רעיון האשופיזין:
רמב"ם מתנות עניים י-א: חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה.
מפתיע שהרמב"ם תולה חשיבות המצוה בכך שהוא סימן לזרע אברהם ולא מקשר את המצוה לעבודת הבורא [ישירה] כמו שאנו מורגלים להבין את חשיבות המצות.
רואים שהשיא של עבודת השם הוא להתחבר למידות האבות. בראשית נקרא "ספר הישר". דרך ארץ ומידות טובות.
אברהם – ה"רבי" במידות. משה רבינו ה"רבי" בתורה. שמע בני מוסר אביך [רש"י - תורה שכתב ושבעל פה] ואל תטוש תורת אמך [אין הכוונה לתורה כפשוטה כי אשה לא מצווה ללמד אלא להנהגות טובות. "תורה" מלשון הוראה. דרך חיים. או "אם" מלשון "אומה" דהיינו המדות של האומה].
א"א לגשת לתפילה בלי הקשר לאבות. ברכת אבות מעכבת. לא מספיק להזכיר, צריך להתחבר למידותיהם. הרב דסלר – "זכות אבות" פ' זכות [עם פתח] האבות. מתחברים לטהרה של האבות.
מובן לפ"ז המצוה לתת צדקה לפני התפילה [בבא בתרא י.]: ומובא להלכה באורח-חיים (הלכות תפלה) סי' צב (הטור: "וטוב ליתן צדקה קודם תפלה דר"א הוה יהיב פרוטה לעני ומצלי, דכתיב אני בצדק אחזה פניך", והשו"ע: "טוב ליתן צדקה קודם תפלה"), והן ביורה-דעה (הלכות צדקה) סי' רמט (בטור בסוף הסימן: "גדולי חכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפלה שנאמר וגו'", ובשו"ע: "טוב ליתן פרוטה לעני קודם כל תפלה שנאמר וגו'").
דהיינו קודם מגשימים במעשה מדת האבות ורק אח"כ ניגשים להתפלל ולהזכיר זכות אבות.
עוד דוגמה לדבר: אמר רבי יוחנן: אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין עשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם.
אמר רב יהודה ברית כרותה לי"ג מדות שאין חוזרות ריקם (ראש השנה י"ז:), שאם יזכירום ישראל בתפלת תעניתם אינן חוזרות ריקם (רש"י).
"יעשו לפני" – חייבים להגשים במעשה ולא רק באופן מילולי.
[הערה – רש"י אומר "בתפילת תעניתם". מהיכי תיתי?]
סוכות - נסכו מים בחג, אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי השנה [ר"ה ט"ז].
המקור הראשוני בתורה לתפילה קשור לגשם. וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה.
רש"י - כשנגמרה בריאת העולם בששי קודם שנברא אדם וכל עשב השדה עדיין לא צמח כמו שכתוב וַתּוֹצֵא לא יצאו אלא על פתח הקרקע, עמדו עד יום ו' ולמה כִּי לֹא הִמְטִיר ומה טעם לֹא הִמְטִיר לפי שאדם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה ואין מכיר בטובתן של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים.
למדנו א"כ שאי אפשר לגשת לתפילה בלי האבות, ובסוכות מתפללים על הגשם [המקור לתפילה] – ממילא מזמינים את האבות לסוכה [אושפיזין] כדי ללכת בדרכם ולזכות שהתפילות שלנו ייענו בחיוב.
העבודה של סוכות – ללכת בדרכי אבות וללמוד ממידותיהם ומחייהם.
זה - ברמה הגלויה והפשוטה - רעיון הזמנת אושפיזן לסוכה.
יום א' – אברהם וכו' [כאן להרחיב על מידותיו של אברהם אבינו].
רמב"ם מתנות עניים י-א: חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה.
מפתיע שהרמב"ם תולה חשיבות המצוה בכך שהוא סימן לזרע אברהם ולא מקשר את המצוה לעבודת הבורא [ישירה] כמו שאנו מורגלים להבין את חשיבות המצות.
רואים שהשיא של עבודת השם הוא להתחבר למידות האבות. בראשית נקרא "ספר הישר". דרך ארץ ומידות טובות.
אברהם – ה"רבי" במידות. משה רבינו ה"רבי" בתורה. שמע בני מוסר אביך [רש"י - תורה שכתב ושבעל פה] ואל תטוש תורת אמך [אין הכוונה לתורה כפשוטה כי אשה לא מצווה ללמד אלא להנהגות טובות. "תורה" מלשון הוראה. דרך חיים. או "אם" מלשון "אומה" דהיינו המדות של האומה].
א"א לגשת לתפילה בלי הקשר לאבות. ברכת אבות מעכבת. לא מספיק להזכיר, צריך להתחבר למידותיהם. הרב דסלר – "זכות אבות" פ' זכות [עם פתח] האבות. מתחברים לטהרה של האבות.
מובן לפ"ז המצוה לתת צדקה לפני התפילה [בבא בתרא י.]: ומובא להלכה באורח-חיים (הלכות תפלה) סי' צב (הטור: "וטוב ליתן צדקה קודם תפלה דר"א הוה יהיב פרוטה לעני ומצלי, דכתיב אני בצדק אחזה פניך", והשו"ע: "טוב ליתן צדקה קודם תפלה"), והן ביורה-דעה (הלכות צדקה) סי' רמט (בטור בסוף הסימן: "גדולי חכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפלה שנאמר וגו'", ובשו"ע: "טוב ליתן פרוטה לעני קודם כל תפלה שנאמר וגו'").
דהיינו קודם מגשימים במעשה מדת האבות ורק אח"כ ניגשים להתפלל ולהזכיר זכות אבות.
עוד דוגמה לדבר: אמר רבי יוחנן: אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין עשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם.
אמר רב יהודה ברית כרותה לי"ג מדות שאין חוזרות ריקם (ראש השנה י"ז:), שאם יזכירום ישראל בתפלת תעניתם אינן חוזרות ריקם (רש"י).
"יעשו לפני" – חייבים להגשים במעשה ולא רק באופן מילולי.
[הערה – רש"י אומר "בתפילת תעניתם". מהיכי תיתי?]
סוכות - נסכו מים בחג, אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי השנה [ר"ה ט"ז].
המקור הראשוני בתורה לתפילה קשור לגשם. וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה.
רש"י - כשנגמרה בריאת העולם בששי קודם שנברא אדם וכל עשב השדה עדיין לא צמח כמו שכתוב וַתּוֹצֵא לא יצאו אלא על פתח הקרקע, עמדו עד יום ו' ולמה כִּי לֹא הִמְטִיר ומה טעם לֹא הִמְטִיר לפי שאדם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה ואין מכיר בטובתן של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים.
למדנו א"כ שאי אפשר לגשת לתפילה בלי האבות, ובסוכות מתפללים על הגשם [המקור לתפילה] – ממילא מזמינים את האבות לסוכה [אושפיזין] כדי ללכת בדרכם ולזכות שהתפילות שלנו ייענו בחיוב.
העבודה של סוכות – ללכת בדרכי אבות וללמוד ממידותיהם ומחייהם.
זה - ברמה הגלויה והפשוטה - רעיון הזמנת אושפיזן לסוכה.
יום א' – אברהם וכו' [כאן להרחיב על מידותיו של אברהם אבינו].
Very nice. Shkoyach
השבמחק