התמודדות עם אבדון

הרב ויקטור עטיה, שליח חב"ד בחברון שאיבד את בתו חיה מושקא בשבוע שעבר בשיחה ראשונה ל'שטורעם': על קבלת הבשורה וההתמודדות (ראיון(

יאיר בורכוב

הטרגדיה הקשה שפקדה, כרעם ביום בהיר, את משפחת השליח הרב ויקטור שי' עטיה, שליח הרבי בקריית ארבע, עם היקטף בתו בת השבע בשריפה איומה - מיקדה את תשומת הלב לתעצומות הנפש שבהן קיבל הוא את האסון הכבד.

לנגד עיני כל מי שעקב אחר האסון הנורא ופרטיו נגלתה דמות מופת בלתי נתפסת של קבלת ייסורים באהבה ואמונת אומן בדבר ה', מתוך החלטה טהורה ואיתנה להתמיד ביתר שאת בשליחות הקודש שהוא נושא בעוז בעיר האבות.

"אני חייב ללכת קדימה, להקרין אופטימיות ואמונה. אוי ואבוי לנו אם לא היינו אנשים מאמינים. אני באופן טבעי שמח ואוהב לשמח אחרים, וזה נותן לנו את הכח להמשיך", אומר הרב עטיה בשיחה מיוחדת ל'שטורעם', עם מלאות ימי ה'שבעה'.

השיחה עם הרב עטיה הופכת למסמך נדיר, מרגש ומצמרר של אמונה ובטחון בה'.

איך קיבלת את הבשורה?

"הייתי בניחום אבלים אצל משפחה שאני מכיר. הבן הגדול נהרג במלחמה האחרונה בלבנון. האבא לקח את זה מאד מאד קשה, וניסיתי לדבר איתם על גלגולי נשמות, על כך שלא תמיד אנחנו מבינים את הכל, על קידוש ה', ונצחיות הנשמה, אמרתי להם שאני כל כך מצטער וחש את הצער שלהם, אבל מצד שני מוכרחים להתחזק ולהתעודד, ולהבין שזה ניסיון מאת ה'.

האבא היה במצב קשה ואמר לי בהתרסה: אני כועס על ה'. השבתי לו שכואב אז צועקים, ולכן אולי מותר לו לכעוס. כנראה שמשמיים שלחו לי ניסיון כמי שאומרים לי: בא נראה כיצד אתה עומד בניסיון הזה.

במהלך הפגישה קיבלתי טלפון מהשליח הרב דני כהן שדיווח לי שיש שריפה ליד הבית. אמרתי לו שאני מחוץ לעיר, ושיעדכן אותי אם יש התפתחויות. חשתי תחושה לא נוחה, ולא עבר זמן רב ואני רואה על צג הפלאפון את המספר של רעייתי. הרמתי את הטלפון ושמעתי שאגה: ויקטור תבוא הבייתה מיד, מושקא נשרפה".

השמיים נפלו עלי

"באותו רגע הרגשתי  שהשמים פשוט נפלו עלי. זו תחושה שאי אפשר לתאר ולהאמין. באותו רגע אזרתי כח ואמרתי לעצמי שהמוח חייב להיות שליט על הלב. הייתי מאד נסער, אמרתי לבני המשפחה שאני נאלץ לעזוב אותם כי בתי נלחמת על חייה ברגע זה.

במהלך הנסיעה הביתה ביקשתי כל הזמן מהקב"ה שיתן לי כח להחזיק מעמד, וניסיתי להתחזק במחשבות חיוביות. התחלתי להגיד תהילים יחד עם בני שניאור שהיה עמי ברכב. לא ידענו באותם רגעים אם אנחנו אומרים תהילים לרפואתה אם לעילוי נשמתה...

במהלך הנסיעה עצרתי לאחד מידידי שהחליף אותו מול ההגה. במהלך הנסיעה הוא קיבל טלפון ובמקום לדבר בדיבורית הוא הצמיד את הטלפון חזק לאוזן. הבנתי שהוא מעלים ממני משהו ושאלתי אותו: הכל בסדר? והוא השיב לי: כן הכל בסדר.

באותו רגע נזכרתי כיצד לפני כמה שנים, כאשר ארע פיגוע באזור תרקומיה, וכמה מבני משפחת אופן נפגעו קשה, הייתי באותה שעה ליד אחד מבני המשפחה, וקיבלתי טלפון שבו עודכנתי על האירוע. אותו בן משפחה שאל אותי: האחים שלי בסדר? הם נפגעו, והשבתי לו שהכל בסדר. הסיטואציה הזו, כיצד אני מעלים ממנו את המידע הקשה עלתה לי.

הספיקות כרסמו ועלו, והמחשבות לא הפסיקו לרגע. אמרתי לעצמי: ה', אני לא יכול יותר, תן לי רמז להבין מה קרה. היה לי חת"ת ביד ופתחתי אותו באקראי, לנגד עיני התגלו המילים "עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה...", מתוך פרקי אבות. הורדתי את הראש ומלמלתי: ה', הבנתי את הרמז.

כאשר הגעתי הביתה, ראיתי את אחד מחברי הטובים, ומיד שאלתי אותו: אברהם, נכון שלא הצליחו להציל אותה? הוא חיבק אותי ואמר: ויקטור, ברוך דיין האמת.

התחושה באותו רגע הייתה קשה מאד. הניסיון הזה כל כך קשה. כל כך חזק, כל כך בלתי נסבל, שאמרתי לקב"ה: או שאתה לוקח אותי, או שאתה נותן לי כוחות להמשיך הלאה.

באותו רגע הרגשתי כיצד הקב"ה פשוט נותן לי כוחות שאי אפשר לתאר. בכלל, אני אדם מאד רגיש, ובפרט למשפחה הקרובה, אני אדם שלא נותן לילדים שלו לצאת החוצה לנסיעות בלילה, וכזה ניסיון היה פשוט דבר שלא מובן. הבנתי את משמעות המילים: ה' נתן, ה' לקח. לפני שה' לוקח משהו, הוא נותן לך כוחות לעמוד בזה.

התחילו באותו זמן דיבורים היכן לקבור את הילדה, והוחלט בסופו של דבר לקבור אותה בבית העלמין בחברון, בפרט שחמותי פתחה את בית העלמין הזה, לצערה, עם הסיפור המצער של הילד שלה".

לילה לפני: מושקא מנקה את הבית

זה נכון שבלילה שלפני האסון, הילדה רמזה על מה שעתיד לקרות?

"בלילה שלפני האסון, רעייתי התקשרה אלי ואמרה לי: ויקטור, תעודד את חיה מושקא, היא עשתה משהו מאד גדול היום ולא רגיל, היא ניקתה את כל הקומה הראשונה של הבית. ממש צחצחה והבריקה את הכל, חשוב מאד שתעודד אותה.

חשוב לציין שזה מעשה שהילדה מעולם לא עשתה לפני כן, וכאשר שאלו אותה מה קרה שהיא מנקה כל כך, היא השיבה: אני רוצה שלאמא יהיה טוב, ומחר צריכים להגיע הרבה אנשים, וחשוב שהבית יהיה נקי ומסודר...

אישתי מספרת שהיא קנתה לה ספרים חדשים לקראת שנת הלימודים, והילדה התעקשה שלא לעטוף אותם. כולם ניסו לשכנע אותה, אבל היא התעקשה ולא הסכימה. ממש בצורה שלא מובנת. כאילו היא הרגישה שהספרים מיועדים למישהו אחר, כמו שבאמת עשינו: תרמנו את הספרים לילד אחר".

מה התכונה או העניין שתזכור ממנה באופן הכי בולט?

"היה לה דברים רבים בולטים, אבל נושא אחד ועיקרי הוא עקשנות דקדושה. אם, לדוגמא, היא לקחה על עצמה נושא של תהילים של שבת, היא הייתה מסוגלת לעזוב באמצע סעודת שבת את הכל, העיקר כדי לארגן את התהילים עם ילדי השכונה שהיא לקחה על עצמה.

היא תמיד הייתה בתנועה של נתינה. בכל פעם שהיא קיבלה פרסים, היא לא השאירה כלום לעצמה. כל מה שהיא הייתה מקבלת, מיד הייתה נותנת הלאה. אחרי פטירתה חיפשנו אצלה בארון איזה חפץ, משהו, פריט, לא מצאנו כלום. היא פשוט לא השאירה כלום, את כל היא חילקה ונתנה.

היא הקפידה מאד, גם כן בעקשנות דקדושה, לומר קריאת שמע שעל המיטה ומתוך הסידור בדווקא. למרות שהיא הייתה מאד עייפה, והייתה מוכרחת לקום בבוקר, היינו מפצירים בה, לכי לישון, היא תמיד הייתה נעמדת לומר קריאת שמע מתוך הסידור.

היא הייתה ילדה מאד פיקחת. הגננות שלה מספרות שהיא תמיד הייתה מדברת עם העיניים, ומעולם לא מדברת לשון הרע. היא הייתה ילדה שקולטת מהר מאד דברים. הרבה פעמים היא הייתה רואה אותי עושה קסמים, כדי לשמח קצת יהודים, ומיד הייתה קולטת את הטריק. היא תמיד ראתה וקלטה מהר מכולם, והייתה מדברת רק מה שצריך.

אחד מילדי הצעירים, ישי (11), פשוט בוכה מאז האסון בלי הפסקה. כשאישתי שאלה אותו מדוע הוא לא נרגע, הוא סיפר שכל פעם שהיה עצוב לו בלב הוא היה הולך למושקא והיא הייתה מציירת לו ציור. וכן להיפך, כשהיא הייתה עצובה, הוא היה מצייר לה, וכך הם היו מרגיעים אחד את השני. "עכשיו שהיא למעלה, וכל כך עצוב לי, עם מי אני יכול לדבר?", הוא שאל".

רוצה להישאר צנועה

"מה שמעניין הוא שמושקא ע"ה תמיד חששה מאד מאש. תמיד שהדליקה נרות שבת, היא הייתה זורקת את הגפרור הצידה מיד. היא פשוט פחדה מאש, ובצורה ממש לא מובנת היא הלכה באותו יום עם אחיה הקטן יותר, לקצה החצר, הדליקה גפרור, וכנראה מרוב בהלה וחוסר אונים היא קפאה על מקומה והסתבכה עם האש.

הבן שלי ניסה לזרוק עליה חול, תוך כדי שהוא צועק לה: מושקא, השמלה נשרפת, תזרקי את השמלה ותברחי. אבל היא השיבה לו בתגובה, תוך כדי שהיא עולה בלהבות: אני לא אהיה צנועה...

אתה מתאר רגעים מאד קשים, מה אתה אומר לעצמך בכל זאת כדי לנסות להמשיך הלאה?

"אני מדבר הרבה עם עצמי ועם הקב"ה. אני משתדל לא לקחת את החיים כמובן מאליהם, אני כל הזמן מנתב את המחשבות על מה שה' כן נתן לי, אשה, ילדים, הורים, אני משתדל לחשוב חיובי ורק טוב. זה מאד עוזר להתמודד עם המצב הזה. אני מרגיש שאני מוכרח להתמלא בעשייה. אם עד היום עשינו הרבה, אני מרגיש שצריך להמשיך הלאה ולעשות".

קיבלתם וודאי עשרות טלפונים, מכתבים, אימיילים וכמובן ביקורים, כיצד והאם זה עודד אתכם?

"הגיעו  אלפי פניות, ממש מכל מקום בעולם. אם בתחילה חשבתי שזה אסון פרטי שלי, קלטתי לאחר מכן שאמנם הגוף שלה קטן, אבל הנשמה כל כך גדולה, שהיא חדרה לכל כך הרבה לבבות".

מה הדבר שהכי עודד אותך מכל התנחומים ששמעת?

"הדבר שהכי עודד אותי, בגדול, היה עצם העובדה שכל כך הרבה אנשים באו לחבק, לדבר, וגם אלה שלא באו, אני מרגיש שהרבה רצו להגיד לי דברים ולעודד, ולחבק, אבל התביישו ולא היה להם מה להגיד, כי באמת אין מה להגיד בסיטואציה כזו, ואני משער שאני במקומם גם הייתי מרגיש כך. בכל זאת, זו סיטואציה בלתי נתפסת שאבא קובר ילדים. על כן בנוסף לאלו שבאו לחזק ולעודד, אני מתמלא עידוד גם מאלו שלא באו אבל הזדהו עם הכאב.

חשתי באמת כיצד כולנו בחב"ד משפחה אחת, לא רק בדיבורים אלא באמת באמת. הרגשתי את הצער של הקרובים אלי, וכמעט שלא יצא לי לחשוב על הצער שלי אלא רק לעודד אותם ולהוציא אותם מהכאב.

מאד עודדו אותי דבריו של הרב משה קוטלרסקי שסיפר לי על האח שלו שנפטר, כיצד הרבי עודד אותו ואמר שהרבי הקודם יושב איתו כעת והם לומדים יחד חסידות למעלה. הרב בערל לאזאר, סיפר לי שגם הוא איבד את בתו חיה מושקא ע"ה בגיל שבע, ודווקא מהכאב הזה הוא יצא הלאה להפצה ופעילות שלא בערך. קיבלתי שיחת טלפון מהרב שבתי סלבטיצקי מבלגיה, שעבר גם הוא סיטואציה לא קלה לאחר שהוא איבד ילד, הוא פרץ בבכי באמצע השיחה ואמר לי שבא לעודד ויצא מעודד.

הבנתי למעשה שכמה שאכניס בעצמי מחשבות של אמונה, כך הדברים יבואו לידי פועל".

סיפורים שמימיים וחלומות מופלאים

רצף של סיפורים שמיימים, כך מספר לנו הרב עטיה, וחלומות מופלאים לאחר האסון, הביאו את בני המשפחה להכרה כי האסון הגדול שהכה בהם הוא עניין שמיימי, מעין ביטול גזירה שהייתה צריכה ל"ע לבוא.

"זמן קצר לאחר האסון, גיסתי מספרת שהיא חלמה חלום, בו ראתה את הסבתא ע"ה מחזיקה בידה את מושקא ואומרת: היא כבר שלנו. גיסתי החזירה לה: לא, היא שלנו, והסבתא שוב: לא, היא שלנו. כך התנהל מאבק, עד שלבסוף הסבתא "ניצחה", תוך כדי שהיא אומרת לה שהייתה גזירה, ומושקא ע"ה ברצונה, בחרה ללכת מהעולם הזה על מנת לבטל את הגזירה.

אין מי שיודע חשבונות שמיא, אך באותו יום של האסון, התברר שמספר מחבלים רצו לעשות פיגוע שיכוון כנגד ילדים, והייתה להם תאונת עבודה והם התפוצצו תוך כדי הכנת המטען.

למחרת הקבורה סיפר לנו איש החברא קדישא, שתמיד לאחר 'טהרה', בגלל ההרגשה הלא טובה, והריח הלא טוב שהוא חווה, הוא אינו מגיע לבית המשפחה לנחם במשך יום שלם. במקרה של מושקא ע"ה הוא מספר שלמרות שהיה מדובר באסון של שריפה, היה במקום ריח מאד טוב, בצורה בלתי מוסברת. הוא המשיך וסיפר לנו כי בלילה חלם חלום ובו הוא ראה את מושקא כשאור גדול סביבה. הוא התקשר בבוקר לרבו (הרב יקותיאל אבוחצירא) שאמר לו שמדובר בילדה עם נשמה מאד גדולה".

ממשיכים הלאה ומנציחים את זכרה

כיצד אתם מתכוונים להנציח את זכרה?

"בזמן ההלוויה, הרב מנחם מענדל גלוכובסקי סיפר שלאחר פטירת הרבנית חיה מושקא ע"ה הרבי התבטא: בבניין ננוחם. החלטנו בעקבות הדברים להקים בית חיה מושקא לזכרה.

יאמר לזכותו של הרב דני כהן, שלאחר האסון הוא החליט לעזוב את הדברים המסוימים שרצה לפתח בדברים הקרובים אליו, והחליט להתגייס להנצחתה. הוא גייס לטובת העניין את שפתו העשירה באנגלית, וביחד עם ר' עמי פייקובסקי, הוא החל לשכנע אנשים להיות שותפים בהקמת בית חיה מושקא.

יש התעוררות רבה של אנשים ביישוב להתחיל בשיעורי תורה לזכרה, באמירת תהילים, בשיעורים קבועים. כשהייתי אצל הרב יצחק גינזבורג, הוא התרגש ממה ששמע ומיד תרם את כל ספריו הנדפסים לבית חב"ד.

מאז ומתמיד, בכל הנושא של גיוס הכספים לטובת הפעילות של בית חב"ד, מאד קשה לי לבקש באופן מסודר עזרה מהקהילה או מאנ"ש, אבל החלטתי כעת, למען הנצחת זכרה, שצריכים להתחזק בנתינת הצדקה, ולהמשיך בעשייה ובפעילות של בית חב"ד.

היו יהודים טובים שתרמו אלף ספרי תהילים לזכרה, קבוצה של נשים שהתעוררו מאד החליטו להתחזק וללמוד לעילוי נשמתה, ובכלל, ראיתי עד כמה הנושא של המודעות כל כך חזק, לעולם אתה לא יודע לאן הדברים יכולים להגיע".

מוכרחים להמשיך קדימה

הרב עטיה מסיים את השיחה המרגשת בדוק של אופטימיות הננסכת בו, כמו בעל כורחו הוא כופה את עצמו להמשיך הלאה.

...אני לא משקר את עצמי, לפעמים יש רגעים קשים. למשל בשבת, כשאתה יושב ביחד עם כל המשפחה, ואתה רגיל לשבת כשילד אחד על הברך והילדה על הברך השניה, ומסתובב סביב ולא רואה את הילדה. אתה מזהה את העיניים הדומעות של אמא, ופתאום יום שאמור להיות שמח, הופך לזמן של געגועים וזכרון קשה. אבל אתה מוכרח לזכור ששבת היום, וצריך לשמוח כדי להקרין אמונה ושמחה.

אבל אנחנו יודעים שאין ברירה, מוכרחים להמשיך הלאה".

ד' באלול תשס"ו

האם מותר לבן נח לשתות חלב של בהמה

בס"ד

הג"ר חיים מאיר הורוביץ שליט"א

האם לבן נח מותר לשתות חלב של בהמה   

בפרשתינו כתבה תורתינו הקדושה "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש" וגו'. והנה בבכורות ו' ב' ילפי' מפסוק זה דחָלָב של בהמה טהורה מותר באכילה. ע"כ נכתוב בעז"ה בענין זה.

בבכורות ו' ב' אמרי', "ור' שמעון מאת הגמל, הא לאו הכי הוה אמינא חלב דבהמה טמאה שרי. מאי שנא וכו', סד"א הואיל דבהמה טהורה נמי חידוש הוא, דאמר מר דם נעכר ונעשה חלב, וכיון דחידוש הוא בבהמה טמאה נמי לישתרי קמ"ל. הניחא למ"ד דם נעכר ונעשה חלב, אלא למ"ד איבריה מתפרקין הימנה וכו', איצטריך, סד"א הואיל וליכא מידי דאתי מחי ושרייה רחמנא, והאי חלב כי אבר מן החי הוא ושרי, והילכך אפי' בבהמה טמאה לישתרי, קמ"ל".

והנה בביאור ההו"א דחלב יאסר באכילה משום דאתי מחי מצינו בדברי האחרונים ז"ל ג' ביאורים.

א] הש"ך ז"ל ביור"ד סי' פ"א ס"ק י"ב כתב דהדברים כפשטן. דלולי קרא, הו"א דחלב אסור דהוי אבר מן החי ובשר מן החי דאסור, קמ"ל קרא דכיון דבקרא איסור אבר מן החי כתיב 'ולא תאכל הנפש עם הבשר' דוקא בשר מן החי שהוא גופו של חי, ולא חלב. ומה"ט גם מי חלב מותרים ולא הוי אבמה"ח, לבתר דגלי קרא דבעי' דוקא בשר שהוא גופו של חי.

והשער המלך ז"ל בפי"ז מאיסורי ביאה ה"ח בד"ה כתב, דהו"א דחלב נחשב ממש אבר מן החי, והא דכתיב 'לא תאכל הנפש עם הבשר', אין הכונה דבעי' דוקא בשר אלא קרא הכי קאמר לא תאכל אבר בעוד שהנפש עם הבשר, יעו"ש.

ומדברי מהרי"ט אלגזי ז"ל בפ"ק דבכורות אות ב' או"ק ז', עולה דהו"א לאסור החָלָב היינו משום דהוי כמו בשר מן החי, דלא שייך לחייבו משום אבר מן החי דאבר הוי רק ביש לו גידין ועצמות.

ב] הפליתי ז"ל בסי' פ"א פלתי סק"ז והגרעק"א ז"ל בהגהותיו על השעה"מ שם ובתשו' תנינא סי' קי"ט, והחתם סופר ז"ל בתשו' יור"ד סי' ע' כתבו, דלא יתכן לומר דהו"א לאסור החלב משום אבמה"ח דהא לאו אבר הוא ולא בשר, אלא כונת הגמ' דכי היכא דילפי' מ'הטמאים' לאסור צירן ורוטבן והיינו משום איסור יוצא, ה"ה לענין חלב דלולי קרא הו"א לאסרו משום דהוי 'יוצא' מאבמה"ח.

אמנם, הגרעק"א ז"ל בחי' לחולין צ"ח ב' ד"ה מה שכ' הרשב"א, מקהי בה קיוהא, דהתינח למ"ד בהמה בחייה לאברים עומדת, אבל למ"ד דבהמה בחייה לאו לאברים עומדת א"כ לא שייך לאסור חלב משום 'יוצא' דאכתי לא נאסר האבר משום אבמה"ח, ובע"כ לומר דההו"א הוי לאסור חלב משום דהחלב עצמו כשפירש מהבהמה נעשה כבשר מן החי.

ג] הנודע ביהודה ז"ל בתנינא יור"ד סי' ל"ו כתב דההו"א לאסור חלב, היינו משום איסור עשה של אינו זבוח דילפי' מדכתיב 'וזבחת ואכלת', וכונת הגמ' דלא אשכחן דבר דאתי מן החי ומותר היינו דכל דבר דאתי מן החי טעון שחיטה.

והנה האחרונים ז"ל הק' למאי דכ' המגיד משנה ז"ל בפ"ב ממאכ"א ה"ג דבאיסור עשה ליכא איסור יוצא [עי' בדברי הש"ך ז"ל יור"ד סי' ע"ט סק"ג] ולפיכך התיר הכתוב חלב ודם של אדם, וא"כ איסור עשה שאינה זבוחה לית בה איסור יוצא. אולם הישועות מלכו ז"ל בספרו יבין דעת יור"ד סי' פ"ז סקי"א כתב, דהיכא דלא משכח"ל לעבור על האיסור עשה בלי לעבור על הל"ת לכו"ע איכא איסור יוצא, ולפיכך כיון דבעשה שאינה זבוחה עובר גם על איסור נבילה שפיר איכא איסור יוצא מעשה דאינה זבוחה. יעו"ש דדימה זאת לדברי התוס' בקידושין ל"ד א' דל"ת שיש בה עשה הלאו אלים גם למי שלא נצטוה על העשה.

ונלע"ד בעז"ה לכתוב ו' נפק"מ מחודשות בין השיטות.

ובתחילה נאמר, דאין זה נפק"מ רק בהבנת ההו"א לאסור חלב, אלא איכא נמי נפק"מ להלכה. דהנה נחלקו רבנן קמאי ז"ל האם מותר לאכול נסיובי דחלבא היינו מימי חלב של בהמה לאחר שבישלו הנסיובי להוציא ממנו האוכל, דהרא"ש ז"ל בפ"ח דחולין סי' נ"א כתב בשם רבינו שמחה ז"ל דמותר, אבל בשם הרמב"ן ז"ל הביא דאסור, והיראים ז"ל בסי' שי"ב נמי כתב דמי חלב אסור, וביאר הטעם דאע"ג דהתורה התירה חלב בהמה טהורה, מ"מ מי חלב אינו בכלל חלב וזה לא התירה התורה יעו"ש, ומרן המחבר ז"ל ביור"ד סי' פ"א ס"ה הביא ב' הדיעות, והכנה"ג ז"ל בהגהב"י אות מ' כתב דמרן המחבר ז"ל חשש לדיעה האוסרת, וא"כ הנפק"מ דלקמן נוגעים להלכה במימי חלב.

א] י"ל נפק"מ לענין מלקות במימי חלב. דהנה לדעת הש"ך והשעה"מ ז"ל דההו"א לאסור חלב הוי משום דהוי כאבמה"ח או בשר מן החי, א"כ איכא נמי מלקות, דהא על איסור אבמה"ח ובשר מן החי איכא מלקות. אבל לדעת הפליתי והגרעק"א והחת"ס ז"ל דההו"א לאסור חלב היינו משום איסור יוצא מאבמה"ח, א"כ בזה באנו למחלוקת רבנן קמאי ז"ל האם איכא מלקות על איסור יוצא, דדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ג ממאכ"א ה"ו דאין לוקין, דדמיא לחצי שיעור, ודעת התוס' חולין ס"ד א' ד"ה שאם, דלוקין על היוצא.

ולדעת הנוב"י ז"ל דהצד לאסור חלב היינו משום איסור יוצא דעשה שאינו זבוח, א"כ לכו"ע ליכא מלקות, דאין זה ל"ת אלא איסור עשה.

ב] תו י"ל נפק"מ לענין שלא כדרך אכילה במי חלב. דהנה הגרעק"א ז"ל בחי' לפסחים כ"ד ב' תוד"ה פרט, כתב לצדד דבאבר מן החי כיון דחייב רק אם אוכל הבשר בהדי גידים ועצמות, והרי אכילת עצמות הוי שלא כדרך אכילה, א"כ גם אם יאכל בשר האבר שלא כדרך אכילה חייב, יעו"ש.

ומעתה, לפי"ז יתחלק הדין לתלתא, דלדברי השעה"מ ז"ל דאיסור חלב הוי משום אבר מן החי, א"כ גם אם ישתה החלב שלא כדרך חייב. אבל לדברי מהריט"א ז"ל דהוי משום בשר מן החי, אינו חייב בשלכד"א, דהא בבשר מן החי לכו"ע בעי' כדרך אכילה.

ולדעת הפליתי ודעימי' ז"ל דאיסור חלב הוי משום 'יוצא' מאבמה"ח, בזה יש להסתפק האם חייב נמי בשלא כדרך אכילה. ולכאו' תליא בפלוגתת רבנן בתראי ז"ל בגדר איסור יוצא, האם איסור יוצא נידון כשם האיסור שממנו הוא יוצא וחמור כמותו, או דילמא הוי שם איסור חדש והוא איסור כללי לכל היוצא מדבר האסור, עי' בדברי הראשית ביכורים ז"ל בבכורות ו' ב'. והשתא, להצד דיוצא הוי כשם האיסור שממנו הוא יוצא, א"כ י"ל דיוצא מאמה"ח אסור נמי שלכד"א דדינו כשורש האיסור, אבל להסוברים דיוצא אינו משום שם האיסור אלא הוא איסור אחר י"ל דאינו חייב באוכלו שלא כדרך אכילה, ולדעת הנוב"י ז"ל דהוי משום יוצא מאיסור עשה שאינו זבוח, פשיטא דפטור בשלכד"א.

ג] נפק"מ לענין בן נח. דהנה להצד דחלב אסור משום אבר מן החי או בשר מן החי, א"כ כיון דגוי מוזהר על אבר מן החי ובשר מן החי מוזהר נמי על חלב. ולא עוד, אלא דהילפותא שלמדו בבכורות שם להתיר החלב לישראל נאמרה ולא לבני נח, וא"כ גם לבתר הילפותא להתיר חלב, מ"מ גוי אסור בחלב. אבל להצד דהחלב אסור משום יוצא, י"ל דגוי אינו מוזהר כלל על איסור יוצא, דדרשא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן לישראל נאמרה ולא לבני נח. וכ"ש להצד דהחלב אסור משום יוצא מאיסור עשה שאינו זבוח, כיון דב"נ אינו מוזהר כלל על השחיטה כ"ש שאינו מוזהר על החלב.

והפליתי ז"ל בסי' פ"א פליתי סוס"ק ז' הק' אמאי לא הוכיחו בגמ' דחלב בהמה טהורה מותר מהא דאברהם אבינו עליו השלו' נתן חלב למלאכים שנדמו לו כערבים ואי נימא דחלב אסור היאך הכשילם. [וכבר העיר כן הדעת זקנים ז"ל לבעלי התוס' בפר' וירא] וכתב, דכיון דהצד לאסור חלב היינו משום דרשה דהטמאים, א"כ כ"ז בישראל אבל בב"נ דבדידהו ליכא דרשא אינם אסורים בחלב יעו"ש. ואכתי קשיא להסוברים דהצד לאסור החלב היינו משום אבר מן החי.

מיהו י"ל דכיון דאמרי' בסנהדרין נ"ט א' מי איכא מידי דלישראל מותר ולב"נ אסור, א"כ לבתר דהתירה התורה חלב לישראל מותר נמי לב"נ. אמנם הרי לדעת ריש לקיש בחולין ל"ג א' דלא ס"ל הך כללא, ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט ממלכים ה"י והי"ג נמי נראה דלא ס"ל הך כללא והאריכו בזה האחרונים ז"ל, ולפי"ז הדרי' להא דלכאו' חלב בהמה אסור לב"נ.

שו"ר דהחת"ס ז"ל בתשו' יור"ד סי' י"ט, כתב דאדרבא מהא דחזינן דאאע"ה הביא חלב למלאכים שנדמו לו כערבים ילפי' דחלב מותר לב"נ, וחידוש הוא, ולא ילפי' מיני' לשאר מילי. ומה"ט דן שם לגבי ביצים שאסור למוכרם לב"נ. אמנם, שם בסי' ע"ג כתב דליכא להוכיח מהא דאאע"ה נתן להם חלב, די"ל דמיירי בחלב שנחלב מהבהמה לאחר שחיטה דתו אין בה משום אבמה"ח.

ברם, גם לדבריו ז"ל בסי' י"ט אכתי הנפק"מ שכתבנו קיימת לענין מימי חלב לב"נ, דמהא דאאע"ה ליכא למילף אלא לחלב ולא למימי חלב לדעת הרמב"ן והיראים ז"ל הנ"ל דמימי חלב אינו בכלל היתרא דחלב, וא"כ להך גיסא דאיסור חלב הוי משום אבמה"ח, יהי' הדין דב"נ אסור במימי חלב, ולא שייך בזה סברת מי איכא מידי דלישראל מותר ולגוי אסור, דהא מימי חלב אסור נמי לישראל.

וגדולה מזו נלע"ד בעז"ה לחדש, דהנה החת"ס ז"ל שם כתב דגם להסוברים דקיי"ל כהסברא דמי איכא מידי דישראל מותר ולנכרי אסור, מ"מ בביצת טריפה דלישראל נמי אסור משום טריפה ממילא אסור לב"נ משום אבמה"ח, ומעתה לפי"ז [להצד דאיסור החלב הוי משום אבמה"ח ולא משום יוצא] יהי' הדין דחלב של בהמה טריפה אסור לב"נ, דלא שייך בזה מי איכא מידי וכו' דהא אסור נמי ישראל משום איסור טריפה.

אלא דא"כ יש להק' קושיא מחודדת, לדעת הגר"ש ז"ל ברי' דהנוב"י ז"ל בשו"ת נוב"י תנינא אהע"ז סי' מ"ב דבב"נ לא אזלי' בתר רובא דהא דגלי לן קרא דאזלי' בתר רובא לישראל נאמר ולא לב"נ יעוש"ה, ומעתה לפי"ז הרי בכל בהמה הא דלא הוי טריפה היינו משום דאזלי' בתר רוב בהמות וכדאמרי' בחולין י"א א', וא"כ בגוי דלא אזלי' בתר רובא יהי' הדין דבכל בהמה חיישינן לטריפה, והשתא להנ"ל דחלב של בהמה טריפה אסורה לב"נ א"כ הדר דינא דכל חלב של בהמה אסור להם מספק שמא הוי חלב טריפה, [וליכא בזה סברא דמי איכא מידי דלישראל מותר ולנכרי אסור, דאין זה דין פרטי אלא דין כללי דבב"נ לא נאמר דינא ד'רוב'] וא"כ הדר תיקשי היאך האכיל אאע"ה את המלאכים שנדמו לו כערבים בחלב.

והנה לדעת החת"ס ז"ל גופי' לא קשיא, דהא איהו ז"ל ס"ל בתשו' ח"ו סי' כ"ה דבבן נח לכו"ע אמרי' ספיקא דאורייתא לקולא, וא"כ גם אם לא אזלי' בתר רוב בהמות מ"מ טפי מספק לא הוי ובב"נ ספק איסור מותר, אבל להסוברים דבב"נ לכו"ע ספיקא דאיסורא לחומרא, עי' בדברי הדרכי תשובה ז"ל בסי' ס"ב סק"י הביא כן מדברי המלא הרועים ז"ל, הדק"ל.

ובדרך החידוד נלע"ד בעז"ה לתרץ קו' הדעת זקנים והפליתי ז"ל הנ"ל אמאי לא הוכיחו מהא דאאע"ה נתן חלב למלאכים שנדמו לו כערביים. די"ל דהנה בבן נח ליכא איסור חצי שיעור וכדכ' הפמ"ג ז"ל ביור"ד סי' ס"ב משב"ז סק"א לדעת התוס' דשיעורים נאמרו גם לבני נח ובדידהו ליכא קרא ד'כל חלב' לרבות חצי שיעור, והנה צירוף אכילת כזית בכדי אכילת פרס נמי ליכא בבן נח, דבישראל הוי הלכה למשה מסיני וכדכ' רש"י ז"ל בסוכה מ"ב ב' ד"ה בכדי וההלכה לישראל נאמרה ולא לב"נ, ומעתה כיון דשיעור איסור חלב הוי ברביעית ואין הדרך לשתות רביעית בב"א לפיכך לא חשש ליתן להם חלב.

ד] תו י"ל נפק"מ בחצי שיעור ממי חלב, דהנה הגרעק"א ז"ל בחי' לחולין ק"כ א' לחדש יצא דלדעת הרמב"ם ז"ל הנ"ל דאין לוקין על איסור יוצא, יהי' הדין דליכא איסור חצי שיעור, דטעמא דח"ש אסור היינו משום דחזיא לאיצטרופי, וכל שבצירופו ליכא מלקות לית לן בה, אבל מדברי התוס' בשבת צ"א א' לענין תרומה טמאה הוכיח הגרעק"א ז"ל דגם היכא דליכא מלקות איכא איסור ח"ש, יעו"ש.

והשתא לפי"ז, יתחלק הדין בתלתא. דלהצד דאיסור חלב הוי משום אבמה"ח, א"כ חצי שיעור אסור, דעל אבמה"ח איכא מלקות. ולהצד דאיסור החלב הוי משום יוצא מאבמה"ח, א"כ בחצי שיעור מזה באנו למחלוקת הרמב"ם ז"ל והתוס'.

ולדעת הנוב"י ז"ל דאיסור החלב הוי משום יוצא מאיסור עשה שאינו זבוח, הנה לפי"ז חמור יותר, ואפי' פחות מכזית אסור לגמרי אפי' לר"ל דח"ש מותר מן התורה. ובהקדם, הא דייסד הפמ"ג ז"ל בפתיחה להל' שחיטה השורש הב' דאיסור עשה שאינו זבוח כיון דלא כתיב בי' אכילה בלשון ציווי או מניעה, שיעורו בכל שהוא. ומעתה לפי"ז י"ל דה"ה לענין יוצא מדבר שאינו זבוח דיהי' הדין דשיעורו בכל שהוא.

ה] נפק"מ למימי חלב של אשה, דהנה בכתובות ס' א' ילפי' מקרא דכתיב 'את הגמל כי מעלה גרה הוא' ודרשי' הוא טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא דחלב אדם מותר, והמ"מ ז"ל בפ"ב ממאכ"א ה"ג הנ"ל כתב דהדרשא קאתי למימר דליכא איסור יוצא מדבר שאסור באיסור עשה אלא בל"ת ובשר אדם אין בו אלא איסור עשה [עי' בדברי הש"ך ז"ל יור"ד סי' ע"ט סק"ג, ועי' בדברי הרדב"ז ז"ל בשו"ת ח"ו סי' ב' אלפים ק"א], אמנם הריטב"א ז"ל בכתובות שם כתב חידוש גדול דגם באדם איכא איסור אבמה"ח.

ומעתה לפי"ז נמצא דלדעת הריטב"א ז"ל, לולי הדרשא להתיר חלב אדם, הו"א דחלב אשה אסור מדין אבמה"ח או מדין יוצא מאבמה"ח, וא"כ גם לבתר הילפותא דחלב אדם מותר מ"מ לדעת הרמב"ן והיראים ז"ל הי' מן הדין דמימי חלב של אשה אסור דהילפותא להתיר חלב לא קאתי אמימי חלב וכנ"ל.

אבל לדעת הנוב"י ז"ל דחלב לא הוי אבמה"ח ולא יוצא מאבמה"ח אלא יוצא מאיסור עשה שאינו זבוח, הנה לפי"ז בחלב אשה דאין זה מצות זביחה לא שייך כלל לאסור החלב, והא דבעי' קרא היינו משום דהו"א לאסור החלב מדין יוצא מבשר האדם שאסור בעשה וכנ"ל מדברי המ"מ ז"ל, וקמ"ל קרא דבאיסור עשה ליכא איסור יוצא, וא"כ גם מימי חלב בכלל השריותא, דגם בזה ליכא איסור יוצא.

מיהו זה אינו, דע"כ לא קאמרי הרמב"ן והיראים ז"ל דמימי חלב אינו בכלל ההיתר אלא בחלב בהמה דהילפותא להתיר היינו מדכתיב בקרא 'חלב' ובזה ס"ל דמימי חלב אינו בכלל חלב, אבל בחלב אדם אין הילפותא להתיר מדכתיב חלב, אלא מדכתיב הוא, ולא נזכר שם חלב, אלא היתר כללי הוא דהיוצא מן האדם מותר ומה"ט ילפי' התם נמי לדם אדם שהוא מותר, וא"כ פשיטא דגם מימי חלב של אשה בכלל ההיתר.

ו] י"ל נפק"מ בחלב של חיה. דהנה דעת ר"מ בחולין ק"ב א' דאבר מן החי אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד, והשתא להצד דחלב אסור משום דהוי אבמה"ח או משום יוצא מאבמה"ח א"כ לדעת ר"מ חלב של חיה מותר ונפק"מ למי חלב. אבל לדעת הנוב"י ז"ל דההו"א לאסור חלב היינו משום יוצא מאיסור עשה שאינו זבוח, א"כ בחיה דאיכא נמי איסור עשה דאינו זבוח גם החלב אסור ונפק"מ למי חלב.

תמצית העולה מהדברים.

א] בגמ' ילפי' מקרא דחלב בהמה טהורה מותר באכילה, דהו"א דכיון דבא מן החי יאסר משום אבמה"ח.

ב] מצינו ג' דרכים בביאור ההו"א, א] הש"ך והשעה"מ ז"ל כתבו דהדברים כפשטן דהו"א דחלב הוי אמה"ח, ומהריט"א ז"ל כתב דהו"א דהוא כבשר מן החי. ב] הפליתי ז"ל כתב דהו"א דיאסר משום יוצא מאבמה"ח, ג] הנוב"י ז"ל כתב דהו"א דיאסר דיוצא מאיסור אינו זבוח.

ג] נראה דאין זה רק פלוגתא בביאור ההו"א, אלא נוגע להלכה, לדעת הרמב"ן והיראים ז"ל דמימי חלב אסור דבזה ליכא קרא להתיר.

ד] ויש לחדש בע"ה ו' נפק"מ מחודשות.  א] האם איכא מלקות במימי חלב,  ב] האם איכא איסור לאכול מימי חלב שלא כדרך אכילה,  ג] נפק"מ האם בן נח מוזהר על מימי חלב, וכן נפק"מ בחלב של בהמה טריפה האם אסור לב"נ,  ד] האם איכא איסור לאכול חצי שיעור מימי חלב,  ה] נפק"מ במימי חלב של אשה,  ו] לר"מ דליכא איסור אבמה"ח בחיה, האם איכא איסור במימי חלב של חיה.

ציצית ונגעים

מנחות לז ע"ב


נחלקו חכמים ורבי ישמעאל, במה שנאמר בתורה: "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה", אם כל כנף מצוה נפרדת, או שכל ארבעת הכנפות הם מצוה אחת. שואלת הגמ': "מאי בינייהו", הרי הכל מודים שיש להטיל את הציצית בארבע הכנפות, שהרי נאמר מפורש: "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה". מעתה, מהי הנ"מ בין רבי ישמעאל שסובר: שארבעתם ארבע מצוות לבין חכמים הסבורים: שכולם מצוה אחת. "אמר רב יוסף סדין בציצית איכא בינייהו". אנו יודעים: שמצות ציצית דוחה איסור כלאים "גדילים תעשה לך צמר ופשתים יחדיו", כל זה כשמתקימת מצות ציצית, ואם לא הטיל ציצית בארבע כנפות, לדעת חכמים: לא התקימה מצות ציצית, ואין לנו את העשה שידחה את הלא תעשה. מי שילבש בגד פשתן שיש בו שלוש ציציות של צמר ילקה משום כלאים, משא"כ אליבא דרבי ישמעאל שכל כנף הרי זו מצוה נפרדת, נמצא שגם בבגד של שלש ציציות מתקימות שלש מצוות עשה של ציצית שיש בהן לדחות לא תעשה של כלאים.

הגאון המפורסם רבי מנחם זמבה מקשה מדברי גמרתינו על יסוד מעניין אותו מחדש הרמב"ם בפירושו למשניות בסוף מסכת נגעים: הרמב"ם שם תמה: מדוע לא נוהגת בזמן הזה מצות טהרת המצורע, הרמב"ם סבור: שגם הכהנים בני זמנינו כאשר הם מהמשפחות המיוחסות יש להם כל דיני כהונה, טהרת המצורע כוללת מצות ציפורים. דהיינו: 2 ציפורים אחת נשחטת והשניה יחד עם עץ ארז ואזוב ושני תולעת מטבלים במים ומזים בהם על המצורע והצפור נשלחת זו מצוה אחת, ואח"כ ישנה מצות תגלחת שעל המצורע להתגלח פעמיים, פעם אחת בשלב של הצפורים, ופעם נוספת שבוע אח"כ. מלבד שתי מצוות אלו ישנה מצוה שלישית של קרבנות המצורע. כל עוד המצורע לא מביא קרבנות הרי הוא בגדר של מחוסר כפורים, אבל אין הקרבנות מעכבות את טהרת המצורע בצפורים ובתגלחת. מעתה שואל הרמב"ם: נכון שבזמן הזה שאין לנו אפשרות להביא את קרבנות המצורע, שהרי בעוונותינו חרב בית המקדש, אבל כיון שמצות הקרבנות אינה מעכבת את מצות הטהרה, מדוע שלא תנהג מצות טהרת מצורע גם בזמן הזה, הרי את הצפורים והתגלחת ניתן גם לעשות היום. עונה על כך הרמב"ם ביסוד מעניין: תגלחת מצורע יש בהם גם עבירה, שהרי אסור לאדם להקיף את שער ראשו, והגמ' במס' יבמות אומרת: שכל מצורע כאשר הוא נטהר ע"י תגלחת, יש כאן מצב של עשה דוחה לא תעשה. מצות התגלחת דוחה את לא תעשה של "בל תקיף". אומר הרמב"ם: כאשר אנו באים לדחות איסור של לא תעשה ע"י מ"ע, לא ידחה הלאו, אלא כאשר יבוא העשה על צד השלימות. ז"א, למרות שמצות הקרבנות אינה מעכבת את מצות התגלחת, מ"מ זה ברור שהשלימות של טהרת המצורע לא תושלם, אא"כ יובאו גם הקרבנות. נמצא, שהמצוה של תגלחת אינה בשלימות בזמן הזה, משום חוסר האפשרות להקריב קרבנות, אם לא היתה עבירה בתגלחת היינו אומרים מדוע שלא נקיים את המצוה הזו בזמן הזה, אבל כיון שיש כאן עבירה, ואנו צריכים להגיע לכח של עשה דוחה לא תעשה, אין אפשרות לעשה לדחות את הלא תעשה, אם העשה אינו בא על צד השלימות, ע"כ יסודו המעניין והנפלא של הרמב"ם.

מקשה הגאון רבי מנחם זמבה מדברי גמרתינו: הרי גם רבי ישמעאל מודה שהמצוה בשלימות היא "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה", כמובן שהמצוה בשלימות היא כאשר יש ציצית בארבע כנפות הבגד, מדוע א"כ נאמר בגמרתינו שאליבא דרבי ישמעאל שכל כנף היא מצוה בפני עצמה ניתן גם לדחות את עבירת הכלאים ע"י המ"ע של הכנף האחת, לו יהיה כדברי רבי ישמעאל שכל כנף זו מצוה בפני עצמה, אבל עדיין לא תבוא המצוה בשלימות, כל עוד לא יושלמו הציציות בארבע הכנפות. הגאון נשאר בקושיא.

יש אולי מקום ליישב את קושייתו. יש מקום להבדיל בין חיסרון בית המקדש לבין חיסרון חוטי הציצית, שהרי זה ברור שבזמן שבית המקדש היה קיים, נהגה טהרת מצורע גם בחוץ לארץ כפי שנאמר במשנה האחרונה בנגעים, וה"ז ברור שאדם שגר בחו"ל גם אם הוא עני ואין ידו משגת לנסיעה לא"י ולהבאת הקרבנות לא יהיה בזה משום עיכוב לקיים בינתיים את מצות הציפורים והתגלחת למרות שהמצוה לא באה על צד השלימות עד שלא יוקרבו הקרבנות, אין אנו מתייחסים לחיסרון הזה כחיסרון שלא יוכל להימנות, כחיסרון שמעכב בשלימות המצוה. אנו אומרים סוף סוף ברבות הימים ישיג אותו אדם דל כסף כדי לנסוע לארץ ישראל ולהביא את קרבנותיו, רק בזמן הזה כאשר חרב בית המקדש ובאופן הילכתי אין לנו אפשרות להקריב קרבנות אז מצות התגלחת נקראת מצות עשה שאינה באה על צד השלמות. אבל אותו אדם מסוים שכרגע אין לו חוטי ציצית לכנף אחת לא נוכל לומר שהמצוה הזו לא באה על צד השלמות, היא תבוא לצד השלימות כאשר לא תהיה לאותו אדם בעיה של חיסרון כיס והוא ישיג את שאר חוטי הציצית לארבע כנפות.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)