סוכות וחנוכה – קווים מקבילים

דברי תורה אלו מופיעים לזכות מו"ר כ"ק מרן האדמו"ר מטאלנא הגאון הצדיק ר' יצחק מנחם בן גיטל מירל בריינדל לאה לרפואה שלימה בתוך שאר חולי ישראל ואך טוב וחסד כל ימי חייו הוא וכל הנלוים אליו.

הגמ' (שבת כא':) מביאה מחלוקת ב"ש וב"ה בענין מספר הנרות שמדליקים כל לילה. דעת ב"ש היא שמתחילים עם 8 נרות ומורידים על לילה נר אחד. דעת ב"ה היא הפוכה – מתחילים עם נר אחד ומוסיפים כל לילה נר אחד.

אחת הסברות שמובאות כדי להסביר את דעת ב"ש היא – שנרות חנוכה מקבילים לפרי החג, 13 פרים הוקרבו ביום הראשון של סוכות, וכל יום הורידו פר אחד, השאלה היא – מהו הקשר בין סוכות לחנוכה?

בפרשת אמור התורה מונה את כל החגים ומסיימת עם חג הסוכות. מיד לאחר מכן, התורה מונה מצוות הדלקת המנורה במקדש, שמוסבר בכמה מקומות כרמז לחנוכה.

הרוקח מסביר שהסמיכות בין שתי הפרשיות יש רמז – מה סוכות 8 ימים, כך חנוכה 8 ימים.

השפת אמת מוסיף עוד קשר, המשנה במסכת ביכורים (פ"א, מ"ו) אומרת שאדם יכול להביא ביכורים מסוכות עד חנוכה, הוא מסביר שהמשנה מדגישה "חנוכה" (ולא כה' בכסלו) ללמד אותנו ששמחת סוכות נמשכת עד חנוכה.

בספרים כתובים עוד מקבילות בין סוכות לחנוכה כמו מוטיב היופי [נוי סוכה בסוכות והידור מצוה בחנוכה], הצורך בבית [סוכה היא דירה ובחנוכה מדליקים על פתח הבית] ועוד ועוד.

 

ובס"ד נראה להוסיף דבר נפלא, בהקדם שיטת הר"ן בדין האיסור להשתמש לאור נרות החנוכה. הנה גרסינן בגמ' [שבת כ"א ע"ב] דנרות חנוכה אסור להשתמש לאורן ובביאור טעם האיסור כתב הר"ן וז"ל דכיון שעל ידי נס שנעשה במנורה תקנוה עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל".

מבואר שגדר איסור ההשתמשות בנרות הוא משום דדמי למנורה של ביהמ"ק.

וצ"ב שהרי ישנם עוד דינים רבים במנורה של ביהמ"ק שלא מצינו שתקנום בנרות חנוכה ומדוע דוקא לגבי דין איסור ההשתמשות תקנו דומיא דמנורה.

עוד צ"ע בדברי הר"ן, והיא קושית הבית הלוי סוף בראשית, דלכאורה מה שפי' הר"ן שאסור להשתמש לנרות המנורה נראה שהוא משום איסור מעילה והרי לא מצינו במנורה שאסור ליהנות מאורה דהתוס' דף כא ע"א ד"ה שמחת מביא מהירושלמי שלומד מהדין שבוררת אשה חיטין לאור בית השואבה שקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה. וא"כ ה"ה דמותר ליהנות מאור המנורה כיון שמראה אין בו משום מעילה וצ"ע.

 

ואשקוטה ואביטה בס' שלמי נחום [עמ' תרלג] שכתב בכוונת הר"ן [וציין שכעין זה כתב המגיה בדברי הר"ן במס' שבת] שטעם איסור השימוש וההנאה מן המנורה אינו כלל משום איסור מעילה אלא מטעם אחר. דהנה איתא בגמ' שבת כב ע"ב 'מחוץ לפרוכת העדות יערוך וכי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות, אמר רב זו נר מערבי שנותן בה שמן כמידת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים'.

עולה מדברי הגמ' שבנרות ישנה הוכחה שהשכינה שורה בישראל וא"כ יש לומר דחוץ מעצם קיום מצות הנרות יש בהן גם עדות שהשכינה שרויה בישראל.

ומעתה נראה שזהו ביאור דברי הר"ן באמת אין כוונתו לאיסור מעילה אלא שבנרות של מנורת המקדש אם היה צריך לאורה הרי שוב לא היה בהנחתן שם עדות שהשכינה שורה בישראל. ולכן כיון שלא לאורן הוא צריך הריהן עדות שהשכינה שורה בישראל.

ומעתה מה שתקנו נרות חנוכה דומיא דנרות המנורה הוא לענין זה דכשם שמצינו בנרות המנורה שהם מיוחדים להעיד שהשכינה שורה בישראל ה"ה הנרות חנוכה נתקנו לזה להעיד שהשכינה שורה בישראל ואסור להשתמש לאורה להראות שלא לאורן הוא צריך. וממילא א"ש דרק על דין זה דאיסור השתמשות תקנו דומיא דמנורה כי זהו עיקר סיבת תקנת הדלקת  הנרות [וציין בספר הנ"ל שכעין זה כתבו הפני יהושע בשבת כא ובדרשות הצל"ח].  

והנה לכשנעמיק בדבר נראה שלכאורה צ"ב בתקנת הדלקת נרות חנוכה משום נס פך השמן שכן בגמ' שם מבואר שהנר המערבי היה בו שמן כשאר הנרות ואעפ"כ נשאר דלוק מערב עד ערב ומכאן היתה עדות שהשכינה שורה בישראל. א"כ נס זה כבר היה קיים יום יום בבית המקדש עד לזמנו של שמעון הצדיק [יומא לט ע"א] ומה היה המיוחד בנס פך השמן בחנוכה?

ונראה דהן הן הדברים דאחר שבאו היוונים וחיללו את המקדש ויצא מקדושתו משום שבאו פריצים וחללוה לא ידעו אם חזרה קדושת השכינה למקדש כמו שהיה לפני החילול ובא נס פך השמן שהנרות האירו לשמונת ימים והוכיח שהשכינה שורה בישראל ובדוקא בא הנס ע"י פך השמן הדומה לנס המנורה דגם הוא מעיד שהשכינה שורה בישראל וחיבתו של הקב"ה חזרה לישראל כפי שהיתה קודם לחילול.

 ומתחדש בזה דמה שתקנו חז"ל להדליק נרות חנוכה אין זו תקנה על עצם הנס כיון שתמיד היו נסים במקדש ובפרט נס כעי"ז שהיה בנר המערבי אלא תקנו תקנה על חזרת השכינה לישראל שהנרות הוכיחו שהשכינה חזרה עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, עד כאן מספר שלמי נחום.

 

והנה בפירוש הגר"א לספר שיר השירים מבואר שעיקרו של חג הסוכות אינו רק זכר לענני הכבוד שהיו בזמן שיצאו ממצרים, אלא גם זכר לענני הכבוד שחזרו לאחר חטא העגל שהיו ביטוי לכפרה ולהחזרת השראת השכינה לישראל לאחר חטא העגל, יעו"ש חשבון התאריך ליום ט"ו בתשרי.

 

ומעתה הדברים מאירים, שגם חנוכה וגם סוכות באות לחגוג את חזרת השראת השכינה לישראל, וככל החיזיון הנ"ל.

התבוננות נוספת תגלה לנו מרגלית שעד עתה היתה חבויה בקרקע ועכשיו תתגלה לעין כל. הנה בענינו של יון ומאורע נס חנוכה איתא בב"ר נ"ב ד' וחושך זו מלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל. ועי' במהר"ל בנר מצוה בפירוש הא דכתבו לכם על קרן השור דפירושו דהכונה מצד שהיות וישראל עשו את העגל א"כ אומרים להם ח"ו שאין להם חלק באלקי ישראל עיי"ש. ועי' בפי' מהרז"ו למדרש שג"כ פירש כעין זה. וכבר כתובים הדברים בפירש"י על המדרש וז"ל לפי שכיון שעשיתם תבנית שור מאותה שעה גליתם בדעתכם שאין לכם חלק בו ונמצא שחנוכה מכוון כנגד התיקון של חטא העגל. נמצא, שהאור של נר חנוכה מאיר את ההחשכה של אמירת היוונים שאין לנו חלק באלקי ישראל אחרי מעשה העגל והשכינה אינה שרויה בינינו. נס חנוכה הוכיח שאמנם יש שכינה בישראל.  

 

וסוכות, כפי שגילה לנו הגר"א, אף היא עדות על חזרת השכינה לישראל אחרי חטא העגל.

ונמשיך את הקו הלאה בחוט אחד נוסף. הרמב"ם [הל' חנוכה ג ג] כתב שימי חנוכה הם ימי 'שמחה והלל'. ורבים כבר העירו שבגמרא כתוב שאלו ימי 'הלל והודאה' ומנין לרמב"ם שאלו ימי שמחה. ואולי, ואני מדגיש אולי, אפשר לומר שהרמב"ם רומז לנו את יסוד דברינו. כלל גדול השגור בפי כולם ש'אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה' ואם מהותה של חנוכה היא השראת השכינה, בודאי ובודאי שצריכים להיות בשמחה.

וכמובן שמתבקש לציין שהרמב"ם מדגיש שסוכות הם ימי 'שמחה יתירה'. ודוק.

והדברים שמחים כנתינתם.

נ.ב. אחרי חיתום השטרות ראיתי מה שכתב בספר זמן שמחתנו לגר"ד כהן שליט"א סי' ב'. ראה שם וצרף לכאן. וראה גם פחד יצחק חנוכה מאמר טז.