הרב יצחק חי זאגא
מידות הראי"ה - אמונה
טז. אמונה בטהרתה על ידי כפירה בכל הבל ורשע.
שיטות חדשות ישנות יש לה לרשעה, לנסות לבלבל את עם ישראל. מילים כמו ’הכלה‘ או ’סובלנות‘, שבעיקרן מציינות מידות טובות, מנוצלות היום בארסיות רבה, להשתקת כל מחאה כנגד מעשי רשעה, ואף להחדרת והפצת דברי הבל ורשע לתוככי מוסדות החינוך התורניים, הישיבות התיכוניות והאולפנות. מי שמכניס למוסדות החינוך מרצים שנואמים בעד משכב זכור מתוך ’הכלה וסובלנות‘, הריהו פוגע בטהרת אמונתם של צעירי ישראל. בהבל ורשע חובה לכפור. אמונה בטהרתה דורשת במפגיע, כפירה בכל הבל ורשע. ה‘הכלה‘ - אסורה, שבמהותה האמיתית אינה אלא הדחה, ’סובלנות‘ - רמאית שאינה אלא דיכוי התנגדות ערכית למעשי רשע, פוגעים בטהרת האמונה. כדי לזכות לאמונה טהורה ואמיתית, מוכרחים לכפור בכל הבל ובכל רשע. בלי זה אמונתנו לא תהיה טהורה. תורת ישראל קנאית היא באמונתה, וסובלנית בהתנהלותה.
האמת האלוקית אינה נתונה לשום משא ומתן, לשום ’הכלה‘ או ’סובלנות‘. כל דבר המנוגד להלכה, הוא שקר מוחלט, ואנו נאמר זאת ונצהיר זאת - ללא שום משוא פנים. יחד עם זאת, כשפועלת התורה לתיקון עולם במלכות ד‘ על ידי ישראל, היא יודעת ומלמדת את עקרונות שלביות התיקון. העולם נפל ואנו צריכים לתקנו, ועל כן עלינו להיות עקרוניים ונאבקים, אך גם סבלניים, כלפי מהלכי התיקון המורכבים של עולמנו. תפקיד ה‘הכלה‘ ו‘הסובלנות‘ התורנית האמיתית, הוא בחינוך לניהול מאבק הסברתי בלתי אלים כנגד התופעה הרעה הזאת. בהנחלת סלידה ממעשי התועבה, במובחן מנשמתם הקדושה של אחינו המסכנים, אשר נפלו ברשתה של מחלת הנפש הזו. האמונה בד‘ אחד האמונה הטהורה היא אמונה בד‘ אחד, שאין עוד מלבדו. כל כפירה בתורה ובנצחיותה, היא כפירה באחדות הבורא, אחדות המקיפה את העבר ההווה והעתיד, השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר בם. מי שמנסה לעשות רפורמה בתורה בניגוד למצות הא-ל או לומר שמשכב זכור הוא דבר ראוי בניגוד למצות התורה, כופר הוא באחדות הבורא, באינסופיותו, בשליטתו הבלעדית והמוחלטת בכל פינות המציאות. להבל ורשע אין תרופה, מלבד הכפירה המוחלטת בהם, המביאה את האמונה הטהורה בד‘ אחד.
על הטענות המזויפות כאילו מדובר בנטייה טבעית, כותב מרן הרב זצ“ל: ההתעוררות של המדע החדש על דבר הנטייה הטבעית שיש לאיזה בני אדם מראשית יצירתם למשכב זכר, ובשביל כך חפצים הם לעקור את המחאה המוסרית בזה, אבל דבר אלהינו יקום לעולם. וכבר פירש בר קפרא על זה, ’תועבה‘ – ’תועה אתה בה‘, שהיא נטייה רעה, שצריך אדם וכללות האדם להילחם עליה... וכל הנותר בציון ונשאר בירושלם קדוש יאמר, וישנא תהפוכות, ודרך ישרים סלולה (אורות הקודש ג, פרישות, פרק לה).
בעבר- נחשב הדבר למחלה בספר המחלות של הרפואה. יום אחד ’הוחלט‘ להוציא את התופעה הזו מספר המחלות, ללא שום מחקר מדעי. אומר הרב זצ“ל, הטענות ה“מדעיות“ להצדקת מעשי הטומאה האלה, כלל אינן מדעיות. על זה בדיוק אמר בר קפרא, ’תועבה‘ מלשון ’תועה אתה בה‘, מתבלבל לחשוב שזו נטיה טבעית, ואין זה נכון כלל ועיקר. שפע החיים הקדושים האמונה הטהורה אינה רק ענין פילוסופי שכלי אלא השער והכח המושך את שפע החיים הקדושים לשפוע משמי שמים אל תוך נשמות ישראל. כן כותב הרב, זצ“ל: החיים הקדושים, השופעים בפנימי פנימיות ההבהקה של אור אלהי אמת והולכים בדרך ישרה על כנסת ישראל ופתוח נשמתה, אחוזים בלשד החיים של קדושת אמונתה הטהורה בטהר עליון...(אורות, ישראל ותחייתו פרק ד).
זרימת החיים הקדושים בישראל, תלויה היא באמונה הטהורה. האמונה הטהורה זקוקה היא לכפירה מוחלטת בכל הבל ובכל רשע, לשם שמירת טהרתה המחיה. מתוך האמונה הטהורה, אנו זוכים לזרימת שפע החיים הקדושים בתוכנו במדינתנו. דברי ההבל והרשע אינם אלא כסות חיצונית מזוייפת למאבק האמתי. הדגל המונף אל על לתמיכה במשכב זכור, אינו אלא דגל כפירה בד‘. זאת ותו לא. המאבק היום נגד ההבל והרשע, הוא מאבק על דמותה של מדינת ישראל. זה הסיפור האמיתי. האם מדינת ישראל היא מדינת האמונה בד‘ או חלילה לא? מאז ראשית ימי הציונות של הרצל, לא הוכרעה השאלה ’התרבותית המהותית‘. עתה הגענו אל שלב הבירור הגדול. אנו כולנו, לרבות כלל הצבור המסורתי בישראל, צריכים לומר באופן ברור וללא חשש - מדינת ישראל היא מדינת האמונה בד‘. כדבריו הנצחיים של מרן הרב זצ“ל: מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד‘ בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד‘ אחד ושמו אחד (אורות ישראל פרק ו, ז).
מידות הראי"ה - אמונה
טז. אמונה בטהרתה על ידי כפירה בכל הבל ורשע.
שיטות חדשות ישנות יש לה לרשעה, לנסות לבלבל את עם ישראל. מילים כמו ’הכלה‘ או ’סובלנות‘, שבעיקרן מציינות מידות טובות, מנוצלות היום בארסיות רבה, להשתקת כל מחאה כנגד מעשי רשעה, ואף להחדרת והפצת דברי הבל ורשע לתוככי מוסדות החינוך התורניים, הישיבות התיכוניות והאולפנות. מי שמכניס למוסדות החינוך מרצים שנואמים בעד משכב זכור מתוך ’הכלה וסובלנות‘, הריהו פוגע בטהרת אמונתם של צעירי ישראל. בהבל ורשע חובה לכפור. אמונה בטהרתה דורשת במפגיע, כפירה בכל הבל ורשע. ה‘הכלה‘ - אסורה, שבמהותה האמיתית אינה אלא הדחה, ’סובלנות‘ - רמאית שאינה אלא דיכוי התנגדות ערכית למעשי רשע, פוגעים בטהרת האמונה. כדי לזכות לאמונה טהורה ואמיתית, מוכרחים לכפור בכל הבל ובכל רשע. בלי זה אמונתנו לא תהיה טהורה. תורת ישראל קנאית היא באמונתה, וסובלנית בהתנהלותה.
האמת האלוקית אינה נתונה לשום משא ומתן, לשום ’הכלה‘ או ’סובלנות‘. כל דבר המנוגד להלכה, הוא שקר מוחלט, ואנו נאמר זאת ונצהיר זאת - ללא שום משוא פנים. יחד עם זאת, כשפועלת התורה לתיקון עולם במלכות ד‘ על ידי ישראל, היא יודעת ומלמדת את עקרונות שלביות התיקון. העולם נפל ואנו צריכים לתקנו, ועל כן עלינו להיות עקרוניים ונאבקים, אך גם סבלניים, כלפי מהלכי התיקון המורכבים של עולמנו. תפקיד ה‘הכלה‘ ו‘הסובלנות‘ התורנית האמיתית, הוא בחינוך לניהול מאבק הסברתי בלתי אלים כנגד התופעה הרעה הזאת. בהנחלת סלידה ממעשי התועבה, במובחן מנשמתם הקדושה של אחינו המסכנים, אשר נפלו ברשתה של מחלת הנפש הזו. האמונה בד‘ אחד האמונה הטהורה היא אמונה בד‘ אחד, שאין עוד מלבדו. כל כפירה בתורה ובנצחיותה, היא כפירה באחדות הבורא, אחדות המקיפה את העבר ההווה והעתיד, השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר בם. מי שמנסה לעשות רפורמה בתורה בניגוד למצות הא-ל או לומר שמשכב זכור הוא דבר ראוי בניגוד למצות התורה, כופר הוא באחדות הבורא, באינסופיותו, בשליטתו הבלעדית והמוחלטת בכל פינות המציאות. להבל ורשע אין תרופה, מלבד הכפירה המוחלטת בהם, המביאה את האמונה הטהורה בד‘ אחד.
על הטענות המזויפות כאילו מדובר בנטייה טבעית, כותב מרן הרב זצ“ל: ההתעוררות של המדע החדש על דבר הנטייה הטבעית שיש לאיזה בני אדם מראשית יצירתם למשכב זכר, ובשביל כך חפצים הם לעקור את המחאה המוסרית בזה, אבל דבר אלהינו יקום לעולם. וכבר פירש בר קפרא על זה, ’תועבה‘ – ’תועה אתה בה‘, שהיא נטייה רעה, שצריך אדם וכללות האדם להילחם עליה... וכל הנותר בציון ונשאר בירושלם קדוש יאמר, וישנא תהפוכות, ודרך ישרים סלולה (אורות הקודש ג, פרישות, פרק לה).
בעבר- נחשב הדבר למחלה בספר המחלות של הרפואה. יום אחד ’הוחלט‘ להוציא את התופעה הזו מספר המחלות, ללא שום מחקר מדעי. אומר הרב זצ“ל, הטענות ה“מדעיות“ להצדקת מעשי הטומאה האלה, כלל אינן מדעיות. על זה בדיוק אמר בר קפרא, ’תועבה‘ מלשון ’תועה אתה בה‘, מתבלבל לחשוב שזו נטיה טבעית, ואין זה נכון כלל ועיקר. שפע החיים הקדושים האמונה הטהורה אינה רק ענין פילוסופי שכלי אלא השער והכח המושך את שפע החיים הקדושים לשפוע משמי שמים אל תוך נשמות ישראל. כן כותב הרב, זצ“ל: החיים הקדושים, השופעים בפנימי פנימיות ההבהקה של אור אלהי אמת והולכים בדרך ישרה על כנסת ישראל ופתוח נשמתה, אחוזים בלשד החיים של קדושת אמונתה הטהורה בטהר עליון...(אורות, ישראל ותחייתו פרק ד).
זרימת החיים הקדושים בישראל, תלויה היא באמונה הטהורה. האמונה הטהורה זקוקה היא לכפירה מוחלטת בכל הבל ובכל רשע, לשם שמירת טהרתה המחיה. מתוך האמונה הטהורה, אנו זוכים לזרימת שפע החיים הקדושים בתוכנו במדינתנו. דברי ההבל והרשע אינם אלא כסות חיצונית מזוייפת למאבק האמתי. הדגל המונף אל על לתמיכה במשכב זכור, אינו אלא דגל כפירה בד‘. זאת ותו לא. המאבק היום נגד ההבל והרשע, הוא מאבק על דמותה של מדינת ישראל. זה הסיפור האמיתי. האם מדינת ישראל היא מדינת האמונה בד‘ או חלילה לא? מאז ראשית ימי הציונות של הרצל, לא הוכרעה השאלה ’התרבותית המהותית‘. עתה הגענו אל שלב הבירור הגדול. אנו כולנו, לרבות כלל הצבור המסורתי בישראל, צריכים לומר באופן ברור וללא חשש - מדינת ישראל היא מדינת האמונה בד‘. כדבריו הנצחיים של מרן הרב זצ“ל: מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד‘ בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד‘ אחד ושמו אחד (אורות ישראל פרק ו, ז).
