קושיא על משלוח מנות

הקושיא היא איננה למדנית. אינני למדןJ. הקושיה היא מעשית-אקטואלית. כוווולנו אוהבים את ילדינו. לא יעלה על הדעת שנרעיל ח"ו את אהובי נפשנו. כמובן. פשוט ואין צריך לומר. איננו מטורפים אלא אנשים רציונליים ואינלגנטיים. הודו לה' כי טוב שנתן לא רק לשכוי בינה אלא גם לנו. והנה, ידוע שסוכר הוא רע לגוף. זה לא סוד. הנה חלק מהנזקים:

מתוך מאמר: רובנו יודעים שצריכת סוכר מוגזמת עלולה לגרום להשמנה, אולי לכולסטרול גבוה ולסוכרת, אבל לצריכת הסוכר יש עוד הרבה נזקים וחלקם חמורים מאוד. כאשר הסוכר הלבן תופס חלק כזה משמעותי בתפריט שלנו ובתזונת ילדנו, חשוב להכיר את כל הנזקים כתוצאה מצריכת סוכר מוגזמת. בעיני הנזק החמור ביותר הוא ההתמכרות שלה גורמת צריכת הסוכר הלבן. ככל שנרבה בצריכת הסוכר, כך נאבד עם הזמן (וזה תהליך מהיר) את השליטה והבחירה על המזונות שנכנסים לגופינו. הנה פירוט המסקנות על נזקי צריכת הסוכר כפי שהתגלו במחקרים:

צריכת סוכר עלולה לגרום לסחרחורות, כאבי ראש ומיגרנות.
צריכת סוכר עלולה לגרום נזק ללבלב.
צריכת סוכר עלולה לדכא את מערכת החיסון ולפגוע ביכולת הגוף להתמודד נגד מחלות מדבקות.
הסוכר הלבן מהווה מזון לחיידקים, וירוסים ופטריות ותורם להתרבותם.
סוכר מהווה מזון לתאים סרטניים ויש לו קשר להתפתחות מחלות סרטן.
סוכר ממכר.
צריכת סוכר עלולה לגרום למוות של תאים.
סוכר עלול לגרום לדיכאון.
צריכת סוכר עלולה לגרום להיפראקטיביות, עצבנות, ישנוניות וקשיים בריכוז אצל ילדים.
סוכר עלול לפגוע בראייה.
צריכת סוכר עלולה לגרום להזדקנות מוקדמת.
סוכר עלול לפגוע בשלמות כלי הדם.
סוכר עלול להגביר את הסיכון לשיגדון ולאלצהיימר.
צריכת סוכר עלולה לגרום להשמנה, יתר לחץ דם, הגדלת כמות השומן בכבד, סוכרת ולהיצרות עורקים.
סוכר עלול לגרום להזדקנות העור.
סוכר עלול לגרום לחוסר איזון הורמונלי.
סוכר עלול להביא לירידה ביכולות הלמידה.
צריכה מוגזמת של סוכר קשורה להתפתחות התנהגות אנטי-חברתית.
צריכת סוכר רבה עלולה להביא להפחתת היציבות הרגשית.
סוכר עלול לגרום לדלקת חניכיים ולריקבון של השיניים.
סוכר עלול לגרום לסכרת.

אלו הם רק חלק מנזקי צריכת הסוכר הלבן.
מחקר חדש טוען שסוכר גורם לנזק בהיקף של עישון סיגריות.
אני לא מכיר אף מאכל שמכיל 70 חומרים מסרטנים ו-350 חומרים רעילים כמו שיש בסיגריה אחת, ובכל זאת מחקר מעניין ע"כ.

וכאן אני שואל – איך אפשר להאכיל לילדינו [ולעצמנו] כמויות אדירות של ממתקים?? אני הורה כבר 22 שנה ואין לי מעט שליטה על מה שנכנס לפיות של ילדי, כי כל החברה משופעת ממתקים. אי אפשר להילחם בחברה. מהגן והלאה, יש כל הזמן ממתקים. אמא של שבת – ממתקים לכולם. פרסים? ממתקים. הילד משחק אצל חבר – ממתקים. קידוש – ממתקים. מסיבות, בר מצוות, ימי הולדת – ממתקים. כל הזמן ממתקים. אנחנו הרי מחנכים להימנע מפעולות שמספקות לנו ריגוש זמני או הנאה רגעית כדי להשיג ערכים נעלים יותר של ריסון עצמי, שליטה על יצרים, והנאה רוחנית אמתית-נצחית. ובאמת מה שאסור, אנחנו נמנעים. ברוך ה'. אבל אנחנו גם נותנים לילדים שלנו את הזיוף של שתי השניות שהסוכרייה נמצאת בפה שגובה מחיר של היזק לגוף. איך אפשר/מותר להזיק לגוף שלנו לטווח ארוך תמורת שניות של הנאה??

יש לי שאלה – ה' רוצה שנאכל מאכלים שיזיקו לגוף שלנו כאשר יש בהישג יד מאכלים בריאים??   

מה אומר הגאון הצדיק, הנשר הגדול, גדול הדורות, מורינו ד"ר רמב"ם זצוק"ל?: בהלכות דעות פרק ד' הלכה א' כותב: "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדים את הגוף עכ"ל.

אינני אומר להיות קיצוני ולהינזר לגמרי ממאכל לא בריא [אם כי זה היה נפלא – אבל כשם שמצוה לומר וכו' כך מצוה לא לומר וכו'] אבל קצת קצת למעט את הכמות.

משלוח מנות? לא כתוב בשום מקום – "מצוה לתת שתי מנות הגורמות לסוכרת, היפראקטיביות, חורים בשיניים ועוד מרעין בישין". אפשר לתת בריא – לא?

יש אולי ואמרים  "שטויות. הרופאים מבלבלים את השכל. תאכל נורמלי, מה שטעים, והכל יהיה בסדר. הסבתא שלי אכלה רק שוקולוד ועוגה שלש ארוחות ביום והיא נפטרה בגיל מאה וארבע בשיא הבריאות תוך כדי ריצת מרתון". נפלא מאד. וברוך דיין האמת. השאלה אם אין כאן אולי תערובת של יצר הרע ותאוות אכילה שמעורבים בתגובה כזאת.

באנגלית קוראים לכל החטיפים למיניהם "junk food" – מאכל זבל. ולמרות זאת – אנשים זוללים אותם. איך אפשר להכניס מה שאני עצמי מגדיר כjunk לתוך הגוף שלי??

משקאות ממותקים? הם טובים מאד. אם יש סתימה בכיור, תשפוך את זה וכל הכימיקלים ינקו לך את הסתימה. אבל בגוף??? הכלי היחיד שיש לנו לעבוד את ה' לאורך ימים??

אם אני טועה – אשמח לשמוע תגובות הקוראים.

אני מאד ממליץ על ספרון קטן של הרב יחזקאל אסחייק שליט"א [מקורבו של הרב שך זצ"ל] "חיים בריאים כהלכה".

גדלות האין סוף

עיקר האמונה היא בגדולת שלמות אין סוף, שכל מה שנכנס בתוך הלב, ה"ז ניצוץ ובטל לגמרי לגבי מה שראוי להיות משוער, ומה שראוי להיות משוער אינו עולה כלל בסוג של ביטול, לגבי מה שהוא באמת. ואם ההכרה הליבית קרועה היא ממקורה, אז היא מדולדלת ואין לה שום ערך. ואין תקנה לה שתהיה מאירה בצורה חיה, כ"א ע"פ הקישור עם ההארה של האמונה, שהיא הארה כללית למעלה מכל ערכים, ובזה היא מבססת את הערכים כולם. כל עניני האמונה שהם חוץ מזו של גדולת אין סוף, הנם רק הסברות כדי להגיע על ידם לעיקר האמונה. וההסברות הם בגדר אברין דמלכא, ויש מהם שהם בגדר לבושין דמלכא, ומאן דבזע לבושין דמלכא גם הוא מרים יד ומתחייב בנפשו. ומ"מ צריכין לבאר בהדרגה את ההבדלים שבין העיקר של האמונה ובין הסברותיה, ובין ההסברות עצמן ג"כ צריכים לבאר, את חילופי המדרגות שבהן.

התשוקה לאלוקות

עוצם הקדושה היא הגברת התשוקה האלהית ואור הרוחני ברצון האדם וטבעו, עד שהחפץ של הקודש והמגמה האלהית יהיה יותר עמוק בנפש מכל הרצונות הטבעייות. ומי שבא עד למדה העליונה, שהחפץ האלהי הוא גדול ומכריע בקדושתו גם את הנטיה המינית, זהו צדיק דנטיר ברית. והכרעה זו באה לא בדרך עקירת הטבע הרוחני והגופני, כי אם ברוממות אל התעודה השכלית, המוארה באורה האלהית.

פתיות מוחלטת

שורש הכפירה היא פתיות מוחלטת. להאמין בנס גדול ומבהיל, בלא שום הכרח ותוצאה, בריאת העולם והנהגתו ע"י בורא כל בחכמה, זהו דבר מובן ופשוט מאד. כל הכבדות שיש בחקר אלוה הוא בהפרטים, איך לקרב אל השכל את הענין האלהי ואת ההתקשרות שבינו ובין העולמים כולם, אבל עצם הדבר שתוכן של חכמה והשקפה, יכולת וחסד, מושל בבריאה כולה - זה אין מקום לכחד, ולהיפוך ההחלטה לצייר בלב בתור אמונה, שההויה כולה, המלאה כ"כ דייקנות וחכמה, היא דבר הנעשה בלא כונה, הוא ענין ניסי כזה, שאין לו שום מבא בשכל על אפשריותו. 

פלאפונים באמצע התפילה

תופעה - אברכים טובים עסוקים בפלאפונים שלהם במהלך התפילה בבית הכנסת.

היתכן?

הסבר התופעה לדעתי:

א] הם לא מאמינים באמת שה' נמצא כעת במקום הזה. אם אדם נמצא בראיון עבודה שיכניס לו מיליונים, חלום חייו, בוודאי לא ישחק עם הפלאפון במהלך הראיון. ה' הוא הרבה יותר מעורר אימה, הדר ופחד מאשר ראיון עבודה. אבל יש אפשרות בעולם הזה להתעלם ממציאותו. וכך עושים.

ב] חוסר נפשי: לאנשים רבים יש חסרון בנפש שהם חושבים למלא אותו ע"י איזה טלפון שקיבלו או מקווים שיקבלו. בין היתר, אנשים צמאים לקשרים חברתיים.

ג] בנוסף  - אין להם סיפוק מהתפילה. אם התפילה הייתה נותנת להם סיפוק נפשי, לא היו נזקקים לפלאפון באמצע התפילה. מאותה סיבה, לומדים באמצע התפילה. אם היו מוצאים סיפוק בתפילה, לא היה להם צורך ללמוד בשעת התפילה. רוב האנשים, כך נראה, משועממים מתפילה, במיוחד מחזרת הש"ץ. לא מדברים על זה, אבל נראה שזו המציאות.   

שמחת הקודש

כל שמחה נמשכת מחידוש המחשבה, ויסוד חידוש המחשבה הוא חידושה של תורה, שהיא למעלה מן השמש. כי כל אשר תחת השמש אין בו כל חדש, ויש דבר אשר יאמר לך ראה זה חדש הוא, כבר היה לעולמים אשר היו מלפנינו. אמנם חידוש הרעיון שבקודש, בו יש חידוש עצמי תדירי. וכל הטוב והרעיון שבחידוש כל מחשבה, כל מה שמשמח שמחה עדינה בכל החיים, נובע מצד הקודש שבו. זהו צד התורה שיש בכל מה שבעולם, שהיושבים לפני ד' שואבים תמיד מאורו, ומוצאים את זיו החיים הנצחיים בכל מה ששוטף ועובר. אמנם כל המון השמחים בעליצות רוחנית, אותה השמחה הפנימית, אותה הנקודה התמציתית שהיא רוח החיה בשמחתם, היא התכונה התורית, הבלועה במזג הפנימי של התוכן האצילי, שנותן את הערך החי והיסוד הרוחני שבמחשבה או בסידורה של אותה הפעולה. ואם היו מכירים להבדיל בין אותה הנקודה שבה שרוי אור השמחה הבהירה, שהוא העונג הצלול והבהיר, אור העולם, ובין אותם הסיגים שמתפשטים ומתערבים על ידי זוהמת החיים, שמשם נמשכת שמחת חנף, שהיא עדי רגע, היו מתעלים כל בני אדם למעלה עליונה מתוך כל נקודה של שמחה שנכנסת בלבבם, מתוך כל פעולה וכל יצירה שהיא נובעת ישר ממעין הקודש, מעין התורה המשמחת לב. ויחידי סגולה הם הם המעלים את כל נקודות השמחה של כל מה שנעשה תחת השמש מתוך עולם התוהו, ומכניסים אותו לתוך הבנין של עולם חסד יבנה. בנאים אלו תלמידים חכמים. אל תקרי בניך אלא בוניך.

ראשי פרקים מדרשה שמסרתי בס"ד בבית כנסת בית אליהו שבת פרשת זכור תשע"ח

תכלית התורה היא לעדן ולרומם את האדם מעבר למה שכבר נטוע בו מעצם היותו נברא בצלם. כל אדם נברא עם מצפן מוסרי בתוך אישיותו ועליו לפתח את הצד הטוב. אמר ר' יוסף, אם לא מתן תורה, "כמה יוסף איכא בשוקא" [פסחים ס"ח:], רש"י "שלמדתי תורה ונתרוממתי". התרוממות. לגבי מתן תורה כתוב "כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים" [כ' ט"ז] - נסות מלשון להעלות על נס - לרומם לנשא. ועי' משנה פ"ו באבות שלימוד תורה לשמה "מרוממתו על כל המעשים". אין אנחנו שואפים ללמוד בצורה אינטלקטואלית כמו שלומדים בפקולטה לתלמוד באוניברסיטה ח"ו אלא להשתנות לטובה.

גם לפני מתן תורה היה כבר מושג של טוב ורע, כמו שרואים לדוגמה בעץ הדעת [דהיינו שמאפשר להבחין] בין טוב ורע. מתן תורה אמור היה לקדם את התגשמות הטוב בעולם ולעצור ולבלום את הרע.

עי' לשונו של הרמב"ם בס' המצות [קפ"ט] שמדגיש את הצורך לשנוא עמלק ושלא תיחלש שנאתנו עם הזמן. אנחנו מחנכים לשנאה? זה לא מסוכן? ה' נקרא "רחמנא" - אוהב. ר"ע - כלל כל התורה הוא אהבה. כל השירים קודש ושיר השירים [שיר האהבה] הוא קודש קדשים. איך נבין ציווי זה? איפה הרוממות?

הרמב"ם כותב בהל' סנהדרין [ט"ז] שהמלקים צריכים להיות חסירי כח ויתירי מדע, דהיינו הכח הדומיננטי יהיה הדעת. ביאר בפח"י [ר"ה מאמר ד' וגם בספרו על יו"כ] שהתכלית היא לא הכאב והצער הפיזי של הנלקה אלא שיתקן את מעשיו. לכן חשוב שהמלקים יהיו חלשים בכח, ואדרבה יפעילו את כח הדעת שלהם לחתור אל תכלית ההלקאה שהיא התשובה ושיפור המעשים, עיי"ש וינעם לך.  

השפ"א [זכור תרמ"ו] מסביר את הרצף בין שקלים לזכור, שההתלהבות והאהבה לה' המתבטאות ע"י נתינת השקלים גורם למחיית עמלק. דהיינו מתוך אהבה יוקדת לה', א"א לסבול את עמלק. לאור דברי הפח"י מובן עומק הדבר: האהבה והנדיבות הן כח ראשון ואילו השנאה היא כח. אין כאן שנאה נטו אלא שורשה אהבה ודביקות בה'. אין כאן טינה אישית - "הם פגעו בנו, אנחנו נחזיר להם מנה אחת אפיים", אלא הכל למען ה' ולגוילוי יחודו. המלחמה נגד עמלק - לסלק את המפריעים לגילוי מלכותו בעולם כי אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שיימחה זרעו של עמלק.

כמו קנאת "בקנאו את קנאתי" - קנאת ה'. אצל פינחס כתוב "ויקח רומח בידו" פשוט שאם דקר לקח רומח, אז למה כתוב? אלא, מסביר כ"ק האדמו"ר מטאלנא שיש אנשים שמסתובבים עם רומח כדי למצוא אנשים לדקור. לא כן פינחס...

כל דיני שמים מטרתם להחזיר את הסוררים לקו הטוב והחסד. עולם חסד יבנה.

ה' הוא טוב וטבע הטוב להיטיב. השנאה היא לא התכלית של שום דבר. היא רק בבחינת כח שני. "אוהבי ה' - שנאו רע". השורש הוא אהבת ה'!

 עי' לשונו הזהב של רמב"ם סוף מלכים שאין אנחנו רוצים גאולה כדי לשלוט באומות ולא להתנקם בהם אלא כדי שיוכלו לעסוק בתורה ולעבוד את ה' ללא מפריע. החזון המשיחי אינו ח"ו רצון ילדותי וקטנוני להראות "מי הבוס" אלא להופעת עולם מתוקן מלא אלוקות ושבו אהבתו היא גלויה ומוחשית.

לאור דברינו מובן הדגש בפורים הוא על נתינה אהבה וחיבור לבבות. משלוח מנות. מתנות לאביונים. וגדולה לגימה שמקרבת את הלבבות. העיקר הוא האהבה והשנאה היא לסלק את המפריעים. אפשר להבין את פרצופו האמיתי של עמלק אחרי שחווינו על בשרנו את שנות הזעם במחנות המוות.  

היה עתונאי חילוני אנטי-דתי ישראלי שאמר שהוא שונא את כל הדתיים חוץ מהרבי מסאטמר....

הסיפור היה שהגיע לרבי מסאטמר אחרי היסוסים רבים ובלית ברירה מחוסר אמצעים לבקש עזרה לממן ניתוח אשתו. הרבי נתן לו את כל ההוצאות כולל תקופת ההתאוששות בארה"ב. לפני שחזר הביתה רצה להיכנס לרבי להודות. כשנכנס הרבי נזף בו קשות וצעק עליו את מיטב ה"מחמאות" כנאה וכיאה לציוני חילוני.

אצל הרבי האהבה וטוב לב היו כח ראשון. הקנאות הייתה "כח שני" שנבעה מאותה אש יוקדת של אהבה לה' ולברואיו.  

יה"ר שנכה למחיית עמלק וממילא לריבוי אהבה וגילוי כבוד ה' בעולם, אמן.