הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל
דין "בל תוסיף" לענין ארבעת המינים מתחלק לשניים: האחד- הוספת יחידות לכל מין ומין (ארבעה הדסים, חמש ערבות וכיו"ב), והשני - הוספת מינים חדשים.
מקורו של הדין הוא בשתי פרשיות בתורה: בפרשת ואתחנן נאמר (דברים ד', ב'): "לא תֹספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמור את מצוות ה' אלוקיכם אשר אנכי מצוה אתכם", ובפרשת ראה (שם, י"ג): "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אתו תשמרו לעשות לא תסף עליו ולא תגרע ממנו".
נימה דומה לזו של הרמב"ם. מעלה הרמב"ן בפירושו על התורה, אם כי מדבריו משתמע שלא רק בי"ד יכול לעבור על האיסור, אלא גם כל יחיד שיבדה חג מלבו - יעבור עליו.
על- מנת להתחייב באיסור "בל תוסיף" יש צורך בקביעת המסגרת הבסיסית שעליה מוסיפים בארבעת המינים - אפשר שאת המסגרת יקבע האגד, שלדעת ר' יהודה מהווה חובה במצוה. לדעת חכמים שאינם מצריכים אגד, ניתן לראות כל מין שנוסף כעומד ברשות עצמו, "האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי" ואין בו משום "בל תוסיף".
הנחה זו עולה בראשית דברי התוספות בסוגיה בסוכה (לא: ד"ה הואיל). אמנם, בהמשך מעלים התוספות אפשרות שדווקא לחכמים- אם יוסיף מין מחוץ לאגד- יחשב הדבר כ"בל תוסיף", משא"כ לר' יהודה שמצריך אגד- הרי כל הוספת מין מחוץ לו- לא נכללת במסגרת כלל, ואין לראותה כהוספה על המצוה.
הריטב"א בחידושיו לסוכה מביא רשימה של מקרים בהם ניתן, עקרונית, לעבור על "בל תוסיף": שינת לילה שמיני בסוכה, הוספת ברכה רביעית בברכת כהנים, הוספת תקיעות בראש-השנה. נתינת ארבע מתנות ע"ג המזבח במקום שאמרו ליתן אחת, ועוד.
עקרונית, יש מקום לשים לב לכך, שבחלק מן המקרים מוסיפים על ה"חפצא" של המצוה (חמש פרשיות בתפילין, חמש ציציות), ובמקרים אחרים, כמו "הישן לילה שמיני בסוכה", המצוה עומדת בעינה וההוספה נעשית ב"גברא".
גם התוס' במסכת ראש-השנה (כח:) מונים רשימה של המקרים, וקובעים: "לא שייך "בל תוסיף" בעשיית המצווה פעמיים. מסיבה זו, אין כל חסרון בכך שאדם יתפלל כל היום כולו. "תלת זימני"- זהו שיעור המינימום, אבל יכול להוסיף כמה שירצה, "ולוואי שיתפלל כל היום כולו".
דין "בל תוסיף" לענין ארבעת המינים מתחלק לשניים: האחד- הוספת יחידות לכל מין ומין (ארבעה הדסים, חמש ערבות וכיו"ב), והשני - הוספת מינים חדשים.
מקורו של הדין הוא בשתי פרשיות בתורה: בפרשת ואתחנן נאמר (דברים ד', ב'): "לא תֹספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמור את מצוות ה' אלוקיכם אשר אנכי מצוה אתכם", ובפרשת ראה (שם, י"ג): "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אתו תשמרו לעשות לא תסף עליו ולא תגרע ממנו".
רש"י בשני המקומות מצטט את לשון הספרי: "חמשה טוטפות, חמשה מינין בלולב, ארבע ברכות לברכת כהנים". בדוגמות שהובאו בפירוש רש"י, מוסיפים על ה"חפצא" של המצוה.
הרמב"ם בהל' ממרים (פ"ב ה"ט) הביא את המצוה בהקשר שונה, וז"ל: "הואיל ויש לבית- דין לגזור ולאסור דבר המותר ויעמוד איסורו לדורות, וכן יש להן להתיר איסורי תורה לפי שעה, מהו זה שהזהירה תורה "לא תסף עליו ולא תגרע ממנו"? שלא להוסיף על דברי תורה ולא לגרוע מהן ולקבוע הדבר לעולם בדבר שהוא מן התורה, בין בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה. כיצד? הרי כתוב בתורה: "לא תבשל גדי בחלב אמו", מפי השמועה למדו שזה הכתוב אסר לבשל ולאכול בשר בחלב, בין בשר בהמה, בין בהמה חיה, אבל העוף מותר בחלב מן התורה. אם יבוא בית-דין ויתיר בשר חיה בחלב- הרי זה מוסיף" . הרי, שלדעת הרמב"ם זהו דין בבית-דין והוספה אינה ב"חפצא" של המצווה אלא בתהליך החקיקה. (אפשר, שאמנם יש שני סוגים של "בל תוסיף", אחד הנוגע ליחיד ואחד הנוגע לרבים- לבית דין. שוני זה נובע מן הפסוקים עצמם, שנאמרו פעם בלשון יחיד ופעם בלשון רבים).
נימה דומה לזו של הרמב"ם. מעלה הרמב"ן בפירושו על התורה, אם כי מדבריו משתמע שלא רק בי"ד יכול לעבור על האיסור, אלא גם כל יחיד שיבדה חג מלבו - יעבור עליו.
על- מנת להתחייב באיסור "בל תוסיף" יש צורך בקביעת המסגרת הבסיסית שעליה מוסיפים בארבעת המינים - אפשר שאת המסגרת יקבע האגד, שלדעת ר' יהודה מהווה חובה במצוה. לדעת חכמים שאינם מצריכים אגד, ניתן לראות כל מין שנוסף כעומד ברשות עצמו, "האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי" ואין בו משום "בל תוסיף".
הנחה זו עולה בראשית דברי התוספות בסוגיה בסוכה (לא: ד"ה הואיל). אמנם, בהמשך מעלים התוספות אפשרות שדווקא לחכמים- אם יוסיף מין מחוץ לאגד- יחשב הדבר כ"בל תוסיף", משא"כ לר' יהודה שמצריך אגד- הרי כל הוספת מין מחוץ לו- לא נכללת במסגרת כלל, ואין לראותה כהוספה על המצוה.
הריטב"א בחידושיו לסוכה מביא רשימה של מקרים בהם ניתן, עקרונית, לעבור על "בל תוסיף": שינת לילה שמיני בסוכה, הוספת ברכה רביעית בברכת כהנים, הוספת תקיעות בראש-השנה. נתינת ארבע מתנות ע"ג המזבח במקום שאמרו ליתן אחת, ועוד.
עקרונית, יש מקום לשים לב לכך, שבחלק מן המקרים מוסיפים על ה"חפצא" של המצוה (חמש פרשיות בתפילין, חמש ציציות), ובמקרים אחרים, כמו "הישן לילה שמיני בסוכה", המצוה עומדת בעינה וההוספה נעשית ב"גברא".
גם התוס' במסכת ראש-השנה (כח:) מונים רשימה של המקרים, וקובעים: "לא שייך "בל תוסיף" בעשיית המצווה פעמיים. מסיבה זו, אין כל חסרון בכך שאדם יתפלל כל היום כולו. "תלת זימני"- זהו שיעור המינימום, אבל יכול להוסיף כמה שירצה, "ולוואי שיתפלל כל היום כולו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה