- הרב אהרן
ליכטנשטיין זצ"ל
בזמן האחרון, נשמעות בציבור הדתי טענות
בקשר לרוחניותה ולמוסריותה של מדינת ישראל. נשמעות טענות כאילו נוצרה מדינה
חסרת-מוסר שהכוח נר לרגליה, ללא כל רוחניות. הוקמה מדינה ללא חזון, מדינה שבסך-הכל
אמורה לשמש לצרכים רגילים של כל מדינה. מדינה, שהיינו מצפים ממנה שתהיה מדינת חזון
הפכה למדינת פליטים, למקלט מדיני.
התורה מספרת על שתי עליות של אברהם ארצה
כנען. האחת בסוף פרשת נח, מרצונו החופשי:
"ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה
כנען ויבאו עד חרן ויישבו שם". (בראשית י"א, לא)
והשניה בתחילת פרשת לך-לך, בציווי ה':
"לך לך מארצך וממולרתך ומבית אביך
אל הארץ אשר אראך". (שם י"ב, א)
הרמב"ן בסוף פרשת נח (י"א, כח)
מסביר:
"ותרח אביו ואברהם היה בליבם מן
היום ההוא שניצל (מאור-כשדים), שילכו אל ארץ כנען להתרחק מארץ כשרים מפחד המלך, כי
חרן קרוב להם, ועם אחד ושפה אחת לכולם, כי לשון ארמית לשניהם, ורצו ללכת אל עם אשר
לא ישמע לשונו המלך ההוא ועמו. וזהו טעם 'ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען
ויבואו ער חרן', אשר שם משפחותיהם ואבותיהם מעולם, וישבו ביניהם, ונתעכבו שם ימים
רבים. ושם נצטווה אברהם לעשות מה שעלה בדעתו, ללכת ארצה כנען, ועזב את אביו, ומת
שם בחרן ארצו, שהוא הלך עם אשתו ולוט בן אחיו ארצה כנען. וזהו שאמר הכתוב: 'ואקח
את אביכם, את אברהם, מעבר הנהר, ואולך אותו בכל ארץ כנען', כי בעבר הנהר נצטווה
בזה, ומשם לקחו והוליכו בכל ארץ כנען".
עלייתו של אברהם מתחילה כפי שמתחילה
התנועה הציונית של הרצל. ישנן רדיפות בגלל זהות יהודית ובגלל דבקות בה', מתוך
אמונה וערכים, ואברהם מרגיש צורך לברוח. נקודת המוצא שלו אינה המשיכה לארץ, החזון,
אלא הבריחה מאור-כשדים. אברהם עולה מארצות המצוקה, מעמק הבכא. אבל בהיותו בחרן,
בחניית ביניים, אברהם מצטווה "לעשות מה שעלה בדעתו ללכת
ארצה כנען". בתוכניתו הפרגמטית מופחת רוח א-להים. כאן נקודת ההצטלבות
בין תכניותיו של אברהם לתכנית ההשגחה לשתול אותו בא"י. נקודת-המוצא שלו היא
לברוח, לשרוד ולהתקיים, והתכנית הזו הופכת להיות תשתית להשלמת רצון ה'. התכנית
נטולת-החזון של אברהם קורמת עור וגירים, ומתווסף לה מימד של הגשמת רצון ה' , מימד
של מיצוי מבחינה אישית ומבחינה לאומית.
הגרי"ר סולובייצ'יק מבחין בין
ברית-הגורל לברית-הייעוד בין ישראל לה'. תכניתו הראשונית של אברהם ויציאתו
מאור-כשדים הן במסגרת הזיקה לגורל. הציווי "לך לך" הופך את מסגרת הגורל
למסגרת הייעוד, הופך מקום שאמור להיות מקום מקלט לנחלת ה' .
לציונות הקלאסית היתה אותה שאיפה כמו
לאברהם בראשית דרכו - להימלט מאור-כשדים לספק מפלט מדיני ליהודים, להגיע למקום שבו
יהיה אפשר להתקיים, להתחזק ולהתחשל כלאום. מטרה זו - אבסורד הוא להגיד שאינה
לגיטימית.
אך עם כל זה, שהמטרה הראשית של הציונות
היתה מפלט מדיני, יש לזכור כי השאיפה שלה דווקא לא"י ינקה משאיפת כל הדורות
לארץ. הרמב"ן בתחילת פרשת לך-לך אומר:
"וייתכן לומר כי אברהם מבראשונה ידע
כי ארץ כנען היא נחלת ה', ובה ייתן ה' חלקו, והאמין כי 'אל הארץ אשר אראך' ירמוז
לו על ארץ כנען...".
אברהם מרגיש אינטואיטיבית כי ארץ כנען
היא נחלת ה', ולכן העדיף אותה ואליה שם את מגמתו בברחו מאור-כשדים. אמנם לא הרי
אמונת אברהם אבינו כהרי אמונתם (או חוסר אמונתם) של אותם ציונים ראשונים, משכילים
וחולמים, אך לאחר הציווי לאברהם אין עוד יהודי המסוגל לחשוב על הארץ שלא כארץ
מיוחדת, ארץ נחלת ה'. אף בתוך הציונות החילונית התחושה הזו מפעמת ומחלחלת.
וכך אנו, מאמינים בני מאמינים, צריכים
להבין שלמרות שיתכן שהרצל ודומיו-ממשיכיו ראו את א"י רק כראייתו הראשונית של
אברהם, עדיין אין ספק שבלבם פיעמה תחושה מסויימת של מילוי חזון נבואי, של שייכות
לא"י כנחלת ה'. אך אף מי שאינו מוכן לקבל זאת, לכל הפחות צריך להבין, כי גם
אם הבונים והיוצרים חושבים על הארץ במסגרת הגורל בלבד, הקב"ה מוסיף למסגרת זו
גם את מסגרת הייעוד.
אנו עומדים במתח מתמיד בין שני הגורמים
הללו. בין התודעה שאנו זקוקים למפלט ולהבטחת-קיום, לבין הדבקות המלאה והמאומצת
באותו חזון שלו הקדיש הקב"ה את הציווי: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית
אביך אל הארץ אשר אראך". אנו צריכים לשמור על ישיבתנו בארץ-הקודש מתוך תודעה
שהיא נחלת ה', מתוך תודעה של שליחות, אך יחד עם זה, אסור לנו להתעלם מן המימד האחר
- הצורך בארץ כנען כדי להימלט ולהתקיים. ברור שאחרי הציווי, לאחר שהארץ היא כבר
"הארץ אשר אראך", איננו מסוגלים לראות אותה בצורה חילונית לגמרי ולהפריד
בין דת ללאום.
אנו זקוקים מדי פעם לתזכורת, שלא נסטה
מגבולות הדיאלקטיקה הזו, לא לכוחניות-יתר ולא לרוחניות-יתר, לתזכורת שתחזיר לנו את
הפרופורציות ואת הפרספקטיבה הנכונה. יום-העצמאות מאפשר לנו לעמוד על הצורך בשילוב
הזה. הוא מחזיר לנו במלוא עוצמתה ועומקה את התודעה, שכאן, בנחלת ה', ניתן לקיים אך
גם להתקיים, להגשים וגם לחיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה