כל מה שנוגע לישראל ומהותו אינם דברים מוגבלים כחוג הפרטי המצומצם, אלא הם מרוכזים בחוג מיוחד, ומשפיעים מתוך המרכז על ההיקף כולו. ישראל בעמים, ארץ-ישראל בארצות, תורת ישראל בתורות ואמונות כולן, הנם שלשה מרכזים, שאוצרות חיים ואורות עולמים גנוזים בהם להיות מזינים את כל העולם כולו, מעלים ומקדשים אותו. ישראל בתור אומה מיוחדת, ברוכה בעומק קדושתה ושאיפתה האלהית משפיע הוא על כל ההיקף של כל העמים כולם, לעדן את הנשמה הלאומית שבכל עם, ולקרב את העמים כולם בכחו למעמד יותר נשגב ויותר אצילי. ארץ ישראל עומדת להשפיע, מכח יסוד תרבותה ומפעולתה על החיים השוכנים בה, על כל הארצות כולן, לעדנם ולרוממם, ולקרבם אל תכלית הוייתם. תורת ישראל עומדת להופיע אור גדול מתוכה על כל השטף של רוחות האמונה השונות, אצל עמים וקיבוצים שונים, להסיר מהם כל סיג וטפל, ולהאיר אותם באור הקודש והטהרה האלהית. "והסירותי דמיו מפיו ושיקוציו מבין שיניו, ונשאר גם הוא לאלהינו, והיה כאלוף ביהודה ועקרון כיבוסי". [אורות ישראל ה' א']
יש דברים מהותיים ויש דברים שאינם מהותיים בכנס"י. פעולה פרטית של אדם מישראל אינה במהותה פעולה כללית אלא רק מענה לצורך פרטי. הרב אומר שהדברים המהותיים שנוגעים לעם ישראל ולא נותנים מענה לקבוצה מסוימת הם מתגלים כמופיעים בבחינת מעגל. - המעגל הוא לא בניית ההיקף הגבול אלא בניית הפנים, הדברים מופיעים כגרעין שבונה את המרכז וממנו יש השפעה על כל ההיקף כולו. לגבי עם ישראל כל מה שעמ"י בונה את עצמו זה ע"י החוג המיוחד שיש לו כך נבנה המרכז וממילא זה משפיע על כל ההיקף כולו.
הרב בפרק א פסקה א דיבר על מציאות כנס"י כנקודת הראשית שבעוה"ז מתגלית בעמ"י. שם מדובר בבחינה שאם אתה רוצה להפגש עם הדבר התמציתי לך ותגע בעמ"י. לא היתה התייחסות לפעולה כלפי חוץ.
מהותי - לא בא לתת מענה לצורך פרטי לצורך חיצוני אלא בא לתת מענה לערך - אידיאל רוחני כללי.
המהות הזו של עמ"י מתגלית בשלשה דברים:
התגבשות עמ"י כאומה ישראלית, כאומה בין האומות האחרות.
האומה הזו חיה נמצאת, מתגדלת, מתפתחת בחבל ארץ מסוימת - בא"י כארץ. הדבר שמתגלה שם משפיע על הגילוי האפשרי בשאר הארצות.
זה מתגלה בתורת ישראל שזה הצד של האידיאלים הרוחניים, היחס, הסדר הפנימי שנותנים לכל מציאות החיים, זה תורת ישראל כשבעצם יש המון תורות ואמונות בעולם והמערכת יחסים בין האומות העמים בעולם.
הרב מבאר כיצד הלאומיות הארץ והתורה משפיעים על העולם.
ראשית הרב מגדיר את שלשת הדברים שמוגדרים כדברים שהם מהותיים לישראל. דבר מהותי נבחן בכך שאינו אמצעי למשהו אחר אלא יש בו הופעה שהערך שלה כשלעצמה.
למדנו בעבר בצורה רחבה שחיבור של עמ"י כאומה לא נועד לתת מענה לצרכיו הפרטיים של מישהו מעם ישראל. עמ"י מופיע בצורת עם לא בשביל המענה הפרטי.
גם א"י לא נועדה לזון או לפרנס את הפרטים . ארץ ישראל לעם ישראל אינה רק מקום לחיות ולהתפרנס. ארץ ישראל היא ארץ חיים היא מציאות מהותית של מקום צמיחת מקור החיים.
גם תורת ישראל היא לא דרך חיים שעוזרת לעבור את החיים שלא נתדרדר, ניפול מבחינה רוחנית - לא זו מגמת התורה. גם ביחס לתורה היו גישות שאמרו שהיא כספר עיצות לדרך חיים מוסרית, לחיים בלי להיכשל, בלי להשתעבד לכל מיני יצרים. אולם הרב אומר שהתורה ערכה היא מה שיש בה כשלעצמה אור אין סוף. התורה לא נועדה רק לשחרר מסמים, מצרות של שמירת הברית או בעיות בזוגיות. התורה היא משהו מהותי לא כאמצעי למשהו אחר אלא משהו עצמי.
כיוון שהם מהותיים הם מופיעים כשלשה מרכזים.
שאוצרות חיים - אוצרות נוגע יותר לשורש החיים - "כי עמך מקור חיים"
ואורות עולמים - הופעת אותם השורשים - "באורך נראה אור"
עולמים גנוזים בהם להיות מזינים את כל העולם כולו, מעלים ומקדשים אותו -
מעלים - היכולת שלא להיות מוגבל קפוא ותקוע בעולם החומר - החומר ביטוי למה שנמצא בפועל בעולם. מקדשים - משייכים לעולם הנצח, קדוש הוא נצחי.
ישראל כאומה מיוחדת - מרוכזים בחוג מיוחד שומרים על ייחודם ואינם מתבוללים. אנו מופיעים במערכת אחרת של כללים, שומרים על הגזע. דווקא השמירה על היותנו אומה מיוחדת יכול לגרום ברכה. האומה נתגלתה בעומק קדושתה - זה שעם ישראל - התאגדותה כאומה לא באה בשביל לתת מענה לצרכי העוה"ז, אלא באה כדי לגלות את מה שמעבר לעוה"ז. באומות העולם ההתאגדות כאומה מחזק את צדדי העוה"ז ובעם ישראל זה להיפך.
ובשאיפתה האלוקית - בפרק ראשון פסקה ג ראינו שמהות כנס"י והאומה, היא הפניה לשורש החיים. לידת עם ישראל מעידה על כך. בספר שמות עמ"י נהפך לעם רק על בסיס הפניה לקב"ה למקור החיים. ללא צעקה ופניה לקב"ה הוא היה מאבד את חוט השדרה הלאומי שלו. צורתם של ישראל המהות זה כלות נפשו לאלוקים, בלי נקודת הפניה לא היה אומה כלל, זה בסיס הלידה, ההתאגדות של עמ"י.
תפיסת הרב שיש מושג של לאומים, אומות, שבעים אומות, נשמה לאומית לכל עם ועם. והנשמה הזו היא לא במובן של תוכן פנימי ראשיתי כמו נשמתה של כנס"י, אלא כאן הכוונה לנשמה לאומית - על בסיס מה נוצר מכנה משותף בין קבוצת אנשים שמתאגדים בצורת לאום זה מצד הנשמה הלאומית - הטבעיות, היופי, הכוח וכו'...
ללא עמ"י סיבת התאגדות האומות זה סיבות גסות ללא רצון לבנות את הצדדים הרוחניים התרבותיים של החיים. בשם הרעיון הלאומי לעומת זאת מעיזים לעשות עוולות גדולות. ההתאגדות הלאומית הנפוצה הייתה על בסיס גס. עמ"י משפיע בגישתו המוסרית על האומות. עמ"י משפיע על האומות כולם שבסיס ההתאגדות של האומות כולם יהיה הצד הרוחני יותר.
עם ישראל בכל ההסטוריה שלו הוא עם חריג. ברגע שהיה שחיתות מוסרית בתוך האומה היא נחלשה. בעמים האחרים שחיתות מוסרית גרמה לביסוס העם, בעמ"י זה פירק את העם. בעמים אחרים עוצמות של מלך כמו הורדוס עם חולי כיבוש וגדלות היה גורם לממלכה להתחזק ולשלוט על עמים אחרים. אולם בעם ישראל משום רגישותו המוסרית הוא מרד בשלטון הורדוס. עצם מוכנות עם ישראל להיות בגלות, והעיקר שלא יצטרך לבסס שילטונו מתוך עוולות היווה אור לגויים. עצם דרישת עם ישראל לעדינות והמוכנות לשפלות הקרין לעולם שההתאגדות הלאומית חייבת להיות סביב יעוד ערכי. החיבור בברית המועצות היה על בסיס רעיון הקומוניזים שביסודו יש בו צד מוסרי זה היה בהשפעת היהדות. הגישה הסוציאליסטית, ביטול מושג העבדות ועוד הם ביטויים שונים להתקדמות העולם בבניית חברות שהבדלי המעמדות בהם הינם עדינים יותר.
ולקרב את העמים כולם בכחו למעמד יותר נשגב ויותר אצילי.
אצילי - אצילות מבטא דבר אידיאלי שהערך שבו הוא לא לשם משהו אחר אלא ערך עצמי.
נשגב - להגדיל, לרומם.
ארץ ישראל ארץ שמיוחדת לעם ישראל - ארץ שבאה לבנות מהות בעמ"י. מה הארץ נותנת לעם? הרב אומר שהיא יסוד תרבותה - הרב לא מרחיב מה זה. היחס לדרך ארץ של החיים, לצדדים הטבעיים של החיים יכול להכלל בצד של התרבות. אבל ודאי כשאנו מדברים על הארץ אנו אומרים שכל עם שיש לו רעיון בסיסי, שהוא בסיס ההתאגדות, הוא צריך להביא את זה לחיים המעשיים. בפגישה עם חומר, ביצירת קשר לחיים הטבעיים הפשוטים, ביחס בין המידות הלאומיות בה לידי גילוי הגילוי של העם בחיי העוה"ז. העולם הטבעי כגון מקום שהגשמים באים בצורה זועפת, יכול להשפיע על אופי האומה, יש משמעות תרבותיות לאקלים. אברהם אבינו מגיע לארץ ישראל אחרי הרבה ארצות וראה שהם עסוקים ביישובו של עולם. האיזון משפיע על היחס לתרבות, לעבודה, לכל החיים. א"י הכי כשרונית בגידול לתרבות שעליה יכול להיות עולם הרוח.
הארץ בה אתה נמצא היא הדרך להביא לידי ביטוי את התרבות שלה. העולם המערבי ניתק את האדם מארצו - ייצור התמגנות שאינו זורם עם החיים לא נותן לחיים להקרין עליו, חי עם טכנולוגיה שמנתקת. יש למען האמת חיים, זמן, ומקום - מקומות קדושים וזמנים קדושים (בשבוע, בשנים) ואנשים קדושים שכולם בונים את התרבות.
בששה סדרי משנה מתחילים מהמקום ואז הזמן ואז המשפחה ואז החברה ואז הקדושה והטהרה.
יש פה באדמה השפעה גם סגולית שפותח אל הקודש וגם בצד מעשי, ממשי שיש חוקי חיים כאלה שגורמים לאדם התאמה לצדדי הקודש.
הרב אומר שא"י יכולה לפעול על החיים שהם יהיו כלים כאלה שיכולים להיות קרובים לתכלית הוייתם. יש בתרבות הזו מספיק את המידות וההתאמה להיות כלי שיוכל לחול בו תכלית הוייתם. החיים האלוקיים אא"ס יתגלה בעולם בלבושים באורות שונים, ואותו אור התגלה בהמון מדרגות בצורה הכי מופשטת של אור, והתגלתה שגם העוה"ז הוא גילוי של האא"ס הזה. יש משהו עצמי לא"י, לעומת שאר הארצות שלא מתגלה בהם אור פנימי אא"ס. והם מוגבלים ומופיעים רק פן אחד של האור . החיים התרבותיים שמתפתחים בארץ ישראל הם חיים באיזון הכי טוב וזה מקרין על הארצות האחרות שאין להם מהות עצמית.
היחס בין עם, ארץ ותורה . העם זה עצם החיים שלנו כעם, הרצון להתאגד כעם. ההתאגדות הזו יש לה את הכלים, את החומר, את הגוף, ואת הצורה. האומה דומה לאדם הפרטי. וכמו שלאדם יש גוף ונשמה הצד הרוחני המופשט שבו מתגלה בעוה"ז, גם באומה יסוד חייה מתגלה, יש נפש לאומית, ויש נשמה לאומית, הנפש הלאומית היא הארץ, והנשמה הלאומית זה התורה.
יש הבדל בנוסחים:
לגבי ישראל - ישראל בתור אומה מיוחדת...משפיע הוא על כל ההיקף של כל העמים כולם - זה תהליך קבוע ותמידי שמשפיע.
לגבי א"י ותורה זה ישפיע - ארץ ישראל עומדת להשפיע ; תורת ישראל עומדת להופיע.
ארץ ישראל עומדת להשפיע, מכח יסוד תרבותה ומפעולתה על החיים השוכנים בה, על כל הארצות כולן, לעדנם ולרוממם, ולקרבם אל תכלית הוייתם.
א"י עומדת להשפיע - כשהרב כתב את זה לא היה מספיק הופעה של קשר של עמ"י עם הארץ. קודם כל, תצטרך ההשפעה להבהיר את תכלית החיים. למה חיים? למה מתאגדים? זה היה הדבר הכי קשה לשנות בעולם, לאחר שהעולם התקדם בזה אז צריך לבנות את צדדי המידות, הדרך ארץ. המדרגה הסופית השלמה זה אחרי גאולת החומר, הצדדים הפשוטי, כלי החיים, אז צריך לגלות בעולם את צורת הכל - זה תורת ישראל - אצל עמים וקיבוצים שונים, להסיר מהם כל סיג וטפל - כלומר התורה צריכה לתת את היכולת לעשות שיהיה ברור מה טפל ומה עיקר.
הפרק הזה מתעסק במערכת הקשרים וההשפעות שיש בין ישראל לאומות העולם. הפסקה הראשונה התייחסה להשפעת ישראל על הגויים למדנו שיש משהו מהותי בהופעת ישראל בעולם, שהם לא נשארים עבור עצמם, אלא בכל דבר שנוגע להופעת עמ"י בעולם יוצר תכנית-על שמשפיע על כל העולם כולו, וזה מתרחש בחוג המיוחד בתוך עמ"י והכל מושפע ומוקרן כלפי חוץ וכל דבר מהותי שקורה בעמ"י יש לו גלים וגלי גלים בכל המציאות כולה.
מה הם שלשת הדברים המהותיים שמופיעים בעמ"י: הארץ, העם והתורה. שלשת הדברים הללו אומר הרב הם שלשת הדברים שבונים את האומות והעולם. הדבר הראשון זה ישראל כאומה מיוחדת מהו מטרת החיים של האומה - מה התוכן שסביבו שהלאום הזה מתאגד ואז ודאי שבזה עמ"י פעל רבות ונצורות בעולם. עמ"י הצליח להשפיע על היקף כל העמים ויש עכשיו בעולם או"ם, בית משפט לאומי, וכו' בהשפעת ישראל. הרב תיאר את זה כהשפעה הווית שכבר קיימת בעולם - מאז שעמ"י הופיע.
א"י יצרה את התרבות שבונה את הכלים שהכי יכולים להתאים לתכלית, לייעוד, לרוח, לזה שהולכים לכיוון של לגדל את החיים, בעד החיים, ומה שיצר את חיי התרבות של עמ"י כשעמ"י היה עוד בא"י. אך ההשפעה של עמ"י מבחינה תרבותית בדורות הראשונים הייתה מצומצמת מאוד - עיקר השפעת עמ"י בכל ההיסטוריה היא ההשפעה המוסרית לא לתת לעולם להתדרדר למקומות של באר שחת.
עמ"י קורא בהיסטוריה את קריאת המוסר וזה השפעת ישראל כאומה בגלות אבל גיבוש העם שיש תרבות כזו. זה אחד הדברים הגדולים שצריך להתגלות בחזרת עמ"י לא"י. הגלות ודאי ייסדה בעמ"י תכונות תרבותיות אך התכונות הללו כשעמ"י בגלות לא ניכרות כלפי חוץ. הגלות יצרה בעמ"י מבחינה תרבותית עולם שלם נסתר, שיצא החוצה וישפיע על כל הארצות כולם כשעמ"י יחזור לארץ.
והדבר השלישי זה התורה.
מדובר פה על השפעת עמ"י על הגויים. לא מדובר על כך שהגויים יהיו שייכים במהותם לתורה. התורה בשורשה היא מתאימה לעולם העליון. רק עמ"י במהותו הוא עם של רוח, של אא"ס, של עוה"ב. מהות עמ"י זה הופעת אא"ס ולזה הגויים כלל לא שייכים. אנו נמצאים בעולם שניתן לפתח בו את הצדדים הגסים. האדם מצומצם בעצמו ולא רואה את עצמו, ובמקרים קיצוניים דורס את הכוחות האחרים שיש בעולם, בשביל צרכיו האישיים. מה שאנו רוצים להשפיע על העולם שהוא יהיה עולם טהור, בחינה של ג"ע כזה - עולם של שפע, הרמוניה זה העולם שאליו אנו רוצים להביא את הגויים. אין אנו רוצים להביא את הגויים לעוה"ב או משהו כזה. גם בשביל לחיות בעוה"ז בצורה בונה צריך שלא להאמין בע"ז כי ע"ז גורם לטמא את העולם, לשקר, לעיוורון, לכזב רחב, וכל מיני תורות ואמונות יכולות לגרום לכך שכלי ההתעסקות עם העוה"ז ילכו לכיוונים שליליים. בשיעור שעבר דיברנו שההתמודדות שיש עם הע"ז היא שיש ע"ז של מצרים ושל כנען. של כנען זה לקחת את עולם הרוח עולם רוחני מעוות שגורם להשתמש בכלי העוה"ז בצורה מעוותת. ויש ע"ז שלא פועלת במעוות אלא ע"ז שאתה תקוע בעוה"ז, מגבילה, תוקעת את האדם, שאינה נותנת לאדם להשתמש בכלי העוה"ז, להתעדן, ולהתרומם בצורה חיובית - (או ההכרה שעולם החומר נועד לצורה רוחנית) ע"ז של מצרים. מטרתינו לתקן את העולם שיחיה העוה"ז של הגויים יהיו מתוקנים מה נדרש לכך?
שלשה דברים שצריכים להבחן:
נשמה - מה המגמה שלך - השאיפה (בשביל מטרה שלילית גסה מצומצמת או שהיא מוסרית מגמת הטוב בעולם).
נפש - צריך סוג מידות שמתאימים לטוב הזה.
והדבר השלישי זה סוג הרוח שמתאימה למגמה הזו.
ישראל, תורה א"י - זה שלבי ההתגלות של עמ"י בעולם. מחשבתם של ישראל ליצור כזה עם תורתם ומקומם.
אצל הגויים זה לא יופיע בסדר הזה כי עמ"י שייך לתורה עוד בלי קשר לגילוי התורה בארץ. אבל יש בחינה כזו שלעמ"י הייתה תקופת גלות שעמ"י לא יבנה את חייו מהפגישה עם העוה"ז אלא מעולם אחר אעפ" ששליחות עמ"י זה להתגלות בעוה"ז. מדובר פה על השפעת ישראל על אומות העולם כל מה שניתן לעשות צריך לבנות בישראל אמונה שתסיר מהם כל סיג וטפל, ולהאיר אותם באור הקודש והטהרה האלהית. הנטיה לא להיות תקוע בעולם החומרי והטהרה האלוקית להגיע להפגש עם העולם בטהרתו ולא בצורתו הגסה. עיקר הדברים זה להגיע למצב של ה'סור מרע' וזה הפסוק שהוא מביא בסוף הפסקה: "והסירותי דמיו מפיו" - ביטוי לנטיה לשפוך דמים לעשות רע של הגויים. ויש אומרים שדמיו זה תרבות אכילת הדם שהייתה חלק מהע"ז חלק מצורת עבודתם שהיו עושים את זה בצורה מכוערת לא נקיה ואי הנקיות זה שהם יכולים לאכול דם - כיעור, שיא הגשמיות. יותר פשוט לומר שהפסוק מסכם רק את נושא התורה שהיא ודאי מתחילה מהסרת תרבות הע"ז: "שיקוציו מבין שיניו" - יותר מסבירים שמדובר על הע"ז שלו "ונשאר גם הוא לאלוקינו" - הגמרא במסכת מגילה שאומרת שמדובר על בתי כנסיות שבבל שדרכם היה השפעה על הגויים או שהם יהפכו להיות התורה שדל הגויים. "והיה ...כיבוסי" - חז"ל דורשים את זה שיבואו מיהודה ללמד בתאטראות של הגויים "עקרון" - ביטוי למקומות הרחוקים, "היבוסי" - זה ירושלים כמו שהוא הפך למקום המקדש כמו שהקרנה של מקום המקדש השפיעה על היבוסי היא יכולה להשפיע על הגויים. בעצם הרעיון הגויים לא הושפעו מתרבות ישראל ולעתיד לבוא בתי הכנסת שלא השפיעו יוכלו להשפיע ובמקום תרבות הגויים יבואו מיהודה ויזככו את אמונות הגויים וגם המקומות הכי רחוקים יושפעו כמו היבוסי. הפסוק יותר שייך לחלק האחרון.
עמדנו על החלקים השונים בפסקה:
עם - משפיע, א"י - עומדת להשפיע ותורה.
האם גילוי עמ"י והגאולה בעמ"י תהיה קמעא קמעא או בבת אחת: הרב חרל"פ אומר שקמעא קמעא זה הגאולה החומרית אך הרוחנית תבוא פתאום. ברצ"יה ב'לנתיבות ישראל' - גם הגאולה הרוחנית היא קמעא קמעא. ניתן לומר שלא פליגי : כנראה שהם מדברים על שני צדדים רוחניים יש תהליכים רוחניים ששייכים לעוה"ז התהליכים הטבעיים המידות וזה זז בקצב של עולם הטבע ויש תמיד בסוף קפיצה לעולם של נס יש הארה של פתאום בגילוי הנס גם בטבע יש מדרגות של אור של נס אך התפתחות האור הטבעי באה בצורת בניית מדרגות.
כשהגויים יהיו בשלים לשמוע את האמונה והתורה זה יקרה בסוף התהליך. [אתר yeshiva.org]
יש דברים מהותיים ויש דברים שאינם מהותיים בכנס"י. פעולה פרטית של אדם מישראל אינה במהותה פעולה כללית אלא רק מענה לצורך פרטי. הרב אומר שהדברים המהותיים שנוגעים לעם ישראל ולא נותנים מענה לקבוצה מסוימת הם מתגלים כמופיעים בבחינת מעגל. - המעגל הוא לא בניית ההיקף הגבול אלא בניית הפנים, הדברים מופיעים כגרעין שבונה את המרכז וממנו יש השפעה על כל ההיקף כולו. לגבי עם ישראל כל מה שעמ"י בונה את עצמו זה ע"י החוג המיוחד שיש לו כך נבנה המרכז וממילא זה משפיע על כל ההיקף כולו.
הרב בפרק א פסקה א דיבר על מציאות כנס"י כנקודת הראשית שבעוה"ז מתגלית בעמ"י. שם מדובר בבחינה שאם אתה רוצה להפגש עם הדבר התמציתי לך ותגע בעמ"י. לא היתה התייחסות לפעולה כלפי חוץ.
מהותי - לא בא לתת מענה לצורך פרטי לצורך חיצוני אלא בא לתת מענה לערך - אידיאל רוחני כללי.
המהות הזו של עמ"י מתגלית בשלשה דברים:
התגבשות עמ"י כאומה ישראלית, כאומה בין האומות האחרות.
האומה הזו חיה נמצאת, מתגדלת, מתפתחת בחבל ארץ מסוימת - בא"י כארץ. הדבר שמתגלה שם משפיע על הגילוי האפשרי בשאר הארצות.
זה מתגלה בתורת ישראל שזה הצד של האידיאלים הרוחניים, היחס, הסדר הפנימי שנותנים לכל מציאות החיים, זה תורת ישראל כשבעצם יש המון תורות ואמונות בעולם והמערכת יחסים בין האומות העמים בעולם.
הרב מבאר כיצד הלאומיות הארץ והתורה משפיעים על העולם.
ראשית הרב מגדיר את שלשת הדברים שמוגדרים כדברים שהם מהותיים לישראל. דבר מהותי נבחן בכך שאינו אמצעי למשהו אחר אלא יש בו הופעה שהערך שלה כשלעצמה.
למדנו בעבר בצורה רחבה שחיבור של עמ"י כאומה לא נועד לתת מענה לצרכיו הפרטיים של מישהו מעם ישראל. עמ"י מופיע בצורת עם לא בשביל המענה הפרטי.
גם א"י לא נועדה לזון או לפרנס את הפרטים . ארץ ישראל לעם ישראל אינה רק מקום לחיות ולהתפרנס. ארץ ישראל היא ארץ חיים היא מציאות מהותית של מקום צמיחת מקור החיים.
גם תורת ישראל היא לא דרך חיים שעוזרת לעבור את החיים שלא נתדרדר, ניפול מבחינה רוחנית - לא זו מגמת התורה. גם ביחס לתורה היו גישות שאמרו שהיא כספר עיצות לדרך חיים מוסרית, לחיים בלי להיכשל, בלי להשתעבד לכל מיני יצרים. אולם הרב אומר שהתורה ערכה היא מה שיש בה כשלעצמה אור אין סוף. התורה לא נועדה רק לשחרר מסמים, מצרות של שמירת הברית או בעיות בזוגיות. התורה היא משהו מהותי לא כאמצעי למשהו אחר אלא משהו עצמי.
כיוון שהם מהותיים הם מופיעים כשלשה מרכזים.
שאוצרות חיים - אוצרות נוגע יותר לשורש החיים - "כי עמך מקור חיים"
ואורות עולמים - הופעת אותם השורשים - "באורך נראה אור"
עולמים גנוזים בהם להיות מזינים את כל העולם כולו, מעלים ומקדשים אותו -
מעלים - היכולת שלא להיות מוגבל קפוא ותקוע בעולם החומר - החומר ביטוי למה שנמצא בפועל בעולם. מקדשים - משייכים לעולם הנצח, קדוש הוא נצחי.
ישראל כאומה מיוחדת - מרוכזים בחוג מיוחד שומרים על ייחודם ואינם מתבוללים. אנו מופיעים במערכת אחרת של כללים, שומרים על הגזע. דווקא השמירה על היותנו אומה מיוחדת יכול לגרום ברכה. האומה נתגלתה בעומק קדושתה - זה שעם ישראל - התאגדותה כאומה לא באה בשביל לתת מענה לצרכי העוה"ז, אלא באה כדי לגלות את מה שמעבר לעוה"ז. באומות העולם ההתאגדות כאומה מחזק את צדדי העוה"ז ובעם ישראל זה להיפך.
ובשאיפתה האלוקית - בפרק ראשון פסקה ג ראינו שמהות כנס"י והאומה, היא הפניה לשורש החיים. לידת עם ישראל מעידה על כך. בספר שמות עמ"י נהפך לעם רק על בסיס הפניה לקב"ה למקור החיים. ללא צעקה ופניה לקב"ה הוא היה מאבד את חוט השדרה הלאומי שלו. צורתם של ישראל המהות זה כלות נפשו לאלוקים, בלי נקודת הפניה לא היה אומה כלל, זה בסיס הלידה, ההתאגדות של עמ"י.
תפיסת הרב שיש מושג של לאומים, אומות, שבעים אומות, נשמה לאומית לכל עם ועם. והנשמה הזו היא לא במובן של תוכן פנימי ראשיתי כמו נשמתה של כנס"י, אלא כאן הכוונה לנשמה לאומית - על בסיס מה נוצר מכנה משותף בין קבוצת אנשים שמתאגדים בצורת לאום זה מצד הנשמה הלאומית - הטבעיות, היופי, הכוח וכו'...
ללא עמ"י סיבת התאגדות האומות זה סיבות גסות ללא רצון לבנות את הצדדים הרוחניים התרבותיים של החיים. בשם הרעיון הלאומי לעומת זאת מעיזים לעשות עוולות גדולות. ההתאגדות הלאומית הנפוצה הייתה על בסיס גס. עמ"י משפיע בגישתו המוסרית על האומות. עמ"י משפיע על האומות כולם שבסיס ההתאגדות של האומות כולם יהיה הצד הרוחני יותר.
עם ישראל בכל ההסטוריה שלו הוא עם חריג. ברגע שהיה שחיתות מוסרית בתוך האומה היא נחלשה. בעמים האחרים שחיתות מוסרית גרמה לביסוס העם, בעמ"י זה פירק את העם. בעמים אחרים עוצמות של מלך כמו הורדוס עם חולי כיבוש וגדלות היה גורם לממלכה להתחזק ולשלוט על עמים אחרים. אולם בעם ישראל משום רגישותו המוסרית הוא מרד בשלטון הורדוס. עצם מוכנות עם ישראל להיות בגלות, והעיקר שלא יצטרך לבסס שילטונו מתוך עוולות היווה אור לגויים. עצם דרישת עם ישראל לעדינות והמוכנות לשפלות הקרין לעולם שההתאגדות הלאומית חייבת להיות סביב יעוד ערכי. החיבור בברית המועצות היה על בסיס רעיון הקומוניזים שביסודו יש בו צד מוסרי זה היה בהשפעת היהדות. הגישה הסוציאליסטית, ביטול מושג העבדות ועוד הם ביטויים שונים להתקדמות העולם בבניית חברות שהבדלי המעמדות בהם הינם עדינים יותר.
ולקרב את העמים כולם בכחו למעמד יותר נשגב ויותר אצילי.
אצילי - אצילות מבטא דבר אידיאלי שהערך שבו הוא לא לשם משהו אחר אלא ערך עצמי.
נשגב - להגדיל, לרומם.
ארץ ישראל ארץ שמיוחדת לעם ישראל - ארץ שבאה לבנות מהות בעמ"י. מה הארץ נותנת לעם? הרב אומר שהיא יסוד תרבותה - הרב לא מרחיב מה זה. היחס לדרך ארץ של החיים, לצדדים הטבעיים של החיים יכול להכלל בצד של התרבות. אבל ודאי כשאנו מדברים על הארץ אנו אומרים שכל עם שיש לו רעיון בסיסי, שהוא בסיס ההתאגדות, הוא צריך להביא את זה לחיים המעשיים. בפגישה עם חומר, ביצירת קשר לחיים הטבעיים הפשוטים, ביחס בין המידות הלאומיות בה לידי גילוי הגילוי של העם בחיי העוה"ז. העולם הטבעי כגון מקום שהגשמים באים בצורה זועפת, יכול להשפיע על אופי האומה, יש משמעות תרבותיות לאקלים. אברהם אבינו מגיע לארץ ישראל אחרי הרבה ארצות וראה שהם עסוקים ביישובו של עולם. האיזון משפיע על היחס לתרבות, לעבודה, לכל החיים. א"י הכי כשרונית בגידול לתרבות שעליה יכול להיות עולם הרוח.
הארץ בה אתה נמצא היא הדרך להביא לידי ביטוי את התרבות שלה. העולם המערבי ניתק את האדם מארצו - ייצור התמגנות שאינו זורם עם החיים לא נותן לחיים להקרין עליו, חי עם טכנולוגיה שמנתקת. יש למען האמת חיים, זמן, ומקום - מקומות קדושים וזמנים קדושים (בשבוע, בשנים) ואנשים קדושים שכולם בונים את התרבות.
בששה סדרי משנה מתחילים מהמקום ואז הזמן ואז המשפחה ואז החברה ואז הקדושה והטהרה.
יש פה באדמה השפעה גם סגולית שפותח אל הקודש וגם בצד מעשי, ממשי שיש חוקי חיים כאלה שגורמים לאדם התאמה לצדדי הקודש.
הרב אומר שא"י יכולה לפעול על החיים שהם יהיו כלים כאלה שיכולים להיות קרובים לתכלית הוייתם. יש בתרבות הזו מספיק את המידות וההתאמה להיות כלי שיוכל לחול בו תכלית הוייתם. החיים האלוקיים אא"ס יתגלה בעולם בלבושים באורות שונים, ואותו אור התגלה בהמון מדרגות בצורה הכי מופשטת של אור, והתגלתה שגם העוה"ז הוא גילוי של האא"ס הזה. יש משהו עצמי לא"י, לעומת שאר הארצות שלא מתגלה בהם אור פנימי אא"ס. והם מוגבלים ומופיעים רק פן אחד של האור . החיים התרבותיים שמתפתחים בארץ ישראל הם חיים באיזון הכי טוב וזה מקרין על הארצות האחרות שאין להם מהות עצמית.
היחס בין עם, ארץ ותורה . העם זה עצם החיים שלנו כעם, הרצון להתאגד כעם. ההתאגדות הזו יש לה את הכלים, את החומר, את הגוף, ואת הצורה. האומה דומה לאדם הפרטי. וכמו שלאדם יש גוף ונשמה הצד הרוחני המופשט שבו מתגלה בעוה"ז, גם באומה יסוד חייה מתגלה, יש נפש לאומית, ויש נשמה לאומית, הנפש הלאומית היא הארץ, והנשמה הלאומית זה התורה.
יש הבדל בנוסחים:
לגבי ישראל - ישראל בתור אומה מיוחדת...משפיע הוא על כל ההיקף של כל העמים כולם - זה תהליך קבוע ותמידי שמשפיע.
לגבי א"י ותורה זה ישפיע - ארץ ישראל עומדת להשפיע ; תורת ישראל עומדת להופיע.
ארץ ישראל עומדת להשפיע, מכח יסוד תרבותה ומפעולתה על החיים השוכנים בה, על כל הארצות כולן, לעדנם ולרוממם, ולקרבם אל תכלית הוייתם.
א"י עומדת להשפיע - כשהרב כתב את זה לא היה מספיק הופעה של קשר של עמ"י עם הארץ. קודם כל, תצטרך ההשפעה להבהיר את תכלית החיים. למה חיים? למה מתאגדים? זה היה הדבר הכי קשה לשנות בעולם, לאחר שהעולם התקדם בזה אז צריך לבנות את צדדי המידות, הדרך ארץ. המדרגה הסופית השלמה זה אחרי גאולת החומר, הצדדים הפשוטי, כלי החיים, אז צריך לגלות בעולם את צורת הכל - זה תורת ישראל - אצל עמים וקיבוצים שונים, להסיר מהם כל סיג וטפל - כלומר התורה צריכה לתת את היכולת לעשות שיהיה ברור מה טפל ומה עיקר.
הפרק הזה מתעסק במערכת הקשרים וההשפעות שיש בין ישראל לאומות העולם. הפסקה הראשונה התייחסה להשפעת ישראל על הגויים למדנו שיש משהו מהותי בהופעת ישראל בעולם, שהם לא נשארים עבור עצמם, אלא בכל דבר שנוגע להופעת עמ"י בעולם יוצר תכנית-על שמשפיע על כל העולם כולו, וזה מתרחש בחוג המיוחד בתוך עמ"י והכל מושפע ומוקרן כלפי חוץ וכל דבר מהותי שקורה בעמ"י יש לו גלים וגלי גלים בכל המציאות כולה.
מה הם שלשת הדברים המהותיים שמופיעים בעמ"י: הארץ, העם והתורה. שלשת הדברים הללו אומר הרב הם שלשת הדברים שבונים את האומות והעולם. הדבר הראשון זה ישראל כאומה מיוחדת מהו מטרת החיים של האומה - מה התוכן שסביבו שהלאום הזה מתאגד ואז ודאי שבזה עמ"י פעל רבות ונצורות בעולם. עמ"י הצליח להשפיע על היקף כל העמים ויש עכשיו בעולם או"ם, בית משפט לאומי, וכו' בהשפעת ישראל. הרב תיאר את זה כהשפעה הווית שכבר קיימת בעולם - מאז שעמ"י הופיע.
אולם לא מספיק ההתאגדות, יש לעם אופי ממשי רעיון שיש לו ביטוי בעולם המידותי, הנפשי. איזה מידות לאומיות יש חריצות, עצלות, גבורה או רחמים, אכזריות, רצח וכד'... כל זה צומח על בסיס המקום, הפגישה עם המקום, כל מקום ומקום יצר תרבות אחרת, לפי האקלים שלו.
א"י יצרה את התרבות שבונה את הכלים שהכי יכולים להתאים לתכלית, לייעוד, לרוח, לזה שהולכים לכיוון של לגדל את החיים, בעד החיים, ומה שיצר את חיי התרבות של עמ"י כשעמ"י היה עוד בא"י. אך ההשפעה של עמ"י מבחינה תרבותית בדורות הראשונים הייתה מצומצמת מאוד - עיקר השפעת עמ"י בכל ההיסטוריה היא ההשפעה המוסרית לא לתת לעולם להתדרדר למקומות של באר שחת.
עמ"י קורא בהיסטוריה את קריאת המוסר וזה השפעת ישראל כאומה בגלות אבל גיבוש העם שיש תרבות כזו. זה אחד הדברים הגדולים שצריך להתגלות בחזרת עמ"י לא"י. הגלות ודאי ייסדה בעמ"י תכונות תרבותיות אך התכונות הללו כשעמ"י בגלות לא ניכרות כלפי חוץ. הגלות יצרה בעמ"י מבחינה תרבותית עולם שלם נסתר, שיצא החוצה וישפיע על כל הארצות כולם כשעמ"י יחזור לארץ.
והדבר השלישי זה התורה.
מדובר פה על השפעת עמ"י על הגויים. לא מדובר על כך שהגויים יהיו שייכים במהותם לתורה. התורה בשורשה היא מתאימה לעולם העליון. רק עמ"י במהותו הוא עם של רוח, של אא"ס, של עוה"ב. מהות עמ"י זה הופעת אא"ס ולזה הגויים כלל לא שייכים. אנו נמצאים בעולם שניתן לפתח בו את הצדדים הגסים. האדם מצומצם בעצמו ולא רואה את עצמו, ובמקרים קיצוניים דורס את הכוחות האחרים שיש בעולם, בשביל צרכיו האישיים. מה שאנו רוצים להשפיע על העולם שהוא יהיה עולם טהור, בחינה של ג"ע כזה - עולם של שפע, הרמוניה זה העולם שאליו אנו רוצים להביא את הגויים. אין אנו רוצים להביא את הגויים לעוה"ב או משהו כזה. גם בשביל לחיות בעוה"ז בצורה בונה צריך שלא להאמין בע"ז כי ע"ז גורם לטמא את העולם, לשקר, לעיוורון, לכזב רחב, וכל מיני תורות ואמונות יכולות לגרום לכך שכלי ההתעסקות עם העוה"ז ילכו לכיוונים שליליים. בשיעור שעבר דיברנו שההתמודדות שיש עם הע"ז היא שיש ע"ז של מצרים ושל כנען. של כנען זה לקחת את עולם הרוח עולם רוחני מעוות שגורם להשתמש בכלי העוה"ז בצורה מעוותת. ויש ע"ז שלא פועלת במעוות אלא ע"ז שאתה תקוע בעוה"ז, מגבילה, תוקעת את האדם, שאינה נותנת לאדם להשתמש בכלי העוה"ז, להתעדן, ולהתרומם בצורה חיובית - (או ההכרה שעולם החומר נועד לצורה רוחנית) ע"ז של מצרים. מטרתינו לתקן את העולם שיחיה העוה"ז של הגויים יהיו מתוקנים מה נדרש לכך?
שלשה דברים שצריכים להבחן:
נשמה - מה המגמה שלך - השאיפה (בשביל מטרה שלילית גסה מצומצמת או שהיא מוסרית מגמת הטוב בעולם).
נפש - צריך סוג מידות שמתאימים לטוב הזה.
והדבר השלישי זה סוג הרוח שמתאימה למגמה הזו.
ישראל, תורה א"י - זה שלבי ההתגלות של עמ"י בעולם. מחשבתם של ישראל ליצור כזה עם תורתם ומקומם.
אצל הגויים זה לא יופיע בסדר הזה כי עמ"י שייך לתורה עוד בלי קשר לגילוי התורה בארץ. אבל יש בחינה כזו שלעמ"י הייתה תקופת גלות שעמ"י לא יבנה את חייו מהפגישה עם העוה"ז אלא מעולם אחר אעפ" ששליחות עמ"י זה להתגלות בעוה"ז. מדובר פה על השפעת ישראל על אומות העולם כל מה שניתן לעשות צריך לבנות בישראל אמונה שתסיר מהם כל סיג וטפל, ולהאיר אותם באור הקודש והטהרה האלהית. הנטיה לא להיות תקוע בעולם החומרי והטהרה האלוקית להגיע להפגש עם העולם בטהרתו ולא בצורתו הגסה. עיקר הדברים זה להגיע למצב של ה'סור מרע' וזה הפסוק שהוא מביא בסוף הפסקה: "והסירותי דמיו מפיו" - ביטוי לנטיה לשפוך דמים לעשות רע של הגויים. ויש אומרים שדמיו זה תרבות אכילת הדם שהייתה חלק מהע"ז חלק מצורת עבודתם שהיו עושים את זה בצורה מכוערת לא נקיה ואי הנקיות זה שהם יכולים לאכול דם - כיעור, שיא הגשמיות. יותר פשוט לומר שהפסוק מסכם רק את נושא התורה שהיא ודאי מתחילה מהסרת תרבות הע"ז: "שיקוציו מבין שיניו" - יותר מסבירים שמדובר על הע"ז שלו "ונשאר גם הוא לאלוקינו" - הגמרא במסכת מגילה שאומרת שמדובר על בתי כנסיות שבבל שדרכם היה השפעה על הגויים או שהם יהפכו להיות התורה שדל הגויים. "והיה ...כיבוסי" - חז"ל דורשים את זה שיבואו מיהודה ללמד בתאטראות של הגויים "עקרון" - ביטוי למקומות הרחוקים, "היבוסי" - זה ירושלים כמו שהוא הפך למקום המקדש כמו שהקרנה של מקום המקדש השפיעה על היבוסי היא יכולה להשפיע על הגויים. בעצם הרעיון הגויים לא הושפעו מתרבות ישראל ולעתיד לבוא בתי הכנסת שלא השפיעו יוכלו להשפיע ובמקום תרבות הגויים יבואו מיהודה ויזככו את אמונות הגויים וגם המקומות הכי רחוקים יושפעו כמו היבוסי. הפסוק יותר שייך לחלק האחרון.
עמדנו על החלקים השונים בפסקה:
עם - משפיע, א"י - עומדת להשפיע ותורה.
האם גילוי עמ"י והגאולה בעמ"י תהיה קמעא קמעא או בבת אחת: הרב חרל"פ אומר שקמעא קמעא זה הגאולה החומרית אך הרוחנית תבוא פתאום. ברצ"יה ב'לנתיבות ישראל' - גם הגאולה הרוחנית היא קמעא קמעא. ניתן לומר שלא פליגי : כנראה שהם מדברים על שני צדדים רוחניים יש תהליכים רוחניים ששייכים לעוה"ז התהליכים הטבעיים המידות וזה זז בקצב של עולם הטבע ויש תמיד בסוף קפיצה לעולם של נס יש הארה של פתאום בגילוי הנס גם בטבע יש מדרגות של אור של נס אך התפתחות האור הטבעי באה בצורת בניית מדרגות.
כשהגויים יהיו בשלים לשמוע את האמונה והתורה זה יקרה בסוף התהליך. [אתר yeshiva.org]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה