בריש כתובות אי' בתוס' שיש הוא אמינא שאפשר לשאת אשה בעל כרחה ולשון המשנה מורה שאין לעשות כן. והאריכו למעניתם האחרונים לבין את ההו"א של תוס' דאיך נעלה על דעתנו שאפשר לעשות קנין בע"כ כאשר ידוע לנו שקנינים צריכים דעת. רווחת גישה אחת הנוקטת שאין נישואין קנין אלא "מצב" ולכן הו"א שאין צורך בדעת האשה. גישה אחרת אומרת שלאור העובדה שמוכח מכמה מקומות שקידושין הם מין התחייבות להנשא, הייתי מעלה על דעתי שברגע שהיתה הסכמה לקידושין כבר אין צורך בהסכמת אשה לנישואין.
אציין כמה מהספרים שעסקו בדברי תוס' הנ"ל, ויש בנושא הזה משנה חשיבות כי לא רק הבנת דברי התוס' במקום יש כאן אלא הגדרות יסודיות לנישואין -עי' דביר הקודש סי' א, שיעורי מרן הגר"א שפירא סי' א, ספר זכרון למרן בעל האבי עזרי עמ' תקמב, שיעורי עיון התלמוד סי' א, דבר משה עמ' כ, חבצלת השרון [ע"ס בראשית עמ' שמו] קובץ חכמי לב ח"ג עמ' 183, תפארת ישראל סי' א ועוד ועוד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה