חזיתי פרפרת טעימה בקובץ אור המזרח [תשרי תשנ"ד], וכה כתב שם הרב הגאון ר' ישראל שיפאנסקי זצ"ל "דכירנא כד הוינא טליא ואונה לידי אחד מספרי הגאון ר' יצחק אלחנן מקובנא וראיתי שם אריכות בענין מחלוקת רמב"ם והרשב"א בדין ספיקא דאורייתא לחומרא שלדעת הרמב"ם הוא מדרבנן שמה"ת ספק מותר והרשב"א חולק וסובר שספק בשל תורה מדאורייתא לחומרא [ראה שב שמעתתא ש"א פרקים א ג]. וכהערה קצרה דרך אגב כותר הגרי"א אסמכתא לדעת הרשב"א משתי מלים הנ"ל "ובחרת בחיים" בסו"פ נצבים החיים והמות נתתי לפניך וגו' ובחרת בחיים ולא ביאר דבריו. ולפי תרגום יב"ע אמר הכתוב נתתי לך דרך החיים ע"פ התורה והיפוכו "ותתירעון בארחא דחיי היא אורייתא".
ונראית כוונת הגרי"א שמהותו של ספק הוא שיש לפניך שני צדדים כדבר אפשר שהוא אסור ואפשר שהוא מותר והשאלה היא איך לצדד ולנהוג לאיסור או להיתר שלדעת הרמב"ם מה"ת אתה רשאי לצדד להיתר, ולדעת הרשב"א אתה חייב מה"ת לנקוט צד האיסור, והנה פשוט שצד האיסור הוא תורה וצד ההיתר אינו תורה שלולא התורה היה הכל מותר ואמר הכתוב כשיש לפניך שתי אפשרויות איסור שהוא תורה והיתר שאינו תורה "ובחרת בחיים" כלומר תצדד לצד האיסור שהוא התורה. ומכאן הרמז לסברת הרשב"א שמד"א מה"ת לחומרא עכ"ד וש"י.
קושטא קאי, אין מקור מאמר זה אצל אצל הג"ר יצחק אלחנן אלא בספר החרדים בשם רבינו יונה [מצוות התליות בלב אות כ'] שמפסוק ובחרת בחיים לומדים שצריך לפרוש עצמו מספק איסור בין בספק איסור עשה בין בספק איסור ל"ת. ובספר ויחי יוסף [פ' ויחי עמ' קכ"ט] הסביר דבריו עפ"י מש"כ החוו"ד ביו"ד (סי' ק"י) להסביר שיטת הרמב"ם דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא דמקורו מסוטה (כ"ט ע"א) דאיתא שם ר' גידל רמי כתיב (ויקרא ז') והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל טמא ודאי הוא דלא יאכל הא ספק יאכל. וכתיב והבשר כל טהור יאכל בשר טהור ודאי הוא דיאכל הא ספק לא יאכל וכו' אלמא דהתורה לא מיירי אלא מודאי דכשאמרה תורה טמא הכוונה רק על ודאי טמא. ועד"ז ס"ל להחרדים דמה דכתיב ובחרת בחיים היינו המצות עשה ול"ת צריך להיות ודאי חיים ולא ספק חיים ושמעינן מזה לפרוש עצמו מספק איסור כן י"ל בביאור החרדים עכ"ד.
ונראה לי לבאר בפן נוסף ע"פ מה שהארכנו במקום אחר בדברי הגרש"ש שלדעת הרמב"ם במקרה שהקיל במצב הספק, אם כלפי שמיא גליא שעבר על איסור, נחשב לאיסור. וא"כ הפסוק אומר – ובחרת בחיים, אל תסתכן במוות בהליכה לקולא במצב של ספק. וכמובן שלפי הבנת האחרונים [החת"ס ועוד] בדעת הרמב"ם שבמצב של ספק המקיל לא מסתכן באיסור כי יש כאן היתר גמור, גם המיקל במצב של ספק בוחר בחיים.
וחזי הוית שהגאון המשגיח ר' ירוחם לבוביץ הסב את כוונת החרדים לדרך אחרת שכוונת בעל החרדים אינו בענין ספק בעצם האיסור כי על ספק כזה כבר ישנם כמה פרטים בהלכות ספיקא דאיסורא, ואשר בעל החרדים לא מזכיר מזה כלום אלא מיירי כאן בספיקא דאיסורא מצד העדר ידיעת האדם בההלכה או שאינו בקי בדבר זה ואז אם האדם יבא להקל על עצמו ולפסוק בהשערתו כי אמנם יעמוד בנסיון כי לא יכשל בהרהורים רעים ע"ז הוא דכותב בעל החרדים שידע האדם שהוא נמצא במ"ע דאורייתא של ובחרת בחיים ויפרוש ודאי מן הספקות "שהרי אפילו בדרכי העולם חוקר לנפשו הדרך היותר משומר ובטוח מכל נזק" ויפרוש ודאי מן הספקות ושב ואל תעשה עדיף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה