בס"ד
הגאון רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א
בפרשתינו כתבה תורתינו הקדושה, "ומצות אפה ויאכלו" ואיתא במדרש [ב"ר נ יב] דפסח היה, ולאשר אנו קיימין בחודש מרחשון, ומתאמרא משמי' דזקיני הק' מרוזין זי"ע דמרחשון מל' מרחשין שפוותי' דעדיין מרחשין שפתותינו מתורת ותפילת ירח האיתנים, ע"כ נכתוב בעז"ה ענין כללי הנוגע למצות אכילת מצה ומצות אכילה בסוכה.
נסתפקתי במצוות שחייב לעשותם פעם אחת אבל בכל פעם שחוזר ועושהו איכא מצוה קיומית, וכגון מצות אכילת מצה דכ' מהר"ל מפרג ז"ל בס' גבורות ה' דאיכא מצוה קיומית בכל כזית מצה שאוכל בליל הסדר, האם יכול אדם לעשות המצוה בתורת קיום קודם שיעשנה בתורת חיוב, או דילמא כיון דאכתי לא קיים חיובו לאו כל כמיני' לקיימה רק בתורת קיום.
והנה הרבה יש להאריך בזה, אך לאשר קצר המצע מהשתרע לא אכתוב אלא ראי' אחת לזה.
נלע"ד בעז"ה להביא ראי' נפלאה בדרך החידוד דא"א לקיים מצוה בתורת קיום קודם שיקיימנה בתורת חיוב. ובהקדם ה' הקדמות.
א] הטור ז"ל בסי' תרל"ט כ' וז"ל "חוץ מלילי י"ט הראשון שהוא חובה לאכול בה ואף אם ירדו גשמים לא יעצרנו הגשם, ומיהו משאכל בה כזית דגן יצא אע"ג דשיעור אכילה בלא סוכה הוא בכביצה שאני ליל ראשון שהוא חובה טפי ואפילו לא בעי למיכל אלא כזית אסור לאוכלו חוצה לה הלכך יוצא בו נמי ידי חובת סוכה". וביאר הב"ח ז"ל כונת הטור ז"ל, דאע"ג דבכל ימי הסוכות שרי לאכול כזית פת חוץ לסוכה דלא הוי אכילת קבע מ"מ בליל ראשון דסוכות כיון דאיכא מצוה מדאורייתא לאכול כזית מהקישא דט"ו ט"ו, ע"כ אסור לאכול אפי' כזית מחוץ לסוכה דהמצוה משוי לה קבע וממילא יוצא בזה נמי ידי מצות סוכה.
ונראה בע"ה להוציא מדברי הב"ח ז"ל, דהיינו דוקא בפת שיוצא בה ידי"ח כזית דסוכה, אבל בפת שאינו יוצא בה ידי"ח, וכגון פת של מעשר שני דכ' המנח"ח ז"ל במצוה שכ"ה אות י"ג דלמאי דקיי"ל כר"מ דמעש"ש הוי ממון גבוה אין אדם יוצא בה ידי"ח כזית דסוכה, וכן פת עשירה שנילושה במי פירות דס"ל הפמ"ג ז"ל באו"ח סי' תרל"ט א"א סקט"ו דאין יוצא בה ידי"ח דבעי' דומיא דמצה מהקישא דט"ו ט"ו, א"כ בזה ליכא איסור לאכול כזית חוץ לסוכה דכיון דאין יוצא בפת זה ידי"ח סוכה לא שייך בזה הסברא דהמצוה משוי לה קבע.
ב] יש להסתפק האם אחד שרוצה לאכול כזית חוץ לסוכה ובדעתו לאכול אח"כ הכזית המחויב בסוכה האם מותר, או דילמא כיון דאכתי לא קיים המצוה, לאו כל כמיני' להקדים אכילה אחרת לאכילת המצוה.
והנה מדברי הפמ"ג ז"ל בסי' תרל"ט משב"ז סקי"א וכן מדברי המנח"ח ז"ל במצוה שכ"ה אות י"ג נראה דנקטו כהצד השני דכל שעדיין לא קיים מצות אכילת הכזית בלילה הראשונה אסור לו לאכול כזית חוץ לסוכה, וכן נראה מדברי הבכורי יעקב ז"ל בסי' תרל"ט סק"כ, וכ"כ להדיא מהר"ש וינטורה ז"ל בס' נהר שלום סי' תרל"ט סק"ג.
ומצאתי בשו"ת ברית יעקב לרבה של נאווארדאק הגרב"מ ליבשיץ ז"ל או"ח סי' ד' הביא בשם החות דעת ז"ל להוכיח דליכא חצי שיעור במצוה מהא דהטור ז"ל כ' דאסור לאכול כזית חוץ לסוכה בליל ראשון דסוכות ומשמע דפחות מכזית שרי, ואי נימא דאיכא מצוה בחצי שיעור ליתסר נמי לאכול פחות מכזית, והברית יעקב ז"ל דחה הראי' והוסיף וז"ל "ואפי' כזית נראה דשרי לאכול חוץ לסוכה אם דעתו לאכול אח"כ כזית בסוכה, כיון דהוי אכילת ארעי אלא בליל הראשון דלא מצי למפטרי מסוכה שלא לאכול כלל והוא מחוייב לאכול בסוכה א"כ אם דעתו לאכול כזית בסוכה אח"כ אמאי לא יהי' שרי לאכול כזית מתחלה חוץ לסוכה כמו אם כבר אכל בסוכה בלילה הראשון ברור דאח"כ יכול לאכול כזית חוץ לסוכה כיון דהוי פחות מביצה דהוי שיעור סוכה, ה"ה קודם שאכל כזית בסוכה אם דעתו לאכול בסוכה אח"כ שרי מקודם לאכול כזית חוץ לסוכה".
וקשיא לי טובא אהך גיסא דאסור לאכול כזית חוץ לסוכה כל עוד שלא קיים המצוה, דהנה יש להביא ראי' גדולה מדברי הרמ"א ז"ל בסי' תרל"ט ס"ה וז"ל "אבל לילה הראשונה צריך לאכול כזית בסוכה אף אם גשמים יורדין ויקדש בסוכה כדי לומר זמן על הסוכה", ומקורו מדברי התרוה"ד ז"ל בסי' צ"ה שביאר שם דאם יעשה הקידוש בביתו ויברך זמן על היו"ט ויאכל כל צרכו ושוב יכנס לסוכה לאכול הכזית הרי יצטרך לחזור ולברך זמן על הסוכה וכדי שלא להרבות בברכות מוטב שיקדש בסוכה ויאמר זמן על היו"ט ועל הסוכה ויאכל כזית. וכ"כ הגר"א ז"ל בביאורו שם אות כ"ג.
והשתא לדברי הפמ"ג והמנח"ח והבכור"י ז"ל דקודם שאכל כזית ראשון אסור לאכול כזית חוץ לסוכה אפי' אם בדעתו לקיים המצוה לאחר זמן, צ"ע למאי הוצרך התרוה"ד ז"ל להא דאם יקדש בביתו ויאכל פת ירבה בברכות, תיפו"ל דקודם שאכל כזית בסוכה אסור לאכול כזית חוץ לסוכה, אלא בע"כ דס"ל להתרוה"ד ז"ל דכל שבדעתו לאכול אח"כ כזית בסוכה מותר לו השתא לאכול כזית חוץ לסוכה. והיא תימה רבתא היאך נעלם דברי התרוה"ד ז"ל מעיניהם הבדולחות של רבנן בתראי ז"ל ובשגם דהרמ"א ז"ל פסק כן להלכה.
ונראה בע"ה לתרץ, דהתרוה"ד ז"ל נקט בדייקא טעמא דלא ירבה בברכות, דכולל בזה גם היכא דרוצה לקדש בביתו ולאכול רק מיני תרגימא דחיוב סוכה ליכא אלא אם קובע סעודה ע"ז וכדכ' המשנה ברורה ז"ל בסי' תרל"ט סקט"ז, ומ"מ ידי קידוש במקום סעודה יוצא גם בלא קבע סעודה ע"ז וכדכ' המג"א ז"ל בסי' רע"ג סקי"א, ובזה הוצרך התרוה"ד ז"ל לטעמא דלא ירבה בברכות.
ג] הנה דברי האחרונים ז"ל הנ"ל דאפי' ברוצה לאכול אח"כ כזית בסוכה אסור לו לאכול עתה כזית חוץ לסוכה, לכאו' צ"ע טעמא מאי, הא אינו רוצה עתה לקיים מצות אכילת כזית דסוכה ואמאי יתחייב לאכול בסוכה.
ונלע"ד בעז"ה ליתן טעם נכון בזה.
הנה באו"ח סי' תע"ה ס"ד פסק מרן המחבר ז"ל דאע"ג דמצוות צריכות כונה מ"מ אם אכל מצה בלא כונה יצא, ומקורו מדברי הר"ן ז"ל בר"ה [ח א מדפי הרי"ף] דבמידי דאכילה שבעל כרחו נהנה דינו כמתעסק בחלבים ועריות דחייב שכן נהנה ה"ה לענין מצוה דיוצא ידי"ח גם בלא כונה, והנה הפמ"ג ז"ל שם בא"א סקי"ד דייק מדברי המג"א ז"ל שם דבמידי דאכילה אפי' במתכוין להדיא שלא לצאת יצא ידי"ח דהא גם בזה שייך טעמא ד'שכן נהנה', וכ"כ הבית מאיר ז"ל שם בדעת המג"א ז"ל, אמנם הבית מאיר ז"ל גופי' ס"ל דבמתכוין להדיא שלא לצאת לא יצא ידי"ח, יעו"ש.
ומעתה לפי"ז נראה, דיסוד האיסור לאכול כזית חוץ לסוכה אין זה משום דאכתי לא קיים מצותו, אלא יסודו הוא בהא דכיון דאם הי' אוכל פת בסוכה הי' יוצא ידי חובת סוכה, מה"ט גופא אסור לאכול כזית חוץ לסוכה כל שלא קיים מצותו, [וכדהוצאנו לעיל מדברי הב"ח ז"ל] וא"כ להסוברים דאפי' בכיון להדיא שלא לצאת יצא ידי"ח, א"כ בכל ענין שיאכל כזית פת בסוכה יצא ידי"ח אפי' אם יכוין שלא לצאת, א"כ מה"ט גופא חייב לאכלו בסוכה. אבל להך גיסא דבכונה הפכית אינו יוצא ידי"ח אפי' במידי דאכילה, א"כ הרי משכח"ל שיאכל כזית פת בסוכה ולא יצא ידי"ח, א"כ שוב א"א לאסור עליו לאכול כזית פת חוץ לסוכה.
ד] דעת מהר"ל מפראג ז"ל בגבורות ה' פמ"ח דבליל ראשון של פסח איכא מצוה קיומית בכל כזית מצה שאוכל, ונלמד מהא דכתיב בערב תאכלו מצות, ויעו"ש היטב בלשונו ז"ל, דאין כונתו רק אם לא הפסיק אכילת כזית הראשון דמקיים מצוה בכל התוספת, אלא כונתו ז"ל דבכל כזית מצה שאוכל מקיים מצוה.
אלא דראיתי בדברי האבני נזר ז"ל ביור"ד סי' של"ח אות י"ג ומדבריו ז"ל נראה דהבין בכונת מהר"ל ז"ל דהיינו דוקא אם לא הפסיק בין אכילה ואכילה אבל אם אכל כזית מצה והפסיק ושוב אכל כזית ליכא מצוה קיומית, אמנם מדברי האבני נזר ז"ל גופי' באו"ח סי' תמ"ח אות ז' יש להוכיח דס"ל דגם בהפסיק בין אכילה לאכילה מקיים מצוה בכל כזית [אלא דהתם לא כ' כן בשם מהר"ל ז"ל], ובשגם דלישנא דמהר"ל ז"ל מורה יותר דגם בהפסיק בין אכילה לאכילה מקיים מצוה בכל כזית, וכבר מצינו דוגמתו בדברי הלבוש ז"ל באו"ח סי' תקפ"ה ס"ג, דמדכתיב יום תרועה יהיה לכם ילפינן דבכל תקיעה ותקיעה איכא מצוה קיומית. וכ"כ הנצי"ב ז"ל במרומי שדה ר"ה ט"ז ב' ובתשו' משיב דבר ח"ב סי"א לגבי כל המצוות דחיובה פעם אחת וקיומה פעמים רבות, והתם מיירי להדיא בהפסיק בין מצוה למצוה.
ונלע"ד בעז"ה לחדש, דלפי"ז כיון דאיתקש ט"ו ט"ו וכדאמרי' בסוכה כ"ז א' מה לילה ראשון דפסח חובה אף לילה ראשון דסוכות חובה לאכול כזית, והנה חיובא דלילה ראשון דפסח נלמד התם מדכתיב בערב תאכלו מצות, והשתא, כיון דבלילה ראשון דפסח ילפי' מהא דכתיב בערב תאכלו מצות דאיכא מצוה קיומית בכל כזית וכזית, ה"ה בלילה ראשון דסוכות דאיתקש למצה, איכא מצוה קיומית בכל כזית וכזית, ולא בעי' כביצה ועוד.
וכבר נסתפק המשנה ברורה ז"ל בסי' תרל"ט סקכ"ד לדעת הגר"א ז"ל דבפסח איכא מצוה קיומית באכילת מצה בכל הז' ימים האם גם בסוכה איכא מצוה קיומית בכל הז' ימים, אלא דעל ספיקתו ז"ל יש להעיר דלא מצינו דאיתקש ח' ימים דסוכות לז' ימים דפסח, ותו דהרי ספיקת המ"ב ז"ל היינו דוקא באוכל כביצה ועוד דזהו שיעור אכילת קבע להתחייב בסוכה וא"כ לכו"ע אם יאכל יותר מכביצה בכל ימי הסוכות מקיים מצוה מדמברך ע"ז, [עי' בדברי הברכי יוסף ז"ל באו"ח סי' תע"ה סק"ו], אבל בדברינו לגבי הלילה הראשון בזה נראה דכו"ע יודו דאיכא מצוה קיומית בכל כזית שאוכל, וכנ"ל.
ונפק"מ רבתא איכא בדברינו, למאי דכ' הטור ז"ל הנ"ל דכיון דחיוב ליל ראשון דסוכות הוי בכזית יוצא בזה ידי"ח סוכה, מעתה לפי"ז אפי' לאחר שכבר אכל כזית אחד וקיים המצוה, מ"מ בכל כזית וכזית שאוכל בליל ראשון דסוכות מקיים מצות אכילה בסוכה ואם יצא מהסוכה וחזר ואכל כזית בסוכה יכול לברך ע"ז לישב בסוכה וא"צ לאכול יותר מכביצה. [אמנם מדברי הגרעק"א ז"ל בגליון לשו"ע שם סעיף ה' בביאור דברי הצל"ח ז"ל, יש להוכיח דס"ל דלהשיטות דגם ביורדים גשמים חייב לאכול כזית בסוכה, אם כבר אכל כזית, אינו יכול לברך אלא אם אוכל יותר מכביצה וזה דלא כדברינו, מיהו י"ל דהצל"ח ז"ל אתיא כהסוברים דליכא מצוה קיומית בכל כזית וכזית].
מיהו מסתברא דהדין השני שכ' הטור ז"ל דכיון דיוצא בכזית ידי חובת סוכה אסור לאכול כזית חוץ לסוכה לא נימא בזה, אע"ג דמקיים באכילתו מצוה קיומית דסוכה, דע"כ לא קאמר הטור ז"ל אלא היכא דאיכא עליו מצוה חיובית לאכול אמרי' דחיובא משוי לי' קבע, אבל מה שמקיים מצוה קיומית, כיון דאי בעי לא אכיל, אין זה סיבה מספקת לחייבו לאכול הכזית בסוכה. דהוי כשאר ימי הסוכות דאע"ג דכשאוכל מקיים מצוה מ"מ כיון דאי בעי לא אכיל, מותר לו לאכול עד שיעור כביצה ועוד חוץ לסוכה.
ה] נלע"ד בעז"ה סברא נכונה דגם לדעת המג"א ז"ל דבמידי דאכילה גם בכונה הפכית יצא יד"ח, כ"ז שייך באוכל אכילה דרשות דבזה אמרי' כיון דלמעשה נהנה גרונו יצא ידי"ח, אבל היכא דבאכילתו מקיים מצוה אחרת, וכגון בנשבע לאכול כזית פת בליל סוכות, בזה ליכא למימר דמקיים בזה נמי מצות אכילת כזית דסוכה, דהרי עתה באכילתו מקיים מצוה אחרת לצאת ידי חובת השבועה, ומה שנהנה גרונו לא סגי בזה דההנאת גרון הוי לצורך מצוה אחרת.
וכעין זה מצינו בדברי הר"ן ז"ל בר"ה [ט ב מדפי הרי"ף] וז"ל "מוכח בגמ' דאפי' למ"ד תוקע לשיר יצא מתעסק לא יצא וטעמא דמילתא וכו' עוד י"ל דתוקע לשיר כיון שאינו מכוין לשום מצוה יצא למ"ד מצות אין צריכות כוונה אבל במתעסק כיון שכבר הוא מכוין למצוה דהיינו לחנך את התינוקות אותה כוונה מעכבת מצוה אחרת שלא תחול דומיא דמאי דאסיקנא בשמעתא קמייתא דזבחים [דף ג א] דבת מינה מחריב דלאו בת מינה לא מחריב לה".
והמעיין בדברי הר"ן ז"ל יראה דאין כונתו ז"ל דכשמכוין לקיים מצוה אחרת הוי ככונה הפוכה, דזה אינו, דא"כ מה ענין זה להא דבת מינה מחריב לה, אלא כונתו ז"ל דלמ"ד מצוות אין צריכות כונה היינו משום דסגי במעשה המצוה וכעין הסברא דסתמא לשמה קאי, אבל כל שכוונתו למצוה אחרת ליכא למימר סתמא לשמה קאי, דבת מינה מחריב לה.
ומעתה אף אנו נאמר דגם במידי דאכילה דאפי' בכונה הפכית יוצא יד"ח היינו דוקא היכא דאינו מכוין לשם מצוה אחרת דהמצוה הוא ההנאה וסו"ס נהנה, אבל אם מכוין לצאת מצוה אחרת, כונה זו מעכבת המצוה דבת מינה מחריב בה, וההנאה הוי לשם מצוה אחרת.
ולאחר כל ההקדמות הנ"ל, נראה בעז"ה להוכיח מכל זה דא"א לקיים המצוה בתורת קיום קודם שיקיימנה בתורת חיוב.
ובואו חשבון, הנה אם נימא כדברינו דבכל כזית וכזית בליל ראשון דסוכות מקיים מצוה קיומית, ונימא כהצד הראשון בספקתינו דאדם יכול לקיים מצוה קיומית קודם שיקיים החיוב. א"כ הי' מן הדין דמותר לאכול כזית בליל ראשון חוץ לסוכה אם בדעתו לאכול אח"כ כזית בסוכה, דהרי אם יאכל כזית בסוכה ויכוון בזה למצוה קיומית שוב לא יצא בזה כלל ידי חובת המצוה החיובית שעליו, ומכיוון שישנה אפשרות לאכול כזית בסוכה מבלי לצאת יד"ח, שוב ליכא שום איסור באכילת הכזית חוץ לסוכה, וכמ"ש לעיל דהאיסור דאכילת כזית חוץ לסוכה מתלא תליא במה שבאכילה כזו יוצא יד"ח בסוכה. ואין לומר הרי סו"ס מקיים בכה"ג מצוה קיומית, דהרי הקיום דמצוה קיומית אינו מחייב לאכול בסוכה, וכמשנ"ת לעיל דבשאר ימים אע"פ שמקיים מצוה קיומית כשאוכל בסוכה, מ"מ שרי ליה למיכל פחות מבכיצה חוץ לסוכה.
ומעתה מדברי רבנן בתראי ז"ל הנ"ל דס"ל דאסור לאכול כזית חוץ לסוכה גם אם בדעתו לאכול אח"כ כזית בסוכה, הרי מוכח דמצוה שחיובה פעם אחת וקיומה לאין שיעור, לאו כל כמיני' לקיים המצוה בתחילה רק בתורת קיום ולא בתורת חיוב.
איברא, מטו בשם הגר"ח מבריסק ז"ל דחלוק כזית ראשון דסוכה מכזית מצה, דכזית ראשון דסוכה לא הוי מצות אכילה כאכילת מצה, אלא גדר המצוה הוא ישיבת סוכה והישיבה מתקיימת ע"י האכילה, והאכילה הוי רק היכי תימצי לקיום המצוה, ועי' בחידושי ושיעורי מרן הגרב"ב ז"ל בח"ג בענינים שבסוף הספר ס"א שחקר בזה וכ' נפק"מ דלהצד השני דהאכילה הוי רק היכי תימצי לקיום המצוה יוצא ידי"ח גם בפת גזולה דליכא פסולא דמהבב"ע בהכשר מצוה. וראיתי שכתבו דלדעת הגר"ח ז"ל האוכל כזית ראשון דסוכה בלא כונה לא יצא, דלא שייך בזה סברת הר"ן ז"ל שכ' גבי מצה דבלא כונה יצא דהוי כדינא דמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה דאכילת הפת בסוכה אינה המצוה אלא הכשר מצוה, ולפי"ז ליתא לכל דברינו הנ"ל.
מיהו לא הועלנו בזה, דהרי דעת המנח"ח ז"ל דגם בכזית דסוכה איכא פסולא דמהבב"ע ובהכרח דהאכילה עצמה היא המצוה, והמנח"ח ז"ל איהו דכ' דאסור לאכול כזית חוץ לסוכה אע"ג דבדעתו לאכול אח"כ כזית בסוכה ולדידי' ז"ל הדק"ל והדרינן למה שהוכחנו דלא שייך לקיים המצה בתורת קיום קודם שיקיימנה בתורת חיוב.
ועתה ניתנה ראש ונשובה לדברי מהר"ל מפראג ז"ל הנ"ל דבליל הסדר איכא מצוה קיומית בכל כזית מצה שאוכל, והנה דעת רש"י והרשב"ם ז"ל בפסחים קי"ט ב' ד"ה אין מפטירין, דמצות אכילת כזית מצה דאורייתא אנו מקיימין באכילת האפיקומן, אלא דאנו מברכין עליו בתחילה דא"א לברך עליו באכילת אפיקומן כיון שכבר מילא כריסו בהם בראשונה יעו"ש, והב"ח ז"ל באו"ח סי' תע"ז ד"ה ומנהגינו כ' דהא דאוכלים באפיקומן ב' כזיתים היינו משום דחיישינן נמי לדעת הרשב"ם ז"ל, יעו"ש.
והשתא אי כנים אנו במה שהוכחנו דא"א לקיים מצוה בתורת קיום קודם לחיוב, ונימא כדעת הרשב"ם ז"ל, א"כ הא דכ' מהר"ל מפראג ז"ל דבכל כזית מצה שאוכל בליל הסדר מקיים מצוה קיומית, ממ"נ לא ייתי שפיר, דכיון דחובת אכילת מצה מקיים רק בכזית האחרון שאוכלים בליל הסדר לאפיקומן, א"כ כל מה שאכל מצה עד עתה אינו יכול לקיים בזה מצוה קיומית, ולאחר אפיקומן נמי אינו יכול לאכול מצה דאין מפטירין אחר מצה אפיקומן. [אבל לדעת הגר"א ז"ל דבכל ימי הפסח איכא מצוה קיומית בכל כזית מצה, לפי"ז שפיר י"ל דמקיים מצוה בכל כזית שאכל קודם אפיקומן, דהקיום והחיוב לאו בני חדא ביקתא נינהו, דהמצוה הקיומית אינה נגזרת מחיוב אכילת כזית מצה בליל הסדר אלא נוהג בכל ימי הפסח ונלמד מפסוק אחר ודו"ק].
ולפי"ז צ"ע, דהנה הב"ח ז"ל בסי' תע"ב אות ה' העתיק דברי מהר"ל ז"ל הנ"ל דבכל כזית מצה איכא מצוה קיומית, ובסי' תע"ז כ' דאנו מחמירין כדעת הרשב"ם ז"ל דחובת כזית מצה הוי רק באחרונה, ולהנ"ל צ"ע דא"כ היאך מקיים מצוה קיומית בכל כזית הא אכתי לא קיים חיובו, אלא אם נימא דכיון דלדידן הוי ספק אם קיי"ל כדעת הרשב"ם ז"ל, וא"כ הא דמקיים מצוה בכל כזית מצה היינו רק להך גיסא דלא קיי"ל כדעת הרשב""ם ז"ל אלא כדעת התוס' והרא"ש ז"ל דבכזית מצה הראשון שאוכל מקיים מצות אכילת מצה דאורייתא, ואכתי צע"ק.
תמצית העולה מהדברים.
א] יש להסתפק במצוה שחיובה פעם אחת אבל בכל פעם שעושהו איכא מצוה קיומית האם יכול לעשותה בתחילה בתורת קיום ואח"כ יעשנה בתורת חיוב.
ב] יש להביא בע"ה ראי' נפלאה, ובהקדם ה' הקדמות, ההקדמה הא', דעת הטור ז"ל כפי שביארו הב"ח ז"ל דאע"ג דבשאר הימים מותר לאכול כביצה פת חוץ לסוכה דהוי אכילת עראי, מ"מ בליל ראשון דסוכות דחייב לאכול כזית משום הקישא דט"ו ט"ו, יוצא ידי"ח סוכה בכזית, וממילא אסור לאכול כזית חוץ לסוכה.
ג] ההקדמה הב', נחלקו רבנן בתראי ז"ל, כשעדיין לא אכל כזית בסוכה האם מותר לו לאכול כזית חוץ לסוכה ואח"כ יאכל כזית בסוכה, או דילמא עד שלא יקיים מצות אכילת כזית בסוכה, אסור לו לאכול אפי' כזית חוץ לסוכה.
ד] ויש לתמוה על הסוברים לאסור, מדברי התרוה"ד והרמ"א ז"ל דבירידת גשמים בלילה הראשונה יקדש בסוכה ויברך שהחיינו ויאכל כזית, ולא יניח הכזית לסוף הסעודה דא"כ יצטרך לברך שנית זמן על הסוכה, ותיקשי למאי הוצרכו לטעם זה, תיפו"ל דכיון דחייב לאכול כזית בסוכה אסור לו לאכול כזית חוץ לסוכה.
ה] ויש ליישב דקאתי לאסור אפי' בשאוכל מיני תרגימא דיוצא בזה סעודת יו"ט ומ"מ אינו חייב לאכלו בסוכה.
ו] ההקדמה הג', הנה בביאור הפלוגתא הנ"ל בהקדמה הב' נראה דתליא בפלוגתת המג"א ז"ל והבית מאיר ז"ל באכילת מצה דקיי"ל דלכו"ע לא בעי' כונה, האם כונה הפכית מגרע או לא, דאם נימא דאינו מגרע א"ש הא דאסור לאכול כזית חוץ לסוכה אע"ג דדעתו לאכול אח"כ בסוכה, משום דאם הי' אוכל כזית בסוכה לא הי' מועיל דעתו שלא לצאת בזה מצות סוכה.
ז] ההקדמה הד', לדעת מהר"ל מפראג ז"ל דבכל כזית מצה בליל הסדר איכא מצוה קיומית ונלמד מדכתיב בערב תאכלו מצות, א"כ בליל ראשון דסוכות דאיתקש למצה נמי מקיים מצוה בכל כזית שאוכל, ונפק"מ גדולה בזה, למש"כ הטור ז"ל דבליל ראשון דסוכה סגי בכזית ולא בעינן כביצה, כך יהי' הדין אפי' אחר שאכל כזית, בכל כזית שאוכל, ויכול לברך ע"ז.
ט] אמנם אידך דינא דהטור ז"ל דממילא חייב לאכול הכזית בסוכה, לא שייך במצוה הקיומית, דסו"ס אי בעי לא אכיל.
י] ההקדמה הה', גם לדעת המג"א ז"ל דבמצוה דאכילה כונה הפכית אינו מגרע, מ"מ אם כונתו לקיים בזה מצוה אחרת לכו"ע מגרע ואינו יוצא ידי מצות מצה.
י"א] ולאחר כל ההקדמות הנ"ל, הנה אם נימא דשייך לקיים מצוה בתורת קיום קודם שיקיימנה בתורת חיוב, א"כ צ"ע אמאי כ' האחרונים ז"ל דאסור לאכול כזית חוץ לסוכה קודם שאכל כזית בסוכה, הרי כיון דמשכח"ל לאכול כזית בסוכה ולא לצאת בזה ידי"ח והיינו במכוין למצוה קיומית שוב א"א לאסור לאכול כזית חוץ לסוכה.
י"ב] דעת הרשב"ם ז"ל דאנו מקיימין מצות אכילת כזית מצה דאורייתא בכזית האחרון שאנו אוכלין לאפיקומן, והשתא להצד דא"א לקיים מצוה בתורת קיום קודם לחיוב, א"כ דברי מהר"ל ז"ל הנ"ל דאיכא מצוה קיומית בכל כזית, לא ייתי שפיר לדברי הרשב"ם ז"ל, דממ"נ קודם אפיקומן הרי אכתי לא קיים החיוב ולאחר אפיקומן הרי אסור לאכול מצה.
