הרב עזרא ביק
1. מחלוקת הרשב"א והריטב"א
בשיעור בשבוע שעבר, ראינו את שיטת הריטב"א בדף פב: בנוגע לדברי הגמ' שבמקרה מסוים "קידושי שמעון לא אהנו". הריטב"א קבע שקידושין שאינם אוסרים אינם חלים כלל. מזה הסקנו שלפי הריטב"א מעשה הקידושין הוא מעשה של איסור והיתר ולכן אם אין אף חלות חדשה בתחום האיסור אין משמעות לקידושין כלל.
המקרה הוא שראובן קדש חוץ לשמעון ושמעון קדש חוץ לראובן. קידושי ראובן אסרו את האשה על כל העולם חוץ משמעון. קידושי שמעון, לעומת זאת, לא אסרו על אף אחד, מאחר שרוב העולם כבר נאסרים, וראובן הוצא על ידי השיור של שמעון. נמצא שבפועל מצב האשה בנוגע לאיסור והיתר לא השתנה.
יש להדגיש את המלה "בפועל". גם אם ההגדרה שהוצאנו מדברי הריטב"א נכונה – שקידושין שאינם אוסרים אינם קידושין – יש עדיין חידוש בדברי הריטב"א. שהרי שמעון קדש את האשה ואסרה על כל העולם חוץ מראובן. הייתי יכול לאמר שמעשיו אוסרים על כל העולם – אלא שהעולם אסור כבר מפאת קידושין ראובן. לפי הריטב"א, הגמרא אומרת שצריך שתהיה חלות איסור חדש בעקבות הקידושין, אחרת אני אומר שהקידושין חסרי משמעות ובטלים.
שימו לב – יש נפ"מ פשוט בין אשה שאסורה בגלל קידושי ראובן, לבין אשה שאסורה גם בגלל קידושי שמעון. הנפ"מ היא במקרה שמת ראובן. אם קידושי שמעון חלים, האשה עדיין אסורה לעולם וכדי להתירה נצטרך גט משמעון. לפי הריטב"א, מאחר שבשעת הקידושין, הם לא אהנו, ולא אסרו בפועל אשה שלפני כן היתה מותרת, לא חלו הן בכלל. לכן, אם מת ראובן, האשה מותרת לעולם, גם בלי גט שמעון.
הריטב"א גם סובר שהאשה במקרה הזה מותרת למי שהוצא מחלות הקידושין. אם ראובן קדש חוץ משמעון, שמעון יכול לקדשה וגם מותר לבא עליה. מסקנא זאת נובעת מן ההנחה שקידושין פועלים בתחום האיסור וההיתר. כיון שכן, גם בקידושי חוץ (לפי ר' אליעזר), השיור הוא בתחום האיסור, כלומר אם ראובן קדש חוץ משמעון, האשה נאסרה על כל העולם חוץ משמעון. לכן היא מותרת לשמעון.
הרשב"א חולק על שתי הנקודות. ראשית – אשה שמקודשת לראובן חוץ משמעון אסורה על שמעון, הואיל ואם יבא עליה הוא "משתמש בצד המקודש לראובן". שנית – קידושי שמעון חלים גם אם הוא לא אסרה על אף אדם חדש. אם ימות ראובן, האשה עדיין אסורה לכל העולם מחמת קידושי שמעון. הרשב"א סובר שקידושין פועלים בתחום הקנין, ביצירת קשר בין האיש המקדש והאשה. לכן, בקידושי חוץ גם כן השיור הוא בתחום הקנין. הקנין החל באשה חל חוץ משמעון, כלומר, מבחינת שמעון אין האשה קנויה לראובן. לכן, הנפ"מ הוא ששמעון יכול לקדש אותה, כלומר לקנות אותה. אך, טען הרשב"א, אין הוא יכול לבא עליה, כי בניגוד לקנין שיכול להתייחס רק לחלק שאינו קנוי לראובן, הביאה בהכרח מתייחסת לכל האשה כאחת, ונמצא שהוא "משתמש בצד המקודש לראובן". מצד שני, כלל הריטב"א שקידושין שאינם אוסרים אינם קידושין אין לו שחר, כי הקידושין אינם בעקרון פעולת איסור אלא פעולת קנין.
יוצא שלפי שיטת הרשב"א, אשה שמקודשת במקצת אסורה לגמרי. ואולם, דין זה צריך עיון. הלא בגירושין אין הדבר כן. אשה שמגורשת במקצת – כלומר, בעלה גירשה חוץ מפלוני, מותרת על העולם. אין אפשרות לפרש שלר"א היא רק ראויה לקידושין אך לא לביאה, כי הלשון המפורשת של ר"א במשנה היא "ר' אליעזר מתיר". נשאלת אם כן השאלה, מה ההבדל בין קידושין במקצת, שהצד המקודש לבעל אוסר על כל העולם, לבין גירושין במקצת, שהצד שלא חל לגביו גירושין, ואם כן הוא צד שעדיין, מחמת שיור, נשאר מקודש לבעל, אינו אוסר על כל העולם.
חייבים לאמר שיש הבדל בין גירושין לקידושין. ההבדל הזה יתבאר אם אנו בוחנים את קידושי החוץ וגירושי החוץ מבחינת תחום איסור ותחום קנין. לפי הרשב"א, כשאדם מקדש אשה חוץ לפלוני, הוא יוצר קנין עם שיור. קנין עם שיור ממילא יוצר איסור לכל העולם. אך כשאדם מגרש חוץ לפלוני, אנו אומרים שהוא קודם כל מבטל לחלוטין את קנינו, ורק משאיר שיור בתחום האיסור. הסבה היא שקידושין הם תהליך חיובי, וגירושין תהליך שלילי. כשאדם מקדש הוא קונה (על פי הנחתינו למעלה שקידושין הם תחום קניני לפי הרשב"א) ולכן השיור הוא שיור בקנין. כשהוא מגרש הוא מפרק את הקידושין ולכן אנו אומרים שהוא מגרש לגמרי – חוץ ממה שהוא משייר. לכן גם פה הוא קודם כל מקנה, כלומר מבטל קנינו, אלא שהוא משייר את מה שהוא רוצה לשייר. במקרה הזה הוא מונע מההיתר לחול בנוגע לשמעון, אך הקנין בכל זאת בטל לגמרי, ואין צד המקודש שיאסור לשאר אנשים.
2. אשת שני מתים
לפי הריטב"א מובן למה, במקרה שראובן קדש חוץ משמעון ושמעון קדש חוץ מראובן אין אני קורא בה "אשת שני מתים". האשה מקודשת לראובן ואינה כלל מקודשת לשמעון, וממילא היא אשת מת אחד לבד. אך לפי הרשב"א קשה. הלא האשה מקודשת לשניהם (ולכן אם מת האחד היא עדיין אסורה מפאת השני). קידושי שמעון גם יצרו נפ"מ מעשי בפועל, כי על ידי קידושין האשה נאסרה על ראובן. מתרץ הרשב"א שבכל זאת קידושי שמעון לא אסרו ישירות על ראובן (שהלא הוא קדש חוץ מראובן) אלא רק בעקיפין, כיון שמתמש בצד המקודש לשמעון. זה נקרא בגמ' לא אהנו – כלומר קידושי שמעון אינם מחילים איסור אשת איש ישירות על ראובן – ולכן אין זה נקרא אשת שני מתים. השאלה היא למה פטור יבום במקרה של אשת שני מתים תלוי בזה שכל קידושין אוסר ישירות על מישהו.
ברור שלפי הרשב"א החידוש בגמרא הוא בגדר אשת שני מתים. נראה לפרש שדין יבום הוא כזה: כשאדם מת (בלא בנים, ועם אח), פשוט שקנינו באשתו בטלה, כי אין אדם מת יכול להיות בעלים של דבר. מה שהאשה אסורה עדיין (לא תהיה אשת המת החוצה) איננו איסור חדש שנגרם על ידי היבם, אלא המשך איסור אשת איש של הבעל המת. אף על פי שקנין האישות בטל, מ"מ שם אשת איש לא בטל. האיסור של האישות לא התבטל על ידי המיתה, כיון שאין להם בנים (בניגוד למקרה שיש בנים, שאז גזירת הכתוב שמיתה אינה רק העדר הבעל, שמבטל קנין, אלא גם כן מתיר, שמבטל שם אשת איש). נשאלת השאלה, מה מחזיק את איסור אשת איש בקיום? התשובה היא – היבם. יש מעין "ירושה" של קנין האיסור של האח המת על ידי האח החי. אין זה שיש לו קנין חדש, אלא שהוא ממלא מקום אחיו ומחזיק – כאילו בהקפאה – את הקנין איסור הישן.
לפי זה, דין אשת שני מתים הוא גזה"כ שאין האח "יורש" שני קניני איסור. במקרה שלנו, מסביר הרשב"א, אין שני קניני איסור, כי קידושי שמעון לא יצרו קנין איסור חדש בנוגע לראובן. נכון שראובן אסור בה, אך זה רק בגלל צד הקידושין של שמעון. בצד הקידושין של ראובן, עדיין האשה מותרת לו כמו בעבר. רק בגלל אי האפשרות להיות בועל חצי אשה, נמצא שהוא בפועל אסור בביאה, אך ברמת הקנין איסור, יש לו היתר בה. לכן אין כאן בעיה של אשת שני מתים.
3. יחס קידושין וגירושין
הגמרא שלנו בנוי כך: בגירושין יש לר"א פסוק (או שניים) שמאפשרים גירושי חוץ. לרבנן, למרות שהגמרא אינה שואלת מאי טעמא דרבנן, בכל זאת יוצא שיש מושג מיוחד של "כריתות", כלומר ניתוק טוטלי, שבגללו אינם מאפשרים גירושין למחצה.
רבי אבא שאל: בקידושין האיך? מסביר הגמ' שהשאלה, בין לר"א בין לרבנן, היא אם אנו מקישים קידושין לגירושין, כלומר האם אנו משווים את הדין בקידושין לדין גירושין. מסברא, בלי ההיקש הפורמלי, הגמרא מוכנה לקבל את האפשרות שאין גירושין למחצה, מאחר ואנו דורשים רמה מוחלטת של "כריתות", אך בקידושין אין מניעה שאדם יקדש אשה למחצה, חוץ מפלוני – בלשון הגמ', די יהיה "בקנין כל דהו". מאידך, גם ההיפך הוא אפשרי. יתכן שבגירושין ר"א מאפשר גירושין עם שיור, בהתאם לדרשות שהובאו לעיל בגמרא, אך בקידושין, בהעדר מקור מקראי, בעינן "קנין מעליא".
לפחות בנוגע לרבנן, המצב בירושלמי הוא בדיוק ההיפך. הירשלמי שואל מאי טעמא דרבנן (וגם זה בניגוד להעדר שאלה זאת בבבלי). תשובת הירושלמי היא:
ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר
הקיש יציאה להוייתה
מה הוייתה אין לה הוייה אצל אחר
אף יציאתה אין לה יציאה אצל אחר.
מהירושלמי נראה שזה פשוט לגמרא, בלי מקור כל שהו, שלא יתכנו קידושין למחצה. אין אפשרות כלל להעלות על הדעת שאשה תהיה מקודשת ובכל זאת מותרת לאדם אחר. מתוך פשיטות הגמ', משמע שגם ר"א מודה בזה (בניגוד למסקנת סוגיית הבבלי שר"א חולק גם בגירושין וגם בקידושין). רבנן, מתוך שמקישים יציאה להוייה (ולא הוייה ליציאה כמו בבבלי), לומדים שגם בגירושין, אפוא שמסברא יותר שייך שיור, אין לאפשר שיור, ואין גירושין למחצה.
מה עומד מאחורי הסברא הפשוטה בירושלמי שבקידושין לא תתכן הוייה אצל אחר? נראה שלירושלמי ברור שקידושין פירושו יחוד – מיוחדת לו ופרושה מן כל העולם. אנו מוצאים את המושג הזה ברמב"ם (פ"י מהל' אישות ה"א) בנוגע לנישואין, שהרמב"ם מתאר כתהליך בו הגבר "מביא אותה לתוך ביתו ויתיחד עמה ויפרישנה לו". אישות מוגדרת כמיוחדת לו מצד אחד, ומצד שני מופרשת לו, כלומר מופרשת מן כל העולם. נראה שלירושלמי זהו מושכל ראשון, פירוש עצם המושג של קידושין. לכן שיור בקידושין איננו מניעה הלכתית אלא סתירה מיניה וביה לעצם המושג. בניגוד לכן, גירושין איננו צריך להיות טוטלית באותה מדה. אדם יכול, מסברא (וגם לשיטת ר"א) לפרק את היחוד שהוא יצר קודם בשלבים. אלא שלרבנן בא התורה וקבעה שגירושין הוא המקביל הניגודי לקידושין וכפי שאין אשה מקודשת עם שיור, כך אין הגירושין יכולים לפעול למחצה.
(ידוע לי על מקרה שאירע לפני יותר מארבעים שנה. זוג יהודים חילוניים שהתחתנו חזרו בתשובה והקימו בית נאמן בישראל. בשלב מסוים, אחרי שכבר קיימו דיני ישראל כדת וכהלכה, באו למרן הגר"מ פיינשטיין ז"ל בשאלה. מתברר שבעוד היותם חילונים התקשרות הנישואין שלהם היתה בדעת שאוהבים זה את זה ורוצים לבלות את חייהם ביחד, אך מוסכם שאם אחד מהם ירצה גם חופש מסוים כדי להתרענן עם מישהו אחר, אין מניעה מלעשות כן. אכן האשה גם ניצלה את הפתח האמור. עתה, אחרי שחזרו בתשובה, למדו את הדין שאשת איש שזינתה אסורה לבעלה, ושאלתם לפני הרב היא אם הם חייבים להתגרש. ר' משה ז"ל אמר להם שהם לא היו אז נישואים כלל, כי נישואין שאינם אקסקלוסיביים אינם נישואים, גם אם התחתנו בחופה וקידושין, רב, טבעת, וכתובה. הפתח שהשאירו לעצמם סותר את עצם מושג הנישואין, שבהכרח כולל שתהיה האשה מיוחדת ומופרשת.)
כאמור, עמדת הירושלמי היא הפוכה מעמדת גמרתינו. הירושלמי תולה גירושין בקידושין, כיון שאיתקש יציאה להוייה. הבבלי תולה קידושין בגירושין, כיון שאיתקיש הוייה ליציאה. למסקנא, הבבלי סבור שר"א מאפשר שיור גם בקידושין. לפי הירושלמי, אין מי שיסבור כך. אולם, לפחות בנוגע לשיטת רבנן, התלמודים נפגשים – מה שפשוט לירושלמי שאין קידושין עם שיור הוא שיטת המסקנא של הבבלי של רבנן, מתוך ההיקש של קידושין לגירושין. בסופו של לימוד, כמו שגירושין צריכים להיות כריתות – ניתוק טוטלי, כך קידושין צריכים להיות התחברות טוטלית, בלי שיור.
מהאתר של ישיבת הר עציון
1. מחלוקת הרשב"א והריטב"א
בשיעור בשבוע שעבר, ראינו את שיטת הריטב"א בדף פב: בנוגע לדברי הגמ' שבמקרה מסוים "קידושי שמעון לא אהנו". הריטב"א קבע שקידושין שאינם אוסרים אינם חלים כלל. מזה הסקנו שלפי הריטב"א מעשה הקידושין הוא מעשה של איסור והיתר ולכן אם אין אף חלות חדשה בתחום האיסור אין משמעות לקידושין כלל.
המקרה הוא שראובן קדש חוץ לשמעון ושמעון קדש חוץ לראובן. קידושי ראובן אסרו את האשה על כל העולם חוץ משמעון. קידושי שמעון, לעומת זאת, לא אסרו על אף אחד, מאחר שרוב העולם כבר נאסרים, וראובן הוצא על ידי השיור של שמעון. נמצא שבפועל מצב האשה בנוגע לאיסור והיתר לא השתנה.
יש להדגיש את המלה "בפועל". גם אם ההגדרה שהוצאנו מדברי הריטב"א נכונה – שקידושין שאינם אוסרים אינם קידושין – יש עדיין חידוש בדברי הריטב"א. שהרי שמעון קדש את האשה ואסרה על כל העולם חוץ מראובן. הייתי יכול לאמר שמעשיו אוסרים על כל העולם – אלא שהעולם אסור כבר מפאת קידושין ראובן. לפי הריטב"א, הגמרא אומרת שצריך שתהיה חלות איסור חדש בעקבות הקידושין, אחרת אני אומר שהקידושין חסרי משמעות ובטלים.
שימו לב – יש נפ"מ פשוט בין אשה שאסורה בגלל קידושי ראובן, לבין אשה שאסורה גם בגלל קידושי שמעון. הנפ"מ היא במקרה שמת ראובן. אם קידושי שמעון חלים, האשה עדיין אסורה לעולם וכדי להתירה נצטרך גט משמעון. לפי הריטב"א, מאחר שבשעת הקידושין, הם לא אהנו, ולא אסרו בפועל אשה שלפני כן היתה מותרת, לא חלו הן בכלל. לכן, אם מת ראובן, האשה מותרת לעולם, גם בלי גט שמעון.
הריטב"א גם סובר שהאשה במקרה הזה מותרת למי שהוצא מחלות הקידושין. אם ראובן קדש חוץ משמעון, שמעון יכול לקדשה וגם מותר לבא עליה. מסקנא זאת נובעת מן ההנחה שקידושין פועלים בתחום האיסור וההיתר. כיון שכן, גם בקידושי חוץ (לפי ר' אליעזר), השיור הוא בתחום האיסור, כלומר אם ראובן קדש חוץ משמעון, האשה נאסרה על כל העולם חוץ משמעון. לכן היא מותרת לשמעון.
הרשב"א חולק על שתי הנקודות. ראשית – אשה שמקודשת לראובן חוץ משמעון אסורה על שמעון, הואיל ואם יבא עליה הוא "משתמש בצד המקודש לראובן". שנית – קידושי שמעון חלים גם אם הוא לא אסרה על אף אדם חדש. אם ימות ראובן, האשה עדיין אסורה לכל העולם מחמת קידושי שמעון. הרשב"א סובר שקידושין פועלים בתחום הקנין, ביצירת קשר בין האיש המקדש והאשה. לכן, בקידושי חוץ גם כן השיור הוא בתחום הקנין. הקנין החל באשה חל חוץ משמעון, כלומר, מבחינת שמעון אין האשה קנויה לראובן. לכן, הנפ"מ הוא ששמעון יכול לקדש אותה, כלומר לקנות אותה. אך, טען הרשב"א, אין הוא יכול לבא עליה, כי בניגוד לקנין שיכול להתייחס רק לחלק שאינו קנוי לראובן, הביאה בהכרח מתייחסת לכל האשה כאחת, ונמצא שהוא "משתמש בצד המקודש לראובן". מצד שני, כלל הריטב"א שקידושין שאינם אוסרים אינם קידושין אין לו שחר, כי הקידושין אינם בעקרון פעולת איסור אלא פעולת קנין.
יוצא שלפי שיטת הרשב"א, אשה שמקודשת במקצת אסורה לגמרי. ואולם, דין זה צריך עיון. הלא בגירושין אין הדבר כן. אשה שמגורשת במקצת – כלומר, בעלה גירשה חוץ מפלוני, מותרת על העולם. אין אפשרות לפרש שלר"א היא רק ראויה לקידושין אך לא לביאה, כי הלשון המפורשת של ר"א במשנה היא "ר' אליעזר מתיר". נשאלת אם כן השאלה, מה ההבדל בין קידושין במקצת, שהצד המקודש לבעל אוסר על כל העולם, לבין גירושין במקצת, שהצד שלא חל לגביו גירושין, ואם כן הוא צד שעדיין, מחמת שיור, נשאר מקודש לבעל, אינו אוסר על כל העולם.
חייבים לאמר שיש הבדל בין גירושין לקידושין. ההבדל הזה יתבאר אם אנו בוחנים את קידושי החוץ וגירושי החוץ מבחינת תחום איסור ותחום קנין. לפי הרשב"א, כשאדם מקדש אשה חוץ לפלוני, הוא יוצר קנין עם שיור. קנין עם שיור ממילא יוצר איסור לכל העולם. אך כשאדם מגרש חוץ לפלוני, אנו אומרים שהוא קודם כל מבטל לחלוטין את קנינו, ורק משאיר שיור בתחום האיסור. הסבה היא שקידושין הם תהליך חיובי, וגירושין תהליך שלילי. כשאדם מקדש הוא קונה (על פי הנחתינו למעלה שקידושין הם תחום קניני לפי הרשב"א) ולכן השיור הוא שיור בקנין. כשהוא מגרש הוא מפרק את הקידושין ולכן אנו אומרים שהוא מגרש לגמרי – חוץ ממה שהוא משייר. לכן גם פה הוא קודם כל מקנה, כלומר מבטל קנינו, אלא שהוא משייר את מה שהוא רוצה לשייר. במקרה הזה הוא מונע מההיתר לחול בנוגע לשמעון, אך הקנין בכל זאת בטל לגמרי, ואין צד המקודש שיאסור לשאר אנשים.
2. אשת שני מתים
לפי הריטב"א מובן למה, במקרה שראובן קדש חוץ משמעון ושמעון קדש חוץ מראובן אין אני קורא בה "אשת שני מתים". האשה מקודשת לראובן ואינה כלל מקודשת לשמעון, וממילא היא אשת מת אחד לבד. אך לפי הרשב"א קשה. הלא האשה מקודשת לשניהם (ולכן אם מת האחד היא עדיין אסורה מפאת השני). קידושי שמעון גם יצרו נפ"מ מעשי בפועל, כי על ידי קידושין האשה נאסרה על ראובן. מתרץ הרשב"א שבכל זאת קידושי שמעון לא אסרו ישירות על ראובן (שהלא הוא קדש חוץ מראובן) אלא רק בעקיפין, כיון שמתמש בצד המקודש לשמעון. זה נקרא בגמ' לא אהנו – כלומר קידושי שמעון אינם מחילים איסור אשת איש ישירות על ראובן – ולכן אין זה נקרא אשת שני מתים. השאלה היא למה פטור יבום במקרה של אשת שני מתים תלוי בזה שכל קידושין אוסר ישירות על מישהו.
ברור שלפי הרשב"א החידוש בגמרא הוא בגדר אשת שני מתים. נראה לפרש שדין יבום הוא כזה: כשאדם מת (בלא בנים, ועם אח), פשוט שקנינו באשתו בטלה, כי אין אדם מת יכול להיות בעלים של דבר. מה שהאשה אסורה עדיין (לא תהיה אשת המת החוצה) איננו איסור חדש שנגרם על ידי היבם, אלא המשך איסור אשת איש של הבעל המת. אף על פי שקנין האישות בטל, מ"מ שם אשת איש לא בטל. האיסור של האישות לא התבטל על ידי המיתה, כיון שאין להם בנים (בניגוד למקרה שיש בנים, שאז גזירת הכתוב שמיתה אינה רק העדר הבעל, שמבטל קנין, אלא גם כן מתיר, שמבטל שם אשת איש). נשאלת השאלה, מה מחזיק את איסור אשת איש בקיום? התשובה היא – היבם. יש מעין "ירושה" של קנין האיסור של האח המת על ידי האח החי. אין זה שיש לו קנין חדש, אלא שהוא ממלא מקום אחיו ומחזיק – כאילו בהקפאה – את הקנין איסור הישן.
לפי זה, דין אשת שני מתים הוא גזה"כ שאין האח "יורש" שני קניני איסור. במקרה שלנו, מסביר הרשב"א, אין שני קניני איסור, כי קידושי שמעון לא יצרו קנין איסור חדש בנוגע לראובן. נכון שראובן אסור בה, אך זה רק בגלל צד הקידושין של שמעון. בצד הקידושין של ראובן, עדיין האשה מותרת לו כמו בעבר. רק בגלל אי האפשרות להיות בועל חצי אשה, נמצא שהוא בפועל אסור בביאה, אך ברמת הקנין איסור, יש לו היתר בה. לכן אין כאן בעיה של אשת שני מתים.
3. יחס קידושין וגירושין
הגמרא שלנו בנוי כך: בגירושין יש לר"א פסוק (או שניים) שמאפשרים גירושי חוץ. לרבנן, למרות שהגמרא אינה שואלת מאי טעמא דרבנן, בכל זאת יוצא שיש מושג מיוחד של "כריתות", כלומר ניתוק טוטלי, שבגללו אינם מאפשרים גירושין למחצה.
רבי אבא שאל: בקידושין האיך? מסביר הגמ' שהשאלה, בין לר"א בין לרבנן, היא אם אנו מקישים קידושין לגירושין, כלומר האם אנו משווים את הדין בקידושין לדין גירושין. מסברא, בלי ההיקש הפורמלי, הגמרא מוכנה לקבל את האפשרות שאין גירושין למחצה, מאחר ואנו דורשים רמה מוחלטת של "כריתות", אך בקידושין אין מניעה שאדם יקדש אשה למחצה, חוץ מפלוני – בלשון הגמ', די יהיה "בקנין כל דהו". מאידך, גם ההיפך הוא אפשרי. יתכן שבגירושין ר"א מאפשר גירושין עם שיור, בהתאם לדרשות שהובאו לעיל בגמרא, אך בקידושין, בהעדר מקור מקראי, בעינן "קנין מעליא".
לפחות בנוגע לרבנן, המצב בירושלמי הוא בדיוק ההיפך. הירשלמי שואל מאי טעמא דרבנן (וגם זה בניגוד להעדר שאלה זאת בבבלי). תשובת הירושלמי היא:
ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר
הקיש יציאה להוייתה
מה הוייתה אין לה הוייה אצל אחר
אף יציאתה אין לה יציאה אצל אחר.
מהירושלמי נראה שזה פשוט לגמרא, בלי מקור כל שהו, שלא יתכנו קידושין למחצה. אין אפשרות כלל להעלות על הדעת שאשה תהיה מקודשת ובכל זאת מותרת לאדם אחר. מתוך פשיטות הגמ', משמע שגם ר"א מודה בזה (בניגוד למסקנת סוגיית הבבלי שר"א חולק גם בגירושין וגם בקידושין). רבנן, מתוך שמקישים יציאה להוייה (ולא הוייה ליציאה כמו בבבלי), לומדים שגם בגירושין, אפוא שמסברא יותר שייך שיור, אין לאפשר שיור, ואין גירושין למחצה.
מה עומד מאחורי הסברא הפשוטה בירושלמי שבקידושין לא תתכן הוייה אצל אחר? נראה שלירושלמי ברור שקידושין פירושו יחוד – מיוחדת לו ופרושה מן כל העולם. אנו מוצאים את המושג הזה ברמב"ם (פ"י מהל' אישות ה"א) בנוגע לנישואין, שהרמב"ם מתאר כתהליך בו הגבר "מביא אותה לתוך ביתו ויתיחד עמה ויפרישנה לו". אישות מוגדרת כמיוחדת לו מצד אחד, ומצד שני מופרשת לו, כלומר מופרשת מן כל העולם. נראה שלירושלמי זהו מושכל ראשון, פירוש עצם המושג של קידושין. לכן שיור בקידושין איננו מניעה הלכתית אלא סתירה מיניה וביה לעצם המושג. בניגוד לכן, גירושין איננו צריך להיות טוטלית באותה מדה. אדם יכול, מסברא (וגם לשיטת ר"א) לפרק את היחוד שהוא יצר קודם בשלבים. אלא שלרבנן בא התורה וקבעה שגירושין הוא המקביל הניגודי לקידושין וכפי שאין אשה מקודשת עם שיור, כך אין הגירושין יכולים לפעול למחצה.
(ידוע לי על מקרה שאירע לפני יותר מארבעים שנה. זוג יהודים חילוניים שהתחתנו חזרו בתשובה והקימו בית נאמן בישראל. בשלב מסוים, אחרי שכבר קיימו דיני ישראל כדת וכהלכה, באו למרן הגר"מ פיינשטיין ז"ל בשאלה. מתברר שבעוד היותם חילונים התקשרות הנישואין שלהם היתה בדעת שאוהבים זה את זה ורוצים לבלות את חייהם ביחד, אך מוסכם שאם אחד מהם ירצה גם חופש מסוים כדי להתרענן עם מישהו אחר, אין מניעה מלעשות כן. אכן האשה גם ניצלה את הפתח האמור. עתה, אחרי שחזרו בתשובה, למדו את הדין שאשת איש שזינתה אסורה לבעלה, ושאלתם לפני הרב היא אם הם חייבים להתגרש. ר' משה ז"ל אמר להם שהם לא היו אז נישואים כלל, כי נישואין שאינם אקסקלוסיביים אינם נישואים, גם אם התחתנו בחופה וקידושין, רב, טבעת, וכתובה. הפתח שהשאירו לעצמם סותר את עצם מושג הנישואין, שבהכרח כולל שתהיה האשה מיוחדת ומופרשת.)
כאמור, עמדת הירושלמי היא הפוכה מעמדת גמרתינו. הירושלמי תולה גירושין בקידושין, כיון שאיתקש יציאה להוייה. הבבלי תולה קידושין בגירושין, כיון שאיתקיש הוייה ליציאה. למסקנא, הבבלי סבור שר"א מאפשר שיור גם בקידושין. לפי הירושלמי, אין מי שיסבור כך. אולם, לפחות בנוגע לשיטת רבנן, התלמודים נפגשים – מה שפשוט לירושלמי שאין קידושין עם שיור הוא שיטת המסקנא של הבבלי של רבנן, מתוך ההיקש של קידושין לגירושין. בסופו של לימוד, כמו שגירושין צריכים להיות כריתות – ניתוק טוטלי, כך קידושין צריכים להיות התחברות טוטלית, בלי שיור.
מהאתר של ישיבת הר עציון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה