לזכות הוד כ"ק אד"ש וכל הנלווים אליו
ב"ק ט"ו - דבי רבי אלעזר תנא - ואלה המשפטים אשר תשים בפניהם, השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה. בתוס' ר' פרץ מקשה, מה צריך פסוק לזה, תיפוק ליה מהא דצריך פסוק למעט אשה לעדות שנאמר ועמדו שני האנשים כמש"כ רש"י להלן פח ד"ה פסולה ואם אשה אינה בכלל דינים, א"כ נתמעטה מעונש כאשר זמם, וא"כ תיפוק ליה שפסולה לעדות משום שהוי עדות שאי אתה יכול להזימה.
א] ר' פרץ מתרץ דס"ד שאשה אינה בכלל דינים, והא דאיצטריך למעט אשה מלהיות עד איצטריך לעדות בן גרושה וחלוצה שהוי עדות, שא"צ עדות שאתה יכול להזימה. וזה כמו התירוץ השני בתוס' [מכות ב] דלפי התירוץ הראשון מתקיים כאשר זמם במלקות, ולפי הס"ד אשה פטורה ממלקות.
ב] בשי' ר' שמואל [מכות אות רפ"ג] מתרץ דאיצטריך קרא לומר שאשה אינה עד כלל, ונ"מ אם העידה עם אחרים, האם תפסול אחרים מדין נמצא אחד קרוב או פסול, שאם פסולה משום הוי עדות שא"א להזימה, הרי היא פוסלת העדים האחרים. אבל לאחר שנתמעטה שכלל אינה יכולה להיות עד, אינה פוסלת אחרים.
אבל הרה"ג ר' שמואל בלקין ז"ל [הפרדס תשכ"ה חוברת ו' שנה ל"ט סי' מ"ג] כתב שבאמת יש להסתפק בענין זה, דהנה התוס' בדף צ' כתבו הטעם שאין עד נעשה דיין משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה, מפני שלא יקבל הזמה על עצמו כיון שהוא עצמו הדיין והעד. והקשה הר"י מאורלייניש, הא יכול להזימם בבית דין אחר, דאם לא כן, עדים קרובים לדיינים לא יעידו בפניהם שהרי לא יזימו אותם [ובנמ"י לב, ב מדפי הרי"ף כתב שמשמע בירושלמי שבאמת עדים הקרובים לדיינים פסולים להעיד בפניהם].
ויש לתרץ קושית התוספות בדרך פשוטה, דהנה יש לחקור אם הדיינים יודעים שהעדים אומרים שקר ואחר כך עדים אחרים יזימו אותם, אם יתחייבו מטעם כאשר זמם לעשות לאחיו. ובאמת חיוב כאשר זמם אינו אלא אם הייתה קבלת עדות רק אחר כך נמצא שאמרו שקר. אבל אם לא נתקבלו העדים אין שייך כאשר זמם, שבי"ד לא קבלו עדותם מעולם, שיודעים ששקר אמרו, אם כן מה תועלת יש אם יקבלו הזמה בב"ד אחר כיון ששם ניזומו, אז נמצא שלא היה קבלה כלל, שהדיינים עצמם ידעו ששקר היתה בעדותן, אם כן לעולם לא יתחייבו מטעם כאשר זמם, והוי עדות שאי אתה יכול להזימם, ואין דומה כלל לעדים קרובים לדיינים.
ונראה דעצם ענין זה גם כן גבי עדות שבטלה, דאין זה רק אם "נמצא" אחד מהם קרוב או פסול אז מבטל את השאר. אבל אם יודעים פסלותו, אז אין זה פסול בעדות אלא פסול בקבלה ואם ב"ד אין מקבלים כלל, מה שייך דין עדות שבטלה שאינו בכלל עדות. רק אם נימא דראיה בעצמה פוסלת, אז אפשר אין שייך כלל הקבלת העדים. ובזה נבין הסברא דבאשה אין שייך עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, מפני שהיא פסולה, ואז ב"ד אין מקבלים אותה בתור עדות כלל ואינה יכולה לבטל את השאר. נמצא אפילו אם אשה תהי' פסול מטעם עדות שאי אתה יכול להזימה, לא יהיה דין עדות שבטלה מקצתה וזה כמו אם בית דין ידעו שאחד זה קרוב לא יהיה דין עדות שבטלה וכיון שחזינן שאשה היא, אין דין קבלה בזה. [א.ה. לא מבואר איך מתורצת קושיית התוספות].
ג] הגידו"ש מתרץ ע"פ הרא"ש שכתב שצריך עדים כשרים להעיד נגד גוי ששורו הזיק ובעדות על גוי ליבא הזמה וא"צ עדות שאתה יכול להזימה שבהזמה כתיב כאשר זמם לעשות לאחיו וכ"כ המנח"ש שבעדות על גוי א"צ עדות שאתה יכול להזימה וא"כ בכה"ג היתה אשה צריכה להיות כשרה לעדות ולכן צריך גזה"כ שאשה פסולה לעדות
ד] לפי מה שביארו הבית הלוי [ח"ג סימן ו] והזכרו"ש [סימן מ] הובאו להלן שבעדות שאתה יכול להזימה נאמר תרתי, א - שאפשר להעניש העדים ע"י הזמה. ב - אפשר לבטל עדותם ע"י הזמה. לפ"ז י"ל שבנשים מיקרי עדות שאתה יכול להזימה כיון שאפשר לבטל עדותם ע"י הזמה. [חלק מהנ"ל הובא בס' דבר יעקב עמ"ס ב"ק]
ה] במנחת חינוך מצוה ד' פשיטא לי' בקידוש החדש דבעינן עדים שיכול להזימן. ולענ"ד לא ברירא זה כלל, דדין ערות שיכול להזימה נפקא לן מקרא דועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, ולכן מסתבר טובא דה"מ בעינן יכול להזימה דוקא בעדות שמעיד לחבירו ואפשר שזמם לחייבו בשקר אבל עדות כגון זו דקידוש החודש דעל הלבנה הוא מעיד ולא על חבירו לא אמר כלל רחמנא בעינן עדות יכול להזימה, וה"נ אי הוזמו עידי קידוש החודש אינן לוקין על לא תענה דבלא תענה נאמר רעך לא תענה ברעך עד שקר ועדות קידוש החודש על הלבנה היא ולא על רעך. ותנא דממייע לן לסברא זו הגרע"א בתשובותיו סימן קע"ו עי"ש. ועתה נראה פשוט דנשים פסולות לעדות החדש כמפורש ברמב"ם פרק ב' מהלכות קדה"ח הלכה א' וזה דוקא מפני שנתמעטו מקרא דועמדו שני אנשים ולא נשים דאילו מטעם ערות שאאי"ל לא היו פסולות דבעדות החדש ליכא פסול אי אתה יכול להזימן כמו שאמרנו. [זאב יטרף דברים רמ"ב].
וע"ע אמרי בינה [דיני עדות סי' מ"ח], דבר המלך [גיטין סי' י"ב], פנינים מבי מדרשא [שופטים עמ' קנ"ג], צבא הלוי [מכות עמ' י"ב], שיעורי רבי גרשון [מכות עמ' רמ"ו].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה