עסק גדול נעשה אצל
הרבה חתני בר מצוה מהכובע. יש שורש עמוק לענין. יש הבדל בין כיפה לבין כובע. כיפה מכסה את
הראש כדי של יהיה גלוי ואילו כובע מוסיף כבוד לאדם. בגמרא [ברכות ס:] נאמר
"כי פריס סודרא על רישיה מברך עוטר ישראל בתפארה". יש ענין של פאר.
אחרי חטא אדם הראשון
כתוב שה' עשה לו כתנות עור – מתרגם אונקלוס "לבושין דיקר" – לבושי כבוד.
אין זה מספיק להסיר ביזיון אלא צריך להוסיף פאר וכבוד.
"מקימי מעפר דל
מאשפות ירים אביון". לכאורה מספיק לנו שנחלצנו מהאשפתות. אומר לנו דוד המלך
שאין מידת הקב"ה כך אלא "להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו" –
מוסיפים כבוד. אותו מושפל השתדרג עכשיו לשבת עם האנשים הנכבדים ביותר.
"אחלצהו ואכבדהו
בישועתי" – לא די בחילוץ אלא צריך גם להחזיר את הכבוד. ואכבדהו. [עפ"י ס'
משכיל לשלמה]
מבין כל המצות שבחור
בר מצוה מתחייב בהגיעו לגיל המצוות, דגש מיוחד מושם על מצות תפילין. מה פשר הדבר?
ליהודים היתה אורה
ושמחה וששון ויקר – אומרים חז"ל שיקר אלו תפילין. המהר"ל מסביר שיקר
פירושו כבוד. בר מצוה נכנס למצב של מכובדות ולובש תפילין של יקר וכבוד. "פארך
חבוש עליך" הכוונה לתפילין. פאר וכבוד. הרא"ש היה מברך עוטר ישראל
בתפארה אחר הנחת תפילין.
בכלל, נהוג אצלנו
שבחור בר מצוה מתחיל להתלבש כמו מבוגר. יש הבדל חד בין מלבוש של ילד טרום בר מצוה
לילד פוסט בר מצוה. אצל כהן גדול כתוב שהבגדים הם "לכבוד ולתפארת".
חתן הבר מצוה אמור
להפנים רגשי חשיבות עצמית ומכובדות כדי שעבודתו החדשה בתור בר חיובא תתבצע באופן
המושלם ביותר. השטויות הילדותיות הם מעתה מאחוריו והוא פותח דף חדש ונקי בחייו.
יה"ר ששמחה'לה שלי תמיד ירגיש את עצמו מכובד וכבן יקיר אצל הקב"ה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה