לע"נ שני אודים מוצלים מאש התופת של השואה האיומה
הגאון והצדיק המופלג והמופלא רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם האדמו"ר מקלויזנברג זצוק"ל נ.ל.ב.ע. ט' תמוז תשנ"ד
הגאון האדיר רבי בן ציון הכהן קהאן זצ"ל בעל ה"אבני ציון" נ.ל.ב.ע. י"ד תמוז תשנ"ט
"ויצמד ישראל לבעל פעור" [כ"ה ג'] – רש"י "על שם שפוערין לפניו פי הטבעת ומוציאין ראי, זו היא עבודתו". צריך להבין פשר עבודה זרה משונה זו. אנשים לא עובדים עבודה זרה סתם. כל עבודה זרה קיפלה מאחוריה פילוסופיות והשקפות עולם פסולות שהניעו עובדיהם למעשים מגונים מעבר לעבודה עצמה. דעות פסולות מובילות למעשים פסולים. [ודוק שהרמב"ם קורא להלכות הדנות במידות ובמעשים נעלים "הלכות דעות".]
מבואר בדברי הרש"ר הירש ז"ל שהיו כמה ״בעלים״, כוחות אליליים. היה ״בעל צפן״, אֵל חצות־הלילה של המדבר )שמות יד, ב). לעומתו היה ״בעל מעון״ )להלן לב, לח( אֵל מקומות המגורים; ו״בַּעַל בְּרִית״ )שופטים ח, לג ,( אֵל איחוד בני האדם. היה גם ״בַּעַל זְבוּב״ )מלכים ב׳ א, ב ( כנראה אֵל הריקבון (השווה ״זְבוּבי מָוֶת״ (קהלת י, א ( שאליו היו פונים בעתות חולי ושואלים בו על אודות חיים ומוות. והיה גם ״בעל פעור״, אֵל חוסר הבושה, שאותו עבדו על ידי נתינת חשיבות מחוצפת לבחינות הבהמיות ביותר של החיים האנושיים. לפיכך אומר הנביא הושע: ״בָּאוּ בַעַל־פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבּשֶׁת״ )הושע ט, י) הם באו לבעל פעור והקדישו את עצמם לבושה וחרפה.
עבודת פעור היא דוגמה חיה לסוג של דרוויניזם המתפאר בירידת האדם לדרגת הבהמה, שבה הוא פושט מעליו את האצילות האלוקית שניתנה לו, ובא לראות את עצמו רק כמין גבוה יותר של בעל חיים.
ומי נתן עצה זו להכשיל את עם ישראל בפעור ולהורידם למדרגה פחותה ובהמית? לא היה זה אלא בלעם הרשע [סנהדרין ק"ז], אותו בלעם שהגיע בעצמו לשפל העמוק ביותר של אישות עם בהמתו [סנהדרין ק"ה:]:
בעידנא דחזו ליה, [כשראוהו שרי מואב] דהוה רכיב אחמריה, [שהנו רוכב על אתונו], אמרו ליה: מאי טעמא לא רכבתא אסוסיא? [למה לא מיהרת לבוא על גבי סוס?]. ואמר להו [בשקר]: ברטיבא [באחו מקום המרעה], שדאי ליה, [השארתי את סוסי, וסוסי לא היה מוכן לרכיבה]. מיד - "ותאמר האתון אל בלעם: הלוא אנכי אתונך, אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה. ההסכן הסכנתי לעשות לך כה!? " [ואם כן, למה אתה משקר?]. אמר לה: את שימשת אותי רק לטעינא בעלמא, [לישא משאות, ולא לרכיבה]. אמרה ליה: [שקר!] "אשר רכבת עלי! " אמר לה: [את שימשת לי לרכיבה רק] באקראי בעלמא, [במקרה ואין לי סוס מזומן]. אמרה ליה: [שקר הדבר! הלא רכבת עלי תמיד] "מעודך עד היום הזה". ולא עוד, אלא שאני עושה לך רכיבות ביום ואישות בלילה, [שאתה בועל אותי]. כתיב הכא "ההסכן הסכנתי", וכתיב התם [מלכים א א]: "ותהי לו סוכנת". [שים לב – בלעם מנהל ויכוח ענייני עם אתון והאתון שמה אותו בכיסה הקטן...]. עבודה זרה של השפלת צלם אלקים שבו מתייחד בני האדם מכל יצורי תבל עד ליצירת שוויון מוסרי, התנהגותי, וחברתי עם בעלי חיים.
ומכבר ראיתי קדוש אחד מדבר, שפעור, כולל הוא כל יסוד עבודה זרה, וכל העבודה זרה שבעולם היא רק ענף של פעור אלא שזוהמתה מכוסה קצת, וביטול טומאת עבודה זרה בא על ידי זה שמתגלה שכל עבודה זרה וסעיפיה היא פעור ממש. ויצר של פעור נפסק לגמרי בדור המדבר אחרי ביעור הנצמדים לבעל פעור. וגמר ביעורו יהיה לעתיד לבא בכחו של משה, שהוא נקבר מול בית פעור. וראשית טומאת כל בחינת המקום שבעולם היא בית פעור ולעומתו ראשית קדושת המקום הוא קברו של משה שעומד למעלה מכל המקום הטבעי ונברא בערב שבת בין השמשות, "ולא ידע איש את קבורתו" - שהוא למעלה מהידיעה. ובדברי קדשו של המהר"ל [חי' אגדות סוטה י"ד.]: "מפני מה נקבר משה מול בית פעור? ... כי אין ע"ז בעולם שכל כך גנאי לאדם כמו פעור, שהיו מתריזים לפניה, ולא היו ע"ז שהיו ישראל להוטים אחריה כמו פעור, וכדכתיב (במדבר כ"ה) הנצמדים לבעל פעור וכדאיתא במסכת סנהדרין (ס"ד א'), ואף כי הע"ז רחוקה בתכלית מן ישראל, אדרבא היא הנותנת, מפני כי ישראל מצד עצמם בקדושה ובטהרה בתכלית, והיצר הרע הוא שולט בישראל יותר מכל האומת כדאיתא במסכת סוכה (נ"ב א'), ולעולם היצר מגרה את האדם לדבר שהוא הפך לו, שהרי אתה רואה שהיה היצר מסית את ישראל לע"ז ביותר מכל האומות ... ומפני כי משה רבינו ע"ה היה איש אלקים, ובפרט במיתתו היה יותר מתעלה בקדושה עליונה, היה מסלק מישראל עון פעור שהוא הטומאה והתעוב, כי המיתה של הצדיק והקבורה היא מכפרת על הדור ... ולפיכך מרע"ה כאשר נסתלק והיה שב אל מדריגת הפשיטות יותר זהו כפרת והסרת חטא פעור. וראוי היה שנקבר משה מול פעור, כי כנגד הקדושה הוא הטומאה והתעוב, שאם ימצא קדושה עליונה כך ימצא כנגד זה התעוב, ולפיכך נקבר מרע"ה מול פעור ודבר זה שהיה משה נגד פעור והפך שלו מסלק חטא פעור מישראל".
והנה, ביטול עבודה זרה תלוי בהתגלותה של הזוהמא שלה שלא תכוסה עוד. "ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה - ועלה באשו ותעל צחנתו".
וביטול עבודה זרה בימי אליהו היה בפעולת אליהו שהקדים "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ד' האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו". מכאן ישאל השואל ויתמה התמיה – איך אליהו הנביא מעלה בפני העם אפשרות ללכת אחרי הבעל? "ואם הבעל לכו אחריו" [דוק – הוא לא אמר "ואם הבעל האלהים" כמו שאמר "אם ה' האלהים" אלא "ואם הבעל" לבד. אולי התקשה לבטא את האפשרות הכל-כך מופרך של אלהות הבעל]. מחריד! איזה מקום יש ל"הוה אמינא" כזו ללכת אחרי הבעל? אלא, אליהו בא לחנך את העם, שבאמת, יסוד הבעל הוא בעל פעור אלא מפני שכבר נזדקק ונטהר העולם עד שבטל יצרא דפעור, והיו בושים להימשך אחריו, על כן לקחו להם את הבעל בהסתרת הכיעור הפעורי שבו אבל באמת העבודה זרה הגמורה היא פעור ואם הבעל הוא אלהים לדעתם, הרי הם צריכים ללכת אחריו למקום יסודו - כלומר לפעור ומתוך השיקוץ שנמצא בפעור. כיון שהבינו שבאמת כל עבודה זרה באיזה צורה שתהיה היא פעור ממש, ואין להנצל מזוהמת הפעור אלא על ידי הדבקות בד' אמת בלא נדנוד עבודה זרה כלל, על כן ענו כל העם יחדו ד' הוא האלהים ד' הוא האלהים. [בעל בגימט׳ צואה ובגימטריא ההבל ויהבלו – טור] .
לא יהיה בך אל זר – איזהו אל זר שיש בגופו של אדם? הוי אומר זה יצר הרע. חייבים להפנים שכל מערומי ופיתויי היצר אינם מובילים אלא לפעור, למקום המסריח והמגעיל ביותר שקיים. וד"ל.
"וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם". בשם הרב מבריסק: בהתחלה רואים את העבודה זרה למה שהיא באמת "שקצים וגללים", דהיינו צואה מסריחה. עובר קצת זמן ו...לא נורא. "עץ ואבן". כבר שודרג, ברוך השם! ואחר כך ההידרדרות המוסרית וההשקפתית מתפתחת ומגיעים למצב שרואים אותה כ"כסף וזהב". היא הופכת להיות דבר אטרקטיבי ומושך. אותם שקצים וגללים כבר מזהירים כזוהר הרקיע ונוצצים כמו כסף [מלשון כיסופים] וזהב. נורא!
ויש להוסיף מש"כ בספרים הקדושים שיסוד עבודתה של פעור היה להפר יראה ולהפיג רגשי כבוד מה'ענין האלקי' ולזאת מצאו לעבוד ע"ז בבזיון כדי שעי"ז יוקל הכבוד האלקי בעולם ויהיה כל היחס לאלקות אך ורק מצד התרגלות ריעות ואהבה כבן המטנף את אביו ששניהם שמחים בזה. ומכיון שעיקר פעור היה להסיר את היראה, היה צורך שמשה רבנו יקבר מול בית פעור שכן עיקר מגמתו של משה היא היראה 'ועתה ישראל מה ד' אלקיך דורש מעמך כי אם ליראה' – 'אטו יראה מילתא זוטרתא היא? אין, לגבי משה מילתא זוטרתא. כי משה ידע שבלי יראה, אין כלום. ומכיון שיש הכרח להשיגה. לכן היא מלתא זוטרתא ועל כן אין מכניעים את הפעור אלא ע"י משה רבינו. ועי' בשיחות מוסר [לגרח"ש זצ"ל עמ' קכ"ו] שענינו של בעל פעור היה בפריצת כל הגדרים [ולא בעצם עבודתו], ואין מתאים יותר ממשה רבינו לגדור את הרצון לפרוץ כל מחסום וגדר ואכמ"ל.
עיקר התרופה – ענוה. "ומותר האדם מן הבהמה – אין". כשעושה עצמו לאין. בלעם בעל נפש הרחבה ורוח הגבוהה היה ההיפך הגמור מעניו ולכן ירד למדרגת בהמה. לעומתו – משה העניו מכל אדם. וגם לנו יש חלק בענוה זו – אם רק נשאף לכך ונעבוד על עצמינו. וכדברי בעל המאור עינים [פ' תרומה]:
דאיתא בזוה"ק אתפשטות' דמשה בכל דרא ודרא עד שיתין רבוא דרי, וזהו ענין בחינת הדעת שיש לכל או"א מישראל להשיג בתורה והכל על ידי הדעת בחינת משה שהוא היה הדעת של כל ישראל ויש לכל או"א ניצוץ דבר מה חלק מהדעת של משה רבינו עליו השלום בכדי שידע ויבין וישיג כל או"א בתורה כל חד וחד כפום שיעורא דיליה כפי' בחינת משה שיש אצלו כך הוא מבין ומשיג בתורתו. ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות פ"ד) מאוד מאוד הוי שפל רוח בפני כל אדם והאיך יצוו ע"ז חכמינו זכרונם לברכה לכל אדם שעל כל אדם אמרו משנה זו לקיימה והאיך יוכל כל אדם לקיים זה הדבר הלא זה הוא אשר נשתבח משה רבינו עליו השלום במדה זו בתורה כמו שאמר הכתוב (במדבר יב, ג) והאיש משה עניו מאוד מכל האדם גו', ואיך יזכה ילוד אשה אחר זולתו לבא למדרגה זו? אך הענין הוא כמ"ש שיש לכל או"א מישראל בחינת משה והוא הדעת שלו וע"כ ציוו חכמינו זכרונם לברכה מאוד מאוד הוי שפל רוח, כי מאחר שיש לך בחינת משה שהרי יש לך דעת ואפילו אם הוא מעט מן המעט אף על פי כן הלא זה הוא בחינת משה שיש לך, א"כ איפוא זאת עשו גם אתה כמו משה רבינו עליו השלום להיות שפל רוח בחינת משה ... והנה נאמר במשה רבינו ע"ה ולא ידע איש את קבורתו (דברים לד, ו) והוא ע"פ האמור שאתפשטותא דמשה בכל דרא ולזה ענין בחינת משה הוא גנוז באדם הישראלי ולא ידע איש את קבורתו פירוש שלא ידעו היכן משה קבור וגנוז. כי באמת הוא נגנז ונקבר בדעת של כל או"א מישראל כאמור וזהו ויקבור אותו בגיא פירוש שנגנז בחינת משה שהוא הדעת אצל מי שהוא שפל בעיניו כגיא ואינו מתגאה שהמתגאה הוא כאלו עובד ע"ז ואין בו דעת בחינת משה וזהו מול בית פעור רצה לומר שהדעת גנוז אצל מי שהוא שפל בעיניו והוא מנגד והיפוך בית פעור שהוא ע"ז שכל המתגאה כאלו עובד ע"ז אכן העניו והשפל הוא מנגד לדבר זה והפכו ממש שם הדעת האמיתי גנוז וטמון".
הרי בתוך כל אחד ואחד גנוז אותה דעת ואותו כח המנוגדים בתכלית לבעל פעור. כל מה שמוטל עלינו לעשות הוא לחשוף את אותם מעמקים מקרב נשמותינו. כמה לימודים אלו נחוצים לנו בדור שכ"כ הרבה אנשים מתנהגים כבהמות, ועוד מתפארים בכך, ויוצרים השקפות עולם הבנויות על בסיס שוויון בין אדם לבהמה. ה' יצילנו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה