הג"ר חיים מאיר הורוביץ שליט"א
האם
אשה חייבת בתפילת מוסף ביו"ט
בפרשתינו כתבה
תורתינו הקדושה ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה. ואמרי'
בשבת קי"ז ב', "אמר ר' אבא בשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות דכתיב לחם
משנה". וכ' הרמב"ן ז"ל שם וז"ל, "ואומר ר"ת
ז"ל דנשים חייבות בג' סעודות שאף הן היו בנס המן וחייבות לבצוע על שתי ככרות
מטעם זה, ואין צורך שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין".
והנה
מש"כ הרמב"ן ז"ל דבכל מעשה שבת איש ואשה שוין, צ"ע כונתו
ז"ל. והר"ן ז"ל [מד א מדפי הרי"ף] כתב וז"ל, וכתב
ר"ת ז"ל וכו' ואין צורך שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין כדילפינן מזכור
ושמור את שישנו בשמירה ישנו בזכירה ובכלל זה הוו כל חיובי שבת".
והכפות
תמרים ז"ל בסוכה ל"ח א' ד"ה הביא דברי הר"ן ז"ל, והק'
וז"ל, "וק"ל דהך ילפותא דשמור וזכור אמרוה בפ' מי שמתו לענין קידוש
היום, ומנ"ל למילף מהתם כל חיובי שבת. וא"ת דהכי ס"ל להר"ן
ז"ל דמקידוש היום ילפינן כל חיובי שבת, קשה מ"ש בפרק ע"פ נשים
חייבות בד' כוסות שאף הן כו', ול"ל הך טעמא, תיפוק ליה מהיקשא דמצה דדרשינן
כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ובכלל זה הוו כל חיובי ליל פסח, אלא
ודאי אין למדין זו מזו ולכך אצטריך טעמא דאף הן".
וליישב
קושיתו ז"ל צ"ל דכונת הר"ן ז"ל דחיובי שבת של כבוד ועונג הוי
נמי בכלל זכירת שבת, וכדאיתא בתנחומא פר' כי תצא "כך השבת כתיב בה (שמות כ)
זכור את יום השבת לקדשו ולכבדו במאכל ובמשתה ובכסות נקייה", וכן איתא בילקוט
שמעוני פר' ואתחנן רמז תת"ל "זכור את יום השבת לקדשו במה אתה מקדשו
במקרא במשנה במאכל ובמשתה בכסות נקייה", הא קמן, דעונג וכבוד שבת נכלל בזכירת
שבת, משא"כ חיוב מרור דאינה ענין למצה והוא חיוב בפנ"ע.
והנה
הגרעק"א ז"ל בתשו' תליתאי סי' פ' [ורמז לזה בתוספותיו למשניות פ"ה
דשבת אות ע"ד], כתב להסתפק האם נשים מצוות על שביתת בהמתן בשבת, או דילמא
פטורות דהוי מצות עשה שהזמן גרמא, וכ' הגרעק"א ז"ל דלמש"כ
הר"ן ז"ל דהקישא דכל שישנו בשמור ישנו בזכור כולל כל חיובי שבת
וכנ"ל, א"כ ה"ה מ"ע דשביתת בהמתה, וכ"כ הפמ"ג
ז"ל באו"ח סי' ש"ה משב"ז סק"א.
ולמשנ"ת
בדברי הר"ן ז"ל דכוונתו משום דמצינו דחיובי עונג וכיבוד שבת נכלל בזכירת
שבת, הרי זה לא שייך בשביתת בהמה בשבת, דמה ענין זה לזכירת שבת, וצ"ע.
ומדברי
הר"ן ז"ל גופי' יש להוכיח לכאו' דמצות שביתה בשבת אינה נכללת בהקישא
דשמור וזכור. דהנה בקידושין [יד ב' מדפי הרי"ף] כתב הר"ן ז"ל דהא
דנשים חייבות במצות עשה דשביתה בשבת אע"ג דהוי מ"ע שהזמן גרמא, היינו
משום דחייבות בלא תעשה כל מלאכה והלאו והעשה כולהו בשב ואל תעשה וא"א
לאפלוגינהו יעו"ש, ומדהוצרך להא דכולהו בשוא"ת וא"א לאפלוגינהו,
הרי מוכח דדוקא שביתה ממלאכה שיש עליה ל"ת נשים חייבות, אבל במ"ע דשביתת
בהמתה שאין עליה ל"ת נשים פטורות, וצ"ע.
ודע,
דלפמש"כ הגרעק"א ז"ל דטעמא דנשים חייבות בשביתת בהמתה היינו משום
הקישא דזכור ושמור, לפי"ז נראה דביו"ט נשים פטורות ממ"ע דשביתת
בהמתה [והיינו לדעת מרן הב"י ז"ל בסי' תצ"ה דמצות שביתת בהמה נוהג
גם ביו"ט]. דהנה הגרעק"א ז"ל בתשו' סי' א' העלה דהקישא דזכור ושמור
קאתי רק לשבת, אבל ביו"ט ליכא הקישא דשמור וזכור, ומה"ט פטר שם נשים
מחיוב אכילת פת ביו"ט יעו"ש. ומעתה כיון דשביתת בהמה היינו משום הקישא
דשמור וזכור, א"כ ביו"ט דליכא הקישא נשים פטורות.
ונלע"ד
בעז"ה לעורר בדבר החדש, ואע"ג דהדברים מחודשים מ"מ לא נמנעתי
מלכותבם כי שמא יש בו דבר נכון וטוב.
איתא
במדרש תנחומא פר' וירא אות ב' "והשבת נתנה לישראל לקדושה לענג ולמנוחה ולא
לצער, לכך מתפלל ג' ברכות ראשונות וג' אחרונות והמנוחה באמצע. ולפיכך אמר דוד שבע
ביום הללתיך אלו ז' ברכות שמתפללין בשבת, ואיזה זה יום המיוחד והמנוחה שאין כיוצא
בו, שנא' זכור את יום השבת לקדשו בכל דבר אפילו ממצוא חפצך ודבר דבר". והנה
מהא דכתב התנחומא דזכור את יום השבת לקדשו היינו גם ב'ודבר דבר', מבואר דתפילות של
שבת הוי נמי בכלל זכור את יום השבת.
ויש
לחדש בעז"ה לפי"ז ב' הלכות.
א]
הנה נחלקו הרמב"ם והרמב"ן ז"ל האם תפילה הוי חיוב מדאורייתא או
מדרבנן. דדעת הרמב"ם ז"ל בריש הל' תפילה, דהוי מ"ע מדאורייתא דכתיב
ולעבדו בכלל לבבכם, ודעת הרמב"ן ז"ל בהשגותיו לספר המצוות מ"ע ה'
דהוי מצוה מדרבנן והדרשא דועבדו בכל לבבכם הוי אסמכתא.
והנה
להנ"ל נמצא, דתפילה בשבת הוי חיוב תורה מדכתיב זכור את יום השבת. ואל תתמה על
זה, דכבר כתב הפמ"ג ז"ל בסי' ק"ו בא"א סק"ג דגם להרמב"ן ז"ל דתפילה
הוי מצוה מדרבנן, מ"מ בשבת הוי חיוב תורה דכתיב 'מקרא קודש' ורמז לזה בפתיחה
הכוללת ח"ה אות ל"ד.
ובסי'
ת"צ במ"ז סק"ב כתב כן לגבי יו"ט דכתיב מקרא קודש הוי חובת
תפילה מן התורה ויליף לה מדברי מרן הב"י ז"ל בסי' תפ"ז יעו"ש.
אלא דלטעמא דידי י"ל דרק בשבת הוי מצוה דאורייתא, אבל
ביו"ט דלא כתיב בי' 'זכור' [דמה"ט לדעת הרבה ראשונים ז"ל הקידוש
ביו"ט הוי רק מדרבנן, עי' בדרי המ"מ ז"ל פכ"ט משבת הי"ט] לא הוי התפילה מצוה דאורייתא.
מיהו
להסוברים דקידוש ביו"ט הוי מצוה מדאורייתא, י"ל דה"ה תפילה. דהא
המקור להא דקידוש ביו"ט הוי מדאורייתא הביא האליה רבא ז"ל סי' רע"א
סק"ג בשם הבה"ג ז"ל וז"ל, "דכתיב זכור את יום השבת
לקדשו, זכרהו על היין בכניסתו, אין לי אלא שבת חג המצות מנין, ת"ל למען תזכור
את יום צאתך, חג שבועות מנין ת"ל וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית, חג
הסוכות מנין ת"ל וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלקיך".
והראבי"ה ז"ל בח"ב סי' תק"ח העתיק נמי דרשא זו יעו"ש,
ולפי"ז מדכתיב זכירה גבי יו"ט א"כ גם התפילה הוי מצוה מדאורייתא.
והנה
הברכי יוסף ז"ל באו"ח סי' רע"א סק"ב הביא דרשא מהמכילתא
"לקדשו – בברכה. מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסתו. אין לי אלא קדושה ליום
קדושה ללילה מנין ת"ל ושמרתם את השבת, אין לי אלא שבת ימים טובים מנין
ת"ל אלה מועדי ה' הרי דיליף קדוש לימים טובים מקרא". אמנם מדברי המכילתא
נראה דקידוש נלמד מדכתיב 'לקדשו' ואין זה נלמד מדכתיב 'זכור', ולדברי המכילתא שוב
לית לן מקור דחובת התפילה בשבת וביו"ט הוי מדאורייתא.
וגדולה
מזו נלע"ד בעז"ה, דלא רק דתפילה בשבת הוי מצוה מדאורייתא, אלא דהוי מצוה
מדאורייתא להזכיר את יום השבת בתפילה ולא סגי בבקשה כל דהו. ואע"ג דכ'
המג"א ז"ל בסי' ק"ו סק"ב דלדעת הרמב"ם ז"ל דתפילה
הוי מצוה מדאורייתא סגי בהזכרת איזה דבר בקשה יעו"ש, מ"מ מסתברא
דבתפילות שבת דצריך לקיים בזה זכור את יום השבת צריך להזכיר שבת בתפילה מדאורייתא.
ונפק"מ
בזה, להא דכתב מרן המחבר ז"ל בסי' רס"ח ס"ד דמי שהתפלל בשבת תפילה
של חול ולא הזכיר שבת אינו יוצא ידי"ח, ובבית יוסף כתב דיש מי שמשבש לשון
הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' תפילה ה"ז וס"ל דיצא ידי"ח
וזה ודאי אינו יעו"ש. ומהר"א אלפאנדארי ז"ל בס' יד אהרן בסי'
רס"ח בהגהות ב"י, כתב דבספרים המדויקים הגירסא ברמב"ם 'יצא'
וכ"ה בספר סמ"ג המדויק, וביאר דשאני שבת דחשו לה לטירחא הילכך גם אם לא
הזכיר של שבת יצא ידי"ח. ובפי' רבינו מנוח ז"ל על הרמב"ם [מהדורת
רש"פ] איתא נמי הגירסא יצא והביא כן בשם רבינו שמואל הנגיד ז"ל.
והנה
לדברינו הנ"ל בדברי התנחומא נמצא, דלא רק דלא יצא, אלא אפי' מדאורייתא לא יצא
אם לא הזכיר של שבת עכ"פ בתפילה אחת.
ב]
הצל"ח ז"ל בברכות כ"ו א' ד"ה ושל, כתב דנשים פטורות מתפילת
מוסף בשבת ויו"ט, דלעיל כ' ב' אמרי' דטעמא דנשים חייבות בתפילה אע"ג
דהוי מצות עשה שהזמן גרמא היינו משום דרחמי הוא. וכיון דכתבו תלמידי רבינו יונה
ז"ל [י"ח א מדפי הרי"ף] דמוסף לא הוי רחמי אלא שבח, ומה"ט מי
ששכח להתפלל מוסף אין לה תשלומין, שוב לית לן טעם לחייב נשים בתפילת מוסף,
יעו"ש. והגרעק"א
ז"ל בתשו' קמא סי' ט' כתב לפוטרם מטעם אחר כיון דנשים לא היו שוקלות דאין להם
חלק בקרבנות ציבור, והעמודי אור ז"ל בסי' ז' הק' דאע"ג דאינם חייבות
במחצית השקל מ"מ ודאי מתכפרות בקרבנות, והגרי"א ז"ל בבאר יצחק
חאו"ח סי' כ' כתב דמוסף לא תליא בחיוב מחצית השקל וע"כ פסק דנשים חייבות
בתפילת מוסף.
והנה
לדברינו הנ"ל מהתנחומא, נראה דשפיר חייבות בתפילת מוסף, דלא שייך לפוטרם משום
מצות עשה שהז"ג דכיון דאיכא הקישא דזכור ושמור, ובכלל זכור הוי הזכרת שבת
בתפילה, ולגבי מוסף ביו"ט תליא בהנ"ל האם איכא ילפותא ד'זכור'
ביו"ט.
מיהו
גם לדברינו, אם כבר התפללה תפילה אחת של שבת כבר יצאה מדאורייתא ידי"ח זכירת
שבת בתפילה, אלא דנפק"מ באשה שאינה יודעת להתפלל תפילות שבת אלא מוסף,
דלהצל"ח והגרעק"א ז"ל אינה חייבת להתפלל מוסף, ולמה דהוצאנו מדברי
התנחומא שפיר חייבת.
ומעתה,
כיון דחייבת עכ"פ מדאורייתא בתפילה אחת בשבת משום הקישא דזכור ושמור, כבר
חייבוה חז"ל בכל תפילות שבת וגם מוסף בכלל, דאין מקום לחלק בין מוסף לשאר
תפילות שבת.
ושו"מ
ת"ל בדברי השואל ומשיב ז"ל בתנינא ח"ב סי' נ"ה שכתב וז"ל
"ולפענ"ד נראה כעת טעם נכון לזה דכיון דמוסף בא בשביל קדושת היום וכו' והרי
נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה מטעם דכל דאיתנהו בשמירה אתנהו בזכירה, ואם כן
הוא הדין בזה דכל מה שנתקן בשביל קדושת שבת ויום טוב פשיטא שגם הם מצווים ע"ז
כמו אנשים".
וששתי
על דבריו ז"ל כמוצא שלל רב, דהן הן הדברים אשר כתבתי, אלא דהשו"מ
ז"ל כ"כ מסברא, ואנכי הבאתי מדברי התנחומא דמפורש כן דתפילת שבת הוא חלק
מזכירת שבת, והנה מדברי השו"מ ז"ל נראה דלא סגי שהאשה תתפלל תפילה אחת
ותזכיר בה של שבת, אלא חייבת בכל תפילות שבת וגם במוסף, וזה מדרבנן, וכדכתבנו
בעז"ה.
תמצית
העולה מהדברים.
א]
כ' ר"ת ז"ל דנשים חייבות בלחם משנה דאף הן היו בנס המן, והר"ן
ז"ל כתב דא"צ לטעם זה אלא כיון דאיתקש זכור לשמור ונשים שישנן בשמור
ישנן בזכור, ו'זכור' הכונה לכל חיובי שבת.
ב]
הכפו"ת ז"ל הק' דא"כ אמאי הוצרכו לחייב נשים בד' כוסות דאף הן היו
באותו הנס, תיפו"ל מדאמרי' כל שישנו בב"ת חמץ ישנו באכול מצה ומרור נמי
בכלל.
ג]
ויש לתרץ דכונת הר"ן ז"ל דמצינו במדרש דעונג וכבוד שבת נכלל בזכור את
יום השבת.
ד]
וצ"ע דהגרעק"א ז"ל כתב דגם מצות שביתת בהמתו נשים חייבות דג"ז
בכלל 'זכור'. והנה לדברי הגרעק"א ז"ל נשים פטורות ממצות שביתת בהמתן
ביו"ט.
ה]
בתנחומא איתא דהזכרת שבת בתפילה נלמד נמי מזכור את יום השבת לקדשו.
ו]
לפי"ז נלע"ד בעז"ה לחדש דתפילות בשבת הוי חיוב תורה, והפמ"ג
ז"ל כתב ג"כ הכי אלא דיליף לה מדכתיב מקראי קודש.
ז]
ולפי"ז לגבי תפילות ביו"ט באנו למחלוקת הראשונים ז"ל האם
ביו"ט איכא נמי מצוה ד'זכור'.
ח]
תו נראה לחדש דנשים חייבות בתפילת מוסף דשבת דא"א לפטרם משום דהוי
מעשהז"ג דהא איכא הקישא דזכור ושמור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה