלה וכדומה.
אלא שמ"מ הם עדים ע"י עדות האומדנא כנ"ל א"כ שני מיני עדות הם
ולא יצטרפו ב' מיני עדות כי אלו מעידים על הקידושין עצמם ואלו מעידין על האומדנא".
דהיינו האורחים הקרובים שנוכחים החופה לא ממש רואים את הכלה ונתינת טבעת על אצבעה
וכל מה שהם יודעים שהיא התקדשה הוא מתוך אומדנא ואילו העדים שרואים מקרוב יודעים
בוודאות שהיא התקדשה. ומתוך כך מחדש החת"ס חידוש עצום, שעדות רגילה ועדות
אומדנא אינן מצטרפות וממילא אין כאן פסול של נמצא אחד מהם קרוב או פסול, כי הכת של
העדים [עדי ראייה ממש] לחוד, ושאר האורחים [עדי אומדנא] לחוד. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">ושוב חזר ודחה זאת עפ"י דברי מורו בעל ספר המקנה
שגם העדים לא ממש רואים את פני הכלה המכוסים, וא"כ גם עדותם היא ע"י
אומדנא, ועומדים אנו שוב מול שוקת שבורה: "שוב הדרנא בי, כי נתעוררתי
ע"י דברת מ"ו הגאון במקנה סי' למ"ד, שכל עדותנו בקידושין אינו אלא
עפ"י אומדנא בעלמא שהרי מכסים פני הכלה ואין העד יכול להעיד שזאת היא הכלה
אלא באומדנא שהשושבינים הושיבוה באפריון וכדומה וכו', מ"מ הדרא קושיא לדוכתיה
כיון שהכל על אומדנא, א"כ יופסלו הכשרים ע"י הפסולים". <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">מכיוון נוסף החתם סופר ניסה לפתור את הבעיה, </span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>“</span><span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">מיהו בלאו הכי, נ"ל כל עדות שהוא ע"י אנן
סהדי א"צ דין עדות ולא יופסל ע"י צירוף פסולים וקרובים דהרי כל אנן סהדי
פסולין וכשרים מצורפים אלא כל אנן סהדי לא צריך כלל דין עדות וכמ"ש
רמב"ם סוף הל' גירושין", דהיינו אם יש "אנן סהדי" שכולם
יודעים על מציאות מסויימת, זה כבר נחשב עדות כשרה אבל בלי חשש פסול של "נמצא
אחד מהם קרוב או פסול</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>”</span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>.</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span><span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">והסיק החתם סופר לקולא שאין צריך קידושין שניים
אלא "מהיות טוב" הדבר כדאי. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">אלא שהחתם סופר בעצמו הביא את דברי הרא"ש
שהעמיד את הקושיא גם על קידושין ולא רק על גירושין. מוכח שאינו מקבל את הסברא
המחודשת של "אנן סהדי" בנידון דידן עיי"ש ובמש"כ בס' פניני
סוגיות תנינא [שיעור ל"ו] ותמצא נחת.<span style="mso-spacerun: yes;">
</span><o:p></o:p></span><br />
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><span style="mso-spacerun: yes;"><br /></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<b><span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">הסבר מבריק של רעק"א
למה תוספות העמידו קושייתם בגיטין דווקא<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><br /></span>
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">בשו"ת רעק"א [צ"ד] ביאר את דברי
התוספות [ונרחיב באר כדי שדברים יובנו כהלכה] שהעמידו קושייתם דווקא בקידושין ולא
בגיטין עפ"י מה שמצינו בתשובת הרא"ם [ח"א סי' כ"ו] שהביא בשם
תשובת הרשב"א [הנדפס כעת בתשובת הרשב"א ח"ג סי' קי"א] דחילק
בין גיטין וקידושין, דגיטין דמי לדיני נפשות אבל אין קידושין דמי לדיני נפשות,
שכתב הרשב"א לענין הא דלרבי עקיבא בשלהי יבמות בעדי נשים [שמת בעלה להתיר
אשה] צריך דרישות וחקירות כמו דיני נפשות, דמ"מ בעדי קידושין לא צריך
דו"ח.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">וכתב לחלק דדוקא כשבאים להתירה לעלמא כדיני נפשות
דמי, שבא להתירה בפועל להינשא לאחר עפ"י עדותן, והיינו שלא יתחייבו מיתה,
משא"כ בעדי קידושין עכשיו עכ"פ אינם מעידים בענייני נפשות דהיינו שבפועל
תלך ותזנה עם אחר להתחייב מיתה, רק שיתקדש לבעלה, שאינו ענין של מיתה, עיי"ש.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">ומעתה י"ל שכל דברי התוספות במכות ודברי
הרא"ש מדוקדקים. דהנה יוצא לנו שני טעמים שאפילו לפי ר' יוסי הסובר דדין נמצא
אחד מהם קרוב ופסול כולם בטלים הוא רק בנפשות ולא בדיני ממונות [כמו שנאמר במכות
ו.], שבגיטין ג"כ יודה דכולם בטלים הא'] דגיטין נמי דמי לנפשות דבאו להתירה
לאחר שלא יתחייבו מיתה. והב'] דכבר ביארו התוס' הקודם בריש העמוד החילוק לר' יוסי
בין ממון ונפשות דדוקא בנפשות שייך הדרשה דמה שנים אם נמצא א' מהן קא"פ עדותן
בטלה דא"א להתקיים העדות בלי שניהם, אף שלשה [אף דיש לקיים העדות בהשאר]
עדותן בטלה [מכוח גזיה"כ זו], וזה שייך דוקא בנפשות דמה שנים עדותן בטלה,
משא"כ בממון אף בשנים אין עדותן בטלה לגמרי, דיש לקיים עדות הכשר הא מיהת
לשבועה עכ"ד התוס הנ"ל. ולפ"ז גם בגיטין נמי יש לבטל כל העדות
בנמצא א' מהן קא"פ, דגם בגיטין שייך הדרשה דמה שנים, כיון דאין גט בפחות
משנים. אכן בקידושין לא שייך ב' הטעמים כמו בגיטין, דדוקא טעם השני שייך בקידושין,
דמה שנים עדותן בטלה אף שלשה עדותן בטלה משא"כ טעם הראשון דדומיא דנפשות באמת
לא שייך בקידושין לפמש"כ הרשב"א דדוקא גיטין דמי לנפשות משא"כ
קידושין וכמשנ"ת.</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">ומעתה י"ל דהתוס' הקשו מטעם הא'] דגיטין
דומיא דנפשות וכמ"ש התוס' להדיא "והאי דומיא דדיני נפשות דשרינן אשת איש
שיש בה מיתת בית דין" עכ"ל [וגם הוסיפו להקשות מטעם הב' נמי כמש"כ
"וטעם דפרישית לעיל (בתוד"ה א"ר יוסי) גבי עדות נפשות שייך נמי
בגט"]. ולכן לא הקשו הקושיא אלא בגיטין שלא שייך טעם ראשון זה דדומיא דנפשות
כמ"ש הרשב"א משא"כ הרא"ש שהק' מקידושין ג"כ דכוונתו רק
לטעם השני דבגיטין וקידושין שייך נמי הדרשה דמה שנים וכו' כיון דאין גו"ק
בפחות משנים, ע"כ דברי רעק"א [עפ"י הביאור "אחיזת עקב"].<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<b><span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">האם בראייה לחוד עדותן בטלה?<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">והנה ת</span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">וספות תירצו "לכן נראה לר"י דגם לר' יוסי לא אמרו דעדותן
בטלה אלא דוקא באותן שמעידים בפני ב"ד אבל בשביל ראייה לחודה לא". <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">מבואר שסוברים התוס' שעדי קיום הם ג"כ
כשאר עדים שבראיה לחוד לא הוי דין נמצא אחד מהן קא"פ, ולכן לא אכפ"ל מה
שיש קרובים בשעת הגירושין [ולדעת הרא"ש זה יתרץ גם נוכחותם בשעת הקידושין].
אכן בריטב"א בקידושין דף מ"ג [הובא בקצוה"ח סי' ל"ו
סק"א] כתב דאע"פ דבעדים דעלמא אין דין נמצא אחד מהן קא"פ בשעת ראיה
אלא משעת הגדה, מ"מ בעדי קידושין, כיון דהוי עדי קיום, הוי שעת ראייתן כמו
הגדת עדות, וממילא אם ישנם קרובים באותו מעמד אפילו לא נתכוונו להעיד, כולם
פסולין, ולכן כתב דצריך דוקא לייחד עדים שיאמר אתם עדי ואז ליכא דין נמצא אחד מהן
קרוב או פסול. וכנראה דכונת הריטב"א דכיון דעכ"פ הוי חלות קידושין עכשיו
ע"י העדים ואפי' בלא כונה נמי הוי חלות על ידם, א"כ נעשו בעל כרחם עדים
בלא כונה נמי, וממילא הרי נעשה הקידושין נמי על ידם. והיינו דמשו"ה סובר
הריטב"א דבעדי קיום אפי' בראיה לחוד בלי כונה הוי דין נמצא אחד מהן קא"פ
אם לא ייחד עדים, משום דכיון דחלות הקידושין נעשה ע"י עצם ראיית העדים אפי'
בלא כונה, הרי נמצא דנעשו עדים גם בלא כונה וממילא נעשו הקידושין גם על ידי
הפסולין, ומשו"ה פוסלין את כולם. אכן, הקשה בשיעורי הגר"ד פוברסקי [עמ'
רט"ז-רי"ז] שאינו מובן, דהא ע"י הפסולים לא נעשה כלל חלות,
וא"כ הרי מחמת החלות לא נצטרפו כלל, דעל ידם לא נעשה החלות, ורק דכיון דראו
ביחד, הרי הם עדים על המעשה כמו כל עדים הרואים מעשה, ובזה הרי כיון שאין מתכוונים
להעיד, אח"כ הרי אין פוסלין הכשרים, ומ"ט כתב הריטב"א דאפי' בלא
כונה להעיד פוסלין?<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">ונראה לבאר עפ"י דברי שיעורי
הגרש"ר [מכות עמ' רצ"א ועי' כעין זה בהרחבה גדולה בס' היקר 'דבר מלך'
סי' י"ג ובשו"ת מנחת חן אבה"ע סי' י'], שביאר המחלוקת, דהתוס'
ס"ל דליכא תורת עדות ראיה בפנ"ע לקיומי מילתא ואין העדים פועלים כלום
בחלות הקדושין בעצם ראייתם אלא<b> דהגדר בעדות לקיומי הוא דבעינן שיהיו בשעת מעשה
עדים כאלו הראויים לברר הדבר אח"כ בפני ב"ד, </b>ולעולם עיקר שם העדות
בזה הוא עדות הגדה וככל עדות לברורי ולכך לענין קא"פ נמי דינם בזה כמו בכל
עדות לברורי. אבל הריטב"א ס"ל <b>שישנה תורת עדות ראייה בפנ"ע והם מקיימי
דבר בעצם ראייתם, דכשם שההגדה פועלת בב"ד, כך הראייה כאן פועלת בקדושין</b>
ודו"ק. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><br /></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">אם מתבטלת העדות
למפרע כשבאו להעיד?<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">ויש לחקור לשיטת התוס' באופן שבאו
הפסולים אח"כ והעידו בפני ב"ד, האם נאמר שעכשיו נתבטלו להם הקדושין
למפרע או לא. והנה בב"ש [סי' מ"ב סק"ח] מבואר בפשיטות דודאי
הקדושין קיימין דבשעת ראיה היתה עדות מעליא רק דאח"כ נתבטלה והו"ל כהלכו
העדים למדה"י. אך יש חולקין עליו בזה [עי' אחיעזר ח"א סכ"ה סק"י
וביביע אומר ח"ח סי' ג']. וכתב ר' שמואל שהסברא נותנת כדעת הב"ש, שאף אם
נאמר שההגדה אינה אלא תנאי כדי שיהיו בכלל מקיימי דבר ולעולם הראיה היא הפוסלת,
מ"מ אין הביאור בזה דלמפרע נפסלו משעת ראיה אלא שמשעה שנשלם התנאי ונעשו
מקיימי דבר, אזי הוא דנפסלים מכח הראיה דאתמול אבל לא מסתברא למימר דאיגלאי מילתא
למפרע דמשעת ראיה נפסלו, וצ"ע סברת החולקים. ועוד הסבירו שיטת הבית שמואל שאף
שצריך עדי קיום הראויים להעיד בב"ד וקדושין בפני עדים שאין ב"ד יכול
לפסוק על פיהם אינם קידושין, כאן הוי קדושין בפני עדים שבעד יכולים לפסוק על פיהם
שהרי אם יעידו בפני עצמם בלא הפסולים תהא עדותם כשרה ויפסקו על פיהם</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="font-size: 16.0pt; line-height: 107%; mso-bidi-font-family: Arial;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span style="mso-spacerun: yes;"> </span>[עי' בשו"ת בית יצחק אבה"ע סי'
צ"ט אות ז', שערי יושר ז,ד ועוד]. <span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span><span dir="LTR" style="font-size: 16.0pt; line-height: 107%; mso-bidi-font-family: Arial;"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<b><span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">ייחוד העדים <o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">הנה כתבו הראשונים והפוסקים דבשעת גיטין וקידושין
יש לייחד עדים כשרים כדי שלא יפסלו ע"י כל הקרובים והפסולים הנמצאים בשעת
הקידושין והגירושין וכיון שיחדו העדים אין הם נפסלים ע"י הפסולים. כ"כ
הריטב"א במכות ובקידושין מ"ג והפוסקים בסי' מ"ב באה"ע. ולא
הבנתי יסוד גדר זה, וכי יש ביד האדם להכשיר עדים ולפוסלן במאמר פיו ומה בכך שייחד
העדים, מי שרואה יכול להעיד ואיך זה מועיל לייחד עדים מסויימים כדי לפסול את השאר?
<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">ואולי אין גדר ייחוד עדים מצד בעל הדבר המייחד את
העדים אלא מצד העדים עצמן, שאלה שנתייחדו להעיד יכונו להעיד ואלה שלא יוחדו אינם מתכוונים
להעיד ולכן אין הם פוסלים את הכשרים. וכל עיקר הייחוד אין בו כח בעל הדין המייחד
אלא שעל ידו מוכנים הכשרים להעיד ולא הפסולים וכתב כן הקצות [בסי' ל"ו
סק"א עי"ש]. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">אמנם באבני מלואים [סי' מ"ב סק"ו] כתב
ליישב קושית הראשונים איך מצינו ידינו ורגלינו בקדושין וגרושין שיש בהם קרובים
ופסולים, דכיון דצריך לקדש בפני עדים כשרים ולכוין להם, אנן סהדי דקידש ע"ד
עדים כשרים ואף אם לא ייחד עדים בפירוש הו"ל כאילו ייחדם. וכ"כ
בקצוה"ח [סי' ל"ו ס"ק ו']. ובשו"ת חתם סופר אהע"ז [ח"א
סי' ק'] הוסיף על דבריו דאף כאשר מסדר הקדושין ייחד עדים ונמצאו פסולים, חלו
הקדושין, דלאו כל כמיניה למסדר הקדושין לפסול קדושי הבעל, דמסתמא קידש על דעת עדים
כשרים ולא ע"ד העדים הפסולים שייחד הבעל עי"ש. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">והנה משמע שאפילו אם העדים הכשרים לא התכוונו
להעיד, הם נחשבים עדי הקידושין והקידושין חלין מכוחם. ומוכח שלמד האבני מילואים
שלא בכוונת העדים תליא מילתא אלא בכוונת הבעל דין. אבל יש בדבריו חידוש גדול [מעבר
לחידוש שגם אם עד מתכוון להעיד, אין עדותו חלה בלי רצון הבעל דין] שגם בלי כוונה
מפורשת של הבעל דין, נחשב כאילו ייחד עדים. [עי' מש"כ בס' מנח"א מכות
עמ' צ"ה]. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background: white; color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; line-height: 107%;">והנה, נושא זה עמוק ורחב עד למאד מאד, ואנחנו
בעניותנו הטעמנו טעימה קלה. ועי' עוד בשו"ת יביע אומר [ח"ח אבה"ע
סי' ג'] שהאריך והרחיב בזה כיד ה' הטובה עליו בבקיאות עצומה ומדהימה, כדרכו בקודש
עיי"ש וינעם לך. ועי' בשו"ת רעק"א סי' צ"ד ובביאור אחיזה בעקב
שם, שו"ת אבני נזר [אבה"ע סי' קל"א], בשו"ת משיב דבר [אבן
העזר י"א], אוצר מפרשי התלמוד [מכות ו.], בקובץ ישורון [כ"ב מעמ'
תקצ"ח והלאה] ועוד ועוד. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<br /></div>
אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-48722105870784797462020-02-05T14:57:00.004-08:002020-02-05T14:57:59.607-08:00האם אשה חייבת בתפילת מוסף ביו"ט <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<div class="a" dir="RTL">
<a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk31103445"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk29898882"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk29286646"></a><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span style="mso-bookmark: _Hlk31103445;"><b><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 18.0pt;">בס"ד<o:p></o:p></span></b></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk28599147"><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span style="mso-bookmark: _Hlk31103445;"><b><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 18.0pt;"><br /></span></b></span></span></span></a></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span style="mso-bookmark: _Hlk31103445;"><b><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 18.0pt;">הג"ר חיים מאיר הורוביץ שליט"א </span></b></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<br /></div>
<div align="center" class="a" dir="RTL" style="text-align: center;">
<span style="mso-bookmark: _Hlk28599147;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span style="mso-bookmark: _Hlk31103445;"><u><span lang="HE" style="color: black; font-family: Narkisim, sans-serif; font-size: 11pt;">האם
אשה חייבת בתפילת מוסף ביו"ט<span style="font-weight: bold;"> </span><b><o:p></o:p></b></span></u></span></span></span></span></div>
<span style="mso-bookmark: _Hlk28599147;"></span>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span style="mso-bookmark: _Hlk31103445;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">בפרשתינו כתבה
תורתינו הקדושה </span></span></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk31103445;"></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"></span><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה. ואמרי'
בשבת קי"ז ב', "אמר ר' אבא בשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות דכתיב לחם
משנה". וכ' הרמב"ן ז"ל שם וז"ל, "ואומר ר"ת
ז"ל דנשים חייבות בג' סעודות שאף הן היו בנס המן וחייבות לבצוע על שתי ככרות
מטעם זה, ואין צורך שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין".<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">והנה
מש"כ הרמב"ן ז"ל דבכל מעשה שבת איש ואשה שוין, צ"ע כונתו
ז"ל. והר"ן ז"ל [מד א מדפי הרי"ף] כתב וז"ל, וכתב
ר"ת ז"ל וכו' ואין צורך שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין כדילפינן מזכור
ושמור את שישנו בשמירה ישנו בזכירה ובכלל זה הוו כל חיובי שבת".<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">והכפות
תמרים ז"ל בסוכה ל"ח א' ד"ה הביא דברי הר"ן ז"ל, והק'
וז"ל, "וק"ל דהך ילפותא דשמור וזכור אמרוה בפ' מי שמתו לענין קידוש
היום, ומנ"ל למילף מהתם כל חיובי שבת. וא"ת דהכי ס"ל להר"ן
ז"ל דמקידוש היום ילפינן כל חיובי שבת, קשה מ"ש בפרק ע"פ נשים
חייבות בד' כוסות שאף הן כו', ול"ל הך טעמא, תיפוק ליה מהיקשא דמצה דדרשינן
כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ובכלל זה הוו כל חיובי ליל פסח, אלא
ודאי אין למדין זו מזו ולכך אצטריך טעמא דאף הן".<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">וליישב
קושיתו ז"ל צ"ל דכונת הר"ן ז"ל דחיובי שבת של כבוד ועונג הוי
נמי בכלל זכירת שבת, וכדאיתא בתנחומא פר' כי תצא "כך השבת כתיב בה (שמות כ)
זכור את יום השבת לקדשו ולכבדו במאכל ובמשתה ובכסות נקייה", וכן איתא בילקוט
שמעוני פר' ואתחנן רמז תת"ל "זכור את יום השבת לקדשו במה אתה מקדשו
במקרא במשנה במאכל ובמשתה בכסות נקייה", הא קמן, דעונג וכבוד שבת נכלל בזכירת
שבת, משא"כ חיוב מרור דאינה ענין למצה והוא חיוב בפנ"ע.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">והנה
הגרעק"א ז"ל בתשו' תליתאי סי' פ' [ורמז לזה בתוספותיו למשניות פ"ה
דשבת אות ע"ד], כתב להסתפק האם נשים מצוות על שביתת בהמתן בשבת, או דילמא
פטורות דהוי מצות עשה שהזמן גרמא, וכ' הגרעק"א ז"ל דלמש"כ
הר"ן ז"ל דהקישא דכל שישנו בשמור ישנו בזכור כולל כל חיובי שבת
וכנ"ל, א"כ ה"ה מ"ע דשביתת בהמתה, וכ"כ הפמ"ג
ז"ל באו"ח סי' ש"ה משב"ז סק"א.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ולמשנ"ת
בדברי הר"ן ז"ל דכוונתו משום דמצינו דחיובי עונג וכיבוד שבת נכלל בזכירת
שבת, הרי זה לא שייך בשביתת בהמה בשבת, דמה ענין זה לזכירת שבת, וצ"ע.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ומדברי
הר"ן ז"ל גופי' יש להוכיח לכאו' דמצות שביתה בשבת אינה נכללת בהקישא
דשמור וזכור. דהנה בקידושין [יד ב' מדפי הרי"ף] כתב הר"ן ז"ל דהא
דנשים חייבות במצות עשה דשביתה בשבת אע"ג דהוי מ"ע שהזמן גרמא, היינו
משום דחייבות בלא תעשה כל מלאכה והלאו והעשה כולהו בשב ואל תעשה וא"א
לאפלוגינהו יעו"ש, ומדהוצרך להא דכולהו בשוא"ת וא"א לאפלוגינהו,
הרי מוכח דדוקא שביתה ממלאכה שיש עליה ל"ת נשים חייבות, אבל במ"ע דשביתת
בהמתה שאין עליה ל"ת נשים פטורות, וצ"ע.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ודע,
דלפמש"כ הגרעק"א ז"ל דטעמא דנשים חייבות בשביתת בהמתה היינו משום
הקישא דזכור ושמור, לפי"ז נראה דביו"ט נשים פטורות ממ"ע דשביתת
בהמתה [והיינו לדעת מרן הב"י ז"ל בסי' תצ"ה דמצות שביתת בהמה נוהג
גם ביו"ט]. דהנה הגרעק"א ז"ל בתשו' סי' א' העלה דהקישא דזכור ושמור
קאתי רק לשבת, אבל ביו"ט ליכא הקישא דשמור וזכור, ומה"ט פטר שם נשים
מחיוב אכילת פת ביו"ט יעו"ש. ומעתה כיון דשביתת בהמה היינו משום הקישא
דשמור וזכור, א"כ ביו"ט דליכא הקישא נשים פטורות.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ונלע"ד
בעז"ה לעורר בדבר החדש, ואע"ג דהדברים מחודשים מ"מ לא נמנעתי
מלכותבם כי שמא יש בו דבר נכון וטוב.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">איתא
במדרש תנחומא פר' וירא אות ב' "והשבת נתנה לישראל לקדושה לענג ולמנוחה ולא
לצער, לכך מתפלל ג' ברכות ראשונות וג' אחרונות והמנוחה באמצע. ולפיכך אמר דוד שבע
ביום הללתיך אלו ז' ברכות שמתפללין בשבת, ואיזה זה יום המיוחד והמנוחה שאין כיוצא
בו, שנא' זכור את יום השבת לקדשו בכל דבר אפילו ממצוא חפצך ודבר דבר". והנה
מהא דכתב התנחומא דזכור את יום השבת לקדשו היינו גם ב'ודבר דבר', מבואר דתפילות של
שבת הוי נמי בכלל זכור את יום השבת.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ויש
לחדש בעז"ה לפי"ז ב' הלכות.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">א]
הנה נחלקו הרמב"ם והרמב"ן ז"ל האם תפילה הוי חיוב מדאורייתא או
מדרבנן. דדעת הרמב"ם ז"ל בריש הל' תפילה, דהוי מ"ע מדאורייתא דכתיב
ולעבדו בכלל לבבכם, ודעת הרמב"ן ז"ל בהשגותיו לספר המצוות מ"ע ה'
דהוי מצוה מדרבנן והדרשא דועבדו בכל לבבכם הוי אסמכתא.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">והנה
להנ"ל נמצא, דתפילה בשבת הוי חיוב תורה מדכתיב זכור את יום השבת. ואל תתמה על
זה, דכבר כתב הפמ"ג ז"ל </span><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">בסי' ק"ו בא"א סק"ג דגם להרמב"ן ז"ל דתפילה
הוי מצוה מדרבנן, מ"מ בשבת הוי חיוב תורה דכתיב 'מקרא קודש' ורמז לזה בפתיחה
הכוללת ח"ה אות ל"ד.</span><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">
</span><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">ובסי'
ת"צ במ"ז סק"ב כתב כן לגבי יו"ט דכתיב מקרא קודש הוי חובת
תפילה מן התורה ויליף לה מדברי מרן הב"י ז"ל בסי' תפ"ז יעו"ש.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">אלא דלטעמא דידי י"ל דרק בשבת הוי מצוה דאורייתא, אבל
ביו"ט דלא כתיב בי' 'זכור' [דמה"ט לדעת הרבה ראשונים ז"ל הקידוש
ביו"ט הוי רק מדרבנן, עי' בדרי המ"מ ז"ל פכ"ט משבת הי"ט]</span><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";"> לא הוי התפילה מצוה דאורייתא.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">מיהו
להסוברים דקידוש ביו"ט הוי מצוה מדאורייתא, י"ל דה"ה תפילה. דהא
המקור להא דקידוש ביו"ט הוי מדאורייתא הביא האליה רבא ז"ל סי' רע"א
סק"ג בשם הבה"ג ז"ל וז"ל, "דכתיב זכור את יום השבת
לקדשו, זכרהו על היין בכניסתו, אין לי אלא שבת חג המצות מנין, ת"ל למען תזכור
את יום צאתך, חג שבועות מנין ת"ל וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית, חג
הסוכות מנין ת"ל וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלקיך".
והראבי"ה ז"ל בח"ב סי' תק"ח העתיק נמי דרשא זו יעו"ש,
ולפי"ז מדכתיב זכירה גבי יו"ט א"כ גם התפילה הוי מצוה מדאורייתא.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">והנה
הברכי יוסף ז"ל באו"ח סי' רע"א סק"ב הביא דרשא מהמכילתא
"לקדשו – בברכה. מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסתו. אין לי אלא קדושה ליום
קדושה ללילה מנין ת"ל ושמרתם את השבת, אין לי אלא שבת ימים טובים מנין
ת"ל אלה מועדי ה' הרי דיליף קדוש לימים טובים מקרא". אמנם מדברי המכילתא
נראה דקידוש נלמד מדכתיב 'לקדשו' ואין זה נלמד מדכתיב 'זכור', ולדברי המכילתא שוב
לית לן מקור דחובת התפילה בשבת וביו"ט הוי מדאורייתא.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">וגדולה
מזו נלע"ד בעז"ה, דלא רק דתפילה בשבת הוי מצוה מדאורייתא, אלא דהוי מצוה
מדאורייתא להזכיר את יום השבת בתפילה ולא סגי בבקשה כל דהו. ואע"ג דכ'
המג"א ז"ל בסי' ק"ו סק"ב דלדעת הרמב"ם ז"ל דתפילה
הוי מצוה מדאורייתא סגי בהזכרת איזה דבר בקשה יעו"ש, מ"מ מסתברא
דבתפילות שבת דצריך לקיים בזה זכור את יום השבת צריך להזכיר שבת בתפילה מדאורייתא.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ונפק"מ
בזה, להא דכתב מרן המחבר ז"ל בסי' רס"ח ס"ד דמי שהתפלל בשבת תפילה
של חול ולא הזכיר שבת אינו יוצא ידי"ח, ובבית יוסף כתב דיש מי שמשבש לשון
הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' תפילה ה"ז וס"ל דיצא ידי"ח
וזה ודאי אינו יעו"ש. ומהר"א אלפאנדארי ז"ל בס' יד אהרן בסי'
רס"ח בהגהות ב"י, כתב דבספרים המדויקים הגירסא ברמב"ם 'יצא'
וכ"ה בספר סמ"ג המדויק, וביאר דשאני שבת דחשו לה לטירחא הילכך גם אם לא
הזכיר של שבת יצא ידי"ח. ובפי' רבינו מנוח ז"ל על הרמב"ם [מהדורת
רש"פ] איתא נמי הגירסא יצא והביא כן בשם רבינו שמואל הנגיד ז"ל.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">והנה
לדברינו הנ"ל בדברי התנחומא נמצא, דלא רק דלא יצא, אלא אפי' מדאורייתא לא יצא
אם לא הזכיר של שבת עכ"פ בתפילה אחת. <o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ב]
הצל"ח ז"ל בברכות כ"ו א' ד"ה ושל, כתב דנשים פטורות מתפילת
מוסף בשבת ויו"ט, דלעיל כ' ב' אמרי' דטעמא דנשים חייבות בתפילה אע"ג
דהוי מצות עשה שהזמן גרמא היינו משום דרחמי הוא. וכיון דכתבו תלמידי רבינו יונה
ז"ל [י"ח א מדפי הרי"ף] דמוסף לא הוי רחמי אלא שבח, ומה"ט מי
ששכח להתפלל מוסף אין לה תשלומין, שוב לית לן טעם לחייב נשים בתפילת מוסף,
יעו"ש. </span><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 10.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">והגרעק"א
ז"ל בתשו' קמא סי' ט' כתב לפוטרם מטעם אחר כיון דנשים לא היו שוקלות דאין להם
חלק בקרבנות ציבור, והעמודי אור ז"ל בסי' ז' הק' דאע"ג דאינם חייבות
במחצית השקל מ"מ ודאי מתכפרות בקרבנות, והגרי"א ז"ל בבאר יצחק
חאו"ח סי' כ' כתב דמוסף לא תליא בחיוב מחצית השקל וע"כ פסק דנשים חייבות
בתפילת מוסף</span><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">והנה
לדברינו הנ"ל מהתנחומא, נראה דשפיר חייבות בתפילת מוסף, דלא שייך לפוטרם משום
מצות עשה שהז"ג דכיון דאיכא הקישא דזכור ושמור, ובכלל זכור הוי הזכרת שבת
בתפילה, ולגבי מוסף ביו"ט תליא בהנ"ל האם איכא ילפותא ד'זכור'
ביו"ט.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">מיהו
גם לדברינו, אם כבר התפללה תפילה אחת של שבת כבר יצאה מדאורייתא ידי"ח זכירת
שבת בתפילה, אלא דנפק"מ באשה שאינה יודעת להתפלל תפילות שבת אלא מוסף,
דלהצל"ח והגרעק"א ז"ל אינה חייבת להתפלל מוסף, ולמה דהוצאנו מדברי
התנחומא שפיר חייבת.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ומעתה,
כיון דחייבת עכ"פ מדאורייתא בתפילה אחת בשבת משום הקישא דזכור ושמור, כבר
חייבוה חז"ל בכל תפילות שבת וגם מוסף בכלל, דאין מקום לחלק בין מוסף לשאר
תפילות שבת.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ושו"מ
ת"ל בדברי השואל ומשיב ז"ל בתנינא ח"ב סי' נ"ה שכתב וז"ל
"ולפענ"ד נראה כעת טעם נכון לזה דכיון דמוסף בא בשביל קדושת היום וכו' והרי
נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה מטעם דכל דאיתנהו בשמירה אתנהו בזכירה, ואם כן
הוא הדין בזה דכל מה שנתקן בשביל קדושת שבת ויום טוב פשיטא שגם הם מצווים ע"ז
כמו אנשים".<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">וששתי
על דבריו ז"ל כמוצא שלל רב, דהן הן הדברים אשר כתבתי, אלא דהשו"מ
ז"ל כ"כ מסברא, ואנכי הבאתי מדברי התנחומא דמפורש כן דתפילת שבת הוא חלק
מזכירת שבת, והנה מדברי השו"מ ז"ל נראה דלא סגי שהאשה תתפלל תפילה אחת
ותזכיר בה של שבת, אלא חייבת בכל תפילות שבת וגם במוסף, וזה מדרבנן, וכדכתבנו
בעז"ה.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">תמצית
העולה מהדברים.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">א]
כ' ר"ת ז"ל דנשים חייבות בלחם משנה דאף הן היו בנס המן, והר"ן
ז"ל כתב דא"צ לטעם זה אלא כיון דאיתקש זכור לשמור ונשים שישנן בשמור
ישנן בזכור, ו'זכור' הכונה לכל חיובי שבת.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ב]
הכפו"ת ז"ל הק' דא"כ אמאי הוצרכו לחייב נשים בד' כוסות דאף הן היו
באותו הנס, תיפו"ל מדאמרי' כל שישנו בב"ת חמץ ישנו באכול מצה ומרור נמי
בכלל.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ג]
ויש לתרץ דכונת הר"ן ז"ל דמצינו במדרש דעונג וכבוד שבת נכלל בזכור את
יום השבת.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ד]
וצ"ע דהגרעק"א ז"ל כתב דגם מצות שביתת בהמתו נשים חייבות דג"ז
בכלל 'זכור'. והנה לדברי הגרעק"א ז"ל נשים פטורות ממצות שביתת בהמתן
ביו"ט.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ה]
בתנחומא איתא דהזכרת שבת בתפילה נלמד נמי מזכור את יום השבת לקדשו.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ו]
לפי"ז נלע"ד בעז"ה לחדש דתפילות בשבת הוי חיוב תורה, והפמ"ג
ז"ל כתב ג"כ הכי אלא דיליף לה מדכתיב מקראי קודש.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ז]
ולפי"ז לגבי תפילות ביו"ט באנו למחלוקת הראשונים ז"ל האם
ביו"ט איכא נמי מצוה ד'זכור'.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ח]
תו נראה לחדש דנשים חייבות בתפילת מוסף דשבת דא"א לפטרם משום דהוי
מעשהז"ג דהא איכא הקישא דזכור ושמור. </span><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<br /></div>
אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-62580110358225117182020-01-30T08:39:00.001-08:002020-01-30T08:39:56.439-08:00 האם אפשר להביא חגיגת י"ד ביום י"ג ולאכול מבשרה בליל ט"ו <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br /><br />בס"ד <div>
<br /></div>
<div>
הג"ר חיים מאיר הורוביץ שליט"א<br /><br />בפרשתינו כתבה תורתינו הקדושה מצות קרבן פסח. והנה במתני' בפסחים ס"ט ב' אמרי' דמביאין קרבן חגיגה ביחד עם הקרבן פסח כדי שיהא הפסח נאכל על השובע, והיא הנקראת חגיגת י"ד. וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"י מק"פ הי"ב וז"ל, "כשמקריבין את הפסח בראשון מקריבין עמו שלמים ביום י"ד, מן הבקר או מן הצאן, גדולים או קטנים, זכרים או נקבות, ככל זבחי השלמים. וזו היא הנקראת חגיגת ארבעה עשר, ועל זה נאמר בתורה וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר". <br /><br />והנה במתני' בפסחים שם תנן, "ובזמן שהוא בא בשבת וכו' אין מביאין עמו חגיגה". ובגמ' קאמר רב אשי דהיינו טעמא דחגיגת י"ד אינה דוחה את השבת, משום דלאו חובה היא דאינה באה אלא כדי שהפסח יהא נאכל על השובע, ובזמן שמנויי הק"פ מועטים ונאכלת על השובע אינו מביא עמו חגיגת י"ד. <br /><br />והנה הרא"ש ז"ל בפ"י דפסחים סי' כ"ה, כתב דבזה"ז שאנו מביאין ב' תבשילין בליל הסדר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה, אם חל ער"פ בשבת אין מביאין אלא תבשיל אחד זכר לפסח, ואין מביאין תבשיל זכר לחגיגה, דאין חגיגת י"ד דוחה שבת. ולהקריבה בער"ש אי אפשר, כיון דזמן אכילת החגיגה הוא ב' ימים ולילה אחד, ובמוצ"ש כבר עבר זמן אכילתו. <br /><br />והביא שם חידוש גדול בשם הר"י מאורלינש ז"ל והר"י מקורביל ז"ל, דבי"ד ניסן שחל בשבת היו מקריבים חגיגת י"ד בע"ש והי' נאכל בליל הסדר, דאמרי' אוקי לילות לבהדי ימים והוי לי' שני לילות ויום אחד כנגד שני ימים ולילה אחד. וילפי לה, מהא דבפסחים ק"כ ב' הו"א דזמנו של ק"פ הוא ב' לילות ויום אחד דאוקי לילות לבהדי ימים, קמ"ל קרא דאינו נאכל אלא בלילה. וא"כ בחגיגה דלית לן מיעוטא, שפיר י"ל דזמנו ב' לילות ויום אחד. והא דתנן דבזמן שהוא בא בשבת אין מביאין עמו חגיגה, הכונה דאין מביאין אותו ביחד עם הפסח אלא מקריבין אותו כבר בער"ש, יעו"ש. <br /><br />והנה השבות יעקב ז"ל בתשו' ח"א סי"ח הביא קושיא עצומה מבנו ז"ל, דהנה אמרי' בפסחים ע' א' סכין שנמצאה בי"ד שוחט בה מיד פירש"י ז"ל דאם היתה טמאה מסתמא הטבילוה בעליה בי"ג כדי שיהי' הערב שמש ותהא טהורה בי"ד, בי"ג שונה ומטביל. קופיץ, בין בזה בין בזה שונה ומטביל, מני אילימא רבנן מ"ש סכין דמטביל דחזיא לפסח, קופיץ נמי הא חזיא לחגיגה פרש"י ז"ל לחיתוך בשר ולשבירת עצמות, אלא לאו דבן תימא היא, ש"מ יש בה משום שבירת עצם, לא לעולם רבנן וכגון שבא בשבת, פרש"י ז"ל, שבא ערב פסח בשבת דאין חגיגה באה עמה ואין הבעלים צריכין לקופיץ ע"כ צריך להטבילו. <br /><br />והשתא לדעת הר"י מאורלייניש והר"י מקורביל ז"ל דגם בער"פ שחל להיות בשבת מביאים חגיגת י"ד בער"ש ונאכל במוצ"ש למחרתו שהוא חג הפסח, קשיא טובא הא דתרצינן שבא בשבת, מה בכך, הא גם בזה צריך לקופיץ בשביל מוצ"ש, וא"כ מסתמא הטבילוה מאתמול, והיא קושיא עצומה [והק"נ ז"ל בפ"י דפסחים סי' כ"ה הביא כן בשם מקשין העולם]. <br /><br />והשבו"י ז"ל השיב לו, דהם ז"ל יסברו כדעת רש"י ז"ל בביצה י"ח א' דכלי שנטמא בולד הטומאה מותר להטבילו ביו"ט, ולא אסרי' משום מחזי כמתקן דולד הטומאה אינו מטמא כלים אלא מדרבנן, ולא הוי מתקן כולי האי, וכיון דהחשש בסכין ובקופיץ שנמצא אינו אלא מטומאה דרבנן וכדכ' הרמב"ם ז"ל בפי"ג מאה"ט ה"ד, "וכן גזרו חכמים על הכלים הנמצאים בשווקים וברחובות אפילו במדברות שיהיו בחזקת טומאה, שמא בזב או במת נטמאו" [עי' שבו"י ח"ב סי"ט] א"כ כיון דחגיגת י"ד נאכלת במוצ"ש יכול להטביל הסכין בשבת לצורך יו"ט ויעריב שמשו וישתמש בו במוצ"ש, ולפיכך בקופיץ חיישינן שמא הניחו בעליו וסמך ע"ז שיטבילו בשבת. [ובשו"ת עטרת ישועה לזקיני הגה"ק זי"ע סי' קכ"ו בהגהה מזקיני הגה"ק מרן ר' חיים מנחם דוד הורוביץ זי"ע הי"ד, הק' קושיא עצומה, דלא יתכן להטבילו בשבת משום איסור הכנה דהא לשבת אינו ראוי דבעי הערב שמש וכדמוכח מדברי התוס' חגיגה כ"א א' בסופו דרק ביו"ט קודם השבת מותר לטבלו דיו"ט מכין לשבת, יעו"ש]. <br /><br />והנה בדברי השבו"י ז"ל קשיא לי קושיא עצומה. <br /><br />הנה הרמב"ן ז"ל בפי' לתורה בפר' צו [ז טז] הביא דברי התורת כהנים בפ' צו פרשתא ז' פי"ב הי"א, "ביום הקריבו יאכל, מצוה להאכל ממנו יום ראשון. יכול כולו, ת"ל וממחרת. יכול מצוה לאכלו בשני ימים, ת"ל והנותר אם הותיר הותיר" [כ"ה גירסת הרמב"ן ז"ל, ולפנינו הגירסא בתו"כ שונה קצת]. <br /><br />וכ' הרמב"ן ז"ל "ולפי דעתי ענין הכתוב הזה, בעבור שאמר ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת, והיה במשמע שתהא מצוה שיאכל בשני ימים, יאכל מקצתו ביום הראשון ויניח מקצתו למחר, ולפיכך חזר לבאר והנותר ממנו בראשון יאכל ממחרת, לא שישאיר ממנו בכונה, ולא שיהא רשאי להניח כלו ליום המחרת, אבל מצוה שיאכל ממנו בראשון, והנותר במקרה יאכל במחרת הנזכר. כתב דמצות אכילת השלמים לכתחילה הוא ביום הא' אלא דאם נשתייר יכול לאכלו למחר עד הלילה". <br /><br />ומרהיטת לשונו ז"ל נראה, דעיקר הקפידא שלא יאכל כולו ביום השני, אלא יאכל ממנו גם מקצת ביום הראשון, וכ"כ הקרבן אהרן ז"ל שם בתו"כ, וכ"כ הרש"ש ז"ל בברכות ט' א' ד"ה גמרא, יעו"ש. <br /><br />ועתה בואו חשבון, הנה לפי"ז, נלע"ד דחגיגת י"ד בגוונא דחל י"ד בשבת דמביאין אותו בער"ש לדעת הר"י מאורלינש והר"י מקורביל ז"ל הנ"ל, אע"ג דצריך נמי לאכלו במוצ"ש כדי שיהא הפסח נאכל על השובע, מ"מ צריך לאכול ממנו עכ"פ מקצת ביום הראשון כדי לקיים מצות אכילת שלמים, דהרי חגיגת י"ד הוי שלמים לכל דבר, וכל' הרמב"ם ז"ל בפ"י מק"פ הי"ב, "כשמקריבין את הפסח בראשון מקריבין עמו שלמים וכו' ככל זבחי השלמים", וא"כ היכא דמצות השלמים שיאכל מקצתו ביום הראשון ה"ה בחגיגה, וכיון דזמן אכילת חגיגת י"ד כשבא בשבת מתחיל בליל שבת א"כ מצותו שיאכל ממנו מקצת בשבת. <br /><br />והשתא קשיא טובא הא דתי' השבו"י ז"ל דהבעלים יכול לטבול הסכין בשבת לצורך מוצ"ש, ולדעת הקרבן אהרן והרש"ש ז"ל, הא ליתא, דכיון דצריך לאכול מהחגיגה בלילה הראשון שלאחר שחיטה דהיינו בליל שבת, א"כ הרי בלא"ה צריך הי' הבעלים להטביל הקופיץ בער"ש כדי שיוכל לאכול ממנו בליל השבת, וא"כ אמאי בקופיץ חייב המוצא לחזור ולטבלו, וצ"ע. <br /><br />ונראה לתרץ, דהנה בפסחים ע"א ב' אמרי' "דתניא לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר, לימד על חגיגת ארבעה עשר שנאכלת לשני ימים ולילה אחד. לימד על חגיגת ארבעה עשר שנאכלת לשני ימים ולילה אחד, או אינו אלא ליום ולילה, כשהוא אומר ביום הראשון (לבקר) הרי בקר שני אמור" וכו'. <br /><br />ומעתה י"ל דדוקא שלמים דזמן אכילתו נלמד מדכתיב ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת, בזה הוא דאמרי' דמצותו שיאכל ממנו גם ביום הראשון. אבל חגיגת י"ד דנלמדת מדכתיב 'לא ילין מן הבשר' דמשמע דכל זמן אכילתו שוה, ליכא מצוה לקיים אכילתו ביום הראשון. <br /><br />מיהו נראה דזה אינו, דהנה הרמב"ם ז"ל בפ"י מק"פ הי"ג כתב וז"ל, "חגיגת ארבעה עשר רשות ואינה חובה, ונאכלת לשני ימים ולילה אחד ככל זבחי שלמים. ואסור להניח מבשר חגיגת ארבעה עשר ליום השלישי שנאמר ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר, מפי השמועה למדו שזה אזהרה למניח בשר חגיגת ארבעה עשר ליום ששה עשר". <br /><br />ולפו"ר צ"ע, דמדכתב 'ככל זבחי שלמים' משמע דטעמא דחגיגת י"ד נאכלת לשני ימים ולילה אחד היינו משום דהוי שלמים, ואח"כ הביא ילפותא הנ"ל דמשמע דלולי הילפותא לא הוי ידעי' זאת משלמים. <br /><br />ולתרץ זאת נראה בעז"ה, דהנה כתב הראב"ד ז"ל בפי' לתו"כ בפ' צו פרשתא ז' פרק י"ב ה"ז דהא דבעי' קרא לחגיגת י"ד שנאכלת לשתי ימים ולילה אחד היינו משום דהו"א דכיון דבאה עם הפסח ומחמת הפסח קאתי תהוי כפסח לזמן אכילתה שנאכלת רק בלילה קמ"ל קרא וכ"כ הצל"ח ז"ל מדילי' בפסחים ע"א ב' ד"ה אלא, יעו"ש. <br /><br />ולפי"ז י"ל דקרא אתי לגלויי דדינה כשאר השלמים, ולבתר קרא, טעם אכילת החגיגה לשתי ימים ולילה אחד היינו משום דדינה לכל דבר כשלמים ואין זה ילפותא חדשה לאכילת החגיגה. ומשו"ה כ' הרמב"ם ז"ל 'ככל זבחי שלמים' דלקושטא דמילתא זהו הטעם בחגיגה, ולפי"ז הדרי' למה שכתבנו דכי היכא דבשלמים עיקר מצות אכילתה שיאכל ממנו גם ביום הראשון ה"ה חגיגת י"ד, והדק"ל. <br /><br />ונלע"ד בעז"ה לתרץ דברי השבות יעקב ז"ל באופן נכון ובהקדם ג' הקדמות. <br /><br />א] הנה החכ"צ ז"ל בשו"ת סי' קנ"א לחדש יצא, דהא דקתני בתו"כ דמצות השלמים שיאכל ממנו מקצת ביום הראשון, הכונה דוקא ביום הראשון ולא אפי' בלילה שלאחריו, מדכתיב ביום זבחו. והנה אם כי לא בא מפורש בדבריו ז"ל דהמצוה שיאכל מקצת ממנו וכהקרבן אהרן ז"ל הנ"ל, מ"מ המעיין בדבריו ז"ל שם שכ' דשגורם שלא יוכלו לאכול ממנו ביום זבחו ה"ה ממעט בזמן אכילת שלמים, ולא כתב דמבטל מצות אכילת שלמים לכתחילה, מוכח דס"ל דסגי באכילת מקצתו ביום הראשון, דו"ק ותשכח. <br /><br />ב] הנה הרא"ש ז"ל הנ"ל בראש המאמר הק' על דברי הר"י מאורלינש והר"י מקורביל ז"ל, מה הועילו במה שהחגיגה נאכל לב' לילות ויום אחד, הא כיון דהחגיגה נשחטת ביום בערב שבת הי' לן להתחיל מנין זמן אכילתו מלבתר שחיטה וכשאר שלמים. <br /><br />ובספר אמבוהא דספרי על הספרי זוטא בפר' בהעלותך [עה"פ ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו] כתב הגאון המחבר ז"ל ליישב למאי דכ' המל"מ ז"ל בפ"ו מכלי המקדש ה"ט דחגיגת י"ד זמן שחיטתה אחר התמיד וכבר נמצא כן בדברי התורי"ד ז"ל בפסחים ע' א' [והמקד"ד ז"ל בקונ' מעניני קדשים ס"ה אות ד' הכריח דהחגיגה נשחטת אחר הפסח] ויכול להקטירו סמוך לחשיכה, וכיון דאסור לאכול מהבשר עד שיוקטרו האימורים וכדאמרי' בפסחים נ"ט א', א"כ נמצא דליכא אפשרות לאכול מהחגיגה קודם הלילה ולפיכך מתחיל זמן אכילתו בלילה יעו"ש, וא"כ גם כשחל י"ד בשבת ומביאים חגיגה בי"ג מתחיל זמן אכילתו בלילה, [ורמז לזה האו"ש ז"ל בפ"א מחומ"צ ה"א]. <br /><br />ג] והשתא לפי"ז נמצא דפעמים שחגיגה אינה באפשרות שתיאכל ביום זבחו וכגון שמקטיר האימורים סמוך לחשיכה, ומעתה כיון דהא דשלמים מצותו שתיאכל ביום הראשון נלמד מדכתיב 'ביום זבחו' וכיון דחגיגה בלא"ה אינה נאכלת ביום זבוח, שוב ליכא מצוה להקדים אכילת החגיגה, דבלא"ה לא יתקיים בזה מצותו לכתחילה, ויכול לכתחילה ליאכל כולו בלילו השני היינו ליל פסח. <br /><br />ומדאתי' בעז"ה להכי, יובן היטב תי' דהשבות יעקב ז"ל הנ"ל, דכיון דבלא"ה ליכא מצוה לאכול מבשר החגיגה ביום הראשון מדאינו יכול ליאכל ביום זבחו וכנ"ל, א"כ אין צריך בעל הקופיץ לטהרו קודם השבת אלא יכול לטבלו בשבת, ולאחר הערב שמש יאכל עמו בשר החגיגה, ולפיכך גם בנמצא ביום י"ד שונה ומטביל. <br /><br />ברם, כ"ז ניחא לדעת החכ"צ ז"ל ואכתי תיקשי לדעת הצל"ח ז"ל בפסחים פ"ח סוע"ב דהביא דברי החכ"צ ז"ל והק' עליו דודאי כונת התו"כ דמצות שלמים שיאכל ביום הראשון ובלילה שאחריו יעו"ש, ולדידי' הדק"ל, דא"כ גם בבשר חגיגת י"ד אפשר לקיים מצותו לכתחילה כשיאכל ממנו מעט בליל שבת, והדרי' למאי דכתיבנא דלפי"ז במצא קופיץ בי"ד כשער"פ חל בשבת ודאי הטבילו בעה"ב מאתמול כדי שיוכל לאכול החגיגה כמצותו בלילה הראשון. <br /><br />ונראה לתרץ בעז"ה באופן נפלא דלהצל"ח ז"ל לשיטתו לק"מ. <br /><br />דהנה הצל"ח ז"ל בריש ברכות כתב לתרץ קושית התוס' בזבחים נ"ז ב' אמאי לא הרחיקו חז"ל שיאכלו בשר השלמים רק עד חצות היום השני כמו שהרחיקו בתודה שלא לאכלו אחר חצות הלילה שמא יבאו לידי נותר. וכ' הצל"ח ז"ל לתרץ, דכיון דעיקר מצות אכילת השלמים לאכלו ביום הראשון, א"כ הוי מילתא דלא שכיחא שיותר ממנו ליום השני ובמילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן יעו"ש. <br /><br />נמצינו למדים מדבריו ז"ל דס"ל דלא כדעת הקרבן אהרן ז"ל הנ"ל דפי' כונת התו"כ שיאכל מקצת מבשר השלמים ביום הראשון, אלא ס"ל להצל"ח ז"ל דהמצוה הוא שיאכל כולו ביום הראשון ואם נותר יאכל ביום השני, והיינו דלכתחילה זמן אכילת שלמים הוא כזמן אכילת התודה אלא דהוסיפה התורה עליו בדיעבד עוד יום אחד [והמעיין בתו"כ לפי הגירסא שיש לפנינו יראה דמוכרח כן]. <br /><br />ומעתה לפי"ז ה"ז כמין חומר, דא"כ בחגיגת י"ד שבא בשבת הרי בלא"ה א"א לקיים מצותו שיאכל כולו ביום הראשון, דהא צריכין להשאיר ממנו ללילה השני היינו ליל פסח כדי לאכלו עם הפסח וזה עיקר מצותו, וא"כ יכול לכתחילה להניחו כולו ללילה השני, וא"כ יכול בעל הקופיץ להטבילו בשבת לצורך ליל פסח, ולפיכך מצא קופיץ בי"ד שונה ומטביל. <br /><br />ונלע"ד בעז"ה נפק"מ נפלאה בין דעת החכ"צ ז"ל לדעת הצל"ח ז"ל. <br /><br />דהנה נסתפקתי בהא דחידשו הר"י מאורלינש והר"י מקורביל ז"ל דחגיגת י"ד נאכל לב' לילות ויום אחד, האם הוא דוקא כשחל ער"פ בשבת, או דילמא אפי' כשחל פסח בחול מותר לשחוט החגיגה ביום י"ג ולאכול ממנו בליל ט"ו, ובפשוטו ה"ה בחול, דאטו איכא ילפותא להתיר כן רק בשבת, ולאידך גיסא מדלא השמיענו הני תרי אריוותא ז"ל חידוש גדול יותר דאפי' בחול מותר, הי' נראה דרק בשבת מותר, וטעמא בעי אמאי. <br /><br />ולדעתי תליא בהנ"ל. דהנה לדעת החכ"צ ז"ל דמצות אכילת שלמים שיאכל ממנו מקצת ביום הראשון, א"כ בשאר ימות החול, אע"ג דחגיגה נשחטת אחר התמיד וכדכ' התורי"ד ז"ל בפסחים ע' א', דטעמא דחגיגה נשחטת אחר התמיד דאקשי' רחמנא לפסח ולפי"ז גם כששוחטין החגיגה בי"ג דינא הכי, [אמנם לטעמא דכ' המל"מ ז"ל הנ"ל דטעמא דחגיגה באה אחר התמיד היינו משום דבאה מחמת הפסח שתהא הפסח נאכלת על השבע ולפי"ז יש להסתפק האם טעם זה שייך גם כששוחטין החגיגה בי"ג] מ"מ כיון דבי"ג ליכא קרבן פסח יכול לשחוט החגיגה מיד אחר התמיד ולאכול ממנו מקצת ביום זבחו ולקיים מצות אכילת שלמים כתיקונו. <br /><br />אבל למאי דהוכחנו מדברי הצל"ח ז"ל דמצות אכילת שלמים שיאכל כולו ביום הראשון ובלילה שלאחריו, א"כ אם ישחט בי"ג הרי מבטל מצות אכילת השלמים דהא חייב להותיר ממנו לליל ט"ו כדי לאכלו עם הפסח, וא"כ דוקא בחל ער"פ בשבת דאי אפשר בענין אחר, שרינן לי' לשחוט בי"ג, אבל בחל פסח בחול לאו כל כמיני' לשחוט החגיגה בי"ג ולבטל מצות אכילתו לכתחילה. <br /><br />תמצית העולה מהדברים. <br /><br />א] אמרי' בפסחים ס"ט ב' דחגיגת י"ד הבאה עם הפסח אינה באה כשחל י"ד בשבת, דא"א לשוחטו בשבת, ובער"ש נמי א"א דזמן אכילתו ב' מים ולילה אחד ולא יוכל לאכול ממנו בליל ט"ו. <br /><br />ב] הרא"ש ז"ל הביא חידוש גדול בשם הר"י מאורלינש והר"י מקורביל ז"ל, דכשחל י"ד בשבת, שוחטין החגיגה הבאה עם הפסח בי"ג, ונאכל לב' לילות ויום אחד, וא"כ יוכל לאכול ממנו בליל ט"ו. <br /><br />ג] השבו"י ז"ל הביא קושיא מבנו ז"ל, אהא דאמרי' דמצא קופיץ בער"פ שחל בשבת, צריך לטבלו, דכיון דבכה"ג ליכא חגיגה, לא הי' צריך בעל הקופיץ לטבלו, ומוכח דבער"פ שחל בשבת ליכא חגיגה, ותיקשי על דברי הני תרי אריוותא ז"ל <br /><br />ד] השבו"י ז"ל תי' דהם ז"ל יסברו כרש"י ז"ל דכלי שנטמא בטומאה דרבנן מותר לטבלו בשבת, וקופיץ שנמצא טמא רק מדרבנן, וא"כ לצורך החגיגה יכול בעליו לטבלו בשבת. <br /><br />ה] צ"ע למאי דקתני בתו"כ דמצות שלמים שיאכל ממנו מקצת ביום הראשון, א"כ כיון דחגיגת י"ד הוי שלמים הרי מצותו שיאכל ממנו קצת בליל י"ד, וממילא הוצרך בעליו לטבלו קודם השבת. <br /><br />ו] יש לתרץ בעז"ה, למאי דכ' החכ"צ ז"ל דעיקר המצוה שיאכל ביום הראשון ולא בלילה שלאחריו, ובחגיגת י"ד א"א לאכלו ביום זבחו, וא"כ שוב מותר להניחו כולו ללילה השני. <br /><br />ז] ולדעת הצל"ח ז"ל דפליג וס"ל דעיקר המצוה שיאכל ביום ובלילה שלאחריו, נמי לא קשיא, די"ל דלטעמי' ז"ל אזיל דהמצוה שיאכל כולו ביום הראשון ולא מקצתו ודלא כהק"א ז"ל, וכיון דבחגיגת י"ד א"א שיאכל כולו ביןם הראשון, שוב מותר להניח כולו ללילה השני. <br /><br />ח] י"ל נפק"מ נלאה בין החכ"צ להצל"ח ז"ל, האם מותר גם בפסח שחל בחול, לשחוט החגיגה בי"ג, דלהצל"ח ז"ל אסור ולהחכ"צ ז"ל מותר. <br /><br /> <br /><br /> <br /><br /> </div>
</div>
אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-54768997518420541062020-01-20T08:22:00.002-08:002020-01-20T08:22:53.656-08:00התמודדות עם אבדון<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span dir="LTR"><br />
</span><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הרב ויקטור עטיה, שליח חב"ד בחברון שאיבד את בתו חיה מושקא בשבוע
שעבר בשיחה ראשונה ל'שטורעם': על קבלת הבשורה וההתמודדות (ראיון</span></b><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><b><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>(</span></b><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">יאיר בורכוב<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הטרגדיה הקשה שפקדה, כרעם ביום בהיר, את משפחת השליח הרב</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ויקטור</span></b><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>' </span><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">עטיה</span></b><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שליח
הרבי בקריית ארבע, עם היקטף בתו בת השבע בשריפה איומה - מיקדה את תשומת הלב
לתעצומות הנפש שבהן קיבל הוא את האסון הכבד</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לנגד</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">עיני כל
מי שעקב אחר האסון הנורא ופרטיו נגלתה דמות מופת בלתי נתפסת של</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">קבלת ייסורים באהבה ואמונת אומן בדבר ה', מתוך החלטה טהורה ואיתנה
להתמיד</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ביתר שאת בשליחות הקודש שהוא נושא בעוז
בעיר האבות</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span dir="LTR">"</span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אני חייב ללכת</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">קדימה,
להקרין אופטימיות ואמונה. אוי ואבוי לנו אם לא היינו אנשים</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>
</span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מאמינים. אני באופן טבעי שמח ואוהב לשמח אחרים, וזה נותן לנו את הכח</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">להמשיך", אומר הרב עטיה בשיחה מיוחדת ל'שטורעם', עם מלאות ימי
ה'שבעה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>'.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">השיחה עם הרב עטיה הופכת למסמך נדיר, מרגש ומצמרר של אמונה ובטחון בה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>'.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">איך קיבלת את הבשורה</span></b><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><b><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>?</span></b><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span dir="LTR">"</span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הייתי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בניחום
אבלים אצל משפחה שאני מכיר. הבן הגדול נהרג במלחמה האחרונה בלבנון</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>. </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">האבא לקח את זה מאד מאד קשה, וניסיתי לדבר איתם על גלגולי נשמות, על
כך</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שלא תמיד אנחנו מבינים את הכל, על קידוש
ה', ונצחיות הנשמה, אמרתי להם</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שאני כל
כך מצטער וחש את הצער שלהם, אבל מצד שני מוכרחים להתחזק ולהתעודד</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ולהבין שזה ניסיון מאת ה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>'.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">האבא היה במצב קשה ואמר לי בהתרסה: אני</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>
</span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כועס על ה'. השבתי לו שכואב אז צועקים, ולכן אולי מותר לו לכעוס.
כנראה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שמשמיים שלחו לי ניסיון כמי שאומרים לי: בא
נראה כיצד אתה עומד בניסיון</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הזה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">במהלך הפגישה קיבלתי טלפון מהשליח הרב</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>
</span><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">דני כהן</span></b><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><b><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span></b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שדיווח</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לי שיש שריפה ליד הבית. אמרתי לו שאני מחוץ לעיר, ושיעדכן אותי אם יש</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">התפתחויות. חשתי תחושה לא נוחה, ולא עבר זמן רב ואני רואה על צג
הפלאפון</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">את המספר של רעייתי. הרמתי את הטלפון
ושמעתי שאגה: ויקטור תבוא הבייתה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מיד,
מושקא נשרפה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>".<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 13.5pt; line-height: 107%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">השמיים נפלו עלי</span></b><b><span dir="LTR" style="font-size: 13.5pt; line-height: 107%;"><o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span dir="LTR">"</span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">באותו רגע הרגשתי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span style="mso-spacerun: yes;"> </span>שהשמים פשוט נפלו עלי. זו תחושה שאי אפשר לתאר
ולהאמין. באותו רגע אזרתי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כח
ואמרתי לעצמי שהמוח חייב להיות שליט על הלב. הייתי מאד נסער, אמרתי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לבני המשפחה שאני נאלץ לעזוב אותם כי בתי נלחמת על חייה ברגע זה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">במהלך</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הנסיעה
הביתה ביקשתי כל הזמן מהקב"ה שיתן לי כח להחזיק מעמד, וניסיתי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">להתחזק במחשבות חיוביות. התחלתי להגיד תהילים יחד עם בני שניאור שהיה
עמי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ברכב. לא ידענו באותם רגעים אם אנחנו
אומרים תהילים לרפואתה אם לעילוי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">נשמתה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>...<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">במהלך הנסיעה עצרתי לאחד מידידי שהחליף אותו מול ההגה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>. </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">במהלך הנסיעה הוא קיבל טלפון ובמקום לדבר בדיבורית הוא הצמיד את
הטלפון</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">חזק לאוזן. הבנתי שהוא מעלים ממני משהו
ושאלתי אותו: הכל בסדר? והוא השיב</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לי: כן
הכל בסדר</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">באותו רגע נזכרתי כיצד לפני כמה שנים, כאשר ארע</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>
</span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">פיגוע באזור תרקומיה, וכמה מבני משפחת אופן נפגעו קשה, הייתי באותה
שעה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ליד אחד מבני המשפחה, וקיבלתי טלפון שבו
עודכנתי על האירוע. אותו בן משפחה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שאל
אותי: האחים שלי בסדר? הם נפגעו, והשבתי לו שהכל בסדר. הסיטואציה הזו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כיצד אני מעלים ממנו את המידע הקשה עלתה לי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הספיקות כרסמו ועלו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">והמחשבות
לא הפסיקו לרגע. אמרתי לעצמי: ה', אני לא יכול יותר, תן לי רמז</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">להבין מה קרה. היה לי חת"ת ביד ופתחתי אותו באקראי, לנגד עיני
התגלו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">המילים "עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל
בשלושה דברים ואין אתה בא לידי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">עבירה...",
מתוך פרקי אבות. הורדתי את הראש ומלמלתי: ה', הבנתי את הרמז</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כאשר</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הגעתי
הביתה, ראיתי את אחד מחברי הטובים, ומיד שאלתי אותו: אברהם, נכון</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שלא הצליחו להציל אותה? הוא חיבק אותי ואמר: ויקטור, ברוך דיין האמת</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">התחושה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">באותו
רגע הייתה קשה מאד. הניסיון הזה כל כך קשה. כל כך חזק, כל כך בלתי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">נסבל, שאמרתי לקב"ה: או שאתה לוקח אותי, או שאתה נותן לי כוחות
להמשיך</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הלאה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">באותו רגע הרגשתי כיצד הקב"ה פשוט נותן לי כוחות שאי אפשר</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לתאר. בכלל, אני אדם מאד רגיש, ובפרט למשפחה הקרובה, אני אדם שלא נותן</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לילדים שלו לצאת החוצה לנסיעות בלילה, וכזה ניסיון היה פשוט דבר שלא
מובן</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>. </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הבנתי את משמעות המילים: ה' נתן, ה' לקח.
לפני שה' לוקח משהו, הוא נותן לך</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כוחות לעמוד
בזה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">התחילו באותו זמן דיבורים היכן לקבור את הילדה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">והוחלט
בסופו של דבר לקבור אותה בבית העלמין בחברון, בפרט שחמותי פתחה את</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בית העלמין הזה, לצערה, עם הסיפור המצער של הילד שלה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>".<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 13.5pt; line-height: 107%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לילה לפני: מושקא
מנקה את הבית</span></b><b><span dir="LTR" style="font-size: 13.5pt; line-height: 107%;"><o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">זה נכון שבלילה שלפני האסון, הילדה רמזה על מה שעתיד לקרות</span></b><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><b><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>?</span></b><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span dir="LTR">"</span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בלילה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שלפני
האסון, רעייתי התקשרה אלי ואמרה לי: ויקטור, תעודד את חיה מושקא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">היא עשתה משהו מאד גדול היום ולא רגיל, היא ניקתה את כל הקומה הראשונה
של</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הבית. ממש צחצחה והבריקה את הכל, חשוב מאד
שתעודד אותה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">חשוב לציין</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שזה מעשה
שהילדה מעולם לא עשתה לפני כן, וכאשר שאלו אותה מה קרה שהיא מנקה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כל כך, היא השיבה: אני רוצה שלאמא יהיה טוב, ומחר צריכים להגיע הרבה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אנשים, וחשוב שהבית יהיה נקי ומסודר</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>...<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אישתי מספרת שהיא קנתה לה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ספרים
חדשים לקראת שנת הלימודים, והילדה התעקשה שלא לעטוף אותם. כולם ניסו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לשכנע אותה, אבל היא התעקשה ולא הסכימה. ממש בצורה שלא מובנת. כאילו
היא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הרגישה שהספרים מיועדים למישהו אחר, כמו
שבאמת עשינו: תרמנו את הספרים</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לילד אחר</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>".<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מה התכונה או העניין שתזכור ממנה באופן הכי בולט</span></b><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><b><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>?</span></b><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span dir="LTR">"</span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">היה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לה דברים
רבים בולטים, אבל נושא אחד ועיקרי הוא עקשנות דקדושה. אם</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לדוגמא,
היא לקחה על עצמה נושא של תהילים של שבת, היא הייתה מסוגלת לעזוב</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">באמצע סעודת שבת את הכל, העיקר כדי לארגן את התהילים עם ילדי השכונה
שהיא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לקחה על עצמה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">היא תמיד הייתה בתנועה של נתינה. בכל פעם שהיא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>
</span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">קיבלה פרסים, היא לא השאירה כלום לעצמה. כל מה שהיא הייתה מקבלת, מיד</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הייתה נותנת הלאה. אחרי פטירתה חיפשנו אצלה בארון איזה חפץ, משהו,
פריט</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לא מצאנו כלום. היא פשוט לא השאירה כלום,
את כל היא חילקה ונתנה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">היא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הקפידה
מאד, גם כן בעקשנות דקדושה, לומר קריאת שמע שעל המיטה ומתוך הסידור</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בדווקא. למרות שהיא הייתה מאד עייפה, והייתה מוכרחת לקום בבוקר, היינו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מפצירים בה, לכי לישון, היא תמיד הייתה נעמדת לומר קריאת שמע מתוך
הסידור</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">היא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הייתה
ילדה מאד פיקחת. הגננות שלה מספרות שהיא תמיד הייתה מדברת עם</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>
</span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">העיניים, ומעולם לא מדברת לשון הרע. היא הייתה ילדה שקולטת מהר מאד
דברים</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>. </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הרבה פעמים היא הייתה רואה אותי עושה
קסמים, כדי לשמח קצת יהודים, ומיד</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הייתה
קולטת את הטריק. היא תמיד ראתה וקלטה מהר מכולם, והייתה מדברת רק מה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שצריך</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אחד מילדי הצעירים, ישי (11), פשוט בוכה מאז האסון בלי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הפסקה. כשאישתי שאלה אותו מדוע הוא לא נרגע, הוא סיפר שכל פעם שהיה
עצוב</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לו בלב הוא היה הולך למושקא והיא הייתה
מציירת לו ציור. וכן להיפך, כשהיא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הייתה
עצובה, הוא היה מצייר לה, וכך הם היו מרגיעים אחד את השני. "עכשיו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שהיא למעלה, וכל כך עצוב לי, עם מי אני יכול לדבר?", הוא שאל</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>".</span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 13.5pt; line-height: 107%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">רוצה להישאר צנועה</span></b><b><span dir="LTR" style="font-size: 13.5pt; line-height: 107%;"><o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span dir="LTR">"</span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שמעניין
הוא שמושקא ע"ה תמיד חששה מאד מאש. תמיד שהדליקה נרות שבת, היא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הייתה זורקת את הגפרור הצידה מיד. היא פשוט פחדה מאש, ובצורה ממש לא
מובנת</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">היא הלכה באותו יום עם אחיה הקטן יותר,
לקצה החצר, הדליקה גפרור, וכנראה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מרוב
בהלה וחוסר אונים היא קפאה על מקומה והסתבכה עם האש</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הבן שלי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ניסה
לזרוק עליה חול, תוך כדי שהוא צועק לה: מושקא, השמלה נשרפת, תזרקי את</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">השמלה ותברחי. אבל היא השיבה לו בתגובה, תוך כדי שהיא עולה בלהבות:
אני לא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אהיה צנועה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>...<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אתה מתאר רגעים מאד קשים, מה אתה אומר לעצמך בכל זאת כדי לנסות להמשיך
הלאה</span></b><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><b><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>?</span></b><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span dir="LTR">"</span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אני</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מדבר
הרבה עם עצמי ועם הקב"ה. אני משתדל לא לקחת את החיים כמובן מאליהם</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אני כל הזמן מנתב את המחשבות על מה שה' כן נתן לי, אשה, ילדים, הורים,
אני</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">משתדל לחשוב חיובי ורק טוב. זה מאד עוזר
להתמודד עם המצב הזה. אני מרגיש</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שאני
מוכרח להתמלא בעשייה. אם עד היום עשינו הרבה, אני מרגיש שצריך להמשיך</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הלאה ולעשות</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>".<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">קיבלתם וודאי עשרות טלפונים, מכתבים, אימיילים וכמובן ביקורים, כיצד
והאם זה עודד אתכם</span></b><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><b><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>?</span></b><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span dir="LTR">"</span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הגיעו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> <span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אלפי פניות, ממש מכל מקום בעולם. אם בתחילה חשבתי שזה אסון פרטי שלי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">קלטתי לאחר מכן שאמנם הגוף שלה קטן, אבל הנשמה כל כך גדולה, שהיא חדרה
לכל</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כך הרבה לבבות</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>".<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מה הדבר שהכי עודד אותך מכל התנחומים ששמעת</span></b><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><b><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>?</span></b><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span dir="LTR">"</span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הדבר</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שהכי
עודד אותי, בגדול, היה עצם העובדה שכל כך הרבה אנשים באו לחבק, לדבר</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">וגם אלה שלא באו, אני מרגיש שהרבה רצו להגיד לי דברים ולעודד, ולחבק,
אבל</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">התביישו ולא היה להם מה להגיד, כי באמת אין
מה להגיד בסיטואציה כזו, ואני</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">משער
שאני במקומם גם הייתי מרגיש כך. בכל זאת, זו סיטואציה בלתי נתפסת</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שאבא קובר ילדים. על כן בנוסף לאלו שבאו לחזק ולעודד, אני מתמלא עידוד
גם</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מאלו שלא באו אבל הזדהו עם הכאב</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">חשתי באמת כיצד כולנו בחב"ד משפחה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>
</span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אחת, לא רק בדיבורים אלא באמת באמת. הרגשתי את הצער של הקרובים אלי,
וכמעט</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שלא יצא לי לחשוב על הצער שלי אלא רק לעודד
אותם ולהוציא אותם מהכאב</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מאד עודדו אותי דבריו של הרב</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>
</span><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">משה קוטלרסקי</span></b><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><b><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span></b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שסיפר לי
על האח שלו שנפטר, כיצד הרבי עודד אותו ואמר שהרבי הקודם יושב איתו כעת והם לומדים
יחד חסידות למעלה. הרב</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בערל
לאזאר</span></b><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">סיפר לי שגם הוא איבד את בתו חיה מושקא
ע"ה בגיל שבע, ודווקא מהכאב הזה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הוא יצא
הלאה להפצה ופעילות שלא בערך. קיבלתי שיחת טלפון מהרב</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>
</span><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שבתי סלבטיצקי</span></b><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><b><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span></b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מבלגיה,
שעבר גם הוא סיטואציה לא קלה לאחר שהוא איבד ילד</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הוא פרץ
בבכי באמצע השיחה ואמר לי שבא לעודד ויצא מעודד</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הבנתי למעשה שכמה שאכניס בעצמי מחשבות של אמונה, כך הדברים יבואו לידי
פועל</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>".<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 13.5pt; line-height: 107%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">סיפורים שמימיים
וחלומות מופלאים</span></b><b><span dir="LTR" style="font-size: 13.5pt; line-height: 107%;"><o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">רצף</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">של
סיפורים שמיימים, כך מספר לנו הרב עטיה, וחלומות מופלאים לאחר האסון</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הביאו את בני המשפחה להכרה כי האסון הגדול שהכה בהם הוא עניין שמיימי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מעין ביטול גזירה שהייתה צריכה ל"ע לבוא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span dir="LTR">"</span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">זמן קצר לאחר האסון</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">גיסתי
מספרת שהיא חלמה חלום, בו ראתה את הסבתא ע"ה מחזיקה בידה את מושקא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ואומרת: היא כבר שלנו. גיסתי החזירה לה: לא, היא שלנו, והסבתא שוב: לא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">היא שלנו. כך התנהל מאבק, עד שלבסוף הסבתא "ניצחה", תוך כדי
שהיא אומרת לה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שהייתה
גזירה, ומושקא ע"ה ברצונה, בחרה ללכת מהעולם הזה על מנת לבטל את</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הגזירה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אין מי שיודע חשבונות שמיא, אך באותו יום של האסון, התברר</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שמספר מחבלים רצו לעשות פיגוע שיכוון כנגד ילדים, והייתה להם תאונת
עבודה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">והם התפוצצו תוך כדי הכנת המטען</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">למחרת הקבורה סיפר לנו איש החברא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>
</span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">קדישא, שתמיד לאחר 'טהרה', בגלל ההרגשה הלא טובה, והריח הלא טוב שהוא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">חווה, הוא אינו מגיע לבית המשפחה לנחם במשך יום שלם. במקרה של מושקא
ע"ה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הוא מספר שלמרות שהיה מדובר באסון של
שריפה, היה במקום ריח מאד טוב, בצורה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בלתי
מוסברת. הוא המשיך וסיפר לנו כי בלילה חלם חלום ובו הוא ראה את מושקא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כשאור גדול סביבה. הוא התקשר בבוקר לרבו (הרב יקותיאל אבוחצירא) שאמר
לו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שמדובר בילדה עם נשמה מאד גדולה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>".<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 13.5pt; line-height: 107%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ממשיכים הלאה
ומנציחים את זכרה</span></b><b><span dir="LTR" style="font-size: 13.5pt; line-height: 107%;"><o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כיצד אתם מתכוונים להנציח את זכרה</span></b><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><b><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>?</span></b><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span dir="LTR">"</span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בזמן ההלוויה, הרב</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מנחם
מענדל גלוכובסקי</span></b><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">סיפר
שלאחר פטירת הרבנית חיה מושקא ע"ה הרבי התבטא: בבניין ננוחם. החלטנו בעקבות
הדברים להקים בית חיה מושקא לזכרה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">יאמר</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לזכותו
של הרב דני כהן, שלאחר האסון הוא החליט לעזוב את הדברים המסוימים</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שרצה לפתח בדברים הקרובים אליו, והחליט להתגייס להנצחתה. הוא גייס
לטובת</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">העניין את שפתו העשירה באנגלית, וביחד עם ר</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>' </span><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">עמי פייקובסקי</span></b><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הוא החל
לשכנע אנשים להיות שותפים בהקמת בית חיה מושקא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">יש התעוררות רבה של אנשים ביישוב להתחיל בשיעורי תורה לזכרה, באמירת
תהילים, בשיעורים קבועים. כשהייתי אצל הרב</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>
</span><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">יצחק גינזבורג</span></b><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>, </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הוא
התרגש ממה ששמע ומיד תרם את כל ספריו הנדפסים לבית חב"ד</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מאז</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ומתמיד,
בכל הנושא של גיוס הכספים לטובת הפעילות של בית חב"ד, מאד קשה לי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לבקש באופן מסודר עזרה מהקהילה או מאנ"ש, אבל החלטתי כעת, למען
הנצחת</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">זכרה, שצריכים להתחזק בנתינת הצדקה,
ולהמשיך בעשייה ובפעילות של בית חב"ד</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">היו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">יהודים
טובים שתרמו אלף ספרי תהילים לזכרה, קבוצה של נשים שהתעוררו מאד</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">החליטו להתחזק וללמוד לעילוי נשמתה, ובכלל, ראיתי עד כמה הנושא של
המודעות</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כל כך חזק, לעולם אתה לא יודע לאן הדברים
יכולים להגיע</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>".<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto; mso-outline-level: 3;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 13.5pt; line-height: 107%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מוכרחים להמשיך קדימה</span></b><b><span dir="LTR" style="font-size: 13.5pt; line-height: 107%;"><o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הרב</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">עטיה
מסיים את השיחה המרגשת בדוק של אופטימיות הננסכת בו, כמו בעל כורחו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הוא כופה את עצמו להמשיך הלאה. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">...אני לא</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">משקר את
עצמי, לפעמים יש רגעים קשים. למשל בשבת, כשאתה יושב ביחד עם כל</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">המשפחה, ואתה רגיל לשבת כשילד אחד על הברך והילדה על הברך השניה,
ומסתובב</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">סביב ולא רואה את הילדה. אתה מזהה את
העיניים הדומעות של אמא, ופתאום יום</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">שאמור
להיות שמח, הופך לזמן של געגועים וזכרון קשה. אבל אתה מוכרח לזכור</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ששבת היום, וצריך לשמוח כדי להקרין אמונה ושמחה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-bottom-alt: auto; mso-margin-top-alt: auto;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אבל אנחנו יודעים שאין ברירה, מוכרחים להמשיך הלאה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>".<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ד' באלול תשס"ו</span><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></div>
<br /></div>
אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-55595585366069061922020-01-15T15:51:00.001-08:002020-01-15T15:51:58.946-08:00האם מותר לבן נח לשתות חלב של בהמה <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<div class="a" dir="RTL">
<a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk29898882"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk29286646"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk28599147"><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><b><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 18.0pt;">בס"ד</span></b></span></span></a><span style="mso-bookmark: _Hlk28599147;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><b><span dir="LTR" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 18.0pt;"><o:p></o:p></span></b></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk28599147;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><b><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 18.0pt;">הג"ר
חיים מאיר הורוביץ שליט"א <o:p></o:p></span></b></span></span></span></div>
<div align="center" class="a" dir="RTL" style="text-align: center;">
<span style="mso-bookmark: _Hlk28599147;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><b><u><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 11.0pt;">האם לבן נח מותר לשתות חלב של
בהמה<span style="mso-spacerun: yes;"> </span><span style="mso-spacerun: yes;"> </span><o:p></o:p></span></u></b></span></span></span></div>
<span style="mso-bookmark: _Hlk28599147;"></span>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">בפרשתינו כתבה תורתינו הקדושה "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו
מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש" וגו'. והנה בבכורות ו'
ב' ילפי' מפסוק זה דחָלָב של בהמה טהורה מותר באכילה. ע"כ נכתוב בעז"ה
בענין זה.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">בבכורות ו' ב' אמרי', "ור' שמעון מאת הגמל, הא לאו הכי הוה
אמינא חלב דבהמה טמאה שרי. מאי שנא וכו', סד"א הואיל דבהמה טהורה נמי חידוש
הוא, דאמר מר דם נעכר ונעשה חלב, וכיון דחידוש הוא בבהמה טמאה נמי לישתרי
קמ"ל. הניחא למ"ד דם נעכר ונעשה חלב, אלא למ"ד איבריה מתפרקין
הימנה וכו', איצטריך, סד"א הואיל וליכא מידי דאתי מחי ושרייה רחמנא, והאי חלב
כי אבר מן החי הוא ושרי, והילכך אפי' בבהמה טמאה לישתרי, קמ"ל".<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">והנה בביאור ההו"א דחלב יאסר באכילה משום דאתי מחי מצינו בדברי
האחרונים ז"ל ג' ביאורים.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><b><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Guttman Mantova"; font-size: 15.0pt; mso-ascii-font-family: Narkisim; mso-hansi-font-family: Narkisim;">א]</span></b></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";"> הש"ך ז"ל
ביור"ד סי' פ"א ס"ק י"ב כתב דהדברים כפשטן. דלולי קרא,
הו"א דחלב אסור דהוי אבר מן החי ובשר מן החי דאסור, קמ"ל קרא דכיון
דבקרא איסור אבר מן החי כתיב 'ולא תאכל הנפש עם הבשר' דוקא בשר מן החי שהוא גופו
של חי, ולא חלב. ומה"ט גם מי חלב מותרים ולא הוי אבמה"ח, לבתר דגלי קרא
דבעי' דוקא בשר שהוא גופו של חי.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">והשער המלך ז"ל בפי"ז מאיסורי ביאה ה"ח בד"ה כתב,
דהו"א דחלב נחשב ממש אבר מן החי, והא דכתיב 'לא תאכל הנפש עם הבשר', אין
הכונה דבעי' דוקא בשר אלא קרא הכי קאמר לא תאכל אבר בעוד שהנפש עם הבשר,
יעו"ש.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">ומדברי מהרי"ט אלגזי ז"ל בפ"ק דבכורות אות ב'
או"ק ז', עולה דהו"א לאסור החָלָב היינו משום דהוי כמו בשר מן החי, דלא
שייך לחייבו משום אבר מן החי דאבר הוי רק ביש לו גידין ועצמות.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><b><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Guttman Mantova"; font-size: 15.0pt; mso-ascii-font-family: Narkisim; mso-hansi-font-family: Narkisim;">ב]</span></b></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";"> הפליתי ז"ל בסי'
פ"א פלתי סק"ז והגרעק"א ז"ל בהגהותיו על השעה"מ שם
ובתשו' תנינא סי' קי"ט, והחתם סופר ז"ל בתשו' יור"ד סי' ע' כתבו,
דלא יתכן לומר דהו"א לאסור החלב משום אבמה"ח דהא לאו אבר הוא ולא בשר,
אלא כונת הגמ' דכי היכא דילפי' מ'הטמאים' לאסור צירן ורוטבן והיינו משום איסור
יוצא, ה"ה לענין חלב דלולי קרא הו"א לאסרו משום דהוי 'יוצא'
מאבמה"ח.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">אמנם, הגרעק"א ז"ל בחי' לחולין צ"ח ב' ד"ה מה
שכ' הרשב"א, מקהי בה קיוהא, דהתינח למ"ד בהמה בחייה לאברים עומדת, אבל
למ"ד דבהמה בחייה לאו לאברים עומדת א"כ לא שייך לאסור חלב משום 'יוצא'
דאכתי לא נאסר האבר משום אבמה"ח, ובע"כ לומר דההו"א הוי לאסור חלב
משום דהחלב עצמו כשפירש מהבהמה נעשה כבשר מן החי.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><b><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Guttman Mantova"; font-size: 15.0pt; mso-ascii-font-family: Narkisim; mso-hansi-font-family: Narkisim;">ג]</span></b></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";"> הנודע ביהודה ז"ל
בתנינא יור"ד סי' ל"ו כתב דההו"א לאסור חלב, היינו משום איסור עשה
של אינו זבוח דילפי' מדכתיב 'וזבחת ואכלת', וכונת הגמ' דלא אשכחן דבר דאתי מן החי
ומותר היינו דכל דבר דאתי מן החי טעון שחיטה.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">והנה האחרונים ז"ל הק'
למאי דכ' המגיד משנה ז"ל בפ"ב ממאכ"א ה"ג דבאיסור עשה ליכא
איסור יוצא [עי' בדברי הש"ך ז"ל יור"ד סי' ע"ט סק"ג] ולפיכך
התיר הכתוב חלב ודם של אדם, וא"כ איסור עשה שאינה זבוחה לית בה איסור יוצא.
אולם הישועות מלכו ז"ל בספרו יבין דעת יור"ד סי' פ"ז סקי"א
כתב, דהיכא דלא משכח"ל לעבור על האיסור עשה בלי לעבור על הל"ת
לכו"ע איכא איסור יוצא, ולפיכך כיון דבעשה שאינה זבוחה עובר גם על איסור
נבילה שפיר איכא איסור יוצא מעשה דאינה זבוחה. יעו"ש דדימה זאת לדברי התוס'
בקידושין ל"ד א' דל"ת שיש בה עשה הלאו אלים גם למי שלא נצטוה על העשה.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">ונלע"ד בעז"ה לכתוב ו' נפק"מ מחודשות בין השיטות.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">ובתחילה נאמר, דאין זה נפק"מ רק בהבנת ההו"א לאסור חלב,
אלא איכא נמי נפק"מ להלכה. דהנה נחלקו רבנן קמאי ז"ל האם מותר לאכול
נסיובי דחלבא היינו מימי חלב של בהמה לאחר שבישלו הנסיובי להוציא ממנו האוכל,
דהרא"ש ז"ל בפ"ח דחולין סי' נ"א כתב בשם רבינו שמחה ז"ל
דמותר, אבל בשם הרמב"ן ז"ל הביא דאסור, והיראים ז"ל בסי' שי"ב
נמי כתב דמי חלב אסור, וביאר הטעם דאע"ג דהתורה התירה חלב בהמה טהורה,
מ"מ מי חלב אינו בכלל חלב וזה לא התירה התורה יעו"ש, ומרן המחבר
ז"ל ביור"ד סי' פ"א ס"ה הביא ב' הדיעות, והכנה"ג
ז"ל בהגהב"י אות מ' כתב דמרן המחבר ז"ל חשש לדיעה האוסרת, וא"כ
הנפק"מ דלקמן נוגעים להלכה במימי חלב.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><b><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Guttman Mantova"; mso-ascii-font-family: Narkisim; mso-hansi-font-family: Narkisim;">א]</span></b></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";"> י"ל
נפק"מ לענין מלקות במימי חלב. דהנה לדעת הש"ך והשעה"מ ז"ל
דההו"א לאסור חלב הוי משום דהוי כאבמה"ח או בשר מן החי, א"כ איכא
נמי מלקות, דהא על איסור אבמה"ח ובשר מן החי איכא מלקות. אבל לדעת הפליתי
והגרעק"א והחת"ס ז"ל דההו"א לאסור חלב היינו משום איסור יוצא
מאבמה"ח, א"כ בזה באנו למחלוקת רבנן קמאי ז"ל האם איכא מלקות על
איסור יוצא, דדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ג ממאכ"א ה"ו דאין
לוקין, דדמיא לחצי שיעור, ודעת התוס' חולין ס"ד א' ד"ה שאם, דלוקין על
היוצא.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">ולדעת הנוב"י ז"ל דהצד לאסור חלב היינו משום איסור יוצא
דעשה שאינו זבוח, א"כ לכו"ע ליכא מלקות, דאין זה ל"ת אלא איסור עשה.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><b><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Guttman Mantova"; mso-ascii-font-family: Narkisim; mso-hansi-font-family: Narkisim;">ב]</span></b></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";"> תו י"ל
נפק"מ לענין שלא כדרך אכילה במי חלב. דהנה הגרעק"א ז"ל</span></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";"> בחי' לפסחים כ"ד ב' תוד"ה
פרט, כתב לצדד דבאבר מן החי כיון דחייב רק אם אוכל הבשר בהדי גידים ועצמות, והרי
אכילת עצמות הוי שלא כדרך אכילה, א"כ גם אם יאכל בשר האבר שלא כדרך אכילה
חייב, יעו"ש.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ומעתה,
לפי"ז יתחלק הדין לתלתא, דלדברי השעה"מ ז"ל דאיסור חלב הוי משום
אבר מן החי, א"כ גם אם ישתה החלב שלא כדרך חייב. אבל לדברי מהריט"א
ז"ל דהוי משום בשר מן החי, אינו חייב בשלכד"א, דהא בבשר מן החי
לכו"ע בעי' כדרך אכילה.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ולדעת
הפליתי ודעימי' ז"ל דאיסור חלב הוי משום 'יוצא' מאבמה"ח, בזה יש להסתפק האם
חייב נמי בשלא כדרך אכילה. ולכאו' תליא בפלוגתת רבנן בתראי ז"ל בגדר איסור
יוצא, האם איסור יוצא נידון כשם האיסור שממנו הוא יוצא וחמור כמותו, או דילמא הוי
שם איסור חדש והוא איסור כללי לכל היוצא מדבר האסור, עי' בדברי הראשית ביכורים
ז"ל בבכורות ו' ב'. והשתא, להצד דיוצא הוי כשם האיסור שממנו הוא </span></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">יוצא, א"כ
י"ל דיוצא מאמה"ח אסור נמי שלכד"א דדינו כשורש האיסור, אבל
להסוברים דיוצא אינו משום שם האיסור אלא הוא איסור אחר י"ל דאינו חייב באוכלו
שלא כדרך אכילה, ולדעת הנוב"י ז"ל דהוי משום יוצא מאיסור עשה שאינו
זבוח, פשיטא דפטור בשלכד"א. <o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><b><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Guttman Mantova"; mso-ascii-font-family: Narkisim; mso-hansi-font-family: Narkisim;">ג]</span></b></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";"> נפק"מ
לענין בן נח. דהנה להצד דחלב אסור משום אבר מן החי או בשר מן החי, א"כ כיון
דגוי מוזהר על אבר מן החי ובשר מן החי מוזהר נמי על חלב. ולא עוד, אלא דהילפותא
שלמדו בבכורות שם להתיר החלב לישראל נאמרה ולא לבני נח, וא"כ גם לבתר הילפותא
להתיר חלב, מ"מ גוי אסור בחלב. אבל להצד דהחלב אסור משום יוצא, י"ל דגוי
אינו מוזהר כלל על איסור יוצא, דדרשא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן לישראל נאמרה ולא
לבני נח. וכ"ש להצד דהחלב אסור משום יוצא מאיסור עשה שאינו זבוח, כיון
דב"נ אינו מוזהר כלל על השחיטה כ"ש שאינו מוזהר על החלב.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">והפליתי ז"ל בסי' פ"א פליתי סוס"ק ז' הק' אמאי לא
הוכיחו בגמ' דחלב בהמה טהורה מותר מהא דאברהם אבינו עליו השלו' נתן חלב למלאכים
שנדמו לו כערבים ואי נימא דחלב אסור היאך הכשילם. [</span></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">וכבר
העיר כן הדעת זקנים ז"ל לבעלי התוס' בפר' וירא</span></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">] וכתב, דכיון
דהצד לאסור חלב היינו משום דרשה דהטמאים, א"כ כ"ז בישראל אבל בב"נ
דבדידהו ליכא דרשא אינם אסורים בחלב יעו"ש. ואכתי קשיא להסוברים דהצד לאסור
החלב היינו משום אבר מן החי.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">מיהו י"ל דכיון דאמרי' בסנהדרין נ"ט א' מי איכא מידי
דלישראל מותר ולב"נ אסור, א"כ לבתר דהתירה התורה חלב לישראל מותר נמי
לב"נ. אמנם הרי לדעת ריש לקיש בחולין ל"ג א' דלא ס"ל הך כללא,
ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט ממלכים ה"י והי"ג נמי נראה דלא
ס"ל הך כללא והאריכו בזה האחרונים ז"ל, ולפי"ז הדרי' להא דלכאו'
חלב בהמה אסור לב"נ.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">שו"ר דהחת"ס ז"ל בתשו' יור"ד סי' י"ט, כתב
דאדרבא מהא דחזינן דאאע"ה הביא חלב למלאכים שנדמו לו כערבים ילפי' דחלב מותר
לב"נ, וחידוש הוא, ולא ילפי' מיני' לשאר מילי. ומה"ט דן שם לגבי ביצים
שאסור למוכרם לב"נ. אמנם, שם בסי' ע"ג כתב דליכא להוכיח מהא דאאע"ה
נתן להם חלב, די"ל דמיירי בחלב שנחלב מהבהמה לאחר שחיטה דתו אין בה משום
אבמה"ח.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk29915467"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">ברם, גם לדבריו ז"ל
בסי' י"ט אכתי הנפק"מ שכתבנו קיימת לענין מימי חלב לב"נ, דמהא
דאאע"ה ליכא למילף אלא לחלב ולא למימי חלב לדעת הרמב"ן והיראים ז"ל
הנ"ל דמימי חלב אינו בכלל היתרא דחלב, וא"כ להך גיסא דאיסור חלב הוי
משום אבמה"ח, יהי' הדין דב"נ אסור במימי חלב, ולא שייך בזה סברת מי איכא
מידי דלישראל מותר ולגוי אסור, דהא מימי חלב אסור נמי לישראל.<o:p></o:p></span></a></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29915467;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">וגדולה מזו
נלע"ד בעז"ה לחדש, דהנה החת"ס ז"ל שם כתב דגם להסוברים
דקיי"ל כהסברא דמי איכא מידי דישראל מותר ולנכרי אסור, מ"מ בביצת טריפה
דלישראל נמי אסור משום טריפה ממילא אסור לב"נ משום אבמה"ח, ומעתה
לפי"ז [</span></span></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29915467;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">להצד
דאיסור החלב הוי משום אבמה"ח ולא משום יוצא</span></span></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29915467;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">] יהי' הדין דחלב של בהמה טריפה אסור לב"נ, דלא שייך בזה מי
איכא מידי וכו' דהא אסור נמי ישראל משום איסור טריפה.<o:p></o:p></span></span></span></span></div>
<span style="mso-bookmark: _Hlk29915467;"></span>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">אלא דא"כ יש להק' קושיא מחודדת, לדעת הגר"ש ז"ל ברי'
דהנוב"י ז"ל בשו"ת נוב"י תנינא אהע"ז סי' מ"ב
דבב"נ לא אזלי' בתר רובא דהא דגלי לן קרא דאזלי' בתר רובא לישראל נאמר ולא
לב"נ יעוש"ה, ומעתה לפי"ז הרי בכל בהמה הא דלא הוי טריפה היינו
משום דאזלי' בתר רוב בהמות וכדאמרי' בחולין י"א א', וא"כ בגוי דלא אזלי'
בתר רובא יהי' הדין דבכל בהמה חיישינן לטריפה, והשתא להנ"ל דחלב של בהמה
טריפה אסורה לב"נ א"כ הדר דינא דכל חלב של בהמה אסור להם מספק שמא הוי
חלב טריפה, [וליכא בזה סברא דמי איכא מידי דלישראל מותר ולנכרי אסור, דאין זה דין
פרטי אלא דין כללי דבב"נ לא נאמר דינא ד'רוב'] וא"כ הדר תיקשי היאך
האכיל אאע"ה את המלאכים שנדמו לו כערבים בחלב.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">והנה לדעת החת"ס ז"ל גופי' לא קשיא, דהא איהו ז"ל
ס"ל בתשו' ח"ו סי' כ"ה דבבן נח לכו"ע אמרי' ספיקא דאורייתא
לקולא, וא"כ גם אם לא אזלי' בתר רוב בהמות מ"מ טפי מספק לא הוי
ובב"נ ספק איסור מותר, אבל להסוברים דבב"נ לכו"ע ספיקא דאיסורא
לחומרא, עי' בדברי הדרכי תשובה ז"ל בסי' ס"ב סק"י הביא כן מדברי
המלא הרועים ז"ל, הדק"ל. <o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">ובדרך החידוד נלע"ד
בעז"ה לתרץ קו' הדעת זקנים והפליתי ז"ל הנ"ל אמאי לא הוכיחו מהא
דאאע"ה נתן חלב למלאכים שנדמו לו כערביים. די"ל דהנה בבן נח ליכא איסור
חצי שיעור וכדכ' הפמ"ג ז"ל ביור"ד סי' ס"ב משב"ז
סק"א לדעת התוס' דשיעורים נאמרו גם לבני נח ובדידהו ליכא קרא ד'כל חלב' לרבות
חצי שיעור, והנה צירוף אכילת כזית בכדי אכילת פרס נמי ליכא בבן נח, דבישראל הוי
הלכה למשה מסיני וכדכ' רש"י ז"ל בסוכה מ"ב ב' ד"ה בכדי וההלכה
לישראל נאמרה ולא לב"נ, ומעתה כיון דשיעור איסור חלב הוי ברביעית ואין הדרך
לשתות רביעית בב"א לפיכך לא חשש ליתן להם חלב.</span></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";"><o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><b><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Guttman Mantova"; mso-ascii-font-family: Narkisim; mso-hansi-font-family: Narkisim;">ד]</span></b></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";"> תו י"ל
נפק"מ בחצי שיעור ממי חלב, דהנה הגרעק"א ז"ל בחי' לחולין ק"כ
א' לחדש יצא דלדעת הרמב"ם ז"ל הנ"ל דאין לוקין על איסור יוצא, יהי'
הדין דליכא איסור חצי שיעור, דטעמא דח"ש אסור היינו משום דחזיא לאיצטרופי,
וכל שבצירופו ליכא מלקות לית לן בה, אבל מדברי התוס' בשבת צ"א א' לענין תרומה
טמאה הוכיח הגרעק"א ז"ל דגם היכא דליכא מלקות איכא איסור ח"ש,
יעו"ש.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">והשתא לפי"ז, יתחלק הדין בתלתא. דלהצד דאיסור חלב הוי משום
אבמה"ח, א"כ חצי שיעור אסור, דעל אבמה"ח איכא מלקות. ולהצד דאיסור
החלב הוי משום יוצא מאבמה"ח, א"כ בחצי שיעור מזה באנו למחלוקת
הרמב"ם ז"ל והתוס'. <o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">ולדעת הנוב"י ז"ל דאיסור החלב הוי משום יוצא מאיסור עשה
שאינו זבוח, הנה לפי"ז חמור יותר, ואפי' פחות מכזית אסור לגמרי אפי'
לר"ל דח"ש מותר מן התורה. ובהקדם, הא דייסד הפמ"ג ז"ל בפתיחה
להל' שחיטה השורש הב' דאיסור עשה שאינו זבוח כיון דלא כתיב בי' אכילה בלשון ציווי
או מניעה, שיעורו בכל שהוא. ומעתה לפי"ז י"ל דה"ה לענין יוצא מדבר
שאינו זבוח דיהי' הדין דשיעורו בכל שהוא.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><b><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Guttman Mantova"; mso-ascii-font-family: Narkisim; mso-hansi-font-family: Narkisim;">ה]</span></b></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";"> נפק"מ
למימי חלב של אשה, דהנה בכתובות ס' א' ילפי' מקרא דכתיב 'את הגמל כי מעלה גרה הוא'
ודרשי' הוא טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא דחלב אדם מותר, והמ"מ ז"ל
בפ"ב ממאכ"א ה"ג הנ"ל כתב דהדרשא קאתי למימר דליכא איסור יוצא
מדבר שאסור באיסור עשה אלא בל"ת ובשר אדם אין בו אלא איסור עשה </span></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 10.0pt;">[עי'
בדברי הש"ך ז"ל יור"ד סי' ע"ט סק"ג, ועי' בדברי
הרדב"ז ז"ל בשו"ת ח"ו סי' ב' אלפים ק"א]</span></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">, אמנם
הריטב"א ז"ל בכתובות שם כתב חידוש גדול דגם באדם איכא איסור
אבמה"ח. <o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">ומעתה לפי"ז נמצא דלדעת הריטב"א ז"ל, לולי הדרשא
להתיר חלב אדם, הו"א דחלב אשה אסור מדין אבמה"ח או מדין יוצא
מאבמה"ח, וא"כ גם לבתר הילפותא דחלב אדם מותר מ"מ לדעת הרמב"ן
והיראים ז"ל הי' מן הדין דמימי חלב של אשה אסור דהילפותא להתיר חלב לא קאתי
אמימי חלב וכנ"ל.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">אבל לדעת הנוב"י ז"ל דחלב לא הוי אבמה"ח ולא יוצא
מאבמה"ח אלא יוצא מאיסור עשה שאינו זבוח, הנה לפי"ז בחלב אשה דאין זה
מצות זביחה לא שייך כלל לאסור החלב, והא דבעי' קרא היינו משום דהו"א לאסור
החלב מדין יוצא מבשר האדם שאסור בעשה וכנ"ל מדברי המ"מ ז"ל,
וקמ"ל קרא דבאיסור עשה ליכא איסור יוצא, וא"כ גם מימי חלב בכלל השריותא,
דגם בזה ליכא איסור יוצא.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";">מיהו זה אינו, דע"כ לא קאמרי הרמב"ן והיראים ז"ל
דמימי חלב אינו בכלל ההיתר אלא בחלב בהמה דהילפותא להתיר היינו מדכתיב בקרא 'חלב'
ובזה ס"ל דמימי חלב אינו בכלל חלב, אבל בחלב אדם אין הילפותא להתיר מדכתיב
חלב, אלא מדכתיב הוא, ולא נזכר שם חלב, אלא היתר כללי הוא דהיוצא מן האדם מותר
ומה"ט ילפי' התם נמי לדם אדם שהוא מותר, וא"כ פשיטא דגם מימי חלב של אשה
בכלל ההיתר.<o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><b><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Guttman Mantova"; mso-ascii-font-family: Narkisim; mso-hansi-font-family: Narkisim;">ו]</span></b></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29286646;"><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";"> י"ל
נפק"מ בחלב של חיה. דהנה דעת ר"מ בחולין ק"ב א' דאבר מן החי אינו
נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד, והשתא להצד דחלב אסור משום דהוי אבמה"ח או משום
יוצא מאבמה"ח א"כ לדעת ר"מ חלב של חיה מותר ונפק"מ למי חלב.
אבל לדעת הנוב"י ז"ל דההו"א לאסור חלב היינו משום יוצא מאיסור עשה
שאינו זבוח, א"כ בחיה דאיכא נמי איסור עשה דאינו זבוח גם החלב אסור
ונפק"מ למי חלב.</span></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: "Narkisim","sans-serif";"><o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">תמצית העולה מהדברים.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">א] בגמ' ילפי' מקרא דחלב בהמה טהורה
מותר באכילה, דהו"א דכיון דבא מן החי יאסר משום אבמה"ח.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ב] מצינו ג' דרכים בביאור ההו"א,
א] הש"ך והשעה"מ ז"ל כתבו דהדברים כפשטן דהו"א דחלב הוי
אמה"ח, ומהריט"א ז"ל כתב דהו"א דהוא כבשר מן החי. ב] הפליתי
ז"ל כתב דהו"א דיאסר משום יוצא מאבמה"ח, ג] הנוב"י ז"ל
כתב דהו"א דיאסר דיוצא מאיסור אינו זבוח.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ג] נראה דאין זה רק פלוגתא בביאור
ההו"א, אלא נוגע להלכה, לדעת הרמב"ן והיראים ז"ל דמימי חלב אסור
דבזה ליכא קרא להתיר.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ד] ויש לחדש בע"ה ו' נפק"מ
מחודשות.<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>א] האם איכא מלקות במימי
חלב,<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>ב] האם איכא איסור לאכול מימי חלב
שלא כדרך אכילה,<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>ג] נפק"מ האם בן נח
מוזהר על מימי חלב, וכן נפק"מ בחלב של בהמה טריפה האם אסור לב"נ, <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>ד] האם איכא איסור לאכול חצי שיעור מימי
חלב,<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>ה] נפק"מ במימי חלב של
אשה,<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>ו] לר"מ דליכא איסור
אבמה"ח בחיה, האם איכא איסור במימי חלב של חיה. </span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk29898882;"></span><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></div>
<br /></div>
אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-55058104506102710342020-01-08T07:45:00.000-08:002020-01-08T07:45:07.088-08:00ציצית ונגעים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br /><br />מנחות לז ע"ב<br /><br /><br />נחלקו חכמים ורבי ישמעאל, במה שנאמר בתורה: "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה", אם כל כנף מצוה נפרדת, או שכל ארבעת הכנפות הם מצוה אחת. שואלת הגמ': "מאי בינייהו", הרי הכל מודים שיש להטיל את הציצית בארבע הכנפות, שהרי נאמר מפורש: "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה". מעתה, מהי הנ"מ בין רבי ישמעאל שסובר: שארבעתם ארבע מצוות לבין חכמים הסבורים: שכולם מצוה אחת. "אמר רב יוסף סדין בציצית איכא בינייהו". אנו יודעים: שמצות ציצית דוחה איסור כלאים "גדילים תעשה לך צמר ופשתים יחדיו", כל זה כשמתקימת מצות ציצית, ואם לא הטיל ציצית בארבע כנפות, לדעת חכמים: לא התקימה מצות ציצית, ואין לנו את העשה שידחה את הלא תעשה. מי שילבש בגד פשתן שיש בו שלוש ציציות של צמר ילקה משום כלאים, משא"כ אליבא דרבי ישמעאל שכל כנף הרי זו מצוה נפרדת, נמצא שגם בבגד של שלש ציציות מתקימות שלש מצוות עשה של ציצית שיש בהן לדחות לא תעשה של כלאים.<br /><br />הגאון המפורסם רבי מנחם זמבה מקשה מדברי גמרתינו על יסוד מעניין אותו מחדש הרמב"ם בפירושו למשניות בסוף מסכת נגעים: הרמב"ם שם תמה: מדוע לא נוהגת בזמן הזה מצות טהרת המצורע, הרמב"ם סבור: שגם הכהנים בני זמנינו כאשר הם מהמשפחות המיוחסות יש להם כל דיני כהונה, טהרת המצורע כוללת מצות ציפורים. דהיינו: 2 ציפורים אחת נשחטת והשניה יחד עם עץ ארז ואזוב ושני תולעת מטבלים במים ומזים בהם על המצורע והצפור נשלחת זו מצוה אחת, ואח"כ ישנה מצות תגלחת שעל המצורע להתגלח פעמיים, פעם אחת בשלב של הצפורים, ופעם נוספת שבוע אח"כ. מלבד שתי מצוות אלו ישנה מצוה שלישית של קרבנות המצורע. כל עוד המצורע לא מביא קרבנות הרי הוא בגדר של מחוסר כפורים, אבל אין הקרבנות מעכבות את טהרת המצורע בצפורים ובתגלחת. מעתה שואל הרמב"ם: נכון שבזמן הזה שאין לנו אפשרות להביא את קרבנות המצורע, שהרי בעוונותינו חרב בית המקדש, אבל כיון שמצות הקרבנות אינה מעכבת את מצות הטהרה, מדוע שלא תנהג מצות טהרת מצורע גם בזמן הזה, הרי את הצפורים והתגלחת ניתן גם לעשות היום. עונה על כך הרמב"ם ביסוד מעניין: תגלחת מצורע יש בהם גם עבירה, שהרי אסור לאדם להקיף את שער ראשו, והגמ' במס' יבמות אומרת: שכל מצורע כאשר הוא נטהר ע"י תגלחת, יש כאן מצב של עשה דוחה לא תעשה. מצות התגלחת דוחה את לא תעשה של "בל תקיף". אומר הרמב"ם: כאשר אנו באים לדחות איסור של לא תעשה ע"י מ"ע, לא ידחה הלאו, אלא כאשר יבוא העשה על צד השלימות. ז"א, למרות שמצות הקרבנות אינה מעכבת את מצות התגלחת, מ"מ זה ברור שהשלימות של טהרת המצורע לא תושלם, אא"כ יובאו גם הקרבנות. נמצא, שהמצוה של תגלחת אינה בשלימות בזמן הזה, משום חוסר האפשרות להקריב קרבנות, אם לא היתה עבירה בתגלחת היינו אומרים מדוע שלא נקיים את המצוה הזו בזמן הזה, אבל כיון שיש כאן עבירה, ואנו צריכים להגיע לכח של עשה דוחה לא תעשה, אין אפשרות לעשה לדחות את הלא תעשה, אם העשה אינו בא על צד השלימות, ע"כ יסודו המעניין והנפלא של הרמב"ם.<br /><br />מקשה הגאון רבי מנחם זמבה מדברי גמרתינו: הרי גם רבי ישמעאל מודה שהמצוה בשלימות היא "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה", כמובן שהמצוה בשלימות היא כאשר יש ציצית בארבע כנפות הבגד, מדוע א"כ נאמר בגמרתינו שאליבא דרבי ישמעאל שכל כנף היא מצוה בפני עצמה ניתן גם לדחות את עבירת הכלאים ע"י המ"ע של הכנף האחת, לו יהיה כדברי רבי ישמעאל שכל כנף זו מצוה בפני עצמה, אבל עדיין לא תבוא המצוה בשלימות, כל עוד לא יושלמו הציציות בארבע הכנפות. הגאון נשאר בקושיא.<br /><br />יש אולי מקום ליישב את קושייתו. יש מקום להבדיל בין חיסרון בית המקדש לבין חיסרון חוטי הציצית, שהרי זה ברור שבזמן שבית המקדש היה קיים, נהגה טהרת מצורע גם בחוץ לארץ כפי שנאמר במשנה האחרונה בנגעים, וה"ז ברור שאדם שגר בחו"ל גם אם הוא עני ואין ידו משגת לנסיעה לא"י ולהבאת הקרבנות לא יהיה בזה משום עיכוב לקיים בינתיים את מצות הציפורים והתגלחת למרות שהמצוה לא באה על צד השלימות עד שלא יוקרבו הקרבנות, אין אנו מתייחסים לחיסרון הזה כחיסרון שלא יוכל להימנות, כחיסרון שמעכב בשלימות המצוה. אנו אומרים סוף סוף ברבות הימים ישיג אותו אדם דל כסף כדי לנסוע לארץ ישראל ולהביא את קרבנותיו, רק בזמן הזה כאשר חרב בית המקדש ובאופן הילכתי אין לנו אפשרות להקריב קרבנות אז מצות התגלחת נקראת מצות עשה שאינה באה על צד השלמות. אבל אותו אדם מסוים שכרגע אין לו חוטי ציצית לכנף אחת לא נוכל לומר שהמצוה הזו לא באה על צד השלמות, היא תבוא לצד השלימות כאשר לא תהיה לאותו אדם בעיה של חיסרון כיס והוא ישיג את שאר חוטי הציצית לארבע כנפות.<br /><br />(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)</div>
אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-79357723923072987642019-12-26T17:11:00.000-08:002019-12-26T17:11:19.753-08:00דין בן נח בקידוש השם <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
הגאון רבי אריאב עוזר שליט"א<br />
<div class="WordSection1" dir="RTL">
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal; text-align: center;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt; letter-spacing: 1.0pt;">דין <st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname>
בקידוש השם<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
</div>
<b style="mso-ansi-font-weight: normal;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;"><br clear="all" style="mso-break-type: section-break; page-break-before: auto;" />
</span></b>
<br />
<div class="a0" dir="LTR">
<b style="mso-ansi-font-weight: normal;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">[אין <st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname> מצווה בקידוש השם; האם מותר
לו ליהרג ולא לעבור]<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">א) סנהדרין עד: בעו
מיניה מר' אמי, <st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname>
מצווה על קדושת השם [למסור נפשו על מצוותיו] או אין מצווה על קדושת השם. אמר אביי
ת"ש שבע מצות נצטוו בני נח, ואם איתא תמני הויין. א"ל רבא אינהו וכל
אבזרייהו. מאי הוי עלה אמר רב אדא בר אהבה אמרי בי רב כתיב [בנעמן] 'לדבר הזה יסלח
ה' לעבדך בבא אדני בית רמון להשתחות שמה והוא נשען על ידי והשתחויתי' וכתיב 'לך
לשלום' וכו'.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">ופסק הרמב"ם
(מלכים י,ב): <st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname>
שאנסו אנס לעבור על אחת ממצותיו - מותר לו לעבור, אפילו נאנס לעבוד ע"ז עובד
לפי שאינן מצווין על קדוש השם. ופירש הכס"מ שלפי גרסתו בגמרא נפשטה הבעיה
שאינו מצווה, מנעמן. וכגרסה שנקטו התוס' שם. [לא כגרסתנו שהספק לא נפשט,
כפרש"י].<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">ויש לדקדק בלשון
הרמב"ם <span style="letter-spacing: 1.0pt;">'מותר</span> לו לעבור', שאם ירצה
ליהרג ולא לעבור הרשות בידו. אמנם לענין ישראל בשאר מצוות מלבד שלש עבירות חמורות,
פסק הרמב"ם [יסוה"ת ה,א ד - דלא כהתוס' בע"ז כז: ועוד ראשונים] שאם
מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו. ויש לעמוד על פשר חילוק זה שבין <st1:personname productid="ישראל לבן" w:st="on">ישראל לבן</st1:personname> נח.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">לגוף שאלה זו, האם
רשאי <st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname> ליהרג
ולא לעבור, או שמא אסור לו משום 'אך את דמכם לנפשתיכם אדרש', בספר פרשת דרכים
(בדרוש השני) הביא שנחלקו הקדמונים בדבר; מהרימ"ט בדרשותיו (ס"פ תולדות)
נקט לאסור, ומהר"ש יפה בפירושו יפה תאר (על מדרש רבה פרשת נח) נקט להתיר,
שפירש מה שאמרו במדרש 'ואך את דמכם יכול כחנניה מישאל ועזריה ת"ל ואך' -
כלומר שאם מוסר עצמו למיתה על מצוותיו כחנניה מישאל ועזריה, אינו בכלל איסור זה.
והוכיח כן (ע"ש בפר"ד בהמשך הדברים, עפ"י היפ"ת פרשת וישב) מאברהם
אבינו שמסר עצמו למיתה באור כשדים, הגם שאינו מצווה בדבר. והרי לגבי <st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname> אין מקור לחלק בין שלש עבירות
לשאר עבירות, א"כ משמע שמותר לו למסור עצמו למיתה אם ירצה ולא לעבור על אחת
ממצוותיו [וכבר האריך בפרשת דרכים בראיה זו, דתליא אם היו לאבות דיני 'בני נח', או
שמא לענין כמה דברים היו נוהגים בהם דיני ישראל<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftn1" name="_ftnref1" style="mso-footnote-id: ftn1;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span style="font-family: "david" , "sans-serif";"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;"><span dir="RTL"></span>[א]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a>].<o:p></o:p></span></div>
<div class="2" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">[הראיה מתמר; דין 'יהרג ואל יעבור'
בשפיכות דמים ובהלבנת פנים בב"נ]<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">וכן בספר משך חכמה
(בדרוש שבסדר וזאת הברכה) נקט כן מדנפשיה, והוכיח מתמר שהיתה מוכנה לישרף ולא
להלבין פני אדם - משמע שמותר ל<st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname>
למות ולא לעבור. וזה כדעת מהר"ש יפה וכדיוק הנ"ל בלשון הרמב"ם. אלא
שאת ההוכחה מתמר לכאורה יש לדחותה, אם נניח שתי הנחות דלהלן; -<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">הנחה ראשונה, סברת
הפרשת-דרכים (שם ד"ה ודע דנחלקו) ששפיכות דמים שאני משאר שש מצוות, שאם
אונסים <st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname> להרוג
או ליהרג - אסור לו להרוג, דהא אף בישראל לא מקרא נפקא אלא מסברא דמאי חזית דדמא
דידך סומק טפי מדמא דחברך דלמא דמא דחברך סומק טפי, וסברא זו קיימת בב"נ כמו
בישראל. והביא סעד לדבר מדברי הרא"ם. ואם כי יש שנראה מדבריהם שלא
כהפר"ד (כן פשט לשון המאירי בסנהדרין עד, וכ"ד מהר"ש יפה), אבל
סברתו מחוורת.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">הנחה נוספת - אם נפרש
הא דאמרינן (בסוטה י) נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים,
כתמר - דדינא הוא ולא דרך הפלגה בעלמא, כדעת התוס' שם ורבנו יונה (בשערי תשובה
ח"ג קלט)<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftn2" name="_ftnref2" style="mso-footnote-id: ftn2;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span style="font-family: "david" , "sans-serif";"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;"><span dir="RTL"></span>[ב]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a>.
[התוס' העירו מה טעם לא נמנית הלבנת פנים עם שאר ג' עבירות חמורות דיהרג ואל
יעבור. ופירשו משום שלא נקט אלא המפורשות בתורה. אך מדברי רבנו יונה מבואר שנכלל
זה ב'שפיכות דמים', דאינהו וכל אביזרייהו קאמר<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftn3" name="_ftnref3" style="mso-footnote-id: ftn3;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span style="font-family: "david" , "sans-serif";"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;"><span dir="RTL"></span>[ג]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a>].
ולא כהמאירי שנקט (שם ובברכות מג:) שלא אמרו כן אלא דרך הערה וצחות.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">לפי שתי הנחות הללו
הרי נראה לכאורה שתמר היתה מחוייבת על פי דין ליהרג ולא להלבין פני יהודה, ואין
להביא ממנה ראיה לשאר עבירות דבן נח רשאי להחמיר וליהרג.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">ולא היא, דהלא נראה
שאף אם הלבנת פנים נחשבת כעין רציחה, אין שייך לומר בזה סברת 'מאי חזית דדמא דידך
סומק טפי', שהרי ודאי נטילת נפש ממש חמורה מהלבנה. תדע, שהרי לא הותרו שאר עבירות
אלא במקום פיקוח נפש, ולא שמענו מעולם התר איסורים משום הצלה מהלבנת פנים [וגם אין
עולה על הדעת שהבא להלבין פני חברו, שיהא לו דין 'רודף' שאין לו דם]<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftn4" name="_ftnref4" style="mso-footnote-id: ftn4;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span style="font-family: "david" , "sans-serif";"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;"><span dir="RTL"></span>[ד]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a>.
וא"כ אם באנו מצד הסברא גרידא ד'מאי חזית', בדין היה שאם יאמרו לו הלבן פני
חברך או נהרגך - ילבין ולא יהרג, שאין לטעון כנגדו מאי חזית דדמא דידך סומק טפי
מדחברך, כי הסברא נותנת שהלבנת פנים אינה כנטילת נפש ממש. ועל כרחך לומר שמה שנקטו
התוס' ורבנו יונה שחייב למסור עצמו למיתה ולא להלבין הוא מטעם אחר. וזה על פי מה
שכתבו האחרונים דנהי דתחילת הדין ד'יהרג ואל יעבור' בשפיכות דמים הוא משום הסברא
דמאי חזית, אבל סוף דינא שאף במקום דליכא להאי סברא, חייב למסור עצמו למיתה ולא
לעבור על איסור רציחה, וכמו שיתבאר.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">ויסוד הדברים
עפ"י דברי הרמב"ם (יסודי התורה ה,ה) באנסים שאמרו לקבוצת אנשים תנו לנו
אחד ונהרגנו ואם לאו נהרוג כולכם, אפילו יחדו איש פלוני - יהרגו כולן ואל ימסרו
להם נפש אחת מישראל [מלבד אם אותו אחד שייחדו, חייב מיתה כשבע בן בכרי]. ומקור
הדברים בירושלמי, כדעת ריש לקיש. והקשה הרמ"ך הלא הטעם שבאונס על שפיכות דמים
יהרג ואל יעבור הוא משום סברת 'מאי חזית דדמך דידך סומק טפי', וטעם זה אינו שייך כאן
שהרי אותו אדם בכל אופן ייהרג כי גם אם לא ימסרוהו הלא יהרגו את כולם, וא"כ
מה טעם לא ימסרו להם האחד. וכתב הכס"מ שסברת 'מאי חזית' אינה עיקר הטעם אלא
קבלה היתה בידם דבשפיכות דמים יהרג ואל יעבור אלא שנתנו טעם מסברא היכא דשייך, אבל
גם במקום שאין קיימת הסברא, דינא הוא דיהרג ואל יעבור. ולכאורה הדברים מחודשים,
היכן שמענו קבלה זו. אבל כבר ביארו האחרונים את מקור הדבר (ע' בחמדת שלמה
או"ח לח, וכ"ה בחדושי הגרשש"ק כתובות ג, זכרון שמואל סה,ט), על פי
מה שלמדו בגמרא (פסחים כה:) מקור הדין דיהרג ואל יעבור בגילוי עריות - מהקש נערה
המאורסה לרוצח, דכתיב בה 'כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה'. הרי
זה בא ללמד ונמצא למד, מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור.
ושפיכות דמים גופיה מנלן, סברא הוא וכו'. וא"כ נראה דלבתר דילפינן נערה
המאורסה מרוצח, שוב יש לנו להקיש רוצח לנערה המאורסה, וכמו בנערה המאורסה דינא הוא
דיהרג ואל יעבור מצד חומר האיסור, הגם שאין שם הסברא ד'מאי חזית', הכי נמי ברוצח,
דינא הוא דיהרג ואל יעבור משום חומר העבירה, גם במקום דליכא הסברא. ועל כן אף
בגוונא ד'תנו לנו אחד מכם' דליכא הסברא ד'מאי חזית' מ"מ יהרגו ולא יימסרו.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">ואם כן זהו הביאור גם
כן בדברי התוס' ורבנו יונה, שאמנם בהלבנת פנים ליכא להסברא ד'מאי חזית' כאמור, אך
כיון שמצד חומר העבירה הוא כאביזרייהו דרציחה, נאמר בו הדין דיהרג ואל יעבור
כברציחה. והנה כל זה שייך בישראל, אבל ב<st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן
נח</st1:personname> שאין בו דינא דיהרג ואל יעבור בגילוי עריות ובשאר עבירות,
הרי גם בשפיכות דמים אין דינו ליהרג אלא כשקיימת סברת 'מאי חזית' וכדברי
הפר"ד הנ"ל. וא"כ בהלבנת פנים העומדת מול מסירת נפש דליתא להך סברא
כאמור, הדרינן לדין הכללי ב<st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname>
שיעבור ואל יהרג. ואם כן הרי קמה הראיה מתמר ש<st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname> רשאי להחמיר ולמסור את עצמו להריגה על מצוותיו,
שאם אינו רשאי, כיצד היה מותר לה למסור עצמה והלא מצד הדין לא היתה מחויבת בדבר.<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftn5" name="_ftnref5" style="mso-footnote-id: ftn5;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span style="font-family: "david" , "sans-serif";"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;"><span dir="RTL"></span>[ה]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">העולה מכל זה, שאמנם
כנים הדברים בדיוק לשון הרמב"ם ש<st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן
נח</st1:personname> רשאי להחמיר על עצמו וליהרג ולא לעבור, ומקורו נאמן ממעשה
דאור כשדים ומעשה תמר, ומדברי המדרש לפי פירוש היפ"ת הנ"ל, אלא שצריך
לבאר החילוק בין <st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname>
ובין ישראל שלדעת הרמב"ם אסור לו ליהרג על שאר מצוות.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="a0" dir="LTR">
<b style="mso-ansi-font-weight: normal;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">[ההבחנה בין
אונס על המצוה ובין דין 'בכל מתרפאין']<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="2" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">[דין 'בכל מתרפאין' ב<st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname>]<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">ב) לבאר זאת, יש
להקדים ולבסס חילוק נוסף המדוייק בדברי הרמב"ם שם, בין <st1:personname productid="ישראל לבן" w:st="on">ישראל לבן</st1:personname> נח. ובבאור אותו
החילוק יתבאר גם נידון דידן; בדין ישראל כתב הרמב"ם (יסוה"ת ה,ו) כענין
שאמרו באונסין כך אמרו בחלאים. כיצד מי שחלה ונטה למות ואמרו הרופאים שרפואתו בדבר
פלוני מאיסורין שבתורה - עושין, ומתרפאין בכל איסורין שבתורה במקום סכנה, חוץ
מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכת דמים שאפילו במקום סכנה אין מתרפאין בהן. דין
זה לא הובא ברמב"ם לענין <st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname>,
לומר כשם שאינו מצווה על קידוש השם באונסין כך גם בחלאים, מותר לו להתרפאות בכל
הדברים האסורים לו. ומזה דייק המנחת-חינוך (רצו,ג) וכבר קדמו בחמדת שלמה
(או"ח לח), שאכן בב"נ ליכא להאי דינא, ואסור לו להתרפאות באיסורין,
[ודלא כהפר"ד (בדרוש השני) שנקט להתירא. וע' בהגהות רעק"א (יו"ד
סב) שציין לפמ"ג בתבת גמא שנסתפק בזה].<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">וטעם החילוק מתבאר
עפ"י דברי התוס' בסנהדרין (עד: ד"ה <st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname>), שהקשו על מה דאמרינן בגמרא שאין <st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname> מצווה על קידוש השם, והלא רק
בישראל נאמר 'וחי בהם' ודרשינן ולא שימות בהם, אבל בלאו הך קרא הלא מחויב למסור
עצמו למיתה, וא"כ ב<st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname>
דלא כתיב 'וחי בהם' מדוע לא יצטרך למסור עצמו. ותירצו [ומבואר יותר בתורא"ש]
דכל מאי דאצטריך 'וחי בהם' אינו אלא כדי שלא ללמוד משלש עברות חמורות שחייב למסור
את הנפש, אבל מצד הסברא הפשוטה, לא היה מחוייב למסור נפשו, על כן <st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname> אינו חייב למסור עצמו הגם דלא
כתיב בהו 'וחי בהם'. ובבאור הסברא מצינו שני אופנים; -<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">החמד"ש ביאר על
פי מה שהוכיח מהסוגיא בע"ז (נד) שמעשה הנעשה באונס, לא רק שאין חייבים עליו,
אלא המעשה אינו מתייחס אל האדם העושהו, כאילו נעשה מאליו. וייסד זאת מהא דאמר ר'
זירא (בע"ז נד) שאם אנסו אדם להשתחוות לבהמה, הגם שבדין הוא ליהרג ולא לעבור,
אם עבר והשתחוה לא נאסרה הבהמה לגבוה משום 'נעבד', דאונס רחמנא פטריה - הרי שהאונס
אינו מתייחס אל האדם כלל, הלכך אין שם 'נעבד' עליה. ועל כן כשאונסים אדם לעבור על
אחת מן המצוות, מצד הסברא המוקדמת היה מותר לו לעבור, דאונס כמאן דלא עבד, אלא
שבשלש עבירות חמורות גילתה תורה שחייב לקדש את השם ולמסור את הנפש, ולכך אצטריך
'וחי בהם' בישראל, דלא נילף מג' עבירות, משא"כ ב<st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname> אין צריך קרא. ובמנחת חינוך
נראה סברא אחרת: כשם שמצינו שיעור בחיוב האדם במצוות עשה, עד חומש מנכסיו, כך גם
בשאר איסורים, סברא היא שאינו מחוייב למסור נפשו כדי לקיים המצוה, ששיעור החיוב
במצוה הוא עד כדי חיי נפשו של האדם.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">הנה בין למר בין למר
למדנו שזה ש<st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname>
אינו מצווה למסור את הנפש, יסודו מסברא ולא מקרא. ואם כן הדעת נותנת שזה אמור רק
כאשר המצוה היא המסכנת את חייו, וכגון אנס האומר עבור או תיהרג, הרי סיבת הסכנה
היא המצוה, ע"י שהרשע כרכן זו בזו. באופן זה מצב האונס מתיר לו את המעשה
ומפקיע את ההתייחסות אחריו (כהחמד"ש), או (לסברא השניה) עכ"פ אמרינן
שאינו חייב לקיים המצוה כאשר המצוה מסכנת את חייו, כי מעיקרא ניתן שיעור למצוה עד
כדי נטילת הנפש. לא כן בחולה אשר מחלתו היא המסכנתו, ובא מיוזמתו להציל עצמו על
ידי איסור - בזה אין הסברא הפשוטה מחייבת התר כלל, שהרי אין כאן אונס על המעשה
עצמו, אלא האדם נתון מעיקרא במצב מסוכן ובא מרצונו להינצל ממנו על ידי עשיית
איסור. וגם אין כאן נידון של שיעור במצוה לומר שאינו חייב למסור הנפש בשביל המצוה,
כי אדרבה, הוא בא לעבור על המצוה ולמסרה בעד נפשו - בזה לא שמענו כל התר, שהרי אין
המצוה גורמת את נטילת הנפש אלא הסכנה באה ממקום אחר.<span class="MsoPageNumber"><span style="font-family: "david" , "sans-serif";"> </span></span><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="2" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">[נפקותות נוספות בהבחנה זו; עבר ולא
נהרג; הצלת אבר; מציל עצמו באבר חברו ובממונו]<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">יסוד חילוק זה מבואר
ברמב"ם - כפי שהסבירו האחרונים (הנ"ל ובאו"ש ועוד); לענין אונסין
כתב הרמב"ם (שם בה"ד) שאף בשלש עברות שדינן ביהרג ואל יעבור, אם עבר
וביטל מצות עשה דקידוש השם ועבר על מצות לא תעשה של חילול השם, מ"מ אין מלקים
אותו מפני שעבר באונס. ואילו לענין התרפאות בג' עבירות כתב (בה"ו) שאם עבר
ונתרפא - עונשים אותו בית דין העונש הראוי לו. הרי להדיא שבאופן זה אין כאן שם
'אונס' על המעשה לפוטרו.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">וא"כ בדווקא לא
הביא הרמב"ם הך דינא ד'בכל מתרפאין' גבי <st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname>, כי אכן אין לו התר זה, דדוקא בישראל דכתיב 'וחי
בהם' למדנו דמתרפא באיסורין, משא"כ <st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן
נח</st1:personname> דלא כתיב ביה קרא, ורק מצד הסברא אינו מחוייב למסור נפשו על
קידוש השם, הלכך להתרפא מיזמת עצמו על ידי עבירה, אינו מותר [ומה שהוצרכו התוס'
לומר דאצטריך 'וחי בהם' כי היכא דלא נילף מג' עבירות - כי בגוונא דאנסין מיירו,
ואמנם המ"ל דאצטריך קרא לדינא דבכל מתרפאין כאמור].<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">ויש להביא ראיות
נוספות לחילוק זה; הש"ך (ביו"ד קנז סק"ג) הסתפק בסכנת אבר, אי דמי
לממון או לנפשות, [כגון שאומרים לו לאדם עבור או ניטול אבר]. וציין לאו"ח שכח
סי"ז, וסיים 'ונראה לקולא'. ולכאורה אין לדבריו פשר, שהרי באו"ח שם
מבואר שאין מחללים שבת על סכנת אבר [אם לא במקום שעלול הדבר לבוא לסכנת נפשות], וא"כ
מהו שהראה מקום לאסור וסיים לקולא. אך לפי האמור מובנים דבריו, שרצונו לומר
אעפ"י שלענין התרפאות אנו נוקטים להחמיר, שאין לו לאדם ליזום רפואה להציל אבר
כשכרוך הדבר בחילול שבת, מ"מ לענין אנס המאיים על האבר נראה לקולא. והטעם
כנ"ל, דשאני היכא שהמצוה היא המסכנת את האבר, בזה מסתבר לילך לקולא שאינו
חייב למסור את האבר בשביל המצוה [אם מטעם דאונס כמאן דלא עביד, או משום סברא
בשיעור החיוב], ולא דמי לעבירה מרצון כדי להציל האבר מסכנה, שזה לא הותר, שהרי
מקור הך דינא דמתרפאין באיסורין הוא רק משום קרא ד'וחי בהם' ולא מסברא כאמור,
וא"כ כלפי זה אמרינן דדווקא כשהדבר נוגע לחיים ממש, אמר קרא 'וחי' ולא שימות,
אבל לא בחיי אבר<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftn6" name="_ftnref6" style="mso-footnote-id: ftn6;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span style="font-family: "david" , "sans-serif";"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;"><span dir="RTL"></span>[ו]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">עוד יש להכריח את עיקר
החילוק, ממה שכתב בהגהה במרדכי (בסנהדרין שם - בשם ר"ב. וכן צדד בכפו"ת
יומא פב) שאם אונסים אדם לקטוע אבר לחברו, ואם לאו יהרגוהו - רשאי לקטוע ולא
ליהרג. ועתה, אם נבוא להשוות דין 'מתרפאין' לדין 'אונסין' הרי יצא שאדם חייו
נתונים בסכנה, מותר לו ליטול אבר מחברו בעל כרחו כדי להציל את חייו - וזה ודאי אין
נראה כלל. וכבר נתבאר הדבר במק"א עפ"י הגרשש"ק והגרש"ר טעם
הדבר, שאעפ"י שאין זו אלא עבירת לאו ד'פן יוסיף' והרי כל הלאוין הותרו במקום
פיקוח נפש, מ"מ לאו כל כמיניה ליטול אבר של חברו כדי להציל עצמו, שאין לו
לאדם זכות ושליטה בשל חברו, ואין הדבר בא מעיקרא לידי שאלת דחיית איסורים.
משא"כ בההיא דהמרדכי שאונסים אותו לכך, אז הנידון הוא למסור עצמו למיתה בגלל
מניעת לקיחת אבר חברו - וזה אינו חייב.<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftn7" name="_ftnref7" style="mso-footnote-id: ftn7;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span style="font-family: "david" , "sans-serif";"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;"><span dir="RTL"></span>[ז]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a>
הרי חזינן חילוק זה שבין דבר הבא מיוזמת האדם כדי למנוע סכנה, ממצב שהאיסור עצמו
מהוה את סיבת הסכנה<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftn8" name="_ftnref8" style="mso-footnote-id: ftn8;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span style="font-family: "david" , "sans-serif";"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;"><span dir="RTL"></span>[ח]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a>.
<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">וכן יש לבאר שיטת
רש"י (בב"ק ס) שאסור להציל עצמו בממון חברו. וכן דעת הראב"ד (שם
קיז - אם לא משום תקנת יהושע). ואין מובן טעם הדבר: מאי שנא איסור גזל משאר כל
איסורי תורה שנדחים מפני פיקוח נפש [ואמנם לדעת ר"מ בתוספתא (מובאת בראשונים
כתובות יט.) נמנה איסור גזל עם שלש עברות חמורות, אבל לא קיי"ל כן]. אך לפי
האמור ניחא, דרש"י והראב"ד מיירו כשבא מיזמתו להציל עצמו מסכנה שהוא
נתון בה, ובזה סוברים שאין לו רשות ליטול את של חברו, ולא דמי לאנס האומר לו או
תגזול או נהרגך, ששם הוא נידון כאנוס על הגזילה. ושאר הראשונים החולקים אף באופן
הראשון וסוברים שמותר להציל עצמו אלא שחייב לשלם לחברו לאחר מכן, אינם חולקים על
עיקר הסברא אלא סוברים שהואיל וגם חברו היה מחוייב להוציא ממונו ולהפסידו כדי
להציל את זה משום 'לא תעמד על דם רעך', א"כ גם הוא עצמו מותר לו לעשות כן.
[בשו"ת בנין ציון (קסז ואילך) נקט לעיקר כרש"י. ויצא לחדש בזה הלכתא
לדינא. ואין דבריו נראים. וע' שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סוס"י
קעד]. מעתה לענין נטילת אבר שנקטו הפוסקים שאינו חייב למסור אבר שלו להצלת חברו
(ע' פתחי תשובה קנז סקט"ו מהרדב"ז<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftn9" name="_ftnref9" style="mso-footnote-id: ftn9;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span style="font-family: "david" , "sans-serif";"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;"><span dir="RTL"></span>[ט]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a>),
ודאי אי אפשר ליטול מחברו שלא מרצונו כדי להציל עצמו.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">ובזה בארו אחרונים
דברי הראב"ד (בהשגות על הרמב"ם הל' חובל ח,ב) שהנוטל ממון חברו באונס,
אם האנסים ייחדו ממון מסויים - פטור מלהחזיר לו מה שנטל. ואם לא ייחדו, אלא שלא
היה לו ממון ונטל מאחר - חייב לשלם לו מה שנטל. ובאור החילוק הוא שבאופן הראשון
הרי היה אנוס על הגזלה [ויש לדון אי תליא בפלוגתת הראשונים באדם המזיק באונס
גמור], אבל באופן השני נידון כמשתמש בממון חברו להציל עצמו, שהרי האונס לא היה על
הגזל, כי גם אילו היה לו ממון משלו היה האנס מתרצה בו (עפ"י מנ"ח רצו,ב;
אור גדול א [דף כ]; זכר יצחק ח"ב מד; חזו"א ב"ק טז,כה).<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftn10" name="_ftnref10" style="mso-footnote-id: ftn10;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span style="font-family: "david" , "sans-serif";"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;"><span dir="RTL"></span>[י]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="a0" dir="LTR">
<b style="mso-ansi-font-weight: normal;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">[ההבחנה בין
'אונס' ל'פיקוח נפש']<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="2" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="2" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">['אונס עם רצון' באונסין דעלמא ובמקום
פיקוח נפש]<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">ג) נמצא אם כן דדינא
ד'וחי בהם' חידש שאף כשאין האדם נידון כאנוס על המעשה, ואין המצוה מסכנתו - נדחים
המצוות והאיסורין מפני הסכנה. ובישראל דוקא ולא בבן נח. עתה נראה ענין נוסף שנתחדש
ב'וחי בהם' שאינו קיים בשאר אונס.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">הנה דנו האחרונים
בענין עבירה הנעשית באונס ורצון יחדיו, האם נידון האדם כאנוס או כעושה מרצון.
והוכיחו הפני-יהושע וההפלאה (בכתובות ג) שנחשב כרצון, מדאמרינן (בכתובות נא: ועוד<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftn11" name="_ftnref11" style="mso-footnote-id: ftn11;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span style="font-family: "david" , "sans-serif";"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;"><span dir="RTL"></span>[יא]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a>)
בנאנסת שתחילתה באונס וסופה לרצון היתה נאסרת על בעלה, לולא סברת 'יצר אלבשה'
שנידון הכל כאונס - הרי שאם העבירה נעשית לרצון האדם, הגם שהוא אנוס עליה - נידון
כרצון.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">ובספר בית הלוי על
התורה (שמות, ד"ה וירא) נקט על פי זה, שהמחלל שבת במקום פיקוח נפש, אינו נחשב
כאנוס אלא כאשר לולא האונס לא היה עושהו, אבל אם היה מחלל בלאו הכי, נענש על כך.
וכן נסתפק בבאור הלכה (שטז,ז ד"ה הצד) אודות הצד בשבת בעלי חיים הממיתים, שמותר
הדבר משום מניעת סכנה, אבל אם כוונתו בצידתו לצורך שימוש לרפואה - אסור.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">וצ"ע טובא
בדבריהם, שהרי סוגיא ערוכה במנחות (סד.), לא שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלות
דגים והעלה דגים ותינוק, לרבה פטור, זיל בתר מעשיו. וכן פסק הרמב"ם
(ספ"ב שגגות). הרי להדיא אעפ"י שכוונתו לצידת דגים וגם צד אותם, אך כיון
שבמעשהו הציל את התינוק, אינו חייב. וא"כ הוא הדין למרפא את החולה או צד בעלי
חיים ממיתים, נהי דכוונתו לעבירה, סוף סוף מעשה הצלה הוא. [ולכן בחולה שיש בו
סכנה, אין מקום להחמיר לחזר אחר רופא שומר מצוות העושה מלאכה רק מפני פיקוח נפש -
אם אנו דנים משום איסור חילול שבת - כי אף רופא אחר שהיה מחלל לצערנו בלא"ה,
סוף סוף עתה הוא עוסק בהצלה ואין כאן מעשה איסור. וע' שש"כ פל"ב הערה
קכה ובתקונים-ומלואים מהגרשז"א, שמ"מ יש להעדיף יותר רופא שומר מצוות
מרופא עבריין אשר כוונתו רק עבור בצע כסף - משום שעכ"פ אצלו הוא בגדר נתכוין
לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה]<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftn12" name="_ftnref12" style="mso-footnote-id: ftn12;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span style="font-family: "david" , "sans-serif";"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;"><span dir="RTL"></span>[יב]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">ולא דמי לנידון 'אונס
ורצון' שנידון כרצון - שיש לחלק בין אונס ובין פיקוח נפש; הנצרך לעשות מעשה עבירה
באונס, הלא אין כאן מעשה מצוה אלא עבירה, רק שהאונס פוטרו ומתיר לו, הלכך כאשר
רוצה בדבר, הרי נעשית כאן עבירה לרצונו. לא כן המחלל שבת עבור חולה וכד', הלא
מקיים בזה מצוה דהצלת נפשות, וא"כ מאי אכפת לן במה שכוונתו גם לצורך עצמו,
סוף סוף מעשה מצוה הוא ולא מעשה עבירה [ואין זה שייך לפלוגתת הפוסקים אם שבת
'הותרה' או 'דחויה' אצל פיקוח נפש].<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">וההיא דנאנסת שהביאו
האחרונים להוכיח דאונס ורצון נידון כרצון, י"ל דמיירי באונס גרידא ולא בגוונא
דפיקוח נפש. ואף אם מדובר באיום על חייה [כההיא דצנועות דרפ"ק דכתובות], הלא
לענין איסור אשת איש לבעלה אין הדבר תלוי בשם 'עבירה', וכמו שכתב מהרי"ק
(קסח. הביאו הרמ"א באה"ע קעח) שהמזנה תחת בעלה אסורה עליו אפילו 'אומרת
מותר' דבכל התורה חשבינן לה כאנוס או שוגג, סוף סוף 'ומעלה בו מעל' קרינן בה, שאין
הדבר תלוי בעבירתה לשמים אלא בבגידתה בבעלה, וכתב שם להדיא שגם התר ד'וחי בהם' לא
מהני להתירה לבעלה, כהא דמרדכי ואסתר. ואם כן, לענין זה אם אך אינה אנוסה, יש כאן
מעילה בבעלה גם אם אין זה 'מעשה עבירה'<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftn13" name="_ftnref13" style="mso-footnote-id: ftn13;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span style="font-family: "david" , "sans-serif";"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;"><span dir="RTL"></span>[יג]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">וכבר עמד על עיקר
חילוק זה הגאון מקוטנא בספרו ישועות ישראל (כא). וחילק גם לענין דינא דמכניס עצמו
לאונס, שיש חילוק בין אונס גרידא לפיקוח נפש<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftn14" name="_ftnref14" style="mso-footnote-id: ftn14;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span style="font-family: "david" , "sans-serif";"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;"><span dir="RTL"></span>[יד]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="2" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">[נפקותא נוספת בין אונסין לפיקו"נ,
לענין דין 'נעבד']<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">וראיה לחילוק זה שבין
'אנוס' גרידא למעשה הנעשה משום 'וחי בהם', דהנה רבא (בע"ז נד.) פליג על ר'
זירא וסובר שמי שאנסוהו להשתחוות לבהמה והשתחוה לה - נאסרת, הגם שהיה אנוס. ודוקא
בפרהסיא אבל בצנעה מותרת - אליבא דר' ישמעאל שאפילו עבודת כוכבים, בצנעה אמרינן
יעבור ואל יהרג (עתוס'). והנה בטעם הדבר דלרבא חשיב 'נעבד' אפילו באונס, יש שרצו
לפרש שחולק על עיקר היסוד הנ"ל וסובר שמעשה הנעשה באונס מתייחס אל האדם ורק
מעונש התורה פטרתו<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftn15" name="_ftnref15" style="mso-footnote-id: ftn15;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span style="font-family: "david" , "sans-serif";"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;"><span dir="RTL"></span>[טו]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a>.
אך יותר נראה שגם הוא סובר שמעשה באונס אינו מתייחס אל האדם אלא סובר שזה רק כלפי
נידון אחריות האדם על מעשהו, דחשבינן ליה כאילו קוף עשאו ולא הוא, אבל כשדנים על
המעשה כשלעצמו, סובר רבא שיש כאן מעשה אדם, הלכך חשיב 'נעבד'<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftn16" name="_ftnref16" style="mso-footnote-id: ftn16;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span style="font-family: "david" , "sans-serif";"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;"><span dir="RTL"></span>[טז]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a>.
ועכ"פ הא מיהת מבואר בדברי רבא, שנעבד באונס גם כן נאסר, ואם כן יש לשאול
מדוע כשהשתחוה בצנעה אין הבהמה נאסרת, נהי שהיה מותר לו [לדעת ר' ישמעאל] המעשה,
סוף סוף נעבדה בה עבירה דעבודה-זרה.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">אלא מוכח כנ"ל,
שאעפ"י שבאונס לבד סובר רבא שעדיין שם 'מעשה עבירה' יש בהשתחויה, אך כשעושה
כן על פי דין, משום 'וחי בהם', אין זה נידון כמעשה עבירה כלל. והרי כבר ייסד
הגרי"ז (בהל' ע"ז) שאיסור נעבד יסודו משום חלות שם 'מעשה עבירה' ולא
מעצם שם 'אליל' שחל עליה. ומוכח כן בכמה ראיות כמבואר במק"א<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftn17" name="_ftnref17" style="mso-footnote-id: ftn17;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span style="font-family: "david" , "sans-serif";"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;"><span dir="RTL"></span>[יז]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="a0" dir="LTR">
<b style="mso-ansi-font-weight: normal;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">[דין 'וחי
בהם' מול אונס גרידא]<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">ד) זכינו אם כן שבקרא
ד'וחי בהם', מלבד שנתחדש בו התר אף במקום שלא נחשב 'אונס' אלא 'רצון', כגון בגוונא
דחולה שרוצה להתרפא על ידי עשיית איסור כנ"ל, מלבד זאת, אף בגוונא דאונס יש
בו תוספת, כי מצד האונס גרידא עדיין שם מעשה עבירה עליו [ונפ"מ לענין דין
'אונס ורצון', וכן לענין חלות שם 'נעבד' על הבהמה, כמו שנתבאר], ונתחדש בהך קרא
שאין כאן מעשה עבירה אלא אדרבה, מצוה קעביד [והוא הוא טעמו של הדין הראשון, שמשום
שאין כאן עבירה כלל אלא מצוה, לכך התירה תורה אף בגוונא דאינו בגדרי אונס, כי רצון
התורה הוא שיחיה].<o:p></o:p></span></div>
<div class="2" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">[חידוש דין 'וחי בהם' - בישראל ולא ב<st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname>]<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">מעתה נראה, שזה שמבואר
ברמב"ם הנ"ל שבכל מקום שדינו לעבור ולא ליהרג, אם מסר עצמו הרי זה
מתחייב בנפשו, היינו משום הך גדר שנאמר ב'וחי בהם', שאין כאן מעשה עבירה כלל,
אדרבה רצון התורה שיחיה האדם במצוותיה ולא שימות בהם, על כן אם עבר הרי מתחייב
בנפשו, אבל לולא הך קרא, היה מותר ליהרג ולא לעבור. וכן משמע בדברי הרמב"ם
(יסוה"ת ה,א): 'כשיעמוד עכו"ם ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצות
האמורות בתורה או יהרגנו - יעבור ואל יהרג שנאמר במצוות אשר יעשה האדם אותם וחי
בהם. וחי בהם ולא שימות בהם. ואם מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו' - הרי שקשר דין
זה עם הילפותא ד'וחי בהם', שאילו מצד אונס גרידא, אמנם מותר לו לעבור ואינו חייב
למסור עצמו למיתה, אבל אם מסר נפשו הרי אדרבה, קדוש יאמר לו שעשה מעבר לשיעור
חיובו.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">והרי מבואר לעיל שבבן
נח ליכא קרא ד'וחי בהם' אלא סברת אונס בלבד. נמצא אם כן שמיושב היטב מדוע נקט
הרמב"ם ב<st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname>
לשון התר גרידא ולא איסור, כי אכן מותר לו למסור נפשו על מצוותיו שהרי לא נאמר בו
'וחי בהם', ורק משום אונס-המתיר (כהגדרת החמדת-שלמה) או שיעור-בחיוב (כהמנ"ח)
מותר לו לעבור, אבל אם רצה רשאי להחמיר ואינו בכלל 'אך את דמכם לנפשתיכם אדרש'.
עיקר הסברא נמצא בחמדת שלמה שם בקצרה, וכאן נתבססו הדברים ונתבארו בהרחבה.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="a0" dir="LTR">
<b style="mso-ansi-font-weight: normal;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">[סברת 'חלל
עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה'; ב<st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן
נח</st1:personname>, בספק הצלה, בבני הקראים]<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">ה) והנה אמרו (בנדרים
לא:) שמשה רבינו לא מל את אליעזר בנו מיד שנצטוה, שאמר אמול ואצא - סכנה היא [אלא
מפני מה נענש מפני שנתעסק במלון תחילה]. והקשה הרא"ם (פר' שמות), היאך התיר
לעצמו לעבור על מצות עשה דמילה משום סכנת הולד, והלא עדיין לא ניתנה תורה דכתיב בה
'וחי בהם'. ותמה בפרשת דרכים (בתחילת הדרוש השני) על קושיתו, והלא <st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname> אינו מצווה על קידוש השם,
וכיון שדין אחד הוא לחלאים ולאונסין א"כ כשם שאם אונסים <st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname> לעבור - יעבור ואל יהרג, כך
מותר לו לעבור על מצוותו מפני סכנת חולי.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">ולכאורה לפי האמור
לעיל שבבן נח אין קיים הדין ד'בכל מתרפאין' אף על פי שאינו מצווה על קידוש השם,
הרי לכאורה חוזרת קושית הרא"ם למקומה, וכן נקט בחמד"ש שם דהך גוונא
דמילת אליעזר הוא גדר 'מתרפאין' שהרי משה רבינו עשה מדעתו. אך נראה דהא ליתא, כי
באמת הך סכנה שנסתכן בדרך דומה לאנסין ולא לחלאים, שהרי נתבאר שנקודת החילוק בין
אונסין לחלאים הוא שבאונסין המצוה היא המסכנת את חייו, משא"כ בחלאים המצוה
משמשת את האדם להינצל מסכנה שהוא נתון בה בלעדה. ואם כן הרי כאן הסכנה נובעת
מהמצוה, שאין הדרך מצב של סכנה אלא אם ימול, נמצא שהמילה היא המסכנת את התינוק -
וא"כ לא קשה קושית הרא"ם מעיקרא, כי אכן אין <st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname> מצווה למסור נפשו על המצוה.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">הרא"ם עצמו תירץ
על קושיתו, שאמנם לא נאמר 'וחי בהם', אבל קיימת הסברא ד'חלל עליו שבת אחת כדי
שישמור שבתות הרבה', וכמו שאמרו בגמרא (יומא פה:) טעם זה על פיקוח נפש הדוחה שבת<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftn18" name="_ftnref18" style="mso-footnote-id: ftn18;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span style="font-family: "david" , "sans-serif";"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;"><span dir="RTL"></span>[יח]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a>.
וכבר כתב בה"ג שטעם זה עומד לעצמו, גם במקום שאין הטעם ד'וחי בהם', שעל כן
מחללים שבת להצלת עובר במעי אמו אעפ"י שלא מלאו לו ארבעים יום ולא נאמר בו
'וחי בהם', מ"מ הסברא ד'חלל עליו שבת אחת' קיימת (וכן הובא בפוסקים להלכה. ע'
או"ח של,ז ובבאה"ל). הכא נמי לענין מילת אליעזר, מסתבר לחלל עליו דבר
אחד כדי לקיים מצוות הרבה בעתיד. וכן איתא בשיטמ"ק בנדרים (לא:) בתירוץ קושיא
זו.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">וכבר הארכנו במקום אחר
(בשיעור מפרשת שמות תשס"ז. וע"ע בסוף שיעור לה) בהאי ענינא שסברת 'חלל
עליו כדי שישמור' עומדת בפני עצמה כגון בעובר, אלא דאיכא נפ"מ דהך סברא קיימת
בהצלה ודאית ולא בספק כמבואר בגמרא (יומא פה), וכפי שדקדק הנצי"ב מלשון
בה"ג שדוקא על הודאי מחללין להצלת עובר אבל לא בספק, כי טעם ד'חלל עליו' אינו
שייך בספק כמבואר בגמרא שם, שאין ספק מוציא מידי חילול-ודאי. אמנם משמעות דברי
הרמב"ן והר"ן שאף בספק מחללין על העובר, וכפי שכתב הגר"ז (בסי' שו
בקו"א - לענין חילול שבת להצלה מהמרה על דת). ואולם באופן הקרוב לודאי שלא
ישמור, יש לומר דכולי עלמא מודים שאין מחללים. ובזה יש לדון לתרץ מה שמבואר
בפוסקים (ע' מג"א ופמ"ג של,ב) שאין מיילדים את הקראים והמומרים בשבת
בדבר שיש בו חילול שבת. והקשה הגרעק"א (הובא ב<st1:personname productid="בית מאיר" w:st="on">בית מאיר</st1:personname> או"ח של), הלא
הולד לא חטא ו'תינוק שנשבה' הוא ומדוע לא ניתן להצילו - אך הואיל והתר החילול
בעובר הוא משום סברא ד'חלל עליו שבת אחת כדי שישמור וכו'', א"כ בכגון זה שאף
כשיגדל לא ישמור שבתות, מפני שהוא גדל אצל מולידיו ואין ידינו תקפה עליהם - אין
מחללים<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftn19" name="_ftnref19" style="mso-footnote-id: ftn19;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span style="font-family: "david" , "sans-serif";"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;"><span dir="RTL"></span>[יט]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">על כל פנים, לפי סברת
הרא"ם והשיטמ"ק שאף במצוות בני נח פיקוח נפש דוחה את המצוה משום סברת
'חלל עליו שבת אחת' א"כ יוצא שאף בב"נ איתא לדינא ד'בכל מתרפאין',
עכ"פ בהצלה ודאית ובמי ששומר שבע מצוות. ומכל מקום אין זה סותר לכל היסוד
דלעיל, כי גם אם מותר לו לעבור על המצוה כדי לקיים מצוות הרבה, אין זה אלא התר
לחלל ולעבור, אבל עכ"פ הואיל ולא נאמר בו 'וחי בהם', אם מסר עצמו על המצוה
אינו כשופך דם, וכמו שנתבאר.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal; text-align: center;">
<br /></div>
<div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal; text-align: center;">
<br /></div>
<div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal; text-align: center;">
<br /></div>
<div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal; text-align: center;">
<br /></div>
<div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal; text-align: center;">
<br /></div>
<div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal; text-align: center;">
<br /></div>
<div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal; text-align: center;">
<br /></div>
<div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal; text-align: center;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">עיקרי
דברים<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">א) הרמב"ם פסק ש<st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname> אינו מצווה על קידוש השם.
ומדוייק מדבריו [ומחלוקת הקדמונים בדבר], שאם רצה - מותר לו ליהרג ולא לעבור,
בניגוד לישראל שאם מסר עצמו להריגה במקום שהיה לו לעבור - הרי זה מתחייב בנפשו.
(א)<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">טעם הדבר נראה, כי ב<st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname> הסיבה שאינו נהרג היא סברא;
שהאונס מתיר את האיסור, ושאין אדם מחויב למסור נפשו על קיום המצוה, אבל בישראל,
מלבד זאת יש דין 'וחי בהם' ולא שימות בהם, בו למדנו שבמקום פיקוח נפש אין שם 'מעשה
עבירה' אלא אדרבה, מקיים מצוה במעשהו. הלכך אינו רשאי ליהרג. (ד)<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">ב) גם לדברי הראשונים
שאדם חייב מן הדין למסור נפשו למיתה ולא להלבין פני חברו ברבים, נראה שזה אמור רק
בישראל, אבל ב<st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname>,
הגם שלענין שפיכת-דמים ממש ננקוט יהרג ואל יעבור [כסברת הפרשת-דרכים] - לענין
הלבנת פנים ילבין ולא יהרג, שאין קיימת בהלבנה סברת 'מאי חזית דדמא דידך סומק טפי
מדמא דחברך'. ותמר שהיתה מוכנה למסור עצמה למיתה - לפנים משורת הדין עשתה. (א)<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">ג) יש לדייק מדברי
הרמב"ם ש<st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname>
אינו רשאי להתרפא באיסורין, הגם שבאונסין דינו ב'יעבור ולא יהרג' [ונחלקו בדבר
דעות הקדמונים]. טעם החילוק מבואר באחרונים, שיש להבחין בין מצב שהמצוה או האיסור
מסכנים את חייו, שאינו מחויב למסור נפשו על המצוה, ובין מצב סכנה שאינו קשור
למצוה, שאין לו לעבור על המצוה מרצונו כדי להינצל.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">הבחנה זו בין אנסים
המכריחים לעבור ובין חלאים, קיימת בכמה ענינים נוספים:<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">מי ש<b>עבר על האיסור
במקום שהיה לו ליהרג;</b> באנסין פטור (להרמב"ם) ובחלאים חייב. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">הצלת אבר </span></b><span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">הכרוכה בעשיית
איסור. באנסין יש להקל (ש"ך) שהרי אנוס, ובחלאים אסור.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">הצלת עצמו באבר חברו</span></b><span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">. באונסין יש
מקלים (מרדכי) ובחלאים אסור.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">הצלת עצמו בממון חברו</span></b><span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">, באונסין
מותר [ואף אין צריך לשלם לחברו אם ייחד האנס ממון מסויים, להראב"ד], ובחלאים
דעת רש"י וראב"ד לאסור, ודעת שאר ראשונים שמותר אבל חייב לשלם. (ב)<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">ד) יש להבחין
[כמוש"כ בישועות ישראל] בין עבירה הנעשית באונס לנעשית משום פיקוח נפש
[בישראל]; באונס יש שֵם 'מעשה עבירה' אבל לא בפיקוח נפש.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">נפקא מינה בהצטרפות
כוונת רצון עם האונס; באונס דעלמא נידון כעשייה ברצון, ואילו בפיקוח נפש נידון
כאונס.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">וכן נפ"מ לענין
דין 'נעבד', שבמקום שעל פי דין מותר [כגון בסכנת נפשות בצנעה, ואליבא דרבי ישמעאל]
- לא נאסרה הבהמה משום 'נעבד', ואילו בשאר אונס נאסר [לרבא]. (ג)<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">ה) סברת 'חלל עליו שבת
אחת כדי שישמור שבתות הרבה' קיימת גם במקום שאין אמור דין 'וחי בהם', כגון בעובָּרין
שאינם בכלל 'נפש אדם'.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">יש מי שאומר
שבספק-הצלה אין אמורה סברא זו ד'חלל עליו שבת אחת וכו'', אבל בפוסקים אין נראה כן.
ומכל מקום במקום שקרוב לודאי שלא ישמור בעתיד, כגון בעובָּר של בני הקראים, מסתבר
שאין קיימת סברא זו.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: normal;">
<span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;">יש אומרים שגם קודם
מתן תורה קיימת סברא זו להתיר ביטול מצוה במקום סכנה כדי שישמור מצוות הרבה. ומכל
מקום ב<st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname> אין זו
סברא <span style="letter-spacing: 1.0pt;">האוסרת</span> להסתכן ולא לעבור אלא
מתירה לעבור, כאמור לעיל. (ו)</span><span dir="LTR" style="font-family: "david" , "sans-serif"; font-size: 16.0pt;"><o:p></o:p></span></div>
<div style="mso-element: footnote-list;">
<!--[if !supportFootnotes]--><br clear="all" />
<hr align="right" size="1" width="33%" />
<!--[endif]-->
<br />
<div id="ftn1" style="mso-element: footnote;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftnref1" name="_ftn1" style="mso-footnote-id: ftn1;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="RTL"></span>[א]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">
וכן נקט הפר"ד (בסוף דרוש יז) לעיקר, ש<st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname> שמסר עצמו למיתה מתחייב בנפשו, ואברהם אבינו
ניצל כי לפי האמת יצא מכלל בני נח לגמרי והיה מצווה למסור עצמו על קדושת ה'.
וע"ע בחדושי הגרי"ז סוטה י.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">[והנה לדברי מהרימ"ט והפר"ד
מבואר שלא היה לו לא"א לכתחילה להפיל עצמו לכבשן אלא שניצל בזכות יעקב
(מהרימ"ט) או כי אליבא דאמת היה לו דין ישראל (פר"ד). ובפשוטו אין
הדברים מתקבלים על הלב - אלא אם כן נאמר דבר מחודש, שסוברים האחרונים שחטא זה ב<st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן נח</st1:personname> אינו חטא כלפי המקום אלא
שחוטא בנפשו הוא (ושמא זה עומק הסברא דאזהרתן היא מיתתן - שאין באזהרה יותר מעונש
מיתה שלוקח על עצמו), והיה נוח לאברהם להתחייב בנפשו כדי לקדש את השם. וכיו"ב
י"ל בתמר.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">אך לפי המהלך האמור בפנים נראה ליישב אף
לפי דרכם, דבב"נ רק האונס מתיר לעבור ולא מצות 'וחי בהם', ולו יצוייר שעובר
ברצון, הגם שאילולא שיעבור ימות - לא יעבור, כמבואר בהרחבה בפנים, הרי שאין
פיקו"נ מתיר עבירות ברצון עכ"פ בב"נ [ולענין ישראל בכי האי גוונא -
ע' קובץ הערות כג,ג ובמה שתמה עליו במנח"ש ז,ד; אג"מ יו"ד ח"ב
נט]. וא"כ הלא במעשה זה בא א"א להנחיל ולפרסם האמונה ביחוד ה' ולמנוע
עבודת גילולים ושאר תועבות מבאי עולם. נמצא שהעומד על כף המאזנים היה מסירת עצמו
למיתה מול מצוות בני נח הנעשות ברצון, ושפיר מותר לו, וכענין שכתבו התוס' (בשבת
ד.) דלצורך מצוה דרבים אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חברך].<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
<div id="ftn2" style="mso-element: footnote;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftnref2" name="_ftn2" style="mso-footnote-id: ftn2;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="RTL"></span>[ב]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">
וכן נקט בהגהות מים חיים על הרמב"ם (יסוה"ת ה). ואולם בשפ"א בסוטה
תמה על סברת התוס'. וכן בספר חו"ב כתב שאין נראה שיהא הדבר חיוב גמור אלא
הנהגה ראויה היא, ונשאר ב'צ"ע' בדברי התוס'. ונראה שבשע"ת אינו מוכרח
דמדינא קאמר.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
<div id="ftn3" style="mso-element: footnote;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftnref3" name="_ftn3" style="mso-footnote-id: ftn3;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="RTL"></span>[ג]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">
וכן הוא להדיא בחדושי הנצי"ב שם לתרץ קושית התוס'.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
<div id="ftn4" style="mso-element: footnote;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftnref4" name="_ftn4" style="mso-footnote-id: ftn4;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="RTL"></span>[ד]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">
וכן האריך לבאר במנחת שלמה (ז) שמניעת הלבנת פנים אינה דוחה איסורים. ותורף דבריו
שלעבור על איסור תורה ב'קום ועשה' כדי למנוע הלבנת פני חברו - ודאי אסור, רק יש
לדון באיסורים דרבנן, ואף על איסור תורה בשב ואל תעשה שהותרו משום כבוד הבריות
בגנאי גדול. וסיים שהדבר צריך הכרע.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">ויש להדגיש שלא דן אלא בעשיית פעולת
איסור למניעת הלבנת פנים, אבל נראה לכאורה מסברא שלא הותרה הלבנת פני חברו ברבים
גם אם לולא שילבין יהא נאלץ לעבור על איסור תורה, אפילו ב'קום ועשה'. ולפי"ז
אם מאיימים עליו להלבין פני חברו ברבים או לחלל שבת, לכאורה נראה שיחלל [כדי שלא
יהרגוהו] ולא ילבין שהרי ההלבנה חמורה כעין נטילת נפש להתוס'. [ואין לומר הלא גם
חברו עצמו היה מחוייב להתבזות כדי שלא לחלל, א"כ מדוע לא יותר גם לזה לבזות
את חברו למניעת החילול - דהא מוכח בתוס' שאין זו סברא, שהרי יהודה מחוייב היה
להתבזות כדי להציל את חיי תמר (דלא כחידוש החכמת-שלמה בחו"מ תכו שאין חיוב
להתבזות כדי להציל חברו, וכבר השיגו על דבריו), וא"כ מדוע היא חייבת למות ולא
לבזותו - על כרחך דיש לחלק בין ביזוי עצמו לביזוי חברו].<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
<div id="ftn5" style="mso-element: footnote;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftnref5" name="_ftn5" style="mso-footnote-id: ftn5;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="RTL"></span>[ה]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">
וע' גם זכרון שמואל סה,כט. ולכאורה כל זה מוכרח, דהלא נראה שמצד הדין ודאי לא היתה
מחויבת ליהרג, שהרי יהודה הוציאה לשריפה שלא כדין וכיצד יתכן שייאסר עליה להציל
עצמה מיד הורגיה משום הלבנת פנים של הבא להורגה. [ולא הבנתי מש"כ במנחת שלמה סוס"י
ז]. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">ממוצא הדברים מבואר דבב"נ אם
אומרים תנו לנו אחד - יתנו ואל יהרגו. וכ"כ המנ"ח (רצו,כח). וצ"ע
לפי"ז אם מותר להם למסור יחיד כדי להציל רבים אחרים, האם גם בזה אמרינן מאי
חזית דדם הרבים סומק טפי מדם היחיד. [ובישראל כי האי גוונא נסתפק בחזו"א
יו"ד סט]. וכן במסירת חיי שעה של אחד כדי להציל חיי עולם של אחר [דבישראל
אסור].<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
<div id="ftn6" style="mso-element: footnote;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftnref6" name="_ftn6" style="mso-footnote-id: ftn6;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="RTL"></span>[ו]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">
בפמ"ג (או"ח שכח במ"ז סק"ז) צדד בתחילה עפ"י הש"ך
להתיר לעבור על איסור תורה משום סכנת אבר, ורק בשבת החמירו, אבל בסוף דבריו הביא
להוכיח מתשובת הרדב"ז לחלק בין חולה הבא להתרפא לאנס. ולפי האמור בפנים זו
היא כוונת הש"ך. וכן נראה באג"מ יו"ד ח"ב קעד,ד בכוונת
הש"ך.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
<div id="ftn7" style="mso-element: footnote;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftnref7" name="_ftn7" style="mso-footnote-id: ftn7;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="RTL"></span>[ז]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">
ויש בסברת המרדכי חידוש, דהלא נראה שהשני אינו מחוייב למסור האבר כדי להציל את זה
(כהכרעת הפוסקים - אם כי פליגי בדבר רבוואתא), ואם יטול אדם אחר האבר בלא רצונו
כדי להציל חייו של זה - רשע הוא. גם יתכן שאם ירדפהו זה המסוכן ליטול אברו, יהא
מותר להציל אברו באבר הרודף. אעפי"כ רשאי המסוכן ליטול אבר חברו כדי להציל
עצמו, מפני שהוא אנוס בדבר ואינו חייב למסור עצמו למיתה.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
<div id="ftn8" style="mso-element: footnote;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftnref8" name="_ftn8" style="mso-footnote-id: ftn8;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="RTL"></span>[ח]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">
וע' זכרון שמואל פג,טו.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
<div id="ftn9" style="mso-element: footnote;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftnref9" name="_ftn9" style="mso-footnote-id: ftn9;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="RTL"></span>[ט]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">
וכן נקטו לדינא באו"ש הל' רוצח ז,ח ובאג"מ יו"ד ח"ב קעד,ד.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
<div id="ftn10" style="mso-element: footnote;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftnref10" name="_ftn10" style="mso-footnote-id: ftn10;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="RTL"></span>[י]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">
וכן מובא באחרונים כמה נפקותות נוספות בחילוק זה; לענין אונס באשת איש שנטמאה (ע'
בהפלאה כתובות כו; אבנ"ז חו"מ ב ד"ה ובעניותי; משפט כהן קמד);
לענין תליוהו ויהיב (בחדושי הגרשש"ק כתובות סי' נ - עפ"י הב"י
בחו"מ רה). וכן נסתפקו במצב שממונו של אדם בסכנת איבוד [יותר מחומש מנכסיו],
האם מותר לו לעשות פעולת הצלה שתביאנו לידי ביטול מצות עשה (ע' בפ"ת
יו"ד קנז). וע"ע זכרון שמואל סי' סה אותיות ד כא.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
<div id="ftn11" style="mso-element: footnote;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftnref11" name="_ftn11" style="mso-footnote-id: ftn11;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="RTL"></span>[יא]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">
וכן נקט החזו"א יו"ד סח,ב. וע"ע קובץ הערות מט; חלקת יואב קמא ב.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
<div id="ftn12" style="mso-element: footnote;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftnref12" name="_ftn12" style="mso-footnote-id: ftn12;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="RTL"></span>[יב]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">
אף המשנ"ב לא אמר אלא שאסור לכוון לשם צידה, ולעולם י"ל שאם עבר ועשה
פטור לרבה. ובשער הציון (שכח אות יז) הביא דעות הראשונים במציל תינוק ומכוין
בפעולתו גם לצורך עצמו, האם אף בזה אמרינן הרי זה משובח או אסור [ודעת האחרונים
נוטה להקל בזה עכ"פ כשעיקר כוונתו להצלה. ע' אג"מ יו"ד ח"ב
לח, שבט הלוי ח"ח עה]. אך לענין צידה חכך הבאה"ל לאסור לכו"ע כיון
שכוונתו בצידת הנחש רק לרפואה ולא לצורך הצלה. ואמנם המעשה עצמו הלא מחוייב הוא,
אבל אסור לו לכוון לשם צידה אלא לשם הצלה, כדינא ד'לא אפשר וקמכוין' שציין. [עוד
יש לציין דהאו"ז במלאכת זורע פסק כרבא במנחות שם שחייב, דאזלינן בתר הכוונה.
ואם כן יתכן שיש מקום לחוש לדינא לדעה זו].<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">וכן הבית-הלוי, כוונתו נמי לענין איסור.
ועיקר דבריו שם קאי אעונש בידי שמים ולא לדינא - שמענישים על כוונתו הרעה, דלא גרע
מנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו טלה.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">ומ"מ לענין רופא שאינו שומר שבת,
אם עיקר כוונתו גם להצלה עכ"פ, נראה שאין להחמיר. [ואם משום החשש שמרבה
במלאכות שאינן נצרכות, הלא גם בלא"ה היה מחלל ועושה מלאכה, ואדרבה עתה עסוק
הוא בפיקוח נפש. ובלאו הכי, אין לחוש למה שירבה באיסורין מדעתו - ע' מנח"ש
ז,ד במה שצדד אף בחולה שאין בו סכנה].<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">והיה מקום לחדש שלא פטר רבה אלא מחטאת
ובשוגג, כיון שאין שם הזדה, אבל במזיד חייב. וכן יש לדקדק לשון הרמב"ם (שגגות
ספ"ב) 'הפורס מצודה להעלות דגים מן הים בשגגה והעלה תינוק עם הדגים בין ששמע
שטבע תינוק בין שלא שמע הואיל והעלה תינוק הרי זה פטור מחטאת אעפ"י שלא היתה
כוונתו אלא לצוד - מפני שהיה שוגג'. משמע שבלא השגגה אין לפוטרו. וצ"ע.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
<div id="ftn13" style="mso-element: footnote;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftnref13" name="_ftn13" style="mso-footnote-id: ftn13;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="RTL"></span>[יג]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">
עוד י"ל דבעריות הלא מחייבינן על תוספת הנאה כדאמרינן בשבועות יח דהיה לו
לפרוש בהנאה מועטת ופרש בהנאה מרובה, וא"כ י"ל שאף לענין איסורה על בעלה
סגי בתוספת זו הגם שאינה עושה מעשה, דרחמנא אחשבה מעשה, ועל כן נאסרת לו כשהדבר
לרצונה. וזהו דין מסויים בעריות, שההנאה היא גוף האיסור. <i>< לברר ></i><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
<div id="ftn14" style="mso-element: footnote;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftnref14" name="_ftn14" style="mso-footnote-id: ftn14;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="RTL"></span>[יד]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">
וכן כתבו בקה"י שבת טו וזכרון שמואל סה,לד. וע"ע מנחת שלמה (קמא, סי' ז
עמ' מג) שחילק ג"כ בין אונס גרידא למצות 'וחי בהם' לענין חיוב טירחה בעשיית
טצדקי להימנע ממעשה העבירה. וטעמו מתבאר ג"כ לפי האמור.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
<div id="ftn15" style="mso-element: footnote;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftnref15" name="_ftn15" style="mso-footnote-id: ftn15;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="RTL"></span>[טו]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">
ויש שתלו מחלוקת אחרת של ר"ז ורבא (ביבמות נו) לשיטתם זו, האם אונס מפקיע שם
מעשה עבירה מהאדם או אינו אלא פטור מעונש. ע' חדושי הגרז"ר בנגיס כב; דובב
מישרים ח"ג ק.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
<div id="ftn16" style="mso-element: footnote;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftnref16" name="_ftn16" style="mso-footnote-id: ftn16;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="RTL"></span>[טז]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">
עוי"ל שמעשה באונס שאדם נענש עליו בידי שמים משום 'לא תחללו', סובר רבא שהוא
מתייחס אל האדם העושהו הגם שהוא באונס, שהרי התורה מצווה אותו על כך והרי הוא נושא
באחריותו. ולכך בפרהסיא שהיה אסור לו להשתחוות - מעשה האדם הוא ואסור, משא"כ
בצנעה.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
<div id="ftn17" style="mso-element: footnote;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftnref17" name="_ftn17" style="mso-footnote-id: ftn17;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="RTL"></span>[יז]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">
שיעור מ.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
<div id="ftn18" style="mso-element: footnote;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftnref18" name="_ftn18" style="mso-footnote-id: ftn18;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="RTL"></span>[יח]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">
העירו שחידוש הוא לומר סברא זו גבי <st1:personname productid="בן נח" w:st="on">בן
נח</st1:personname>, כי עיקר מצוותיהם אינם אלא בסור מרע ובשמירה על סדרי עולם.
והלא עיקר טעם זה נסמך בגמרא (ביומא פה:) על הכתוב 'ושמרו בני ישראל את השבת' -
אמרה תורה חלל עליו שבת אחת וכו'. ושמא דווקא <st1:personname productid="גבי משה" w:st="on">גבי משה</st1:personname> ואליעזר אמר הרא"ם סברא זו, שהרי מעותדים
היו לקבל תורה. א"נ י"ל על פי מה שאמרו בסנהדרין נט. שאפילו גוי ועוסק
בתורה הרי הוא ככה"ג, כדכתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. כהנים לוים
וישראלים לא נאמר אלא האדם.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
<div id="ftn19" style="mso-element: footnote;">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%A4%D7%93%20-%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A0%D7%97%20%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%A9%D7%9D.doc#_ftnref19" name="_ftn19" style="mso-footnote-id: ftn19;" title=""><span class="MsoPageNumber"><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="LTR" style="mso-special-character: footnote;"><!--[if !supportFootnotes]--><span dir="RTL"></span><span class="MsoPageNumber"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;"><span dir="RTL"></span>[יט]</span></span><!--[endif]--></span></span></span></a><span lang="HE" style="font-family: "frankruehl" , "sans-serif"; font-size: 13.0pt;">
הנה הבי"מ שם נקט כן אף בילוד, ולכך ביאר בזה מה שאין מיילדים הגם שהיא יושבת
על המשבר והרי העובר 'נפש'. וזהו חידוש גדול, דלפי"ז לא יחללו באופן שבודאי
לא ישמור שבת כגון מחוסר הכרה. ואין כן סוגיין דעלמא, וכמו שהאריך בזה בבאור הלכה
שכט,ד. ומ"מ לענין עובר שאינו 'נפש' יש מקום לסברתו. ולפי"ז ימצא שאין
מחללים שבת על חיי שעה דעוברין, וע' שלחן שלמה ערכי רפואה ח"ב מהגרשז"א.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
</div>
<br /></div>
אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-65879871074817488532019-12-26T17:09:00.000-08:002019-12-26T17:09:16.785-08:00מי שלא הדליק וכבר כלתה רגל מן השוק וגם איו לו שמן כשיעור חצי שעה האם חייב להדליק <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk27474146"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk26261861"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk24473220"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk516569290"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk517712387"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk521925116"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk19805032"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk523822032"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk20149984"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk523135340"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk522636236"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk517107478"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk515900813"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk514083015"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk513538461"><span style="mso-bookmark: _Hlk514083015;"><span style="mso-bookmark: _Hlk515900813;"><span style="mso-bookmark: _Hlk517107478;"><span style="mso-bookmark: _Hlk522636236;"><span style="mso-bookmark: _Hlk523135340;"><span style="mso-bookmark: _Hlk20149984;"><span style="mso-bookmark: _Hlk523822032;"><span style="mso-bookmark: _Hlk19805032;"><span style="mso-bookmark: _Hlk521925116;"><span style="mso-bookmark: _Hlk517712387;"><span style="mso-bookmark: _Hlk516569290;"><span style="mso-bookmark: _Hlk24473220;"><span style="mso-bookmark: _Hlk26261861;"><span style="mso-bookmark: _Hlk27474146;"><b><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 18.0pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בס"ד<o:p></o:p></span></b></span></span></span></span></span></span></span></span></span></span></span></span></span></span></a></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span style="mso-bookmark: _Hlk24473220;"><span style="mso-bookmark: _Hlk26261861;"><span style="mso-bookmark: _Hlk27474146;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></span></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span style="mso-bookmark: _Hlk24473220;"><span style="mso-bookmark: _Hlk26261861;"><span style="mso-bookmark: _Hlk27474146;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></span></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span style="mso-bookmark: _Hlk24473220;"><span style="mso-bookmark: _Hlk26261861;"><span style="mso-bookmark: _Hlk27474146;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הגאון רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א </span></span></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span style="mso-bookmark: _Hlk24473220;"><span style="mso-bookmark: _Hlk26261861;"><span style="mso-bookmark: _Hlk27474146;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></span></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span style="mso-bookmark: _Hlk24473220;"><span style="mso-bookmark: _Hlk26261861;"><span style="mso-bookmark: _Hlk27474146;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></span></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span style="mso-bookmark: _Hlk24473220;"><span style="mso-bookmark: _Hlk26261861;"><span style="mso-bookmark: _Hlk27474146;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></span></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span style="mso-bookmark: _Hlk24473220;"><span style="mso-bookmark: _Hlk26261861;"><span style="mso-bookmark: _Hlk27474146;"><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ב</span></span></span></span><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">עמדינו בימי החנוכה, ימים אשר בהם נתן לנו אבינו שבשמים ברוב רחמיו
וחסדיו אפשרות להתחזק בעסק התורה הק' וכמו שאנו אומרים וזדים ביד עוסקי תורתך,
אכתוב בעז"ה ענין הנוגע לזמן הדלקת נרות חנוכה.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אמרי' בשבת כ"א ב' "מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן
השוק מאי לאו דאי כבתה הדר מדליק לה לא דאי לא אדליק מדליק ואי נמי לשיעורה".<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">והנה להלכה קיי"ל דגם באיחר זמן הדלקה חייב להדליק, ומצינו
בדברי רבנן קמאי ז"ל כמה טעמים לכך, ותרי מינייהו נזכיר כי איכא כמה
נפק"מ להלכה.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Guttman Mantova"; font-size: 15.0pt;">א]</span></b><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"> התוס' שם בד"ה דאי כתבו וז"ל, "אבל מכאן ואילך עבר
הזמן, אומר הר"י פורת דיש ליזהר ולהדליק בלילה מיד שלא יאחר יותר מדאי,
ומ"מ אם איחר ידליק מספק דהא משני שינויי אחרינא". וביאר מהר"ם
ז"ל דהך שינויא ד'לשיעורה' ס"ל דגם לאחר שכלתה רגל מן השוק חייב להדליק,
ומספק שמא הלכה כהך שינויא, פסק הר"י פור"ת ז"ל דחייב להחמיר.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">והק' האחרונים ז"ל אהא דכ' התוס' דאם איחר חייב להחמיר מספק, הא
כיון דנרות חנוכה הוי מצוה מדרבנן, נימא ספק דרבנן לקולא, ומצינו בדברי רבנן בתראי
ז"ל ב' פירושים בדברי התוס', ובעז"ה אענה גם אני חלקי ממה שחנני
השי"ת.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">א] הפר"ח ז"ל באו"ח סי' תרע"ב סק"ב כתב
ליישב דכיון דהדלקת נרות חנוכה נתקן משום פרסומי ניסא צריך להחמיר אפי' במילתא
דרבנן.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">והנה לדבריו ז"ל נמצא דגם בקריאת המגילה דהוי משום פרסומי ניסא
וכדאמרי' במגילה ג' ב' ושם י"ח א', נמי לא אמרי' בזה ספיקא דרבנן לקולא, והנה
הר"ן ז"ל במגילה [ב' ב' מדפי הרי"ף] דן בעיירות המסופקות אם הן
מוקפות חומה אמאי לא אמרי' בזה ספיקא דרבנן לקולא יעו"ש, ולדברי הפר"ח
ז"ל תיקשי הא בפרסומי ניסא לא אמרי' ספיקא דרבנן לקולא, ולאו קושיא היא,
דהפר"ח ז"ל לא קאמר כן אלא לדעת התוס' שכ' כן לענין נר חנוכה, אבל
הר"ן ז"ל בחי' לשבת כ"א ב' כתב דבזמן שהדליקו בחוץ אינו חייב
להדליק מספק כשעבר זמנה יעו"ש, וא"כ א"ש הא דדן גבי מגילה דינא
דספיקא דרבנן לקולא, דלשיטתי' ז"ל אזיל דגם בפרסומי ניסא אמרי' סד"ר
לקולא.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ובגוף דברי הפר"ח ז"ל קשיא לי, דהנה בסי' עת"ר הק'
הפר"ח ז"ל אמאי לא תיקנו חז"ל לעשות חנוכה בחו"ל ט' ימים משום
ספיקא דיומא, ותי' דכיון דהוי מידי דרבנן לא אטרחום רבנן, ודלא כדעת המנח"ח
ז"ל במצוה ש"א אות ו' דבזמן שהיו מקדשין ע"פ הראי' היו עושים חנוכה
ט' ימים מספק, והשתא לדעת הפר"ח ז"ל תיקשי כיון דהוי פרסומי ניסא לא
אמרי' ספיקא דרבנן לקולא וא"כ אמאי לא עשו ט' ימים מספק ואמאי לא אטרחום
רבנן, וצ"ל דקושיתו ז"ל קאי להראשונים ז"ל דחלקו על היסוד שכ'
התוס' וכנ"ל מדברי הר"ן ז"ל וכן הריטב"א ז"ל כתב תי' אחר
וכדלקמן.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">והנה יש להוציא בעז"ה מדברי הפר"ח ז"ל ב' חידושי
הלכות. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Guttman Rashi"; font-size: 10.0pt;">א</span><span lang="HE" style="font-family: "Guttman Rashi";">]</span><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">
בכל ספק שהוא בהדלקת נ"ח [ולא רק בספק היוצא מדברי ב' הלשונות בגמ'], וכגון
אחד שאינו זוכר אם כבר הדליק נר חנוכה חייב להדליק מספק, דכיון דהוי משום פרסומי
ניסא לא אמרי' בזה ספיקא דרבנן לקולא.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Guttman Rashi"; font-size: 11.0pt;">ב</span><span lang="HE" style="font-family: "Guttman Rashi";">]</span><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">
הפמ"ג ז"ל בסי' תרע"ב א"א סק"ו כתב לחדש, דלהך שינויא
בגמ' דהזמן משתשקע עד שכלתה היינו לשיעורא, באין לו שמן כשיעור חצי שעה אינו חייב
להדליק. והנה להיוצא מדברי הפר"ח ז"ל, להלכה שפיר חייב להחמיר ולהדליק
דשמא הלכה כתי' קמא דקאי אזמן הדלקה ואז ליכא שיעור לשמן, ומ"מ מספק לא יברך.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">והנה הדרכי משה ז"ל בסי' תרע"ב סק"א הביא שיטות
דבזה"ז שמדליקין בפנים אין שיעור לשמן דהשיעור נאמר רק להכירא לבני
רה"ר, אבל המג"א ז"ל בסי' תרע"ב סק"ג הביא בשם
מהרש"ל ז"ל בתשובה פ"ה דגם בזמן שמדליקים בפנים, צריך ליתן שמן
כשיעור. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ונראה בעז"ה דפלוגתתם נוגע נמי גם לזמן שהיו מדליקים בחוץ
ולהיכא דעבר זמן ההדלקה, דלהנ"ל דלשינוייא בתרא ד'לשעורה' חייב להדליק גם
לאחר שעבר זמנה ולפי"ז יהי' הדין דלהשיטות שהביא הרמ"א ז"ל
דבזה"ז אין שיעור לשמן, א"כ ה"ה גם בזמן שהדליקו בחוץ ועבר הזמן
דתו ליכא הכירא לבני רה"ר, א"צ ליתן שמן כשיעור, אבל לדעת המהרש"ל
ז"ל דגם בזה"ז יש שיעור לשמן, א"כ גם בזמן שהדליקו בחוץ ועבר הזמן
ומדליק בפנים חייב ליתן שמן כשיעור. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ומעתה לפי"ז בהצטרף ב' הדברים יחדיו, והיינו באופן שעבר זמן
ההדלקה ואין לו שמן כשיעור, הנה לדעת מהרש"ל ז"ל פשיטא דאין מקום להחמיר
ולהדליק, דממ"נ פטור או משום דעבר זמנה או משום דאין לו שמן כשיעור, אבל
להסוברים דבזה"ז ליכא שיעור לשמן, וא"כ ליכא ממ"נ, דלהצד
דקיי"ל כלישנא בתרא הרי חייב להדליק גם באין לו שיעור שמן, ומ"מ נראה
דלדברי הפר"ח ז"ל בדעת התוס' פטור משום ס"ס, ספק שמא פטור להדליק
משום דעבר זמנה, ואת"ל דגם לאחר זמנה חייב להדליק מ"מ ספק שמא הלכה
כמהרש"ל ז"ל דיש שיעור לשמן גם בהדלקה בפנים וכיון דאין לו שמן כשיעור
פטור, דע"כ לא קאמר הפר"ח ז"ל אלא לענין ספיקא דרבנן, דבפרסומי
ניסא דין ספק דרבנן כדין ספק דאורייתא, אבל בס"ס דגם בדאורייתא מקילינן,
פשיטא דבדרבנן אפי' במקום פרסומי ניסא לא חמור מדאורייתא.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 10.0pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ואגב גררא אבא העיר"ה בגוף דברי
הפמ"ג ז"ל דאם אין לשמן כשיעור פטור להך שינוייא ד'לשיעורה', דלכאורה
לולי דבריו ז"ל הי' נראה מסברא דחייב, כיון דיכול עכ"פ למיעבד פרסומי
ניסא לזמן מועט, אלא דחז"ל הצריכו לפרסם הנס כ"ז שבני רה"ר הולכים
שם, וכי היכא דרה"ר שהולכים שם מעט אנשים שוה לרה"ר שהולכים שם הרבה
אנשים ולא חילקו חז"ל בין אם מצוי שם אנשים תדיר או רק לפרקים, ה"ה
לענין זה דאפי' לזמן מועט חייב לפרסם הנס, ועדיפא מחצי שיעור במצוה שדנו האחרונים
ז"ל האם איכא חיוב בזה, דהתם שיעור המצוה וכגון כזית מצה הוא דין בצורת
המצוה, אבל הכא שיעור חצי שעה הוא משך הזמן שחייבוהו חז"ל לפרסם הנס, וגם אם
אינו יכול לפרסם כל משך זמן זה, מ"מ גם לזמן מועט חייב לפרסם הנס.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ב] השפ"א ז"ל בר"ה ל"ד ב' ד"ה לא צריכא,
הוציא מדברי התוס' יסוד גדול, דספק דרבנן לקולא היינו רק היכא דהוי ספק אם קיים
כבר המצוה, אבל אם בודאי לא קיים אלא מסתפק אם יצליח לקיים לא אמרי' בזה ספיקא
דרבנן לקולא יעו"ש דעביד לה סימוכין מדברי הגמ' בר"ה ל"ד ב' גבי ב'
עירות, והארכנו בזה ת"ל במ"א.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">והנה לעיל כתבנו ב' חידושי הלכות דילפי' מדברי הפר"ח ז"ל,
ונלע"ד בעז"ה, דלהשפ"א ז"ל הוי איפכא ממש, ונחזי אנן, הנה
לענין אחד שמסתפק אם כבר הדליק נר חנוכה דכ' דלדעת הפר"ח ז"ל חייב
להחמיר, הנה לדעת השפ"א ז"ל דינא הוי דאינו חייב להחמיר, דדוקא היכא
דודאי לא קיים וספק יצליח לקיים חייב למעבד כל טצדקי גם על צד הספק, אבל אם הוא
ספק בחיוב הדרי' לדינא דסד"ר לקולא.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ולגבי החידוש השני שכתבנו היכא דאיכא ס"ס דלדעת הפר"ח
ז"ל פטור, נלע"ד דלדעת השפ"א ז"ל בכה"ג חייב להדליק, ואמינא
מילתא בטעמא, דכי היכא דבספק דרבנן אע"ג דבעלמא פטור וגם אם יחמיר ספק לו אם
יצליח לקיים המצוה, ועכ"ז ס"ל להשפ"א ז"ל דכיון דבודאי לא
הדליק חייב למעבד כל טצדקי שמא יצליח לקיים, א"כ ה"ה היכא דאיכא
ס"ס שלא יצליח לקיים, דעכ"פ מכלל השתדלות לקיים המצוה לא נפק. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">וליכא למימר כדכתבנו לעיל דלא יתכן דדרבנן חמור מדאורייתא, הא ליתא,
דלדבריו ז"ל נראה דגבי חיוב תורה גם אם יש לו ס"ס שלא יצליח לקיים
מ"מ כיון דבודאי לא קיים חייב להשתדל אולי יצליח לקיים, דכך לי ספק ספיקא
בדאורייתא כספק אחד בדרבנן, וזה חדש.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ג] נלע"ד בעז"ה לבאר דברי התוס' באופן אחר, והוא יסוד נפלא
בגדר הדין דספיקא דרבנן לקולא.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">י"ל דסברת
התוס' היינו משום תרתי דסתרי, ובהקדם דברי התוס' בביצה י"ד א' ד"ה איכא,
והכלל העולה מדבריהם ז"ל דכל היכא דאיכא ב' לשונות בגמ' ולכל תירוץ איכא קולא
וחומרא, א"א להקל כלל אפי' באיסור דרבנן, דהוי תרתי דסתרי, דגם אם נרצה לנקוט
הקולא לפי תי' אחד, אי אפשר שמא למחר נבא להקל כהתירוץ השני יעוש"ה,
וכ"כ הרא"ש ז"ל בפ"ק דביצה סי' כ"א.<o:p></o:p></span></div>
<div class="a" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">ומעתה לפי"ז
י"ל דזהו כונת דברי התוס' בנר חנוכה, כיון דלכל שינויא איכא קולא וחומרא,
דלתי' קמא דקאי על זמן ההדלקה איכא קולא דלא בעינן להדליק בשמן כשיעור מחצית השעה,
וללישנא בתרא איכא קולא דלא בעינן להדליק אחר זמן שכלתה רגל מן השוק, וחיישינן
שיבואו להקל ב' הקולות והו"ל תרתי דסתרי לא אמרי' בזה ספיקא דרבנן לקולא, <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif";">ו</span><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">השתא אי כנים אנו בעז"ה בזה, נראה דלענין ב' החידושי הלכות
שכתבנו לעיל, הנה לדברינו בחידוש אחד יהי' הדין כהיוצא מדברי הפר"ח ז"ל,
ובחי' השני יהי' הדין כהיוצא מדברי השפ"א ז"ל.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">דהנה בחידוש הראשון שכתבנו דאם מסתפק אם כבר הדליק נר חנוכה יהי'
הדין דחייב לדעת הפר"ח ז"ל, הנה לדברינו בכה"ג פטור, דרק לגבי
הקולות הנלמדים מב' התירוצים בזה א"א להקל משום תרתי דסתרי, אבל בכל ספק אחר
בנר חנוכה שאינו נוגע לב' התירוצים שפיר מקילינן מדין ספק דרבנן לקולא.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ולענין החידוש השני שכתבנו דבספק ספיקא פטור לדעת הפר"ח
ז"ל, הנה לדברינו נמי כן הוא, ולא מבעיא לספק ספיקא שאינו נוגע לב' הלשונות
בגמ' דבזה פשיטא דפטור ואפי' בספק אחד וכנ"ל, אלא אפי' בספק ספיקא שנוגע לב'
התירוצים, וכהדוגמא שנקטנו שאין לו שמן כשיעור וגם עומד לאחר זמן שכלתה רגל מן
השוק, מ"מ נראה דפטור, דע"כ לא אסרי' אלא היכא דנוקט הקולא שהוא רק לפי
תי' אחד, אבל בנוקט קולא שהוא לב' התירוצים לית בי' משום תרתי דסתרי ואסור, ולא
מסתבר למימר דחיישינן שמא בפעם אחרת יבא להקל כתי' אחד, וממילא יבא להקל אח"כ
כתי' השני.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Guttman Mantova"; font-size: 15.0pt;">ב]</span><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"> הריטב"א ז"ל כתב נמי דאם איחר זמן ההדלקה חייב להדליק אבל
לא מטעמא דכ' התוס' אלא מטעמא אחרינא וז"ל בשבת כ"א ב' ד"ה דאי,
"וכתב הרב בעל התרומות ז"ל דהני מילי לדידהו שהיו מדליקין חוץ לפתח ואין
היכר לבני רשות הרבים יותר, אבל אנן דמדליקינן בפנים ואין היכר אלא לבני הבית,
יכול להדליק כל הלילה ועד עמוד השחר, ולפי פירוש זה יש לפרש דה"ק דאי לא
אדליק מדליק בחוץ עד ההיא שעתא, אבל בתר הכין אינו מדליק אלא בפנים, דלדידהו נמי
ודאי משום דלא מצי למעבד היכירא לרשות הרבים לא נפטר מלעשות היכירא לו ולבני ביתו
דהא לקמן אמרינן דבשעת הסכנה מדליקה על שולחנו ודיו".<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ונלע"ד בעז"ה ב' נפק"מ להלכה בין תירוצא דהתוס'
לתירוצא דהריטב"א ז"ל.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">א] הנה יש לדון לדעת הריטב"א ז"ל דגם לאחר זמן הדלקה חייב
להדליק דחייב למיעבד הכירא לו ולבני ביתו, האם מדליק בברכה או לא. דהנה בזמן שכולם
היו מדליקין בפנים מפני הסכנה פשיטא דמברכין, אבל בזמן שמדליקים בחוץ, י"ל
דנהי דחייב נמי למיעבד הכירא לבני ביתו מ"מ כיון דתקנת חז"ל היתה למיעבד
הכירא לבני רה"ר, כל שאינו מקיים המצוה כצורתה לא תיקנו ברכה, או דילמא כיון
דסו"ס מקיים תקנת חז"ל שפיר מברך.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ויש להוכיח דשפיר מברך. דהנה הרשב"א ז"ל בשבת כ"א ב'
כתב להוכיח דרבא ס"ל דנר חנוכה אסור להשתמש לאורה, מדקאמר לקמן כ"ג ב'
דנר ביתו בשבת ונר חנוכה נר ביתו עדיף, ואי נימא דס"ל דנ"ח מותר להשתמש
לאורה אמאי לא קאמר דידליק נר אחד ויניחה על שולחנו ויוצא בה גם נר שבת וגם
נ"ח, וכדאשכחן בשעת הסכנה דמניחה על שולחנו ודיו, אלא בע"כ דאסור להשתמש
לאורה ואינו יכול לצאת בה משום נר שבת עכת"ד ז"ל.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">והנה מדברי הרשב"א ז"ל נמי מוכח כסברת הריטב"א
ז"ל דגם בזמן שאפשר להדליק בחוץ מ"מ יוצא נמי ידי"ח כשמדליק בפנים,
דאל"כ מאי קשיתי' להרשב"א ז"ל הא שפיר י"ל דרבא מיירי בזמן
שהדליק נ"ח בחוץ, וז"ב.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">והשתא, אי נימא כהך גיסא דגם אם יוצא ידי"ח כשמדליק בפנים
מ"מ אין מברכין, תיקשי טובא מאי ראי' איכא מדברי רבא דאסור להשתמש לאורה, הא
שפיר י"ל דמותר, והא דקאמר רבא דנר ביתו עדיף, למימרא דאינו מברך ע"ז
להדליק נ"ח, אלא בע"כ דשפיר מברך.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">נמצא לפי"ז, דנפק"מ רבתא איכא בין תי' דהתוס' לתי'
דהריטב"א ז"ל. דלהתוס' אם איחר זמן הדלקה נהי דחייב להדליק ולא מקילינן
כשאר ספק דרבנן, מ"מ לא יברך דמכלל ספק לא נפיק, אבל לדעת הריטב"א
ז"ל מדליק ומברך דחייב למיעבד הכירא לבני הבית. [</span><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; font-size: 10.0pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">וליכא למימר דכיון דמברך כבר על של שבת יכול
להזכיר גם נר חנוכה, דז"א, וכדמוכח מדברי הלבוש ז"ל באו"ח סי'
תר"י ס"ב לענין שבת ויום כיפור, וגם להסוברים שם דיכול להזכיר של
יו"כ היינו משום דחיוב דשבת ויו"כ הוי חיוב מענין אחד, אבל שבת וחנוכה
לאו מישך שייכי אהדדי</span><span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">]. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">והנה אי כנים אנו בעז"ה בזה, נראה לבאר דברי המג"א
ז"ל בסי' תרע"ב סק"ו דגם אם עבר זמן ההדלקה מדליק בפנים ומברך
והביא מדברי מרן הב"י ז"ל דלא יברך, והנה הפמ"ג ז"ל שם הבין
דהא דהכריע המג"א ז"ל לברך היינו מכח ספק ספיקא ספק שמא קיי"ל
כלישנא בתרא דאין זמן להדלקה, וגם לאחר שעבר זמנה חייב להדליק, ואת"ל דהלכה
כלישנא קמא, מ"מ ספק שמא גם ללישנא קמא הא דאמרי' דזמנה עד שתכלה רגל מן השוק
היינו לכתחילה, אבל בדיעבד מדליק כל הלילה יעו"ש, והנה לא ביאר הפמ"ג ז"ל
מאן הא דס"ל דהוי רק לכתחילה, ולבטח כונתו ז"ל לדברי הרשב"א
ז"ל בשבת כ"א ב' דכתב דהמדליק לאחר שעבר זמנה לא עשה מצוה כתקונה דליכא
פרסומי ניסא כולי האי, יעו"ש. והמגיד משנה ז"ל בפ"ד מהל' חנוכה
ה"ה העתיק כן בשם יש מפרשים.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">והעיר הפמ"ג ז"ל ברמיזא ממש"כ בפתיחה להל' ברכות אות
ד' לדון האם מברכין על ס"ס לחיוב והתם נראה דעתו ז"ל דאין מברכין,
וא"כ תיקשי בדברי המג"א ז"ל אמאי מברכין בעבר זמנה, וביותר תגדל
התמיה, דהנה המשנה ברורה ז"ל בסי' רט"ו סק"כ פסק לדינא דאפי' בספק
ספיקא לחיוב אין מברכין, ובסי' תרע"ב סקי"א הכריע כהמג"א ז"ל
דבמדליק לאחר זמן הדלקה מברך. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ולהנ"ל ניחא מאד, דהנה מרן הב"י ז"ל שם העתיק רק דברי
התוס' דהא דחייב להדליק כשעבר זמנה היינו רק מספק שמא הלכה כלישנא בתרא בגמ'
יעו"ש, ולדעת התוס' ודאי לא יברך וכנ"ל, אבל המג"א ז"ל
ס"ל כדעת הרשב"א והריטב"א ז"ל הנ"ל דגם לאחר שעבר זמנה
חייב להדליק בתורת ודאי וגם מברך וכדהוכחנו לעיל דלשיטתייהו ז"ל מדליק בברכה
ואין זה מכח ספיקא אלא בתורת ודאי.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ב] תו י"ל נפק"מ, באחד שאין לו שמן כשיעור חצי שעה,
וכנ"ל מדברי הפמ"ג ז"ל דלהך שינויא בגמ' דאתיא לשיעורא, כל שאין לו
שמן כשיעור אינו חייב להדליק, והשתא לדעת התוס' דיש להחמיר כב' התירוצים א"כ
גם בכה"ג חייב להחמיר כאידך שינויא דאין שיעור לשמן וכנ"ל, אבל בדעת
הריטב"א ז"ל לא שמענו דחייב להחמיר כב' התירוצים, אלא דלגבי אחר זמן
שכלתה רגל מן השוק חייב להדליק מדינא למיעבד הכירא לבני הבית, אבל לכל ספק אחר,
הדרינן לדינא דספק דרבנן לקולא, ואינו חייב להדליק.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">תמצית העולה מהדברים.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">א] אמרי' בשבת כ"א ב' דמצות נ"ח משתשקע החמה עד שתכלה רגל
מן השוק, ובגמ' איכא פלוגתא, לחד לישנא זמן זה קאתי למימר דצריך ליתן שמן כשיעור
הזה, ולחד לישנא קאתי לזמן הדלקה דלאחר שעבר זמן זה אינו חייב להדליק.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ב] התוס' כתבו דגם בעבר הזמן חייב להדליק, שמא הלכה כהתי' דקאתי
לשיעור השמן ולתי' זה גם אחר זמן דכלתה רגל חייב להדליק.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ג] הפר"ח ז"ל כתב דכונת התוס' דבמקום פרסומי ניסא לא אמרי'
ספיקא דרבנן לקולא ולפי"ז גם בספק בקריאת המגילה דהוי משום פרסומי ניסא חייב
להחמיר, והא דהר"ן ז"ל דן בעירות המסופקות משום סד"ר לקולא, היינו
משום דלטעמי' ז"ל אזיל דלא ס"ל כהתוס' לגבי נ"ח.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ד] הפמ"ג ז"ל חידש דלהך שינויא בגמ' 'לשיעורה' אם אין לו
שמן כשיעור אינו חייב כלל להדליק, והנה להפר"ח ז"ל דינא הוי דעכ"פ
מספק חייב להדליק שמא הלכה כלישנא קמא דאין שיעור לשמן.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ה] ודברי הפמ"ג ז"ל הוי חידוש גדול, דעכ"פ אמאי לא
יתחייב למעבד פרסומי ניסא אפי' לזמן מועט, ועדיף מח"ש במצוה דהתם צורת המצוה
הוי בשיעור שלם, משא"כ נ"ח דהוא משך זמן כמה חייב לפרסם הנס.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ו] הדרכי משה ז"ל הביא שיטות דבזמן שמדליקים בפנים ליכא שיעור
לשמן, ולפי"ז בעומד לאחר זמנה ואין לו שמן כשיעור פטור ממ"נ. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ז] אולם גם להסוברים דכשמדליקין בפנים אין שיעור לשמן, מ"מ
בכה"ג פטור דאיכא ס"ס, ספק שמא פטור דעבר זמנה, ואת"ל חייב, ספק
שמא הלכה כהסוברים דגם במדליק בפנים איכא שיעור לשמן ובאין לו כשיעור פטור.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ח] השפ"א ז"ל חידש, דהיכא דודאי לא קיים גם בספק אם יצליח
לקיים חייב, ולדבריו ז"ל הוי איפכא מהנ"ל, דבספק אם כבר הדליק פטור,
ובס"ס אם יצליח לקיים חייב להחמיר.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ט] נלע"ד בעז"ה ביאור אחר בדברי התוס', דלשיטתייהו אזלא
דהיכא דאיכא ב' תירוצים ומכל תי' יוצא קולא וחומרא א"א להקל כתי' אחד שמא
למחר יקל כתי' השני והוי תרתי דסתרי.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">י] ולפי"ז בכל ספק שאינו נוגע לב' התירוצים פטור, וכן בס"ס
אפי' שנוגע לב' התי' פטור דליכא למיחש בזה לתרתי דסתרי.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">י"א] הריטב"א ז"ל כתב, דגם בזמן שמדליקים בחוץ
מ"מ בעבר הזמן מדליקים בפנים כדאשכחן בשעת הסכנה, ויש להוכיח דכונתו ז"ל
דבכה"ג מדליק בברכה וא"כ מוכח דס"ל דלא כהתוס'. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">י"ב] ובזה יש לבאר היטב פלוגתת מרנן הב"י והמג"א
ז"ל בעבר זמן הדלקה האם חייב להדליק בברכה, ולהנ"ל ניחא, דמרן הב"י
ז"ל לא העתיק אלא דברי התוס' דחייב רק מספק, אבל המג"א ז"ל
ס"ל כהרשב"א והריטב"א ז"ל דחייב בתורת ודאי ולפיכך מברך.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">י"ג] הפמ"ג ז"ל ביאר דכונת המג"א ז"ל דמברך
משום דהוי ס"ס לחיוב, וצ"ע דא"כ נמצאו דברי המ"ב ז"ל
סתרי אהדדי, ולהנ"ל ניחא דאין זה משום ס"ס אלא חייב בתורת ודאי.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Narkisim","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">י"ד] תו איכא בין התוס' להריטב"א ז"ל, באין לו שמן
כשיעור דלהריטב"א ז"ל פטור, דבזה שפיר הדרי' לדינא דסד"ר לקולא,
ודלא כהתוס' דגם בכה"ג חייב להחמיר מספק. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<br /></div>
אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-44251973471809457192019-12-24T09:12:00.002-08:002019-12-24T09:12:43.987-08:00הגאון הצדיק רבי יהודה זרחיה סגל זצ"ל<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<i>הרב אורי דסברג ז"ל<br />בשנות החמישים במאה הקודמת הוקמה בדרום תל-אביב השכונה קרית שלום. השכונה אוכלסה על ידי ותיקי הארץ, חברי ההסתדרות אנשי צבא הקבע וחניכי בית"ר, וכן הוקם בסמוך לשכונה זו שיכון הפועל המזרחי הראשון. לרבה של שכונה זו נתמנה הרב יהודה זרחיה סג"ל. אביו, הרב שפטיה, היה תלמיד-חבר של האור-שמח בדווינסק.<br />הרב יהודה זרחיה נולד בירושלים, ובינקותו עברו הוריו לגור בנוה-שלום שביפו. בהיותו בן שנה וחצי הוא נחטף, וכפסע היה שאנחנו כבר לא נדע מיהו. אביו מצאו בתוך שק על שכמו של ערבי. כבר בהיותו ילד כבן 8-7 היה הציבור נהנה מדרשותיו. כשהתבגר למד בישיבת לומז'ה שבפתח-תקוה. החזון-איש אמר עליו שהוא ארי בין אריות. אבל הוא עצמו כתב: "אני מכריז ומודיע שאני לצערי מקטני בני ישראל - גם במעשים טובים וגם בהשגות וגם בתורה וביראת שמים...".<br />בסוף ספרו "ראשית העבודה" העתיקו מכתב ידו, שלמד "דף היומי למשך שנותי עד כה (56)", וקיבל עליו "להשלים ולהמשיך עד 120 בעז"ה ללמוד כל יום 2 דף עם תוס' לאט ועיון בראשונים ולחזור 11 פעמים ולעבור במהירות 5 דפים עם פרש"י ועיון היטב בכל התוס' ורא"ש ולחזרם 11 פעמים", ולמה דווקא 11 פעמים? כי כך במשך 3 שנים יימצא שלמד את הש"ס 33 פעמים, כש-20 מתוכם משלימים שנים שלא למד בהן. פעם אחת ענה לשאלת קרובו שמאמר חז"ל מסוים נמצא בסנהדרין דף קי"ד, כשבאמת הוא נמצא בדף קי"א. כעבור שלוש שנים הגיע אליו אותו קרוב משפחה והתלונן שהוא שוכח כל מה שלמד. ענה לו הרי"ז סגל: אתה מתלונן?! הרי נוכחת לדעת שגם אני שוכח. התפלא אותו קרוב: הרי החטאת את המטרה רק בשלושה דפים! אבל אחרי שלומדים אותה מסכת ארבע מאות פעם, ענה לו הרב סגל, גם שכחה כזאת היא אסון.<br />הרב סג"ל כתב מאמרים בעשרות כתבי עת היוצאים לאור על ידי חוגים שונים, כי הוא לא השתייך לאף חוג, אלא היה כלל ישראלי. מאמריו קובצו לספריו "חידושי רבי יהודה זרחיה" ו"צמח יהודה" (5 חלקים). "בחג העצמאות תשל"ז" (כך בלשונו) כתב לרצי"ה קוק מכתב ברכה, ובו שיבח אותו על שהוא "משמש אורה זו תורה לאלפי צעירים ומתסיס לאהבת ארץ ישראל", על כל חלקיה (שני עברי הירדן), "ובלי ספק זכותו רבה מאד והמקום יעזרנו לשמש בכהונה גדולה בבית המקדש שיבנה במהרה בימינו". את יום העצמאות עצמו הוא מכתיר כ"יום גדול זה אשר בו מוקם כבוד שמים ומוחזרת השכינה לישראל כי כבוד ה' המחולל בגויים הולך ומתקדש בעצם קיום המדינה ומרכז לנדחי ישראל וממנה יתד וממנה פנה לחלות הנבואה בעמנו."<br />על ראיה חודרת ושמימית יש ללמוד מסיפורו של אחד מבני קהילתו שבאמצע התפילה ניגש אליו הרב ואמר לו: "קח את הטלית ולך הביתה". הלה התפלא על שהוא כביכול מגורש מבית הכנסת, ופנה אל ביתו. שם מצא את אשתו מחוסרת הכרה. "משמים שלחו אותך הביתה להזעיק עזרה" אמרו לו הרופאים בבית החולים לאחר שחיי אשתו ניצלו.<br />הרב נפטר לפני 10 שנים, בט' באדר תשס"א. הוא לא השאיר אחריו צאצאים, ואולי דווקא בשל כך היה מקרב אליו ילדים, ועל אף מעמדו הרם כרב שכונה היה אוהב לשיר איתם ביחד בקולו הערב.<br />לז' באדר. נפסק בשו"ע (יו"ד רמב,לו): "האומר לחבירו איני מקבל ממך אם היית כמשה - מלקין אותו, משום בזיון". המפרשים ביארו שהבזיון הוא שכאילו יכול מישהו להיות כמשה רבנו, והרי כתוב "לא קם כמשה עוד". אמנם הרמב"ם כתב (הל' תשובה ה,ב): "כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו", אבל זה רק בתחום אחד, בצדיקות. שכן הגמרא (ר"ה כא,ב) אומרת שמשה רבנו זכה לכל נ' שערי הבינה חסר אחד. לשאוף להיות כמשה רבנו בכל שערי הבינה שזכה להם - בזה יש משום בזיון.</i></div>
אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-76630563872526425192019-12-19T23:45:00.002-08:002019-12-20T00:02:23.591-08:00האם אשה נאמנת להעיד על תינוק שהוא בכור ויטול פי שנים בנחלה <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
הגאון הגדול רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א <br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
בפרשתינו אמרה תורתינו הקדושה ויהי בלדתה ויתן יד ותקח המילדת ותקשור על ידו שני לאמר זה יצא ראשונה. והנה במדרש בראשית רבה בפרשתן פרשה פ"ה אמרי' "ויהי בלדתה ויתן יד, אמר רבא בר רב חסדא ג' נאמנין לאלתר ואלו הן החיה והשיירא [פירוש – אסופי] והמטהרת את חברתה. חיה, דכתיב ותקח המילדת ותקשור על ידו שני לאמר זה יצא ראשונה". וכ"ה בירושלמי פ"ד דקידושין ה"ב ובירושלמי בבבא בתרא פ"ג ה"א.<br />
<br />
<br />
והנה מרהיטת דברי המדרש והירושלמי נראה דהא דחיה נאמנת היינו נאמנות מדאורייתא, ותו מדכייל לה המדרש בהדי שיירא ומטהרת את חברתה דהוי נאמנות מדאורייתא, ש"מ דגם נאמנות החיה הוי מדאורייתא. אמנם הפני משה ז"ל שם בירושלמי במראה"פ כתב דבהכרח דאין זה אלא אסמכתא בעלמא, דשאני התם דהמילדת קשרה על ידו שני, יעו"ש. <br />
<br />
<br />
והנה בקידושין ע"ג ב' אמרי' אמר רב חסדא שלשה נאמנים לאלתר אלו הן אסופי חיה ופוטרת חברותיה, ובתר הכי אייתינן "ת"ר נאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי זה נתין וזה ממזר" וכתב הר"ן ז"ל [ל"א ב' מדפי הרי"ף] לענין נאמנותה של חיה לומר זה כהן וזה לוי וז"ל בד"ה נאמנת, "ולא מדינא אלא דהימנוה רבנן לפי שעל הרוב א"א בענין אחר". והט"ז ז"ל באהע"ז סי' ד' סק"כ, כתב דאע"ג דהר"ן ז"ל לא מיירי להדיא לענין נאמנות החיה לגבי בכורה מ"מ דברי הר"ן ז"ל קאי נמי אבכורה, יעו"ש. והרשב"א ז"ל בקידושין ע"ג ב' ד"ה ת"ר כתב וז"ל בא"ד "ותקנת חכמים הוא כעין נאמן הדיין וכעין נאמנותה של חיה ואם", ומדבריו ז"ל נראה דנאמנותה של חיה הוי רק מדרבנן. אלא דגם הוא ז"ל לא פירש, האם מיירי נמי לענין בכורה ועי' לקמן.<br />
<br />
<br />
אמנם התשב"ץ ז"ל בתשו' ח"א סי' פ"ד כתב וז"ל "מה שאמרת שלא נמצא שיאמרו חכמים שנתנה תורה נאמנות לעד אחד אלא בשני מקומות וכו', לאו כללא הוא, שהרי האמינה תורה עד אחד באיסורין וכו', ועוד והא איכא נאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי ושלשה נאמנין על הבכור חיה ואמו ואביו". ומוכח מדבריו ז"ל להדיא דנאמנות החיה הוי נאמנות מדאורייתא.<br />
<br />
<br />
והנה בדבריו ז"ל קשיא טובא, היאך יתכן שתהא החיה נאמנת מדאורייתא על הבכור, הא הוי עדות על דבר שבממון היינו חלק בכורה, ואפי' איש אינו נאמן דע"א הוא, וכ"ש אשה דאינה בתורת עדות בדבר שבממון, וצ"ע.<br />
<br />
<br />
ברם, מצינו להרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל נ"ב ס"ב וז"ל, "שלשה נאמנים על הבכור חיה ואביו ואמו. והתם גופי' לא אמרי' הכי אלא משום דגלי קרא יכירנו לאחרים, ובשביל שהאמינה תורה לאב אף על פי שהוא קרוב ויחיד וטעמא שאין להעיד אלא הוא ואין אחר יכול להכירו ילפינן מינה הוא הדין חיה ואמו", וכ"ה בתוס' הרא"ש ז"ל בקידושין ע"ד א' בד"ה חיה וז"ל "כולהו ילפינן להו מדחזינן שהאמינה תורה לאב להעיד על בנו ובכור אף על פי שהוא קרוב לפי שרגיל האב להכיר בבניו יותר מאחר, ילפינן נמי מיניה להאמין חיה לאלתר ואמו כל שבעה לפי שאין רגיל לידע אחר שהוא לשם".<br />
<br />
<br />
ומדברי הרא"ש ז"ל נמצינו למדים טעם חדש בהא דחיה נאמנת מדאורייתא, והיינו משום דרק היא יכולה להכיר הולד כשנולד. וכבר מצינו דוגמתו בדברי הרמב"ן ז"ל בגיטין ב' ב' ד"ה עד, דמה"ט האמינה תורה לאשה בספירת ז' נקיים וז"ל, "אי אפשר שתביא עדים לפסיקת זיבתה ונדתה ולספירתה ולטבילתה ולפיכך האמינתה תורה".<br />
<br />
<br />
והנה יש להוציא מדברי הרא"ש ז"ל, דגם לענין הא דאמרי' התם דנאמנת החיה לומר זה כהן וזה לוי זה נתין וזה ממזר וכ' רש"י ז"ל בד"ה זה, דמיירי בכמה נשים שילדו בבית אחת, ולדעת הרא"ש ז"ל גם בזה החיה נאמנת מדאורייתא, דגם לענין זה רק המיילדת יכולה לדעת.<br />
<br />
<br />
וקשיא לי טובא לפי"ז, דהנה אמרי' התם, נאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי זה נתין וזה ממזר, בד"א שלא קרא עליה שם ערער אבל קרא עליה ערער אינה נאמנת ערער דמאי אלימא ערער חד והאמר ר' יוחנן אין ערער פחות משנים, וכו' ואיבעית אימא לעולם אימא לך ערער חד וכי אמר ר"י אין ערער פחות משנים הני מילי היכא דאיכא חזקה דכשרות אבל היכא דליכא חזקה דכשרות חד נמי מהימן", וכן פסק מרן המחבר ז"ל באהע"ז סי' ד' סל"ה.<br />
<br />
<br />
והק' הר"ן ז"ל שם [ל"א א' מדפי הרי"ף] אמאי בקרא עליה ערער דחד אינה נאמנת, הא קיי"ל דכל מקום שהאמינה תורה ע"א ה"ה כשנים. ותי' דמה שהחיה נאמנת לומר שזה כהן וזה לוי היינו רק מדרבנן משום דא"א בלאו הכי, וע"כ לא נתנו חז"ל נאמנות לחיה אלא כשלא קרא ערער ואפי' דחד, כן ביאר הט"ז ז"ל שם כונת הר"ן ז"ל [ועי' בדברי המל"מ ז"ל בפט"ו מאיסו"ב הי"א].<br />
<br />
<br />
ומעתה לפי"ז, צ"ע היאך יפרנס הרא"ש ז"ל הא דקתני דבקרא עלי' ערער אין החיה נאמנת, ולהנ"ל צ"ע כיון דנאמנת מדאורייתא הדרי קושית הר"ן ז"ל לדוכתא, שו"ר דהרא"ש ז"ל בתוהרא"ש לעיל ע"ג ב' הק' נמי קושית הר"ן ז"ל, ותי' וז"ל "משום דאין כאן נאמנות גמורה אלא לפי שבאותה שעה א"א אלא בעדות החיה" וכונתו ז"ל לא זכיתי להבין, הא לקמן כתב דהוי נאמנות מדאורייתא וילפי' לה מנאמנות האב דגילתה התורה 'יכיר', והרי בהא דהאב נאמן מדין 'יכיר' ודאי דבקרא עלי' ערער דחד, האב נאמן, וצ"ע.<br />
<br />
<br />
והנה הבית שמואל ז"ל באהע"ז סי' ד' סק"ס חידש דלדעת הרמב"ם ז"ל בפי"ב מגירושין הכ"א, דאשה שהעידה שמת בעלה של פלוני ובא עד כשר והכחישה אפי' אחר שהתירוה בבי"ד תצא, וכ' הב"ש ז"ל דה"ה לענין איסורים דעד כשר נאמן יותר מאשה, וממילא לא קשיא קושית הר"ן ז"ל, דהא דאמרי' כ"מ שהאמינה תורה ע"א ה"ה כשנים היינו באיש שהוא בר עדות, ולא באשה, יעו"ש, והנה לפי"ז יש ליישב בעז"ה באופן נכון, דהנה הטור ז"ל באהע"ז סי"ז סל"ח פסק כהרמב"ם ז"ל, וא"כ שפיר י"ל דמסתמא הרא"ש ז"ל נמי ס"ל הכי, וממילא לא קשיא קושית הר"ן ז"ל, ודו"ק.<br />
<br />
<br />
<a href="https://www.blogger.com/null">והנה יש לחדש בעז"ה ב' נפק"מ נפלאות בהא דהחיה נאמנת מדאורייתא. </a><br />
<br />
<br />
א] הנה לדעת הט"ז ז"ל דגם לענין בכור נאמנת החיה רק מדרבנן, בהכרח דהא דנוטל פי שנים הוי מדין הפקר בי"ד, דהא מדאורייתא אינה נאמנת ואינו אלא ספק בכור והמוציא מחבירו עליו הראי', וא"כ אם הבכור יקדש אשה בדמי בכורתו אינה מקודשת אלא מדרבנן לדעת רבינו ירוחם ז"ל בח"א נכ"ב דהמקדש אשה בחפץ שקנה אותו רק מדרבנן אינה מקודשת אלא מדרבנן, אבל להרא"ש והתשב"ץ ז"ל דנאמנת מדאורייתא א"כ האשה מקודשת מה"ת. וזה חדש. <br />
<br />
<br />
ב] תו י"ל בעז"ה דבר מחודד. דהנה הפתחי תשובה ז"ל בחו"מ סי' רפ"א סק"ז הביא דעת השבות יעקב ז"ל דגם יורש יחידי יש לו דין בכור יעוש"ה, וכתב הדבר אברהם ז"ל בח"א סכ"ז דלפי"ז יורש יחידי פטור ממעשר בהמה, דחלק הבכורה הוי בגדר מתנה דהוי כלקוח דפטור ממעשר בהמה, וממילא חלק הפשוט נמי פטור לפי שמעורבין ב' החלקים יחד כיון דהוא יורש יחידי יעוש"ה, והשתא לפי"ז משכח"ל נפק"מ נפלאה, בבן ובת תאומים, שהחיה העידה שהבן נולד הראשון והוא בכור ונוטל כל הנכסים, ולהנ"ל יהי' הדין דמ"מ חייב במעשר בהמה, דמדאורייתא אינה נאמנת ואין זה חלק בכורה. [והוצרכנו לאופן זה, דאי מיירי בב' בנים תאומים, הרי בכל ענין פטור ממעשר בהמה דגם על הצד שאינו בכור נמצא דקיבל מאחיו חלק בכורה במתנה ובלא"ה פטור, אבל בבן ובת א"כ על הצד שאינו בכור הרי קיבל חלק בכורה מדין פשוט ושפיר חייב במע"ב].<br />
<br />
<br />
וליכא למימר דעכ"פ נפטרנו משום תקנת חז"ל, הא ליתא, דהא כתב הר"ן ז"ל בנדרים מ"ד ב' ד"ה ופרכינן דאין לפטור אדם מתרו"מ משום הפקר בי"ד דלא באו חכמים להקל ולפטור מן המעשר מה שהוא חייב בו מן התורה, וא"כ ה"נ דכותה דלא יפטר ממעשר בהמה משום הפקר בי"ד כיון שחייב בה מן התורה, אבל להרא"ש והתשב"ץ ז"ל דהחיה נאמנת מדאורייתא א"כ החלק בכורה הוי מדאורייתא ושפיר פטור ממעשר בהמה, ודו"ק היטב כי קצרתי.<br />
<br />
<br />
ונלע"ד בעז"ה ליתן טעם חדש בהא דהחיה נאמנת מדאורייתא, ובו יבוארו כמה יסודות בדיני נאמנות ע"א בממון.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
הנה המהרי"ק ז"ל בשורש ע"ב יצא ללמד בדבר החדש, דהא דבדבר שבערוה צריך ב' עדים היינו דוקא במקום דהוי איתחזק איסורא, אבל היכא דלא איתחזיק איסורא גם ע"א נאמן, דהדר דינו כשאר איסורים דילפי' מ'וספרה לה' דע"א נאמן. וכ' המהרי"ק ז"ל שם וז"ל, "ועוד כיון דגמרינן דבר דבר מממון איכא למימר דון מינה ומינה, מה התם להוציא מחזקתו אף כאן להוציא אשה מחזקת איסור". והיינו דס"ל דגם בממון הא דבעי' ב' עדים היינו דוקא בדהוי נגד חזקת ממון, אבל בליכא חזקת ממון ע"א נאמן יעוש"ה. ועי' בדברי הש"ש ש"ו פ"ג, ובדברי האמרי בינה ז"ל ז"ל בהל' עדות סי' כ"ט.<br />
<br />
<br />
ומעתה נלע"ד בעז"ה לחדש, דבממון היכא דליכא חזקת ממון, לא די דעד אחד נאמן, אלא אפי' אשה נאמנת. ואמינא מילתא בטעמא, דהנה תורתינו הקדושה נתנה כללים לדבר, דבממון ובדבר שבערוה בעי' ב' עדים ובאיסורים ע"א נאמן ואפי' אשה, וכל שלא נכלל בממון או בדשב"ע הדר דינו ככל איסורי התורה דאשה נאמנת, ומגוף דברי המהרי"ק ז"ל אנו למדים דכל עדות שבממון שאינו מנגד לחזקה הוי כאיסורים יעו"ש, וממילא דאשה נמי נאמנת.<br />
<br />
<br />
והשתא, בהא דחיה נאמנת לומר זה יצא ראשון וזה יצא שני, הרי התם ליכא נפק"מ בעדות זו לממון אלא באחת משתי פנים, או לענין שיטול פי שנים לאחר מיתת אביו, או לענין שיתחייב האב לפדותו בחמש סלעים. ונחזי אנן, הנה לענין פדיון הבן הרי אין זה נגד חזקה דהא כ' הט"ז ז"ל הנ"ל דהכא מיירי בשילדה תאומים, וא"כ ממ"נ האב חייב חמשה סלעים או משום הראשון או משום השני, אלא דא"כ בשנולדו תאומים בן ובת אין החיה נאמנת לומר דהבן נולד ראשון.<br />
<br />
<br />
אלא דבזה גופא יש להסתפק, בעד אחד שמעיד שהילד הזה הוא בכור, האם נחשב כעדות שבממון או עדות באיסורים, דהרי חיוב הממון נגזר מכח חיוב המצוה, ונמצא עיקר העדות הוי לגבי המצוה, ותליא בספיקא דהמנח"ח ז"ל במצוה שצ"ב אות ב' לענין בכור קטן שפדה עצמו בקטנותו. [ולא דמיא לדברי הר"ן ז"ל בחי' לסנהדרין ל' א' לענין ע"א שמעיד דמעות אלו הם של מעשר שני, דהתם האיסור והממון חלים בב"א ודין מעשר שני נוגע בין לאיסור בין לממון, משא"כ בפדה"ב דעיקר העדות הוי על חיוב המצוה].<br />
<br />
<br />
ולענין שיטול פי שנים בנחלה, גם זה אינו מנגד להחזקה, דכיון דעתה האב חי ואין נדון זה עומד לפנינו השתא, וירושת בכור הוא דבר המתחדש לאחר מיתת אביו, וזה מתנה שהיורשים נותנים לבכור וכדאמרי' בב"ב קכ"ד א' דמתנה קריא רחמנא, ומה"ט כתב הקצוה"ח ז"ל בסי' רע"ח סקי"ג דמהני סילוק הבכור בחיי האב מחלק הבכורה, ומה"ט כתב הנתה"מ ז"ל שם סק"ט דבספק מי הבכור אין הפשוטים חייבים להוציא הממון מרשותם ושיחלוקו המסופקים ביניהם.<br />
<br />
<br />
וראי' גדולה יש להביא בעז"ה ליסוד זה, מהא דכ' הנתה"מ ז"ל בספרו נחלת יעקב בחי' לגיטין ב' ב' דע"א שמעיד על מקוה שהוא כשר אין זה נחשב כעדות נגד איתחזק איסורא. ואע"ג דהעדות שהמקוה כשר נוגעת רק לטהר הטובל בה והרי הטובל בה אית לי' חזקת טומאה, והיינו משום דהשתא מיהת אין הטובל לפנינו יעו"ש, וכ"כ הגרעק"א ז"ל בגליון לשו"ע יור"ד סי' ט"ו על הט"ז סק"ד בד"ה אולם.<br />
<br />
<br />
נמצינו למדים מכל זה, דהא דהחיה נאמנת לומר זה יצא ראשון הוי נאמנות מדאורייתא כיון דאין זה עדות נגד חזקה וכנ"ל מדברי המהרי"ק ז"ל, והא דבעי' קרא לאב שנאמן לומר זה בכור היינו משום דאינו נאמן בתורת עדות דקרוב הוא, ולגבי ממונו לענין ירושה פסול נמי משום בעל דבר.<br />
<br />
<br />
אמנם א"כ צ"ע אמאי רק חיה נאמנת ואמאי הוצרך הרא"ש ז"ל להא דהאמינתה התורה לפי שאין אחר יכול להכיר הולד, ולדברינו הא כל אשה נאמנת בזה כדין ע"א באיסורין. ולאו קושיא היא, דכבר כתב הט"ז ז"ל באהע"ז סי' ד' סוף סק"כ, דהא דנאמנת החיה לומר זה יצא ראשון הרי מיירי באשה שילדה תאומים ורגיל להיות להם דמיון בצורתם וצריך הבחנה גדולה להבחין ביניהם יעו"ש.<br />
<br />
<br />
ובתוס' ישנים בכריתות י"ב ב' כתב וז"ל "מכאן אמר רבי וכן דן הלכה למעשה בעדים ששמעו הדבר מפי בעלי המעשה אך לא נתכוונו להעיד ולא הובאו שם לשום עדות אין בעדותן כלום אם באים לאחר זמן להעיד בפני בית דין", והבית מאיר ז"ל באהע"ז סי' מ"ב ס"ד כתב דכונת התו"י היינו דהוי מילתא דלא רמיא עלי' ולאו אדעתי' ולכך אינו נאמן להעיד לאחר זמן [ועי' בהגהת הברוך טעם ז"ל שם], והשתא לפי"ז א"ש הא דרק החיה נאמנת, דכיון דצריך הבחנה גדולה בתאומים לדעת מי יצא ראשון, ושאר אנשים הוי מילתא דלא רמיא עלייהו, ע"כ רק החיה נאמנת, דכיון דיודעת שסומכים עליה דרק היא יכולה להבחין ע"כ נותנת דעתה לזה.<br />
<br />
<br />
והשתא אי כנים אנו בעז"ה בזה, נמצינו למדים דבר נפלא דרק בהכרת בכורה נאמנת מדאורייתא, אבל בהא דקתני דנאמנת לומר זה כהן וזה לוי וזה ממזר וזה נתין, אין החיה נאמנת מדאורייתא, ואמינא מילתא בטעמא, דכיון דמיירי באופן שד' נשים ילדו בבית אחת וכנ"ל מדברי רש"י ז"ל, הנה לפי"ז נמצא דמה שהחיה מעידה דתינוק זה כהן הוא או ממזר הוא הרי זה עדות נגד הרוב דעל כ"א איכא רוב שאינו כן, ודעת הבית שמואל ז"ל באהע"ז סי' ד' סקל"ט דע"א אינו נאמן נגד רובא דאיתא קמן, [ועי' בדברי הנוב"י ז"ל באהע"ז קמא סי' ס"ט, ועי' בדברי הפנ"י ז"ל קידושין ס"ג ב' ובחי' הגרעק"א ז"ל בכתובות י"ג א'], וליכא למימר דהוי קבוע והוי כמחצה על מחצה ושוב נאמנת מדאורייתא, הא ליתא, דהרי כתבו התוס' בחולין צ"ה א' ד"ה ספקו, ובנזיר י"ב א' ד"ה אסור, דקבוע שאינו ניכר לא הוי קבוע מדאורייתא. [ושו"מ ת"ל דגוף הסברא דהכא הוי עדות נגד רובא כבר כתב המקנה ז"ל בקידושין ע"ג ב' בד"ה ת"ר יעו"ש]<br />
<br />
<br />
ומעתה, למאי דהבאנו לעיל מדברי הר"ן ז"ל דהא דבקרא עליה ערער דחד אינה נאמנת היינו משום דנאמנות החיה היינו רק מדרבנן, והנה לדברינו השתא נמצא דלענין בכורה כיון דנאמנת מדאורייתא א"כ גם בקרא עלי' ערער דחד הרי היא נאמנת, אבל לענין הא דהחיה נאמנת לומר זה כהן וזה לוי וכו' דהתם אינה נאמנת מדאורייתא דהוי נגד הרוב, ונאמנותה היינו רק מדרבנן, א"כ אם קרא עליה ערער דחד אינה נאמנת.<br />
<br />
<br />
דו"ק ותשכח דבחו"מ סי' רע"ז סי"ב כשהביא מרן המחבר ז"ל הא דהחיה נאמנת על הבכור לא כתב דבד"א כשלא קרא עליה ערער, ובאהע"ז לענין זה כהן וזה לוי וכו' כתב דבד"א כשלא קרא עליה ערער, ולהנ"ל ה"ז ניחא מאד [והנה הט"ז ז"ל בחו"מ ובאהע"ז שם כתב מכח קושיא אחרת, דגם לענין בכור מיירי מרן המחבר ז"ל כשהחיה לא הוכחשה, ולהנ"ל ניחא מאד, דהרי הט"ז ז"ל שם ס"ל דגם לענין בכור החיה נאמנת רק מדרבנן, ודו"ק היטב].<br />
<br />
<br />
תמצית העולה מהדברים.<br />
<br />
<br />
א] במדרש למדו מהא דכתיב זה יצא ראשון, דמיילדת נאמנת לומר שזה בכור, וכ' הפ"מ ז"ל, דהוי אסמכתא, דהא קשרה על ידו שני. וכ"נ מדברי הרשב"א והר"ן ז"ל דנאמנת רק מדרבנן.<br />
<br />
<br />
ב] אולם מדברי התשב"ץ ז"ל מוכח דהוי מדאורייתא, וצ"ע הא דבר שבממון בעי ב' עדים ועוד דאשה פסולה לעדות ממון.<br />
<br />
<br />
ג] ומצינו בדברי הרא"ש ז"ל טעם חדש דכיון דהרגילות הוא שרק המילדת יכולה להבחין ע"כ נאמנת מדאורייתא וילפי' לה מהא דהאב נאמן, ויש להוציא מדבריו ז"ל דגם לענין נאמנותה לומר זה כהן וזה לוי נאמנת מדאורייתא.<br />
<br />
<br />
ד] ולפי"ז צ"ע אמאי אמרי' דבקרא עלי' ערער דחד אינה נאמנת, וביאר הר"ן ז"ל דהיינו משום דנאמנות החיה רק מדרבנן, ולהרא"ש ז"ל דלענין זה כהן וכו' נאמנת מדאורייתא הדק"ל.<br />
<br />
<br />
ה] וי"ל דהרא"ש ז"ל ס"ל כהרמב"ם ז"ל דעד אחד נאמן יותר מאשה גם באיסורים דלפי"ז א"צ לתרץ כהר"ן ז"ל וכדכ' הב"ש ז"ל. <br />
<br />
<br />
ו] י"ל ב' נפק"מ בהא דהחיה נאמנת מה"ת, א] בקידש אשה בדמי בכורתו שקיבל מכח עדות החיה, להסוברים דהוי מדרבנן א"כ מקודשת רק מדרבנן לדעת רבינו ירוחם ז"ל, ולהסוברים דנאמנת מדאורייתא מקודשת מדאורייתא.<br />
<br />
<br />
ז] תו י"ל נפק"מ נפלאה, לדעת השבות יעקב ז"ל דיורש יחידי נמי יש לו דין בכור, וכתב הדב"א ז"ל דלפי"ז פטור ממע"ב דבכור מתנה קריא רחמנא וחלק הפשוט מעורב בחלק המתנה, ולפי"ז נפק"מ בנולדו בן ובת תאומים והחיה מעידה שהבן יצא ראשון והוא בכור, א"כ להסוברים דנאמנת רק מדרבנן שפיר חייב במע"ב.<br />
<br />
<br />
ח] נלע"ד בעז"ה טעם חדש להא דהוי מדאורייתא, למש"כ המהרי"ק ז"ל דע"א נאמן לדבר שבממון בדליכא חזקת ממון כנגדו, ולפי"ז יש לחדש דבכה"ג גם אשה נאמנת.<br />
<br />
<br />
ט] ומעתה כשאומרת זה יצא ראשון ליכא חזקה כנגדה, דלענין פדה"ב הרי ממ"נ אחד מהם בכור, וגם יתכן דפדה"ב הוי עדות על המצוה וממילא חייב ממון, ולענין שיטול פי שנים, כיון דעתה האב חי וחלק בכורה הוי מתנה של היורשים, אינו נחשב השתא כעדות על ממון.<br />
<br />
<br />
י] ויש ללמוד כן מהא דכ' הנתה"מ והגרעק"א ז"ל דעד שמעיד על מקוה שהיא כשרה אין זה נחשב נגד חזקת טומאה דאין הטובל לפנינו.<br />
<br />
<br />
י"א] והא דרק חיה נאמנת, היינו משום דצריך הבחנה גדולה להכיר בין התאומים, והתו"י בכריתות כ' דבמקום דלא רמיא עלי' אין האדם נאמן באיסורים.<br />
<br />
<br />
י"ב] והנה לפי"ז י"ל דלענין נאמנותה לומר זה כהן וזה לוי וכו', כיון דמיירי התם בד' נשים שילדו בבית אחד, א"כ אינה נאמנת דהוי ע"א נגד רוב דאיכא רוב תינוקות בבית זה שאינם כהנים ואינם לוים, וקבוע נמי לא הוי מה"ת כיון דאינו ניכר.<br />
<br />
<br />
י"ג] ולפי"ז הא דקרא עליה ערער דחד דאינה נאמנת היינו רק בזה כהן וזה לוי אבל לענין בכורה נאמנת אפי' בקרא עלי' ערער דחד, ובזה יש ליישב הא דמרן המחבר ז"ל הביא הא דקרא עלי' ערער דחד רק לענין זה כהן וכו' ולא לענין בכורה.</div>
אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-68576003674311825282019-10-24T03:51:00.001-07:002019-10-24T03:51:33.603-07:00הרב משולם ראטה ז"ל <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
הרב טוביה פרשל <div>
<br />ביקרתי אצלו בפעם הראשונה בביקורי הראשונים בירושלים. באתי בשנת תש”ח מאנגליה עם המתנדבים לצה”ל. רוב שרותי עשיתי בגליל. לימים עליתי לירושלים ועשיתי דרכי אל בית הרב ברחוב הישיבה.<br />הרבנית ע”ה פתחה את הדלת. נתנה עיניה בתמיה בצעיר הלבוש קצרות ושאלה: “האם באת לשאול ‘שאלה’ “. “לא”, עניתי “באתי לשוחח עם הרב”.<br />היא הכניסתני לחדר. כעבור רגעים מספר הופיע הרב מעוטר הזקן הלבן והרחב ובעל הפנים המפיקות עדנה ורוך.<br />הרב משולם ראטה הנו היום הזקן בין רבני גליציה שנשרדו מן השואה. עוד לפני ששים שנה יצא שמו לפניו כאחד העלויים הגדולים הבקיאים להפליא בש”ס ופוסקים.<br />כאשר גלה במלחמת העולם הראשונה עם גולת גליציה לווינה צירפו אותו לדיוניהם זקני רבני גליציה שמצאו להם מקלט באותה העיר.<br />והרי כך הוא מספר בתשובה שכתב כעבור ארבעים שנה על היתר קיטניות בפסח: “בדור שלפנינו בזמן מלחמת העולם הראשונה בהיותי בגולה בווינא ישבו על מדוכה זו רבנים מפורסמים ובראשם הגאונים הר’ מאיר אריק מבוטשאטש והרא”מ שטיינבערג מבראד והר’ יוסף ענגיל מקראקא ז”ל וגם אני הצעיר נמניתי עמהם ואחר המשא ומתן והויכוחים החלטנו להתיר בשעת הדחק”.<br />הוא שימש רב ואב”ד בכמה קהילות בגליציה – במילניצא, חראסקוב ושאץ עד שנתקבל כרב ואב”ד בצ’רנוביץ, קהילה גדולה בישראל בת שבעים אלף נפש. בימי מלחמת העולם השניה היה עד לחורבן קהילתו, סבל בכל צרותיה ותלאותיה עד שנמלט מגיא ההריגה ועלה לארץ ישראל בה הוא משמש כיום כחבר מועצת הרבנות הראשית.<br />הרב ראטה מסמל באישיותו את תפארת גדולי גליציה של העבר הלא-רחוק. גאוני וגדולי גליציה הרבה פנים היו להם ובדעותיהם ושיטותיהם היו שונים זה מזה–אך קו אחד היה משותף לכולם: הם לא הסתפקו במקצוע אחד בתורה. ידם היתה נטויה על חלקיה המרובים של תורת ישראל. עינם היתה בכל: הלכה ואגדה, מפרשים ופוסקים, ראשונים ואחרונים. לא רק בש”ס אלא גם במדרשים היו בקיאים נפלאים. לא רק דרכי המפרשים ושל קובצי ההלכה היו נהירות להם אלא גם ספרות השאלות ותשובות של ארצות ותקופות שונות היתה פרושה וברורה לפניהם כשלמה.<br />נפשו והגותו של הרב ראטה – שלא מנע עינו גם מספרות ההשכלה ומספרות אירופה – פזורים על שטחים רבים. על ודו”ק במהרש”א, על ביאורי הגר”א מווילנא, על שנינה של האבן-עזרא, על מקום סתום במורה נבוכים, על דבר תימה בתוספות יום טוב, על רמז דק במאור עינים לר’ עזריה מן האדומים – על כל אלה היה עמל ויגע. בכל מקצועות התורה עסק ובכולם ירד לעומקו של דבר.<br />שנינו: “אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו”. היה מפרש ר’ נפתלי כ”ץ: תדבר עמו בדבר הלכה שמתוך כך אתה מזכיר אותו, מזכיר אותו דברים הרבה, דברי תורה הגנוזים עמו יעלו ויעברו אותו.<br />נתקיימו בי הדברים וראיתים במו עיני. יושב הייתי לפני הרב ובכל דבר שהייתי נוגע בו, היה עונה לעומתי בחבילות, בחבילות של דברי תורה. ובכל דבר שהיה אומר החלטיות ותקיפות דעתו היו מדברות מתוכו.<br />השיחה נתגלגלה על המהר”ץ חיות. ילדות היתה בי ואמרתי: דומה עלי שיש דמיון רב בין הגהות הרש”ש ובין הגהות המהר”ץ חיות. חשבתי כך מכיון שחידושי הש”ס של שני הגדולים האלה היו חביבים עלי במאד.<br />רק יצאו הדברים מפי והוא נתן בי עינים של תימה. “כיצד אפשר לומר כדבר הזה” אמר כשידוע האחת שלוחה לפניו, “הגהות המהר”ץ לא ספריו הן ליקוט, הרש”ש הוא כולו מקור!”<br />וכך דרכו לדבר בכל דבר – בתוקף הדעת. תוקף הדעת הבא לו מידיעתו העמוקה והרחבה.<br />מאז ביקורי הראשון אצלו הייתי בא אליו לעתים תכופות, עושה הייתי אזני כאפרכסת לשמוע אמרי פיו. זקן וחולה הוא האיש והדיבור קשה עליו ביותר. בעד רגעים של שיחה הוא משלם בשתיקה ממושכת. כל אימת שהיה מפסיק בדיבורו והיה רואה עיני כשהן עדיין תלויות בשפתיו, היה שולח בי מבט כאילו רצה לומר: עכשיו באת? עכשיו כשאין כוחי עוד עמי…<br />אמנם עוד לפני שנים רבות הגה תכנית-לימודים חדשה שעשויה היתה להכניס ולהשליט צעירי ישראל בכל מקצועות התורה: תנ”ך ומבאריו, ש”ס ומפרשיו, פוסקים וספרות המחקר.<br />הוא הציע ופרסם תכניתו ברבים – אך לא זכה לראות בהגשמתו. את בנו יחידו לימד וחינך לפי תכנית זו. והבן היקר והמצויין מת עליו בבחרותו והוא רק בן י”ט שנה.<br />הרבה עמל ראה הרב בחייו. רבות סבל. תורתו קנה מתוך יסורין, והאבל על הבן ליווה אותו בכל מהלכיו.<br />ב.<br />פעם כתבתי מאמר על חרם ספרד, בו הבאתי דעות רבנים וחוקרים שחרם כזה לא הוכרז מעולם והוספתי קצת ממה שהיה נראה לי כסיוע לדבריהם.<br />הרציתי דברי לפני הרב. הוא האזין בקשב ולאחר מכן העיר: “אראה לך מקור, ממנו יוצא במפורש, שלא היה חרם כזה – ואשר לא עמדו עליו הדנים בענין”.<br />הוא פקד עלי להוציא את שו”ת המבי”ט ח”א ולעיין בסימן ש”ז.<br />והרי תורף השאלה והתשובה.<br />יהודי עיר אחת עשו הסכמה שכל מי שבא לעיר והוא ואביו נולדו באיטליה, אע”פ שאבי אביו בא מפורטוגל, קשטיליה, אראגון או מלכות אחרת, עליו להצטרף לעדה האיטלקית. בני העדה האראגונית מחו נגד הסכמה זו בטענה כי אינו מן הדין שאיש ממוצא משפחה אראגונית יצטרך להצטרף לעדה האיטלקית רק בשביל שהוא ואביו נולדו באיטליה.<br />המבי”ט פסק כי הצדק עם עדת אראגון, ואחד מנימוקיו היה כי ההסכמה פועלת רק לטובת העדה האיטלקית ולא לטובת עדת אראגון. קורה אמנם כי יהודי יוצא אראגון מקים משפחה באיטליה, אך אין מזדמן כי יהודי איטלקי ילך לאראגון ויוליד שם בן ונכד, אשר בבואו לעיר עליה המדובר יצטרך להצטרף – לפי ההסכמה – לעדת אראגון, כי: “אין שם יהודים באראגון זה שבעים שנה. ואנו בטוחים שלא יאהל עוד שם יהודי, כי הא-ל יתברך הוא מקבץ עמו ישראל בזמן קרוב”.<br />“מתשובה זאת ברור כי למבי”ט לא היה ידוע דבר על אודות חרם על ספרד” – הסביר לי הרב – “כי אם היה קיים חרם כזה, אז היה המבי”ט כותב בפשטות כי לידתו של בן משפחה איטלקית באראגון לא תתכן בגלל החרם האוסר דריכת כף ורגל יהודית שם לעולמי עולמים. ובכן כתב המבי”ט כי אם גם יתבטלו הגזירות בעתיד לא יבוא יהודי לשם כי הרי ה’ יקבצנו לציון. צריכים גם להדגיש כי ר’ משה מטראני כתב הדברים האלה בימי העליה הגדולה לצפת”.<br />פעם סיפרתי לו את שקראתי על רוכל יהודי מצפון אפריקה בתיאור אנגלי של לפני מאה שנה. מסופר שם כי הרוכל היהודי היה מכפתר – שלא כדרך כל העולם – את צד ימינו של מעילו על צדו השמאלי. למקרא הדברים האלה עלתה בי המחשבה כי אולי גם היהודים הספרדים היו פעם נוהגים – בדומה למנהג יהודי מזרח אירופה – לכפתר את בגדיהם צד ימין על צד שמאל מטעם “להגביר את הימין על השמאל”, אשר יסודו בקבלה.<br />רק סיימתי דברי והרב כבר מעיר: “הזכרת הגברת ימין על שמאל. בוא ואראה לך דבר מענין ברמב”ם”.<br />פתח את משנה תורה (הלכות תפילה פרק ה’ הלכה ד’) ונתן לי לקרוא:<br />“תיקון הגוף כיצד: כשהוא עומד בתפילה צריך לכוון את רגליו זו בצד זו ונותן עיניו למטה כאלו הוא מביט לארץ. ויהיה לבו פנוי למעלה כאלו הוא עומד בשמים ומניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו באימה ביראה ופחד ולא יניח ידיו על חלציו”.<br />והרי הדברים “הימנית על השמאלית” אינם מצויים בתלמוד (ראה כסף משנה שם) והם הוספה של הרמב”ם. וכבר העירו על כך כמה מן הפוסקים – ממשיך הרב – בקשר ליסוד הגברת הימין על השמאל.<br />כאלה וכאלה שמעתי מן הרב. הערות והארות יקרות על כל דבר שהבאתי לפניו. כאן הערה בדברי החתם סופר, כאן ביאור של דברי הגר”א, כן הדבר בנודע ביהודה – מרגליות יקרות, יקרוב עד מאד. לא הייתי בא לספור אותן לא הייתי מספיק.<br />ג.<br />לימים עבר לבני ברק ולא יכולתי עוד לבקרו. לעתים קרובות היה בא לירושלים להשתתף בישיבות מועצת הרבנות הראשית, ואז הייתי נמצא שוב במחיצתו. הייתי יושב אצלו בחדר מלונו והייתי מטייל עמו ברחובות.<br />ממעט היה בדיבור כי היה קשה עליו מאד. ובכל זאת מתאמץ היה להנות אותי בכמה “דברים יקרים”.<br />פתח את חומש מקראות גדולות שתמיד היה נושא עמו ופקד עלי לעיין באחד המפרשים. קראתי וחכיתי למוצא פיו. “נו, כבר קראת והבנת”–שאל–”אבן עזרא או רמב”ן כזה מסתכלים בו כלאחר יד ומבינים?”<br />עיינתי שוב, והפעם נדמה היה עלי כאילו לא למדתי מעודי אלף-בית. מסתכל הייתי בדברי המפרש כתרנגול ב”בני אדם”. גמגמתי: נו.<br />הוא הסביר לי. ודברים היו צהירים ונהירים. לאחר שגמר את דבריו, הוסיף בשארית כוחו בשפה רפה: “דאס וועט שוין זיין שכר שימוש פאר היינט” (זה יהיה כבר שכר שימוש להיום).<br />הרבה ממה ששמעתי ממנו כבר שכחתי, הרבה בודאי עוד אשכח – אך מלים אלה: “זה יהיה כבר שכר שימוש להיום”, לא אשכח לעולם.<br />הרי האיש הזה שתורתו קנה בעמל וביסורין, שלוה לא ידע וצער סבל היו תמיד מנת חלקו, ולא נהנה אפילו מקצת שבמקצת מכבוד התורה שמגיע לו – הרי הוא מסרב לקבל ללא תמורה אפילו שימוש קל מהדיוט שבהדיוטות, והוא מתאמץ בשארית כוחו להעניק לו את שכרו! כאלה הם גדולי ישראל האמיתיים!<br /> <br />ל”ו צדיקים נסתרים<br />רבי יצחק יעקב ריינס היה אומר: לפי מסורת עתיקה שתולים בכל דור ודור ל”ו צדיקים (סוכה מ”ה), שבזכותם העולם מתקיים, והם צדיקים נסתרים. מדוע דווקא נסתרים? כי יש ומשאת נפש נשגבה נראית בעיני ההמונים כדעה נפסדת, והם מרננים אחרי נושאיה ורודפים אותם. לפיכך אותם יחידי-סגולה הדבקים בשאיפה, שאין דעת הבריות נוחה ממנה, ואינם חסים על חילול כבודם ברבים, הם מן הצדיקים הנסתרים, הואיל ובגלוי אינם נחשבים בעיני העם לצדיקים, ועליהם העולם עומד, כי לקיומו הרוחני של העולם דרושים בני-עליה מעטים אלה, השמים נפשם בכפם במלחמתם לאמת שלהם… (מהרי”ל מימון בפתיחה לספרו “אנשים של צורה”)<br /><br />חובב מחברים<br />בשנות הארבעים הגיע הרב י. ל. מימון ללונדון לרגל עבודתו הפוליטית. בשהותו בעיר הוזמן לדרוש בבית הכנסת הגדול “מחזיקי הדת”.<br />הלכתי לשמוע אותו בלוית מורי ורבי, הרב נחמן שלמה גרינשפאן,שנפטר לפני זמן קצר.<br />לאחר הדרשה התחבקו הרב מימון והרב גרינשפאן שזה שנים לא התראו איש את אחיו.<br />פתח הרב מימון שיחתו עם מורי: “מה הם הספרים החדשים שרכשת לך באחרונה?”<br />אינני יודע אם היה ביד רבי לספר להרב י. ל. מימון על ספרים חדשים שלא ידע עליהם מקודם. אך זה אני יודע.לא זז הרב מימון מלונדון עד שלקח עמו מספרי רבי, כלומר, מחיבוריו בכתב יד. ולא יצאו שנים מרובות והוא פרסם אחד מהם “משפט עם הארץ”, בהוצאתו, “מוסד הרב קוק”.<br />ט. פרשל<br /><br />ב”ה, ירושלים עקו”ת, ט’ אייר תשכ”ב [2]<br />לכ’ מערכת “אור המזרח”, ניו יורק<br />רוב שלום מציון וירושלים.<br />התפלאתי לקרוא בחוברת האחרונה של “אור המזרח” במאמרו של ט’ פרשל על הגר”מ ראטה שליט”א על דבר ההבדל שבין הגהות מהר”ץ לבין הגהות הרש”ש. ש”הגהות המהר”ץ הן ליקוט והרש”ש הוא כולו מקור”. תמה תמה אקרא, כל המעיין בהגהות מהרצ”ח לא יראה זכר לליקוט, אדרבא הגהותיו טבועות בחותמו וזיוו המיוחד של המהר”ץ חיות הידוע לנו מספריו הנפלאים.<br />וביחס לשוני שבין שתי סוגי ההגהות הללו הרי זה ברור כדלהלן: הגהות מהרצ”ח הן הערות בהירות והגיוניות עם אב של מדעיות על טהרת הקודש כדרכו בקודש בספריו המצוינים, אלא ששם הוא בא בארוכה ובהגהותיו בא בקצרה. כמו כן אין הגהותיו רצופות על כל דברי הגמ’ אלא הערה מאירת עינים פה ושם. ואילו הגהות הרש”ש הן עמידה על המשמר בכל דיבור של הגמ’ רש”י ותוס’ לסלק כל מכשול הן בנוסח הדברים לתקן את הגירסא הנכונה והן לפענח כל סתום בהבנת הדברים, והכל בלשון קצרה שבקצרות, מלבד במקומות מיוחדים המחיבים אריכות כלשהי.<br />בשעה שהגהות המהר”ץ הן בבחינת תבלין הרי הגהותיו של הרש”ש הן לחם וצורך ראשון לכל לומד לפנות את העיקולי והפשורי בדרך לימודו.<br />בכבוד<br />הרב בנימין ליפקין, ירושלים<br /><br />הערה:<br />לא היתה בכוונת הדברים שהבאנו משום שלילת מקוריותן של הגהות מהר”ץ חיות על ש”ס. ברם ברבות מהערותיו אין בדעת המהר”ץ להיות מקורי, אלא הוא מצטט או מציין, כיד בקיאותו הרחבה והגדולה בספרות התלמודית והרבנית, מקורות שיש בהם משום ענין לדברי הגמרא עליהם הוא מתעכב. מצד אופין זה של ההגהות נאמר שיש בהן משום לקוט בעוד שהרש”ש הוא כולו מקור.<br />לא באנו עם זה לחלוק על הגדרותיו היפות והנכונות, נכונות עד מאד, של הכותב הנכבד שהנהו ממצוייני החכמים, הן בתורה והן במדות, של עיר הקודש.<br /><br /> <br /><br />מאת טוביה פרשל<br /><br /> [1] הרב משולם ראטה והרב י. ל. מימוון חברים ותיקים הם, וידידות עמוקה ורבת בשנים מקשרת אותם. מן כתבי הרב ראטה פורסמו בקבצים שערך הרב מימון. כן יצא גם ספרו הגדול “קול מבשר” בהוצאת מוסד הרב קוק, שהרב י. ל. מימון הוא מיסדו ומנהלו.<br /><br />[2] אור המזרח י. מכתבים למערכת.</div>
</div>
אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-73517637789971671322019-10-13T04:26:00.001-07:002019-10-13T04:26:12.771-07:00שינה מחוץ לסוכה <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br style="text-align: start;" /><span style="text-align: start;">"תניא אמר רבי יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו"</span><br style="text-align: start;" /><br style="text-align: start;" /><span style="text-align: start;">סוכה נג ע"א</span><br style="text-align: start;" /><br style="text-align: start;" /><br style="text-align: start;" /><span style="text-align: start;">שואלת הגמ': והרי "א"ר יוחנן: שבועה שלא אישן 3 ימים מלקין אותו וישן לאלתר, אלא הכי קאמר לא טעמנו טעם שנה דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי". רשי" אומר: שרבי יהושע בן חנניה "מן הלווים המשוררים היה כדאמרינן בערכין (י"א:) וכבר הלך ר"י בן גודגודא לסייע את ר"י בן חנניה בהגפת דלתות". האחרונים תמהים: מדוע היה על רש"י להזכיר שאותו ר"י בן חנניה היה מן הלווים המשוררים, שהרי מסתבר שרש"י לא התכוון להוסיף לנו ידיעה בעלמא, ובהכרח שרש"י הוצרך לומר זאת להבנת הפשט. </span><br />
<div style="text-align: start;">
<br /></div>
<div style="text-align: start;">
יש הטוענים: שכוונת רש"י לבאר את דיוק דברי הברייתא, נאמר: כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה, ולא כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה, דהיינו ר"י בן חנניה וחבריו יצרו את השמחה, ולא השתתפו בשמחת אחרים, ולכן הסביר רש"י: שכיון שר"י בן חנניה היה מן הלווים המשוררים, שפיר נאמר כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה בהיותנו מנגנים בכלי שיר. </div>
<div style="text-align: start;">
<br /></div>
<div style="text-align: start;">
דבר נוסף שיש לעמוד עליו, הוא בעניין השינה, אנו יודעים שבחג הסוכות יש איסור לישון אפי' שינת ארעי חוץ לסוכה, וכדברי הגמ' בסוכה כ"ו. ת"ר אוכלים אכילת ארעי חוץ לסוכה ואין ישנים שינת ארעי חוץ לסוכה. והגמ' שם מסבירה: שאין זו מגזירה שמא ירדם, אלא משום ש"אין קבע לשינה", וכדברי רש"י "שפעמים שאינו אלא מנמנם מעט ודיו בכך הלכך זוהי שינתו". וכך גם נפסק בשו"ע "אין ישנים חוץ לסוכה אפי' שינת ארעי". וכדברי הבה"ל שם, ואפי' מניח ראשו בין ברכיו דודאי לא אתי להשתקע בשינה ג"כ אסור דאין קבע לשינה, כיצד א"כ התירו לעצמם ר"י בן חנניה וחבריו לנמנם אחד על כתפי חברו בבהמ"ק מחוץ לסוכה. </div>
<div style="text-align: start;">
<br /></div>
<div style="text-align: start;">
יש שרוצים להכריע מגמ' זו את שאלתו של הפמ"ג בסי' רל"ט. הגמ' אומרת: שהשיעור של שינת ארעי הוא שיעור הילוך ק' אמה, והשאלה היא: מה הדין לשינה פחותה משיעור זה, האם שינה פחותה משיעור זה לא נחשבת לשינת ארעי, ומותר לישון חוץ לסוכה שינה פחותה מזו, או שלגבי סוכה כל ענין אפי' קל ביותר נחשב כבר לשינה חוץ לסוכה. הסמ"ג מסתפק בדבר: אם נכריע כצד הזה של הפמ"ג ששינה פחותה מהילוך ק' אמה לא נחשבת לשינת ארעי, ניתן ליישב את דברי גמרתינו באופן זה, שאותו נמנום אחד על כתפי חברו היה בשיעור פחות משיעור ק' אמה. אחרונים אחרים מיישבים את הקושיא בצורה אחרת: העוסק בשמחת בית השואבה נקבע כעוסק במצוה, והרי התבאר שהעוסק במצוה פטור ממצות סוכה, וכיון שר"י בן חנניה וחבריו היו עוסקים בשמחת בית השואבה, שוב לא היו חייבים כלל במצות סוכה, ושפיר נמנמו אחד על כתפי חברו אע"פ שהיו מחוץ לסוכה<br /><br />(כ"ק האדמו"ר מטאלנא שליט"א)</div>
</div>
אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-84763345911788352542019-10-12T15:45:00.000-07:002019-10-12T15:45:25.070-07:00ראשי פרקים לדרשה ביום א' דסוכות תש"פ בבית כנסת בית אליהו [לא נאמר] <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<span style="font-family: Helvetica Neue, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">רעיון האשופיזין: <br /><br /><br /> רמב"ם מתנות עניים י-א: חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה. <br /><br />מפתיע שהרמב"ם תולה חשיבות המצוה בכך שהוא סימן לזרע אברהם ולא מקשר את המצוה לעבודת הבורא [ישירה] כמו שאנו מורגלים להבין את חשיבות המצות. <br /><br />רואים שהשיא של עבודת השם הוא להתחבר למידות האבות. בראשית נקרא "ספר הישר". דרך ארץ ומידות טובות. <br /><br />אברהם – ה"רבי" במידות. משה רבינו ה"רבי" בתורה. שמע בני מוסר אביך [רש"י - תורה שכתב ושבעל פה] ואל תטוש תורת אמך [אין הכוונה לתורה כפשוטה כי אשה לא מצווה ללמד אלא להנהגות טובות. "תורה" מלשון הוראה. דרך חיים. או "אם" מלשון "אומה" דהיינו המדות של האומה]. <br /><br />א"א לגשת לתפילה בלי הקשר לאבות. ברכת אבות מעכבת. לא מספיק להזכיר, צריך להתחבר למידותיהם. הרב דסלר – "זכות אבות" פ' זכות [עם פתח] האבות. מתחברים לטהרה של האבות. <br /><br />מובן לפ"ז המצוה לתת צדקה לפני התפילה [בבא בתרא י.]: ומובא להלכה באורח-חיים (הלכות תפלה) סי' צב (הטור: "וטוב ליתן צדקה קודם תפלה דר"א הוה יהיב פרוטה לעני ומצלי, דכתיב אני בצדק אחזה פניך", והשו"ע: "טוב ליתן צדקה קודם תפלה"), והן ביורה-דעה (הלכות צדקה) סי' רמט (בטור בסוף הסימן: "גדולי חכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפלה שנאמר וגו'", ובשו"ע: "טוב ליתן פרוטה לעני קודם כל תפלה שנאמר וגו'"). <br /><br />דהיינו קודם מגשימים במעשה מדת האבות ורק אח"כ ניגשים להתפלל ולהזכיר זכות אבות. <br /><br />עוד דוגמה לדבר: אמר רבי יוחנן: אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין עשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם.<br /> אמר רב יהודה ברית כרותה לי"ג מדות שאין חוזרות ריקם (ראש השנה י"ז:), שאם יזכירום ישראל בתפלת תעניתם אינן חוזרות ריקם (רש"י). <br /><br />"יעשו לפני" – חייבים להגשים במעשה ולא רק באופן מילולי. <br /><br />[הערה – רש"י אומר "בתפילת תעניתם". מהיכי תיתי?] <br /><br /><br /><br /><br />סוכות - נסכו מים בחג, אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי השנה [ר"ה ט"ז]. <br /><br /><br /><br /><br />המקור הראשוני בתורה לתפילה קשור לגשם. וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה. <br /><br /><br /><br /><br />רש"י - כשנגמרה בריאת העולם בששי קודם שנברא אדם וכל עשב השדה עדיין לא צמח כמו שכתוב וַתּוֹצֵא לא יצאו אלא על פתח הקרקע, עמדו עד יום ו' ולמה כִּי לֹא הִמְטִיר ומה טעם לֹא הִמְטִיר לפי שאדם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה ואין מכיר בטובתן של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים. <br /><br /><br /><br /><br />למדנו א"כ שאי אפשר לגשת לתפילה בלי האבות, ובסוכות מתפללים על הגשם [המקור לתפילה] – ממילא מזמינים את האבות לסוכה [אושפיזין] כדי ללכת בדרכם ולזכות שהתפילות שלנו ייענו בחיוב. <br /><br /><br /><br /><br />העבודה של סוכות – ללכת בדרכי אבות וללמוד ממידותיהם ומחייהם. <br /><br /><br /><br /><br />זה - ברמה הגלויה והפשוטה - רעיון הזמנת אושפיזן לסוכה.<br /><br /><br /> <br /><br />יום א' – אברהם וכו' [כאן להרחיב על מידותיו של אברהם אבינו]. </span><br /> </div>
אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-34935072664101598032019-09-10T06:03:00.002-07:002019-09-10T06:03:12.582-07:00האוכל טבל אם עובר על איסור משמרת - הגאון הגדול רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk14710891"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk14188932"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk11683560"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk9280925"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk8665838"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk8116891"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk6328442"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk4494222"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk535833587"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk534732817"></a><a href="https://www.blogger.com/null" name="_Hlk533409296"><span style="mso-bookmark: _Hlk534732817;"><span style="mso-bookmark: _Hlk535833587;"><span style="mso-bookmark: _Hlk4494222;"><span style="mso-bookmark: _Hlk6328442;"><span style="mso-bookmark: _Hlk8116891;"><span style="mso-bookmark: _Hlk8665838;"><span style="mso-bookmark: _Hlk9280925;"><span style="mso-bookmark: _Hlk11683560;"><span style="mso-bookmark: _Hlk14188932;"><span style="mso-bookmark: _Hlk14710891;"><b><span lang="HE" style="font-size: 18.0pt;">בס"ד<o:p></o:p></span></b></span></span></span></span></span></span></span></span></span></span></a></div>
<span style="mso-bookmark: _Hlk4494222;"></span><span style="mso-bookmark: _Hlk535833587;"></span><span style="mso-bookmark: _Hlk534732817;"></span><span style="mso-bookmark: _Hlk533409296;"></span>
<div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: center;">
<span style="mso-bookmark: _Hlk6328442;"><span style="mso-bookmark: _Hlk8116891;"><span style="mso-bookmark: _Hlk8665838;"><span style="mso-bookmark: _Hlk9280925;"><span style="mso-bookmark: _Hlk11683560;"><span style="mso-bookmark: _Hlk14188932;"><span style="mso-bookmark: _Hlk14710891;"><b><u><span lang="HE" style="font-size: 11.0pt;">האוכל
טבל האם עובר על איסור משמרת<o:p></o:p></span></u></b></span></span></span></span></span></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span style="mso-bookmark: _Hlk6328442;"><span style="mso-bookmark: _Hlk8116891;"><span style="mso-bookmark: _Hlk8665838;"><span style="mso-bookmark: _Hlk9280925;"><span style="mso-bookmark: _Hlk11683560;"><span style="mso-bookmark: _Hlk14188932;"><span style="mso-bookmark: _Hlk14710891;"><span lang="HE" style="font-size: 13.0pt;">ב</span></span></span></span></span></span></span></span><span style="mso-bookmark: _Hlk9280925;"></span><span style="mso-bookmark: _Hlk8665838;"></span><span style="mso-bookmark: _Hlk8116891;"></span><span style="mso-bookmark: _Hlk6328442;"></span><span style="mso-bookmark: _Hlk11683560;"><span style="mso-bookmark: _Hlk14188932;"><span style="mso-bookmark: _Hlk14710891;"><span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">פרשתנו </span></span></span></span><span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ציונו הבורא ית"ש על
ענין הפרשת תרומה גדולה, וכתבה תורתינו הק' "ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית
גז צאנך תתן לו", והנה בפסחים ל"ג א' ילפי' מפסוק זה דדגן שהחמיץ בעודו
מחובר ולאחר שנתלש עשאו תרומה לא חל התרומה. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ונחלקו התם אמוראי בטעם הדבר,
דעת רב נחמן בר יצחק דה"ט מדכתיב 'תתן לו' וילפי' תתן לו ולא לאורו דבעי'
דיתן דבר הראוי לכהן לאכילה וחמץ כיון דדינו בשריפה לא הוי 'תתן לו' ואקשי' עלי'
מהא דתנן דתרם מן הטמא על הטהור בדיעבד תרומתו תרומה ואע"ג דתרומה טמאה אינה
ראוי' לו לאכילה ותרצי' דשאני התם דקודם שנטמא הי' לו שעת הכושר דהי' ראוי לחול
עליו שם תרומה, אבל אחמיץ במחובר לא הי' לו שעת הכושר. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ודעת רב הונא ברי' דרב יהושע
דה"ט מדכתיב 'ראשית דגנך' וילפי' ראשית ששיריה ניכרין שהפרשת התרומה מתירה
השיריים לישראל, וחמץ בפסח כיון דגם השיריים אסורים באכילה אין שיריה ניכרים, והנה
לפי טעם זה גם באחמיץ בתלוש א"א להפריש ממנו תרומה דבשעת הפרשה תליא מילתא
וכל שבשעת הפרשה אין שיריה ניכרים לא חל התרומה. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">והנה בדברי הגמרא קשיא לי
קושיא עצומה, דהנה מרהיטת הסוגיא נראה דדגן שהחמיץ במחובר ונתלש ומירחוהו אינו
מופקע אלא מחלות תרומה ומ"מ חל עליו איסור טבל. וכ"כ השאגת ארי'
ז"ל בשו"ת סי' צ"ז.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">וקשיא לי היאך חל איסור טבל
על איסור חמץ הא איסור טבל על איסור חמץ לא הוי לא איסור מוסיף ולא איסור כולל,
וגם להסוברים דאיסור חמור על איסור קל מצי חייל גם בלא כולל ומוסיף [עי' בדברי
השיטמ"ק ז"ל בכריתות י"ד א' ד"ה אקדשי' ועי' בדברי
החזו"א ז"ל אהע"ז סי' קל"ד בחי' ליבמות י"ג א'], הא טבל
לא הוי איסור חמור, דאדרבא חמץ דהוא בכרת הוי איסור חמור יותר מאיסור טבל דהוי
מיתה בידי שמים, וכדמוכח מדברי הגמ' בשבת כ"ה ב' ובפסחים ל"ב ב'
יעו"ש ועי' ריש יבמות תוד"ה אשת. והנה קושיא זו היינו רק לטעמא דתתן לו
ולא לאורו דלפי"ז מיירי בהכרח בהחמיץ במחובר אבל לטעמא דאין שיריה ניכרים
לק"מ די"ל דבשעת מירוח לא החמיץ אלא קודם שעת ההפרשה החמיץ.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">וליכא לתרץ דאיסור טבל הוי
איסור מוסיף לענין לאחר הפסח דמשום איסור חמץ הא דעת ר"ש בפסחים כ"ח א'
דמותר מדאורייתא, ומשום איסור טבל הרי אסור נמי לאחר הפסח, הא ליתא, לא מבעיא לדעת
הרמב"ם ז"ל בפ"ד משבועות ה"י דמה שנוסף איסור לאחר זמן לא
מיקרי מוסיף וכדביאר הפמ"ג ז"ל ביור"ד סוף סי' ק"י בכללי
אאחע"א ד"ה עמדתי, אלא אפי' לדעת הראב"ד ז"ל שם דמה שנוסף
איסור לאחר זמן הוי איסור מוסיף, הא כבר כתב השאג"א ז"ל בשו"ת סי'
צ"ז דבהכרח דהסוגיא בפסחים אתיא כר' יהודה דחמץ לאחר הפסח אסור מדאורייתא
דאל"כ הא שפיר הוי שיריה ניכרים לאחר הפסח, וטעמא דתתן לו ולא לאורו נמי ליתא
דהא לאחר הפסח מותר באכילה יעו"ש, וא"כ לדעת ר' יהודה ליכא למימר דאיסור
טבל הוי איסור מוסיף לענין אחר הפסח דהא גם משום חמץ אסור לאחר הפסח.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">וליכא לתרץ דמיירי בשעשה
מירוח בדגן שחלק ממנו החמיץ וחלק לא החמיץ ומיגו דחל איסור טבל על מה שלא החמיץ חל
נמי בכולל על מה שהחמיץ, דזה אינו, דאיסור כולל לא חל באיסור קל על החמור, וכדכ'
התוס' ביבמות ל"ג ב' ד"ה אמר, ובשבועות כ"ד ב' ד"ה מיגו. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">[והנה הגבורת ארי ז"ל
ביומא ח' ב' ד"ה אלא [השלישי] כתב דאחמיץ במחובר לא חל שם טבל עלי'
יעו"ש וכ"כ העונג יו"ט ז"ל סי' קי"ד והגרא"ו
ז"ל בקוב"ש פסחים אות קנ"ב, אלא דהם ז"ל לא קאתי עלה משום אין
איסור חל על איסור, אלא משום דמה שאינו יכול לחול ע"ז שם תרומה לא נעשה טבל].<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ונלע"ד ליישב בעז"ה
בג' אופנים.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Guttman Mantova"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">א]</span></b><span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;"> קיי"ל דאסור
לטמאות את התרומה, וילפי' לה בבכורות ל"ד א' מדכתיב 'משמרת' תרומותי אמר
רחמנא עביד לה שימור, והמטמא תרומה עובר בעשה, והנה בתוספתא חלה פ"א
הי"א איתא [והובא בע"ז נ"ו א' תוד"ה שמותר] דכשם שאסור לטמאות
את התרומה כך אסור לטמאות את הטבל, וכ"כ רש"י ז"ל בנדה ו' ב'
ד"ה תעשה. [אבל הרמב"ן ז"ל בע"ז נ"ו א' ד"ה ואין,
הביא דעת הראב"ד ז"ל דלטמאות הטבל הוי רק איסור דרבנן]. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ומעתה לפי"ז יש לתרץ
בע"ה באופן נפלא דכיון דבאיסור טבל נוסף איסור לטמאותה משא"כ בחמץ, שפיר
חל איסור טבל על איסור חמץ דהוי איסור מוסיף משום איסור לטמאותה.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ברם, תירוצינו לאו ככולי עלמא
אתיא, דהנה למאי דכ' התוס' הרא"ש ז"ל בחולין ק"א א' וכ"כ
השיטמ"ק ז"ל שם דאיסור שאינו מוסיף איסור לאדם אחר אינו נקרא 'מוסיף'
ומה"ט איסור הנאה לא הוי איסור מוסיף יעו"ש [ועי' בדברי הפמ"ג
ז"ל בשושנת העמקים כלל ט' ובדברי הבית הלוי ז"ל ח"א סי' מ"ו],
ולפי"ז ליתא לתירוצינו דהא האיסור לטמאות הטבל אינו מוסיף איסור לאנשים אחרים,
דהא כל ישראל היו אסורים בה בלא"ה משום חמץ.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">תו יש לגמגם בתירוצינו, דהנה
הלחם משנה ז"ל בפ"ט ממאכלות אסורות ה"ו כתב אהא דכ' הרמב"ם
ז"ל דאיסור בשר בחלב לא חל על נבילה ותיקשי הא איכא מוסיף דהבשר נאסר בהנאה
משום איסור בשר בחלב, ותי' הלח"מ ז"ל "דהכא באיסור הנאה ליכא לאו
כדכתיבנא לעיל ולא לקי עליה אלא איסורא בעלמא כיון דאפקיה רחמנא באם אינו ענין
וא"כ לא אמרינן מיגו דאיתוסף ביה איסור הנאה נוסיף עליו איסור אכילה דבשר
בחלב דהוי לאו גמור ואיכא מלקות", וכ"כ המל"מ ז"ל בפ"ה
מיסוה"ת ה"ו ד"ה והנה אף שלכאורה, להוכיח מזה כשי' הרמב"ם
ז"ל דאין לוקין על הנאה יעו"ש.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">והשתא לפי"ז ליתא
לתירוצינו, דהא האיסור לטמאות התרומה משום משמרת אינה אלא איסור עשה ואין בכחה
לגרור איסור אכילת טבל דהוי לאו גמור ולוקין עליו וממילא לא הוי איסור מוסיף,
ואע"ג דמדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ב מתרומות ה"א מוכח דלטמאות
תרומה הוי איסור ל"ת דבכל קדש לא תגע וכר' יוחנן ביבמות ע"ה א'
וכ"כ המל"מ ז"ל שם, מ"מ ליכא מלקות בזה וכדכ' התוס' במכות
י"ד ב' ד"ה ההוא, בשם הר"ש מדרוייש ז"ל, [והמל"מ
ז"ל שם כתב דמדברי התוס' בזבחים ל"ג ב' מוכח דאיכא נמי מלקות במטמא
התרומה]. </span><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Guttman Mantova"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ב]</span></b><span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;"> נלע"ד
בע"ה ליישב הקושיא הנ"ל באופן נכון ובהקדם ד' הקדמות.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Guttman Rashi"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">א]</span><span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;"> </span><span lang="HE" style="font-size: 13.0pt;">הגרעק"א ז"ל בשו"ת וחי'
רע"א [שי"ל ע"י הגרד"ג] סי' מ' דייק מדברי הר"ן ז"ל
בחי' לנדה ל"ב ב' דלהאכיל תרומה לזר, לבד מאיסור זרות בתרומה איכא נמי ביטול
מצות משמרת, דבמה שמאכילו לזר הרי מחלל קדושת התרומה. וכ"כ העונג יו"ט
ז"ל סי' צ"ו והאבני נזר ז"ל אהע"ז סי' ר"ד-ר"ה
יעו"ש.</span><span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Guttman Rashi"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ב]</span><span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;"> דברי התוספתא
והראשונים ז"ל הנ"ל דגם בטבל איכא מצות משמרת. ולפי"ז האוכל טבל,
לבד מהאיסור לאכול טבל הנלמד מקרא ד'ולא יחללו' עי' סנהדרין פ"ג א', קעבר נמי
אמצות משמרת.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Guttman Rashi"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ג]</span><span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;"> הפמ"ג ז"ל
בפתיחה להל' שחיטה השורש הב' כתב וז"ל "משא"כ אי הוה עשה וזבחת
ודאי דעשה חייב על כל שהוא דלא כתיב ביה אכילה ואי דכתיב וזבחת ואכלת האי אכילת
רשות הוא וע"כ לא אמרינן כל מקום שנאמר אכילה בכזית (אלא) במניעה או בציווי
כמו בערב תאכלו מצות מה שא"כ באכילת רשות".<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Guttman Rashi"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ד]</span><span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;"> ויש להוציא
בע"ה מדברי הפמ"ג ז"ל, דבמצות 'משמרת' לאסור אכילת תרומה לזר
אע"ג דיסודה שלא לבטל אכילת תרומה מהכהנים מ"מ כיון דלא כתיב בה אכילה
בלשון ציווי או מניעה, הוי השיעור בכל שהוא, ולהיוצא מדברי הגרעק"א ז"ל
דזר האוכל תרומה עובר על איסור משמרת, יהי' הדין דעובר אפי' על כל שהוא שאוכל,
ולהנ"ל דגם בטבל איכא מצות משמרת, יהי' הדין דהאוכל טבל עובר על איסור משמרת
אפי' בכל שהוא. אמנם על איסור ל"ת דאכילת טבל אינו עובר אלא בכזית.<span style="mso-spacerun: yes;"> </span><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ומדאתי' בע"ה להכי, שפיר
יש ליישב קושיתינו הנ"ל היאך חל איסור טבל על איסור חמץ, ולהנ"ל ניחא
מאד, די"ל דאיסור ל"ת דאכילת טבל הוי איסור מוסיף דנוסף איסור משמרת
לענין פחות מכזית, דהרי איסור משמרת שפיר חל על איסור חמץ דמוסיף איסור אכילה גם
פחות מכזית משא"כ איסור חמץ שאינו אסור אלא בכזית, ואע"ג דגם בפחות
מכזית חמץ איכא איסורא דחצי שיעור, מ"מ הא איסור חל על חצי שיעור וכדכ' התוס'
בשבועות כ"ב ב' ד"ה אהתירא וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ה
מהל' שבועות ה"ז, ועי' בדברי הר"ן ז"ל בחי' לשבועות כ"ג ב'.
ומיגו דחל איסור משמרת חל נמי איסור ל"ת דאכילת טבל.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">איברא, גם תירוץ זה לאו ככולי
עלמא אתיא, דהנה דעת התוס' ישנים בכריתות י"ד ב' ד"ה מודה, דאיסור קל על
חמור לא חל אפי' באיסור מוסיף יעו"ש וכ"כ הרמב"ן ז"ל ביבמות
ל"ג ב' ד"ה אי משמי' דהר"ת ז"ל, אבל דעת הרמב"ם ז"ל
בפ"ד משגגות ה"ב דבאיסור מוסיף שפיר חל אפי' בקל על החמור, והשתא לדעת
התו"י והר"ת ז"ל ליתא לתירוצינו, דהא טבל הוי איסור קל דאין בה אלא
מיתה בידי שמים, אבל איסור חמץ יש בה כרת, וכרת חמור ממיתה ביד"ש וכנ"ל.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">וסברת הלח"מ ז"ל
הנ"ל נמי נוגדת תירוצינו, דכיון דאיסור משמרת באכילת טבל לזר הוי רק איסור
עשה, אין בכחה לגרור איסור ל"ת דאכילת טבל, וכנ"ל.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ובעיקר הדבר שכתבנו דבטבל של
חמץ איכא מצות משמרת, הנה לאחר העיון נראה דזה אינו, דהנה הרמב"ן ז"ל
בע"ז שם והר"ש ז"ל בפ"ג דחלה מ"ב הביאו דברי הירושלמי
פ"ג דחלה ה"ב "רבי יוסי בשם רבי הילא בדין היה שיטמא אדם טבלו דבר
תורה דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי תרומה צריכה שימור אין הטבל צריכה
שימור מה אני מקיים ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן, עשה שינתן לו לאהרן הכהן
בכהונתו. וכאן הואיל ואין את יכול ליתנו לכהן בכהונתו רשאי את לטמותו".<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ונראה בע"ה להוציא מדברי
הירושלמי דדוקא טבל שראוי לכהן אסור לטמאותו, ולפי"ז בטבל של חמץ דמצותו
בשריפה ואסור לכהן ליהנות ממנו כלל מותר לטמאותו, ובתרומה גופא מצינו כן דהשורף
תרומת חמץ מותר לשרפו עם תרומה טמאה אע"ג דעי"ז נטמאת התרומה הטהורה
כיון דבלא"ה הולך לאיבוד וכדאמר ר' יוחנן בפסחים ט"ו ב' דבשעה שביעית
לכו"ע שורפין הטהורה עם הטמאה יעו"ש. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ולפי"ז יש לדון
בתירוצינו הנ"ל, דמסתברא דכי היכא דליכא מצות שימור לטבל שהולך לאיבוד ושרי
לטמאותו, ה"ה דליכא איסור אכילת טבל לזר משום משמרת, דנהי דאיסור ל"ת
דאכילת טבל איכא איסור אפי' בטבל שהולך לאיבוד, מ"מ איסור אכילת טבל הנובע
מדין משמרת ליתא בטבל שהולך לאיבוד, ודו"ק.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Guttman Mantova"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ג]</span></b><span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;"> נלע"ד
בע"ה לתרץ הקושיא באופן נכון, ובהקדם ג' הקדמות.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Guttman Rashi"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">א]</span><span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;"> קיי"ל דטבל
אסור להאכיל לבהמה, והתוס' בפסחים ט' א' ד"ה כדי, ושם ל"ד א' ד"ה
מחמין וביבמות ס"ו ב' ד"ה לא יאכילנה כתבו דה"ט כיון דהוי הנאה של
כילוי וס"ל דגם בטבל טהור איכא איסור הנאה של כילוי. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">אולם מדברי הרמב"ם
ז"ל בפ"ג ממעשר ה"כ דכתב דמותר להאכיל טבל לבהמתו אכילת עראי
יעו"ש מוכח דהא דאסור להאכיל לבהמה אכילת קבע אין זה משום דהוי הנאה של כילוי
דא"כ גם עראי ליתסר וכדהוכיח הקרן אורה ז"ל במנחות ס"ז ב' ד"ה
כדי, והשפ"א ז"ל בפסחים ט' א' ד"ה כדי, והאור שמח ז"ל בהל'
מעשר שם. ובע"כ דהא דאסור להאכיל לבהמה אכילת קבע היינו או משום גזל השבט
כדכ' המאירי ז"ל בברכות ל"א א', או משום דכיון דהפירות נתחייבו במעשר
אסור לו להאכיל מהם לבהמה כשם שאסור להפקיר עד שיעשר וכדכ' השפ"א ז"ל שם
והגרי"ז ז"ל על הרמב"ם בהל' מעשר יעוש"ה.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Guttman Rashi"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ב]</span><span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;"> </span><span lang="HE" style="font-size: 13.0pt;">מרן המחבר ז"ל באו"ח סי' תמ"ח
ס"ו פסק דאסור להאכיל חמץ אפי' לבהמה של הפקר וכתב הלבוש ז"ל וז"ל
"דעל כל פנים יש לו הנאה ממה שמאכיל ומשביע את הבהמה ואפילו היא הפקר"
וכ"כ המג"א ז"ל בסי' תמ"ח סק"ט יעו"ש. ולפי"ז
לדעת ר' יוסי הגלילי דחמץ מותר בהנאה מותר להאכילו לכלבים, ובפסחים ל"ב א'
אמרי' דתרומת חמץ בפסח, לדעת ר"א חסמא, האוכל תרומת חמץ בפסח חייב בתשלומים
דאם רצה הכהן מריצה לפני כלבו, וכתבו הראשונים ז"ל דטעמא דר"א חסמא
היינו משום דס"ל כריה"ג דחמץ מותר בהנאה ומשו"ה מותר להאכיל החמץ
לכלבו.</span><span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "Guttman Rashi"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ג]</span><span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;"> התוס' בפסחים
ל"ג א' ד"ה תתן, כתבו דהסוגיא דתרומת חמץ דלא חל שם תרומה משום תתן לו
ולא לאורו ומשום דבעי' שיריה ניכרים, אתיא בהכרח כדעת ר' יוסי הגלילי דחמץ מותר
בהנאה להסוברים דחמץ אסור בהנאה בלא"ה א"א ליתן תרומת חמץ לכהן דבעי'
דבר הראוי להיות קודש ובעי' נמי שיהי' מותר בהנאה דאל"כ לא הוי נתינה
יעו"ש.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ומדאתי' בע"ה להכי יש
ליישב בע"ה קושיתינו היאך חל איסור טבל על איסור חמץ באופן נפלא, די"ל דכיון
דהסוגיא התם אתיא כדעת ריה"ג דחמץ מותר בהנאה וממילא מותר להאכיל החמץ
לכלבים, וא"כ טבל הוי איסור מוסיף משום האיסור להאכיל לבהמה, דמיד כשנעשה טבל
חל האיסור להוציאו מידי השבט וכנ"ל וכן חל האיסור להפקיעו מידי מעשר, אבל משום
איסור חמץ מותר להאכיל לבהמתו. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">איברא, יש לדון דכיון דתרומת
חמץ לשריפה אזלא לא שייך בזה גזל השבט וא"כ י"ל דמותר נמי להאכילו
לכלבים דבלא"ה אין התרומה שיופרש מהטבל מיועד לשבט, וסברא דומה לזו הביא
המנח"ח ז"ל במצוה רפ"ד אות ב' בשם הגנזי יוסף ז"ל דגם
להסוברים דהנאה של כילוי אסור אפי' בתרומה טהורה מ"מ בתרומת חמץ שבלא"ה
הולכת לאיבוד מותר ליהנות, אך המנח"ח ז"ל גופי' שדא בה נרגא.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ותו דכ"ז אי נימא דהא
דאסור להאכיל לבהמתו הוי משום גזל השבט, אבל להטעם דכ' השפ"א והגרי"ז
ז"ל דכיון דחל עליו חובת מעשר אסור להפקיעו ע"י האכלתו לכלבים, הנה
לפי"ז גם בחמץ שעומד לשריפה דחייב לעשר לדעת הט"ז ז"ל ביור"ד
סי' א' סקי"ז וכ"ה דעת הגר"א ז"ל בביאורו או"ח סי' ח'
ממילא אסור להאכילו לכלבים, אבל לדעת המג"א ז"ל באו"ח ס"ח
סק"ב וכ"ה דעת הגרעק"א ז"ל בגליון לשו"ע יור"ד
ס"א דכשאינו רוצה לאכול אינו חייב לעשר לפי"ז יש לדון בטבל חמץ שהולך
לשריפה דליכא חיוב עליו לעשר שמא מותר להאכילו לכלבים, או דילמא נהי דלא רמיא
חיובא על הגברא, מ"מ סגי בהא דרמיא חיובא על הפירות לעשרם וממילא אסור להפקיע
חיובם ע"י האכלתם לכלבים.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">תמצית העולה מהדברים.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">א] בפסחים ל"ג מבואר
דא"א להפריש תרומה מדגן שהחמיץ במחובר ואיכא ב' טעמים א] משום דכתיב תתן לו
ולא לאורו וחמץ לשריפה אזלא, ב] משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרים ובדגן חמץ אין
השירים ניכרים דאסורים משום חמץ<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ב] צ"ע טובא, דמשמע
דעכ"פ חל עליו איסור טבל, ותיקשי היאך איסור טבל חל על איסור חמץ הא אין כאן
לא כולל ולא מוסיף.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ג] ואין לתרץ דמיירי בשחלק
מהדגן לא החמיץ וממילא חל בכולל גם על מה שהחמיץ דהא באיסור קל על חמור לא חל
בכולל וטבל הוי איסור קל מאיסור חמץ דחמץ בכרת וטבל הוי מיתה ביד"ש.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ד] ויש ליישב דטבל הוי מוסיף
משום איסור משמרת דאסור לטמאות הטבל, ויש לגמגם בתי' זה להסוברים דבאיסור מוסיף בעי'
שיתוסף איסור על אדם אחר, וכן מדברי הלח"מ ז"ל דאם מוסיף איסור קל אין
בכוחה לגרור איסור חמור.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ה] יש לתרץ דזר שאוכל טבל
עובר אאיסור משמרת ואיסור זה הוי אפי' בכל שהוא, וא"כ איסור טבל שפיר הוי
מוסיף לענין איסור משמרת בפחות מכזית.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ו] יש להוכיח מדברי הירושלמי
דבטבל שהולך לאיבוד ליכא כלל מצות משמרת.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 14.0pt;">ז] יש לתרץ, דהתוס' כתבו
דהסוגיא דתרומת חמץ אתיא כריה"ג דחמץ מותר בהנאה, וא"כ לדידי' מותר
להאכיל חמץ לכלבים, אבל טבל גם להשיטות דהנאה של כילוי מותר מ"מ להאכיל
לכלבים אסור, וא"כ הוי טבל איסור מוסיף על חמץ להאכילו לכלבים. </span><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></div>
<br /></div>
אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-89457388587641459662019-08-27T21:28:00.004-07:002019-08-27T21:28:53.040-07:00ראיית השכוי <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
"כי שמע קול תרנגולא לימא "ברוך וכו' אשר נתן לַשֶׂכְוִי בינה להבחין בין יום ובין לילה".<br />צ"ע מדוע חז"ל קראו לעוף זה בשם המשונה "שֶׂכְוִי" ולא הסתפקו במלה השגורה "תרנגול"? והרי מלת "תרנגול" מופיעה בגמרא 36 פעמים ובמשנה סדר טהרות עוד ב' פעמים, ומלת "תרנגולת" עוד 13 פעם. אבל מלת "שכוי" רק כאן, ועוד פעם במסכת ראש השנה דף כו ע"א שם העיד רבי שמעון בן לקיש "כשהלכתי לתחום קן נשרייא היו קורין לכלה נינפי, ולתרנגול שכוי" משמע שהיא מלה זרה. ובכן מדוע לא השתמשו חז"ל במלת "תרנגול"? ועוד צ"ע מדוע הקדימו "יום" לפני "לילה"? הרי בזמן קריאתו הוא עדיין מוחזק ובא להיות לילה, והוא מבחין בביאה הקרובה של היום. לפי ההגיון היה ראוי יותר לברך "בין לילה ובין יום", כי הקודם קודם תחילה.<br /><br />ונראה שיש כאן סוד גנוז בענין גאולתנו הנוכחית הממשמשת ובאה לקראתנו.<br /><br />ראשית כל יש לשים לב שקריאת התרנגול היא לא בנץ החמה, ואף לא בעליית כוכב השחר, אלא אפילו מחצות הלילה ואילך (כדברי ספר הזוהר ח"א י ע"ב). ויש לשאול, זהו הנקרא "בקר"? אלא כשרונו של התרנגול הוא במה שמבחין באיכות של אפילת החושך, וחש בחושיו היחודיים שהאור כבר מתנוצץ, אמנם במדה זעירה ביותר, בתוככי החושך.<br /><br /> זה נקרא "סכה" (לראות) כמו שבטא רש"י (בראשית יא, כט) על שרה אמנו הנקראת "יסכה" שֶׁסוֹכָה ברוח הקודש, כלומר רואה ברוח הקודש. וכך לשון חז"ל ("בתי מדרשות" ח"ב, בעריכת רש"א ורטהיימר, מדרש שלשה וארבעה, אות<br />נ"ה): "ולמה נקרא שמה 'יסכה'? שהכל סוכין בה שנאמר (בראשית יב, טו) 'ויהללו אותה אל פרעה'. דבר אחר, יסכה שהיתה סוֹכָה בנבואה. עכ"ל.<br /><br /> וכן העיר "מוסף הערוך" לר' בנימין מוספיא (דבריו מובאים ב"ערוך השלם", ערך "סכוי") כי מלה זו ענינה "צפיה" (ראיה). שהוא צופה ומבחין גם בלילה.<br />וכן מצאנו בקונקורדנצית מנדלקורן על הפסוק "שְׂכִיוֹת החמדה" (ישעיה ב,<br />טז) שהם אבני חן הנחמדים למראה העין.<br />ובזה נבוא אל הענין. לילה ויום הם משל לגלותנו ולגאולתנו.<br />אמרו חז"ל: "מאי דכתיב 'הוי המתאוים את יום ה'. למה זה לכם יום ה'? הוא חשך ולא אור' (עמוס ה, יח). משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור. אמר ליה תרנגול לעטלף: אני מצפה לאורה, שאורה שלי היא, ואתה למה לך אורה?"<br />(סנהדרין צח סוף ע"ב).<br /><br />כתב שם מהרש"א "למה זה לכם יום כו'. 'יום' בכמה מקומות נאמר על הגאולה, ו'לילה' על הגלות" עכ"ל.<br />כחו של התרנגול שהוא תוך-כדי-חושך הלילה כבר חש את התקרבותו של היום, כלומר הגאולה. הוא "שכוי" רואה הנסתרות. ולכן יש להקדים מלת "יום" שהוא עיקר. הוא רואה "יום" למרות שיש גם עכשיו אפלת הלילה.<br /><br />ובזה היה גדול כחו של מרן הרב אברהם קוק. תוך כל מאפלי צרותינו, הוא כבר עכשיו הבחין נצנוצי זהר של הגאולה, וראה בצרות הכנות לגאולה. כך לשונו:<br />"אחת מההופעות שהאורה העליונה השמיימית מופיע בהן על הארץ קשורה באורו של משיח, שהוא אור הגאולה. מראשית צמיחתה של אורה זו היתה לוּטָה מאפלים עד בלי להכיר איזה אור מתנוצץ ממנה. וכן הולכות התעלומות בכל המדריגות עד אשר ביסוד הבית השני שנבנה על ידי עזרתו של כורש הפרסי, אותו הגוי שהחמיץ (=הערת המעתיק: ראש השנה ג ע"ב) גם כן, גם בו אור המשיח התנוצץ במסתרים.<br />וכו' וכו'. ובימינו אלה אין שום ספק שעוד הפעם אורו של משיח, אור של גאולה בבחינת תעלומה מופיע ומתנוצץ לפנינו. ומרוב הזוהר המעולף בעיקרו בעובי החושך, עד כדי הסתרה נוראה, שהיא הולכת ונמשכת מאז..." (מאמרי הראי"ה, עמ' 171).<br /><br />ולכן נקרא הרב בראשי תיבות "הראי"ה" כי ראה, מאז בזמנו, מה שלא ראו רבים וטובים אחרים. ולכן גם שם משפחתו "קוק" (לשון אידיש של "ראיה"). הוא היה המבחין בין יום ובין לילה. תוך כדי צרותינו, והן רבות קשות ותקיפות, הוא הבחין שהם עצמם סימני הגאולה, הבא מתוך הנסיגות הללו שאנו עדים להם היום (וכמו שהוא עצמו כתב, מאמרי הראי"ה, עמ' 360). עוד עיין "דעת תבונות"<br />לרמח"ל, פסקא נד.<br /><br />ולאלו שיש להם קצת ידיעה בעניני קבלה, אוסיף מה ששמעתי ממו"ר הרב שמואל טולדנו, כי "תרנגול" בחשבון של שבע שמות קודש. ארבעה מילואים של שמות קודש (ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן), ושלשה מילואים של שמות אהי"ה (קס"א, קמ"ג קנ"א) ועוד ב' כוללים של עצם השמות. דוק ותשכח. אותו תרנגול, שיש לו מוחין של חכמה ובינה, הוא המבחין תוך החושך את האור המוכרח להופיע. "להבחין בין יום ובין לילה".</div>
אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3128177077545391351.post-40231841789925612802019-08-21T00:38:00.001-07:002019-08-21T00:38:27.827-07:00"לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי"<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">תהילים פרק נ"א<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: center;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">פרק נ"א הינו מזמור התשובה הגדול
שבספר תהילים, ואפשר שאף במקרא כולו.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">מתוך פרק זה, הבה נציב כמה שאלות קשות
וננסה לדלות מתוך ההתמודדות עמן את נקודות האור, הנותנות ממד חדש למזמור.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">א. לאחר שמתחנן דוד על נפשו ומבקש:<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">"<span style="color: black;">חָנֵּנִי
אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי</span>"</span></b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">
(ג').<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">הרי הוא מתוודה ואומר:<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 24.2pt;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">"<span style="color: black;">כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד</span>"</span></b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">
(ה').<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">וכאן נשאלת השאלה: אם היה דוד מודע
לפשעיו, מדוע המתין לתוכחתו של נתן הנביא שנשתהתה עד לאחר שנולד הבן שילדה לו בת
שבע? האם ניסה דוד להסתיר עד כה את חטאו?<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ואם כן, כיצד יכול היה לומר עכשיו בלא
שפתי רמייה "<span style="color: black;">כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע
וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד</span>"?<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ב. בפסוק ו' ממשיך דוד ואומר:<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 24.2pt;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">"<span style="color: black;">לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי</span>".<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">וכאן זועקת שאלה כבדה מנשוא, האם חטאו
של דוד היה רק כלפי שמים, ולא כלפי אוריה החִתי ובת שבע?!<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">וכי אין דוד יודע שחטאים שבין אדם לחברו
אינם מתכפרים עד שיְרצה את חברו?</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE" style="mso-bidi-font-family: David; mso-bidi-font-size: 13.0pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">כיצד יכול הוא לומר
"<span style="color: black;">לְךָ <b>לְבַדְּךָ</b> חָטָאתִי</span>"?<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ג. מה פשר הביטוי הסתום החותם פסוק זה:<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 24.2pt;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">"<span style="color: black;">לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ</span>"?<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">וכי נועד החטא להראות שהקב"ה צודק
יותר מדוד?<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">שאלות אלה מחייבות אותנו להעמיק בפסוקים
ולגלות בהם תובנות חדשות, הן באשר לחטאו של דוד והן באשר למהלך תשובתו.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">נקודת המוצא להבנת התהליכים הנפשיים שעובר
דוד בחטא בת שבע נעוצה בשאלה האם היתה זו רק תאוות בשרים ירודה, שסחפה את דוד לחטא
הנורא ואותה ניסה להסתיר, תוך שימוש באמצעים הגובלים בשפיכות דמים או שמא היתה זו
רוח אחרת, שנבעה ממניעים גבוהים, גם אם הביאה למעשים שגויים וחמורים?<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">על שאלה זו עומד במסכת סנהדרין
(ק"ז ע"א) רבא, גדול אמוראי בבל, וכה דבריו:<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 24.2pt;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">"ראויה
היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית, אלא שבאה אליו במכאוב".<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">וברוח זו מצינו שם גם את דברי תנא דבי
רבי ישמעאל:<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 24.2pt;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">"ראויה
היתה בת שבע בת אליעם לדוד אלא שאכלה פגה" </span></b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">(בהיותה
עדין בוסר).<b><o:p></o:p></b></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ופירש רש"י: <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 24.2pt;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">"אכלה
פגה" – שקפץ את השעה להזקק לה על ידי עברה".<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">בדברים אלה ששורשם אמת צפונה תובנה
נפשית עמוקה.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">דוד המלך איננו יכול להצטייר לכל
המתבונן במקרא כנואף חסר עכבות, שרק תוכחתו של נתן הנביא שינתה לפתע את מסלול
חייו. כל הנהגתו של דוד שהכתוב מעיד עליו:<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 24.2pt;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">"<span style="color: black;">וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ</span>"</span></b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">
(שמואל ב' ח', ט"ו).<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">וכל דבקותו בה' יתברך, המגיעה לשיאה
בתפילתו:<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 24.2pt;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">"<span style="color: black;">צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי</span>"</span></b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">
(תהילים ס"ג, ב').<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">כל אלה מחייבים אותנו לגלות ממד אחר
לחטאו של דוד.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">יתרה מזו הקשר בין דוד ובת שבע לא פסק
גם לאחר תוכחתו של נתן הנביא, ולאחר מות הילד שנולד בחטא, דוד המלך נוטל את בת שבע
לאחר תשובתו והופכה לאשתו,בהנחייתו של נתן הנביא, וממנה נולד שלמה המלך שהכתוב
מעיד עליו <b>"וַה' <span style="color: black;">אֲהֵבוֹ</span>"</b>
(שמואל ב' י"ב, כ"ד) והוא הוא מקים המקדש ובונה את מלכות ישראל.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">דברים אלה מלמדים אותנו שנקודת אמת
עמוקה עמדה בשורש אהבת דוד ובת שבע, ודווקא היא הביאה לכישלונו של דוד.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">בשעה שרואה דוד את בת שבע חש הוא, בכל
נימי נפשו, שהיא האשה ה"ראויה לו מששת ימי בראשית", וממנה תיבנה מלכותו
לעדי עד. דווקא השגה נפשית זו מסמאת את עיניו ומביאה אותו לכישלון מתמשך כה נורא,
מבלי שיחוש בכך, עד שלאחר הולדת הילד בחטא, לא היה עוד מנוס מבוא נתן הנביא אליו
להוכיחו על חטאו, ולומר לו במילים נוקבות שאין כמותן:<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 24.2pt;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">"<span style="color: black;">מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר </span>ה' <span style="color: black;">לַעֲשׂוֹת הָרַע</span> בְּעֵינַי"</span></b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">
(שמואל ב' י"ב, ט').<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">א. אם כנים דברינו, אפשר שנוכל לפענח את
הפסוק "<span style="color: black;">כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי
נֶגְדִּי תָמִיד</span>":<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">אין הכוונה לומר שדוד היה מודע לפשעיו
וניסה להסתירם, אלא אדרבה לומר שחטאו, שאליו לא היה מודע עד כה, מחמת אהבתו העמוקה
לבת שבע, מתייצב <b>עתה</b> לנגד עיניו במלוא חומרתו, ומכאן ואילך לא יסור ממנו
לעולם.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">בלשון זו כותב הרמב"ם בהלכות תשובה
(ב', ח'), שיש להוסיף ולהתוודות על חטאו, אף על פי שעומד בתשובתו, שנאמר: "<span style="color: black;">כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד</span>".
וברוח זו ניתן לומר שידיעתו של דוד קיבלה ממד חדש בעקבות תוכחתו של נתן וכלפיה הוא
אומר "<span style="color: black;">כִּי פְשָׁעַי אֲנִי <b>אֵדָע</b></span>"
– <b>מכאן ואילך</b> – "<span style="color: black;">וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי
תָמִיד</span>" – <b>בעתיד</b>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">דוד מגלה באחת שכל מחשבתו לפיה "<span style="color: black;">וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה</span>" (משלי
י', י"ב) הינה שגויה מן היסוד, וכי תהיינה הנסיבות אשר תהיינה, אין הן מחפות
על שום עוולה מוסרית. דוד מבין שאותה שעה בעומק נפשו ש"<span style="color: black;">אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד </span>ה'
" (משלי כ"א, ל') ולא יועילו כל ההשגות הרוחניות הגבוהות, כדי לעקור ולו
איסור תורה אחד.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">נקודה זו גנוזה בדברי חז"ל
"ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד, אלא שאכלה פגה", דהיינו שהיתה בוסרית
ובלתי ראויה ולפיכך הביאה עליו מכשול ומכאוב כה רב.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ב. על רקע זה יאיר באור חדש הפסוק
"לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי":<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">אין כוונת דוד לומר שלא חטא כלפי אוריה,
ואין הוא ראוי לעונש על כך. ודאי שחטא כבד חטא, וחטאו לנגדו תמיד, ברם כוונת דוד
לומר שמגמת חטאו לא היתה תאוות בשרים כלפי בת שבע ולא קנאה באוריה, אלא לשם שמים
ודווקא בנקודה זו עצמה מונח חטאו הכבד, שעליו הכתוב אומר: "<b><span style="color: black;">לְךָ לְבַדְּךָ</span></b><span style="color: black;">
חָטָאתִי וְהָרַע <b>בְּעֵינֶיךָ</b> עָשִׂיתִי</span>".<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ג. ברוח זו נבין את סיום הכתוב "<span style="color: black;">לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ</span>":<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">דוד מתכוון לומר שכל מחשבתו לעשות את
רצון קונו תוך התחכמות כנגד מצוותיו הפשוטות והברורות, הינה פשע כלפי שמים, ועליה
יש להצדיק את הדין ולומר:<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 24.2pt;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">"<span style="color: black;">לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ</span>".<o:p></o:p></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">המילה <b>"<span style="color: black;">לְמַעַן</span>"</b> בהקשר זה, אין משמעותה שכוונת דוד היתה לחטוא כדי
להוכיח שהקב"ה צודק יותר ממנו, או כדי להוכיח שניתן לחטוא <b>כדי</b> לחזור
בתשובה (כדרך שנדחק רש"י לפרש), אלא משמעותה <b>שכתוצאה</b> מחטאו של דוד,
נתרומם ונתגלה בפרספקטיבה א-לוהית מהו רצון ה' העולה על כל מחשבות השווא לפיהם היה
דוד סבור שניתן לעשות רצונו תוך הפניית עורף למצוותיו.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">ד. ולסיום הארת נקודות האור, הבה נשוב
לאותה תפילה גדולה, העומדת בלב המזמור:<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 24.2pt;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">"<span style="color: black;">לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים<o:p></o:p></span></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 24.2pt;">
<b><span lang="HE" style="color: black; font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי</span></b><b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">"</span></b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">
(י"ג).<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">אין דוד המלך מסתפק בתיקון חלקי ואפילו
לא בתפילה היקרה "וטהר לבנו לעבדך באמת". דוד המלך חותר לבריאת לב חדש
מן היסוד, שבו מתחיל הכל יש מאין, והכל יכול להתעלות מתהומות ארץ ועד שמי שמים.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">לפיכך תפילה זו אינה יכולה להסתפק בבקשת
הצלה ממוות לחיים, כדרך שהיו אולי נוהגים חוטאים ופושעים המבקשים סליחה ומחילה
מתוך חרדה מפני המיתה. דוד המלך הזועק <b>"<span style="color: black;">אַל
תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי</span>"</b>
(י"ג) מבקש לומר כי גם אם יאפשר לו ריבון העולמים להמשיך לחיות, אבל יטול
ממנו את רוח קודשו וימנע ממנו את קרבת א-לוהים, אין חייו חיים, והריהו חשוב כמת,
לפיכך לא די לו בביטוי "<span style="color: black;">אַל תַּשְׁלִיכֵנִי</span>...",
ומוסיף הוא מילים שאין יקרות מהן:<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 24.2pt;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">"<span style="color: black;">הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ<o:p></o:p></span></span></b></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 24.2pt;">
<b><span lang="HE" style="color: black; font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי</span></b><b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">"</span></b><span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">
(י"ד).<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 24.2pt;">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: 24.2pt;">
<span lang="HE" style="font-family: "David","sans-serif"; font-size: 13.0pt; mso-ansi-font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: "Times New Roman";">[עלון מעט מן האור]</span></div>
<br /></div>
אלחנן אהרמןhttp://www.blogger.com/profile/10250500973630669779noreply@blogger.com0