א]
הקשו התוספות – גם בפחותה מבת ג' יש ס"ס? ותי' דשם חד אונס הוא
ב]
פירוש דבריהם – בקו' סברו שמספיק אם יש ספק מציאותי ותי' דבעינן ספק דיני - אבל
האחרונים הקשו מכמה מקומות
ג]
יסוד רעק"א – כשיש ספק אם בכלל יש להסתפק אע"פ דשם אונס חד הוא דנים
משום ס"ס
ד]
ביאור ההו"א של תוספות – שני סוגי אונס
ה]
שיטת הרמב"ם שקטנה שזינתה נאסרת – אין לה דעת אבל יש לה רצון
ו]
שני דרכי הבנה בדברי התוספות א] כל ספק הוא מאותו שם ונחשב ספק אחד ב] אינו
ס"ס המתהפך
א] הקשו תוספות – גם בפחותה מבת ג' יש
ס"ס ותי' דחד אונס הוא
אמר הקב"ה בכתובות [ט, א]: ואמר
ר' אלעזר האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו ואמאי וכו' ואיבעית אימא באשת ישראל
וכגון דקביל בה אביה קידושין פחותה מבת ג' שנים.
והקשו התוס' בד"ה ואי: וא"ת אכתי איכא
ספק ספיקא ספק באונס ספק ברצון ואת"ל ברצון ספק כשהיא קטנה ופיתוי קטנה אונס כדאמרינן
ביבמות ס"א ותי' התוס' דשם אונס חד הוא.
ב] פירוש דבריהם – בקו' סברו שמספיק אם יש ספק מציאותי ותי' דבעינן ספק דיני אבל האחרונים הקשו מכמה מקומות
ריהטת
דבריהם: הקשו הרי יש בה ס"ס מציאותי ספק אם נאנסה בכח ספק אם נתרצתה ב] אף אם
נתרצתה שמא היתה קטנה ודינה כאנוסה. ותירצו ס"ס מתיר כאשר הצדדים הם דיניים כמו
בגמ' שני צדדים להיתר א] אינו תחתיו ב] אונס שהם טעמים
הלכתיים שונים ולא כאשר הצדדים להיתר הנם מציאותיים [עי' באר אלחנן לג"ר
אלחנן קונשטט סי' יא].
האחרונים
הרבו להקשות על יסוד זה של תוס'. א] יור"ד
סי' ק"י חידושי בית מאיר על הגליון כללי ס"ס לש"ך דין י"ד,
מהגמ' ב"ב נה ב' הנכנס לבקעה בימות הגשמים וטומאה בשדה פלונית ואמר הלכתי למקום
הלז ואיני יודע אם נכנסתי לאותו מקום ואם לאו ר"א מטהר וחכמים מטמאין שהיה ר"א
אומר ספק ביאה - טהור, ספק מגע טומאה - טמא. וכתב הרשב"ם בד"ה ספק ביאה וז"ל
היכא דמספקא ליה אם נכנס באותה שדה ואם תמצא לומר נכנס, ספק אם בא עד מקום טומאה אם
לאו וספק ספיקא הוא וטהור אבל היכא דליכא אלא ספק מגע דפשיטא ליה דנכנס באותה שדה אלא
שספק לו אם נגע בקבר אם לאו חדא ספיקא הוא וטמא וכו'. מבחינת הדין יש כאן רק ספק אחד
אם נגע ונטמא או לא, הס"ס הנו מציאותי ועבדינן ס"ס להתיר ואין נראה לפרש
דחכמים חולקים מכח הכלל של תוס'.
ב] הרמ"א
יור"ד סי' רצג ס"ק ג': ומ"מ כל סתם תבואה שרי לאחר הפסח מכח ספק ספיקא,
ספק היא משנה שעברה ואת"ל משנה זו מ"מ דלמא נשרשה קודם העומר (טור בשם הרא"ש).
וכתב רעק"א, בהגהותיו בת' מוצל מאש [סי' נ'] תמה הא שם אונס חד הוא דמה לי משנה
שעברה ומ"ל משנה זו קודם העומר.
ג] ב"ק
[יא א] ואמר עולא א"ר אלעזר שליא שיצתה מקצתה ביום ראשון ומקצתה ביום שני מונין
לה מן הראשון וכו' מאי קמ"ל דאין מקצת שליא בלא ולד וע' רש"י בד"ה דאין,
דאי יש מקצת שליא בלא ולד לא הוה חיישינן לטמא טהרות, דכולי לא חיישינן, דנימא תרי
חומרי, דילמא נפקא ורוב נפקא. ועיי"ש בתוד"ה דאין, דהתירו הוא מדין ס"ס
ספק שמא לא היה ולד כלל ספק שמא היה מיעוט.
ג]
יסוד רעק"א – כשיש ספק אם בכלל יש להסתפק אע"פ דשם אונס חד הוא דנים
משום ס"ס
וכתב
שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורה קמא סימן קנח וז"ל אבל נראה לי דהא בלא"ה
יקשה על יסוד הס"ס ספק לא יצא ולד כלל ספק דיצא מיעוטו הא הוי הכל משם א' דמ"ש
בלא ולד או מקצת ולד. ולזה צ"ל בפשיטות כיון דיש ספק שמא אין כאן לידה כלל ואם
יש כאן דלמא אינו כשיעור לידה הוי ס"ס מעליא דדוקא בההיא דפתח פתוח דשור שחוט
לפנינו ובאנו לדון בצדדי ההיתר שמא באונס ושמא קטנה זה מקרי שם אונס חד וכו'.
יסודו
היכא דהספק הראשון הוא אי איכא ריעותא להסתפק דיינינן לו אף אם הוא משם אחד ולכן היכא
דאיכא ספק אי איכא כלל ולד אע"ג דהוא משם אחד הוה ס"ס דהספק שמא אין כאן
לידה כלל משא"כ בסוגיין דהרי היא בעולה לפנינו והספק שמא באונס ושמא קטנה זה נחשב
שם אונס חד.
ולפי
יסודו, כתב בספר ותלמודו בידו [עמ' ז] מתישבא נמי שאלת הבית מאיר [מבבא בתרא נה, ב],
דהרי ספק ביאה הוה ספק אי איכא ריעותא להסתפק, ויש לדון נמי בשאלת המוצל מאש, שכל הריעותא
לדון על התבואה היא רק כאשר התבואה משנה זו אבל אם יש לומר שמא היא משנה שעברה אין
כלל ריעותא לדון ודמיא למקרה של הרע"א שמא אין לידה כלל.
מיהו,
בסברא צריך להבין מ"ל ספק בריעותא ומ"ל ספק בצדדי היתר כאשר שור שחוט לפנינו
וצ"ע.
ובביאור
דברי הגרע"א, כתב בספר תפארת ישראל [לגר"י דרוק סי' ה] שנראה ממנו גדר חדש
בעיקר האי דינא דספק ספיקא לקולא. דהנה מצינו ברבותינו האחרונים דיסדו לן דחסרון ידיעה
לא חשיב ספק לענין כמה דברים, והביאור ביסוד זה דגדר ספק הוא העמדת צדדים, כלומר שצריך
שיהא מצב של דררא להסתפק ושיהא בעצם מצב מספק, ולכך היכא דהוי חסרון ידיעה ואין כאן
ספק לפניך ונחסר בהעמדת הצדדים הרי לא חשיב ספק גמור כיון דצריך שיהא מצב של ספק.
ובדומה
לכך, היה אפשר לומר דגדר ספק ספיקא היינו נמי הכי דכל דאיכא מצב קיים של ספק לפניך
הרי דנים בו הלכות ספק. אמנם באופן שיש ספק אם יש כאן לפניך בכלל דבר מסופק הרי כה"ג
לא מתחיל כלל הספק כיון שלא ברור שיש מצב מסופק לפניך וכיון שנחסר בהעמדת הספק שכלל
לא ברור שיש כאן ספק ולכך כל כה"ג לא חשיב כלל ספק ואמרינן מהיכי תיתי להסתפק
דלא דיינינן הכא כלל מצב של ספק. וכיון דליכא הכא צדדים לכך אין דין ספק לחומרא בספק
ספיקא.
אמנם,
ודאי ישנו סוג נוסף של ספק ספיקא והוא באופן שהדבר זועק ומכריח ספק וכיון דהכי יש כאן
ספק אלא דאית ביה ריבוי לקולא ובהא הוא ספק ספיקא בו מדין רוב כיון דהספק קיים בעצם
בכל מקרה.
וזה
ביאור דבריו דרעק"א, דכה"ג דשור שחוט לפניך והנדון הוא בצדדי ההיתר כה"ג
איכא להלכתא דשם אונס חד הוא משא"כ גבי שליא יש כאן ספק אם יש כאן מצב של העמדת
דבר מסופק והוא ספק על השור שחוט לפניך. כל כה"ג הוי ספק ספיקא בעצם שאין כאן
ספק ולא בעינן כלל לתנאים דשם אונס חד הוא וס"ס מתהפך דעיקרם באים להגדיר צדדים
וכיון דבעינן רוב צדדים בא הנדון אי כה"ג חשיב צד. אמנם בשליא הוי ספק ספיקא דאית
הכא ספק על המצב המסופק כלל אם קיים וכה"ג עדיף דהוא ספק על הספק ולכך נחסר מעיקרו
בשם הספק וכיון דלא חשיב כלל ספק פשיטא דשרי. ובכך מצאנו פשר לדברי הרשב"א
המפורסמים בתשובה שספק ספיקא הוי כרוב ועדיף מרוב. עדיפות זאת קיימת במקרה שיש צד
אחד בספק שאין מקום בכלל להסתפק, עכת"ד ה'תפארת ישראל' עיי"ש. ועי' בס'
מנחת שי [כתובות סי' ח'] שהביא מכמה מקומות דלא בעינן ספק ספיקא המתהפך [עי'
בדברינו לקמן] ועפ"י יסודו של רעק"א הכל מיושב שבכל המקומות יש ספק אם
בכלל יש מקום להסתפק ולכך לא בעינן ס"ס המתהפך. וע"ע קונטרס השיעורים
לגר"י סוקול [סי' ה], ובספר קריאת עונג לג"ר פלטיאל איזיק בורשטין [בב"ק
דף יא], ובס' היקר זאת ליעקב [כתובות סי' ט].
ד]
ביאור ההו"א של תוספות – שני סוגי אונס
והנה
קושיית תוס' צריך ביאור דלפי פשוטו פיתוי קטנה אונס היינו כאונס בגדולה ומה שייך להחשיבם
ב' ספיקות, וכתב הגר"ד הקשר זצ"ל [שירת דוד עמ' מד] נראה דשני סוגי אונס
הם, דבגדולה עצם המעשה הוא באונס אבל בקטנה המעשה הוא ברצון אלא שהיא אנוסה לרצות שעל
ידי הפיתוי הוא אונסה על הרצון. וזה היה ההו"א של תוס' בקושייתם שכל זנות ברצון
מורכבת משני חלקים א' - שהמעשה יהיה ברצון וב' - שהרצון יהיה עצמאי ולא כפוי וממילא
שפיר יש כאן ספק ספיקא דלמא באונס של גדולה שהוא אונס על עצם המעשה ואת"ל ברצון
על עצם המעשה דלמא באונס של קטנה דהיינו שהיא אנוסה על הרצון. ותירצו תוס' בזה שכל
זה הוא שם אונס והוי ספק אחד. ועיין באריכות בקונטרס נחלת בינימין [לג"ר
בנימין סורוצקין שליט"א סי' ד'] בספר דביר הקודש [לג"ר נתן זוכובסקי
שליט"א סי' ט"ו], בספר מאור למלך [לג"ר יחזקאל מלר סי' כ] בספר
משאת המלך [לג"ר שמעון משה דיסקין זצ"ל כתובות ט,ב].
ה]
שיטת הרמב"ם שקטנה שזינתה נאסרת – אין לה דעת אבל יש לה רצון
והנה
הרמב"ם בפ"ב מהלכות סוטה ה"ד כתב וז"ל קטנה שהשיאה אביה אם זינתה
ברצון נאסרה על בעלה וכו' עכ"ל ומוכח דאינו סובר דפיתוי קטנה אונס. והראב"ד
בהשגות שם משיג על הרמב"ם והלא אמרו פיתוי קטנה אונס הוא. וכן בהלכות איסו"ב
פ"ג ה"ב כתב הרמב"ם הבא על קטנה אשת הגדול אם קידשה אביה הרי זה בחנק
והיא פטורה מכלום ונאסרה על בעלה וכו' וכתב הראב"ד בהשגות לא ידעתי למה נאסרה
על בעלה ישראל שהרי אמרו פיתוי קטנה אונס הוא.
המ"מ
שם בהל' איסו"ב כתב שמקורו של הרמב"ם מסוגייתנו דקשה דבפחותה מבת ג' שנים
אכתי תרי ספקי נינהו שמא באונס ואת"ל ברצון שמא קטנה היתה ופיתוי קטנה אונס אלא
לאו ש"מ שאפילו קטנה שזינתה ברצון נאסרה על בעלה ומש"ה ליכא אלא חדא ספיקא,
ועיין בכ"מ הל' סוטה שם. אלא שצ"ע מהגמ' ביבמות שמבואר שם שפיתוי קטנה אונס.
ובבית
יעקב כתב לתרץ עפ"י מה שכתב במהרי"ק שרש קס"ז דאשת איש שזינתה אפילו
היתה שוגגת נגד האיסור שאומרת מותר רק שהיתה מזידה נגד הבעל הרי היא אסורה לבעלה דמכל
מקום מעלה מעל באישה ולפי"ז כתב דההיא דיבמות איירי בקטנה ממש שאין לה דעת ובזה
ודאי פיתוי דידה אונס גמור הוא דאינה יודעת כלל מבעל אבל הרמב"ם איירי בקטנה שיש
לה דעת למעול מעל בבעלה ובכה"ג פיתוי קטנה הוי רצון ומהאי טעמא נאסרת לבעלה.
והנה
מה שהעמיד הבית יעקב עפ"י דברי המהרי"ק היינו כדי לפרש דמשכחת לה קטנה שיש
לה דעת דכיון דלא בעי דעת על האיסור אלא סגי בדעת למעול מעל שפיר משכחת לה קטנה שיש
לה דעת למעול מעל בבעלה, ובאמת בזה לא הרויח דאפשר דגם דעת למעול בבעל לא שייך בקטנה
אלא דמשכחת לה רצון בקטנה להאסר על בעלה משום דאף דקטנה אין לה דעת מ"מ רצון שפיר
אית לה ולענין להאסר על בעלה יש לומר דסגי ברצון ולא בעי דעת וזה שייך אף בלי המהרי"ק
וא"כ לא הרווחנו במאי דאוקי לה כהמהרי"ק. [וקשה גם לעשות אוקימתא בדברי
הרמב"ם שמדובר בקטנה שיש לה דעת.]
ואפשר
עוד לומר בזה בעיקר פלוגתת הרמב"ם והראב"ד אם להלכה פיתוי קטנה אונס, דנחלקו
האם בעי אונס כדי להיות מותרת או דבעי רצון כדי שתהא אסורה, דאי נימא דבעי רצון כדי
לאוסרה הרי בקטנה דפיתוייה ל"ה רצון אינה נאסרת והכי ס"ל להראב"ד אבל
הרמב"ם ס"ל דבעי אונס כדי להתירה ופיתוי קטנה אע"ג דלא חשיב רצון מ"מ
אונס נמי לא הוי, עכ"ד ה'שירת דוד'.
ו]
שני דרכי הבנה בדברי התוספות א] כל ספק הוא מאותו שם ונחשב ספק אחד ב] אינו
ס"ס המתהפך
והנה
בהבנת תירוץ התוס' נחלקו האחרונים דיש דפי' דכוונתם דכיון שכל ההיתר משום אונס א"כ
מה לי אונס זה שנאנסה בפועל בגדלותה ומה לי אונס דקטנות. וביתר ביאור דכדי להחשיבו
כספק ספיקא בעינן שכל ספק יהא משם אחר של היתר וכששני הצדדים הם מאותו שם נשאר ע"ז
שם ספק אחד והדין בספק אחד של תורה דאזלינן לחומרא.
ויש
דפי' שכוונתם דלא הוי ספ"ס המתהפך דבספק ספיקא בעינן שיהא אפשר להתחיל אותו מב'
הצדדים וכאן אנו יכולים להתחיל רק מצד אחד דספק קטנה ספק גדולה ואת"ל גדולה ספק
אונס ספק רצון אבל אי אפשר להתחיל ולומר ספק אונס ספק רצון ואת"ל רצון שמא בקטנותה
דבקטנה לא שייך כלל רצון שמא בקטנותה דבקטנה לא שייך כלל רצון וזהו כוונת התוס' דשם
אונס חד הוא והיינו דנשאר בשם אונס ולא הוי ספ"ס המתהפך, ויעוי' ברע"א שעמד
בזה וכתב להכריע כפירוש א'.
עוד
כתב שם הרע"א שמהתוס' להלן מוכח דס"ל שבספ"ס לא בעינן שיהא מתהפך
דהקשו לקמן גבי אשת כהן ופחותה מג' שנים דאיכא בהו ספ"ס, וגבי פחותה מג' שנים
כתבו דאכתי איכא בה ספ"ס דספק מוכת עץ ספק בעולת איש ואת"ל בעולת איש ספק
אונס ספק רצון והנה בהך ספ"ס דפחותה מג' שנים אי אפשר להופכו ולהתחיל מהצד השני
ספק אונס ספק רצון ואת"ל רצון, ספק מוכת עץ ספק בעולת איש דהרי מוכת עץ לא שכיחא
שברצון תעשה כן.
והוסיף
שם הרע"א דהרי"ף הקשה רק מאשת כהן ומשום דנקט דבעינן ספ"ס המתהפך וזה
שייך רק באשת כהן די"ל ספק מוכת עץ ספק בעולת איש ואת"ל בעולת איש ספק תחתיו
ספק אין תחתיו וכן אפשר להתחיל את הספק גם מהצד השני ספק תחתיו נפתח הפתח ספק אין תחתיו
ואת"ל תחתיו י"ל דמוכת עץ היא יעו"ש.
וכתבו האחרונים שיש
לתמוה על כל עיקר נידון הרעק"א שדן אי בעינן מתהפך, דהא יש להוכיח בזה להדיא
מדברי התוספות בעמוד ב', שכתבו לגבי הא דאמרינן שם בגמרא "אמר אביי אף אנן
נמי תנינא בתולה נשאת ליום הרביעי וכו', ולמאי, אי למיתב לה כתובה ניתיב לה".
וכתבו ע"ז התוספות [בד"ה ואי]: "משמע אם הוא בא לב"ד היה נאמן
להפסידה כתובתה, אע"פ שלאוסרה עליו לא היה נאמן, משום דאית לן למימר דשמא
אינו בקי בפתח פתוח ואוקמה בחזקת היתר, אבל מ"מ כתובתה הפסידה אע"פ שיש
לנו לומר שהוא טועה בפתח פתוח, דאית לן למימר אוקי ממונא בחזקת מריה. וקשה דאמאי מפסידה
כתובתה, והא הוה ספק ספיקא, ספק אי הוה בקי בפתח פתוח אם לאו, ואם תמצא לומר פתח
פתוח הוה, ספק באונס ספק ברצון, דאפילו אשת כהן באונס לא מפסדה כתובתה."
והנה התוס' הקשו דלא
מפסיד כתובתה דאיכא ס"ס, דשמא אינו בקי ואת"ל דבקי שמא באונס. והרי אין
לך ס"ס שאינו מתהפך גדול מזה. דהא אם זינתה ברצון תו ליכא להסתפק אם הוא בקי
או לאו. ויעויין שם בתו"י שהביא די"מ דל"ח ס"ס, מכיון שאינו
יכול להתהפך. וא"כ צ"ב, דאמאי הוצרך רע"א לדייק מהתוס' בעמ' א'
כאשר כתבו כן תוס' להדיא בעמ' ב'. עי' בשיעורי הגר"י דייויד שליט"א [סי'
יג] מה שהאריך בזה.
סיימתי כ"ה תשרי
התשע"ג
גבעת זאב החדשה אגן
האיילות
ברוך הנותן ליעף כח
ולאין אונים עצמה ירבה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה