קובץ הערות
הרב חיים רפופורט
רב ומו"ץ – לונדון, אנגלי'
א.
כתוב בתורה (בראשית ט, כ-כז): "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן
היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ. ויקח
שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם
אחרנית וערות אביהם לא ראו. וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן. ויאמר
ארור כנען עבד עבדים יהי' לאחיו. ויאמר ברוך ה' אלקי שם ויהי כנען עבד למו. יפת
אלהים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו".
וראיתי
לאחד ממחברי זמננו שהאריך בענין קללת בני אפריקה[1] וכתב:
"קללת העבדות לבני חם - בני אפריקה[2] היא קללת
נצח, גם בימינו לאחר הכרזת הדרור לכל העבדים - בכל מקום וקבלת איסור העבדות, עדיין
רבים מבני חם הם עבדים בסעודיה ועוד ארצות. ואף במקומות שהם אינם עבדים, מכל מקום,
מחמת מעמדם החומרי הם עובדים לבני שם ויפת ונשלטים במידת מה על ידם. עונש נצחי זה .
. אין זו קללת עונש גרידא, אלא נח מצא, כי התיקון לבנו חם - אשר נתגלה בשחיתותו הגדולה,
היא לשעבדו תחת אחיו, אשר על ידי כן יושפע לטובה [אנו עדים לעובדה זו בקרב האפריקאים
- שהיו כפופים לבני יפת בארצות הברית, וכן בארצות שהיו כבושות תחת בני אירופה שעל ידי
זה עלתה רמתם הרוחנית והמוסרית, לאין ערוך לאלה מאחיהם אשר נשארו באפריקה, שבהם מצויים
עדיין רבים, שהם אוכלי אדם ועובדי אלילים . . החרות, למי שתכונתיו גרועות, מזיקות לו
ולעולם".
ומשמע
מדבריו דס"ל שהעבדות לבני אפריקה השחורים דבר רצוי הוא ע"פ תורה, כי
התורה אישרה את קללת נח לחם וכנען, וקללה זו תקיפה לעד ולעולמי עולמים.
והעירני
חכ"א ממ"ש בספר ארצות החיים (להרב דובער שווארטץ, ברוקלין תשנ"ב),
מערכת הגדולים אות מ סכ"ב (נב, א) בא"ד: "בשנת תרכ"א כאשר
רעשה הארץ ארה"ב ע"ד שחרור העבדים, וגם פרצה מלחמת מזרחים סיווי"ל
ווא"ר בלע"ז, ובא' השבתות נשא [רב אחד] את דרשתו בבית הכנסת, באשר בירר
כי על פי דת תוה"ק אין שום איסור להחזיק את בני כוש למשועבדים, ועפ"י
התנ"ך יש להם דין עבדות וע"כ אין צורך ללחום נגד שעבוד זה".
ובשולי
הגליון שם כתב המחבר, וז"ל: "כאשר נהרג נשיא ארצות הברית מר יאן קענעדי
משחרר הכושים בשנת תשכ"ד לפ"ק, הגיד הרב הקדוש ר' משה יצחק געווירצמאן
מפשווארסק [המכונה בשם ר' איציק'ל] זצ"ל, כי בעת שנהרג מר אברהם לינקאלן נשיא
ארצות הברית עבור ששחרר את הכושים מעבדותם, הגיד אז רבו הגה"ק רבינו בעל דברי
יחזקאל משינאווא זיעוכי"א, כי עונש זה הגיע לו, ובדין הי' שיטול שכרו זו,
עבור שעבר על הקללה (בפ' נח ט, כה) ארור כנען עבד עבדים יהי' לאחיו וגו' ועל כן כל
מי שינסה לעשות כדוגמתו אחריתו יהי' כמוהו".
ומבואר
מדברי הרה"ק הנ"ל דס"ל שבגלל קללת נח לחם ובנו אסור לפעול למען
שחרורם של עבדים שמקורם באפריקה וגלילותי', והעובר ע"ז נענש בעונש חמור.
ומה
שנקטו האדמורי"ם הנ"ל שהעבדים שנמצאו במשך הדורות הם הם בני כנען בן חם
בן נח, נראה שלמדו כן מלשון הרמב"ם הל' מתנות עניים פ"י הי"ז שכתב,
וז"ל: "צוו חכמים שיהיו בני ביתו של אדם עניים ויתומים במקום העבדים,
מוטב לו להשתמש באלו ויהנו בני אברהם יצחק ויעקב מנכסיו ולא יהנו בהם זרע חם,
שכל המרבה עבדים בכל יום ויום מוסיף חטא ועון בעולם". ומדברי הרמב"ם
משמע שנקט שסתם עבדים כנעניים חזקתם שהם מזרע חם[3].
וזה
שנקטו שנח קללו קללת נצח, כ"מ ממ"ש האברבנאל (בראשית פ"ט): "נח
ברוח הקדש ראה כל אשר ראוי להיות על כנען מהעבדות וההכנעה . . אמר ארור
כנען עבד עבדים יהי' לאחיו, כלומר שיהי' תדיר עבד נכנע, כאחד העבדים, לאחיו
בני חם אביו, וכן קללו שיעבוד את שם ואת יפת . . וראה עוד שבזמן אחר לעתיד לבא
ישוב ה' לשוש על ישראל שהם זרעו של שם לטוב וישובו למשול בארץ כנען כבראשונה, והנה
תמיד יהי' כנען עבד למו לא יצא חפשי . . והנה אמר 'עבד למו' בלשון
רבים בהיות שם לשון יחיד להגיד שיהי' כנען עבד לשם ועבד לאחיו שזכר למעלה".
וגם
מ"ש בספר הנ"ל שהעונש לכנען בן חם ש"התיקון לבנו חם - אשר נתגלה בשחיתותו
הגדולה, היא לשעבדו תחת אחיו" מצאנו מעין זה בדברי האברבנאל (בראשית י, א),
וז"ל: "חם הוא הי' המורה על החיים הבהמיים ולכן ראה את ערות אביו ולא חס
על כבודו כאיש בער לא ידע מעלות כבוד אב ואם וגלוי ערוה. והי' יפת מורה על החיים
הנאים כפי המעלה והמוסר והכבוד . . ועל חם אמר ויהי כנען עבד למו, ר"ל שכנען
בנו היותר אהוב אצל חם יעבוד לשם וליפת, לפי שכמו שזכר הפלוסוף בספרו מהנהגת
המדינה לחכמים תאות השררה והאדנות בטבעות ולעובדי האדמה תאות העבדות והשררות אשר
לפי זה נקרא כנען מלשון הכנעה כמו שפירשתי כי החיים הבהמיים עובדים לחיים הנאים
ונכנעים לחיים השכליים. ונקרא חם, אם לפי שחם לבו בקרבו לרדוף אחר תאוותיו,
ואם להיותו שחור ומכוער ככושי עורו ובתוארו ובמדותיו, כי חם הוא מגזרת 'וכל חום
בכשבים' ר"ל שחור בהפך יפת היפה בצורתו ובמנהגיו . . ואתה תראה איך נמצאו
סגולות שלשת האבות האלה באומות הבאות מהם והם כי מחם בא כוש ומצרים ופוט וכנען שהם
כולם עד היום מכוערי המראה, וצורותם שחורות כעורב, שטופים בזמה, ונמשכים
אחר התאוות הבהמיות, חסרי השכל והידיעות[4],
ומשוללי המדיניות ומעלות המדות והגבורה".
ב.
אבל בשיחת כ"ק אדמו"ר זי"ע ש"פ שלח ה'תש"מ ('שיחות קודש'
תש"מ ח"ג עמוד 395) דיבר מנחיצות הענין שיקרא כאו"א מבני ובנות
ישראל בשם יהודי, ובאמצע דבריו אמר בזה"ל: " . . דערפאר דארף מען זיך
משתדל זיין אז מ'זאל דערהערן אין דעם נאמען פון א אידן אז דאס איז א אידישער נאמען
וואס טיילט אים אויס פון א גוי, וואם האט א גוי'שן נאמען: דעד
איד דארף הייסן אברהם – ניט "איבראהאם" ווי אן אראבער ווערט אנגערופן,
און אויך ניט "אייברעהעם" (אויף ענגליש)
ווי עס האט געהייסן דער פון די 'חסידי אומות העולם' פון מדינה זו
וואס האט אויסגעלייזט די עבדים, ווארום כאטש ער איז פון חסידי אומות העולם, און
דער רמב"ם זאגט אז חסידי אומות העולם האבן א חלק לעולם הבא - איז ער
אבער אינגאנצן ניט גלייך צו א אידן. און די ניט גלייכקייט דארף זיין ניכר אין
אלע ענינים פון דעם אידן, ביז אויך אין זיין נאמען - אז ער הייסט
אברהם און ניט "אייברעהעם", יצחק
און ניט "אייזיק" (כאטש דאס
איז אויך א כינוי), יעקב און ניט "דזשעק", וכיו"ב". עכ"ל
רבינו.
ולכאורה
מבואר מדבריו דמה שעשה מר. לינקאלן, נשיא מדינת ארצות הברית בשעתו, לשחרר העבדים
בני כושיים, דבר טוב ונכון הי', ובעבור זה נמנה בין חסידי אמות העולם שיש להם חלק
לעוה"ב.
ומבואר
מדבריו דס"ל שקללת נח לא הי' קללה נצחית או שאין חיוב בידינו להעמיד הקללה על
מכונה.
ואולי
י"ל עוד עפמ"ש בספר העמק דבר עה"ת (בראשית ט, כה), וז"ל:
"עבד עבדים, באמת גם מזרע שם יפת נמכרו כמה לעבדים, או נשבו במלחמה
וכדומה. וכן להיפך לא כל בני כנען המה עבדים, והרי כמה אומות גדולות יצאו ממנו.
אלא הקללה הי' אשר מי שיגיע לזה להיות עבד יהא מסוגל לזה, כאשר הוא מזרע
עבדים מלידה ומבטן ומהריון. משא"כ משם ויפת, אין זרעו מסוגל לזה וגם
בהיותו עבד רוחו הפנימית שואף להיות חפשי, וממילא אין נוח להשתמש בו וע"י
השתדלות נעשה חפשי[5],
וע"כ נקרא כל עבד עובד כוכבים עבד כנעני באשר הוא המובחר שבעבדים אע"ג
שאינו מזרע כנען".
ולפי
דבריו אין ראי' מהכתובים כלל שישנו ענין לשעבד בני חם – שיהיו עבדים בפועל ממש –
עד סוף כל הדורות.
ג.
ובדבר יחס היהדות לעבדים ועבדות בכלל, מצאתי בכמה ספרים שביארו דאף שכמה הלכתא
גברוותא נאמרו בדיני עבדים, מ"מ אין זה בגלל שהעבדות ה"ה דבר הרצוי בעצם
(עכ"פ לדורי דורות), אלא מחמת סיבות 'צדדיות' וכיו"ב,
והנני בזה להעתיק מדבריהם כלשונם:
(א)
בפירוש הגרש"ר הירש ע"ס שמות יב, מד
כתב: וכל עבד איש מקנת כסף, מכאן שהתורה מניחה, כי גם בעם שזה עתה יצא
מעבדות לחירות ימשיך להתקיים קנין-גוף בעבדים שנקנו בחוץ לארץ. לשם הבנת עובדה זו שומה
עלינו לעיין בתנאי הרקע. יהודי לא יכול הי' להפוך אדם לעבד. רק בני אדם שהיו עבדים
בהתאם למשפט העמים המקובל, אותם יכול הי' להפוך לרכושו על ידי קנייתם. אולם העברתו
לרכוש יהודי היתה הצלתו היחידה של אדם, אשר חוק העמים המקובל הטביע עליו תוו
עבדות. הנסיונות המעציבים של ימינו אנו (המאבק
על העבדים בארצות הברית ומרד הכושים בג'מאיקה בשנת
תרכ"ה) מוכיחים, מה אומלל ומופקר הוא עבד, בין
שנשללו זכויותיו על ידי משפט העמים המקובל, בין שזכה לשוויון זכויות, אבל עדיין מכירים
אותו בכל מקום כעבד או כמי שהי' עבד. בית היהודי הי' לו למקלט. שם הגן עליו החוק מפני
התעללות; ואם רצה - ואין למעט בחשיבותו של דבר זה - הצטרף (לפי יבמות מח, ב) אל ברית ה' עם ישראל,
יחד את אדוניו. בן בית
הי' כילדי אדוניו, וכמוהו השתתף בקרבן הפסח,
עליו הושתת עם ה'. ולא עוד, אלא לפי ההלכה הפסוקה, מי שעבד לו, שלא נתקבל לברית ה'
על ידי מילה וטבילה כמוהו, לא ייתכן ויעמיד זה את ביתו תחת חסותו והדרכתו של ה' ולא
הורשה אפוא
להשתתף בקרבן הפסח. (משום כך נקראו עבדי
בית אברהם "חניכיו", אלה שהכניסם לברית אברהם – עי' פי' בראשית יד, יד-טו).
כמילת זכריו כן מילת עבדיו מעכבהו מלאכול בפסח (יבמות ע ע"ב)! הלכה זו
מסבירה גם את חילופי שם-הגוף והבלטת כינוי הנוכח
בתיבת ומלתה ולא נאמר: "וכל עבד מקנת כסף ומלתה אתו וגו'", אלא "וכל
עבד איש וגו' ומלתה וגו'". לא אל האדון מדבר הכתוב אלא על-אודות האדון. דבריו
מופנים אל ציבור האומה, ואין האב והאדון אלא נציג
הציבור במצוה זו. עי' פי' לפרשת מילה, בראשית
פרק יז). וזה אפוא לשון החוק: עבד כי יהיה קנוי לאיש
כרכושו, עליך, האומה, יוטל לעשותו לאחד משלך
על ידי מילה; תחילה יהיה נימול עבורך, ורק אז יורשה אדונו להשתתף בקרבן הפסח. עכ"ל
הגרש"ר הירש.
(ב)
בספר 'לנבוכי התקופה – פרקי הסתכלות במהות היהדות' (להרמ"א עמיאל, ירושלים
תש"ג) פכ"ט ['לפרשת העבדים שבתורה'] כתב שמצות העבדים היא בכלל אותן
"מצוות שהכל מודים בהן שבאות רק לכוון שלילי, כלומר להגביל ולצמצם עד כמה
שאפשר, ולא לכוון חיובי. כזאת היא המצוה של יפת תואר, שחז"ל מדגישים בעצמם
שכל עיקרה בא מטעם ש'יאכלו בנ"י בשר שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות', כלומר:
לקבל את הרע במעוטו רוח התורה הנביאים והחכמים הוא נגד העבדות בכלל, ומפני זה מוצאים
אנו בזמנם של חכמי התלמוד הראשונים שאם עוד לא נתבטלה העבדות לגמרי בקשו בכל האמתלאות
שהיו בידם כדי לשחרר את עבדיהם. ידוע ה'מעשה בר"ג שסימא את עין עבדו והי' שמח
שמחה גדולה' על זה שביכלתו יהי' להוציאו לחרות (ב"ק עד, ב) וב'רבי אלעזר
שנכנס בבית הכנסת ושחרר את עבדו והשלימו לעשרה' (גיטין לח, עב), הם שמחו על כל
הזדמנות שבאה לידם לשחרר את עבדיהם ולאמר ע"ז 'ברוך שפטרני'".
(ג)
במאמר 'יסודי התורה' להגר"ח צימרמן נדפס
ב'כרם' שבט-אדר תשל"ח, עמוד 16, כתב, וז"ל: "כיון
שאנו מפרשים
את כל
ההיסטורי' מצד
השגחה פרטית,
אני אומר כך: בתחלה היו
עבדים בעולם,
אח״כ נסתלקו עבדים,
נסתלק הענין שעבדים
משמשים את האדם,
ואח״כ מי הי'
משמש את
האדם - הבהמה. עכשיו מי
משמש את האדם
— המכונה.
הכל הולך באופן
אוטומטי. הגיעו כבר
עכשיו לדרגה של
אוטומטיזציה, ושל מכונה -
הסיכוי שאפילו
בשר יעשו
באופן סינטטי במעבדה
(אלא שעוד לא
הגיעו ליצירה
מסחרית מרובה
כל כך),
באופן עקרוני, איפוא, אין צריכים
עכשיו לבהמה.
בתחלה הי' האדם
חשוב, אדם הי'
במדרגה יותר
עליונה, והי' ראוי
אפילו שישמשו אותו
אנשים. כמו החפץ
חיים והמהר״ל מפראג, רשב״י, משה רבינו. חשיבותם היתה
כ״כ גדולה שהיו ראויים שיהיו להם עבדים שישמשו אותם, אח״כ ירד האדם למדרגה כזו שאין
ראוי כבר שאדם ישמש אותו, ולכן סיבב הקב״ה הסבות בהיסטורי' לעשות שחרורים, לעשות דימוקרטי',
ובטלה עבדות בעולם (יש עבדים באפריקה וכו', אבל בתור עבדים - לא בתור משמשים את האדם).
הענין שיהי' דבר טבעי כזה שאדם ישמש לאדם שני, אין עוד, האדם אינו ראוי לכך. אח״כ עדיין
הי' האדם ראוי שבעלי חיים ישמשו אותו, אבל עכשיו ירד האדם לדרגא שגם לזה אינו ראוי
בדורנו רואים מותר האדם מן הבהמה אין - הסמים, המתירנות, כל הדור, כל הדוד נעשה
ממש כבהמה. ולכן אין ראוי שבע״ח ישמש אותו. מה זכותו שהבהמה תשמש אותו?! כיון שכולם
שקועים בהנאה גשמית הוא דומה לחי', א״כ מה חשיבותו של האדם. ולכן סיבב הקב״ה סיבות
שתתגלה חכמת מדע הטבע ואין צריכים כבר יותר לבע״ח שישמש את האדם, כיון שאין לו הזכות".
(ד) בספר
'דרכה של תורה' להרב נחום ראבינאוויטש שליט"א כתב: כך מבראשית לימדתנו התורה
שמעמדן של כל בני האדם שווה באמת. פירש הרמב"ם: "חותמו של אדם הראשון -
צורת האדם המינית אשר בה האדם הוא אדם, ובה משותפים כל בני אדם". אלא שקלקלו
את מעשיהם ושיעבדו איש בחברו, והפרידו בבני אדם בין עבדים למושלים בם. ברם הבדלי
מעמד כאלה אינם מהותיים ואין להם אחיזה במציאות האמיתית, כי לפני הבורא כולם כאחד
שוים. רק חורש אוון יעלים עין מן העובדה שכל בני אנוש כולם שותפים בצורת האדם. רק
עושה עוול יחרוץ משפטו העבד לידון כתת-אדם.
ואף
על פי כן הלא התורה מכירה במוסד העבדות! מצד אחד אין לך הצהרה ברורה ובהירה מזו
ש"נברא אדם ראשון יחידי" וחותמו של ה' מוטבע על עבד כעל אדוניו, על אמה
כעל גבירתה. ומאידך "מהם תקנו עבד ואמה . . והיו לכם לאחוזה"! אלא, הוא
העקרון אשר הסביר רבנו (מורה נבוכים ג, לב): "מחמת חשש מה שאין יכולת לנפש
לקבלו כפי הטבע . . הסב ה' אותם מן הדרך הישרה שהיא היתה המטרה הראשונה".
מפני כורח המציאות ויתרה התורה על יישומו המלא של העקרון מיד, והעדיפה לקדם את
החברה צעד אחר צעד עד שתושג המטרה במלואה. הדברים מבוארים באר היטב בספרא (על
ויקרא כה, מד): "שמא תאמרו . . 'במה נשתמש'? תלמוד
לומר "ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגויים". בעולם העתיק כמעט שלא היתה אפשרות
לקיים משק תקין בלי כח אדם רב, ובדרך כלל אותו כח אדם גוייס לרוב מן העבדים. גם הוגי
דעות דגולים בין העמים לא העלו על דעתם שתיתכן חברה מצליחה בלי עבדות רבה. מבחינה
כלכלית בלתי אפשרי היה הדבר. "במה נשתמש" היתה טענה רצינית שאין להתעלם
ממנה.
ברם
התורה עשתה מהפכה במוסד העבדות. על כמה עקרונות יסוד אי אפשר היה לוותר, והם כאילו
יצרו רצפה אשר תמנע הידרדרות לתהום התרבות הרעה של האומות. כך למשל, בניגוד לכל
חוקי העולם העתיק, נשמתו של העבד אינה רכוש של האדם, כי אם של אדון כל "וכי
יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו - נקום ינקם". כמו כן, אמנם נמסר
העבד לעבודתו של בעליו, אבל גם לנפשו של העבד דאגה תורה. יום השבת הוא מקודש גם
לאדון וגם לעבד . . אלא שעם כל זאת נשארת עבדות, כי בתנאים השוררים אז לא ניתן היה
לבטלה באופן מוחלט.
כלומר
שהעבדות היתה כורח, ולא ניתן הי' לבטל אותה לגמרי, ולכן התורה ציינה את הכיוון
הכללי, כדי שממנו נדע להמשיך הלאה, לכשיוכשר הדור. ואמנם ישנו איסור לשחרר עבדים,
אבל זה נובע דוקא מתוך העובדה שהתורה קבעה שעבד נחשב מסתופף תחת כנפי השכינה,
וברגע שהוא משתחרר הוא הופך ליהודי. מכיון שהתורה אינה רוצה לכפות על אדם להיות
יהודי, היא אוסרת על שחרור עבד כזה שמן הסתם יחזור לסורו. אבל כמובן שאין שום מצוה
לקנות עבדים, ובשלב מסויים מה שקרה הוא שלמרות האיסור לשחרר עבדים, מצאו חכמי
ישראל אופנים שונים לשחרר את העבדים שלהם. ידוע, למשל, שר' אליעזר שחרר את עבדו
בכדי שישלים לו מניין (גטין לח, ב). עד כדי כך, שבתקופת הרומאים שחרור עבדים הפך
להיות סימן ההיכר של היהודים. עכ"ל הס' 'דרכה של תורה'.
ויש לעיין ולהעיר בכל הסברות הנ"ל, מה לרחק ומה לקרב
לאמיתתה של תורה, ולא באתי אלא להראות מקום לעיון ולהעמקה בסוגיא זו, תן לחכם
ויחכם עוד.
[1]) ספר דבר בעתו (להרב יואל שוורץ, ר"מ בישיבת דבר ירושלים) ע"ס בראשית (שיחות מוסר והשקפה לפי סדר פרשיות השבוע - הוצאת זכרון בנימין, ירושלים תשס"א)
עמוד 93 ואילך.
[2]) ראה מ"ש שם בשוה"ג:
"מי הם בני חם, בחז"ל ראינו שהם בני אפריקה" ו"ממה שאנו רואים את העובדות ההיסטוריות עד ימינו, נראה
. . שבני חם הם אכן בני כוש".
[3]) אבל יש להעיר שבקידושין כב, ב שנינו: "עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה". ובפירוש רש"י על הגמרא שם כתב: "וכל עובדי כוכבים ככנענים משנמכר לעבד אלא שכל עבדים נקראין על שם כנען משום
דכתיב בי'
עבד עבדים", ומשמע מדבריו דלא כל העבדים ה'כנעניים' הם מזרע כנען.
ובהוריות יג, א שנינו: "גר [קודם]
לעבד משוחרר". ובגמרא שם:
"גר קודם לעבד משוחרר זה הי' בכלל ארור,
וזה לא הי' בכלל ארור". ובפירוש רש"י שם:
"בכלל ארור כנען לא מצא נח קללה לכנען גדולה מזו שיהא
עבד לאחיו מכאן שכל עבד הרי הוא בכלל ארור". גם מדבריו אלה משמע דס"ל לרש"י שלא כל העבדים הם מזרע כנען דאלה"כ הו"ל לפרש בפשיטות דכל העבדים נתקללו, ולשיטתי'
במס' קידושין אזיל.
[4]) ראה גם מו"נ ח"ג פרק נא:
"הנני מפרש לך זה המשל אשר חדשתי לך ואומר, אמנם אשר הם חוץ למדינה הם כל איש מבני אדם שאין לו אמונת דת, לא מדרך עיון ולא מדרך קבלה, כקצות התורן, המשוטטים בצפון, והכושיים, המשוטטים בדרום, והדומים להם מאשר אתנו
באקלימים האלה.
ודין אלו כדין בעלי חיים שאינם מדברים, ואינם אצלי במדרגת בני אדם, ומדרגתם בנמצאות - למטה ממדרגת האדם ולמעלה ממדרגת הקוף, אחר שהגיע להם תמונת האדם ותארו והכרה יותר מהכרת הקוף".
[5]) ובהרחב דבר שם: "והיינו שהמליצו חז"ל בפסחים חמשה דברים צוה כנען את בניו וכו' רצונם בזה שכאשר נעשים עבדים יודעים כל מנהגי עבדים כאילו למדו אביו לכך".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה