החיובי שבגילוי החטא

לרפואת שרה לאה בת רבקה בתוך שח"י

שת [שַׁתָּה] עֲו‍ֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ. [תהילים צ' ח']

המצודות מבאר:

"שתה" - שמת

"עונותינו לנגדך" - לזכור בהם ולפרוע עליהם גמול

"עלומינו" - השגיאות שהמה נעלמים מאתנו תשימם מול מאור פניך לזכור גם בהם ולשלם גמול גם עליהם

רש"י מבאר אף הוא כפשוטו:

"שתה עונותינו לנגדך" - ואת עלומינו את חטאת נעורינו שמת למאור פניך

"עלמינו" - נעורינו כמו (שמואל א יז) בן מי זה העלם

"למאור פניך" - למולך להביט בהם

נראה לבאר בדרך נוספת. רציתי לעמוד על לשון הפסוק "למאור פניך". איפה מאור הפנים של הבורא כשאדם נתפס בחטא? אדרבה, זה יכול לגרום להסתר פנים!

ואולי כך, בס"ד:

שתה עונותינו לנגדך - העבירות שלנו אתה שם נגדך, וזה באמת אינו חיובי ומשמח בשבילנו. תתאר לעצמך שהחטאים שלך היו מתפרסמים בכל העיתונים, בפייסבוק, בהרבה אתרי אינטרנט, במייל השבועי של כל בתי כנסת שברחבי תבל וכו'. אוי לאותה בושה ואוי לאותה חרפה. כאשר ה' מסתכל על עונותינו זה גרוע פי כמה וכמה עד אין סוף, מכל ידיעות של בני אדם.

לעומת זאת, עלמנו - מה שנעלם בתוכנו, הפנימיות שלנו, זוכה למאור פניך. ה' יודע שבפנימיות אנחנו טובים ומבהיקים. נשמה שנתת בי טהורה היא. גם החטא נבע מאיזה צימאון נשמתי שלא בא על סיפוקו ובמקומו, מתוך הריקנות הנשמתית, אדם הדרדר לחטא. הרי כל אדם רוצה להתענג, אלא שהגוף והיצר מטעים [מלשון הטעייה וטעות] ומתעים [מלשון תועה בדרך] אותו שחטא יענג אותו, כאשר האמת הידועה לנו בפנימיות נשמתינו היא, שהתענוג האמיתי והאותנטי היחיד הוא להתענג על ה'. 

שתה עונותינו לנגדך. אוי ואבוי.

אבל - עלמנו, בפנימיות, למאור פניך. 

הבה נתחבר לאותה פנימיות.