לזכות אברהם מרדכי בן נעכא גיטל שיהיה כאחד הגדולים מן הארץ
איתא
במדרש תנחומא ס"פ נשא [בדרוש דזאת חנוכה] ילמדנו רבינו נר חנוכה שהותיר בה שמן
ביום ראשון כו' כך שנו רבותינו כו' מוסיף עליו כל שהו ומדליק ביום שני כו' אבל הותיר
ביום השמיני עושה לו מדורה בפנ"ע. למה, כיון שהוקצה למצוה אסור להשתמש ממנו. לא
יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים הואיל ואינו מה"ת כו' אין אתם רשאים לומר כך אלא
כל מה שגוזרים כו' עפ"י התורה אשר יורוך. למה, שאף על דבריהם אני מסכים וכו' תדע
לך שהרי יעקב בשעה שבירך מנשה ואפרים וכו' עשה הקטן קודם לגדול וקיים הקב"ה את
גזירתו, אימתי בקרבנות הנשיאים שהקריב שבט אפרים תחילה וכו' עכ"ל. והנה כל המשך
דברי המדרש צריך ביאור רב, וכי צריך ראיה לכך שיש דין דלא תסור ושצריכים לשמוע
לחכמים?
וחמותי
ראיתי אור בס' היקר 'אפיקי מים' [שיעורי הגר"מ שפירא שליט"א, חנוכה עמ'
לג] שכתב בכוונתם ז"ל דבדין זה דאסור להשתמש לאורה באמת יש בה ענין מחודש שאינו
קיים בשאר מצות דרבנן. דהנה, בכל המצות שבתורה מלבד מה שישנו חיוב בעשיית המצוה הרי
יש גם חלות בחפצא דמצוה ג"כ וכמו אתרוג ותפילין וכדו' שמלבד קיום המצוה מצד הגברא
יש בה חלות שם מצד עצמם ג"כ. אך במה דאיכא דינים לשמוע אל החכמים וכן לגבי נביא
דאיכא פרשה דאליו תשמעון הנה ליכא אלא המצוה לשמוע לדבריהם גרידא וזהו הביאור בדברי
הנתיבות המשפט בסי' רל"ד ב' דגבי מצות דרבנן לא שייך בהו עבירה בשוגג והיי' משום
דכל עיקר המצוה איננה אלא הציות לדבריהם אבל מי שעבר בשוגג לא יתכן בזה תורת עובר על
דברי חכמים שהרי לא עשה כנגדם להדיא וכיון דמצד החפצא אין כאן שום דינים לא עבר כלום
משא"כ במצוה דאו' סו"ס קעבר בשוגג דהא אית בה יותר מהשמיעה בלבד דמוכרח שתתקיים
המצוה גם מצד החפצא. אך נר חנוכה היא שונה במהות משאר מצוות מדרבנן שמצינו בה דין שהוקצה
למצותה שהרי חלה בגוף השמן איסור להשתמש בה. וע"כ דבכאן חלה תוספת דין וכמו במצות
דאורייתא ותקנו חכמים דמלבד עצם השמיעה לדבריהם ה"נ דחלה בגוף החפצא דין חפצא
של מצוה. וזהו דהמדרש מייתי ראיה מיעקב דדברי חכמים מחייבים כולי האי דחזינן אצל יעקב
שורש זה שע"י שצוה כן חלה ג"כ המציאות שאפרים בא לפני מנשה ונשתנתה עצם הסדר
נגד טבעם של דברים. וכפי המפורש בדבריהם כאן, הנה ב' דינים האלה שייכים ליום השמיני
שהשמן שנותר ביום השמיני חלה בה הוקצה למצותה וגם דביום השמיני דקרבנות הנשיאים חלה
המציאות שאפרים קדם למנשה
עכ"ד האפיקי מים.
וזכה לכוין לדעת גדול
אחד ומיוחד, האי ניהו, הגר"י ענגל בספרו הגדול אתוון דאורייתא כלל י, שהקשה על מה
שהקדים התנחומא להביא דין הקצאת נ"ח להא דהקב"ה מסכים על דברי חכמים דאיזה
שייכות יש מזה לזה, ואם רצה להביא איזה איסור דרבנן למען יאות להסמיך עליו המאמר לא
יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים וכו' א"כ מדוע בחר להביא דין זה דוקא ולא אחד
משאר מילי דרבנן. ותו דלא היה לו להביא כלל דין פרטי בזה כיון דקאי אכל מילי דרבנן
בכלל.
ותי'
עפ"י ספיקן של האחרונים שנסתפקו לומר דאע"ג דאיסורי תורה איסורי חפצא נינהו
עכ"ז איסורים דרבנן הוי רק איסור גברא לחוד וזה בעבור שהחכמים לא היו בכחם להטיל
איסור על החפץ המותר בעצם רק שיש להם כח לומר אל האדם שישמע דבריהם וכו' אבל להשים
איסור על עצמות החפץ דבר זה מסור רק אל השי"ת לבד לרחק ולקרב החפצים בעצמותם כי
לה' הארץ ומלואה וכל החפצים שלו. אולם אם נאמר כן ראוי שנאמר ג"כ דהא דקיי"ל
דחפץ המוקצה למצוה אסור בהנאה יהיה נוהג רק במצוה דאורייתא וכו' שמכח היות החפץ חפץ
של מצוה חלה עליו הקדושה וע"כ הנאתו אסורה וכו' כעין הנאת הקדש שהיא אסורה וכו'
אבל במצוה דרבנן אם נאמר דאיסורים דרבנן לאו איסורי חפצא נינהו מפני שהחכמים אין בכחם
לחדש דבר בעצמיות החפץ א"כ ה"ה להיפך במצוה דרבנן וכו' לא יתכן שיחול על
החפץ בעצמותו שם חפץ של מצוה ותחול עליו קדושה וכו' כיון שדבריהם אין להם מבוא בעצמות
החפץ וא"כ ימצא דדין מוקצה מחמת מצוה ל"ש במצוה דרבנן. זהו שאמר המדרש כאן
לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים הואיל ואינן מן התורה והיינו מצות זקנים
כי האי שהשמן קדוש. זאת אינו רוצה לשמוע שאינו מן התורה ואין כאן חלות קדושה על החפצא,
על זה השיבו הקב"ה בני אין אתם רשאין לומר כך אלא כל מה שגוזרים עליכם תהיו מקיימין
שנאמר ועשית עפ"י התורה אשר יורוך למה שאף על דבריהם אני מסכים שנאמר 'ותגזר ואמר
ויקם לך' והיינו שגם אם נאמר שאין החכמים יכולים להטיל איסור על החפץ עכ"ז כיון
שהקב"ה מסכים עמהם א"כ אחרי שאסרו חכמים זה הדבר הקב"ה מסכים על האיסור
וא"כ שוב רצונו ית' שלא יאכל הדבר ההוא וכיון שהדבר מרוחק מרצונו ית' ממילא נעשה
הדבר ההוא חפץ של איסור בעצמותו וכו' וה"ה להיפוך במצוה דרבנן אחרי שציווי חכמים
לעשות כו"כ הקב"ה מסכים על דבריהם וכיון שכן שוב המעשה הזאת נרצית מרצונו
ית' וממילא חל על החפץ קדושה וכו' ע"ש.
ובס'
דעת עתים [להגה"ח ר' נחום רוטשטיין שליט"א עמ' ו' ועי' גם מש"כ
בקובץ נזר התורה כסלו תשע"ב] נעשה השומע שומע ומוסיף, דזהו שא"ל הקב"ה
שנאמר ותגזר אומר ויקם שהרי צדיק גוזר והקב"ה מקיים
גם בדברים שיש בהם שינוי הטבע, וזהו שהביא הראיה ממנשה ואפרים שהרי יעקב בשעה שברך
מנשה ואפרים, מה כתי' שם, וישם את אפרים לפני מנשה, עשה הקטן קודם לגדול וקיים הקב"ה
גזרתו אימתי בקרבנות הנשיאים וכו'. והיינו כי שם שינה יעקב אבינו את המציאות והקב"ה
הסכים בשינוי המציאות להקדים את אפרים ומן הנראה דזהו שאמרו בגמ' מלא תסור וכו' ומשאל
אביך וכו' שאין זה זכר לנס שבעבר בלבד אלא החלו חלות הקדושה על הזמן הזה בכל הדורות
שבכל שנה בזה הזמן יאירו אותן האורות שהאירו בימים ההם דכמו שהחלו חלות מצוה על החפצא
של השמן כן החלו על הזמן שהורידו הקדושה בזה הזמן בעולם שנה ונפש והבן.
ולאור
הנ"ל משכילים אנו בתכלית ימי חנוכה. בשפת אמת [תרל"א ליל ד'] הבעיר עפ"י
המדרש 'שעיקר ענין חנוכה אמונת חכמים להאמין שיש בכל דבר נקודה חיות מלמעלה מהטבע וממילא
יש בכח חכמים שדביקים בשורש לתלות מעשה תחתונים בלמעלה מהטבע ולכן אסור להשתמש בנר
חנוכה שהיא קודש'. בחנוכה רואים את כח החכמים לשנות חפץ לחפצא של מצוה, מה שאמור
להשריש בנו אמונה בכח חכמים.
ובספר משנת חיים
[חנוכה עמ' ע] כתב
שבחנוכה חז"ל החלו חלות חדשה כדי לחזק את הענין של תורה שבע"פ דע"ז
היתה המערכה שבעקבותיה זכינו לנס חנוכה ולכן הוסיפו לאסור את השמן להראות את כח חז"ל
הקדושים ואת כח התורה שבע"פ שיכולים בעלי התורה שבע"פ לאסור אף את החפצא
דהשמן וביותר דאסרו אותו אף לאחר החנוכה. [והגרי"ח סופר שליט"א בספר חוקי רצונך עמ' יד, דייק שבמדרש
כתוב 'מצות זקנים' דייקא, שכאן בא לידי ביטוי ה'זה קנה חכמה' של חז"ל.
ומה מאירים בזה דברי הרמב"ן על הפסוק (בראשית
מ"ט, י'): "לא יסור שבט מיהודה" שמה שנכרתו בית חשמונאי (כמבואר
בגמרא ב"ב ג: - ד.) הוא משום שעברו על "צוואת זקן" - לא יסור שבט
מיהודה. עיי"ש. ודיקדוק הדין הנורא בזה הוא - כיון שבית חשמונאי הם
שהעמידו במעשיהם את כוחם של חכמים - שבכוחם להחיל קדושה על חפצא וזאת משום שאף אני
מסכים עם "מצות זקנים" (לשון התנחומא הנ"ל) לכן דווקא מהם התביעה
היא נוראה על שעברו על "צוואת זקן" והבן. [חזון למועד מאמר כט].
ובטור
כ' ואם נתערב ממנו בשמן אחר ואין ששים לבטלו כ' הר"מ מרוטנברג שאין להוסיף כדי
לבטלו כו' עי"ש וכ"כ המחבר בשו"ע שם והק' הש"ך ביו"ד סי'
צ"ט סקי"ט דשם מבואר דבאיסור דרבנן שנפל בהיתר ואין בו כדי לבטלו מותר לבטלו
ומ"ש נר חנוכה דאינו אלא איסור דרבנן דאסור לבטלו. ולהמבואר י"ל דשאני מצות
נר חנוכה דעשו לה חיזוק יותר משאר איסורי דרבנן כדי לחזק את התורה שבע"פ דע"ז
הי' הגזירה ונלחמו במסירות נפש להחזיר את התורה שבע"פ לפיכך אסרו
גם ביטול השמן שנאסר אף דבכל איסור דרבנן אין איסור לבטלו עכ"ד עיי"ש עוד.
ועוד
בכוחם של חז"ל: ידוע מיסוד הגר"ח דביאורו של לאו דלא תסור אינו רק אזהרה
כללית על קיום דברי חז"ל רק דיש כח לחכמים לקבוע שם איסור והאזהרה היא מכח השם
המיוחד של חז"ל ואיסו"ב של חז"ל הוי שם איסו"ב של תורה כדמוכח
מד' הרמב"ם בהל' סוטה דהבא על ארוסתו בבית חמיו אין המים בודקין את אשתו דאינו
מנוקה מעוון ואי הוי רק איסור שאינו שומע לד' חז"ל א"כ אין זה איסו"ב
רק סתם איסור ומוכח דהוי איסו"ב דיש חלות שם איסור בקרא דלא תסור.
ומכאן
כתב הגרש"י בורנשטיין שליט"א [בקובץ משלחן מלכים סיון תשס"ו עמ' שכא] שנוסח הברכה כמסקנת הירושלמי
סוכה פ"ג ה"ד במצות דרבנן להדליק נ"ח ולא על מצות זקנים [א"ה אבל
עי' בספר מועדים וזמנים סי' קלז הערה א]. ויעוין רש"י [ר"ה יח ע"ב ד"ה
דמפרסם] 'כבר הוא גלוי לכל ישראל ע"י שנהגו בו המצוות והחזיקו בו כשל תורה' ודו"ק.
לאור דברינו מקבלת
תפילת על הניסים הארה חדשה. 'ואחר כך באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך וטיהרו את מקדשך והדליקו
נרות בחצרות קדשך וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול'.
ותמוה
מאד שבשלמא פינוי ההיכל, טיהור המקדש והדלקת הנרות הם אכן עצם מעצמיו של נס החנוכה
אבל קביעת הימים הללו כימים של יום טוב כיצד הוא מתקשר לתפילה שכולה שבח והודיה 'וקבעו
שמונת ימי חנוכה אלו' זוהי הוראה הראויה להיקבע בשו"ע ובפוסקים לא בתפילת ההלל
וכלום מצינו בעל הניסים הנאמר בפורים את הוראת קביעות הימים 'על כן קבעו את ימי הפורים
האלה על שם הפור'.
אולם
לפי מה שנתבאר לפנינו יאירו שמונת הנרות. עצם הלוז חוט השדרה של נס חנוכה טמון בגילוי
כוחם של חכמי ישראל ובנצחון על הרוח היוונית שביקשה בכפירתה לגדוע כח זה ועצם היכולת
של חכמי ישראל להתקין ימי חג מחוייבים לדורות עולם היא מכלל ההתנוצצות המיוחדת לימי
החנוכה קביעת היו"ט של חנוכה הוא גופו אחד מביטויו הבולטים של הנצחון [אסופות מערכות חנוכה עמ' טו].
ופוק חזי מה שכתב
השפת אמת [חנוכה תרמ"ד ותרנ"ז] ש'קבעום' האמור בגמרא פירושו בשמים. [ויש
לציין שגם בפורים אי' קיימו למעלה מה שקבלו למטה].
ומרן בעל הפחד יצחק [בקטע האחרון של מאמר ד'] האיר את עינינו בדברים שמשלים האמור עד כה: חוזרים
אנו בזה להתחלת הדברים בנוגע לקביעת המשא ומתן על כוחם של דברי סופרים בסוגיא דנר חנוכה.
הנה הבחינה היותר טובה אם תורתו של הרב מתאימה היא באמת להכשרתו הטבעית של התלמיד הוא
בהערכת חידושיו של התלמיד. דאם התלמיד מצליח לחדש מעצמו דברי חכמה עמוקים ערוכים לפי
סגנון תורת רבו הרי זה מופת חותך כי ה'בפועל' של תורת הרב מתאים הוא בד בבד עם ה'בכח'
של הטבע שלו שהוא אצלו ירושה מאבותיו. ההתאמה בין חכמת הרב ובין מוח של התלמיד היא
ההצלחה הכי גדולה בפיתוח כח-החידוש של התלמיד. והוא הדין והיא המדה בכלליות כנסת ישראל
חידושי תורה של כנסת ישראל הם הדברי סופרים שלה, חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך, ופירשו
חכמים דחדשים היינו דברי סופרים. סוד הצלחתה של כנסת ישראל בחידושיה אלה שהסכימה עליהם
דעת המקום הוא בההתאמה שבין מדרגת תורת משה למדרגת אלקי אבותינו שהם הם התאמה בין תורת
הרב למוח האב. ולכן נקבע המשא ומתן על אודות כוחם של דברי סופרים בקשר עם ברכת המצוה
של נר חנוכה אף על פי שישנם ברכות על מצוות סופרים קודמות לנר חנוכה. מפני שלקושטא
דמילתא ענין כחם של דברי סופרים מהוה תוכן פנימי בגוף מצותה של נר חנוכה כי על כן הפורקן
מיון הוא הבירור על כח החידוש של כנסת ישראל, וכח זה הוא מקור סגולתם של דברי סופרים.
וכל הדברים הללו כלולים באמרה אחת של חכמי האמת. לזה באה היא כאן השאלה והיכן צונו? רבי
נחמיה אמר שאל אביך ויגדך. כלומר מוח האב אשר הנחיל לנו טבע של תורה הוא מקור עוזם
של דברי סופרים.
וכל
הדברים הללו כלולים באמרה אחת של חכמי האמת כי אמונת חכמים היא תיקון לחכמה יונית.
וזכינו איפוא למצוא מקור מפורש לזה בשמעתין שקבעו ענין דברי סופרים בקשר עם נר חנוכה
שהיא מועד גאולת יון ודוק,
עכ"ד הנפלאים עי' כל המאמר בשלימותו.
ולדברינו הדברים
יומתקו ביותר כי כאן בחנוכה רואים את כחם של חכמינו לחדש קדושה בעצם החפצא. ואין
מקום יותר מתאים לשאול 'והיכן צונו' ולענות 'שאל אביך ויגדך' ו'ולא תסור'.
ולאור כל האמור ביאר
בס' חזון למועד [מאמר כט] מדוע אמרו חז"ל
(שבת כג:): שהזהיר בנר חנוכה - זוכה לבנים תלמיד חכמים. במה נתייחדה מצוה זו משאר
גזירות חכמים? ואולם למבואר, יש כאן מידה כנגד מידה. בזכות הזהירות באותה
מצוה המגלה את כוחם של חכמים זוכה לבנים "תלמידי חכמים".
יה"ר שנזכה בזאת
החנוכה לאמונת חכמים תמימה ושלימה לטוב לנו כל הימים ולאור באור החיים
אכי"ר!!
סיימתי נר ג' של
חנוכה התשע"ג
גבעת זאב החדשה
ת"ו
ברוך הנותן ליעף כח ולאין
אונים עצמה ירבה!!
