מתי ראוי לכעוס

לכב' ידיד נפשי ושכני הנעלה הג"ר בנימין שליט"א,

 

בקשר לסתירה ברמב"ם שהערת שכתב במקום אחד [דעות ב ד] שאינו ראוי כלל לכעוס ובמקום אחר [א ד] שיכעס על דבר גדול שראוי לכעוס עליו - נאמרו כמה ישובים: תירץ הלחם משנה דהמדה הבינונית בכעס היא שלא לכעוס כל עיקר וזהו מש"כ הרמב"ם בפ"ב. בפ"א דיבר הרמב"ם לגבי צורך דבר גדול שראוי לכועס עליו כגון חילול השם ובכה"ג מותר
לכעוס וזהו חילוק הלשונות שבפ"א כתב לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו כתב שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו ולא כתב גדול ודו"ק.

 

עוד נאמר בזה: חילוק בין רגש [יכעוס] למעשה [לא יכעוס] (הגר"א גורביץ); ויש אומרים להיפך: ברגש לא יכעוס ואילו במעשה מותר לכעוס בשעת הצורך [נימוקי מהרי"א, מאמר הרב סמט במעליות ח"כ, ס' משא בני קהת]; עיקר הדין [מותר] עצם החפצא [מגונה בגלל תופעות לווי הרסניות כמבואר בהמשך ההלכה] (אור ישראל י"ג עמ' ר); מדאורייתא [מותר לכעוס] לעומת סייג דרבנן [סדר משנה מבן בעל מחצית השקל]. ועי' משנת חיים תענית סי' י'.   

והבוחר יבחר.....