סימן יז- חיוב קידוש בשותה קפה אחרי שחרית ולפני התקיעות
שאלה
האם השותה קפה או תה בראש השנה אחר שחרית ולפני התקיעות חייב בקידוש ובסעודה, או שיכול לשתות ללא קידוש?
תשובה
א. בישוב קטן שני מניינים ספרדיים בימי ראש השנה. האחד מתפלל בהנץ והשני מתחיל בערך בשבע. לקריאת התורה תקיעות ומוסף מצטרפים שני המניינים לתפילה יחדיו, ולכן למניין ותיקין הפסקה בין שחרית לקה"ת ולתקיעות.
המתפללים בהנץ שאלו האם מותר להם לשתות קפה (או תה) ללא קידוש כדי להתחזק, בזמן שהם ממתינים למנין המאוחר, או שחייבים קידוש ואכילה לפני התקיעות.
ב. רצון המתפללים הוא שלא להתחייב בקידוש כיון שהקידוש צריך להיות במקום סעודה והם אינם רוצים לאכול לפני התקיעות. (בנושא אכילה לפני קיום מצוה עסקתי בחלק ד סימן ב). המצב הנוכחי שהם לפני תקיעות מחד ומאידך רוצים להתחזק בשתיית משקה מעורר ומחזק, מעלה ביתר חומרה את השאלה האם ניתן לשתות לאחר שחרית ללא קידוש.
ג. לגבי קידוש היום בימים טובים לא נאמרו הלכות מיוחדות ונראה שדינו כקידוש היום בשבת. לגבי שבת פסק בשולחן ערוך (או"ח סי' רפט ס"א):
"יהיה שלחנו ערוך ומטה מוצעת יפה ומפה פרוסה כמו בסעודת הלילה, ויברך על היין בפה"ג והוא נקרא קידושא רבא. ואחר כך יטול ידיו (וע"ל סי' רע"א סעיף י"ב בהג"ה) ויבצע על לחם משנה כמו בלילה ויסעוד, וגם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה ושלא יטעום קודם לו כלום כמו בקידוש הלילה. ומיהו לשתות מים בבוקר קודם תפלה מותר, מפני שעדיין לא חל עליו חובת קידוש".
מדברי השו"ע עולה שאסור לשתות אפילו מים, לאחר תפילת שחרית ללא קידוש, וקידוש זה מצריך סעודה עמו.
ד. בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' רפט ס"ב) הסביר את מהותו של קידוש היום: "ותקנו חכמים לקדש על היין קודם סעודת שחרית כמו קודם סעודת הלילה, לפי שכבוד יום קודם לכבוד לילה ואם לא יקדש ביום על היין יהא כבוד לילה עודף על כבוד יום. מכל מקום לא תקנו לברך ברכת הקידוש שבירך בלילה אלא די בברכת בורא פרי הגפן שיברך על היין כדי שיהא היכר בזה שקידוש זה אינו אלא מדברי סופרים. ומכל מקום גם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה ושלא יטעום כלום קודם לו כמו בקידוש הלילה אך מותר לשתות מים קודם תפלת השחר מפני שעדיין לא חל עליו חובת קידוש. ויש אומרים שמותר לטעום קודם קידוש שביום הואיל ועיקרו אינו אלא מדברי סופרים לא החמירו בו כל כך, ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחק, כגון שאין לו יין ולא שאר משקה חמר מדינה אפילו אם גם פת אין לו יכול לאכול שאר מאכלים קודם קידוש זה, אף אם מצפה שיביאו לו אחר זמן על מה לקדש אין צריך להמתין". עולה מדברי הגרש"ז מלאדי שאין ברכה של קידוש בשחרית אלא אך ברכת הגפן (והפסוקים שאומרים אינם קידוש אלא מעין הכנה למצוה). ומסכים עם השו"ע בפרטי ההלכה, אמנם מביא דעה נוספת שכיון שכל קידוש זה אינו אלא מדרבנן מותר לטעום לפניו, ומתיר לסמוך על דעה זו בשעת הדחק כאשר אין לו יין לקידוש. לפי הבנתי במקרה שלפנינו ניתן לסמוך על דעה זו ולשתות ללא קידוש לפניו מן הטעם שהביא הגרש"ז מלאדי ומטעמים נוספים שיבוררו להלן.
ה. מקור המחלוקת אותה מביא הגרש"ז הוא בפסיקת הרמב"ם (הל' שבת פכ"ט ה"י): "מי שנתכוין לקדש על היין בלילי שבת ושכח ונטל ידיו קודם שיקדש הרי זה מקדש על הפת ואינו מקדש על היין אחר שנטל ידיו לסעודה, ומצוה לברך על היין ביום השבת קודם שיסעוד סעודה שניה, וזה הוא הנקרא קידושא רבא, מברך בורא פרי הגפן בלבד ושותה ואחר כך יטול ידיו ויסעוד, ואסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש, וגם קידוש זה לא יהיה אלא במקום סעודה".
על הרמב"ם השיג הראב"ד: "א"א בחיי ראשי אם מסברא אמרה לא סבר מימיו סברא פחותה מזו ולפי שקראוהו קדושא רבא יצא לו, ואינה כלום, שכבר נתקדש היום בכניסתו על היין קודם שיטעום ואילו בא לקדש ביום על הפת מי לא מקדש ותחשב המוציא במקום ברכת היין ויאכל, וכשדרשו (פסחים קו) אין לי אלא בלילה ביום מנין אסמכתא היא דעיקר קידושא בלילה כתיב מדכתיב את יום ולא כתיב ביום א"נ דאי לא קדיש בלילה קאמר".
מתבאר מדבריו שאין חשיבות קידוש היום כקידוש הערב וממילא מותר לשתות ולאכול אף ללא קידוש.
את שתי השיטות מביא הר"ן (על הרי"ף, פסחים כב ע"א): "אין לי אלא בלילה ביום מנין. משמע ליה דהך דרשא אסמכתא בעלמא היא דאי קידושא דיממא דאורייתא היכי לא אמרינן ביה אלא בורא פרי הגפן ותו לא והלא ברכה זו ברכת הנהנין היא ולאו מעין קידושא היא אלא קידושא דאוריית' בלילה היא דהוי בכניסתו אלא משום דכבוד יום עדיף מכבוד לילה ראו חכמים לעשות ביום זכר לקידוש והיינו בורא פרי הגפן ותו לא שהוא התחלת קידוש של לילה ועוד שלפי שאין אומרים שירה אלא על היין כיון שמברכין על היין תחלה שלא כדרך שאר הסעודות הוי כעין שבח ושירה לקדושתו של יום ומשום דלא הוי אלא מדרבנן לא ראו להאריך בו יותר כדי שלא להשוותו לקידושא של לילה וקראוהו קידושא רבא לכנוי לפי שאינו עיקר כקידוש של לילה וזוטר שיעוריה כדקרינן לסומא סגי נהור ומ"מ כיון דתקנוהו רבנן כעין קידוש אפשר שאף ביום אסור לטעום קודם שיקדש ואפשר שצריך ג"כ שיהא במקום סעודה כקידוש של לילה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפכ"ט מהלכות שבת אבל הראב"ד ז"ל השיגו ואמר דכיון דהאי קידושא מדרבנן בעלמא הוא מותר לטעום קודם שיקדש ולא אסרו אלא לקידוש של לילה".
וכ"כ בקצרה בחידושי הר"ן (פסחים קו ע"א). וכן הובאה המחלוקת ללא הכרעה במאירי (פסחים שם). אם כי האחרונים כתבו שמהמאירי והר"ן משמע שנטו לשיטת הראב"ד.
ו. מהר"ם חלאווה (פסחים קו ע"א) הכריע כראב"ד: "ביום מאי. בורא פרי הגפן וקרו לי' קדושא רבה לכנוי לפי שהיא קטנה. אי נמי לפי שהיא ראש לכל הברכות ואף על גב דאין בה זכר לקדוש כלל כיון שהיא קודם סעודה ובפריס' מפה כקדוש הלילה קרו לי' קדוש' רבה. הרמב"ן (אצ"ל הרמב"ם) ז"ל כ' שאסור לטעום כלום קודם קדוש זה של יום כמו בקדוש הלילה. ואינו מחוור דאין זה קדוש ממש שכבר נתקדש היום פעם אחת ולא מצינו לקדוש ב"ד ללילה וליום אלא שהחכמים תקנו לקבוע סעודתו על היין ומסמכי לי' אקרא אבל מדרבנן הוא, הילכך מותר לטעום".
מהר"ם חלאווה לא תלה זאת באין לו יין וכד' אלא שמותר לטעום לפני קידוש היום בשבת וביו"ט. ותוספות רי"ד (פסחים שם מהת"ל) הכריע לאיסור כרמב"ם.
באורחות חיים (ח"א הלכות קדוש היום אות ד) מביא שאף בעל המאור כתב כראב"ד. וז"ל: "ואסור לטעום כלום קודם קדוש בין בלילה בין ביום אלא מים לפי דעת הרמב"ם ז"ל ולדעת שאר הפוסקים אסור אפי' מים. שכח ואכל ושתה קודם שיקדש מקדש אח"כ. והר"ז ז"ל כתב דקדושא דיממא דרבנן ואי טעים מידי מקמיה לית לן בה".
ואף הרז"ה לא סייג זאת באין לו יין אלא שמותרת טעימה לפני קידוש היום.
ז. בשולחן ערוך (או"ח סי' רפט ס"ב) ביחס לקידוש של שחרית פסק: "במקום שאין יין מצוי הוי שכר ושאר משקין, חוץ מן המים, חמר מדינה ומקדשין עליו. ואם אין לו שכר ושאר משקין, אוכל בלא קידוש". והעיר המגן אברהם (סי' רפט ס"ק ד): "אוכל בלא קידוש. פי' כשיש לו פת אומר המוציא על הפת ואסור לאכול דבר אחר קודם לכן ואם אין לו פת אוכל ד"א בלא קידוש ומשמע ברא"ש ובתוספות פ' ע"פ דה"ה בקידוש הלילה אם אין לו פת אוכל בלא קידוש דכתבו מקום שאין יין ובבית הכנסת א"א לקדש בפת לאורחים ש"ץ אומר ברכה מעין ז' ויוצאים בזה א"כ כל אדם נמי יוצא בזה במה שמקדש בתפלה וכמ"ש רסי' ער"א וכ"מ בהג"מ פכ"ט שכתב ולא אמרו בת טות אלא להבדלה דשאני אפוקי יומא מעיולי יומא עסי' רצ"ו ס"ג מ"ש ומ"מ נ"ל דאם מצפ' שיביאו לו ימתין עכ"פ עד חצות לילה אבל בקידוש היום אין צריך דהא י"א שמותר לאכול קודם וכדאי הם לסמוך עליהם בשעת הדחק".
וכן באליה רבה (סי' רפו ס"ק ט): "לא אסרו וכו'. זה לשון רבינו ירוחם נתיב י"ב חלק י"ט [קא ע"ד] אינו אסור לטעום כלומר לאכול [קודם תפלת מוסף], כך פשוט בברכות ע"כ. והרב ב"י נעלם ממנו תיבת אינו ועל כן תמה עליו ונכנס בדחוקים, גם קשיא עליו טובא, והוא תימא על גדול שכמותו. ודע דכל זה מיירי כשמקדש קודם דהא אסור לטעום קודם הקידוש בסימן רע"א סעיף (ג') [ד'], ואף [ד]אין קידוש אלא במקום סעודה, מ"מ די כשישתה יין אחריו כמ"ש סימן רע"ג ס"ה, או יטעום פירות ויתפלל במקומו ויאכל אח"כ פת, או יאכל כזית פת, ואפילו כביצה מתירין לאכול בסוף סימן רל"ב, ועיין מה שכתבתי שם. ונראה לי דבשעת הדחק שאין לו יין ופת רק פירות וחלש ליביה מותר לטעום בלא קידוש, דיש לסמוך בזה על הראב"ד בהשגות פכ"ט דשבת [ה"י] מותר לטעום קודם קידוש של יום. ועוד דבזה יש לסמוך על הנחלת צבי שכתב בסימן רפ"ט [עטרת צבי סק"ג] דלא חל קידוש קודם מוסף, ואף דשם לא שרי אלא מים היינו קודם תפלת שחרית ודו"ק".
עולה מן הפוסקים שמתירים לפי שיטת הראשונים המקילה לטעום ללא קידוש לפני תפילת מוסף, וחלקם אינם תולים זאת אם יש לו יין. ובא"ר טעם נוסף שעדיין לא חל עליו חיוב קידוש מפני שלא התפלל מוסף, וכן יש כתבו שבר"ה לא חל חיוב קידוש לפני התקיעות.
ח. בפסקי תשובות (סי' רפט הערה 79) כתב: "בפמ"ג (שם) מצרף שיטת הראב"ד (פכ"ט מהלכות שבת ה"י) שמתיר הטעימה קודם הקידוש בשבת ביום, וכן דעת רבינו דוד (פסחים ק"ו א) בשם רבו הרמב"ן ובמאירי שם. ובשו"ת מנח"י ח"ד סי' כ"ח בסמיכה של ממש על שיטת מהר"ם חלאווה (פסחים ק"ו א) בשם מורו הרשב"א".
וכן הובא עוד בשו"ת מהריט"ץ (החדשות סימן קלה): "אמנם מה שנראה לע"ד ללמד זכות על הנוהגים לשתות הוא, שסומכים בזה על הראב"ד ז"ל שמתיר, לפי שסובר שמה שאמרו אסור לטעום עד שיקדש היינו קודם קידוש הלילה אבל בקידוש היום לית לן בה. הצעיר סולימן אוחנא". וכן הורה בשו"ת עין יצחק (ח"א או"ח סי' יב, ד): "ועוד דהא שיטת הראב"ד בפכ"ט ה' שבת דבקידוש היום יכול לטעום אף קודם שיקדש ורק בקידוש הלילה אסרו לטעום מקודם שיקדש וגם בר"נ בערבי פסחים משמע דס"ל כשיטת הראב"ד בזה ולא כשיטת הרמב"ם ע"כ יכולין לצרף זה לסניף. ועוד דהא הובא במרדכי פ' ע"פ בשם הר"ר שמואל והשר מקוצי דס"ל דאף דאין קידוש אלא במקום סעודה מ"מ מותר לשתות מכוס שקידש עליו אף בלא מקום סעודה רק דאינו יוצא בו משום קידוש. ולכן יכולין לסמוך על כל צירופי דיעות הנ"ל בשתית שכר בבהכ"נ ולצאת בו באמת גם משום מקום סעודה כיון דהסברא נוטה כהש"ג ובקידוש היום יכולין לסמוך עליו בעת הדחק".
ט. בשו"ת בית יצחק (או"ח ויו"ד קונטרס אחרון סי' יח) ג"כ הקל בדיעבד. וז"ל:
"ע"ד שאלתו אם מותר לשתות טהעה או קאפפע בר"ה קודם תפלת מוסף, והביא דברי מהרש"ל הובא בעט"ז סי' פ"ט דמותר לשתות קודם מוסף ודברי המג"א בסי' רפ"ו דאוסר לשתות קודם מוסף בלא קידוש. הנה בר"ה יש ב' טעמים שלא לשתות (א) מחמת קידוש (ב) מחמת תקיעת שופר. והמג"א ה' לולב סי' תרנ"ב סעיף ב' מצדד להתיר טעימה קודם נטילת לולב ולעומת זה אוסר קודם קידוש בסי' רפ"ו, ובא"ר אוסר טעימה קודם נטילת לולב וגם לענין קידוש כתב בסי' רפ"ו דאסור. אך בשעת הדחק שאין לו יין ופת רק פירות וחלש לבי' יש לסמוך על הראב"ד דמותר לטעום קודם קידוש ועוד יש לסמוך על הנ"ץ דלא חל חיוב קידוש קודם מוסף א"כ לא"ר אסור בר"ה מטעם חיוב שופר ושמעתי אומרים דבר"ה שרי טפי לשתות קודם הקידוש משום שלא הגיע זמן קידוש מחמת תקיעת שופר שאסור לאכול ואין קידוש אלא במקום סעודה ואף דסעודה יוצא בכזית כיון דיוצא ידי סעודה הוה אכילה ולא טעימה וזה לא נראה בעיני דמשום שיש ב' איסורים קיל טפי ע"כ לדעתי נראה שאסור לשתות קודם מוסף אך אם חלש לבי' יש לסמוך על המג"א סי' תרנ"ב דטעימה מותר, ועל הא"ר דקודם קידוש מותר בשעת הדחק וע' פמ"ג סי' רפ"ו דאם חלש לבי' יכול לקדש ולאכול כזית פת ואח"כ ישא כפיו ואין נוהגין כן לישא כפיו בשמח"ת מי שקדש וצ"ל דאז כיון דשייך שכרות אין לישא כפיו ודו"ק. ומ"מ עדיף טפי להתפלל מקודם ולא יעכבו התפלות כ"כ ולא יצטרכו לשתות קודם מוסף".
י. וכך כתב בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' צב, ג): "ועי' בארחות חיים (=למהרש"ם) סי' רפ"ט ס"ח, שמביא ג"כ משו"ת פרי הארץ שצריך לקדש כנ"ל, ואחר כך מביא שבפ"ת הניח בצ"ע, כי כמו דבריא פטור מקידוש משום דאסור לו לאכול, כן לחולה שלא הוצרך ליין, אסור לשתות יין מכוס זה של קידוש, כמ"ש לעיל סי' פ"ט דלא ניתר אלא מים דלא שייך בהו גאוה, ומביא גם כן להא דעקרי הד"ט בשם הרמ"ז להיתר, ומסיים בשם זכרון יהודה בהנהגות הגאון אמרי א"ש כתב, דבר"ה קודם מוסף אם צריך לטעום אי"צ לקדש, דעדיין לא חל עליו חובת קידוש. ועי"ש עוד בשם פ"ת שכתב דהמנהג פשוט דאין טועמין קודם מוסף בלא קידוש ואין לשנות, ובאמת כן המנהג קודם מוסף שלא לטעום קודם קידוש – אבל קודם שחרית, שלא חל עליו עוד חובת קידוש, כמו שמותר בטעימת מים, כן מי שצריך לאכול מותר לדידי' בלא קידוש. וכיון דיש הרבה ראשונים דס"ל דביום מותר לטעום קודם קידוש, הראב"ד הנ"ל ומהר"ם חלאווה, תלמיד הרשב"א בשם הרשב"א לפסחים ק"ו, שכתב והכי חזינא בבי רב, וכן משמע בהר"ן לפסחים ק"ו שמביא דעת הרמב"ם שאף ביום אסור לטעום קודם קידוש, וכתב ע"ז אבל הראב"ד משיגו ואמר דכיון דהאי קידושא מדרבנן בעלמא הוא, מותר לטעום קודם שיקדש, ולא אסרו אלא לקידוש של לילה – מלשון זה משמע דכן נוטה גם דעת הר"ן. ובעיקר הא חזינן לשו"ע הר"ב סי' רפ"ט הנ"ל, דמיחשב חשיב לי' להאי שיטה לסמוך עלי' בשעה"ד – וידוע מה שכתב הרמ"א בהקדמתו לספר ת"ח, דבכ"מ דשרינן בשעה"ד דעה זו העיקרית, רק בשלא שעה"ד מחמירין, וא"כ בני"ד במידי דרבנן, דקידוש ביום רק דרבנן, יש לו על מה לסמוך לטעום קודם שחרית אף בלי קידוש – אבל קודם מוסף כבר המנהג להחמיר וכנ"ל".
ואמנם החמיר לפני מוסף אולם הביא מספר דעות להקל.
יא. וכן בשו"ת דברי יציב (חאו"ח סי' קלא) השיב:
"והנה בא"ר סי' רפ"ו ס"ק ט', דבשעה"ד מותר לסמוך על הראב"ד פכ"ט הל' י' משבת דמותר לטעום קודם קידוש היום קודם מוסף, ועל הנחלת צבי שכתב בסי' רפ"ט בעטרת צבי ס"ק ג' דלא חל חיוב קידוש קודם מוסף עיין שם. ובעקרי הד"ט או"ח סי' י"ג אות ג' בשם הרמ"ז באגרותיו, דמותר לטעום קודם מוסף בלי קידוש עיין שם. וידוע מהגאון בעל אמרי א"ש, מובא בספר זכרון יהודה [דף מ"ב ע"ב מדפה"ס] שהתיר בר"ה לטעום קודם תק"ש בלא קידוש כי מאחר שאסור לאכול קודם תק"ש לא חל עליו חובת קידוש, [וע"ע בדברי יחזקאל החדש עניני ר"ה], ואף דבקודם מוסף נקטינן כהמחמירין, מ"מ בקודם התפילה סומכין במקומות שלנו שלא לקדש, כיון דעכ"פ איכא דעות גם בקודם מוסף שלא לקדש, ובמכ"ש בקודם התפלה, ולא רצו להחמיר לקדש בקדושא רבא שרק מדרבנן, ובפרט דלחולה שלא הוצרך ליין אסור לשתות יין וכנ"ל, ולמה יתירו איסור דרבנן זה משום דרבנן דקידוש. ועיין בהגהות רעק"א בסי' רפ"ו במג"א סק"א, שהניח בצ"ע איך רשאי לשתות רביעית קודם מוסף עיין שם".
"ובאמת זה שמתירין הוא לחולה שלא יוכל לכוין בתפלה וכיו"ב, ואם יקדשו יחשבו שח"ו הותרה הרצועה, ולזה אדרבה הנהיגו שלא לקדש שידעו שהותר רק בשעה"ד ועד כמה שההכרח לו, וח"ו לא יפרצו גדר לבטל האיסור דלא תאכלו על הדם [ברכות י' ע"ב], שבאם יקדשו יסברו שהותר לגמרי לעשות סעודה דשנה וכו', ובזה שלא יקדשו ימנעו מזה שידעו שהותר רק הנחוץ ביותר וההכרח הגמור".
יב. בשו"ת יביע אומר (חלק ה או"ח סי' כב) דן: "אודות שאלתו לפי מה דקי"ל שאסור לטעום כלום לפני הקידוש ביום שבת, אם מותר לאדם חלש לטעום פירות או עוגה פחות משיעור כביצה בין שחרית למוסף בלי קידוש".
ומסיק (שם אות ד): "המורם מכל האמור שמותר לאכול אכילת עראי, כגון פת עד כביצה, ופירות (אפילו הרבה), בלי קידוש, בין שחרית למוסף, בין בשבת בין בימים טובים, ואפילו בראש השנה לפני התקיעות, ומ"מ אין להקל בזה אלא לאדם חלש, ובאופן שאין לו אפשרות לקדש על היין תחלה, אבל כשיש לו אפשרות לקדש תחלה, יקדש ויאכל כזית עוגה או יותר עד כביצה. ואח"כ יאכל פירות כאשר תאוה נפשו. ואחר תפלת מוסף יחזור ויקדש על היין ויסעוד סעודת קבע. (לצאת י"ח סעודה שניה משלש סעודות של שבת, כי לדעת החיד"א בשו"ת יוסף אומץ סי' מח) אין יוצאים י"ח סעודה של שבת בפת כסנין. וכ"פ בשו"ת יהודה יעלה אסאד (חאה"ע סי' רנג). וע"ע בשו"ת קרית חנה דוד ח"א (חאו"ח סי' מב) בד"ה ונראה, והלאה, ובשו"ת אור המאיר (סי' כא אות ב). ואכמ"ל). וש"צ הקורא בתורה בכמה מנינים וחלש לבו מותר ג"כ לאכול עראי כנ"ל בלי קידוש בין שחרית למוסף, אם אין לו אפשרות לקדש על היין. וכבר נתבאר שיש בזה ספק ספיקא להקל, שמא הלכה כדעת המהרש"ל וסיעתו שאומרים שבין שחרית למוסף לא חלה חובת קידוש כלל, ושמא הלכה כד' הראב"ד וסיעתו שמתירים בכלל לטעום קודם קידוש של היום, ובפרט שעיקר מצות הקידוש ביום אינה אלא מדרבנן. שפיר סמכינן להקל במקום הצורך כאמור".
וא"כ הוא יצא להקל אף בפת ופת הבאה בכיסנין פחות מכביצה ופירות וא"כ ק"ו למשכימי ותיקין המעונינים בכוס קפה לחיזוק (וכדברי שו"ת דברי יציב שדוקא ללא קידוש שידעו שהיא שעת הדחק).
ועפ"י דבריו התיר אף בילקוט יוסף (קצוש"ע או"ח סי' רפט ס"ז): "מן הדין מותר לאכול אכילת עראי, כגון פת עד כביצה, ופירות [אפילו הרבה], בלי קידוש, בין שחרית למוסף, בין בשבת בין בימים טובים, ואפילו בראש השנה קודם התקיעות, או בסוכות קודם נטילת לולב, שלא חלה חובת קידוש אלא אחר מוסף. ומכל מקום אין להקל אלא לאדם חלש, או חולה, ובאופן שאין לו אפשרות לקדש על היין תחלה. אבל כשיש לו אפשרות לקדש תחלה, יקדש וישתה כמלוא לוגמיו בלבד, ויאכל כזית עוגה או יותר עד כביצה, ואחר כך יאכל פירות ומגדנות כאשר תאוה נפשו. ואחר מוסף יחזור ויקדש על היין ויסעוד סעודת קבע, לצאת ידי חובת סעודה שניה של שבת, שאין יוצאים י"ח סעודת שבת אלא בפת. [ילקו"י שבת א' עמ' תרג]".
ועי' בחשוקי חמד (שבת קנ ע"ב) שהקל עפ"י שיטות הראשונים המקילות לאכול אכילה מעטה לפני קידוש וקודם מוסף.
ועי' בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סי' ז, חי"א סי' כו) שהחמיר להצריך קידוש וכן בתשובות והנהגות (כרך ה סימן קעט).
מסקנה
נלענ"ד שמותר לשתות תה או קפה לחיזוק לפני התקיעות ואי"צ לקידוש (ואם רוצה לטעום מזונות כיון שיש לו יין עדיף שיקדש).
שו"ת חבל נחלתו חי"ח סי' י"ז
