ואח"כ אנחנו אומרים: "אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו וגו"', וחז"ל אמרו אפי' תתקצ"ט אומרים חובה ואחד מליץ יושר שומעים לו, ועוד אפילו תתקצ"ט חלקים באותו מלאך לחובה ואחד לזכות שומעין לו לזכותו.
והדבר יפלא מאד, דהלא זהו סותר כללא ד"אחרי רבים להטות", גם א"כ מי יתחייב בדין והלא אין לך רשע בעולם שאין לו שום זכות ו"העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד" א"כ הרי ימליץ עליו זכות ע"כ, ואיך אמרו חז"ל רובו עונות רשע רובו זכיות צדיק ובמחצה על מחצה רב חסד מטה כלפי חסד.
אבל לע"ד י"ל דהכל קאי על בע"ת, או עכ"פ באותו שגלוי לפניו שיעשה תשובה, ולזכות הקב"ה מזכיר לאדם גם את מה שעתיד לעשות ורק לחובה נאמר "באשר הוא שם". אך דלפעמים מצינו ח"ו בע"ת שאינו משיג אורחות חיים, אבל חז"ל אמרו שהוא דוקא במינות או בעבירה דאדוק בה, וטעם הדבר כתב מהרש"א בח"א כדי שלא יחזור לסורו. והנה אם כן אין הדבר אמור כ"א במינות, היינו ששם אפי' יגביר בתשובה גדולה מ"מ לא יתכן שיהי' בטוח מלכד כיון שכבר נלכד ברשת זו. אבל גם כל השב יש עליו לדאוג על נפשו, דאף אם הוא משלים את תשובתו בלב בדאגה ובהוספת מעלה בקדושת הנפש, אבל מי יודע אם יקום ויתהלך בדרך ישרה בבאו לעסוק בעסקי העולם.
ע"ז מספיק "אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף" שטוען עבורו שיתקיים בתשובתו גם בהיותו שב לעסקי העולם, גורם לזכותו. ואנו מקדימים דבר זה בעיוה"כ שהוא מכוון כנגד התשובה של תיקון המעשה שהוא דוקא בהיותנו עסוקים בדברים גשמיים. ויובן עפ"ז הלשון: "שוב יום אחד לפני מיתתך", וכששאלו תלמידיו את ר' אליעזר מי יודע איזה יום ימות אמר: "וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר", ולכאורה קשה הלא גם על יום אחד אין האדם בטוח וכמה מתים פתאום ל"ע.
אלא שעיקר הכונה, שהתשובה מחולקת במהותה אם היא באופן שהוא מתעתד לחיים או מי שהוא נוטה למות, 'שזה האחרון' עיקר תשובתו הוא להתחרט על העבר ולהתבונן בגדולות השי"ת ולהשיג דעת אלקים לפי כוחו, וא"צ כ"כ להכין עצמו לישר צעדיו בענינים גשמיים מאחר שאינו עתיד להיות עסוק בהם, אבל השב בהיותו מצפה לחיים הוא צריך לפלס נתיבות עסקיו הגשמיים שלא יכשל בעבורם בחטא ועון. אמנם זה הפלס א"צ שירבה לחשוב על זמן רב, כי אז יגדל עליו העול ויתיאש מתשובה, כי מי יודע ילדי יום. אלא צריך לצייר בעצמו שצריך להכין עצמו רק ליום אחד, ויום אחד יהי' נקל לו לעמוד נגד יצרו בנסיונות אפי' אם הורגל ברע ח"ו, ואח"כ יתחזק עוד יום א', עד שתשוב להרגל אצלו ההליכה בדרך הטובה. ע"כ אמר: "שוב יום א' לפני מיתתך", להורות ע"ד התשובה שאינה מספקת במה שיוסיף רק יראה וקדושה, כ"א צריך לישר דרכיו בעסקי העולם ללכת בהם ע"פ התוהמ"צ. והיינו להכין עצמו ללכת באורח ישרה בעסקי החיים, וכמו שאמר הכתוב: אתהלך לפני ד' בארצות החיים" ואמרו חז"ל שהוא מקום שווקים, הכונה שבעסקיו ומסחרו ישים את השי"ת נגד פניו.
ע"כ אמר תחילה: "כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה את רגלי מדחי", כי ח"ו כשאינו מתחזק ללכת בדרך ישרה להבא הלא גורם ח"ו מות לנפשו אם שב באמת, ואם עכ"פ יחי' אי אפשר לו לסור על רגע מעסקי תשובתו. ובאמת אין זה רצון השי"ת שיהי' כל הימים רק אונן ובוכה, אלא האדם צריך לבכות ולהתאונן בזמן הקבוע לו, ולחזק לבבו אח"כ בבטחון בהשי"ת כי הוא טוב וסלח ויתחזק בדרך ישרה וטובה, ולא יודחו רגליו מדרך הישרה. וזהו עיקר העזר שצריך הבע"ת מאת השי"ת שאפי' בהיותו פונה מעם עסקי תשובתו ילך בדרך ישרה.
וע"ז אמר הנביא: "לכו ונשובה אל ד"'א", פי' לכו לעסקיכם ושם נשובה אל ד', וזה לא יתכן כ"א בקיבוץ ב' עניני התשובה, שיוסיף קדושה ויראה בנפשו, גם יחזק לבבו לעמוד נגד היצר בהיותו עסוק בעניני החומר. ואמר: כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו", כי הנה ב' מיני התשובה, האחת היא בגלוי דהיינו תיקון המעשים, והאחת בסתר בכח בלב, ואנו צריכים להתעורר ע"ז מב' מיני עונשים. דהנה עיקר העונשים שהשי"ת מביא על העולם הוא לתכלית שיראו מלפניו ויחזרו בתשובה, והנה בכל עונש ופורענות שהשי"ת מביא בעולם יש בה עונש גלוי ועונש נסתר. כמו ח"ו בהעדר איש אמרו חז"ל: אחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה כולה" ובכלל כל ישראל כאיש אחד ונמצא כאילו נאכל חצי בשרו, אך נוסף ע"ז הפחד שהאדם מתפחד בראותו עונש ודין זהו נסתר בלבו של כאו"א, וע"ז ג"כ נאמר: "והאלהים עשה שיראו מלפניו". וצריך האדם להתעורר מעונש הגלוי על תשובה גלויה מעשית, ומעונש הנסתר שבלב על תשובה שבלב. וז"ש: "כי הוא טרף", שהוא עונש גלוי כמו טריפה שעוקר חתיכת בשר, "וירפאנו", כי תשובה מביאה רפואה לעולם, וע"י התשובה מתרפא החסרון שהוטל בכל החבורה כדאחז"ל לשון זה: "נולד בן זכר באותה המשפחה נתרפאת כל אותה המשפחה". "יך" בלא הכרת חסרון, "ויחבשנו" להסיר את הכאב וריעת המזל הבא ח"ו מפחד כדאי' בכריתות דלא לעבד אינש הכי למיקם בביתא דהברא ולמחזי אי אית לי' בבואה דבבואה או לא מצד דריעא מזלי', וזאת היא תקלה פנימית שאינה ניכרת, ע"י התשובה "יחבשנו", והיינו התשובה הפנימית שבלב.
ואמר שאנו נעזרים בב' התשובות מקדושת הימים, שהנה עיוה"כ יש בו קדושת שני ימים כדחז"ל: "כאלו התענה תשיעי ועשירי", א"כ הוא לעולם יומים. וע"ז אמר: "יחינו" כי יתן לנו חיים גם בעוה"ז, מצד זה שאנו מלמדים עצמנו ללכת בדרך התורה גם בהיותנו עסוקים בעניני הגוף כמו עיוה"כ. "ביום השלישי" שהוא יוה"כ עצמו, "יקמנו", כי עיקר הקימה הוא מ"מ שלמות הנפש והשכלת האמת שהוא עומד לעד וע"כ נקראו מלאכים "קאמיא", "ונחי' לפניו", כי בזכות זה נזכה לעוה"ב. נמצא כי עיוה"כ הוא הכנה לזכות לחיי עוה"ז כדי שע"י נזכה לחיי עוה"ב, ו"יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב", ע"כ יפה כח ערב יוה"כ כאילו התענה תשיעי ועשירי. [מדבר שור י']
