לזכות ידיד נפשי הרב ר' חיים שרעק שליט"א וכל משפחתו היקרה
וכיפר
בעדו ובעד ביתו
מבואר
במס' שבועות [פ"א מ"ז] שהפר של הכה"ג מכפר על טומאת מקדש וקדשיו
שלו [ושל אחיו הכהנים]. והשעיר מכפר על טומאת מקדש וקדשיו של כלל ישראל.
משמע
שעצם כח כפרת הכהן על שאר ישראל מחמת עצמו הוא אבל כפרת מקדש וקדשיו הפרטי של פר דיליה,
שהוא פגם בבית המקדש שנקרא בית, בזה צריך כח של ביתו שלו, שבכח כפרת ביתו מכפר גם על
טומאת מקדש וקדשיו, שבגדר פגם ה'בית [מקדש] ופירותיו [קדשיו]' הוא כעין ביתו זו אשתו
שעושה פירות, ועי"ז שוב יכול לכפר גם על פגם מקדש וקדשיו של כל ישראל ע"י
שעיר הפנימי שנסמך על כפרת ביתו של הפר שנכנס עמו לפני ולפנים ומתערב עמו על מזבח הזהב.
ואע"פ שצריכים מציאות ביתו של כהן גדול גם בוידוי של שעיר המשתלח שמוסב על כל
עבירות שבתורה, מ"מ לא נמשכת כפרת המשתלח מכפרת ביתו כמו פר ושעיר הפנימיים כמבואר
[עפ"י הספר דרכיה דרכי נועם עמ' רע"ג].
הדגשת
הפייס בעבודת המקדש
החידוש
בפייס בעבודת המקדש הוא, שגם במקום המקדש, מרכז בחירת האדם, הכל תלוי בגזירה
עליונה, כמו שבבנין המקום נאמר "והכל בכתב מיד ה' עלי השכיל" של גזירת
בראשית. וזה נכון אע"פ שדוד המלך היה זקוק לדרגה גבוהה של בחירה, עמל ומאמץ
כדי לאתר את המקום [עי' זבחים נ"ד:]. [עפ"י מש"כ שם עמ' רע"ד]
לקיים
מצות כ"אדם"
"אשר
יעשה אותם האדם וחי בהם" – כאשר האדם מודע למעשיו או דבריו, הגמרא [שבעות
פ"ג] מכנה מצב זה בתואר "האדם בשבועה". חוסר מודעות מחילה על האדם
גדר מתעסק, שאינו נקרא אדם.
"אשר
יעשה אותם האדם" - צריך לקיים מצוות במלוא המודעות, "וחי בהם" –
ולהכניס בהן את כל חיותו. יש דרגות במתעסק וכן יש דרגות בהיפך ממתעסק. ככל שהאדם
פועל ביותר דעת, באותה מדה הוא מתרחק מהיותו בגדר מתעסק, ונהיה "אדם".
[עפ"י הספר 'דרכיה דרכי נועם' עמ' רע"ו עיי"ש].
פייס
בלשכת הגזית הייתה נעשית
יל"פ
שהרי הוא מקום הסנהדרין שבהם עיקר המשפט פלוני חייב ופלוני זכאי, לפי עדות והכשר מעשיו
והוא כעין היפך היותר קיצוני מן הפייס כמבואר, וכאן מקום ההדגשה שכשם שהפסק של הסנהדרין
לפי זכות ומצב הגברא בלבד, כך תדע שכך הוא גם הפייס ורק שעולה מאליו כמעלת [וכתוכן]
רוה"ק השורה במקדש [שם עמ' עד"ר].
כי
בענן אראה על הכפורת ואיסור כניסה בכל עת
'בענן
אראה' כלומר שיש הגבלת ההשגה בראיית הכבוד שבדביר כל השנה, ולכן א"א להיכנס לשם
אלא ביום הכיפורים שבו סילוק חושך של השטן לגמרי, באופן שאפשר להבחין בכבוד המתגלה
בענן וכעין ירידת ה' בענן בגילוי י"ג מידות שהיה ביוהכ"פ ואותו גילוי חוזר
בכל יום כיפורים. ומשמע בענן זה שקשור בענני הכבוד של סוכות הנסמך ליום הכיפורים בדרשת,
אורי וישעי - זה יוהכ"פ, כי יצפנני בסוכו. וכמטבע 'שכתי כפי עליך' שיש רמז לסוכות
בשי"ן השמאלית, וכרמז עשר סוכות שהעמידו המדבר להולכת השעיר המשתלח, ולמה
סוכות בדייקא אלא שיש לומר שמרמז לשמחת סוכות המתכשרת ע"י כפרת יוהכ"פ, ובזה
גופא הוי כעין פת בסלו, דהיינו שמבואר בגמרא שהמוליך את השעיר יוכל לאכול ולשבור
את הצום שלו בכל סוכה אבל לעולם לא נצרך לאכול אלא שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו
למי שאין לו פת בסלו, שה"פת בסלו" מרמז לסוכות, שלא נצרך לאכול בסוכות
כי היה בטוח שיאכל בסוכה ביו"כ.
וכן
שייך סוכות שהיא כעין תדורו בדרך איש ואשתו שבדירה כמוזכר בגמ' בפ"ב והוי כעין
המשך מצרוף כפר בעדו ובעד ביתו דיוהכ"פ ובפרט לדעת הראב"ד שאין חיוב נשוי
דכה"ג אלא ביום הכיפורים בלבד. [שם]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה