הג"ר
חיים מאיר הורוביץ שליט"א
האם לבן נח מותר לשתות חלב של
בהמה
בפרשתינו כתבה תורתינו הקדושה "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו
מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש" וגו'. והנה בבכורות ו'
ב' ילפי' מפסוק זה דחָלָב של בהמה טהורה מותר באכילה. ע"כ נכתוב בעז"ה
בענין זה.
בבכורות ו' ב' אמרי', "ור' שמעון מאת הגמל, הא לאו הכי הוה
אמינא חלב דבהמה טמאה שרי. מאי שנא וכו', סד"א הואיל דבהמה טהורה נמי חידוש
הוא, דאמר מר דם נעכר ונעשה חלב, וכיון דחידוש הוא בבהמה טמאה נמי לישתרי
קמ"ל. הניחא למ"ד דם נעכר ונעשה חלב, אלא למ"ד איבריה מתפרקין
הימנה וכו', איצטריך, סד"א הואיל וליכא מידי דאתי מחי ושרייה רחמנא, והאי חלב
כי אבר מן החי הוא ושרי, והילכך אפי' בבהמה טמאה לישתרי, קמ"ל".
והנה בביאור ההו"א דחלב יאסר באכילה משום דאתי מחי מצינו בדברי
האחרונים ז"ל ג' ביאורים.
א] הש"ך ז"ל
ביור"ד סי' פ"א ס"ק י"ב כתב דהדברים כפשטן. דלולי קרא,
הו"א דחלב אסור דהוי אבר מן החי ובשר מן החי דאסור, קמ"ל קרא דכיון
דבקרא איסור אבר מן החי כתיב 'ולא תאכל הנפש עם הבשר' דוקא בשר מן החי שהוא גופו
של חי, ולא חלב. ומה"ט גם מי חלב מותרים ולא הוי אבמה"ח, לבתר דגלי קרא
דבעי' דוקא בשר שהוא גופו של חי.
והשער המלך ז"ל בפי"ז מאיסורי ביאה ה"ח בד"ה כתב,
דהו"א דחלב נחשב ממש אבר מן החי, והא דכתיב 'לא תאכל הנפש עם הבשר', אין
הכונה דבעי' דוקא בשר אלא קרא הכי קאמר לא תאכל אבר בעוד שהנפש עם הבשר,
יעו"ש.
ומדברי מהרי"ט אלגזי ז"ל בפ"ק דבכורות אות ב'
או"ק ז', עולה דהו"א לאסור החָלָב היינו משום דהוי כמו בשר מן החי, דלא
שייך לחייבו משום אבר מן החי דאבר הוי רק ביש לו גידין ועצמות.
ב] הפליתי ז"ל בסי'
פ"א פלתי סק"ז והגרעק"א ז"ל בהגהותיו על השעה"מ שם
ובתשו' תנינא סי' קי"ט, והחתם סופר ז"ל בתשו' יור"ד סי' ע' כתבו,
דלא יתכן לומר דהו"א לאסור החלב משום אבמה"ח דהא לאו אבר הוא ולא בשר,
אלא כונת הגמ' דכי היכא דילפי' מ'הטמאים' לאסור צירן ורוטבן והיינו משום איסור
יוצא, ה"ה לענין חלב דלולי קרא הו"א לאסרו משום דהוי 'יוצא'
מאבמה"ח.
אמנם, הגרעק"א ז"ל בחי' לחולין צ"ח ב' ד"ה מה
שכ' הרשב"א, מקהי בה קיוהא, דהתינח למ"ד בהמה בחייה לאברים עומדת, אבל
למ"ד דבהמה בחייה לאו לאברים עומדת א"כ לא שייך לאסור חלב משום 'יוצא'
דאכתי לא נאסר האבר משום אבמה"ח, ובע"כ לומר דההו"א הוי לאסור חלב
משום דהחלב עצמו כשפירש מהבהמה נעשה כבשר מן החי.
ג] הנודע ביהודה ז"ל
בתנינא יור"ד סי' ל"ו כתב דההו"א לאסור חלב, היינו משום איסור עשה
של אינו זבוח דילפי' מדכתיב 'וזבחת ואכלת', וכונת הגמ' דלא אשכחן דבר דאתי מן החי
ומותר היינו דכל דבר דאתי מן החי טעון שחיטה.
והנה האחרונים ז"ל הק'
למאי דכ' המגיד משנה ז"ל בפ"ב ממאכ"א ה"ג דבאיסור עשה ליכא
איסור יוצא [עי' בדברי הש"ך ז"ל יור"ד סי' ע"ט סק"ג] ולפיכך
התיר הכתוב חלב ודם של אדם, וא"כ איסור עשה שאינה זבוחה לית בה איסור יוצא.
אולם הישועות מלכו ז"ל בספרו יבין דעת יור"ד סי' פ"ז סקי"א
כתב, דהיכא דלא משכח"ל לעבור על האיסור עשה בלי לעבור על הל"ת
לכו"ע איכא איסור יוצא, ולפיכך כיון דבעשה שאינה זבוחה עובר גם על איסור
נבילה שפיר איכא איסור יוצא מעשה דאינה זבוחה. יעו"ש דדימה זאת לדברי התוס'
בקידושין ל"ד א' דל"ת שיש בה עשה הלאו אלים גם למי שלא נצטוה על העשה.
ונלע"ד בעז"ה לכתוב ו' נפק"מ מחודשות בין השיטות.
ובתחילה נאמר, דאין זה נפק"מ רק בהבנת ההו"א לאסור חלב,
אלא איכא נמי נפק"מ להלכה. דהנה נחלקו רבנן קמאי ז"ל האם מותר לאכול
נסיובי דחלבא היינו מימי חלב של בהמה לאחר שבישלו הנסיובי להוציא ממנו האוכל,
דהרא"ש ז"ל בפ"ח דחולין סי' נ"א כתב בשם רבינו שמחה ז"ל
דמותר, אבל בשם הרמב"ן ז"ל הביא דאסור, והיראים ז"ל בסי' שי"ב
נמי כתב דמי חלב אסור, וביאר הטעם דאע"ג דהתורה התירה חלב בהמה טהורה,
מ"מ מי חלב אינו בכלל חלב וזה לא התירה התורה יעו"ש, ומרן המחבר
ז"ל ביור"ד סי' פ"א ס"ה הביא ב' הדיעות, והכנה"ג
ז"ל בהגהב"י אות מ' כתב דמרן המחבר ז"ל חשש לדיעה האוסרת, וא"כ
הנפק"מ דלקמן נוגעים להלכה במימי חלב.
א] י"ל
נפק"מ לענין מלקות במימי חלב. דהנה לדעת הש"ך והשעה"מ ז"ל
דההו"א לאסור חלב הוי משום דהוי כאבמה"ח או בשר מן החי, א"כ איכא
נמי מלקות, דהא על איסור אבמה"ח ובשר מן החי איכא מלקות. אבל לדעת הפליתי
והגרעק"א והחת"ס ז"ל דההו"א לאסור חלב היינו משום איסור יוצא
מאבמה"ח, א"כ בזה באנו למחלוקת רבנן קמאי ז"ל האם איכא מלקות על
איסור יוצא, דדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ג ממאכ"א ה"ו דאין
לוקין, דדמיא לחצי שיעור, ודעת התוס' חולין ס"ד א' ד"ה שאם, דלוקין על
היוצא.
ולדעת הנוב"י ז"ל דהצד לאסור חלב היינו משום איסור יוצא
דעשה שאינו זבוח, א"כ לכו"ע ליכא מלקות, דאין זה ל"ת אלא איסור עשה.
ב] תו י"ל
נפק"מ לענין שלא כדרך אכילה במי חלב. דהנה הגרעק"א ז"ל בחי' לפסחים כ"ד ב' תוד"ה
פרט, כתב לצדד דבאבר מן החי כיון דחייב רק אם אוכל הבשר בהדי גידים ועצמות, והרי
אכילת עצמות הוי שלא כדרך אכילה, א"כ גם אם יאכל בשר האבר שלא כדרך אכילה
חייב, יעו"ש.
ומעתה,
לפי"ז יתחלק הדין לתלתא, דלדברי השעה"מ ז"ל דאיסור חלב הוי משום
אבר מן החי, א"כ גם אם ישתה החלב שלא כדרך חייב. אבל לדברי מהריט"א
ז"ל דהוי משום בשר מן החי, אינו חייב בשלכד"א, דהא בבשר מן החי
לכו"ע בעי' כדרך אכילה.
ולדעת
הפליתי ודעימי' ז"ל דאיסור חלב הוי משום 'יוצא' מאבמה"ח, בזה יש להסתפק האם
חייב נמי בשלא כדרך אכילה. ולכאו' תליא בפלוגתת רבנן בתראי ז"ל בגדר איסור
יוצא, האם איסור יוצא נידון כשם האיסור שממנו הוא יוצא וחמור כמותו, או דילמא הוי
שם איסור חדש והוא איסור כללי לכל היוצא מדבר האסור, עי' בדברי הראשית ביכורים
ז"ל בבכורות ו' ב'. והשתא, להצד דיוצא הוי כשם האיסור שממנו הוא יוצא, א"כ
י"ל דיוצא מאמה"ח אסור נמי שלכד"א דדינו כשורש האיסור, אבל
להסוברים דיוצא אינו משום שם האיסור אלא הוא איסור אחר י"ל דאינו חייב באוכלו
שלא כדרך אכילה, ולדעת הנוב"י ז"ל דהוי משום יוצא מאיסור עשה שאינו
זבוח, פשיטא דפטור בשלכד"א.
ג] נפק"מ
לענין בן נח. דהנה להצד דחלב אסור משום אבר מן החי או בשר מן החי, א"כ כיון
דגוי מוזהר על אבר מן החי ובשר מן החי מוזהר נמי על חלב. ולא עוד, אלא דהילפותא
שלמדו בבכורות שם להתיר החלב לישראל נאמרה ולא לבני נח, וא"כ גם לבתר הילפותא
להתיר חלב, מ"מ גוי אסור בחלב. אבל להצד דהחלב אסור משום יוצא, י"ל דגוי
אינו מוזהר כלל על איסור יוצא, דדרשא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן לישראל נאמרה ולא
לבני נח. וכ"ש להצד דהחלב אסור משום יוצא מאיסור עשה שאינו זבוח, כיון
דב"נ אינו מוזהר כלל על השחיטה כ"ש שאינו מוזהר על החלב.
והפליתי ז"ל בסי' פ"א פליתי סוס"ק ז' הק' אמאי לא
הוכיחו בגמ' דחלב בהמה טהורה מותר מהא דאברהם אבינו עליו השלו' נתן חלב למלאכים
שנדמו לו כערבים ואי נימא דחלב אסור היאך הכשילם. [וכבר
העיר כן הדעת זקנים ז"ל לבעלי התוס' בפר' וירא] וכתב, דכיון
דהצד לאסור חלב היינו משום דרשה דהטמאים, א"כ כ"ז בישראל אבל בב"נ
דבדידהו ליכא דרשא אינם אסורים בחלב יעו"ש. ואכתי קשיא להסוברים דהצד לאסור
החלב היינו משום אבר מן החי.
מיהו י"ל דכיון דאמרי' בסנהדרין נ"ט א' מי איכא מידי
דלישראל מותר ולב"נ אסור, א"כ לבתר דהתירה התורה חלב לישראל מותר נמי
לב"נ. אמנם הרי לדעת ריש לקיש בחולין ל"ג א' דלא ס"ל הך כללא,
ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט ממלכים ה"י והי"ג נמי נראה דלא
ס"ל הך כללא והאריכו בזה האחרונים ז"ל, ולפי"ז הדרי' להא דלכאו'
חלב בהמה אסור לב"נ.
שו"ר דהחת"ס ז"ל בתשו' יור"ד סי' י"ט, כתב
דאדרבא מהא דחזינן דאאע"ה הביא חלב למלאכים שנדמו לו כערבים ילפי' דחלב מותר
לב"נ, וחידוש הוא, ולא ילפי' מיני' לשאר מילי. ומה"ט דן שם לגבי ביצים
שאסור למוכרם לב"נ. אמנם, שם בסי' ע"ג כתב דליכא להוכיח מהא דאאע"ה
נתן להם חלב, די"ל דמיירי בחלב שנחלב מהבהמה לאחר שחיטה דתו אין בה משום
אבמה"ח.
וגדולה מזו
נלע"ד בעז"ה לחדש, דהנה החת"ס ז"ל שם כתב דגם להסוברים
דקיי"ל כהסברא דמי איכא מידי דישראל מותר ולנכרי אסור, מ"מ בביצת טריפה
דלישראל נמי אסור משום טריפה ממילא אסור לב"נ משום אבמה"ח, ומעתה
לפי"ז [להצד
דאיסור החלב הוי משום אבמה"ח ולא משום יוצא] יהי' הדין דחלב של בהמה טריפה אסור לב"נ, דלא שייך בזה מי
איכא מידי וכו' דהא אסור נמי ישראל משום איסור טריפה.
אלא דא"כ יש להק' קושיא מחודדת, לדעת הגר"ש ז"ל ברי'
דהנוב"י ז"ל בשו"ת נוב"י תנינא אהע"ז סי' מ"ב
דבב"נ לא אזלי' בתר רובא דהא דגלי לן קרא דאזלי' בתר רובא לישראל נאמר ולא
לב"נ יעוש"ה, ומעתה לפי"ז הרי בכל בהמה הא דלא הוי טריפה היינו
משום דאזלי' בתר רוב בהמות וכדאמרי' בחולין י"א א', וא"כ בגוי דלא אזלי'
בתר רובא יהי' הדין דבכל בהמה חיישינן לטריפה, והשתא להנ"ל דחלב של בהמה
טריפה אסורה לב"נ א"כ הדר דינא דכל חלב של בהמה אסור להם מספק שמא הוי
חלב טריפה, [וליכא בזה סברא דמי איכא מידי דלישראל מותר ולנכרי אסור, דאין זה דין
פרטי אלא דין כללי דבב"נ לא נאמר דינא ד'רוב'] וא"כ הדר תיקשי היאך
האכיל אאע"ה את המלאכים שנדמו לו כערבים בחלב.
והנה לדעת החת"ס ז"ל גופי' לא קשיא, דהא איהו ז"ל
ס"ל בתשו' ח"ו סי' כ"ה דבבן נח לכו"ע אמרי' ספיקא דאורייתא
לקולא, וא"כ גם אם לא אזלי' בתר רוב בהמות מ"מ טפי מספק לא הוי
ובב"נ ספק איסור מותר, אבל להסוברים דבב"נ לכו"ע ספיקא דאיסורא
לחומרא, עי' בדברי הדרכי תשובה ז"ל בסי' ס"ב סק"י הביא כן מדברי
המלא הרועים ז"ל, הדק"ל.
ובדרך החידוד נלע"ד
בעז"ה לתרץ קו' הדעת זקנים והפליתי ז"ל הנ"ל אמאי לא הוכיחו מהא
דאאע"ה נתן חלב למלאכים שנדמו לו כערביים. די"ל דהנה בבן נח ליכא איסור
חצי שיעור וכדכ' הפמ"ג ז"ל ביור"ד סי' ס"ב משב"ז
סק"א לדעת התוס' דשיעורים נאמרו גם לבני נח ובדידהו ליכא קרא ד'כל חלב' לרבות
חצי שיעור, והנה צירוף אכילת כזית בכדי אכילת פרס נמי ליכא בבן נח, דבישראל הוי
הלכה למשה מסיני וכדכ' רש"י ז"ל בסוכה מ"ב ב' ד"ה בכדי וההלכה
לישראל נאמרה ולא לב"נ, ומעתה כיון דשיעור איסור חלב הוי ברביעית ואין הדרך
לשתות רביעית בב"א לפיכך לא חשש ליתן להם חלב.
ד] תו י"ל
נפק"מ בחצי שיעור ממי חלב, דהנה הגרעק"א ז"ל בחי' לחולין ק"כ
א' לחדש יצא דלדעת הרמב"ם ז"ל הנ"ל דאין לוקין על איסור יוצא, יהי'
הדין דליכא איסור חצי שיעור, דטעמא דח"ש אסור היינו משום דחזיא לאיצטרופי,
וכל שבצירופו ליכא מלקות לית לן בה, אבל מדברי התוס' בשבת צ"א א' לענין תרומה
טמאה הוכיח הגרעק"א ז"ל דגם היכא דליכא מלקות איכא איסור ח"ש,
יעו"ש.
והשתא לפי"ז, יתחלק הדין בתלתא. דלהצד דאיסור חלב הוי משום
אבמה"ח, א"כ חצי שיעור אסור, דעל אבמה"ח איכא מלקות. ולהצד דאיסור
החלב הוי משום יוצא מאבמה"ח, א"כ בחצי שיעור מזה באנו למחלוקת
הרמב"ם ז"ל והתוס'.
ולדעת הנוב"י ז"ל דאיסור החלב הוי משום יוצא מאיסור עשה
שאינו זבוח, הנה לפי"ז חמור יותר, ואפי' פחות מכזית אסור לגמרי אפי'
לר"ל דח"ש מותר מן התורה. ובהקדם, הא דייסד הפמ"ג ז"ל בפתיחה
להל' שחיטה השורש הב' דאיסור עשה שאינו זבוח כיון דלא כתיב בי' אכילה בלשון ציווי
או מניעה, שיעורו בכל שהוא. ומעתה לפי"ז י"ל דה"ה לענין יוצא מדבר
שאינו זבוח דיהי' הדין דשיעורו בכל שהוא.
ה] נפק"מ
למימי חלב של אשה, דהנה בכתובות ס' א' ילפי' מקרא דכתיב 'את הגמל כי מעלה גרה הוא'
ודרשי' הוא טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא דחלב אדם מותר, והמ"מ ז"ל
בפ"ב ממאכ"א ה"ג הנ"ל כתב דהדרשא קאתי למימר דליכא איסור יוצא
מדבר שאסור באיסור עשה אלא בל"ת ובשר אדם אין בו אלא איסור עשה [עי'
בדברי הש"ך ז"ל יור"ד סי' ע"ט סק"ג, ועי' בדברי
הרדב"ז ז"ל בשו"ת ח"ו סי' ב' אלפים ק"א], אמנם
הריטב"א ז"ל בכתובות שם כתב חידוש גדול דגם באדם איכא איסור
אבמה"ח.
ומעתה לפי"ז נמצא דלדעת הריטב"א ז"ל, לולי הדרשא
להתיר חלב אדם, הו"א דחלב אשה אסור מדין אבמה"ח או מדין יוצא
מאבמה"ח, וא"כ גם לבתר הילפותא דחלב אדם מותר מ"מ לדעת הרמב"ן
והיראים ז"ל הי' מן הדין דמימי חלב של אשה אסור דהילפותא להתיר חלב לא קאתי
אמימי חלב וכנ"ל.
אבל לדעת הנוב"י ז"ל דחלב לא הוי אבמה"ח ולא יוצא
מאבמה"ח אלא יוצא מאיסור עשה שאינו זבוח, הנה לפי"ז בחלב אשה דאין זה
מצות זביחה לא שייך כלל לאסור החלב, והא דבעי' קרא היינו משום דהו"א לאסור
החלב מדין יוצא מבשר האדם שאסור בעשה וכנ"ל מדברי המ"מ ז"ל,
וקמ"ל קרא דבאיסור עשה ליכא איסור יוצא, וא"כ גם מימי חלב בכלל השריותא,
דגם בזה ליכא איסור יוצא.
מיהו זה אינו, דע"כ לא קאמרי הרמב"ן והיראים ז"ל
דמימי חלב אינו בכלל ההיתר אלא בחלב בהמה דהילפותא להתיר היינו מדכתיב בקרא 'חלב'
ובזה ס"ל דמימי חלב אינו בכלל חלב, אבל בחלב אדם אין הילפותא להתיר מדכתיב
חלב, אלא מדכתיב הוא, ולא נזכר שם חלב, אלא היתר כללי הוא דהיוצא מן האדם מותר
ומה"ט ילפי' התם נמי לדם אדם שהוא מותר, וא"כ פשיטא דגם מימי חלב של אשה
בכלל ההיתר.
ו] י"ל
נפק"מ בחלב של חיה. דהנה דעת ר"מ בחולין ק"ב א' דאבר מן החי אינו
נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד, והשתא להצד דחלב אסור משום דהוי אבמה"ח או משום
יוצא מאבמה"ח א"כ לדעת ר"מ חלב של חיה מותר ונפק"מ למי חלב.
אבל לדעת הנוב"י ז"ל דההו"א לאסור חלב היינו משום יוצא מאיסור עשה
שאינו זבוח, א"כ בחיה דאיכא נמי איסור עשה דאינו זבוח גם החלב אסור
ונפק"מ למי חלב.
תמצית העולה מהדברים.
א] בגמ' ילפי' מקרא דחלב בהמה טהורה
מותר באכילה, דהו"א דכיון דבא מן החי יאסר משום אבמה"ח.
ב] מצינו ג' דרכים בביאור ההו"א,
א] הש"ך והשעה"מ ז"ל כתבו דהדברים כפשטן דהו"א דחלב הוי
אמה"ח, ומהריט"א ז"ל כתב דהו"א דהוא כבשר מן החי. ב] הפליתי
ז"ל כתב דהו"א דיאסר משום יוצא מאבמה"ח, ג] הנוב"י ז"ל
כתב דהו"א דיאסר דיוצא מאיסור אינו זבוח.
ג] נראה דאין זה רק פלוגתא בביאור
ההו"א, אלא נוגע להלכה, לדעת הרמב"ן והיראים ז"ל דמימי חלב אסור
דבזה ליכא קרא להתיר.
ד] ויש לחדש בע"ה ו' נפק"מ
מחודשות. א] האם איכא מלקות במימי
חלב, ב] האם איכא איסור לאכול מימי חלב
שלא כדרך אכילה, ג] נפק"מ האם בן נח
מוזהר על מימי חלב, וכן נפק"מ בחלב של בהמה טריפה האם אסור לב"נ, ד] האם איכא איסור לאכול חצי שיעור מימי
חלב, ה] נפק"מ במימי חלב של
אשה, ו] לר"מ דליכא איסור
אבמה"ח בחיה, האם איכא איסור במימי חלב של חיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה