בהר
כתב
באבן עזרא "ושבתה הארץ שבת לה'" - מצוה על ישראלי שלא יעזוב גר לזרוע שנת
השבת כאשר לא נעזבנו לעשות מלאכה בשבת כי הוא ברשותינו ע"כ.
לפו"ר
כוונת דבריו שאסור ליתן לגר תושב לעשות עבורינו מלאכה בשביעית בעבודת קרקע כמו גבי
שבת שנאסר דבר זה, ודבריו צ"ב.
והנה,
ידוע הנידון אם מותר לנכרי לעבוד עבודת קרקע עבור ישראל בשמיטה. ומקור הענין הוא מגמ'
דע"ז [ט"ו ע"ב] אמר רבה מי דמי התם אין אדם מצווה על שביתת בהמתו שביעית
הכא אדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת. א"ל אביי וכל היכא דאדם מצווה אסור, והרי
שדה דאדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית ותנן בש"א לא ימכור אדם שדה ניר בשביעית
וב"ה מתירין מפני שיכול להובירה וכו' כל הסוגיא ויעוי"ש ברש"י ובתוס'.
ובמנ"ח
מצ' קי"ב [ועי' גם מצ' שט"ו] הסיק דמדברי הגמ' מוכח דאיכא דין שביתת
שדהו בשביעית לכך אם עכו"ם עובד בשדה ישראל בשביעית הרי עובר הישראל משום שביתת
שדהו עי"ש.
ובחזו"א
שביעית [סי' י"ז ס"ק כ"ה] כתב לדחות שאין ראיה להדין הנ"ל דאפשר
דכוונת הגמ' דרק בשהישראל עובד בשדהו הרי הוא עובר משום שביתת שדהו והיינו מפני דהאיסור
נעשה בהשדה אבל אין ראיה דכשאחר עובד בשדהו דבעל השדה עובר, ועוד דאף אי נימא דבאמת
דאחר שעובד בשדהו עובר בעל השדה מ"מ נכרי העובד בשדהו י"ל דאינו עובר ואין
בזה איסור כלל דהו"ל כמו שנזרעה השדה בערב שביעית והצמיחה בשביעית דליכא איסורא
בכה"ג וה"ה בנכרי ועי"ש עוד בדבריו.
החילוק בין שביתת בהמתו בשבת לשדהו בשביעית
ובס'
רביד הזהב [פ' בהר] ביאר בשני אופנים למה חלוק שביתת בהמתו דשבת משביתת שדהו
דשביעית, דבשבת שנאמר בה דין שביתת הבהמה היינו דאסור הוא שתעשה הבהמה מלאכה משא"כ
בשביעית דאי אפש"ל דאיסור הוא דאיכא שייעשה מלאכה בשדה בשביעית מדחזינן דבנזרעה
מעצמה ליכא איסורא ומאידך בשביתת בהמה בשבת אף בשעושה הבהמה מלאכה מעצמה אכתי יש למונעה.
ועוד
י"ל דחלוק דין שביתת בהמתו בשבת משביתת שדהו בשביעית דגבי שבת קיי"ל דליכא
איסורא למכור בהמתו לעכו"ם ואף אם יודע שיעשה בה העכו"ם מלאכה בשבת, דהא
בהמה זו של העכו"ם היא משא"כ בשביעית איכא איסורא
למכור שדהו לנכרי אם יעשה בה מלאכה בשביעית. ומוכרח מהנ"ל דחלוק דין שביתת שדהו
משביתת בהמתו בשבת דשביתת שדהו היינו אף בשאין השדה שלו משא"כ בשביתת בהמתו דמצווה
רק אם הבהמה שלו.
ולפ"ז
צ"ע וביאור בדברי האבן עזרא מש"כ לדמות שביתת שדהו דשביעית לשביתה דשבת דכבר
נתבאר דדינים חלוקים המה ודין השביתה דשביעית איסור חדש הוא אשר אין לו יסוד בדין שביתה
דשבת וצ"ע ובענין זה ע"ע חזו"א הנ"ל ובאבי עזרי ומעדני ארץ שביעית
סי' י"ג.
וע"ע ס' טוב ראי
[ע"ז ט"ו:] חידושים וביאורים בש"ס [ח"א עמ' י"ג-י"ד],
שו"ת חבל נחלתו [ח"ז סי' מ"ב], ועוד ועוד ועוד ואכמ"ל בזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה