האופי האלוקי של עם ישראל

הפילוסוף האתיאיסט זאן פול סארטר טען, שהאופי של עם ישראל נוצר בעקבות האנטישמיות. העובדה שעם ישראל היה מותקף כל הזמן אילצה אותו לגבש את זהותו כמות שהיא היום. כמובן שהוא טעה, שהרי ישנם עמים רבים שהוכו ולמרות זאת נעלמו מן העולם. כמו כן עם ישראל היה קיים כעם עוד לפני שהאנטישמיות היתה קיימת. לפני מותו הוא הודה ואמר שלמעשה עם ישראל אינו תוצר של נסיבות חברתיות שעיצבו אותו אלא יש לעם ישראל מהות פנימית מיוחדת והיא הדבקות באלוקים. הדבקות האלוקית היא זו שעיצבה את אופיו של עם ישראל וכך נכתב בעיתון ניוזוויק באפריל לפני מותו. השינוי הדרמטי ביותר במחשבתו של סרטר שגילה בראיונות לעיתונות הוא בהתייחסותו ליהודים כעם מיוחד.... בשיחות לפני מותו סרטר הכריז שהעם היהודי מוגדר וחי על פי מציאות עמוקה יותר מהאנטישמיות דהיינו הקשר שלו עם אלוקיו. אף על פי שסרטר עצמו נשאר אתיאיסט הוא פיתח כבוד עמוק למושג היהודי של המשיחיות. 'היהודי סובר שאחריתו של עולמנו והופעתו של עולם אחר פירושה הופעת הויה מוסרית' אמר סרטר. 'הרעיון הזה של מוסריות בתור שלב סופי של המהפכה הוא בדיוק ההיפך של מרקס והמרקסיסטים'. [מובא בהערות לאורות התחיה המבואר]

וכך כותב מרן זצ"ל "אבל מורשת פלטה יש לה לאנושיות בכנסת ישראל, שהסמפתיה האלהית נמצאת בחוגה הפנימי. הרגש מעיד והבינה מבררת, שאלהי עולם היחיד והמיוחד הוא הטוב הגמור, החיים, האור, הכל, המרומם על כל רוממות, וטוב מכל טוב, טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו, מחיה הכל ושומר הכל, מצמיח ישועה לכל, והסמפתיה הכוללת הזאת חודרת באומה זו לא רק בפרטיה, כ"א דוקא בכללותה. אם נזדמן ששכחה את נשמתה, את מקור חייה, נסתגלה לה הנבואה להזכירה והוכנו לה הגליות לפשט את עקמומיותיה עד שסוף כל סוף תנצח בקרבה הסמפתיה של הטוב המוחלט. הצמאון החי, המוחש, הזה הממלא באורו ומהותיות גבורת הויתו את החיים המעשיים, גם החברתיים והלאומיים, כשם שהוא ממלא בהם את הכחות המיטאפיזיים והחזיוניים, הולך הוא ומפלש את נתיבו, וקורא לאומה בבא עתה להתעודד, להתרומם, להתנער מעפר השפלות, לנתק כבלי הגלות ולדרוש פריחה חדשה על הארץ אשר בה החלה התרבות הנשמתית האלהית, בעד האומה ובעד העולם כולו, להתרקם".