דובב מישרים חלק א סימן מח
ב"ה יום ד' אסרו חג של עצרת תרפ"ז לפ"ק טשעבין.
לכבוד הרב המאוה"ג וו"ח החו"ב בנש"ק וכו' מוה"ר מנחם צבי טייטעלבוים נ"י אבד"ק ניעפאלאמיץ
על דבר שאלתו באכל פת הבאה בכיסנין דמבואר בש"ע סי' קס"ח [ס"ו] דאם אכל שיעור שאחרים קובעים עליו מחויב לברך ברכת המוציא וברכת המזון, איך הדין אם אכל השיעור הלז יותר מכדי אכילת פרס אם מחויב לברך ברכת המוציא וברכת המזון.
הנה לדעתי נראה דאפילו לדעת המג"א ז"ל בסי' ר"י [סק"א] דפליג על [שיירי] כנסת הגדולה [סי' ר"ד הגהות טור אות ג'] דמחלק בין ברכת המזון ליום הכיפורים, דבברכת המזון מצטרף באכל יותר מכדי אכילת פרס, וס"ל להמג"א דלא שנא דגם בברכת המזון אינו מצטרף עי"ש. מ"מ הלא הפרמ"ג שם [א"א ס"ק א'] העלה דכל זה איירי בלא אכל כדי שביעה, אבל באכל כדי שביעה לדברי הכל מצטרף אפילו בשהה יותר מכדי אכילת פרס, וא"כ הכא בפת הבא בכיסנין דאינו מחויב רק באכל שיעור שאחרים קובעין עליו, כמבואר בש"ע סי' קס"ח [ס"ו] דהוא שיעור ג' או ד' ביצים עיין במחצית השקל שם [ס"ק י"ג], א"כ הוא שיעור שביעה ומצטרף גם יותר מכדי אכילת פרס, ואף על גב דדעת הפרמ"ג בסי' קס"ח [במשב"ז] ס"ק ו' וביו"ד בסוף שער התערובות דבפת הבאה בכיסנין הנילוש במי פירות אינו מחויב לברך ברכת המזון אפילו באכל כדי שביעה רק מדרבנן, מ"מ בודאי כעין דאורייתא תיקנו, ומחויב לברך אפילו באכל יותר מכדי אכילת פרס, ובפרט הלא דעת האשכול [ח"א ה' סעודה סי' י"ח] דהא דאינו מחויב רק מדרבנן באכל פת הבאה בכיסנין הוא רק באכל יותר מכביצה, אבל באכל כדי שביעה מחויב לברך מדאורייתא עי"ש, א"כ פשיטא דדינו כפת ממש להצטרף אפילו באכל יותר מכדי אכילת פרס.
ואמנם במנחת חינוך מ' שי"ג [אות ב'] פקפק על דברי הפרמ"ג הנ"ל שחידש דלענין ברכת המזון מצטרף אפילו באכל יותר מכדי אכילת פרס, והביא ראיה לסתור מש"ס יומא דף ע"ט [ע"ב] דהש"ס שם מביא ראיה דכותבת היא פחות מכביצה ממתני' [ברכות מ"ה ע"א] דעד כמה מזמנין וכו' ר"י אומר עד כביצה וכו', ואי ס"ד כותבת יתירה מכביצה השתא כביצה שבועי משבעא דעתא לא מייתבי וכו' עי"ש, ואי כדברי הפרמ"ג מאי מקשה הש"ס הא חזינן דכן הוא, דהא אם אוכל אכילה ביותר מכדי צירוף והוא שבע אף שמחויב לברך מ"מ לענין יום הכיפורים פטור, א"כ חזינן דלא מייתבא דעתיה אף על גב שהוא שבע עי"ש.
אולם באמת דברי הפרמ"ג ברורים, דמה דפשיטא ליה להמנ"ח דאם אכל כדי שביעה ביותר מכדי אכילת פרס פטור ביום הכיפורים, הנה באמת דעת החתם סופר דכל זה הוא רק באכל ככותבת על כן פטור בשהה יותר מכדי אכילת פרס, אבל באכל כדי שביעה חייב משום יום הכיפורים אפילו בשהה יותר מכדי אכילת פרס, ושפיר דומה לברכת המזון, עיין בשו"ת מחנה חיים ח"ג [או"ח] סי' ל"ט שהביא כן מהחתם סופר. מלבד זה אפילו אם נימא כדעת המנ"ח ג"כ אינו ראיה משם, משום דביום הכיפורים בעינן הנאת גרון וע"כ שפיר ביותר מכדי אכילת פרס הלא ליכא הנאת גרון וממילא לא מייתבא דעתיה, משא"כ ברכת המזון דלא בעינן הנאת גרון רק הנאת מעיים, וא"כ אפילו ביותר מכדי אכילת פרס מצטרף, דהא מ"מ איכא הנאת מעיים והוא שבע כיון דבמעיים נתאסף השיעור שביעה, והש"ס ביומא הנ"ל דפשיטא ליה דהיכא שהוא שבע מייתבא דעתיה מיירי רק לענין השיעור בכמות, דהיכא דפעל השיעור אכילה שיהיה שבע מכל שכן מהני למייתבא דעתיה, אבל אם אכל יותר מכדי אכילת פרס דליכא הנאת גרון שפיר אינו מחויב ביום הכיפורים משום דליכא הנאת גרון ולא מייתבא דעתיה. והמנ"ח בעצמו הרגיש בזה, אולם המנ"ח אזיל בשיטה דברכת המזון דומה ליום הכיפורים ובעינן גם בברכת המזון הנאת גרון, וא"כ שפיר מקשה.
אולם באמת כל זה לשיטתו [שו"ת חת"ס או"ח סי' קכ"ז] דס"ל דגם ביום הכיפורים בעינן הנאת מעיים, משום דס"ל דמייתבא דעתיה הוי כמו שביעה ועכ"ז בעינן גם הנאת גרון, והראיה דאינו מצטרף יותר מכדי אכילת פרס, וע"כ שפיר י"ל דברכת המזון דומה ג"כ ליום הכיפורים ובעינן מלבד הנאת מעיים גם הנאת גרון. אבל כבר נודע [עי' שו"ת אמרי אש או"ח סי' י"ב ד"ה ואדמ"ו] שבמח"כ דבריו תמוהים מאוד מירושלמי דתרומות פ"ח ה"א דמבואר שם דהלעוס כבלוע אף ביום הכיפורים כן, א"כ מבואר דביום הכיפורים חייב על הנאת גרון בלבד [עי' לקמן ח"ג סי' פ"ח ד"ה ועיין], ובברכת המזון לכולי עלמא אינו חייב על הנאת גרון בלבד, דהא בעינן שיעור שביעה כדכתיב ואכלת ושבעת, א"כ ע"כ אינו דומה ברכת המזון ליום הכיפורים לענין הנאת גרון, ושפיר יש לחלק כיון דבברכת המזון סגי רק בהנאת מעיים ממילא מצטרף גם ביותר מכדי אכילת פרס כנ"ל, וזה פשוט, ועי' בשו"ת פנים מאירות [ח"ב סי' כ"ז].
ולדעתי נ"ל להביא ראיה על דרך הפלפול קצת להפרי מגדים מש"ס ברכות ל"ז [ע"ב], אמר ר' יוסף האי חביצא דאית ביה פרורין כזית בתחילה מברך עליה המוציא ולבסוף מברך עליו ג' ברכות וכו', אמר ר"י מנא אמינא לה דתניא היה עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר ברוך שהחיינו וכו' נטלן לאכלן מברך המוציא לחם מן הארץ, ותני עלה וכולן פותתן כזית, והקשה הישועות יעקב [או"ח] בסי' קס"ח [סק"ו] איך דייק הש"ס דעל חביצא כשיש בה פרורין כזית מברך עליו המוציא מהא דתניא נטלן לאכלן מברך עליו המוציא, דילמא התם מיירי דאכל כדי שביעה דאז חייב בברכת המזון מן התורה וממילא נמי מחויב בברכת המוציא, אבל ר"י מיירי בלא אכל כדי שביעה דאינו רק מדרבנן, ועכ"ז ס"ל ביש בפרוסה כזית מברך עליו המוציא, וזה לא נשמע ממתני' עי"ש.
והנ"ל לתרץ דהנה הקשו הראשונים [עי' ספר המכריע סי' ס"ג] אהא דתנן היה עומד ומקריב נטלן לאכול מברך המוציא, והקשו הלא המנחות נילושין בשמן [ועיין בתוס' פסחים דף ל"ז [ע"ב] ד"ה דכ"ע בשם הר"ת דמיירי ג"כ במנחת מחבת ומרחשת שמטוגנת בשמן] וא"כ הוי פת הבאה בכיסנין כמבואר בש"ע סי' קס"ח [ס"ז] ואמאי מברך המוציא.
אולם נ"ל כמו דמבואר בש"ס ברכות שם [ל"ח ע"א] בכובא דארעא כיון דבקבע עליה מברך המוציא, אזי ממילא יוצא ידי חובתו בפסח לענין מצה, והיינו דמצות מצה משוי לה כקבע והוי בכלל לחם, וא"כ הכ"נ מצות אכילת קדשים משוי לה כסעודת קבע ומשום הכי שפיר מברך עלה ברכת המוציא אף על גב דהוי פת הבאה בכיסנין, דהא פת הבאה בכיסנין אם קבע עליו מחויב לברך ברכת המוציא. [ועיין בשערי תשובה שם [סק"ט] שהביא מהברכי יוסף [שם סק"ה] דבשבת גם פת כיסנין מחויב בברכת המזון ובברכת המוציא, ועיין בהגהות מנחת פתים באו"ח שם]. ויהיה מדויק עפי"ז דברי רש"י ז"ל שם שפירש נטלן לאכלן כהן, והעיר בישועות יעקב שם דלכאורה שפת יתר הוא עי"ש, ולהנ"ל י"ל דהנה הצל"ח בביצה דף י"ט [ע"ב ד"ה ומדי עסקי] מסתפק אם אכילת קדשים דבעלים הוי ג"כ מצוות עשה, או דילמא רק אכילת כהנים עי"ש, ומשום הכי מדייק רש"י ז"ל שנטלן כהן לאכלן ואכילת כהן הוי מצות עשה, ועל כן שפיר מחויב בברכת המוציא אף על גב דהוי פת הבאה בכיסנין, משום דהמצוה משוי לה כקבע.
ואמנם לכאורה יש לפקפק בזה, דהא דעת רש"י ז"ל בפסחים דף נ"ט [ע"א ד"ה בשאר] דאכילת קדשים דבעלים ג"כ הוי מצות עשה כמו אכילת כהנים.
אך באמת גם זה ניחא, דהנה הא דאכילת מצוה משוי לה כקבע הוא רק היכא שהחיוב רובץ עליו שיקיים המצוה, אזי כיון שהחיוב מוטל עליו ע"כ באכילתן משוי לה כקבע, וכבר כתבו התוס' ז"ל ביבמות דף מ' [ע"א] ד"ה רצה דהכהן המקריב צריך שיאכל מזה והנשאר יוכל לאכול כל כהן שירצה, וא"כ שפיר מדויק דכהן המקריב אם נטלן לאכלן כיון דהוא מחויב לאכול על כן משוי ליה באכילתו כקבע ומברך ברכת המוציא.
היוצא לנו מדברינו דלעולם הוי כפת הבאה בכיסנין ואפילו הכי מברך ברכת המוציא משום דהוי כקבע מכח המצוה, או י"ל דמיירי שאכל כדי שביעה ובכה"ג גם פת הבאה בכיסנין מחויבת בברכת המוציא.
ולפי"ז מיושב קושית הישועות יעקב הנ"ל שהקשה דלמא מיירי באכל כדי שביעה ומשום הכי מחויב לברך כיון דהוא דאורייתא, אבל ר"י מיירי שלא אכל כדי שביעה, ולהנ"ל י"ל דאדרבה ע"כ הכא מיירי באכל כדי שביעה או המצוה משוי לה כקבע כנ"ל, ואפ"ה שפיר מייתי ראיה דגם בלא אכל כדי שביעה מחויב לברך, דהא כבר הבאתי דעת הפרי מגדים דגם באכל כדי שביעה מפת הבאה בכיסנין אינו מחויב לברך רק מדרבנן, וא"כ ממילא שמעינן ג"כ דעל פרורין דאית בהו כזית מברך המוציא אפילו בלא שבע, מדמברך על פרורין דאית בהו כזית מפת הבאה בכיסנין בשבע, אף על גב דשם אפילו באכל כדי שביעה אינו מחויב רק מדרבנן, כנ"ל.
ולפי"ז לדברינו דמשום הכי נטלן לאכלן מברך המוציא אף על גב דהוי כפת הבאה בכיסנין משום דהוי כקבע עליה ע"י המצוה, או י"ל דמיירי באכל כדי שביעה, וא"כ אם נימא דאם אכל פת הבאה בכיסנין ביותר מכדי אכילת פרס אפילו אכל כדי שביעה אינו מחויב לברך ברכת המזון וממילא אינו מברך המוציא, א"כ יקשה אמאי אם נטלן לאכלן מברך המוציא, ומשמע דע"כ מחויב לברך המוציא, הלא הברירה בידו לאכול המנחה ביותר מכדי אכילת פרס לפי דעת המוצל מאש [סי' נ"א ד"ה בענין מצות] דבאכילת קדשים יוצא גם בשהה יותר מכדי אכילת פרס, ולענין ברכת המוציא לא חשיב כפת באכל יותר מכדי אכילת פרס, אלא ע"כ דגם לענין ברכת המזון וברכת המוציא מצטרף באכל כדי שביעה אפילו יותר מכדי אכילת פרס, ומשום הכי שפיר נטלן לאכלן מברך המוציא ודו"ק.
והנה הספר מוצל מאש אינו תח"י, ולדעתי צע"ק מש"ס זבחים דף ל"א [ע"ב] בעי רבא חשב לאכול כזית ביותר מכדי אכילת פרס מהו, לאכילת גבוה מדמינן ליה או לאכילת הדיוט מדמינן ליה, ואם נימא דלענין אכילת קדשים מצטרף אפילו ביותר מכדי אכילת פרס, א"כ אפילו לאכילת אדם מדמינן לה מ"מ יצטרף, דהא לענין אכילת קדשים הוי אכילה אפילו ביותר מכדי אכילת פרס.
ב"ה יום ד' אסרו חג של עצרת תרפ"ז לפ"ק טשעבין.
לכבוד הרב המאוה"ג וו"ח החו"ב בנש"ק וכו' מוה"ר מנחם צבי טייטעלבוים נ"י אבד"ק ניעפאלאמיץ
על דבר שאלתו באכל פת הבאה בכיסנין דמבואר בש"ע סי' קס"ח [ס"ו] דאם אכל שיעור שאחרים קובעים עליו מחויב לברך ברכת המוציא וברכת המזון, איך הדין אם אכל השיעור הלז יותר מכדי אכילת פרס אם מחויב לברך ברכת המוציא וברכת המזון.
הנה לדעתי נראה דאפילו לדעת המג"א ז"ל בסי' ר"י [סק"א] דפליג על [שיירי] כנסת הגדולה [סי' ר"ד הגהות טור אות ג'] דמחלק בין ברכת המזון ליום הכיפורים, דבברכת המזון מצטרף באכל יותר מכדי אכילת פרס, וס"ל להמג"א דלא שנא דגם בברכת המזון אינו מצטרף עי"ש. מ"מ הלא הפרמ"ג שם [א"א ס"ק א'] העלה דכל זה איירי בלא אכל כדי שביעה, אבל באכל כדי שביעה לדברי הכל מצטרף אפילו בשהה יותר מכדי אכילת פרס, וא"כ הכא בפת הבא בכיסנין דאינו מחויב רק באכל שיעור שאחרים קובעין עליו, כמבואר בש"ע סי' קס"ח [ס"ו] דהוא שיעור ג' או ד' ביצים עיין במחצית השקל שם [ס"ק י"ג], א"כ הוא שיעור שביעה ומצטרף גם יותר מכדי אכילת פרס, ואף על גב דדעת הפרמ"ג בסי' קס"ח [במשב"ז] ס"ק ו' וביו"ד בסוף שער התערובות דבפת הבאה בכיסנין הנילוש במי פירות אינו מחויב לברך ברכת המזון אפילו באכל כדי שביעה רק מדרבנן, מ"מ בודאי כעין דאורייתא תיקנו, ומחויב לברך אפילו באכל יותר מכדי אכילת פרס, ובפרט הלא דעת האשכול [ח"א ה' סעודה סי' י"ח] דהא דאינו מחויב רק מדרבנן באכל פת הבאה בכיסנין הוא רק באכל יותר מכביצה, אבל באכל כדי שביעה מחויב לברך מדאורייתא עי"ש, א"כ פשיטא דדינו כפת ממש להצטרף אפילו באכל יותר מכדי אכילת פרס.
ואמנם במנחת חינוך מ' שי"ג [אות ב'] פקפק על דברי הפרמ"ג הנ"ל שחידש דלענין ברכת המזון מצטרף אפילו באכל יותר מכדי אכילת פרס, והביא ראיה לסתור מש"ס יומא דף ע"ט [ע"ב] דהש"ס שם מביא ראיה דכותבת היא פחות מכביצה ממתני' [ברכות מ"ה ע"א] דעד כמה מזמנין וכו' ר"י אומר עד כביצה וכו', ואי ס"ד כותבת יתירה מכביצה השתא כביצה שבועי משבעא דעתא לא מייתבי וכו' עי"ש, ואי כדברי הפרמ"ג מאי מקשה הש"ס הא חזינן דכן הוא, דהא אם אוכל אכילה ביותר מכדי צירוף והוא שבע אף שמחויב לברך מ"מ לענין יום הכיפורים פטור, א"כ חזינן דלא מייתבא דעתיה אף על גב שהוא שבע עי"ש.
אולם באמת דברי הפרמ"ג ברורים, דמה דפשיטא ליה להמנ"ח דאם אכל כדי שביעה ביותר מכדי אכילת פרס פטור ביום הכיפורים, הנה באמת דעת החתם סופר דכל זה הוא רק באכל ככותבת על כן פטור בשהה יותר מכדי אכילת פרס, אבל באכל כדי שביעה חייב משום יום הכיפורים אפילו בשהה יותר מכדי אכילת פרס, ושפיר דומה לברכת המזון, עיין בשו"ת מחנה חיים ח"ג [או"ח] סי' ל"ט שהביא כן מהחתם סופר. מלבד זה אפילו אם נימא כדעת המנ"ח ג"כ אינו ראיה משם, משום דביום הכיפורים בעינן הנאת גרון וע"כ שפיר ביותר מכדי אכילת פרס הלא ליכא הנאת גרון וממילא לא מייתבא דעתיה, משא"כ ברכת המזון דלא בעינן הנאת גרון רק הנאת מעיים, וא"כ אפילו ביותר מכדי אכילת פרס מצטרף, דהא מ"מ איכא הנאת מעיים והוא שבע כיון דבמעיים נתאסף השיעור שביעה, והש"ס ביומא הנ"ל דפשיטא ליה דהיכא שהוא שבע מייתבא דעתיה מיירי רק לענין השיעור בכמות, דהיכא דפעל השיעור אכילה שיהיה שבע מכל שכן מהני למייתבא דעתיה, אבל אם אכל יותר מכדי אכילת פרס דליכא הנאת גרון שפיר אינו מחויב ביום הכיפורים משום דליכא הנאת גרון ולא מייתבא דעתיה. והמנ"ח בעצמו הרגיש בזה, אולם המנ"ח אזיל בשיטה דברכת המזון דומה ליום הכיפורים ובעינן גם בברכת המזון הנאת גרון, וא"כ שפיר מקשה.
אולם באמת כל זה לשיטתו [שו"ת חת"ס או"ח סי' קכ"ז] דס"ל דגם ביום הכיפורים בעינן הנאת מעיים, משום דס"ל דמייתבא דעתיה הוי כמו שביעה ועכ"ז בעינן גם הנאת גרון, והראיה דאינו מצטרף יותר מכדי אכילת פרס, וע"כ שפיר י"ל דברכת המזון דומה ג"כ ליום הכיפורים ובעינן מלבד הנאת מעיים גם הנאת גרון. אבל כבר נודע [עי' שו"ת אמרי אש או"ח סי' י"ב ד"ה ואדמ"ו] שבמח"כ דבריו תמוהים מאוד מירושלמי דתרומות פ"ח ה"א דמבואר שם דהלעוס כבלוע אף ביום הכיפורים כן, א"כ מבואר דביום הכיפורים חייב על הנאת גרון בלבד [עי' לקמן ח"ג סי' פ"ח ד"ה ועיין], ובברכת המזון לכולי עלמא אינו חייב על הנאת גרון בלבד, דהא בעינן שיעור שביעה כדכתיב ואכלת ושבעת, א"כ ע"כ אינו דומה ברכת המזון ליום הכיפורים לענין הנאת גרון, ושפיר יש לחלק כיון דבברכת המזון סגי רק בהנאת מעיים ממילא מצטרף גם ביותר מכדי אכילת פרס כנ"ל, וזה פשוט, ועי' בשו"ת פנים מאירות [ח"ב סי' כ"ז].
ולדעתי נ"ל להביא ראיה על דרך הפלפול קצת להפרי מגדים מש"ס ברכות ל"ז [ע"ב], אמר ר' יוסף האי חביצא דאית ביה פרורין כזית בתחילה מברך עליה המוציא ולבסוף מברך עליו ג' ברכות וכו', אמר ר"י מנא אמינא לה דתניא היה עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר ברוך שהחיינו וכו' נטלן לאכלן מברך המוציא לחם מן הארץ, ותני עלה וכולן פותתן כזית, והקשה הישועות יעקב [או"ח] בסי' קס"ח [סק"ו] איך דייק הש"ס דעל חביצא כשיש בה פרורין כזית מברך עליו המוציא מהא דתניא נטלן לאכלן מברך עליו המוציא, דילמא התם מיירי דאכל כדי שביעה דאז חייב בברכת המזון מן התורה וממילא נמי מחויב בברכת המוציא, אבל ר"י מיירי בלא אכל כדי שביעה דאינו רק מדרבנן, ועכ"ז ס"ל ביש בפרוסה כזית מברך עליו המוציא, וזה לא נשמע ממתני' עי"ש.
והנ"ל לתרץ דהנה הקשו הראשונים [עי' ספר המכריע סי' ס"ג] אהא דתנן היה עומד ומקריב נטלן לאכול מברך המוציא, והקשו הלא המנחות נילושין בשמן [ועיין בתוס' פסחים דף ל"ז [ע"ב] ד"ה דכ"ע בשם הר"ת דמיירי ג"כ במנחת מחבת ומרחשת שמטוגנת בשמן] וא"כ הוי פת הבאה בכיסנין כמבואר בש"ע סי' קס"ח [ס"ז] ואמאי מברך המוציא.
אולם נ"ל כמו דמבואר בש"ס ברכות שם [ל"ח ע"א] בכובא דארעא כיון דבקבע עליה מברך המוציא, אזי ממילא יוצא ידי חובתו בפסח לענין מצה, והיינו דמצות מצה משוי לה כקבע והוי בכלל לחם, וא"כ הכ"נ מצות אכילת קדשים משוי לה כסעודת קבע ומשום הכי שפיר מברך עלה ברכת המוציא אף על גב דהוי פת הבאה בכיסנין, דהא פת הבאה בכיסנין אם קבע עליו מחויב לברך ברכת המוציא. [ועיין בשערי תשובה שם [סק"ט] שהביא מהברכי יוסף [שם סק"ה] דבשבת גם פת כיסנין מחויב בברכת המזון ובברכת המוציא, ועיין בהגהות מנחת פתים באו"ח שם]. ויהיה מדויק עפי"ז דברי רש"י ז"ל שם שפירש נטלן לאכלן כהן, והעיר בישועות יעקב שם דלכאורה שפת יתר הוא עי"ש, ולהנ"ל י"ל דהנה הצל"ח בביצה דף י"ט [ע"ב ד"ה ומדי עסקי] מסתפק אם אכילת קדשים דבעלים הוי ג"כ מצוות עשה, או דילמא רק אכילת כהנים עי"ש, ומשום הכי מדייק רש"י ז"ל שנטלן כהן לאכלן ואכילת כהן הוי מצות עשה, ועל כן שפיר מחויב בברכת המוציא אף על גב דהוי פת הבאה בכיסנין, משום דהמצוה משוי לה כקבע.
ואמנם לכאורה יש לפקפק בזה, דהא דעת רש"י ז"ל בפסחים דף נ"ט [ע"א ד"ה בשאר] דאכילת קדשים דבעלים ג"כ הוי מצות עשה כמו אכילת כהנים.
אך באמת גם זה ניחא, דהנה הא דאכילת מצוה משוי לה כקבע הוא רק היכא שהחיוב רובץ עליו שיקיים המצוה, אזי כיון שהחיוב מוטל עליו ע"כ באכילתן משוי לה כקבע, וכבר כתבו התוס' ז"ל ביבמות דף מ' [ע"א] ד"ה רצה דהכהן המקריב צריך שיאכל מזה והנשאר יוכל לאכול כל כהן שירצה, וא"כ שפיר מדויק דכהן המקריב אם נטלן לאכלן כיון דהוא מחויב לאכול על כן משוי ליה באכילתו כקבע ומברך ברכת המוציא.
היוצא לנו מדברינו דלעולם הוי כפת הבאה בכיסנין ואפילו הכי מברך ברכת המוציא משום דהוי כקבע מכח המצוה, או י"ל דמיירי שאכל כדי שביעה ובכה"ג גם פת הבאה בכיסנין מחויבת בברכת המוציא.
ולפי"ז מיושב קושית הישועות יעקב הנ"ל שהקשה דלמא מיירי באכל כדי שביעה ומשום הכי מחויב לברך כיון דהוא דאורייתא, אבל ר"י מיירי שלא אכל כדי שביעה, ולהנ"ל י"ל דאדרבה ע"כ הכא מיירי באכל כדי שביעה או המצוה משוי לה כקבע כנ"ל, ואפ"ה שפיר מייתי ראיה דגם בלא אכל כדי שביעה מחויב לברך, דהא כבר הבאתי דעת הפרי מגדים דגם באכל כדי שביעה מפת הבאה בכיסנין אינו מחויב לברך רק מדרבנן, וא"כ ממילא שמעינן ג"כ דעל פרורין דאית בהו כזית מברך המוציא אפילו בלא שבע, מדמברך על פרורין דאית בהו כזית מפת הבאה בכיסנין בשבע, אף על גב דשם אפילו באכל כדי שביעה אינו מחויב רק מדרבנן, כנ"ל.
ולפי"ז לדברינו דמשום הכי נטלן לאכלן מברך המוציא אף על גב דהוי כפת הבאה בכיסנין משום דהוי כקבע עליה ע"י המצוה, או י"ל דמיירי באכל כדי שביעה, וא"כ אם נימא דאם אכל פת הבאה בכיסנין ביותר מכדי אכילת פרס אפילו אכל כדי שביעה אינו מחויב לברך ברכת המזון וממילא אינו מברך המוציא, א"כ יקשה אמאי אם נטלן לאכלן מברך המוציא, ומשמע דע"כ מחויב לברך המוציא, הלא הברירה בידו לאכול המנחה ביותר מכדי אכילת פרס לפי דעת המוצל מאש [סי' נ"א ד"ה בענין מצות] דבאכילת קדשים יוצא גם בשהה יותר מכדי אכילת פרס, ולענין ברכת המוציא לא חשיב כפת באכל יותר מכדי אכילת פרס, אלא ע"כ דגם לענין ברכת המזון וברכת המוציא מצטרף באכל כדי שביעה אפילו יותר מכדי אכילת פרס, ומשום הכי שפיר נטלן לאכלן מברך המוציא ודו"ק.
והנה הספר מוצל מאש אינו תח"י, ולדעתי צע"ק מש"ס זבחים דף ל"א [ע"ב] בעי רבא חשב לאכול כזית ביותר מכדי אכילת פרס מהו, לאכילת גבוה מדמינן ליה או לאכילת הדיוט מדמינן ליה, ואם נימא דלענין אכילת קדשים מצטרף אפילו ביותר מכדי אכילת פרס, א"כ אפילו לאכילת אדם מדמינן לה מ"מ יצטרף, דהא לענין אכילת קדשים הוי אכילה אפילו ביותר מכדי אכילת פרס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה