בס"ד
הג"ר חיים מאיר הורוביץ שליט"א
בפרשתינו כתבה תורתינו הקדושה מצות קרבן פסח. והנה במתני' בפסחים ס"ט ב' אמרי' דמביאין קרבן חגיגה ביחד עם הקרבן פסח כדי שיהא הפסח נאכל על השובע, והיא הנקראת חגיגת י"ד. וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"י מק"פ הי"ב וז"ל, "כשמקריבין את הפסח בראשון מקריבין עמו שלמים ביום י"ד, מן הבקר או מן הצאן, גדולים או קטנים, זכרים או נקבות, ככל זבחי השלמים. וזו היא הנקראת חגיגת ארבעה עשר, ועל זה נאמר בתורה וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר".
והנה במתני' בפסחים שם תנן, "ובזמן שהוא בא בשבת וכו' אין מביאין עמו חגיגה". ובגמ' קאמר רב אשי דהיינו טעמא דחגיגת י"ד אינה דוחה את השבת, משום דלאו חובה היא דאינה באה אלא כדי שהפסח יהא נאכל על השובע, ובזמן שמנויי הק"פ מועטים ונאכלת על השובע אינו מביא עמו חגיגת י"ד.
והנה הרא"ש ז"ל בפ"י דפסחים סי' כ"ה, כתב דבזה"ז שאנו מביאין ב' תבשילין בליל הסדר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה, אם חל ער"פ בשבת אין מביאין אלא תבשיל אחד זכר לפסח, ואין מביאין תבשיל זכר לחגיגה, דאין חגיגת י"ד דוחה שבת. ולהקריבה בער"ש אי אפשר, כיון דזמן אכילת החגיגה הוא ב' ימים ולילה אחד, ובמוצ"ש כבר עבר זמן אכילתו.
והביא שם חידוש גדול בשם הר"י מאורלינש ז"ל והר"י מקורביל ז"ל, דבי"ד ניסן שחל בשבת היו מקריבים חגיגת י"ד בע"ש והי' נאכל בליל הסדר, דאמרי' אוקי לילות לבהדי ימים והוי לי' שני לילות ויום אחד כנגד שני ימים ולילה אחד. וילפי לה, מהא דבפסחים ק"כ ב' הו"א דזמנו של ק"פ הוא ב' לילות ויום אחד דאוקי לילות לבהדי ימים, קמ"ל קרא דאינו נאכל אלא בלילה. וא"כ בחגיגה דלית לן מיעוטא, שפיר י"ל דזמנו ב' לילות ויום אחד. והא דתנן דבזמן שהוא בא בשבת אין מביאין עמו חגיגה, הכונה דאין מביאין אותו ביחד עם הפסח אלא מקריבין אותו כבר בער"ש, יעו"ש.
והנה השבות יעקב ז"ל בתשו' ח"א סי"ח הביא קושיא עצומה מבנו ז"ל, דהנה אמרי' בפסחים ע' א' סכין שנמצאה בי"ד שוחט בה מיד פירש"י ז"ל דאם היתה טמאה מסתמא הטבילוה בעליה בי"ג כדי שיהי' הערב שמש ותהא טהורה בי"ד, בי"ג שונה ומטביל. קופיץ, בין בזה בין בזה שונה ומטביל, מני אילימא רבנן מ"ש סכין דמטביל דחזיא לפסח, קופיץ נמי הא חזיא לחגיגה פרש"י ז"ל לחיתוך בשר ולשבירת עצמות, אלא לאו דבן תימא היא, ש"מ יש בה משום שבירת עצם, לא לעולם רבנן וכגון שבא בשבת, פרש"י ז"ל, שבא ערב פסח בשבת דאין חגיגה באה עמה ואין הבעלים צריכין לקופיץ ע"כ צריך להטבילו.
והשתא לדעת הר"י מאורלייניש והר"י מקורביל ז"ל דגם בער"פ שחל להיות בשבת מביאים חגיגת י"ד בער"ש ונאכל במוצ"ש למחרתו שהוא חג הפסח, קשיא טובא הא דתרצינן שבא בשבת, מה בכך, הא גם בזה צריך לקופיץ בשביל מוצ"ש, וא"כ מסתמא הטבילוה מאתמול, והיא קושיא עצומה [והק"נ ז"ל בפ"י דפסחים סי' כ"ה הביא כן בשם מקשין העולם].
והשבו"י ז"ל השיב לו, דהם ז"ל יסברו כדעת רש"י ז"ל בביצה י"ח א' דכלי שנטמא בולד הטומאה מותר להטבילו ביו"ט, ולא אסרי' משום מחזי כמתקן דולד הטומאה אינו מטמא כלים אלא מדרבנן, ולא הוי מתקן כולי האי, וכיון דהחשש בסכין ובקופיץ שנמצא אינו אלא מטומאה דרבנן וכדכ' הרמב"ם ז"ל בפי"ג מאה"ט ה"ד, "וכן גזרו חכמים על הכלים הנמצאים בשווקים וברחובות אפילו במדברות שיהיו בחזקת טומאה, שמא בזב או במת נטמאו" [עי' שבו"י ח"ב סי"ט] א"כ כיון דחגיגת י"ד נאכלת במוצ"ש יכול להטביל הסכין בשבת לצורך יו"ט ויעריב שמשו וישתמש בו במוצ"ש, ולפיכך בקופיץ חיישינן שמא הניחו בעליו וסמך ע"ז שיטבילו בשבת. [ובשו"ת עטרת ישועה לזקיני הגה"ק זי"ע סי' קכ"ו בהגהה מזקיני הגה"ק מרן ר' חיים מנחם דוד הורוביץ זי"ע הי"ד, הק' קושיא עצומה, דלא יתכן להטבילו בשבת משום איסור הכנה דהא לשבת אינו ראוי דבעי הערב שמש וכדמוכח מדברי התוס' חגיגה כ"א א' בסופו דרק ביו"ט קודם השבת מותר לטבלו דיו"ט מכין לשבת, יעו"ש].
והנה בדברי השבו"י ז"ל קשיא לי קושיא עצומה.
הנה הרמב"ן ז"ל בפי' לתורה בפר' צו [ז טז] הביא דברי התורת כהנים בפ' צו פרשתא ז' פי"ב הי"א, "ביום הקריבו יאכל, מצוה להאכל ממנו יום ראשון. יכול כולו, ת"ל וממחרת. יכול מצוה לאכלו בשני ימים, ת"ל והנותר אם הותיר הותיר" [כ"ה גירסת הרמב"ן ז"ל, ולפנינו הגירסא בתו"כ שונה קצת].
וכ' הרמב"ן ז"ל "ולפי דעתי ענין הכתוב הזה, בעבור שאמר ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת, והיה במשמע שתהא מצוה שיאכל בשני ימים, יאכל מקצתו ביום הראשון ויניח מקצתו למחר, ולפיכך חזר לבאר והנותר ממנו בראשון יאכל ממחרת, לא שישאיר ממנו בכונה, ולא שיהא רשאי להניח כלו ליום המחרת, אבל מצוה שיאכל ממנו בראשון, והנותר במקרה יאכל במחרת הנזכר. כתב דמצות אכילת השלמים לכתחילה הוא ביום הא' אלא דאם נשתייר יכול לאכלו למחר עד הלילה".
ומרהיטת לשונו ז"ל נראה, דעיקר הקפידא שלא יאכל כולו ביום השני, אלא יאכל ממנו גם מקצת ביום הראשון, וכ"כ הקרבן אהרן ז"ל שם בתו"כ, וכ"כ הרש"ש ז"ל בברכות ט' א' ד"ה גמרא, יעו"ש.
ועתה בואו חשבון, הנה לפי"ז, נלע"ד דחגיגת י"ד בגוונא דחל י"ד בשבת דמביאין אותו בער"ש לדעת הר"י מאורלינש והר"י מקורביל ז"ל הנ"ל, אע"ג דצריך נמי לאכלו במוצ"ש כדי שיהא הפסח נאכל על השובע, מ"מ צריך לאכול ממנו עכ"פ מקצת ביום הראשון כדי לקיים מצות אכילת שלמים, דהרי חגיגת י"ד הוי שלמים לכל דבר, וכל' הרמב"ם ז"ל בפ"י מק"פ הי"ב, "כשמקריבין את הפסח בראשון מקריבין עמו שלמים וכו' ככל זבחי השלמים", וא"כ היכא דמצות השלמים שיאכל מקצתו ביום הראשון ה"ה בחגיגה, וכיון דזמן אכילת חגיגת י"ד כשבא בשבת מתחיל בליל שבת א"כ מצותו שיאכל ממנו מקצת בשבת.
והשתא קשיא טובא הא דתי' השבו"י ז"ל דהבעלים יכול לטבול הסכין בשבת לצורך מוצ"ש, ולדעת הקרבן אהרן והרש"ש ז"ל, הא ליתא, דכיון דצריך לאכול מהחגיגה בלילה הראשון שלאחר שחיטה דהיינו בליל שבת, א"כ הרי בלא"ה צריך הי' הבעלים להטביל הקופיץ בער"ש כדי שיוכל לאכול ממנו בליל השבת, וא"כ אמאי בקופיץ חייב המוצא לחזור ולטבלו, וצ"ע.
ונראה לתרץ, דהנה בפסחים ע"א ב' אמרי' "דתניא לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר, לימד על חגיגת ארבעה עשר שנאכלת לשני ימים ולילה אחד. לימד על חגיגת ארבעה עשר שנאכלת לשני ימים ולילה אחד, או אינו אלא ליום ולילה, כשהוא אומר ביום הראשון (לבקר) הרי בקר שני אמור" וכו'.
ומעתה י"ל דדוקא שלמים דזמן אכילתו נלמד מדכתיב ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת, בזה הוא דאמרי' דמצותו שיאכל ממנו גם ביום הראשון. אבל חגיגת י"ד דנלמדת מדכתיב 'לא ילין מן הבשר' דמשמע דכל זמן אכילתו שוה, ליכא מצוה לקיים אכילתו ביום הראשון.
מיהו נראה דזה אינו, דהנה הרמב"ם ז"ל בפ"י מק"פ הי"ג כתב וז"ל, "חגיגת ארבעה עשר רשות ואינה חובה, ונאכלת לשני ימים ולילה אחד ככל זבחי שלמים. ואסור להניח מבשר חגיגת ארבעה עשר ליום השלישי שנאמר ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר, מפי השמועה למדו שזה אזהרה למניח בשר חגיגת ארבעה עשר ליום ששה עשר".
ולפו"ר צ"ע, דמדכתב 'ככל זבחי שלמים' משמע דטעמא דחגיגת י"ד נאכלת לשני ימים ולילה אחד היינו משום דהוי שלמים, ואח"כ הביא ילפותא הנ"ל דמשמע דלולי הילפותא לא הוי ידעי' זאת משלמים.
ולתרץ זאת נראה בעז"ה, דהנה כתב הראב"ד ז"ל בפי' לתו"כ בפ' צו פרשתא ז' פרק י"ב ה"ז דהא דבעי' קרא לחגיגת י"ד שנאכלת לשתי ימים ולילה אחד היינו משום דהו"א דכיון דבאה עם הפסח ומחמת הפסח קאתי תהוי כפסח לזמן אכילתה שנאכלת רק בלילה קמ"ל קרא וכ"כ הצל"ח ז"ל מדילי' בפסחים ע"א ב' ד"ה אלא, יעו"ש.
ולפי"ז י"ל דקרא אתי לגלויי דדינה כשאר השלמים, ולבתר קרא, טעם אכילת החגיגה לשתי ימים ולילה אחד היינו משום דדינה לכל דבר כשלמים ואין זה ילפותא חדשה לאכילת החגיגה. ומשו"ה כ' הרמב"ם ז"ל 'ככל זבחי שלמים' דלקושטא דמילתא זהו הטעם בחגיגה, ולפי"ז הדרי' למה שכתבנו דכי היכא דבשלמים עיקר מצות אכילתה שיאכל ממנו גם ביום הראשון ה"ה חגיגת י"ד, והדק"ל.
ונלע"ד בעז"ה לתרץ דברי השבות יעקב ז"ל באופן נכון ובהקדם ג' הקדמות.
א] הנה החכ"צ ז"ל בשו"ת סי' קנ"א לחדש יצא, דהא דקתני בתו"כ דמצות השלמים שיאכל ממנו מקצת ביום הראשון, הכונה דוקא ביום הראשון ולא אפי' בלילה שלאחריו, מדכתיב ביום זבחו. והנה אם כי לא בא מפורש בדבריו ז"ל דהמצוה שיאכל מקצת ממנו וכהקרבן אהרן ז"ל הנ"ל, מ"מ המעיין בדבריו ז"ל שם שכ' דשגורם שלא יוכלו לאכול ממנו ביום זבחו ה"ה ממעט בזמן אכילת שלמים, ולא כתב דמבטל מצות אכילת שלמים לכתחילה, מוכח דס"ל דסגי באכילת מקצתו ביום הראשון, דו"ק ותשכח.
ב] הנה הרא"ש ז"ל הנ"ל בראש המאמר הק' על דברי הר"י מאורלינש והר"י מקורביל ז"ל, מה הועילו במה שהחגיגה נאכל לב' לילות ויום אחד, הא כיון דהחגיגה נשחטת ביום בערב שבת הי' לן להתחיל מנין זמן אכילתו מלבתר שחיטה וכשאר שלמים.
ובספר אמבוהא דספרי על הספרי זוטא בפר' בהעלותך [עה"פ ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו] כתב הגאון המחבר ז"ל ליישב למאי דכ' המל"מ ז"ל בפ"ו מכלי המקדש ה"ט דחגיגת י"ד זמן שחיטתה אחר התמיד וכבר נמצא כן בדברי התורי"ד ז"ל בפסחים ע' א' [והמקד"ד ז"ל בקונ' מעניני קדשים ס"ה אות ד' הכריח דהחגיגה נשחטת אחר הפסח] ויכול להקטירו סמוך לחשיכה, וכיון דאסור לאכול מהבשר עד שיוקטרו האימורים וכדאמרי' בפסחים נ"ט א', א"כ נמצא דליכא אפשרות לאכול מהחגיגה קודם הלילה ולפיכך מתחיל זמן אכילתו בלילה יעו"ש, וא"כ גם כשחל י"ד בשבת ומביאים חגיגה בי"ג מתחיל זמן אכילתו בלילה, [ורמז לזה האו"ש ז"ל בפ"א מחומ"צ ה"א].
ג] והשתא לפי"ז נמצא דפעמים שחגיגה אינה באפשרות שתיאכל ביום זבחו וכגון שמקטיר האימורים סמוך לחשיכה, ומעתה כיון דהא דשלמים מצותו שתיאכל ביום הראשון נלמד מדכתיב 'ביום זבחו' וכיון דחגיגה בלא"ה אינה נאכלת ביום זבוח, שוב ליכא מצוה להקדים אכילת החגיגה, דבלא"ה לא יתקיים בזה מצותו לכתחילה, ויכול לכתחילה ליאכל כולו בלילו השני היינו ליל פסח.
ומדאתי' בעז"ה להכי, יובן היטב תי' דהשבות יעקב ז"ל הנ"ל, דכיון דבלא"ה ליכא מצוה לאכול מבשר החגיגה ביום הראשון מדאינו יכול ליאכל ביום זבחו וכנ"ל, א"כ אין צריך בעל הקופיץ לטהרו קודם השבת אלא יכול לטבלו בשבת, ולאחר הערב שמש יאכל עמו בשר החגיגה, ולפיכך גם בנמצא ביום י"ד שונה ומטביל.
ברם, כ"ז ניחא לדעת החכ"צ ז"ל ואכתי תיקשי לדעת הצל"ח ז"ל בפסחים פ"ח סוע"ב דהביא דברי החכ"צ ז"ל והק' עליו דודאי כונת התו"כ דמצות שלמים שיאכל ביום הראשון ובלילה שאחריו יעו"ש, ולדידי' הדק"ל, דא"כ גם בבשר חגיגת י"ד אפשר לקיים מצותו לכתחילה כשיאכל ממנו מעט בליל שבת, והדרי' למאי דכתיבנא דלפי"ז במצא קופיץ בי"ד כשער"פ חל בשבת ודאי הטבילו בעה"ב מאתמול כדי שיוכל לאכול החגיגה כמצותו בלילה הראשון.
ונראה לתרץ בעז"ה באופן נפלא דלהצל"ח ז"ל לשיטתו לק"מ.
דהנה הצל"ח ז"ל בריש ברכות כתב לתרץ קושית התוס' בזבחים נ"ז ב' אמאי לא הרחיקו חז"ל שיאכלו בשר השלמים רק עד חצות היום השני כמו שהרחיקו בתודה שלא לאכלו אחר חצות הלילה שמא יבאו לידי נותר. וכ' הצל"ח ז"ל לתרץ, דכיון דעיקר מצות אכילת השלמים לאכלו ביום הראשון, א"כ הוי מילתא דלא שכיחא שיותר ממנו ליום השני ובמילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן יעו"ש.
נמצינו למדים מדבריו ז"ל דס"ל דלא כדעת הקרבן אהרן ז"ל הנ"ל דפי' כונת התו"כ שיאכל מקצת מבשר השלמים ביום הראשון, אלא ס"ל להצל"ח ז"ל דהמצוה הוא שיאכל כולו ביום הראשון ואם נותר יאכל ביום השני, והיינו דלכתחילה זמן אכילת שלמים הוא כזמן אכילת התודה אלא דהוסיפה התורה עליו בדיעבד עוד יום אחד [והמעיין בתו"כ לפי הגירסא שיש לפנינו יראה דמוכרח כן].
ומעתה לפי"ז ה"ז כמין חומר, דא"כ בחגיגת י"ד שבא בשבת הרי בלא"ה א"א לקיים מצותו שיאכל כולו ביום הראשון, דהא צריכין להשאיר ממנו ללילה השני היינו ליל פסח כדי לאכלו עם הפסח וזה עיקר מצותו, וא"כ יכול לכתחילה להניחו כולו ללילה השני, וא"כ יכול בעל הקופיץ להטבילו בשבת לצורך ליל פסח, ולפיכך מצא קופיץ בי"ד שונה ומטביל.
ונלע"ד בעז"ה נפק"מ נפלאה בין דעת החכ"צ ז"ל לדעת הצל"ח ז"ל.
דהנה נסתפקתי בהא דחידשו הר"י מאורלינש והר"י מקורביל ז"ל דחגיגת י"ד נאכל לב' לילות ויום אחד, האם הוא דוקא כשחל ער"פ בשבת, או דילמא אפי' כשחל פסח בחול מותר לשחוט החגיגה ביום י"ג ולאכול ממנו בליל ט"ו, ובפשוטו ה"ה בחול, דאטו איכא ילפותא להתיר כן רק בשבת, ולאידך גיסא מדלא השמיענו הני תרי אריוותא ז"ל חידוש גדול יותר דאפי' בחול מותר, הי' נראה דרק בשבת מותר, וטעמא בעי אמאי.
ולדעתי תליא בהנ"ל. דהנה לדעת החכ"צ ז"ל דמצות אכילת שלמים שיאכל ממנו מקצת ביום הראשון, א"כ בשאר ימות החול, אע"ג דחגיגה נשחטת אחר התמיד וכדכ' התורי"ד ז"ל בפסחים ע' א', דטעמא דחגיגה נשחטת אחר התמיד דאקשי' רחמנא לפסח ולפי"ז גם כששוחטין החגיגה בי"ג דינא הכי, [אמנם לטעמא דכ' המל"מ ז"ל הנ"ל דטעמא דחגיגה באה אחר התמיד היינו משום דבאה מחמת הפסח שתהא הפסח נאכלת על השבע ולפי"ז יש להסתפק האם טעם זה שייך גם כששוחטין החגיגה בי"ג] מ"מ כיון דבי"ג ליכא קרבן פסח יכול לשחוט החגיגה מיד אחר התמיד ולאכול ממנו מקצת ביום זבחו ולקיים מצות אכילת שלמים כתיקונו.
אבל למאי דהוכחנו מדברי הצל"ח ז"ל דמצות אכילת שלמים שיאכל כולו ביום הראשון ובלילה שלאחריו, א"כ אם ישחט בי"ג הרי מבטל מצות אכילת השלמים דהא חייב להותיר ממנו לליל ט"ו כדי לאכלו עם הפסח, וא"כ דוקא בחל ער"פ בשבת דאי אפשר בענין אחר, שרינן לי' לשחוט בי"ג, אבל בחל פסח בחול לאו כל כמיני' לשחוט החגיגה בי"ג ולבטל מצות אכילתו לכתחילה.
תמצית העולה מהדברים.
א] אמרי' בפסחים ס"ט ב' דחגיגת י"ד הבאה עם הפסח אינה באה כשחל י"ד בשבת, דא"א לשוחטו בשבת, ובער"ש נמי א"א דזמן אכילתו ב' מים ולילה אחד ולא יוכל לאכול ממנו בליל ט"ו.
ב] הרא"ש ז"ל הביא חידוש גדול בשם הר"י מאורלינש והר"י מקורביל ז"ל, דכשחל י"ד בשבת, שוחטין החגיגה הבאה עם הפסח בי"ג, ונאכל לב' לילות ויום אחד, וא"כ יוכל לאכול ממנו בליל ט"ו.
ג] השבו"י ז"ל הביא קושיא מבנו ז"ל, אהא דאמרי' דמצא קופיץ בער"פ שחל בשבת, צריך לטבלו, דכיון דבכה"ג ליכא חגיגה, לא הי' צריך בעל הקופיץ לטבלו, ומוכח דבער"פ שחל בשבת ליכא חגיגה, ותיקשי על דברי הני תרי אריוותא ז"ל
ד] השבו"י ז"ל תי' דהם ז"ל יסברו כרש"י ז"ל דכלי שנטמא בטומאה דרבנן מותר לטבלו בשבת, וקופיץ שנמצא טמא רק מדרבנן, וא"כ לצורך החגיגה יכול בעליו לטבלו בשבת.
ה] צ"ע למאי דקתני בתו"כ דמצות שלמים שיאכל ממנו מקצת ביום הראשון, א"כ כיון דחגיגת י"ד הוי שלמים הרי מצותו שיאכל ממנו קצת בליל י"ד, וממילא הוצרך בעליו לטבלו קודם השבת.
ו] יש לתרץ בעז"ה, למאי דכ' החכ"צ ז"ל דעיקר המצוה שיאכל ביום הראשון ולא בלילה שלאחריו, ובחגיגת י"ד א"א לאכלו ביום זבחו, וא"כ שוב מותר להניחו כולו ללילה השני.
ז] ולדעת הצל"ח ז"ל דפליג וס"ל דעיקר המצוה שיאכל ביום ובלילה שלאחריו, נמי לא קשיא, די"ל דלטעמי' ז"ל אזיל דהמצוה שיאכל כולו ביום הראשון ולא מקצתו ודלא כהק"א ז"ל, וכיון דבחגיגת י"ד א"א שיאכל כולו ביןם הראשון, שוב מותר להניח כולו ללילה השני.
ח] י"ל נפק"מ נלאה בין החכ"צ להצל"ח ז"ל, האם מותר גם בפסח שחל בחול, לשחוט החגיגה בי"ג, דלהצל"ח ז"ל אסור ולהחכ"צ ז"ל מותר.
בפרשתינו כתבה תורתינו הקדושה מצות קרבן פסח. והנה במתני' בפסחים ס"ט ב' אמרי' דמביאין קרבן חגיגה ביחד עם הקרבן פסח כדי שיהא הפסח נאכל על השובע, והיא הנקראת חגיגת י"ד. וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"י מק"פ הי"ב וז"ל, "כשמקריבין את הפסח בראשון מקריבין עמו שלמים ביום י"ד, מן הבקר או מן הצאן, גדולים או קטנים, זכרים או נקבות, ככל זבחי השלמים. וזו היא הנקראת חגיגת ארבעה עשר, ועל זה נאמר בתורה וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר".
והנה במתני' בפסחים שם תנן, "ובזמן שהוא בא בשבת וכו' אין מביאין עמו חגיגה". ובגמ' קאמר רב אשי דהיינו טעמא דחגיגת י"ד אינה דוחה את השבת, משום דלאו חובה היא דאינה באה אלא כדי שהפסח יהא נאכל על השובע, ובזמן שמנויי הק"פ מועטים ונאכלת על השובע אינו מביא עמו חגיגת י"ד.
והנה הרא"ש ז"ל בפ"י דפסחים סי' כ"ה, כתב דבזה"ז שאנו מביאין ב' תבשילין בליל הסדר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה, אם חל ער"פ בשבת אין מביאין אלא תבשיל אחד זכר לפסח, ואין מביאין תבשיל זכר לחגיגה, דאין חגיגת י"ד דוחה שבת. ולהקריבה בער"ש אי אפשר, כיון דזמן אכילת החגיגה הוא ב' ימים ולילה אחד, ובמוצ"ש כבר עבר זמן אכילתו.
והביא שם חידוש גדול בשם הר"י מאורלינש ז"ל והר"י מקורביל ז"ל, דבי"ד ניסן שחל בשבת היו מקריבים חגיגת י"ד בע"ש והי' נאכל בליל הסדר, דאמרי' אוקי לילות לבהדי ימים והוי לי' שני לילות ויום אחד כנגד שני ימים ולילה אחד. וילפי לה, מהא דבפסחים ק"כ ב' הו"א דזמנו של ק"פ הוא ב' לילות ויום אחד דאוקי לילות לבהדי ימים, קמ"ל קרא דאינו נאכל אלא בלילה. וא"כ בחגיגה דלית לן מיעוטא, שפיר י"ל דזמנו ב' לילות ויום אחד. והא דתנן דבזמן שהוא בא בשבת אין מביאין עמו חגיגה, הכונה דאין מביאין אותו ביחד עם הפסח אלא מקריבין אותו כבר בער"ש, יעו"ש.
והנה השבות יעקב ז"ל בתשו' ח"א סי"ח הביא קושיא עצומה מבנו ז"ל, דהנה אמרי' בפסחים ע' א' סכין שנמצאה בי"ד שוחט בה מיד פירש"י ז"ל דאם היתה טמאה מסתמא הטבילוה בעליה בי"ג כדי שיהי' הערב שמש ותהא טהורה בי"ד, בי"ג שונה ומטביל. קופיץ, בין בזה בין בזה שונה ומטביל, מני אילימא רבנן מ"ש סכין דמטביל דחזיא לפסח, קופיץ נמי הא חזיא לחגיגה פרש"י ז"ל לחיתוך בשר ולשבירת עצמות, אלא לאו דבן תימא היא, ש"מ יש בה משום שבירת עצם, לא לעולם רבנן וכגון שבא בשבת, פרש"י ז"ל, שבא ערב פסח בשבת דאין חגיגה באה עמה ואין הבעלים צריכין לקופיץ ע"כ צריך להטבילו.
והשתא לדעת הר"י מאורלייניש והר"י מקורביל ז"ל דגם בער"פ שחל להיות בשבת מביאים חגיגת י"ד בער"ש ונאכל במוצ"ש למחרתו שהוא חג הפסח, קשיא טובא הא דתרצינן שבא בשבת, מה בכך, הא גם בזה צריך לקופיץ בשביל מוצ"ש, וא"כ מסתמא הטבילוה מאתמול, והיא קושיא עצומה [והק"נ ז"ל בפ"י דפסחים סי' כ"ה הביא כן בשם מקשין העולם].
והשבו"י ז"ל השיב לו, דהם ז"ל יסברו כדעת רש"י ז"ל בביצה י"ח א' דכלי שנטמא בולד הטומאה מותר להטבילו ביו"ט, ולא אסרי' משום מחזי כמתקן דולד הטומאה אינו מטמא כלים אלא מדרבנן, ולא הוי מתקן כולי האי, וכיון דהחשש בסכין ובקופיץ שנמצא אינו אלא מטומאה דרבנן וכדכ' הרמב"ם ז"ל בפי"ג מאה"ט ה"ד, "וכן גזרו חכמים על הכלים הנמצאים בשווקים וברחובות אפילו במדברות שיהיו בחזקת טומאה, שמא בזב או במת נטמאו" [עי' שבו"י ח"ב סי"ט] א"כ כיון דחגיגת י"ד נאכלת במוצ"ש יכול להטביל הסכין בשבת לצורך יו"ט ויעריב שמשו וישתמש בו במוצ"ש, ולפיכך בקופיץ חיישינן שמא הניחו בעליו וסמך ע"ז שיטבילו בשבת. [ובשו"ת עטרת ישועה לזקיני הגה"ק זי"ע סי' קכ"ו בהגהה מזקיני הגה"ק מרן ר' חיים מנחם דוד הורוביץ זי"ע הי"ד, הק' קושיא עצומה, דלא יתכן להטבילו בשבת משום איסור הכנה דהא לשבת אינו ראוי דבעי הערב שמש וכדמוכח מדברי התוס' חגיגה כ"א א' בסופו דרק ביו"ט קודם השבת מותר לטבלו דיו"ט מכין לשבת, יעו"ש].
והנה בדברי השבו"י ז"ל קשיא לי קושיא עצומה.
הנה הרמב"ן ז"ל בפי' לתורה בפר' צו [ז טז] הביא דברי התורת כהנים בפ' צו פרשתא ז' פי"ב הי"א, "ביום הקריבו יאכל, מצוה להאכל ממנו יום ראשון. יכול כולו, ת"ל וממחרת. יכול מצוה לאכלו בשני ימים, ת"ל והנותר אם הותיר הותיר" [כ"ה גירסת הרמב"ן ז"ל, ולפנינו הגירסא בתו"כ שונה קצת].
וכ' הרמב"ן ז"ל "ולפי דעתי ענין הכתוב הזה, בעבור שאמר ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת, והיה במשמע שתהא מצוה שיאכל בשני ימים, יאכל מקצתו ביום הראשון ויניח מקצתו למחר, ולפיכך חזר לבאר והנותר ממנו בראשון יאכל ממחרת, לא שישאיר ממנו בכונה, ולא שיהא רשאי להניח כלו ליום המחרת, אבל מצוה שיאכל ממנו בראשון, והנותר במקרה יאכל במחרת הנזכר. כתב דמצות אכילת השלמים לכתחילה הוא ביום הא' אלא דאם נשתייר יכול לאכלו למחר עד הלילה".
ומרהיטת לשונו ז"ל נראה, דעיקר הקפידא שלא יאכל כולו ביום השני, אלא יאכל ממנו גם מקצת ביום הראשון, וכ"כ הקרבן אהרן ז"ל שם בתו"כ, וכ"כ הרש"ש ז"ל בברכות ט' א' ד"ה גמרא, יעו"ש.
ועתה בואו חשבון, הנה לפי"ז, נלע"ד דחגיגת י"ד בגוונא דחל י"ד בשבת דמביאין אותו בער"ש לדעת הר"י מאורלינש והר"י מקורביל ז"ל הנ"ל, אע"ג דצריך נמי לאכלו במוצ"ש כדי שיהא הפסח נאכל על השובע, מ"מ צריך לאכול ממנו עכ"פ מקצת ביום הראשון כדי לקיים מצות אכילת שלמים, דהרי חגיגת י"ד הוי שלמים לכל דבר, וכל' הרמב"ם ז"ל בפ"י מק"פ הי"ב, "כשמקריבין את הפסח בראשון מקריבין עמו שלמים וכו' ככל זבחי השלמים", וא"כ היכא דמצות השלמים שיאכל מקצתו ביום הראשון ה"ה בחגיגה, וכיון דזמן אכילת חגיגת י"ד כשבא בשבת מתחיל בליל שבת א"כ מצותו שיאכל ממנו מקצת בשבת.
והשתא קשיא טובא הא דתי' השבו"י ז"ל דהבעלים יכול לטבול הסכין בשבת לצורך מוצ"ש, ולדעת הקרבן אהרן והרש"ש ז"ל, הא ליתא, דכיון דצריך לאכול מהחגיגה בלילה הראשון שלאחר שחיטה דהיינו בליל שבת, א"כ הרי בלא"ה צריך הי' הבעלים להטביל הקופיץ בער"ש כדי שיוכל לאכול ממנו בליל השבת, וא"כ אמאי בקופיץ חייב המוצא לחזור ולטבלו, וצ"ע.
ונראה לתרץ, דהנה בפסחים ע"א ב' אמרי' "דתניא לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר, לימד על חגיגת ארבעה עשר שנאכלת לשני ימים ולילה אחד. לימד על חגיגת ארבעה עשר שנאכלת לשני ימים ולילה אחד, או אינו אלא ליום ולילה, כשהוא אומר ביום הראשון (לבקר) הרי בקר שני אמור" וכו'.
ומעתה י"ל דדוקא שלמים דזמן אכילתו נלמד מדכתיב ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת, בזה הוא דאמרי' דמצותו שיאכל ממנו גם ביום הראשון. אבל חגיגת י"ד דנלמדת מדכתיב 'לא ילין מן הבשר' דמשמע דכל זמן אכילתו שוה, ליכא מצוה לקיים אכילתו ביום הראשון.
מיהו נראה דזה אינו, דהנה הרמב"ם ז"ל בפ"י מק"פ הי"ג כתב וז"ל, "חגיגת ארבעה עשר רשות ואינה חובה, ונאכלת לשני ימים ולילה אחד ככל זבחי שלמים. ואסור להניח מבשר חגיגת ארבעה עשר ליום השלישי שנאמר ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר, מפי השמועה למדו שזה אזהרה למניח בשר חגיגת ארבעה עשר ליום ששה עשר".
ולפו"ר צ"ע, דמדכתב 'ככל זבחי שלמים' משמע דטעמא דחגיגת י"ד נאכלת לשני ימים ולילה אחד היינו משום דהוי שלמים, ואח"כ הביא ילפותא הנ"ל דמשמע דלולי הילפותא לא הוי ידעי' זאת משלמים.
ולתרץ זאת נראה בעז"ה, דהנה כתב הראב"ד ז"ל בפי' לתו"כ בפ' צו פרשתא ז' פרק י"ב ה"ז דהא דבעי' קרא לחגיגת י"ד שנאכלת לשתי ימים ולילה אחד היינו משום דהו"א דכיון דבאה עם הפסח ומחמת הפסח קאתי תהוי כפסח לזמן אכילתה שנאכלת רק בלילה קמ"ל קרא וכ"כ הצל"ח ז"ל מדילי' בפסחים ע"א ב' ד"ה אלא, יעו"ש.
ולפי"ז י"ל דקרא אתי לגלויי דדינה כשאר השלמים, ולבתר קרא, טעם אכילת החגיגה לשתי ימים ולילה אחד היינו משום דדינה לכל דבר כשלמים ואין זה ילפותא חדשה לאכילת החגיגה. ומשו"ה כ' הרמב"ם ז"ל 'ככל זבחי שלמים' דלקושטא דמילתא זהו הטעם בחגיגה, ולפי"ז הדרי' למה שכתבנו דכי היכא דבשלמים עיקר מצות אכילתה שיאכל ממנו גם ביום הראשון ה"ה חגיגת י"ד, והדק"ל.
ונלע"ד בעז"ה לתרץ דברי השבות יעקב ז"ל באופן נכון ובהקדם ג' הקדמות.
א] הנה החכ"צ ז"ל בשו"ת סי' קנ"א לחדש יצא, דהא דקתני בתו"כ דמצות השלמים שיאכל ממנו מקצת ביום הראשון, הכונה דוקא ביום הראשון ולא אפי' בלילה שלאחריו, מדכתיב ביום זבחו. והנה אם כי לא בא מפורש בדבריו ז"ל דהמצוה שיאכל מקצת ממנו וכהקרבן אהרן ז"ל הנ"ל, מ"מ המעיין בדבריו ז"ל שם שכ' דשגורם שלא יוכלו לאכול ממנו ביום זבחו ה"ה ממעט בזמן אכילת שלמים, ולא כתב דמבטל מצות אכילת שלמים לכתחילה, מוכח דס"ל דסגי באכילת מקצתו ביום הראשון, דו"ק ותשכח.
ב] הנה הרא"ש ז"ל הנ"ל בראש המאמר הק' על דברי הר"י מאורלינש והר"י מקורביל ז"ל, מה הועילו במה שהחגיגה נאכל לב' לילות ויום אחד, הא כיון דהחגיגה נשחטת ביום בערב שבת הי' לן להתחיל מנין זמן אכילתו מלבתר שחיטה וכשאר שלמים.
ובספר אמבוהא דספרי על הספרי זוטא בפר' בהעלותך [עה"פ ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו] כתב הגאון המחבר ז"ל ליישב למאי דכ' המל"מ ז"ל בפ"ו מכלי המקדש ה"ט דחגיגת י"ד זמן שחיטתה אחר התמיד וכבר נמצא כן בדברי התורי"ד ז"ל בפסחים ע' א' [והמקד"ד ז"ל בקונ' מעניני קדשים ס"ה אות ד' הכריח דהחגיגה נשחטת אחר הפסח] ויכול להקטירו סמוך לחשיכה, וכיון דאסור לאכול מהבשר עד שיוקטרו האימורים וכדאמרי' בפסחים נ"ט א', א"כ נמצא דליכא אפשרות לאכול מהחגיגה קודם הלילה ולפיכך מתחיל זמן אכילתו בלילה יעו"ש, וא"כ גם כשחל י"ד בשבת ומביאים חגיגה בי"ג מתחיל זמן אכילתו בלילה, [ורמז לזה האו"ש ז"ל בפ"א מחומ"צ ה"א].
ג] והשתא לפי"ז נמצא דפעמים שחגיגה אינה באפשרות שתיאכל ביום זבחו וכגון שמקטיר האימורים סמוך לחשיכה, ומעתה כיון דהא דשלמים מצותו שתיאכל ביום הראשון נלמד מדכתיב 'ביום זבחו' וכיון דחגיגה בלא"ה אינה נאכלת ביום זבוח, שוב ליכא מצוה להקדים אכילת החגיגה, דבלא"ה לא יתקיים בזה מצותו לכתחילה, ויכול לכתחילה ליאכל כולו בלילו השני היינו ליל פסח.
ומדאתי' בעז"ה להכי, יובן היטב תי' דהשבות יעקב ז"ל הנ"ל, דכיון דבלא"ה ליכא מצוה לאכול מבשר החגיגה ביום הראשון מדאינו יכול ליאכל ביום זבחו וכנ"ל, א"כ אין צריך בעל הקופיץ לטהרו קודם השבת אלא יכול לטבלו בשבת, ולאחר הערב שמש יאכל עמו בשר החגיגה, ולפיכך גם בנמצא ביום י"ד שונה ומטביל.
ברם, כ"ז ניחא לדעת החכ"צ ז"ל ואכתי תיקשי לדעת הצל"ח ז"ל בפסחים פ"ח סוע"ב דהביא דברי החכ"צ ז"ל והק' עליו דודאי כונת התו"כ דמצות שלמים שיאכל ביום הראשון ובלילה שאחריו יעו"ש, ולדידי' הדק"ל, דא"כ גם בבשר חגיגת י"ד אפשר לקיים מצותו לכתחילה כשיאכל ממנו מעט בליל שבת, והדרי' למאי דכתיבנא דלפי"ז במצא קופיץ בי"ד כשער"פ חל בשבת ודאי הטבילו בעה"ב מאתמול כדי שיוכל לאכול החגיגה כמצותו בלילה הראשון.
ונראה לתרץ בעז"ה באופן נפלא דלהצל"ח ז"ל לשיטתו לק"מ.
דהנה הצל"ח ז"ל בריש ברכות כתב לתרץ קושית התוס' בזבחים נ"ז ב' אמאי לא הרחיקו חז"ל שיאכלו בשר השלמים רק עד חצות היום השני כמו שהרחיקו בתודה שלא לאכלו אחר חצות הלילה שמא יבאו לידי נותר. וכ' הצל"ח ז"ל לתרץ, דכיון דעיקר מצות אכילת השלמים לאכלו ביום הראשון, א"כ הוי מילתא דלא שכיחא שיותר ממנו ליום השני ובמילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן יעו"ש.
נמצינו למדים מדבריו ז"ל דס"ל דלא כדעת הקרבן אהרן ז"ל הנ"ל דפי' כונת התו"כ שיאכל מקצת מבשר השלמים ביום הראשון, אלא ס"ל להצל"ח ז"ל דהמצוה הוא שיאכל כולו ביום הראשון ואם נותר יאכל ביום השני, והיינו דלכתחילה זמן אכילת שלמים הוא כזמן אכילת התודה אלא דהוסיפה התורה עליו בדיעבד עוד יום אחד [והמעיין בתו"כ לפי הגירסא שיש לפנינו יראה דמוכרח כן].
ומעתה לפי"ז ה"ז כמין חומר, דא"כ בחגיגת י"ד שבא בשבת הרי בלא"ה א"א לקיים מצותו שיאכל כולו ביום הראשון, דהא צריכין להשאיר ממנו ללילה השני היינו ליל פסח כדי לאכלו עם הפסח וזה עיקר מצותו, וא"כ יכול לכתחילה להניחו כולו ללילה השני, וא"כ יכול בעל הקופיץ להטבילו בשבת לצורך ליל פסח, ולפיכך מצא קופיץ בי"ד שונה ומטביל.
ונלע"ד בעז"ה נפק"מ נפלאה בין דעת החכ"צ ז"ל לדעת הצל"ח ז"ל.
דהנה נסתפקתי בהא דחידשו הר"י מאורלינש והר"י מקורביל ז"ל דחגיגת י"ד נאכל לב' לילות ויום אחד, האם הוא דוקא כשחל ער"פ בשבת, או דילמא אפי' כשחל פסח בחול מותר לשחוט החגיגה ביום י"ג ולאכול ממנו בליל ט"ו, ובפשוטו ה"ה בחול, דאטו איכא ילפותא להתיר כן רק בשבת, ולאידך גיסא מדלא השמיענו הני תרי אריוותא ז"ל חידוש גדול יותר דאפי' בחול מותר, הי' נראה דרק בשבת מותר, וטעמא בעי אמאי.
ולדעתי תליא בהנ"ל. דהנה לדעת החכ"צ ז"ל דמצות אכילת שלמים שיאכל ממנו מקצת ביום הראשון, א"כ בשאר ימות החול, אע"ג דחגיגה נשחטת אחר התמיד וכדכ' התורי"ד ז"ל בפסחים ע' א', דטעמא דחגיגה נשחטת אחר התמיד דאקשי' רחמנא לפסח ולפי"ז גם כששוחטין החגיגה בי"ג דינא הכי, [אמנם לטעמא דכ' המל"מ ז"ל הנ"ל דטעמא דחגיגה באה אחר התמיד היינו משום דבאה מחמת הפסח שתהא הפסח נאכלת על השבע ולפי"ז יש להסתפק האם טעם זה שייך גם כששוחטין החגיגה בי"ג] מ"מ כיון דבי"ג ליכא קרבן פסח יכול לשחוט החגיגה מיד אחר התמיד ולאכול ממנו מקצת ביום זבחו ולקיים מצות אכילת שלמים כתיקונו.
אבל למאי דהוכחנו מדברי הצל"ח ז"ל דמצות אכילת שלמים שיאכל כולו ביום הראשון ובלילה שלאחריו, א"כ אם ישחט בי"ג הרי מבטל מצות אכילת השלמים דהא חייב להותיר ממנו לליל ט"ו כדי לאכלו עם הפסח, וא"כ דוקא בחל ער"פ בשבת דאי אפשר בענין אחר, שרינן לי' לשחוט בי"ג, אבל בחל פסח בחול לאו כל כמיני' לשחוט החגיגה בי"ג ולבטל מצות אכילתו לכתחילה.
תמצית העולה מהדברים.
א] אמרי' בפסחים ס"ט ב' דחגיגת י"ד הבאה עם הפסח אינה באה כשחל י"ד בשבת, דא"א לשוחטו בשבת, ובער"ש נמי א"א דזמן אכילתו ב' מים ולילה אחד ולא יוכל לאכול ממנו בליל ט"ו.
ב] הרא"ש ז"ל הביא חידוש גדול בשם הר"י מאורלינש והר"י מקורביל ז"ל, דכשחל י"ד בשבת, שוחטין החגיגה הבאה עם הפסח בי"ג, ונאכל לב' לילות ויום אחד, וא"כ יוכל לאכול ממנו בליל ט"ו.
ג] השבו"י ז"ל הביא קושיא מבנו ז"ל, אהא דאמרי' דמצא קופיץ בער"פ שחל בשבת, צריך לטבלו, דכיון דבכה"ג ליכא חגיגה, לא הי' צריך בעל הקופיץ לטבלו, ומוכח דבער"פ שחל בשבת ליכא חגיגה, ותיקשי על דברי הני תרי אריוותא ז"ל
ד] השבו"י ז"ל תי' דהם ז"ל יסברו כרש"י ז"ל דכלי שנטמא בטומאה דרבנן מותר לטבלו בשבת, וקופיץ שנמצא טמא רק מדרבנן, וא"כ לצורך החגיגה יכול בעליו לטבלו בשבת.
ה] צ"ע למאי דקתני בתו"כ דמצות שלמים שיאכל ממנו מקצת ביום הראשון, א"כ כיון דחגיגת י"ד הוי שלמים הרי מצותו שיאכל ממנו קצת בליל י"ד, וממילא הוצרך בעליו לטבלו קודם השבת.
ו] יש לתרץ בעז"ה, למאי דכ' החכ"צ ז"ל דעיקר המצוה שיאכל ביום הראשון ולא בלילה שלאחריו, ובחגיגת י"ד א"א לאכלו ביום זבחו, וא"כ שוב מותר להניחו כולו ללילה השני.
ז] ולדעת הצל"ח ז"ל דפליג וס"ל דעיקר המצוה שיאכל ביום ובלילה שלאחריו, נמי לא קשיא, די"ל דלטעמי' ז"ל אזיל דהמצוה שיאכל כולו ביום הראשון ולא מקצתו ודלא כהק"א ז"ל, וכיון דבחגיגת י"ד א"א שיאכל כולו ביןם הראשון, שוב מותר להניח כולו ללילה השני.
ח] י"ל נפק"מ נלאה בין החכ"צ להצל"ח ז"ל, האם מותר גם בפסח שחל בחול, לשחוט החגיגה בי"ג, דלהצל"ח ז"ל אסור ולהחכ"צ ז"ל מותר.
