הרב חיים רפופורט
שליח כ"ק אדמו"ר, רב ומו"ץ - אילפארד, אנגלי'
א) דברי הגמרא והפוסקים בענין הריגת כינים בשבת
במסכת שבת (קז, ב) נחלקו תנאים: "רבי אליעזר אומר, ההורג כינה בשבת כהורג גמל בשבת", וחכמים נחלקו עליו, "ושניהם לא למדוה אלא מאילים [אילים מאדמים שנשחטו למלאכת המשכן בשביל עורותיהן. רש"י], רבי אליעזר סבר, כאילים, מה אילים שיש בהן נטילת נשמה אף כל שיש בו נטילת נשמה. ורבנן סברי, כאילים, מה אילים דפרין ורבין, אף כל דפרה ורבה. אמר לי' אביי, וכינה אין פרה ורבה, והאמר מר, יושב הקדוש ברוך הוא וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים, מינא הוא דמיקרי ביצי כינים. והתניא, טפויי וביצי כינים, מינא הוא דמיקרי ביצי כינים. והרי פרעוש דפרה ורבה, ותניא הצד פרעוש בשבת, רבי אליעזר מחייב ורבי יהושע פוטר, אמר רב אשי, צידה אהריגה קרמית, עד כאן לא פליגי רבי אליעזר ורבי יהושע אלא דמר סבר דבר שאין במינו ניצוד חייב, ומר סבר פטור אבל לענין הריגה, אפילו רבי יהושע מודה", עכ"ל הגמרא.
מדברי הגמרא מפורש יוצא שאין הכינים פרים ורבים כשאר שקצים ורמשים ועל כן (לפי שיטת החכמים) מותר להרגם בשבת, כי לא נאסר להרוג בשבת כי אם בעלי חיים הדומים לאילים שפרים ורבים מזכר ונקבה. ויעויין גם בסוגיא דשבת יב, א ובראשונים שם.
ע"פ הסוגיות הנ"ל במסכת שבת פסק הרמב"ם בהלכות שבת פי"א ה"ב: "רמשים שהן פרין ורבין מזכר ונקבה או נהוין מן העפר כמו הפרעושין ההורג אותן חייב כהורג בהמה וחיה, אבל רמשים שהוייתן מן הגללים ומן הפירות שהבאישו וכיוצא בהן כגון תולעים של בשר ותולעים שבתוך הקטניות ההורגן פטור". ושם ה"ג: "המפלא כליו בשבת מולל את הכנים וזורקן, ומותר להרוג את הכנים בשבת מפני שהן מן הזיעה". עכ"ל הרמב"ם.
ב) חידוש בדברי הרמב"ם בענין פרעוש
בפשטות מ"ש בגמרא (קז, ב שם) שחייבים חטאת בשבת על הריגת פרעוש היינו משום "שהפרעוש מין רמש הוא שפרה ורבה" (לשון הרמב"ן שבת יב, א). אבל לדעת הרמב"ם שחילק בין רמשים ש"נהוין מן העפר" לרמשים "שהוייתן מן הגללים ומן הפירות שהבאישו", שעל אלו האחרונים פסק שפטור ואילו על הראשונים כתב ש"ההורג אותן חייב כהורג בהמה וחיה", עכצ"ל (כמו שפירש הרמב"ן את דבריו) דס"ל דהפרעוש הנזכר בגמרא "הוא מין הידוע ההווה מן העפר בימות החמה שקורין בערבי אלברגו"ת והוא אינו פרה ורבה אלא שחייבין עליו כמי שהוא פרה ורבה מזכר ונקבה שכן ההורג עכבר שהשריץ מן העפר חייב ולא פטרו מאלים מאדמים אלא כגון כינה שהווה מן הזיעה וכן תולעים שבאשפות ובדברים המוסרחין וזה דעת הרמב"ם ז"ל"1. ודבר זה מבואר ביותר בר"ן על הרי"ף2 שגם הוא הלך בעקבות הרמב"ם, ולאחר שהביא דברי רבינו תם דפרעוש היינו "שחורה הקופצת" כתב, וז"ל: "וכי תימא, אותה הקופצת למה היא אסורה והרי מן העפר היא נעשית ואינה פרה ורבה. יש לומר, דכי בעינן פרה ורבה הני מילי למעוטי רמשים שהווייתן מן העיפושים ככינה וכיו"ב, אבל כל המתהווה מן העפר חיות יש בו כאילו פרה ורבה מזו"נ וההורגו חייב, וכ"כ הר"ם במז"ל כו' ולפי זה הא דאמרינן בפרק שמונה שרצים והרי פרעוש דפרה ורבה, הכי קאמר, שדינו כפרה ורבה".
ג) פסק דין ברור בשולחן ערוך
בשולחן ערוך או"ח סשט"ז ס"ט: "פרעוש, הנקרא ברגו"ת בלשון ערב, אסור לצודו אא"כ הוא על בשרו ועוקצו, ואסור להרגו". ובמגן אברהם שם סקי"ט הוסיף (על מ"ש המחבר "ואסור להרגו"): "וההורגה חייב". והיינו כדעת הרמב"ם (הנ"ל) שעל הריגת פרעוש דהיינו ברגו"ת חייבין חטאת כמו בהריגת גמל, אע"פ שאין הפרעוש פרה ורבה. [ויעויין בבית יוסף או"ח שם]. ובהגהת הרמ"א שם: ואף לא ימללנו בידו, שמא יהרגנו, אלא יטלנו בידו, ויזרקנו (רבנו ירוחם ני"ב ח"י). אבל כינה, מותר להרגה. והמפלה בגדיו מכינים, לא יהרגם אלא מוללן בידו וזורקן; אבל המפלה ראשו, מותר להרגם. [מ"ש הרמ"א שבמפלה את כליו אסור (מדרבנן) להרוג כינים (משום גזירה) הוא ע"פ שיטת הרא"ש שבת פ"א סכ"ט, ע"ש בב"י]. וראה שו"ע אדה"ז שם ס"כ.
המורם מכל הנ"ל להלכה: א) ישנם כמה רמשים שאינם גדלים מזכר ונקבה אלא מן הזיעה, מן הגללים [או מן העפר] וכיו"ב, ונפק"מ טובא לדינא, למלאכת שבת שזדונה בסקילה, כיון ש-ב) אין איסור נטילת נשמה כי אם ברמשים שפרים ורבים מזכר ונקבה [או המתהווין מן העפר - לפי דעת הרמב"ם והר"ן והשו"ע].
ד) איסור אכילת שרצים המתהווים מן העפוש
כתב הרמב"ם בספר המצוות מצות לא תעשה קעז: "הזהירנו מאכילת השרצים המתהווים מן העפושים אע"פ שאינו מין ידוע ולא יתהוו מזכר ונקבה, והוא אמרו (פרשת שמיני יא, מד) ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש וגו', ולשון הספרא 'השרץ הרומש על הארץ הוא אע"פ שאינו פרה ורבה', וזהו ההפרש בין אמרו 'השורץ על הארץ' ובין 'הרומש על הארץ', כי השרץ נקרא שיש בו כח המוליד בדומה, והרומש נקרא המתהווה מן העפושים, ומי שאכל ממנו לוקה". עכ"ל. וכ"כ הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות פ"ב הי"ג.
ומבואר גם מדברי הרמב"ם אלו: (א) שישנם שרצים שאינם מתהווים מזכר ונקבה אלא מן העיפוש3; (ב) שבמ"ש בסוף פרשת שמיני "ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ" דברה תורה כנגד אלו השרצים; (ג) שאחת מן (השס"ה מל"ת ו)התרי"ג מצוות שנאמרו למשה בסיני היא שלא נאכל שרצים המתהווים מן העפוש.
ה) תשובת רבינו זי"ע להרה"ח ר' שרגא פייוויש שי' וואגעל
באג"ק חי"ט (אגרת מס' ז'רמב*) נדפס מענה רבינו זי"ע להרש"פ וואגעל שי' בענין זה. הרב וואגעל כתב לרבינו ע"ד פגישתו עם פלוני ונסב השיחה ע"ד שרצים הנולדים מן העפוש ודברי הרמב"ם בספהמ"צ הנ"ל, והלה טען "שהרמב"ם אמר [כן כיון] שזה שיטתו בענין Spontaneous generation, ועכשיו ב-Biology מוסכם שזה אינו אמת".
על מה שהעתיק הרב וואגעל דברי הטוען שהרמב"ם כתב דבריו בספר המצוות "ע"פ שיטתו", כתב רבינו וזלה"ק: "וזוהי "שיטת" התורה, והובאה בכ"מ מתנאים (תו"כ שמיני יא, מד4 ועוד) ואמוראים (שבת קז, ב), וזהו יסוד לכמה הלכות". עכלה"ק.
ועל מ"ש שאצל חכמי המדע של זמננו "מוסכם שזה אינו אמת" כתב רבינו וזלה"ק: "כל ההסכמה היא בדרך השערה וז"ל: כיון שבמקום העיפוש מצאו (ע"י מיקרוסקופ) ביצים קטנים, י"ל שמהם נתהוו מינים אלו. ואין ראי' אשר נתהוו מן העיפוש כדרז"ל, וא"כ אין לומר אשר חלוקים הם משאר בעלי חיים". עכלה"ק.
ומבואר מדברי רבינו: (א) שפירש מה שנאמר בגמרא ובראשונים ע"ד רמשים שנתהוו מן העפוש ומן הזיעה וכיו"ב - כפשוטו. (ב) דס"ל שזהו שיטת התורה, דהיינו שמ"ש בש"ס ופוסקים לא נאמר רק על יסוד דברים שאמרו חכמי המדע ['חכמי אוה"ע'] בימיהם ע"פ תוצאת חקירותיהם, אלא שכך קבעה תורת אמת, וע"כ אי אפשר לערער על מציאות זה.
ו) חמש שיטות בענין הריגת כינים בשבת בזמן הזה
והנה בנידון הריגת כינים בשבת בזמן הזה [דהיינו לאחרי שחכמי המדע הוכיחו שהכינים הידועים לנו והמצויים בשערות הראש נולדים מביצי כינים ופרים ורבים כשאר שקצים ורמשים] מצינו כמה שיטות, וחלוקות המה (באופן כללי) לשתים: (א) אם מותר לנו להרוג כינים בשבת בזה"ז. (ב) אם דברי חז"ל ע"ד אופן יצירת הכינים הם "תורה מן השמים" או "חכמת אנוש".
אמנם אין התשובות לשתי שאלות אלו עולות בקנה אחד: יש שהסיקו שאסור להרוג כינים אבל לא משום מיעוט הערכתם לדברי חז"ל, ויש שהתירו להרוג כינים אף שמיעטו בדמות חז"ל, למחצה, לשליש או לרביע. אמנם כדי להקל על הקורא אחלק את השיטות שנאמרו ונשנו בזה לשתי קבוצות כלליות: המתירים והאוסרים (להרוג כינים בשבת בזה"ז), ואפרט את טעמיהם ונימוקיהם בצידיהם.
שיטה ראשונה: אסור להרוג כינים בשבת בזה"ז:
(א) שיטת הפחד יצחק: בספר 'פחד יצחק' להגר"י לאמפראנטי ז"ל בערך "צידה" (כא, ב), כתב, וז"ל: "אני הצעיר הכותב, אי לאו דמסתפינא אמינא דבזמננו שחכמי התולדות הביטו וראו וידעו וכתבו דכל בעל חי יהי' מי שיהי' הוה מן הביצים, וכל זה הוכיחו בראיות ברורות, א"כ שומר נפשו ירחק מהם ולא יהרוג לא פרעוש ולא כינה ואל יכניס עצמו בספק חיוב חטאת. ובדבר הזה אמינא דאם ישמעו חכמי ישראל ראיות אוה"ע יחזרו ויודו לדבריהם, כמו בגלגל חוזר ומזל קבוע"5.
יתירה מזו הוסיף הפחד יצחק: "הלוא להחמיר ולא להקל אנן קיימין . . וחכמי ישראל שחזרו והודו לחכמי אוה"ע בענין מזל קבוע וגלגל חוזר הורו באצבע דלאו כל מילי דאתמארו בגמרא מפי הקבלה הם, אלא דחכמי ישראל דברו גם הם לפעמים מפי השכל והחקירה האנושית ולא מפי הקבלה, דאל"כ למה להם להודות, היה להם להתחזק בקבלתם ולא לשוב מפני כל ראיות אוה"ע..." 6.
בקיצור: מה שאמרו חז"ל שהכינים נולדים מן הזיעה איננה 'תורה מן השמים' אלא מסקנת "חקירה אנושית" מוטעית7, וכיון שנתברר שטעות היתה בידי חז"ל ובאמת נולדים הכינים מזו"נ ולא מן הזיעה, עלינו ל'הודות לחכמי אוה"ע' ולמנוע מלהרוג כינים אלו בשבת.
(ב) שיטת הגרי"ש אלישיב ודעימי': אמנם יש אומרים שאם כי בוודאי דברי חז"ל נכונים הם שיש כינים הנולדים מן הזיעה, מ"מ עכצ"ל שלא בכינים שלנו דיברו, כי הרי עינינו רואות [ע"י המיקרוסקופ או אפילו בלעדיו] שישנם ביצי כינים שמהם נולדים הכינים המצויים אתנו היום, וע"כ כיון שאין לנו אלא כינים שבימינו שע"כ אינם נולדים מן הזיעה אסור להורגן בשבת8.
כך ראיתי בספר ארחות שבת (ח"א) להגרש"י גלבר והגרי"מ רובין (ירושלים ה'תשס"ג) פי"ד ס"ל שכתבו: "בגמרא ובפוסקים מבואר שמותר להרוג כינים בשבת היות ואין להם חשיבות של בעלי חיים, כיון שאינם פרים ורבים. אמנם לגבי הריגת כינים שבימינו יש המורים דטוב להמנע מכך כיון שכינים שבימינו ידוע שהם פרים ורבים ואפשר שאין אלו אותן כינים שנזכרים בגמרא"9. [ושם בהערה מז כתבו: "כן שמענו בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א דיש להמנע מזה"].
שיטה שניה: מותר להרוג כינים בשבת בזה"ז10:
(ג) רבו של הפחד יצחק: בפחד יצחק שם מביא מ"ש רבו הגאון ר' יהושע בן ר' אליעזר בריאל זצ"ל בענין הריגת הכינים בשבת, וז"ל: "שאין לשנות הדינים המיוסדים על קבלת קדמונינו בשביל חקירת חכמי אומות העולם וכו', ואין צורך למאמין לבקש ממקום אחר ראיות וטענות, אע"פ שישנן רבות ועצומות, כי תספיק קבלת רבותינו שעל אדני הדבר הזה הטביעו ויסדו דין ומשפט גמור. ועוד עדות נאמנה אצלי מ"ש בגמרא דפסחים על ענין אם הגלגל קבוע ומזל חוזר, שחזרו חכמי ישראל באותו הזמן והורו לחכמי א"ה, וסוף דבר אחרי מאות רבות משנים כל התוכנים מאומות העולם בחקירתם עפ"י הנסיון והמופת שבו לדברי חכמינו וקבלתינו הקדמונית, וא"כ אין לזוז ממה שנפסק עפ"י גמרתנו, אפילו כל רוחות החקירות האנושיות שבעולם באות ונושבות בו, כי רוח ה' דבר בנו. אכן חסר דעת החוקר ואין שכלו מגיע לעומק חכמת הטבע ומעשה בראשית כי רב הוא וכו' וחכמי אומות העולם לא ידעו ולא יבינו בטבע כי אם שטחיות הדברים הנראים לעין ולא פנימיותם כאשר השכילו מקבלי מעשי בראשית וכו' וא"כ הדין אמת ויציב ונכון וקיים על מקומו ואין לשנותו כלל ועיקר מחמת תואנות החקירות החדשות מקרוב באו"11.
בקיצור: מה שאמרו חז"ל שהכינים נולדים מן הזיעה ה"ה 'תורה מן השמים' ואין לנו רשות להרהר אחריהם ח"ו. וע"כ למרות ההוכחות שהכינים שלנו נולדות מביצים ופרים ורבים כדרך כל הרומש על הארץ, מ"מ לא תהא תורה שלימה של חז"ל כשיחה בטלה שלנו, ואנחנו מאמינים בני מאמינים בדברי חז"ל הקיימים לעד ולא ב"שטחיות הדברים הנראים לעינים"12.
(ד) שיטת המכתב מאליהו: כתב העורך ספר 'מכתב מאליהו' (להגר"א דסלר זצ"ל) ח"ד עמוד 355 הערה 4, וז"ל: "ראיתי לרשום כאן מה ששמעתי בפירוש מפי קדוש של אדמו"ר [הרב דסלר] זצ"ל אודות דינים אחדים שהטעמים שניתנו להם אינם לפי המציאות שנתגלה במחקר הטבעים בדורות האחרונים וכו' - באלו וכיוצא באלו לעולם אין הדין משתנה אף שהטעם אינו מובן לנו, אלא יש לאחוז בדין בשתי ידים בין לחומרא בין לקולא, (ודלא כדברי הר"י למפרונטי ז"ל בפחד יצחק ערך צידה אסורה שרצה להחמיר שלא להרוג כינה בשבת כיון שנתברר בזמנו בלי שום ספק שכינים פרים ורבים על ידי זכר ונקיבה ככל שאר בע"ח). והטעם אמר אדמו"ר זצ"ל, כי את ההלכה ידעו חז"ל מדורי דורות אבל בענין ההסברים הטבעיים - לא ההסבר מחייב את הדין אלא להיפך הדין מחייב הסבר13 והטעם שמוזכר בגמרא אינו הטעם היחידי האפשרי".
היוצא מדבריו לענין הריגת כינים בשבת הוא, דפלגינן דיבורייהו דחז"ל:
דההלכה שאמרו חכמים, שמותר להרוג כינים בשבת, ה"ה מסורה לנו מסיני ואין לנו רשות לערער עלי', משא"כ טעם ההלכה (לפי שאין הכינים פרים ורבים) אין זה תורה שלמה, אלא השערה ששיערו חכמים לפי חכמת המדע שבימיהם.
(ה) שיטה המיוחסת להגאון ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל ודעימי': הגרשז"א "נוקט14 דבענין הכינים הלכו חז"ל לפי מראית העין"15. וכן הציע העורך לספר 'מכתב מאליהו' הנ"ל שכתב, וז"ל: בענין הכינה ההסבר קצת יותר קשה, אבל הכלל ידוע שאין ההלכה מתחשבת אלא במה שמורגש לחושים, ולפי זה אולי ניתן לומר שמכיון שביצת הכינה היא קטנה מאד שלא הי' ניתן לראותה כלל בתקופת מתן תורה, אין ההלכה מתחשבת עמה כלל והכינה נחשבת כמתהווה מן החומר שהיא גדלה בו וניזונית ממנו ולכן היא נחשבת לברי' פחותה ואין בה דין נטילת נשמה"16.
ז) שיטת רבינו זצוקללה"ה בענין הריגת כינים בשבת בזה"ז
והשתא נחזה אנן מהי שיטת רבינו בזה: הנה ב"יחידות של אחד הפרופסורים" (נדפס בספר 'אמונה ומדע', כפר חב"ד תשל"ז, עמוד 130 ואילך) שאל הלה את רבינו זי"ע את חוו"ד ע"ד אשר "בגמרא וכן בכתבי הרמב"ם, מדובר על תולעים הבאות לעולם לא באמצעות הולדה, אלא בהתהוות ספונטנית. כידוע, חושבים הזואולוגים דבר זה לבלתי אפשרי. וישנן דוגמאות נוספות ממין זה. כיצד לענות על שאלות כאלה?" בתשובת רבינו אל הפרופסור הנ"ל אמר: "המובן הפשוט של דברי התורה, הוא המחייב תמיד . . ברור שאין כאן שום משל, אלא מדובר ביצורים חיים, מציאותיים ומוגדרים . . בנוגע לתולעים המתהוות מעצמן, הענין פשוט. ניסויים אכן מאפשרים לעקוב אחר תהליך של התפתחות תולעת מביצה. וכאשר ישנן גם תצפיות של תהליך הטלת ביצים אלו, זה מאפשר לקבוע שהתולעת המסויימת נוצרה בדרך של הולדה, אולם כאשר בדגימה של רקב נמצאו ביצים שזוהו כשייכות למין מסויים, וכן תולעים בעלות סימני זיהוי של אותו מין, הרי עובדות אלו אינן מוכיחות כלל, את אי האפשרות של הופעת תולעים גם ללא הולדה, בדרך של התהוות מעצמן". למעשה, הן כל פרט הוא בעל תכונות מיוחדות, באופן שלא קיימים שני פרטים זהים לחלוטין. לכן הטענה, שתולעת מסויימת זהה לחלוטין לתולעים שהתפתחותן מן הביצה שהיתה תחת תצפית (=מיקרוסקופ), לא יכולה להיות נכונה. ואפילו אילו היתה זו טענה נכונה, הרי, כפי שצוין לעיל, אין לזה כל קשר עם אי האפשרות של התהוות תולעים מעצמן", עכ"ל תשובת רבינו.
הנה, רבינו זי"ע ברור מללו שמ"ש חז"ל שהכינים נולדים מן הזיעה הרי זה "תורה שלמה" ודלא כשיטת ה"פחד יצחק"17 או (אפילו) ה"מכתב מאליהו"18. גם נראה ברור שרבינו שלל את שיטת הגאון ר' שלמה זלמן אויערבאך וסיעתו19, שהרי אמר, ובנדו"ד, שאת "המובן הפשוט של דברי התורה, הוא המחייב תמיד"20.
אמנם עדיין יש מקום לעיון ובירור בענין הריגת כינים בשבת, האם ס"ל לרבינו כשיטת רבו של הפחד יצחק21, שלמעשה מותר להרוג כל כינים בשבת, או דילמא ס"ל דיש מקום לומר שכינים שבימינו אינם אותם הכינים עליהם דברי חז"ל וכשיטת הגרי"ש אלישיב ודעימי'22.
והנה בדברי רבינו מבואר להדיא שניסויים מדעיים יכולים לקבוע "שהתולעת המסויימת נוצרה בדרך של הולדה", אלא שאין להוכיח מזה שאי אפשר לתולעים או לכינים להתהוות מעצמן.
ולכאורה, המורם מדברי רבינו בזה הוא, שמעולם לא גזרו חז"ל לאמר דאין בנמצא תולעים וכינים מסוג מסויים שנולדו על ידי פרי' ורבי' מביצי כינים ותולעים, אלא שקבעו שיתכן ותהיינה תולעים וכינים כאלו שיתהוו מן העפר והזיעה.
ולפי זה בכינים המצויים כיום (הנמצאים בשערות הראש) במקום שיש ביצי כינים - הרי מידי ספק לא יצאנו, ובכל כינה וכינה הנמצאת בשערות הראש יש מקום לומר שהיא מסוג הכינים שעינינו ראו ולא זר שנתהוו מן הביצים ולאידך גיסא יש מקום לומר שהיא מאותן כינים (עליהן דברו חז"ל) שנתהוו מן הזיעה.
וכיון שברמשים הפרים ורבים קיי"ל דההורגן בשבת חייב חטאת, וכיון דקיי"ל ספק דאורייתא להחמיר, לכאורה יש להמנע מהריגת אלה הכינים הנמצאים עמנו היום בשערות הראש וכיו"ב.
אמנם כיון שמצד אחד ענין זה נוגע להלכתא רבתא לשבתא ולאיסורי כריתות ומיתות בי"ד, [וגם מעשים בכל יום הוא בכ"מ שהילדים באים מבית הספר וכיניהם בראשיהם23], ולאידך גיסא, הרי יסודות ההלכה בענין זה קשורים בדברים העומדים ברומו של עולם, אמונה בתורה ונצחיותה וכו', לכן אמרתי לא אדון יחידי בדבר אלא אציע את הענין לחברים מקשיבים ובמיוחד להרבנים יושבים על מדין, בבקשה שיחוו את דעתם בזה להלכה וגם למעשה, ותשועה ברוב יועץ.
1) בחידושי הרמב"ן שם הסביר דעת עצמו (דאין ראי' מעכבר): "ולי משמע דעכבר שהשריץ מן העפר חייבין עליו ודאי מפני שמינו פרה ורבה הוא אלא שהוא כמין הסריסים אבל מין שאין בהם מפרים ורבים כלל כגון אלברגו"ת פטור ולכתחלה נמי מותר בין לצוד בין להרוג דבכלל מאכולת הוא".
2) דף ה, סע"א ואילך - בדפי הרי"ף.
3) וראה גם מ"ש הרמב"ם בספהמ"צ מצוה קעט: "ולא תרחיק התיילד עוף מעיפוש הפירות שאנחנו רואים תמיד עופות יתיילדו מן העיפושים והם יותר גדולים מן האגוז הקטן . . והנמלה לוקה עלי' חמש וזאת הנמלה הנזכרת הנה היא הנמלה הפורחת המתיילדת מעיפושי הפירות שאיננה פרה ורבה . . ואינו נמנע התיילד הצרעה או הנמלה או זולתם ממיני העופות והשרצים מן העיפושים ובתוך האוכלים אלא אצל הסכלים שאין להם ידיעה בחכמת הטבע, אלא יחשבו כי כל מין אי אפשר שיתיילד איש מאישיו אלא מזכר ונקבה בעבור שהם רואים זה הענין ברוב כן".
4) בתו"כ עה"כ פ' שמיני שם (הובא בספהמ"צ להרמב"ם שם): "ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ, אף על פי שאין פרה ורבה".
5) ראה פסחים צד, ב. אבל יש להעיר מדברי רבנו תם המובאים בשיטה מקובצת עמ"ס כתובות יג, ב, ע"ש.
6) וכ"כ הגר"י קאפח ז"ל בפירושו על הרמב"ם (הנ"ל ס"א), ע"ש בארוכה, ומסיים: "כללו של דבר יש להזהר מלהרוג בשבת שום רחש, לבל נפגע באיסור תורה".
7) ראה מורה נבוכים ח"ג פי"ד: "ולא תבקש ממני שיסכים כל מה שזכרוהו מענין התכונה למה שהענין נמצא, כי החכמות הלמודיות היו בזמנים ההם חסרות, ולא דברו בהם על דרך קבלה מן הנביאים אבל מאשר הם חכמי הדורות בענינים ההם, או מאשר שמעום מחכמי הדורות ההם". וראה גם מו"נ ח"ב ספ"ח. [להעיר מלשון הרמב"ם הלכות קידוש החודש פי"ז הכ"ד, ע"ש ודו"ק]. ובמאמר ר' אברהם בנו של הרמב"ם כתב: "לא נתחייב מפני גודל מעלת חכמי התלמוד ותכונתם כו' שנטען להם ונעמיד דעתם בכל אמריהם ברפואות ובחכמת הטבע והתכונה . . וכן אמר אבא מורי ז"ל". וראה גם תשובת רב שרירא גאון, נעתקה באוצר הגאונים עמ"ס גיטין (סח, ע"ב) סימן שעו.
אבל ראה שיחת יום ב' דחה"ש ה'תשמ"ג סל"ב (תורת מנחם 'התוועדויות', ח"ג עמוד 1571 ואילך): "דברים אלו כתב הרמב"ם כדי להניח את דעתם של הנבוכים שעדיין אינם ראויים לקלוט את אמיתית הענין בטהרתו ולכן לעת עתה אומרים להם כדברים הנ"ל כדי שקושיותיהם לא יפריעו ויבלבלו אותם מלימוד התורה, ובמשך הזמן יגיעו להבנת אמיתית הענין דנצחיות התורה כו' ועד"ז יש לומר בנוגע לדבריו של ר' אברהם בן הרמב"ם, וכן בנוגע לדברי הגאונים - שדברים אלו נכתבו כדי להניח את דעתם של השואלים כו' אף שהם עצמם אינם סוברים כן, וע"ד הלשון שמצינו בחז"ל "'דחי' בקש', היינו, שאין זה המענה האמיתי וכו'". [וראה גם שיחת ש"פ נשא ה'תשמ"ג סכ"ד - תורת מנחם שם, עמוד 1601]. עוד אמר רבינו (בשיחת חה"ש הנ"ל סל"ה - תורת מנחם שם עמוד 1574 ואילך): "ישנם אמנם גדולי ישראל שכתבו שעניני הטבע שהובאו בתורה (רפואה ותכונה וכיו"ב) אינם מפני המסורה כו' . . אבל לאחר שנפסקה ההלכה ברמב"ם שכל עניני התורה (תושב"כ ותושבע"פ) כולם נאמרו למשה מסיני, ובמילא גם ענינים אלו נצחיים הם, ככל עניני התורה".
8) שיטת הגרי"ש אלישיב צע"ג לפענ"ד, כי: (א) אם באמת קיימות כינים הנולדים מביצים למה נתקשו לבאר מ"ש "יושב הקדוש ברוך הוא וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים" ומ"ש "טפויי וביצי כינים"? (ב) והוא העיקר: שווינהו לכל הפוסקים הקרובים לימינו [ערוה"ש, משנ"ב וכו'] - שכולם העתיקו דינא דגמרא בענין הריגת כינים בשבת כצורתו וכצלמו - כטועים באיסור סקילה, ובמילתא דאפשר לברורי בקל [כי בימיהם הי' הדבר מפורסם שבעזרת המיקרוסקופ אפשר לראות הכינים המצויים לנו פרים ורבים מביצי כינים. וכמדומני שאי אפשר לומר שבמשך מאה שנה האחרונות נשתנו הכינים].
9) וכן כתב הרב אביגדור נבנצאל שליט"א בהערותיו [שנדפסו בשולי הסכמתו] לספר "השתנות הטבעים בהלכה" (מכון 'יחדיו', ירושלים תשנ"ה) עמוד קפב, ע"ש.
10) רבו פוסקי ומחברי זמננו שפסקו שמותר להרוג כינים שבראש בשבת, אלא שלא ביאור טעמם, אם ס"ל כשיטת רבו של הפחד יצחק או כא' משאר השיטות דלהלן בפנים. לדוגמא בעלמא, ראה ספרו האנגלי של הרב דוד ריביאט שליט"א על ל"ט מלאכות ח"ג, מלאכה כו (עמוד 889) ובקונטרס 'מגדל דויד' הנספח לספרו זה (עמוד תרנו הערה 12). וראה גם שו"ת דברי יציב דלקמן הערה 23.
11) אבל צ"ב מה יענה הגר"י בריאל לטענת התוס' יו"ט (כלאים פ"ה מ"ט - על הר"ש שם): "ואם הוקשה לו משנתנו לא מפני כן יכחיש מה שנראה לעיניים. ואפילו דברי חכמי המדות לא הי' לו להכחיש, כי כל דבריהם בנויים על מופתים חזקים אשר אי אפשר לסותרם בשום פנים שאין מופתיהם כמופתי הפילוסופים הטבעיים".
12) ויעויין גם בספר בספר 'אמונת חכמים' (להגר"א שר שלום דאזילה) פכ"ב (ל, ב) האריך בענין חכמי הפילוסופי' שכתבו דברים שהם בסתירה למ"ש בתורתינו הקדושה, ובא"ד כתב, וז"ל: "והנה אזכיר אחד מהם, הנה הם אומרים כי אין שום דבר נולד מעיפוש אלא הכל נתהווה ונולד מזכר ונקיבה, והוא נגד מה שקבלנו מפי השמועה בענין ההורג פרעוש בשבת חייב וההורג כינה פטור", ע"ש וב'ספר הברית' ח"א מאמר יד פ"ח, ע"ש.
13) וצ"ע וחיפוש מקורו - כי הוא חידוש עצום והיפך פשטות משמעות הסוגיות ודברי הראשונים.
14) כ"כ הרב אביגדור נבנצאל (הנ"ל הערה 9) משמו.
15) שיטה זו צע"ג לפענ"ד, כי: (א) עינינו רואות בחוש את הכינים הרוחשים בין השערות וגם את הביצים מהם נולדו, גם בלי מיקרוסקופ (ב) למה דחקו בגמרא ליישב הקושיא "וכינה אין פרה ורבה", ומפני קושיא זו הוצרכו להוציא הלשון "ביצי כינים" מידי פשוטו, הלא לפי שיטה זו - קושיא מעיקרא ליתא. ועוד.
16) בגמרא שבת מהדורת ארטסקרול (באנגלית) ח"א (מסורה תשנ"ו) יב, א הערה 38 וח"ג (מסורה תזנ"ז) קז, ב הערה 24, כתבו ג"כ 'בדרך אפשר' שחכמים שהתירו הריגת כינה בשבת לא התירו אלא הריגת כינים שאינם נראים לעין, וציינו לערוה"ש יו"ד ספ"ד סל"ו [שם כתב דלא אסרה תורה לאכול רמשים קטנים כ"כ שאינם נראים לעין]. וכנראה נקטו עורכי 'ארטסקרול' שבזה"ז אסור להרוג כינים המצויים לנו ולבנינו, ואפילו בזמן הגמרא לא היו כינים שנולדו בלי פו"ר מזו"נ אלא שהיו שכיחים כינים קטנים כ"כ שלא שזפתם עין, משא"כ בימינו. והוא כעין תיווך בין שיטת הגרי"ש אלישיב ובין שיטת הגרשז"א הנ"ל.
בספר 'זכור ושמור' (להגרפ"א פאלק שליט"א) בקונטרס על מלאכת שוחט עמוד 7, פסק דמותר להרוג כינים בשבת, וטעמו ונימוקו עמו "דאע"פ שהם חיים, מ"מ יש להם דרגא נמוכה של חיות אשר ע"כ מלאכת שוחט [נטילת נשמה] איננה נוגעת להם". וכוונתו צ"ב.
17) שיטה א' הנ"ל.
18) שיטה ד' הנ"ל.
19) שיטה ה' הנ"ל.
20) ויש להעיר שאין לשון הרמב"ם (לענין שרצים הנולדים מן העיפוש) הולם את הפירוש המיוחס להגרשז"א (לענין כינים), שהרי בספהמ"צ (הנ"ל הערה 3) כתב: "ואינו נמנע התיילד הצרעה או הנמלה או זולתם ממיני העופות והשרצים מן העיפושים ובתוך האוכלים אלא אצל הסכלים שאין להם ידיעה בחכמת הטבע, אלא יחשבו כי כל מין אי אפשר שיתיילד איש מאישיו אלא מזכר ונקבה".
21) שיטה ג' הנ"ל.
22) שיטה ב' הנ"ל.
23) יעויין בשו"ת דברי יציב חלק או"ח סימן קסו עוד שאלה מצוי' התלוי' בנידון דידן "בדבר התולעים שבמעי התינוק ומוציאים אותם דרך פי הטבעת ובהיותם בחוץ הם מתים אחר כמה רגעים, אי שרי להוציאם בשבת, שאם דינם כפרעוש שההורגה חייב א"כ גם באופן זה דומה לשולה דג מן הים דחייב, בשבת ק"ז ב".
ומסיק בדברי יציב דתולעים אלו דומין לכינים שבראש, וכמו שאפילו מדרבנן מותר להרוג כינים שבראש, דלא גזרינן אטו הריגת פרעוש דלא שכיחי בראש, הוא הדין "גם בזה כיון דלא שכיחי כלל בתוך הגוף פרעושים שחיובם דבר תורה אין כאן אף גזירה דרבנן". וע"ש מ"ש עוד בזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה