תפילה
– לסלק את המפריעים
בפרשתנו
אנחנו קוראים על הדו-שיח נורא-ההוד שהתקיים בין הקב"ה למשה אחרי חטא העגל
שוודאי וודאי אין לנו תפיסה כלשהי באותם דברים נשגבים העומדים ברומו של עולם. אבל
מכיוון שכתוב בתורה, מחובתנו לנסות להבין
עד כמה ששכלנו מגעת, למען נפיק את הלקחים שהקב"ה רוצה ללמדנו.
בפרק
קמא דר"ה (יז ב) מובא "ויעבור ה' על פניו ויקרא" (שמות לד, ו), אמר
ר' יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור,
ואמר למשה, כל זמן שישראל חוטאים לפני, יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם, עד כאן.
מאמר חז"ל זה זועק דרשני! הקב"ה אין לו גוף כמובן ובוודאי אין הדברים
כפשוטם. בן אדם מתעטף ולא בורא בלתי-גשמי. זאת ועוד, מה משמעות העיטוף המסתורי
הזה? ראשית כל, יש לברר את ההכרח לומר שהקב"ה עשה כאן פעולה ולא רק צוה למשה
– ואנחנו נלך [בחלק מהדברים] לאור דברי המהר"ל [באר הגולה באר רביעי].
התשובה
לשאלה הראשונה טמונה בכתובים (שמות לג, יט) "וקראתי בשם ה' לפניך", וכן
"ויעבור ה' על פניו ויקרא", והיה מתאים יותר לומר 'וכך תקראו לפני',
ומכאן ההכרח לומר שהקריאה היא מצד ה' כדי ללמד למשה לעשות מעשה של קריאת י"ג
מדות. ולא רק את התפילה עצמה לימד אותו אלא גם את צורת אמירת התפילה דהיינו
בעיטוף.
ועדיין
קשה - למה היה צריך להראות לו בפועל את המעשה אשר יעשה, שיאמר לו ודי?!! משה חכם
מספיק להבין במילים בלי גילוי חזותי?! התשובה היא, שמשה ביקש לראות בדווקא,
כמו שאמר (שמות לג, יח) "הראני נא את כבודך". כלומר, הוא רצה
להבין את עצמותו של הקב"ה [עי' באבן עזרא וכ"כ הרמב"ם במו"נ].
זאת אומרת – לולא שביקש – לא היה זוכה לראות אפילו את מה שראה, אם כי לא זכה
להתגלות מלאה כבקשתו, וכדלהלן. הרי לנו שהקב"ה כביכול מנהיג אותנו ביחס
דו-סטרי – הוא פועל ואנחנו בוחרים איך להגיב. ומצד שני, אנחנו פועלים והקב"ה
כביכול מגיב. יש לנו הרבה יותר כוח [שכמובן הוא מתנת הבורא – "ואם צדקת מה
תתן לו"] ממה שאולי חשבנו. משה זכה לראות "מעשה העיטוף" של הבורא
רק משום שביקש. [אגב – משה היה כבד פה. למה שלא פשוט יבקש מהבורא לרפא אותו במקום
לטעון שאינו ראוי להיות מנהיג? ויש ראשונים שאומרים שאם רק היה מבקש – היה מקבל.
לא ביקש – אהרן דיבר במקומו...]
והשיב
לו השם יתברך (שם פסוקים יט, כ) "לא תוכל לראות את פני וגו' הנני מעביר כל
טובי על פניך וקראתי בשם ה' וגו'". והביאור, כי לראות את הכבוד בעצמו אי
אפשר, לא לנו בני תמותה, ואפילו מי שמצוי בדרגה של משה רבינו [כמו משה רבינו...]
והדרך היחידה לתפוס משהו ממציאותו היא דרך הבנת מידותיו הטובות, שאם נידבק בהן,
נזכה לקרבה אליו, וכמבואר בתשובת הקב"ה "אני אעביר כל טובי על
פניך" ובכך [דרך ראיית מידותיו] לא יראה משה את ה' ראייה
"פרונטלית" וישירה, כבקשתו, אלא (שם פסוק כג) "וראית את אחורי ופני
לא יראו". ראיית אחוריו שאין זה הוא עצמו אבל הצצה קלה למה שאנחנו צריכים
לראות – מידותיו. משמע – שכדי לעבדו לא צריכים להבין אותו, ו"לית מחשבה תפיסא
ביה כלל" ואין זה סתירה ליכולת שלנו להתחבר אליו. ומכיוון שתכלית החיים היא
להתקרב אליו ולהתענג מזיו שכינתו [כמבואר בפרק הראשון של מסילת ישרים] - די בהכרת מידותיו וההליכה בדרכיו כדי לממש את
התכלית שלנו.
וכאן
מגיעים להוראה של ה"עיטוף". לדקלם מילים כל אחד יכול. גם תוכי. אין
לקב"ה ענין עם תוכים. וליתר דיוק – יש לו ענין גדול עם תוכים – אחרת לא היה
בורא אותם אבל אין לו ענין עם בני אדם המתנהגים ומתפקדים כתוכים. וכתשובת החכם
בספר הכוזרי [מאמר שנו כ"ג-כ"ד] המפורסמת על שאלת מלך הכוזרים ,שאם ארץ
ישראל כל כך חשובה לנו – למה נשארים
בחו"ל? הרי אנחנו כל הזמן מתפללים עליה [אני מאתגר את כל הקוראים לנסות לאכול
לחם או אפילו עוגייה כגודל זית ולא להזכיר את ארץ ישראל. אי אפשר.... וכן כל תפילת
שחרית מנחה ומעריב, המוטיב של ארץ ישראל חוזר על עצמו שוב ושוב]!? והשיב החכם "וְאֵין דִּבּוּרֵנוּ "הִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ",
וְ"הִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדוֹם רַגְלָיו", וְ"הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ
לְצִיּוֹן", וְזוּלַת זֶה, אֶלָּא כְּצִפְצוּף הַזַּרְזִיר וְהַתֻּכִּי". והדברים נוקבים. עיטוף
פירושו ריכוז מלא. וכלשון המהר"ל "מפני כי העטוף של שליח צבור הוא שלא
יהיה לו נטיה ימין ושמאל לשום צד כלל, וזהו העטוף, ואז הקריאה בכוונה לגמרי מתוך
עומק הלב ואמתתו. ולא כך כאשר אינו מעוטף, שאז אפשר כי הוא פונה לדברים אחרים,
ואין הקריאה מאמתתו, ודבר זה מבואר. אמנם אין הדבר תולה בעטוף הטלית, רק כאשר
הקריאה מאמתתו בכונה - דבר זה נקרא 'עטוף', בעבור שהוא מסולק משאר דבר, ואין לו
נטיה ימין ושמאל, וזהו מהות העטוף, לא זולת זה". וממשיך המהר"ל להביא
דוגמאות מפסוקים אחרים. "ולפיכך נאמר בכתוב לשון זה כאשר הוא קורא אל ה'
מאמתות מחשבתו, שכך כתיב (תהלים קב, א) "תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך
שיחו". וכן (תהלים קז, ה - ו) "נפשם בהם תתעטף ויזעקו אל ה' בצר להם
וגו'". וזה כי העני שהוא חסר הפרנסה, והוא צריך מאוד לפרנסה, מסלק עצמו מכל
דבר, עד שאין לו שתוף לשום דבר, ואז קורא מאמתתו, וזה "ולפני ה' ישפוך
שיחו". וכן "נפשם בהם תתעטף", כי מפני הצרה שהגיע להם סכנה, מסלקים
עצמם מכל דבר, מבלי פנות המחשבה לשום דבר". וברש"י שבת י. ד"ה
דיינין מתעטפין בטליתן "כשפותחין בדין מאימת שכינה ושלא יפנו ראשן לכאן ולכאן
ושתהא דעתן מיושבת עליהן" [ועי' רש"י י"ב: ד"ה מתעטפין]. ובכתבי
הסבא מקעלם מצאנו בהדרכות לימים הנוראים [כתבי הסבא עמ' כ"ב] "טוב לגדור
שלא להביט כלל אנה ואנה בעת הלימוד ובאמת נכון הוא כי זה מענין באימה כי על
הדיינים שצריכים להתעטף כתב רש"י שבת י. ד"ה דיינין, שהוא למען שלא יפנו
ראשן לכאן ולכאן ותהא דעתן מיושבת עליהן". וחזינן שאם מפנים את הראש לכאן ולכאן
הוי היפך ישוב הדעת דהיינו קלות דעת. ואולי קלות ראש דאבות פ"ג מי"ג
הכונה מי שקל להפנות את ראשו לכל עבר [ספר עטרות שמואל עמ' ר"ל]. גם מדויק שהקרה לו "סדר" – תפילה,
דהיינו בלי בלבולים [עי' מכתב מאליהו ר"ה עמ' רל"ז].
חיים
אנו בדור של ADD
ו
ADHD
שפירוש ראשי התיבות האלו אחד – קשה לאנשים להתרכז, וזו מציאות בין
אם אובחנו עם הפרעה זו או אחרת, בין אם לא. אנשים היום במיוחד, מפוזרים ומפורדים.
לא רק בינם לבין זולתם אלא גם בתוך עצמם. יש כמה וכמה גורמים, ואין כאן המקום
להאריך אבל אציין גורם אחד. הפלאפון. אדם הממוצע אף פעם לא נמצא כאן כי
המכשיר שהוא מחזיק תמיד בידו או בכיסו תמיד נמצא צמוד אליו. והמכשיר הזה מכריז
ואומר "יש לך קשר עם כל העולם". בוודאי שיש בו יתרונות אבל אחד
מהחסרונות הבולטים הוא הקושי שנגרם לאנשים להתרכז בכאן ועכשיו. הבעיה מחריפה
שבעתיים כשמנסים ללמוד או להתפלל, פעולות שדורשות ריכוז גבוה ומלא כדי למצות את כל
הפוטנציאל האדיר החבוי בתוך מצוות אלו.
מחקרים
מראים שאפילו ראיית המכשיר כבר מוריד מיכולתו של האדם להתרכז. כאן למדנו בגמרא שאם
רוצים שאמירת י"ג מדות הרחמים תתקבלנה [והפוסקים לומדים מכאן לכל תפילה- עי' שו"ת משנה הלכות ט"ו כ"ג
ועוד ועוד] - צריכים להיות מעוטף דהיינו מרוכז לגמרי. לב יודע מרת נפשו כמה
המחשבות משוטטות גם בשבת כשאין הפרעות טכנולוגיות ועל אחת כמה וכמה בימות החול.
שומה עלינו לנסות עד כמה שאפשר להסיר את כל המפריעים כדי שנוכל להתפלל וללמוד
כדבעי. לא רק באמירת י"ג מדות אלא בכל תפילה ובכל לימוד. ישמע חכם ויוסף לקח.
ובקשר
לבעיית ההגשמה [שאין לה' גוף וכיצד נאמר שהתעטף] שהעלינו – כמה ראשונים כתבו שהיה
במראה נבואה ואין הכוונה שהקב"ה באמת התעטף. לפי רבינו חננאל – מדובר במלאך
ולא בקדוש ברוך הוא. אבל זה מעורר קושי נוסף – א"כ למה "אלמלא מקרא כתוב
א"א לאומרו"? מה הבעיה לומר שמשה ראה במראה נבואה שהקב"ה מתעטף
[אבל בפועל לא עשה זאת] וכ"ש לדעת הר"ח שלא מדובר בה' בכלל? וכבר מצאנו בישעיה "ראיית ה'" כביכול, שנאמר [ו' א'] ואראה
את ד' על כסא רם ונשא. ולשון הפייטן "זקנה ביום דין ובחרות ביום קרב"
[עפ"י המדרש שכך התגלה אלינו ה']? ואולי אלמלא מקרא כתוב א"א
לאומרו דהיינו שהקב"ה מתפלל עלינו ובאינטנסיביות כזאת... [עי' כעין זה בס' מרבה זכרון]
ויש
להאריך ואין כאן מקום. ע"ע מש"כ ידידנו אהובנו ומכובדנו הג"ר אשר
זוננפלד שליט"א בספרו שערי אושר ח"ב סי' ה' וחלק
ג' סי' ל"ב וינעם לך. וע"ע במהרש"א [ר"ה
י"ז], בס' פחד יצחק יו"כ מאמר י"ג, בד קודש עה"ת כאן,
שו"ת דברי יציב ח"ב סי' רמ"ט, מרבה זכרון עמ"ס ר"ה [דף
י"ז] זאת ליעקב פ' ואתחנן ועוד ועוד.