התיקון לאהבה עצמית

היות שהאדם נברא עם כלי שנקרא אהבה עצמית, ובמקום שאינו רואה שמפעולה זו יצא משהו לתועלת עצמו אין לו חומר דלק ליגיעה לעשות תנועה קלה. ובלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דבקות בה' שהיא ענין השתוות הצורה, והיות שזה מנגד הטבע שלנו, לכן אנו צריכים חברה שיהיו כולם כח גדול שנוכל לעבוד ביחד לבטל את הרצון לקבל שהוא נקרא רע, מטעם שהוא מונע להגיע להמטרה שבשבילה נברא האדם לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים שכולם בדעה אחת שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד שיכול להלחם עם עצמו מטעם שכל אחד כלול מכולם נמצא שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול שהוא רוצה להגיע להמטרה. ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני וזהו על ידי שכל אחד רואה מעלת חברו ולא חסרונו. 

אבל מי שחושב שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם. וכמו כן בעת ההתאספות, צריכים להיות רציניים בכדי לא לצאת מהכוונה שעל כוונה זו התאספו ומטעם הצנע לכת שזה ענין גדול מאד היתה רגילות להראות מבחוץ שהם לא רציניים אבל באמת בתוך לבם היתה אש בוערת. אבל אנשים קטנים עכ"פ בעת האספה צריכים להזהר לא להמשך אחרי דבורים ומעשים שלא מביאים את המטרה שלשמה התאספו שהיא שעי"ז צריכים להגיע לדבקות בה'.

וענין הדבקות [עיין בס' במתן תורה דף קל"ח ד"ה] - ובאמת רק בזמן שלא נמצאים עם החברים אז יותר טוב שלא להראות בחוץ את הכוונה שיש בלבם ולהיות בחצוניות כמו כולם שז"ס והצנע לכת עם ה' אלקיך, הגם שיש ע"ז פירושים יותר גבוהים אבל הפירוש הפשוט הוא ג"כ ענין גדול. לכן כדאי שהחברים שמתחברים תהיה להם השתוות אחד עם השני בכדי שיוכל אחד להתבטל לפני השני. וכן החברה הזו צריכה שמירה יתרה שלא יכנס בתוכה ענין של קלות ראש משום שקלות ראש הורסת את הכל אבל כנ"ל שזה צריך להיות ענין פנימי. [ברכת שלום סי' א']