לזכות הרב משה גבריאל בן יהודית לכל טוב סלה!
במשנה בתחילת מכות מבואר שעדים שהעידו על פלוני כהן שהוא בן
גרושה או בן חלוצה ונמצאו זוממים אין עונשים אותם מכאשר זמם להיעשות בן גרושה או בן
חלוצה תחת אלו שהעידו עליהם, אלא לוקים ארבעים.
והקשו התוספות כיון שאין עונשין
אותם מכאשר זמם לעשות אותם בן גרושה או בן חלוצה, איך מקבלים עדותם לכתחילה הלא זו
עדות שאי אתה יכול להזימה?? עונים תוספות,
שכיון שדינם של העדים ללקות, הרי שבזה מקיימים כאשר זמם, ונחשבת עדות זו לעדות
שאתה יכול להזימה.
ושוב הקשו, מהגמרא בסנהדרין שאם העידו על פלוני
שבא על נערה המאורסה שאינה נהרגת, שמכיון שהעדים אינם נהרגים שיכולים לומר באנו
לאוסרה על בעלה ולא להרוג אותה, הרי זו עדות שאי אתה יכול להזימה. וקשה למה זה
נחשב לעדות שא"א יכול להזימה, הרי אם יוזמו ילקו, וכיון שנענשים בעונש מלקות
יש קיום לעונש כאשר זמם ולמה לא יקבלו את עדותם לחייבה מיתה?
והנה, הטעם שלוקין הוא משום שהיו גורמים לה ליאסר
לה לבעלה כ"כ המאירי סנהדרין מ"א. ובתוס' שאנץ הקשה גם מהא דסנהדרין ע"ח
דטריפה שהרג אינו נהרג משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה, ואמאי כיון דעכ"פ
חייבין מלקות ועיין ריטב"א שהביא קושי' זו ולשונו צ"ע. והרמב"ן תי'
דמטריפה שהרג לק"מ, דכיון דגברא קטילא בעי למקטל אין עדותן עדות ומלקא נמי
לא לקי דהא לא בעי למיעבד מידי עיי"ש וצ"ע דהא עכ"פ רצו לעשותו
רשע ולפסלו לעדות [במקום שא"צ שיהא יוכל להזימה] ולשחיטה ולכל שאר מילי שרשע פסול
בהן ולילקי. ועיין לשון הרמב"ם פ"כ מעדות ה"ח עדים שהעידו על אחד והרשיעוהו
רשע שאין בו לא מלקות ולא מיתה ולא חיוב ממון ואח"כ הוזמו הרי אלו לוקין אעפ"י
שלא זממו להלקות ולא לחייבו ממון וכו' כך קבלו חכמים ששנים שהרשיעו את הצדיק וכו' והזימום
וכו' הרי עדים הראשונים לוקים אעפ"י שלא הרשיעו הצדיק ללקותו עכ"ל ומשמע
דכל היכי שעשאהו רשע בעדותם לוקין וא"כ ילקו גם במעידים על הטריפה שהרג דהא עשאוהו
רשע. ובס' נתן פריו [מכות ב.] כתב שאולי לרמב"ן ז"ל דכיון דגברא קטילא הוא
הו"ל כמאן דליתא ואין לוקין אף שעשאו רשע כמו שאין לוקין למי שהעיד על המת שהוא
רשע וצ"ע.
וראיתי במנחת חינוך [מצוה ל"ד] שכתב לחדש דבהורג
את הטריפה, נהי שאינו חייב מיתה, מ"מ אם התרו בו משום לא יוסיף ודאי חייב עכ"פ
מלקות, דאין לך חבלה גדולה מזו שהרגו עיין שם. והעיר הנתן פריו שבאמת בדברי הרמב"ן כאן מפורש להיפוך,
שכתב דכיון דגברא קטילא הוא לא עביד מידי ואינו לוקה. ואם כסברת המנ"ח, הרי לוקה
משום כאשר זמם לעשות וכמו במעיד על חבירו שהוא חייב מלקות דלוקה וכיון דמתקיים כאשר
זמם לענין מלקות שרצו לחייבו דהא ע"י שרצו להרגו ממילא רצו גם להלקותו דיש בכלל
מאתיים מנה ואין לך מלקות גדולה מזו, א"כ הו"ל שפיר עדות שאתה יכול להזימה.
גם נסתר בזה מש"כ המנ"ח שם דההורג את
הטריפה חייב לשלם דמיו ליורשים עיי"ש וקשה דא"כ מתקיים כאשר זמם לעשות בתשלומי
ממון וצ"ע.
ובס'
אבני חן [עמ' קצ"ז] העיר על המנ"ח, שאדם שהרג טריפה אין זה נחשב שחבל כיון
ד"שם רציחה" יש לדבר דהרי בחבלה זו נהרג.
ויעוין באחיעזר סימן י"ט שכתב דאדם שהרג טריפה
חייב מיתה בידי שמים, חזינן דהוי רציחה. [ועיין אינציקלופדיה הלכתית רפואית
ח"ג עמ' 692].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה