לזכות שמחה בן נעכא גיטל
ועדינה בת נעכא גיטל
נאמר בזבחים [כ"ו]: תנו רבנן קדשי קדשים שחיטתן בצפון, וקבול דמן בכלי שרת בצפון, עמד
בדרום והושיט ידו לצפון ושחט שחיטתו כשרה. קיבל, קבלתו פסולה. הכניס ראשו ורובו
כאילו נכנס כולו [כי בכל התורה כולה רובו ככולו] וכו'. קדשים קלים שחיטתן בפנים
וקיבול דמן בכלי שרת בפנים עמד בחוץ והכניס ידו לפנים ושחט שחיטתו כשרה. קיבל
קבלתו פסולה. הכניס ראשו ורובו כאילו לא נכנס [ולומדים זאת לקמן מהכתוב].
בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא הוא [מקבל הדם] בפנים וציציתו
בחוץ מהו? אמר ליה לאו אמרת [בקשר לשחיטת הבהמה] והביאום לה' - עד שתבא כולה לפנים [העזרה],
הכא נמי [בקשר לכהן המשרת, כתוב] בבואם אל אהל מועד - עד שיבא כולו לאהל מועד.
ובמנ"ח כתב [במצוה קט"ו] דבהמת ק"ק אם היה בצפון ורגליה בדרום כשרה, דרק אם היו רגליה
מחוץ לעזרה פסול כמו מקבל דבעינן שיהיה בצפון ואעפ"כ אם היה ראשו ורובו בצפון
מהני רק שלא יהיה בחוץ, וכ"כ בליקו"ה ר"פ איזהו מקומן. ומבואר
בגמרא שרק אם יהיו רגליה מחוץ לעזרה לגמרי פסול אבל אם היו בתוך העזרה בצד דרום מסתבר
שמועיל.
ובמנחת אברהם כתב
לפקפק בזה, שהרי מה שהמקבל ק"ק מספיק שיהיה ראשו ורובו בצפון, היינו משום דכל
דינו שיהיה בצפון אינו דין עליו אלא דין בקבלה אבל מה שהבהמה בעינן שתהא בצפון הוא
דין על הבהמה עצמה ולא משום המעשה קבלה א"כ רוב לא מהני לכך, וכמו שכתב
הגר"ח [בהקשר אחר, בהל' ביאת מקדש ג, כ"א] שראשו ורובו מהני לשם ביאה
[ולכן מהני במצורע] אבל כשלא נאמר דין ביאה ודרך ביאה [כמו כאן], אלא דרוש שיהיה
בפנים, לא מהני ראשו ורובו, ועיין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה