"לכו ונשובה אל ד' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו, יחינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו".
יל"ד מהו לשון "לכו ונשובה", והו"ל לומר באו ונשובה אל ד'. גם יש לבאר על מה ירמזו יומים ויום השלישי לבד דרשת חז"ל ע"ז על בתי המקדש.
ונבאר מ"ש חז"ל: "תני חייא ב"ר מדיפתי 'ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב'ג, וכי בתשעה מתענין והלא בעשירי מתענין, אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי". ויש להבין בטוב טעם במה יעלה כח האכילה ההיא כתענית של ב' ימים דוקא, כמו שפירשו שהכונה כאילו נצטוה להתענות תשיעי ועשירי והתענה בהם.
אמנם בתשובה ישנם שני חלקים עקריים' ושניהם רמוזים בפרשת התשובה, מתחילה כתוב: "והי' כי יבאו עליך וגו' ושבת עד ד' אלהיך ושמעת בקולו וגו'" ואח"כ אמר: "ומל ד' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ד' אלהיך", ולכאורה יפלא הלא כבר אמר שישובו, ושבו, ומאי הוא ומל את לבבך.
אבל תוכן הדבר הוא שהחטא פוגם בשני דברים, הא' בפועל מה שסר מדרך השי"ת ועבר על רצונו ומצותיו, והשנית מה שנתרחק מהשי"ת ונתמעטו מלבו אהבת השי"ת ויראתו, וצריך להשיב אל לבבו יראה ואהבה גדולה למלאות החסרון. והנה היראה והאהבה כלולות בהן כל המצות בכח, כל הל"ת ביראה וכל העשין באהבה, וצריך להשיב אליו הכח, כי מיעוט האהבה והיראה הוא הכנה ליפול ח"ו בעבירות, אך מקודם צריך לתקן דרכיו בפועל.
והנה יש הפרש גדול בין הנהגות אלה שני מיני התשובות, כי התשובה להשיב את שבות האהבה והיראה א"צ להיות נטפל בצרכים גשמיים ולהיות מעורב בין הבריות, כי אדרבא זה יטרידו מקנין יראה ואהבה, אבל לענין תיקון העבר בפועל אמרו חז"ל: "היכי דמי בעל תשובה ... באותו פרק באותו מקום", א"כ צריך הוא להיות עסוק במו"מ ובהנהגות העולם ולהתנהג בהם ע"פ תורת השי"ת וחוקיו. והנה אף אם נצא ידי חובתנו בחלק התשובה שבכח, דהיינו להשיב אהבת השי"ת ויראתו אל לבבנו, עדיין אין אנו מספיקים, כי צריכים אנחנו להבחן בתשובה שבפועל, ולתקן את אשר העוינו בהיותנו עסוקין בעסקי העולם.
ע"כ נצטוינו להקדים לפני העינוי של יוה"כ, שעליו נאמר: "לקדוש ד' מכובד", דהיינו שאנו מחזירים בו את הכבוד והקדושה שאבדנו, אבל כיון שאנו פרושין בכל היום הקדוש ההוא מכל עסק חמרי, יוכל הטוען לטעון כי עדיין אין התשובה שלמה אתנו, ע"כ אנו מקדימים לאכול ולשתות בעיוה"כ, ולהיות זהירים בעבודת השי"ת ולהיות מוראו ית' עלינו שלא להכשל בשום איסור גם מתוך אכילה ושתי'. א"כ מתקנים אנו את התשובה שבפועל, ואח"כ נוכל להגדיל עיקר התשובה בהוספת קדושה. נמצא שלולא זה הכח שאנו מקבלים מאכילת עיוה"כ - שגם בהיותנו עסוקים בצרכים גשמיים אנו מקבלים עול מלכות, לא היתה עולה תשובת יוה"כ, א"כ בצדק נחשבת אכילת יום זה כאילו התענינו תשיעי ועשירי כנגד ב' חלקי התשובה.
ע"כ אנו מזכירים בסדר הכפרות: "בני אדם ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל", ואח"כ "אוילים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו", שהוא נגד ב' מיני הקלקולים שפוגמים בנפש מפני החטאים. האחת, שמושיב נפשו בחושך ומונע ממנה אור האהבה והיראה, וכשהיא רוצה לעלות במעלות אין טומאת העון מניחה לעלות והיא אסורה ביד עונותיה. והפגם מה שבפועל אינו יכול לעשות טוב, כמש"כ: "היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו גם אתם תוכלו להיטיב למודי הריע", והוא החולי שבנפש, שמתעבת הנפש יראת ד' ושמירת המצות והדרכים הישרים. ואמר על הראשונים "יוציאם מחושך וצלמות" ועל האחרונים "ישלח דברו וירפאם", כי על ידי התשובה הם זוכים לאור האהבה והיראה, וגם זוכים להטות דרכיהם לטובה.
[מדבר שור י']
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה