בין צדיק לרשע - הענווה השמחה והגבורה

בין צדיק לרשע

א

שנאת הרשעה כשהיא עמוקה וגדולה צריכה לבא בתחילת ברייתה יחד עם שנאת הרשעים, רק אח"כ היא מתמתקת ע"י כח הדעת ומתבררת, עד שהיא עומדת על  נקיונה האצילי, שאין כ"א שנאת הרשעה לבדה, והנושאים שלה שהם הרשעים

בעצמם מתמלאים עליהם רחמים, ויתמו חטאים ולא חוטאים. אבל אם מתחילת ברייתה תבא בצורתה האידיאלית לכוין מהותה רק על השנאה של הרשעה המופשטת, לעולם לא תצא אל הפועל בכחה אפילו בתור שנאת הרשעה, כי חסרון השנאה אל הרשעים יטשטש את השנאה של הרשעה עצמה, ואז כל אוצר הטוב מונח הוא בסכנה גדולה. וזה היה מקום המכשול של נפילים רבים, שנפלו מפני שהשתמשו בתחילת הוייתה של שנאת הרשעה במדה האצילית, והעדר שנאת הרשעים נתהפכה אח"כ לאהבתם, ומתוך אהבת הרשעים נפלו הם עצמם באהבת הרשעה עצמה. - ע"כ מוכרחת היא המחשבה הראשונה להיות בתכונת מדת הדין, ואח"כ מדת הרחמים באה וממתקת אותה בשיתופה.

ב

כשאוהבים את הרשעים מפני חולשתו של האדם, נמצא אוהב ג"כ את הרשעה, וע"כ הכרח הוא לשנא את הרשעים כדי לזכות לשנוא עי"ז ג"כ את הרשעה.

אמנם כ"ז הוא ברגש האופי של המידות, אבל בשורש הדעת האדם צריך להיות הולך בדרכי ד' שהוא טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו. וכל עומק פורענותם של רשעים איננו כ"א תוצאה מהאהבה העליונה. ושורש המתוק הזה של הדעת שכל המדות כולן גנוזות בו וכלולות בתוכו, ממתיק הוא את המדות גם בהתפרטותן הרגשית והמעשית, וגבורה עליונה כלולה בו המשמרת את בעליה מכל אהבת רשע, שומר נפשות חסידיו.

ג

כשהאורה הקדושה מתגברת בנשמתו של האדם, נעשה כל העולם כולו לפניו מלא

אור קודש, וכל המחשכים שבים להיות מלאי אורים, ואין חושך ואין צלמות, אין
רשעה ואין חטא ופשע, כי הכל מתמלא אור טוהר והכל מוכרע לזכות. ורוח של חן,
רוח של חסד, של מחילה סליחה וכפרה מתפשט על כל העולם וכל יצוריו כולם,
ואהבת עולם מתפשטת על כל היקום, על כל הבריות ועל כל החיים. והכל עולה
ומתורנן במלא פה של שירת עולמים.
ד
הצדקות האמיתית של צדיק יסוד עולם שנושא את קדושת העולם וקדושת החיים
תמיד בנשמתו, היא מעין שאינו פוסק, מתפרצת היא ועולה בשלהבת אש קודש מבעד חגוי הגויה, מראה היא כלבת אש נורא את הוד הנשמה. היא גדולה מכל הדרכה, מכל מערכת מחשבה, מכל חפץ פרטי, מכל בחירה מצומצמת, והיא צדקת ד', צדקתן של ישראל, שאינה פוסקת משטיפת שטפי פלגיה להחיות עולמי עד.
וההרגשה הזאת הצדקות העליונה מרגישה היא. ובכח חסדה הגדול היא מצדקת את
העולם כולו, ואפילו כשהבריות חייבות הרי היא מצדדתן לכף זכות. ומאירה היא על ידי בהירות מדעה את אור החסד ואת אור החיים בעולם, ומאירה היא אור גאולה וישועה, אור אהבה ושלום בעולם, והיא מתגדלת ומתרוממת מעל כל המעשים.

ה

כל מה שהנשמה יותר גבוהה היא ביסודה, היא מרגשת יותר את האחדות שיש בכל,

והפרידות והשינויים אינם גורמים לה לתן לכל דבר ערך מובדל ומופרד. וביחס
להמוסר, נשמות הללו מלאות הן אהבה וחסד עולם, וחפצם הוא מלא טוב. והם
מכירים ומרגישים את הצנורות ששפע אור החיים הולך על ידם מבריה לחברתה. וכל מה שהבריה היא יותר קרובה לחוגם הצינור הוא יותר מתרחב אצלם. ולפעמים מבהיק עליהם אור עליון המקיף באחדותו את היש כולו ממעל לכל הצינורות. וכח הדמיון הזה קודש קדשים הוא, וטובה וברכה הוא מביא בעולם.
וכשמהחשבה האחדותית מתגרת 1 היא, אור החסד והסליחה מופיע, ועונות ופשעים נמחקים. וכל מי שהוא מתקרב לחוגו של צדיק טוב כזה, הנקודות של הטוב הגנוזים במעמקי נשמתו מתנוצצים ובולטים, והרע הולך ונאפס לגמרי. והם הם הצדיקים יסודי עולם שהם דנים את כל העולם כולו לכף זכות, ומאירים את אור החסד על כל בריה, אוהבים לצדק את הבריות ושונאים לחייבם. והם הם תלמידיו האמיתיים של אברהם אבינו ההולכים בדרכיו.
ולפעמים יש שאור החסד הוא גדול כ"כ בקרבם עד שאי אפשר לו להשפיע במעשה, ומתוך שפעו הנם מרגישים חלישות בגופם, מפני שהחומר בטבעו מוכן הוא אל הדינים והגבורות, ומ"מ הם שואבים אור חיים ואומץ ממקור חסד עליון. ואע"פ שאין העולם
יכול לקבל את אורם כמו שהוא, כמו שאין העולם כדאי להשתמש באור של יום

הראשון, מ"מ מתולדותיו של אור זה מתבסם גם כעת. 

1) כפה"נ צ"ל: מתגברת.

ו 

הגופניות המגושמה דורשת את תביעותיה באיזה מדה, גם במקום שיש התעלות
עליונה לקודש וטוהר. וגם הרשעה בעצמה יש לה תפקיד בעולם, ולא נתנה להדחות.
זאת הסקירה הכללית אינה מניחה למחות נקודה אחת מאותיות היצירה כולם(כולה??), ואם נדחה איזה כח, יהיה גם הירוד, הרס וקטגוריא אנו עושים. באו השעירים לפיוס מדת הדין בקרבנות, והשעיר לעזאזל בתור חלק אדם רשע.
הצדק לא יסכים לעולם על הרשע, אבל ההשקפה העליונה פולשת את הכל
במשקלה, ומתוך הידיעה הכללית שיש לרשע ג"כ צורך בעולם מוכרח שורש מציאות
זה להיות נפקד בחשבון העבודה האלהית. אבל חלילה שיכנס בגבול המוסר, חלילה
שיוכר הרשע לצדק, וחלילה שיאמר לרשע צדיק אתה, אל ארץ גזירה משולח הוא
השעיר הנושא את העוונות, המדברה, מקום אשר לא יעבר בה איש ולא ישב אדם שם.
הישוב צריך להיות מתוקן באורח חיים של צדק ומשפט, והצדק והטהר הם יהיו
מכריעיו ומרוממי קרנו. 

הענוה השמחה והגבורה 

שלשה למודים כלליים נובעים מיסוד שלש מדות שרשיות מתגלים בעולם, כל אחד
בתקופה מיוחדת, ותיקון העולם תלוי בהתאחדותם התמימה. ואלו הם. הלמוד הראשון
הוא למוד הענוה, ויסודה העליון לאהבה אותה, ולעומתה הרחקת הגאוה. למוד זה
נתגלה בשרשן של קדושת ישראל, מנוחלת מאבותינו, והושרשה ביסודה של תורה
וביסוד מלכות ישראל. ואנכי עפר ואפר, ונחנו מה, ואנכי תולעת ולא איש.
מדה אלהית עליונה זו שהיא מקור לכל גדולה ולכל תפארת, לכל גבורה, ולכל
קדושה, מתעלמת היא ומסתתרת, ומפרק לפרק חזרה ונעורה. נתעוררה בפרקים
שונים והולידה טובה וברכה בכל עת הופעתה, בחיי היחיד ובחיי הציבור, כשהיא

לקוחה בכל אמיתתה, בכל הודה וזיוה, חינה וגבורתה, הדרה ותפארתה.

 

הלמוד השני הוא למוד השמחה בכל טהרה ובהירותה, ולעומתה הרחקת העצבון.
אור עולם זה נסתתר הרבה מאוד ביחוד ע"י חשכת הגלות, וחזר ונתעורר בלימודיו
היסודיים ע"י גילוי אליהו של האר"י ז"ל ותלמידיו, ונסתתם ע"י הרבה קטיגורים

ונבכי לב שבאו לזהם את המדה העליונה והקדושה הזאת, הנושאת בחובה את הסגולה העליונה של רוח הקודש. וחזרה ונעורה ע"י גדולי החסידות, ועדיין היא הולכת ומתעלמת מתוך המחשכים של הדיעות הרעות, הכפירות הבזויות, וכל ענני האופל של כל שקרני עולם, המביאים את החושך ואת העצבות בכל טומאתה, בכל מרירות ארסה המזוהם, לשקץ את הנשמות, הרוחות והנפשות, ולחבל גם את הגופות בקלקלתה.

 

הלמוד השלישי, הוא למוד הגבורה בכל יפעת הודה וסגולת תפארתה, ולעומתה

שנאת החלישות, והרחקת פעמיה מן החיים וכל סעיפיהם. 

אלה שלשת האבות של המוסר העליון, כשהם מתחברים חבור מתאים וממוזג יפה
מכל מדת הגודל, האורך, הרוחב, העומק והגובה שלהם, הרי הם מגלים את תפארת
האדם, תפארת ישראל ותפארת כל היקום, כל היצור מראשית עד אחרית, את תפארת
חי העולמים ברוך הוא לעדי עד, וכל הפאר והנוי של כל כשרון רוח הולך הוא
ומתעטר על ידם בעילוי אחר עילוי.
התקופה שאנו עומדים בה דורשת היא את גילוי הקדושה אשר לאהבת הגבורה
ושנאת החלישות, המתעטרת בכתרי הענוה והשמחה, הגדלת הכח והכחדת העיפות.
כח מלא מחויב להיות צבור בכל נשמה, בכל רוח, בכל נפש ובכל גויה. כח עודף אוצר
חיים גדול, שרק משפעת עושר שלמה יעשו כל הפעולות ויוצרו כל היצירות
החומריות והרוחניות. ואז ישוב האדם לרום גדלו להיות מעין דוגמא של מעלה, לא
בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו. וכאן שרוי רז הגאולה וחותם התשובה
השלמה, שמפתחותיה של גאולת עולמים היא בידה, לגלות פאר אור חי העולמים,
אשר במקום שאתה מוצא גדולתו אתה מוצא ענותנותו, שהשמחה במעונו ועז וחדוה
במקומו, אתה גבור לעולם ה', ברכו ה' מלאכיו גבורי כח, עושי דברו לשמוע בקול
דברו, ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו, ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות
ממשלתו, ברכי נפשי את ה' הללוי'.
ואדם לעמל פה נברא, לזכות למדת הענוה והשמחה כדי שתעלה בידו מדת הגבורה
העליונה, לדמות צורה ליוצרה. ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתך לנטע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה, כמה דאנא במילולא דילי בראנא שמיא וארעא, אוף הכי את במילולא דילך עלמין יהן מתבריאן. ולא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, כ"א בשעשועי עולם, בהשקט ושאנן. באור הגנוז של קדושת שבת קודש, שבת מתנה טובה שיש לי בבית גנזי שאני מבקש ליתנה לישראל אמר ה' לנאמן ביתו, לך והודיעם, שנאמר לדעת כי אני ה' מקדישכם. ולולא החטא שגרם לא היה שום ... בעולם, והיה הכח הכמוס עומד במילואו וטובו, והעבודה של הגן אשר בעדן ושמירתו בלא זיעת אפיים, כ"א בחדות לב ושעשועי עולמים היתה נמשכת, שמקומה בעולם היא עבודת הקודש אשר בבית קדשנו ותפארתנו שאינה בכלל מלאכה ועבודה כלל, כ"א עונג ומשוש כל הארץ, ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל. ושאיפתנו התדירית הקבועה בנשמתנו הישראלית היא להביא לנו ולעולם מנוחת עולמים, יום שכולו שבת, אז תתענג על ה', ויתן לך משאלות לבך, והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר.
גנזי ראי"ה
לקט מכתי"ק מרן
הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל