הרמב"ם בפ"א מהל' תפילה הל' א' כותב שיש מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלקיכם ומפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפילה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם אמרו חכמים איזהי עבודה שבלב זו תפילה וכו'.
והנה הרמב"ם בפ"י מהל' תשובה הל' ג' כתב שצריך לעבוד את השם באהבה עזה ויתירה שנאמר ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך, הרי שבאופן כללי אנחנו מצווים לאהוב את ה' בכל הלב, וא"כ כשכתוב בפסוק ולעבדו בכל לבבכם אולי הכוונה שבאופן כללי צריך לעבוד ה' בכל הלב ולאו דוקא בתפילה. ואכן הרמב"ן כתב [סה"מ מצוה ה'] ועיקר הכתוב ולעבדו בכל לבבכם מצות עשה שתהיה כל עבודתנו לאל יתברך בכל לבבינו כלומר בכוונה רצויה שלימה לשמו ובאין הרהור רע לא שנעשה המצות בלא כונה, כענין שנאמר ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך שמצוה היא לאהוב ה' בכל הלב ע"כ. הרי כתב שיש ציווי כללי לעבוד את ה' בכל הלב ואינו דבר מיוחד לתפלה, והקשה בס' רנת יצחק [תפילה עמ' י'] מה הכריח הרמב"ם לומר דקאי אתפילה.
ונראה שהרמב"ם כבר ענה על השגת הרמב"ן בכתבו "ומפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפילה" ומפי השמועה פירושו הלכה למשה מסיני [עי' שדי חמד כללי הפוסקים כלל ה' אות ד' ובדברי הגרי"ח סופר בספר יד סופר ח"ב דף ל"א ובספר עוז יעקב ח"א סי' ו'], וא"כ אה"נ מעצמנו לא היינו יודעים שלעבדו בכל לבבכם קאי אתפילה [שאולי הכוונה לכלל המצות] אבל יש לנו הללמ"מ שאומרת לנו כן.
ובמקור הרמב"ם בתענית ב. לא כתוב בגמרא "מפי השמועה" וא"כ הא גופא קשיא מנין יודע הרמב"ם שאין זה אסמכתא אלא דין דאורייתא ממש, וצ"ע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה