הגאון רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א
בפרשתינו כתבה תורתינו הק', "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה". וכ' רש"י ז"ל, "כשהן עומדים משנתם שחרית, הן מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצות, ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין", ע"כ נכתוב בעז"ה ענין הנוגע לקריאת שמע עם התפילין.
אמרי' בברכות י"ד ב', "אמר עולא כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים", ויש לעיין האם איכא נפק"מ להלכה בין הטעמים.
והנה נלע"ד בעז"ה למילף מדברי רבנן קמאי ובתראי ז"ל כמה נפק"מ להלכה, ובעז"ה אענה גם אני חלקי ממה שחנני השי"ת.
א] כתבו תלמידי רבינו יונה ז"ל בברכות [ח ב מדפי הרי"ף] וז"ל, "הפירוש הנכון כך הוא דעולא ס"ל דכיון שהוא קורא וקשרתם לאות על ידכה והיו לטוטפות בין עיניך ואינו מניחן נמצא שמעיד עדות שקר על עצמו שמה שאומר אינו אמת. ואף על פי שעשה המצוה שיצא ידי ק"ש, אפ"ה עבר עבירה מצד אחר שהעיד עדות שקר על עצמו. ורבי יוחנן ס"ל שאפילו המצוה עצמה אינה נעשית שלימה כיון שלא קבל עליו עול מלכות שמים, דה"ל כמי שמקריב תודה בלא מנחה וכו' כיון שקורא בלא קבלת מלכות שמים, מפי מורי הרב נר"ו".
והנה מל' רבינו יונה ז"ל דהמצוה עצמה אינה נעשית שלימה, נראה דעכ"פ ידי חובת מצות קרי"ש לכו"ע יצא, וא"צ לחזור ולקרות. ולא עוד, אלא דלא יועיל אם יחזור ויקרא מדכבר יצא ידי חובתו. אולם הגר"א ז"ל באמרי נועם שם בברכות כתב וז"ל, "כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, ולפי"ז אינו צריך לחזור ולקרות, אבל אי אמרי' כאילו הקריב עולה בלא מנחה צריך לחזור ולקרות מפני שלא עשה המצוה כתיקונה", ומוכח דס"ל דלא יצא ידי"ח, דאל"כ מה ירויח אם יחזור. וכנודע מדברי הגר"ח ז"ל דמי שיצא ידי"ח באתרוג מהודר גם אם יטול אח"כ אתרוג מהודר לא ירויח דכבר יצא ידי"ח, [מיהו כ"ז אם יש לו תפילין ואינו מניחם אבל באין לו תפילין או שירא שיעבור זמן קרי"ש, חייב לקרות עתה קרי"ש וכדהבאנו בסוף המאמר מדברי המאירי ז"ל, ועי' בדברי הלבוש ז"ל סי' נ"ח ס"ב].
והרמ"ע מפאנו ז"ל באלפסי זוטא בברכות שם כתב וז"ל, "אמר עולא כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו. פי', אם יש לו אפי' ידי קריאה לא יצא, וכו' ור' חייא בר אבא א"ר יוחנן כאלו הקריב תודה בלא מנחה זבח בלא נסכים וכו' ובכולם לר' יוחנן יצא ידי קריאה שהרי אדם מביא קרבנות היום ונסכיו אחר עשרים יום ה"נ מניח ציצית ותפילין אחר שעה ואינו חוזר וקורא והלכה כר' יוחנן". והיינו דס"ל דלעולא חייב לחזור ולקרות אח"כ קרי"ש עם התפילין, ולר' יוחנן אם מניח אח"כ תפילין א"צ לקרות קרי"ש עם התפילין.
נמצינו למדים ג' שיטות בזה, דעת רבינו יונה ז"ל דלכו"ע יצא ידי חובתו בדיעבד, ודעת הגר"א ז"ל דלעולא יצא ידי"ח בדיעבד ולר' יוחנן לא יצא ידי"ח, ודעת הרמ"ע ז"ל הוי איפכא דלעולא לא יצא ידי"ח ולר' יוחנן יוצא ידי"ח אם מניח תפילין אח"כ, ואם לא הניח תפילין אח"כ לכו"ע לא יצא ידי"ח קרי"ש.
ב] הרמ"ע ז"ל כתב לחדש, דלר' יוחנן אם הניח תפילין אח"כ נמי מהני ויצא ידי"ח קרי"ש, ויליף לה מהא דאמרי' במנחות ט"ו ב' ובתמורה י"ד א' מביא אדם קרבנו היום ונסכיו לאחר עשרה ימים, וכיון דהתפילין הוי כנסכים לענין קרי"ש מהני נמי אם יניח תפילין אח"כ, והגר"מ אריק ז"ל בטל תורה בברכות י"ד ב' כ' דהבית יצחק ז"ל בחאו"ח סי"ז הביא כן בשם רבינו הקדוש החוזה מלובלין זי"ע, ושוב מצא כן באלפסי זוטא וכנ"ל.
אמנם כ"ז לטעמא דר' יוחנן, אבל לטעמא דעולא דהוי כמעיד עדות שקר בעצמו לא מהני אם מניח תפילין אח"כ. ונפק"מ דצריך לחזור ולקרות קרי"ש עם התפילין, ולפי"ז, למאי דנקט הרמב"ם ז"ל בפ"ד מתפילין הכ"ו כטעמא דעולא ולא הביא טעמא דר' יוחנן, יהי' הדין דאדם שקרא קרי"ש בלא תפילין לא יצא ידי"ח. אמנם מסתימת דברי הרמב"ם ז"ל משמע דיצא ידי"ח וא"צ לחזור ולקרות, וצ"ל דס"ל כדעת רבינו יונה ז"ל דלעולא יוצא ידי"ח בדיעבד גם בלא הניח תפילין אח"כ.
מיהו אכתי איכא בין עולא לר' יוחנן גם לדעת הרמב"ם ורבינו יונה ז"ל, דנהי דבדיעבד אם לא הניח תפילין כלל אח"כ יצא וכנ"ל, מ"מ לכתחילה אסור לו לקרות קרי"ש גם אם דעתו להניח תפילין אח"כ, אבל לטעמא דר' יוחנן, הא כתבו התוס' בר"ה ל' ב' ד"ה משקלקלו, דבקרבן יחיד מותר לכתחילה להקריב קרבנו היום ולהביא הנסכים אח"כ, ואפי' בקרבן ציבור באותו היום מותר לכתחילה, [ולדעת הרמב"ם ז"ל אפי' בקרבן ציבור מותר לכתילה וכדכ' המנח"ח ז"ל במצוה רצ"ט אות ו'], א"כ ה"ה בקרי"ש דמותר לכחילה לקרות קרי"ש ולהניח תפילין אח"כ, וזה חדש.
והראוני לדברי הגרי"א חבר ז"ל בתשו' בנין עולם סי' ל' ושם החמיר יותר דאסור לקרות בתחילה קרי"ש בלא תפילין אפי' אם בדעתו לקרות אח"כ קרי"ש עם התפילין, דדמיא לאחר שמעיד שקר ודעתו להעיד אח"כ אמת, אמנם הלבוש ז"ל בסי' נ"ח ס"ד כתב דמי שירא שיעבור זמן קרי"ש יקרא תחילה קרי"ש בברכותיה בלא תפילין ואח"כ יניח תפילין ויקרא קרי"ש בלא ברכותיה. [ועי' לקמן מש"כ בדברי הלבוש ז"ל].
והנה נלע"ד בעז"ה, דלטעמא דעולא, חייבים ללבוש בזמן קרי"ש גם תפילין של יד וגם תפילין של ראש, ולא מהני שילבש תש"ר לבד או תש"י לבד, דלמאי דכ' רבינו יונה ז"ל דהא דהוי כמעיד עדות שקר בעצמו היינו משום דכשהוא קורא וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך ואינו מניח תפילין הוי כמעיד עדות שקר, ולפי"ז חייב ללבוש ב' התפילין. אבל לטעמא דר' יוחנן פשיטא דמהני תש"ר או של תש"י לבד, אם אח"כ יניח את השני, דלא גרע מאילו הניח ב' התפילין אחר קרי"ש.
וי"ל בזה דבר נחמד דהנה המהרש"א ז"ל בח"א בברכות שם כתב וז"ל "וכתבו המפרשים בזה לפי שג' מצות נתן לנו הקדוש ברוך הוא שהן אות ועדות לנו שאנחנו עמו והן שבת ומילה ותפילין וכו' בתפילין כתיב והיה לאות על ידך וגו' ועל פי שנים עדים יקום דבר, וע"כ בשבת לא בעי תפילין דאיכא שני עדים שבת ומילה אבל בחול בעי שני עדים דהיינו מילה ותפילין והרי אם אינו מניחם בחול ה"ל עד השני שהם התפילין עדות שקר בעצמו".
והשתא לפי"ז נראה בעז"ה דגם במניח תש"ר לבד או תש"י מהני אפי' לטעמא דעולא, דהא כל אחד מהם הוי נמי אות, דליכא למימר דרק במניח שניהם הוי אות, דא"כ אמאי אמרי' במנחות מ"ד א' דמי שאין לו תש"י חייב להניח תש"ר הא לא הוי אות, אלא בע"כ דגם אחד מהם הוי אות. ומדברי רבינו בחיי ז"ל בסוף פר' בא עה"פ והי' לאות על ידך שכ' וז"ל "ודע כי תפילין של יד נקראת אות, שנאמר "והיה לך לאות על ידך", ותפילין של ראש נקרא זכרון שנאמר "ולזכרון בין עיניך", נראה קצת דרק תפילין של יד נקרא אות.
ובעיקר דברי הרמ"ע ז"ל, מצאתי דהגרש"ק ז"ל בשו"ת האלף לך שלמה סי' שנ"ד כ' וז"ל "דשאני ושאני, נסכים אלו ענין בפ"ע ואין עליו חיוב להביא נסכים, רק כשהקריב עולה אז כל זמן שהוא מביא נסכים שייכין לעולה. אבל תפילין הוי חוב כל היום, רק עתה בטלוהו דאין בידינו לשמרם כראוי, אבל מן התורה הוי חוב כל היום, אז כל שעה שלובש י"ל בשביל חובת שעתא הוא, ואין ראי' דשייכא לק"ש שלפניו לכך לא מהני לתשלומין דק"ש והוי קורא ק"ש בלי תפילין כלל".
אולם סברתו ז"ל תליא בפלוגתת האחרונים ז"ל האם מצות תפילין הוי חיוב כל היום או רק פעם אחת, עי' בדברי המשנה ברורה ז"ל בביאה"ל סי' ל"ז ס"ב ד"ה מצותה. וזה זמן זמנים טובא מצאתי בדברי הריטב"א ז"ל בחי' לשבת [החדשים] מ"ט א' בד"ה כיון וז"ל, "דהא מצות תפילין בחיוב תורה אינו אלא בשעה שמקבל עליו עול מלכות שמים, ולהניח כל היום הוא מידת חסידות". והשתא לדברי הריטב"א ז"ל הדרי' לחידושא דהרמ"ע ז"ל דאם מניח תפילין אח"כ תיקן מה שקרא קרי"ש קודם.
והנה מרן המחבר ז"ל בסי' ל"ד ס"ב כתב דאם אין יכול להניח תפילין דרש"י ודר"ת ביחד, יניח בתחילה תפילין דרש"י בשעת קרי"ש ותפילה, ואחר התפילה יניח תפילין דר"ת ויקרא פרשה ראשונה ושניה דקרי"ש. ומקורו משו"ת מהרי"ל ז"ל סי' קל"ז, דכ' שם דכדי שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו יקרא קרי"ש גם בתפילין דר"ת, יעו"ש.
והשתא לדברי הרמ"ע ז"ל דלטעמא דר' יוחנן אם הניח תפילין אח"כ יצא ידי חובת קרי"ש, הנה לפי"ז ממ"נ אין ענין לקרות קרי"ש בתפילין דר"ת, דאם תפילין דרש"י זה הנכון א"כ כבר קרא קרי"ש עם התפילין, ואם תפילין דר"ת הוא הנכון, כיון דכבר קרא קרי"ש והשתא מניח תפילין נמי יצא ידי"ח. וצ"ל דכיון דהרמב"ם ז"ל פסק כטעמא דעולא וכנ"ל, אע"ג דבסי' כ"ה ס"ד מרן המחבר ז"ל העתיק ההלכה ולא הזכיר טעמא דעולא, משו"ה אם באנו להחמיר דתפילין דר"ת הוא הנכון, חייב לקרות קרי"ש עם התפילין.
וממוצא הדברים נמצינו למדים חידוש דין, דכיון דנוהגין להחמיר לקרות קריאת שמע לכתחילה בזמן הראשון היינו זמן מג"א ז"ל, אם באנו לצאת ידי"ח כולם יש להחמיר לקרות קרי"ש עם התפילין, דהא הרמב"ם ז"ל פסק כטעמא דעולא וכנ"ל ולטעמא דעולא לא מהני הא דמניח תפילין אח"כ, וצ"ע שלא ראינו מדקדקים בכך.
ומכח הנ"ל נסתפקתי ד' ספיקות גדולות להלכה.
א] יש להסתפק במניח תפילין ואח"כ קרי"ש האם מהני. דהנה בתו"כ אמור פרשתא י"ב פרק י"ד אות ט' איתא "זבח ונסכים אם אין זבח אין נסכים שיקדום זבח לנסכים, שאם קדמו נסכים לזבחים פסולים" [ועי' מנחות מ"ד ב' אולם התם לא נזכר לענין דיעבד], וא"כ כיון דקרי"ש כעולה ותפילין כנסכים לא מהני אם הקדים תפילין לקרי"ש. או דילמא שאני התם דא"א להקדים נסכים לזבח דאין הנסכים מתקדשים אלא בשחיטת הזבח, וכדכ' שם במיוחס לר"ש משאנץ ז"ל, וסברא זו לא שייך בקרי"ש.
שוב הראני ידי"נ הגה"צ מוה"ר יעקב גרינוואלד שליט"א, לדברי הגר"מ אריק ז"ל בשו"ת אמרי יושר החדש סע' ד' ושם דן בזה, והביא בשם האבני נזר ז"ל דבהקדים תפילין לקרי"ש לא מהני, והגרמ"א ז"ל הוכיח מדברי הירושלמי דמשמע דבהקדים נסכים לקרבן יצא ידי"ח ושוב דחה הראי', ולא הביא מדברי התו"כ הנ"ל.
ושו"מ דהשואל ומשיב ז"ל במהדו"ת ח"ג סי' ע"ב כתב עוד טעם אמאי מהני בהניח תפילין אח"כ, והיינו משום דאין מחוסר זמן לבו ביום, ולדבריו ז"ל נראה דה"ה בהקדים תפילין לקרי"ש דמהני דגם בזה איכא הסברא דאין מחו"ז לבו ביום, ותיקשי מהתו"כ הנ"ל דבקדמו נסכים לקרבן פסולים, ובהכרח כחילוקינו הנ"ל דשאני התם דאין הנסכים מתקדשים אלא בשחיטת הזבח וא"א להקדים נסכים לקרבן משא"כ קרי"ש ותפילין.
ב] יש להסתפק בהא דכ' הרמ"ע ז"ל דאם הניח תפילין אח"כ מהני, האם בעינן שהנחת תפילין יהי' כשעדיין זמן קרי"ש, או דילמא אפי' הניחם לאחר זמן קרי"ש מהני, דכיון דהשתא כבר עבר זמן חיוב קרי"ש אין בידו השתא לתקן הקרי"ש שקרא דמאי דהוי הוי, או דילמא כיון דהשתא הוי עכ"פ זמן תפילין מהני.
ויש להוכיח מהא דבתמורה י"ד א' ילפי' מקרא ד'ולנסכיכם ושלמיכם' דנסכים הבאים עם הקרבן אינם קרבים בלילה, ומוכח דלולי קרא הוי אפשר להביאן בלילה ואע"ג דלילה לא הוי זמן קרבן, ובע"כ דכיון דלילה הוי זמן הראוי לנסכים דהא נסכים הבאים בפני עצמן בלא חיוב קרבן קרבים בלילה וכדאמרי' התם, הו"א דגם בבאים עם הקרבן קרבים בלילה, וא"כ בקרי"ש ותפילין כיון דהשתא הוי זמן תפילין אע"ג דלא הוי זמן קרי"ש מהני.
ג] ואם תימצי לומר דתפילין לאחר זמן קרי"ש מהני, ואם תימצי לומר דבהקדים תפילין לקרי"ש מהני, היאך הדין בשעשה שניהם יחדיו, דהקדים תפילין לקרי"ש והניחם קודם זמן קרי"ש, ומשכח"ל למש"כ מרן המחבר ז"ל בסי' ל' ס"ב דלילה זמן תפילין אלא דאין מורין כן, ובשקעה"ח צריך לחלצן מדרבנן. ואם צריך לשמרן כ' המ"ב ז"ל בשם י"א דמותר להניחן אפי' לכתחילה בלילה. והשתא יש להסתפק היאך הדין באדם שהי' צריך לשמור התפילין והניחם בלילה האם מהני לקרי"ש של יום שלאחריו או לא, די"ל דכיון דאכתי לא מטי זמן חיובא דקרי"ש לא מהני, ולא דמיא למניח תפילין אחר ד' שעות דמהני אע"ג דכבר עבר זמן קרי"ש, דשאני התם דכבר קרא קרי"ש וכיון דהשתא הוי זמן תפילין יכול לתקן הקרי"ש.
והנה הגר"מ אריק ז"ל בתשו' הנ"ל נשאל בכגון דא, ואסיק דלא מהני, אמנם הוא ז"ל קאתי עלה משום דס"ל דהקדים תפילין לקרי"ש לא מהני, אבל לסברתינו הנ"ל דהקדים תפילין לקרי"ש נמי מהני י"ל דשפיר מהני גם בהניחם בלילה, ולסברת השו"מ ז"ל דאין מחוסר זמן לבו ביום, א"כ גם בלילה שלפניו מהני, וכדמוכח בחגיגה ט' ב' דגם בלילה שלפניו אין מחוסר זמן יעו"ש.
ד] ואם תימצי לומר דבהניח תפילין בלילה לא מהני, אכתי יש להסתפק היאך יהי' הדין באחד שהניח תפילין מיד בעלות השחר דאכתי לא מטא זמן חיובא דקרי"ש, דהוא משיכיר את חבירו, דאסור לכתחילה לקרות קרי"ש קודם זמן זה [ומשכח"ל נמי דבדיעבד לא יצא ידי קרי"ש בזמן זה, והיינו אם קרא קרי"ש של ערבית אחר עלוה"ש, וכדכ' מרן המחבר ז"ל בסי' נ"ח ס"ה], האם בזה נמי מהני התפילין שהניח קודם לקרי"ש. או דילמא כיון דאכתי לא מטא זמן חיובא דקרי"ש לא מהני.
ג] יש לעיין בקורא רק פסוק ראשון דקרי"ש, האם מותר לקרות בלי תפילין. ונפק"מ, למאי דכ' הרמ"א ז"ל באו"ח סי' מ"ו ס"ט דכשאומרים פסוק ראשון דקרי"ש קודם אמירת הקרבנות נכון לכוין לצאת ידי"ח קרי"ש אם לא יספיקו הציבור לקרות קרי"ש בזמנו, האם יכול לקרות בלי תפילין. דהנה למאי דכ' רבינו יונה ז"ל הנ"ל דטעמא דעולא דהוי כמעיד עדות שקר בעצמו, היינו "דכיון שהוא קורא וקשרתם לאות על ידכה והיו לטוטפות בין עיניך ואינו מניחן נמצא שמעיד עדות שקר על עצמו שמה שאומר אינו אמת", וא"כ כשאומר רק פסוק ראשון דאינו מזכיר 'וקשרתם' לית לן בה.
ולכאורה הדבר מפורש בדברי המג"א ז"ל בסי' ל"ח סק"ז, אהא דכ' הרמ"א ז"ל בתשו' דלמאי דקיי"ל דהאידנא חתן ושושביניו חייבין בקרי"ש, ה"ה דחייבין בתפילין דאל"כ הו"ל כמעיד עדות שקר בעצמו. והק' המג"א ז"ל, דהא כ' הרא"ש ז"ל דלדעת רבי שילא בסוכה כ"ה ב' השושבינים חייבים בקרי"ש ורק החתן פטור, ועכ"ז ס"ל לר' שילא דהשושבינים פטורין מתפילין. ותי', דבזמניהם לא היו קורין אלא פסוק ראשון דקרי"ש ובזה ל"ה כמעיד עדות שקר, ואע"ג דהמג"א ז"ל לא ביאר הסברא בזה מ"מ נראה דכונתו ז"ל להנ"ל.
והשתא, כ"ז לטעמא דעולא, אבל לטעמא דר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן דהוי כעולה בלא נסכים נלע"ד בעז"ה מסברא, דגם בקורא רק פסוק ראשון חייב להניח תפילין כיון דבזה יוצא ידי"ח קרי"ש.
אמנם אם כן קשיא טובא, דלפי"ז תיקשי אדר' יוחנן מהברייתא בסוכה כ"ה ב' דהתם בין לת"ק דגם החתן חייב בקרי"ש ופטור מתפילין ובין לר' שילא עכ"פ השושבינים חייבים בקרי"ש ופטורים מן התפילין, ומוכח דפסוק ראשון מותר לקרוא בלי תפילין. ובהכרח דאע"ג דחייבים בקרי"ש מ"מ כיון דפטורים מתפילין משום שכרות וקלות ראש, גם האידנא אין לחייבם, והדרי קו' המג"א ז"ל לדוכתא, וצ"ע.
ד] וממוצא הדברים נלע"ד בעז"ה חידוש דין, דהנה יש להסתפק בקורא קרי"ש והניח תפילין בפרשה ראשונה, האם מותר לו להוריד התפילין בפרשה שניה. דהנה, לטעמא דר' יוחנן דהוי כעולה בלי נסכים פשיטא דסגי במה שהניח בפרשה ראשונה. ולא מבעיא להרמ"ע ז"ל דגם בהניח תפילין אחר קרי"ש מהני א"כ פשיטא דבפרשה ראשונה לבד מהני, אלא אפי' לדעת הגרש"ק ז"ל הנ"ל דלא מהני, מ"מ בקרא פרשה ראשונה עם התפילין הרי לא שייך סברת הגרש"ק ז"ל וגם לדידי' ז"ל מהני.
אבל לטעמא דעולא דהוי כמעיד עדות שקר בעצמו, וכדאסברא לן רבינו יונה ז"ל "דכיון שהוא קורא וקשרתם לאות על ידכה והיו לטוטפות בין עיניך ואינו מניחן נמצא שמעיד עדות שקר על עצמו שמה שאומר אינו אמת", הנה לפי"ז גם בפרשה שניה שקורא בה וקשרתם אותם לאות על ידכם וגו' וגם זה חלק ממצות קרי"ש, חייב ללבוש התפילין, דאל"כ הוי כמעיד עדות שקר בעצמו.
וליכא למימר דגם לטעמא דעולא, אם הניח תפילין קודם קרי"ש, כיון שכבר קיים מצות תפילין לא הוי כמעיד עדות שקר, ועדיף ממניח תפילין לאחר קרי"ש דלא מהני לטעמא דעולא וכנ"ל מדברי הרמ"ע ז"ל, הא ליתא, דמה סברא לחלק בזה, ותו דמדברי האמר"י ז"ל הנ"ל שדן בהקדים תפילין לקרי"ש וכתב דאיכא בזה משום עדות שקר, מוכח דגם בהקדים תפילין לקרי"ש הוי כמעיד עדות שקר.
ה] המאירי ז"ל שם בברכות כתב דהא דאמר עולא הקורא קרי"ש בלא תפילין הוי כמעיד עדות שקר בעצמו היינו רק בשאינו מניח תפילין דרך פרוק עול מצות תפילין או דרך זלזול, אבל מי שאין מניח תפילין כי חושש שאין גופו נקי לית לן בה יעו"ש, וכונתו ז"ל דאם אנוס או שאין לו תפילין לא הוי כמעיד עדות שקר דמה שאין מניח תפילין הוי מחמת אונס, יעו"ש.
ונראה, דכ"ז לטעמא דעולא, אבל לטעמא דר' יוחנן דהוי כמקריב עולה בלא נסכים, אע"ג דהוא אונס מ"מ ידי קרי"ש כתיקונה לא יצא דסו"ס לא הביא נסכים, ונהי דאם יודע שלא יהי' לו תפילין בזמן קרי"ש או אפי' ביודע שלא יהי' לו תפילין כל היום חייב לקרות קרי"ש היינו משום דגם מי שחייב עולה ואינו יכול להביא נסכים חייב עכ"פ להביא עולה, מ"מ לא יצא ידי קרי"ש כתיקונו דסו"ס לא הביא נסכים.
ונפק"מ לדעת הגרש"ק ז"ל הנ"ל דגם לטעמא דר' יוחנן לא מהני מה שמניח תפילין אח"כ, א"כ מי שהי' אנוס והי' בדעתו שלא יהי' לו תפילין עד גמר זמן קרי"ש וקרא קרי"ש בלא תפילין, ושוב מצא תפילין חייב לחזור ולקרות קרי"ש עם התפילין, אבל לטעמא דעולא כיון דבזמן שקרא קרי"ש הי' אנוס אינו חייב לחזור ולקרות קרי"ש עם התפילין.
וראיתי דבר מחודש בדברי הדגול מרבבה ז"ל באו"ח סי' מ"ו, אהא דהביא המג"א ז"ל שם סקט"ז מדברי מהרש"ל ז"ל בתשו' סי' ס"ד דכשאומר קרי"ש קודם אמירת הקרבנות צריך לומר גם פרשה ראשונה ודלא כדעת הרמ"א ז"ל דאומר רק פסוק ראשון של קרי"ש, וכתב עלה המג"א ז"ל דהמהרש"ל ז"ל מיירי בירא שמא הציבור לא יספיקו זמן קרי"ש, וכ' הדגו"מ ז"ל "ובחול אם עדיין לא הניח תפילין ודאי לא יכוין לצאת, כי הקורא קריאת שמע בלא תפילין מעיד עדות שקר", ודבריו ז"ל צ"ע כיון דהמהרש"ל ז"ל מיירי בשירא שמא יעבור זמן קרי"ש, א"כ גם אם לא הניח תפילין צריך לכוין לצאת ידי"ח, וכדכ' הלבוש ז"ל הנ"ל, ולא מסתבר לומר דס"ל להדגו"מ ז"ל דאם אין לו תפילין אין לו לקרות קרי"ש אפי' אם יעבור זמן קרי"ש, וצ"ל דכונת הדגו"מ ז"ל רק אם יש לו תפילין חייב להניחם קודם שיאמר פרשה ראשונה של קרי"ש.
תמצית העולה מהדברים
א] דעת עולא בברכות י"ד דהקורא קרי"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, ודעת ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן דהוי כאילו הקריב עולה בלא נסכים.
ב] ותר"י ז"ל כתבו דלעולא יצא בדיעבד ידי חובתו, ולר"י לא קיים המצוה כתיקונה ומשמע דעכ"פ יצא ידי חובת קרי"ש, אולם הגר"א ז"ל ס"ל דלר"י לא יצא ידי"ח וחוזר וקורא, ומדברי הרמ"ע ז"ל נראה דלכו"ע לא יצא ידי"ח וחוזר וקורא.
ג] מטו משמי' דרבינו החוזה מלובלין ז"ל וכבר כ"כ הרמ"ע ז"ל דאם קרא קרי"ש ואח"כ הניח תפילין מהני וכדאמרי' מביא אדם קרבנו היום ונסכיו לאחר י' ימים, ולכאו' לטעמא דעולא דהוי כמעיד עדות שקר בעצמו לא מהני אם יניח תפילין אח"כ.
ד] ולא עוד אלא דלטעמא דעולא צריך להניח תש"ר ותש"י ולא סגי באחד מהם, דהא כתב רבינו יונה ז"ל דכמעיד עדות שקר היינו משום דקורא וקשרתם וכתבתם ואינו עושה כן, אולם לטעמא דכ' המהרש"א ז"ל משום דחסר אות וכל אדם צריך ב' אותות, הנה לפי"ז יש לחדש דסגי בתפילין ש"ר או של יד דג"ז הוי אות.
ה] מרן המחבר ז"ל כתב דהנוהגים להניח תפילין דרש"י בעת התפילה ואח"כ תפילין דר"ת יקרא עמם ב' פרשיות קרי"ש, כדי שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו.
ו] ולהנ"ל כ"ז לטעמא דעולא, אבל לטעמא דר"י ממ"נ אין צורך דאם תפילין דרש"י הוא הנכון הרי קרא קרי"ש עם תפילין, ואם תפילין דר"ת הוא הנכון כיון שקרא קרי"ש בתחילה והשתא מניח תפילין נמי מהני, וצ"ל דמרן המחבר ז"ל ס"ל כהרמב"ם ז"ל דהלכתא כעולא.
ז] וצ"ע על מה סומכים העולם כשמקדימים לקרות קרי"ש בזמן מג"א ז"ל ואין מקפידים לקרות עם התפילין דהא לעולא לא מהני מה שמניח אח"כ.
ח] יש להסתפק בהנ"ל במניח תפילין ואח"כ קרי"ש אם מהני, דהא מבואר בתו"כ דהקדים נסכים לזבח ה"ז פסול, או דילמא שאני התם דאין הנסכים מתקדשים אלא בשחיטת הזבח.
ט] והגר"מ אריק ז"ל כ' דלא מהני, אמנם יש להוכיח מדברי השו"מ ז"ל דאמרי' בזה אין מחו"ז לבו ביום ולפי"ז גם בהקדים תפילין לקרי"ש מהני.
י] יש להסתפק האם מהני כשמניח תפילין אחר זמן קרי"ש, ויש להוכיח מהא דבעי' קרא דאין מביאין נסכים בלילה מוכח דלולי קרא הוי מהני ובהכרח משום דלילה הוי זמן הראוי לנסכים אע"ג דלא הוי זמן הראוי לקרבן, וא"כ ה"ה בזמן תפילין אחר זמן קרי"ש דמהני.
י"א] את"ל דמהני, יש להסתפק היאך הדין במניח תפילין בלילה שלפניו וכגון בצריך לשמור התפילין אם מהני לקרי"ש של יום שלאחריו, או דילמא כיון דאכתי לא מטא זמן חיובא דקרי"ש לא מהני. ולסברת השו"מ ז"ל דאין מחו"ז לבו ביום נראה דה"ה בלילה דמהני.
י"ב] ואת"ל דלא מהני בהניחם בלילה, יש להסתפק היאך הדין במניח תפילין בעלוה"ש דהוי קודם זמן חיוב קרי"ש דזמנו משיכיר את חבירו.
י"ג] בקורא רק פסוק ראשון לדעת הרמ"א ז"ל דבדיעבד יוצא ידי"ח קרי"ש, לטעמא דעולא יש להוכיח מדברי המג"א ז"ל דכיון דאינו מזכיר 'וקשרתם' אינו חייב לקרוא עם התפילין, אבל לטעמא דר' יוחנן נראה דגם בכה"ג חייב לקרותה עם התפילין.
י"ד] ולפי"ז קשיא מהברייתא בסוכה גבי חתן ושושבינים אדר' יוחנן, ותי' דהמג"א ז"ל לא יועיל בזה
ט"ו] בקרא פרשה ראשונה והשתא רוצה להוריד התפילין, לטעמא דעולא נראה דאסור דגם בפרשה שניה מזכיר 'וכתבתם' ולטעמא דר' יוחנן נראה דמותר דכבר הביא נסכים.
ט"ז] המאירי ז"ל כ' דלטעמא דעולא דהוי כמעיד עדות שקר בעצמו היינו רק בעושה כן במזיד, אבל אם אינו מניח תפילין כי חושש לגוף נקי לא הוי כמעיד עדות שקר, והנה לטעמא דר' יוחנן נראה דגם באונס לא יצא המצוה כתיקונה, דסו"ס לא הביא נסכים.
י"ז] ונפק"מ לדעת הגרש"ק ז"ל דלא מהני במניח תפילין אחר קרי"ש, אם בתחילה קרא קרי"ש בלא תפילין משום אונס, ואח"כ נתבטל האונס, צריך לחזור ולקרות קרי"ש עם התפילין, אבל לעולא א"צ לחזור ולקרות.
