מתוך העלון "עולם קטן"
שנים ארוכות עוסקת העיתונות המפותחת והחוקרת שלנו בסוגיה החד-מינית, ולאורך כל הדרך לא נמצא ולו סיפור אחד על בעלי נטייה הפוכה שהצליחו להשתנות. המסקנה שלמדנו כולנו ושיננו שנן היטב היא ש"אין אפילו אחד כזה באמת" כפי שנשבעו בפנינו כל כוהני התחום הזועקים השבוע. והנה מגיע עיתון קטן, מרים כמה טלפונים ומקבל לידיים שלו עוד ועוד סיפורים מדהימים, ונאלץ לבחור רק ארבעה מתוכם כי אין מקום. והזעקות עולות לשמים: איך העזתם? "אלו בטוח סיפורים לא אמתיים". "לא הגיוני שהם באמת השתנו". "הם כנראה לא היו באמת הומוסקסואלים". "התקווה שנתתם היא זו שגורמת להתאבדויות שיש בקהילה הזו". הי חברים, משהו כאן יצא משליטה והצליח בדרך לאבד אפילו את מנגנון הסקרנות הבסיסי. עזבו חקר האמת, סתם סקרנות עיתונאית.
עברנו מערכות קצת יותר מורכבות מול האנושות, אז אין שום סיבה שזה לא יקרה בנושא כזה, שקיים בו גם היגיון אנושי פשוט למדי שמבין שחיבור בין בני אותו מין הוא חיבור שאין בו השלמה הדדית אלא פנייה לעצמי ולדומה לי. דווקא בסוגיה כזו נלך אחרי תרבויות שאבד עליהן הקלח אפילו בקרב הגויים? זה מה שנקרא חקיינות לא מוצלחת, ובעיקר באיחור לא אפנתי.
תגידו אתם, מי כאן הפך להיות חשוד שהאג'נדה קצת העבירה אותו על דעתו. במחילה, הרושם ההולך ומתחזק הוא שיש מי שמשחק בנשמות של המתמודדים כדי לגייס אותם לעולם פוליטי פוסט-מודרני שהעניין שלו הוא מחיקה שיטתית של משפחתיות וצניעות. בפטרונות גודעים כל תקווה לשינוי וצמיחה בעזרת הפחדות שאם מישהו חלילה ילך לטיפול הוא יצא משם חבול בנפש ושבור עוד יותר מכפי שנכנס. האם זה מה שמשננים גם לכל מי שהולך לטיפולים פסיכולוגיים שרבים מהם נוגעים ברבדים לא פשוטים בנפש, ואף מעמידים אותה חשופה ולעתים אף בסיכון בדרך לריפוי?
אג'נדה מבית טוב
בלי להטיף לאף אחד, ליהדות נרשמו שוב ושוב הצלחות לאורך ההיסטוריה האנושית בבירור האמת והמוסר,והיא התעקשה לשאת על גבה ארסנל של ערכים גם כשהם לא תמיד התאימו לבשלות האנושית ההיסטורית. האלילות נעלמה, התנ"ך אומץ. וגם כשכולם צחקו על מנוחה ביום אחד,היהודים המשיכו בשלהם והעבירו בשקט את העולם למחזוריות של שבעה ימים. לקחו אלפי שנים עד שהבוז היהודי לעבדות הפך להיות ערך אמריקני נישא. וכך גם יהיה, זה מאוד מאוד ברור, גם בכל הנוגע לקשרים מיניים. גם אם נעים לנו עם זה וגם אם לא, היהדות מתיימרת להכריע בשאלה מאוד לא נעימה ומסמנת אילו קשרים מיניים הם טובים ואילו לא. על אף ההתעקשות של התרבות בשלביה הנוכחיים לומר שכל חיבור מיני תלוי בגחמת החשק והרגש המתעורר, התורה כתבה באותיות בלתי ניתנות למחיקה שהסיפור הזה בין גבר לגבר מביא למקום מוסרי לא תקין (תועבה בלשון התורה). עברנו מערכות קצת יותר מורכבות מול האנושות, אז אין שום סיבה שזה לא יקרה בנושא כזה, שקיים בו גם היגיון אנושי פשוט למדי שמבין שחיבור בין בני אותו מין הוא חיבור שאין בו השלמה הדדית אלא פנייה לעצמי ולדומה לי. וגם קיימת בו הבנה שחיבור בין בני אותו המין הוא חיבור ששם במרכז את הסיפוק המיני, וכך מייצר קשר עקר מיכולת להמשכיות. דווקא בסוגיה כזו נלך אחרי תרבויות שאבד עליהן הקלח אפילו בקרב הגויים? זה מה שנקרא חקיינות לא מוצלחת, ובעיקר באיחור לא אפנתי. וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה" (ויקרא, י"ח, כ"ב). עכשיו בואו נתמודד.
בלי להטיף לאף אחד, ליהדות נרשמו שוב ושוב הצלחות לאורך ההיסטוריה האנושית בבירור האמת והמוסר,והיא התעקשה לשאת על גבה ארסנל של ערכים גם כשהם לא תמיד התאימו לבשלות האנושית ההיסטורית. האלילות נעלמה, התנ"ך אומץ. וגם כשכולם צחקו על מנוחה ביום אחד,היהודים המשיכו בשלהם והעבירו בשקט את העולם למחזוריות של שבעה ימים. לקחו אלפי שנים עד שהבוז היהודי לעבדות הפך להיות ערך אמריקני נישא. וכך גם יהיה, זה מאוד מאוד ברור, גם בכל הנוגע לקשרים מיניים. גם אם נעים לנו עם זה וגם אם לא, היהדות מתיימרת להכריע בשאלה מאוד לא נעימה ומסמנת אילו קשרים מיניים הם טובים ואילו לא. על אף ההתעקשות של התרבות בשלביה הנוכחיים לומר שכל חיבור מיני תלוי בגחמת החשק והרגש המתעורר, התורה כתבה באותיות בלתי ניתנות למחיקה שהסיפור הזה בין גבר לגבר מביא למקום מוסרי לא תקין (תועבה בלשון התורה). עברנו מערכות קצת יותר מורכבות מול האנושות, אז אין שום סיבה שזה לא יקרה בנושא כזה, שקיים בו גם היגיון אנושי פשוט למדי שמבין שחיבור בין בני אותו מין הוא חיבור שאין בו השלמה הדדית אלא פנייה לעצמי ולדומה לי. וגם קיימת בו הבנה שחיבור בין בני אותו המין הוא חיבור ששם במרכז את הסיפוק המיני, וכך מייצר קשר עקר מיכולת להמשכיות. דווקא בסוגיה כזו נלך אחרי תרבויות שאבד עליהן הקלח אפילו בקרב הגויים? זה מה שנקרא חקיינות לא מוצלחת, ובעיקר באיחור לא אפנתי. וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה" (ויקרא, י"ח, כ"ב). עכשיו בואו נתמודד.
גורלם של החוקרים הסוררים
מנקודת המוצא הבסיסית הזו צריך לעבור לשדה הנוסף שבו התורה לא עוסקת בכלל – עולם המחקר. על שתי השאלות הסוציולוגיות והפסיכולוגיות – האם הנטיות ההפוכות מתרבות בחברה שנותנת לכך לגיטימיות, והאם אפשר להטות נטיות מיניות ולטפל בהן - אין תפקידה של התורה לענות, אלא תפקידו של המחקר. התורה נותנת קריאת כיוון מוסרית-הלכתית,ומשם זה אנחנו. אבל אם חשבתם שרק בעיתונות יש השתקה, בואו תראו מה קורה בעולם המחקר של היום אם מישהו מעז לתת על אחת מהשאלות המחקריות האלה תשובות "לא נכונות".
הנה כמה שורות מתוך מכתבו של פרופ' אבשלום אליצור (אל דאגה, לא דוס כמונו חלילה אלא חילוני ליברל ונאור) שנשלח ל-ynet ואיכשהו לא ממש פורסם: "זה לא מוזר שאיש מכם לא טורח לבקש את המחקרים שעליהם הסתמכתי, ושהצגתי בפורומים מקצועיים בארץ ובעולם? אתם, כנראה, אינכם זקוקים לכלי השיפוט המשעממים המקובלים במדעי ההתנהגות: אם המחקר עדכני, אם כתב-העת שָפיט, אם המדגם וקבוצת הביקורת נרחבים ואם הסטטיסטיקה קפדנית. מחקרים אלה באים מתחום הגנטיקה, חקר המוח והסקסולוגיה. כולם מאשרים שהגמישות המופלאה של המין האנושי חלה גם על ההעדפה המינית, בכל תרבות ובכל גיל". וכך הוא פונה אליהם לסיכום דבריו אחרי שטיחת ממצאי מחקריו המדהימים: "אני מוכן לצעוד בכל שנה במצעד הגאווה כדי ששום רב פנאטי ושום אימא שתלטנית לא ישתמשו בדבריי לכפות על מישהו דרך חיים שאינו רוצה בה. אבל ממש נמאס לי לראות צעירים מבולבלים וקרועים ש'מומחה' חסר-אחריות מנסה להפוך את חייהם לכביש חד-סטרי. הגיע הזמן להביא את העובדות הקליניות הפשוטות לכל מחפשי-הדרך הללו מבלי שמישהו ינסה להלך עליהם אימים".
לא משנה מה תחליטו, אל תיפלו ברשתות של העולם הפוסט-מודרני האפל. אל תיתנו לפטרונות האלימה הזאת להרוג אצלכם את החירות לבחור את דרככם. ושוב – גם אם המסע שתעברו יהיה חלקי, תמשיכו לאהוב את עצמכם כפי שאתם ותעריכו ותרוממו גם את החלק שהשגתם. כדי לאהוב את עצמי אני לא צריך לקדש את מה שחסר בי אלא לדעת שהחיסרון הוא מחוץ למהות שלי
וזה מה שקרה לפרופ' שמואל טיאנו שבתוך ספרו "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" שיצא ב-2010 העז להכניס גם פרק שטוען שקיימות דרכים להתמודדות עם נטיות הומוסקסואליות. בשאט נפש דיווחו אז בעיתון'הארץ' על הספר הסורר והמחאה בעקבותיו: "בפרק העוסק ב'בעיות פסיכולוגיות והתנהגויות המשולבות בהתפתחות המיניות והכיווניות המינית', נכתב כי 'הומוסקסואליות היא בחירה של אדם. והיא מופיעה בעקבות חוסר זהות עצמית, חוסר זהות מינית וצורך בקשר תלותי חזק'. מחבר הפרק מגדיר את ההומוסקסואליות 'תסמין', ומוסיף כי 'הפסיכותרפיה עוסקת במקרים אלו בעיקר בטיפול במנגנוני ההגנה הייחודיים של אישיות גבולית זו, המביאה לאינטגרציה של כוחות 'האני' ועקב כך - להיעלמות התסמין'.הספר מתייחס אל הומוסקסואליות וטרנסקסואליות בקרב ילדים כ'הפרעה', וקובע כי יש צורך בטיפול על מנת לאפשר לילדים 'התפתחות זהות מינית תקינה'. בסיום הפרק נכתב כי 'לכשליש מהפונים לטיפול עקב דו-ערכיות בזהות ניתן לעזור להחליט באשר לכיווניות המינית'". עד כאן דברי עיתון 'הארץ'.
ומה עלה בגורל הספר הזה היום? פשוט מאוד – כל חבריו האקדמאים הכריזו חרם קודש על כתביו ועל יתר עבודותיו החשובות עד שיתנצל, ימחק את הפרק הסורר ויוציא מהדורות נקיות חדשות. ומה אתם חושבים שקרה? כך היה בדיוק. מהדורה חדשה. פרק שלם בחוץ. הוא נאלץ לומר שזו הייתה טעות דפוס. אתם הבנתם את זה?
לאותו כיוון הולך גם סיפורו של פרופ' רוברט שפיצר, שהוביל את הוועדה של ה-DSM שקובעת בין היתר אילו תופעות פסיכולוגיות יוגדרו כמחלות נפש. שפיצר פרסם ב-2001 מאמר ובו טען ששינוי בנטייה מינית אפשרי, בהתבסס על מחקר שערך בנושא. על פי המחקר, 66% מהגברים ו-44% מהנשים דיווחו על שינוי ניכר במשיכה המינית (ממשיכה הומוסקסואלית למשיכה הטרוסקסואלית). שפיצר ראיין גם נשים של מרואיינים שהתחתנו לאחר שינוי הנטייה שלהם והן דיווחו על מידות שביעות רצון מנישואיהם שדומות מאוד לאלה של כלל האוכלוסייה. ומה קרה בסוף עם כל המסקנות המחקריות האלה? התופת שהופעלה עליו אילצה אותו לחזור בו ממסקנותיו ולהתנצל פומבית בפני הקהילה ההומו-לסבית. המחקרים שלו,אם לא הבנתם, כבר אינם חלק מאמת אקדמית כלשהי.
וכך מתקשרים אלינו השבוע עוד ועוד צעירים דתיים אהובים שמתמודדים עם הסיפור הלא פשוט הזה, ומצטטים באופן משכנע את "כל המחקרים שאומרים היום חד-משמעית שאי אפשר להשתנות", ושהכול מולד ואין השפעות חברתיות ושכבר אך אחד לא נמצא במקומות החשוכים האלה. ובמקום להיות מודל אמיץ של נער דתי שהולך אחרי אמונתו ומראה לעולם שאפשר אחרת, ובכלל לא משנה לאיזו רמה של הצלחה יגיע - תחת זאת חלקם נופל לרשת השחורה של הקהילה הלהט"בית שגוזלת להם את החופש לבחור, את הסיכוי לקשרים בריאים ואת השמחה האמתית במציאת האמת. יש כזו.
מנקודת המוצא הבסיסית הזו צריך לעבור לשדה הנוסף שבו התורה לא עוסקת בכלל – עולם המחקר. על שתי השאלות הסוציולוגיות והפסיכולוגיות – האם הנטיות ההפוכות מתרבות בחברה שנותנת לכך לגיטימיות, והאם אפשר להטות נטיות מיניות ולטפל בהן - אין תפקידה של התורה לענות, אלא תפקידו של המחקר. התורה נותנת קריאת כיוון מוסרית-הלכתית,ומשם זה אנחנו. אבל אם חשבתם שרק בעיתונות יש השתקה, בואו תראו מה קורה בעולם המחקר של היום אם מישהו מעז לתת על אחת מהשאלות המחקריות האלה תשובות "לא נכונות".
הנה כמה שורות מתוך מכתבו של פרופ' אבשלום אליצור (אל דאגה, לא דוס כמונו חלילה אלא חילוני ליברל ונאור) שנשלח ל-ynet ואיכשהו לא ממש פורסם: "זה לא מוזר שאיש מכם לא טורח לבקש את המחקרים שעליהם הסתמכתי, ושהצגתי בפורומים מקצועיים בארץ ובעולם? אתם, כנראה, אינכם זקוקים לכלי השיפוט המשעממים המקובלים במדעי ההתנהגות: אם המחקר עדכני, אם כתב-העת שָפיט, אם המדגם וקבוצת הביקורת נרחבים ואם הסטטיסטיקה קפדנית. מחקרים אלה באים מתחום הגנטיקה, חקר המוח והסקסולוגיה. כולם מאשרים שהגמישות המופלאה של המין האנושי חלה גם על ההעדפה המינית, בכל תרבות ובכל גיל". וכך הוא פונה אליהם לסיכום דבריו אחרי שטיחת ממצאי מחקריו המדהימים: "אני מוכן לצעוד בכל שנה במצעד הגאווה כדי ששום רב פנאטי ושום אימא שתלטנית לא ישתמשו בדבריי לכפות על מישהו דרך חיים שאינו רוצה בה. אבל ממש נמאס לי לראות צעירים מבולבלים וקרועים ש'מומחה' חסר-אחריות מנסה להפוך את חייהם לכביש חד-סטרי. הגיע הזמן להביא את העובדות הקליניות הפשוטות לכל מחפשי-הדרך הללו מבלי שמישהו ינסה להלך עליהם אימים".
לא משנה מה תחליטו, אל תיפלו ברשתות של העולם הפוסט-מודרני האפל. אל תיתנו לפטרונות האלימה הזאת להרוג אצלכם את החירות לבחור את דרככם. ושוב – גם אם המסע שתעברו יהיה חלקי, תמשיכו לאהוב את עצמכם כפי שאתם ותעריכו ותרוממו גם את החלק שהשגתם. כדי לאהוב את עצמי אני לא צריך לקדש את מה שחסר בי אלא לדעת שהחיסרון הוא מחוץ למהות שלי
וזה מה שקרה לפרופ' שמואל טיאנו שבתוך ספרו "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" שיצא ב-2010 העז להכניס גם פרק שטוען שקיימות דרכים להתמודדות עם נטיות הומוסקסואליות. בשאט נפש דיווחו אז בעיתון'הארץ' על הספר הסורר והמחאה בעקבותיו: "בפרק העוסק ב'בעיות פסיכולוגיות והתנהגויות המשולבות בהתפתחות המיניות והכיווניות המינית', נכתב כי 'הומוסקסואליות היא בחירה של אדם. והיא מופיעה בעקבות חוסר זהות עצמית, חוסר זהות מינית וצורך בקשר תלותי חזק'. מחבר הפרק מגדיר את ההומוסקסואליות 'תסמין', ומוסיף כי 'הפסיכותרפיה עוסקת במקרים אלו בעיקר בטיפול במנגנוני ההגנה הייחודיים של אישיות גבולית זו, המביאה לאינטגרציה של כוחות 'האני' ועקב כך - להיעלמות התסמין'.הספר מתייחס אל הומוסקסואליות וטרנסקסואליות בקרב ילדים כ'הפרעה', וקובע כי יש צורך בטיפול על מנת לאפשר לילדים 'התפתחות זהות מינית תקינה'. בסיום הפרק נכתב כי 'לכשליש מהפונים לטיפול עקב דו-ערכיות בזהות ניתן לעזור להחליט באשר לכיווניות המינית'". עד כאן דברי עיתון 'הארץ'.
ומה עלה בגורל הספר הזה היום? פשוט מאוד – כל חבריו האקדמאים הכריזו חרם קודש על כתביו ועל יתר עבודותיו החשובות עד שיתנצל, ימחק את הפרק הסורר ויוציא מהדורות נקיות חדשות. ומה אתם חושבים שקרה? כך היה בדיוק. מהדורה חדשה. פרק שלם בחוץ. הוא נאלץ לומר שזו הייתה טעות דפוס. אתם הבנתם את זה?
לאותו כיוון הולך גם סיפורו של פרופ' רוברט שפיצר, שהוביל את הוועדה של ה-DSM שקובעת בין היתר אילו תופעות פסיכולוגיות יוגדרו כמחלות נפש. שפיצר פרסם ב-2001 מאמר ובו טען ששינוי בנטייה מינית אפשרי, בהתבסס על מחקר שערך בנושא. על פי המחקר, 66% מהגברים ו-44% מהנשים דיווחו על שינוי ניכר במשיכה המינית (ממשיכה הומוסקסואלית למשיכה הטרוסקסואלית). שפיצר ראיין גם נשים של מרואיינים שהתחתנו לאחר שינוי הנטייה שלהם והן דיווחו על מידות שביעות רצון מנישואיהם שדומות מאוד לאלה של כלל האוכלוסייה. ומה קרה בסוף עם כל המסקנות המחקריות האלה? התופת שהופעלה עליו אילצה אותו לחזור בו ממסקנותיו ולהתנצל פומבית בפני הקהילה ההומו-לסבית. המחקרים שלו,אם לא הבנתם, כבר אינם חלק מאמת אקדמית כלשהי.
וכך מתקשרים אלינו השבוע עוד ועוד צעירים דתיים אהובים שמתמודדים עם הסיפור הלא פשוט הזה, ומצטטים באופן משכנע את "כל המחקרים שאומרים היום חד-משמעית שאי אפשר להשתנות", ושהכול מולד ואין השפעות חברתיות ושכבר אך אחד לא נמצא במקומות החשוכים האלה. ובמקום להיות מודל אמיץ של נער דתי שהולך אחרי אמונתו ומראה לעולם שאפשר אחרת, ובכלל לא משנה לאיזו רמה של הצלחה יגיע - תחת זאת חלקם נופל לרשת השחורה של הקהילה הלהט"בית שגוזלת להם את החופש לבחור, את הסיכוי לקשרים בריאים ואת השמחה האמתית במציאת האמת. יש כזו.
אל תוותרו על חירותכם
אז לאילו תוצאות מחקריות צריך להאמין? בעולם שטרם הצליח לייצר מחקר נקי מאג'נדה, אנחנו נאלצים לתת מעט יותר קרדיט לזה המגיע מתוך תפיסת עולם מוסרית מתוקנת יותר. זה שמחובר לתפיסת העולם של התורה שהוכיחה דבר או שניים ביכולתה לברר אמת באנושות.
אבל עזבו, גם אם אנחנו מחליטים שאנחנו לא רוצים לבחור אחרי איזה מחקר מוטה אנחנו בוחרים ללכת, מה קרה לסקרנות? מה קרה לעולם השאלות? להקשבה? כל כך הרבה כלי תקשורת שומרים היטב שלא יחדור אפילו שמץ של ספק כנגד קונספציית התרבות החד-מינית. שמישהו ינסה לומר מילה. אדיקות אלימה שגורמת להבין שהחרדים שאנחנו כל כך אוהבים ללגלג על החומות שהם מציבים, הם לא פעם הרבה יותר מכילים ופתוחים מבקריהם הנאורים.
מדהים באילו תגובות הזויות אנשים מתחמשים כדי לאטום את האוזניים. היו מי שנשבעו שהם יודעים ש'עצת נפש' שילמו על הכתבות. היו מי שברצינות תהומית טענו שהסיפורים האלה הומצאו על ידינו – כי הרי לא ייתכן שיש מישהו בעולם הזה שהצליח לשנות את נטיותיו המיניות, וגם אם כן, הוא רק חושב שהוא הצליח כי הרי אני כבר ניסיתי הכול ומפח הנפש שלי כמעט הביא אותי להתאבד.
ישראלים יקרים העוברים את ההתמודדויות האלה, הרשו לנו הקטנים לומר לכם מכאן את המעט שלמדנו מאינספור השיחות והתגובות והוויכוחים שעברנו בנושא הזה: לא משנה בכלל מהי התמודדות שלכם, אתם נשמות גדולות ואהובות. תזכרו את זה בבקשה גם כשאתם מגיעים להתמודדויות מורכבות מבחינה מינית. יש סיכוי טוב מאוד שאתם יכולים - ממש כמו כל התמודדות נפשית - לעשות בירור אמתי. ממש כמו מול כל ההתמודדויות שעוד יהיו לנו בחיים. לא משנה מה תחליטו, אל תיפלו ברשתות של העולם הפוסט-מודרני האפל וחסר הביטחון שמנסה לטשטש כל ערך ומביא לחידלון בכל תחומי החיים. הוא מבטיח לכם פרי נוצץ ורעיל כדי לצרף אתכם לשקר המרקיב שבו הוא נמצא. אל תיתנו לפטרונות האלימה הזאת להרוג אצלכם את החירות לבחור את דרככם. ושוב – גם אם המסע שתעברו יהיה חלקי, תמשיכו לאהוב את עצמכם כפי שאתם ותעריכו ותרוממו גם את החלק שהשגתם. כדי לאהוב את עצמי אני לא צריך לקדש את מה שחסר בי אלא לדעת שהחיסרון הוא מחוץ למהות שלי. אולי אשלים ואתקן את החיסרון ואולי לא אצליח. אבל אני בשום אופן לא נרתע מלנסות שוב ושוב. אני לא הורג אצלי את הרצונות הטובים ע"י אכילת פירות אסורים והכשרתם.
מאשימים אותנו בעיסוק אובססיבי בסוגיה הזו. אנחנו אובססיביים בהבאת ההומוסקסואליות ללגיטימיות חברתית? אכן דרושה מנה כבדה של טוהר וטוב כדי להדוף את המסע הארטילרי ומצג השווא לנטילת החירות שעושים לנשמות הצעירות המתמודדות. אכן, על הציבור הדתי מוטלת המלאכה לקחת ברצינות ובאומץ את ההדיפה של המסע הזה שמנסה לעצב מחדש את החברה הישראלית למקומות לא יהודיים.
חברים יקרים בני הקהילה הגאה. אנחנו אוהבים אתכם אהבה אמתית. ובאותה נשימה לא נאפשר לאלימות של חלקכם למנוע מאתנו לספר על בחירות אמיצות ועל תקווה.
אז לאילו תוצאות מחקריות צריך להאמין? בעולם שטרם הצליח לייצר מחקר נקי מאג'נדה, אנחנו נאלצים לתת מעט יותר קרדיט לזה המגיע מתוך תפיסת עולם מוסרית מתוקנת יותר. זה שמחובר לתפיסת העולם של התורה שהוכיחה דבר או שניים ביכולתה לברר אמת באנושות.
אבל עזבו, גם אם אנחנו מחליטים שאנחנו לא רוצים לבחור אחרי איזה מחקר מוטה אנחנו בוחרים ללכת, מה קרה לסקרנות? מה קרה לעולם השאלות? להקשבה? כל כך הרבה כלי תקשורת שומרים היטב שלא יחדור אפילו שמץ של ספק כנגד קונספציית התרבות החד-מינית. שמישהו ינסה לומר מילה. אדיקות אלימה שגורמת להבין שהחרדים שאנחנו כל כך אוהבים ללגלג על החומות שהם מציבים, הם לא פעם הרבה יותר מכילים ופתוחים מבקריהם הנאורים.
מדהים באילו תגובות הזויות אנשים מתחמשים כדי לאטום את האוזניים. היו מי שנשבעו שהם יודעים ש'עצת נפש' שילמו על הכתבות. היו מי שברצינות תהומית טענו שהסיפורים האלה הומצאו על ידינו – כי הרי לא ייתכן שיש מישהו בעולם הזה שהצליח לשנות את נטיותיו המיניות, וגם אם כן, הוא רק חושב שהוא הצליח כי הרי אני כבר ניסיתי הכול ומפח הנפש שלי כמעט הביא אותי להתאבד.
ישראלים יקרים העוברים את ההתמודדויות האלה, הרשו לנו הקטנים לומר לכם מכאן את המעט שלמדנו מאינספור השיחות והתגובות והוויכוחים שעברנו בנושא הזה: לא משנה בכלל מהי התמודדות שלכם, אתם נשמות גדולות ואהובות. תזכרו את זה בבקשה גם כשאתם מגיעים להתמודדויות מורכבות מבחינה מינית. יש סיכוי טוב מאוד שאתם יכולים - ממש כמו כל התמודדות נפשית - לעשות בירור אמתי. ממש כמו מול כל ההתמודדויות שעוד יהיו לנו בחיים. לא משנה מה תחליטו, אל תיפלו ברשתות של העולם הפוסט-מודרני האפל וחסר הביטחון שמנסה לטשטש כל ערך ומביא לחידלון בכל תחומי החיים. הוא מבטיח לכם פרי נוצץ ורעיל כדי לצרף אתכם לשקר המרקיב שבו הוא נמצא. אל תיתנו לפטרונות האלימה הזאת להרוג אצלכם את החירות לבחור את דרככם. ושוב – גם אם המסע שתעברו יהיה חלקי, תמשיכו לאהוב את עצמכם כפי שאתם ותעריכו ותרוממו גם את החלק שהשגתם. כדי לאהוב את עצמי אני לא צריך לקדש את מה שחסר בי אלא לדעת שהחיסרון הוא מחוץ למהות שלי. אולי אשלים ואתקן את החיסרון ואולי לא אצליח. אבל אני בשום אופן לא נרתע מלנסות שוב ושוב. אני לא הורג אצלי את הרצונות הטובים ע"י אכילת פירות אסורים והכשרתם.
מאשימים אותנו בעיסוק אובססיבי בסוגיה הזו. אנחנו אובססיביים בהבאת ההומוסקסואליות ללגיטימיות חברתית? אכן דרושה מנה כבדה של טוהר וטוב כדי להדוף את המסע הארטילרי ומצג השווא לנטילת החירות שעושים לנשמות הצעירות המתמודדות. אכן, על הציבור הדתי מוטלת המלאכה לקחת ברצינות ובאומץ את ההדיפה של המסע הזה שמנסה לעצב מחדש את החברה הישראלית למקומות לא יהודיים.
חברים יקרים בני הקהילה הגאה. אנחנו אוהבים אתכם אהבה אמתית. ובאותה נשימה לא נאפשר לאלימות של חלקכם למנוע מאתנו לספר על בחירות אמיצות ועל תקווה.
