יום ראשון, 25 בנובמבר 2012

הדלקת נר חנוכה בשמן שריפה

לזכות שמואל אלכסנדר בן נעכא גיטל ואברהם מרדכי בן נעכא גיטל שיהיו צדיקי עולם אובהי השם ואוהבים את הבריות ומקרבן לתורה
 
א] אסור להדליק בשמן שריפה כשיש לו שמן אחר
ב] פני יהושע – משתרשי מאיסור הנאה
ג] קושיות על הפני יהושע – לא משמע שמיירי רק בישראל
ד] הסבר הפרי יצחק – אין עושין מצוות חבילות חבילות
ה] כבתה זקוק לה – ההמשך קשור לזמן ההדלקה, כבתה אין זקוק לה – הכל נגמר בזמן ההדלקה
ו] שתי מצוות בפעולה אחת אין בה משום אין עושין מצוות ח"ח
ז] אין חבילות חבילות בשני סוגי מצוות
ח] אין ח"ח כשהמצוה ליפטר מהמצוה
ט] אין דין אין עושים מצוות ח"ח כשאפשר ע"י שליח
י] שמן שריפה וכתותי מיכתת שיעוריה
יא] האם צריכים שנר חנוכה תדמה למנורה
יב] דיעות שכתמ"ש מבטל את החפצא
יג] דברי המשנה הלכות
 
א] אסור להדליק בשמן שריפה כשיש לו שמן אחר
 
נתעוררתי מידידי היקר הרה"ג ר' זאב צינמין שליט"א ר"מ בישיבת בני תורה בפאר ראקאווי נוא יורק לעיין בסוגיא של הדלקה בשמן שריפה בחנוכה, ותודתי נתונה לו על כך. וזה החלי בעזרת צורי-אל-חי.
 
בירושלמי שלהי תרומות איתא דמותר להדליק נ"ח בשמן של תרומה טמאה שמצותה בשריפה כשאין לו שמן אחר ואפי' בלא רשות כהן. וכ"פ הרמב"ם פי"א מתרומות הי"ח.
 
הנה במסכת שבת דף כ"א ע"א איתא אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת, אין מדליקין בהם בחנוכה בין בשבת ובין בחול. אמר רבא מאי טעמא דרב הונא קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה. והקשה המהרי"ט בחידושיו לשבת וכן הקשה הפני יהושע שם, הא בכלל השמנים שאין מדליקין בהם בשבת איתא גם שמן שריפה, ובשלמא בכל השמנים שטעמם שאין נמשכין אחרי הפתילה שייך לאוסרן בחנוכה גם בחול משום דסבירא ליה כבתה זקוק לה וחיישינן שמא יפשע ולא יתקן לה כדפירש"י אלא שמן שריפה דלא מיתסר אלא משום שמצווה עליו לבערו וחיישינן לשמא יטה הרי אין טעם לאסור בחול בחנוכה כי מה איכפת לנו אם יטה הרי בחול מותר להטות.
 
ב] פני יהושע – משתרשי מאיסור הנאה
 
ותירץ הפני יהושע כי בשמן שריפה יש טעם אחר לאסור להדליק בחנוכה והוא משום ששמן שריפה אסור לישראל בהנאת כלוי כמו איסור הנאה, והכי איתא בירושלמי בהדיא בסוף תרומות אלא שהירושלמי מחלק בין שיש לו שמן של חולין לבין שאין לו כי אם יש לו שמן של חולין אז אסור להדליק בשמן שריפה. ומפרש הפ"י הטעם, דכשאין לו שמן של חולין ורק שמן של תרומה יש לו, אז הוא נהנה רק הנאת מצווה לבד ומצוות לאו ליהנות ניתנו לכן מותר להדליק. אבל כשיש לו גם שמן של חולין הנה מלבד הנאת המצווה יש לו גם הנאת הגוף שהרי ע"י שמן שריפה קא מישתרשי ליה שמן של חולין משום הכי אסור לו להדליק מכיוון ששמן שריפה אסור בהנאה [ועי' בשו"ת עמק התשובה ח"ג סי' ס]. והנה גם רב הונא שאוסר להדליק בחנוכה בשמנים שאמרו חכמים שאין מדליקין בהם בשבת בע"כ מיירי בשיש לו שמן אחר דאם אין לו שמן אחר בודאי אין לו להמנע מלהדליק וחכמים בודאי לא גזרו כי מה ירויחו בזה הרי בין כך ובין כך לא יקיים את המצווה אלא בע"כ רב הונא מיירי שיש לו שמן אחר וא"כ שפיר אסור להדליק גם בשמן שריפה משום דקא מישתרשי ליה את השמן של חולין ונהנה מאסורי הנאה. ועי' מה שהאריך הגרש"י זוין זצ"ל בקובץ אהלי שם [תשנ"א עמ' לט והלאה].
 
ג] קושיות על הפני יהושע – לא משמע שמיירי רק בישראל
 
אולם התירוץ של הפ"י קצת דחוק כי לדבריו יוצא שהאיסור להדליק בשמן שריפה נר חנוכה מיירי רק בישראל אבל לא לכהן והרי רב הונא בסתמא קא מיירי וכמו בכל השמנים האסורים אין הבדל בין כהן לישראל גם בשמן שריפה אין הבדל. וכן הקשה הפרי יצחק בח"ב סימן ס'. ועוד קשה דהרי חכמים דברו תמיד בהוה בדבר המצוי והשכיח ובשמן שריפה הכהן הוא אשר מצוי ושכיח גבו ולא הישראל ובודאי הירושלמי משתעי בכהן ובב"ז אסור לו להדליק נר חנוכה בשמן שריפה אעפ"י שהכהן מותר לו הנאת כלוי.
 
ד] הסבר הפרי יצחק – אין עושין מצוות חבילות חבילות
 
לכן מפרש בעל הפרי יצחק כי הירושלמי מיירי גם בכהן והא דאסור לו להדליק לא מטעם איסור הנאה אלא מטעם אחר מטעם שאין עושין מצוות חבילות חבילות וכמבואר במסכת פסחים דף ק"ב דאר"ש אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד מ"ט אמר רנב"י לפי שאין עושין מצוות חבילות הכי נמי גבי הדלקת נר חנוכה משמן שריפה עושה שתי מצוות בשמן אחד מצוות הדלקת הנר ומצוות שריפת השמן כדאיתא בשבת [כ"ה.] אמר רב כשם שמצווה לשרוף את הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת לכן אסור לו משום אין עושין מצוות חבילות חבילות. ולפי טעם זה אתי שפיר שרב הונא לא חילק בין כהן לישראל דלשניהם אסור, גם דברי הירושלמי נמי אתי שפיר שמחלק בין אית ליה שמן של חולין ובין לית ליה משום דאיתא בגמרא הנ"ל דפריך שם מהא דתניא ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון וכו' עי"ש משמע דהכי הוא הכללא דאין עושין מצוות חבילות היינו רק בדאפשר ליה שלא לעשות חבילות אבל בדלא אפשר שרי. ולפי"ז מתבאר יפה דברי הירושלמי דדווקא בשיש לו שמן של חולין דאפשר לו להדליק בשמן של חולין אז אסור לו להדליק בשמן שריפה משום אין עושין מצוות חבילות אבל בדלית ליה שמן אחר מותר להדליק גם בשמן שריפה משום שאין לו אפשרות אחרת לקיים את המצווה אלא ע"י חבילות חבילות לכן שרי.
 
ה] כבתה זקוק לה – ההמשך קשור לזמן ההדלקה, כבתה אין זקוק לה – הכל נגמר בזמן ההדלקה
 
וחזי הוית בספר טוב ראי [שבת עמ' סב] מכתב מהגאון ראי"ה קוק זצ"ל, ומתוך חביבות מיוחדת אצטט: מה שכתב כת"ר בטעמא דאין מדליקין בשמן שרפה בחנוכה שהוא מדיוקא דשמנים שאין מדליקין בהם בשבת אין מדליקין בהם בחנוכה, שנכלל בזה ג"כ שמן שריפה דהוא מטעם דאין עושין מצות חבילות חבילות. יש להעיר דיקשה לפי זה, אמאי לרב חסדא מדליקין בהם בחול ולא הוציאו שמן שרפה מן הכלל ומטי לה משום דכשכבתה אין זקוק לה שזה הטעם מספיק רק על אותם שמנים שאינם נמשכים אחר הפתילה אבל על שמן שרפה דמשום שאין עושין מצות חבילות חבילות מאי מהני טעמא דאם כבתה אין זקוק לה.
 
ואולי יש לומר, דיש כאן שני דברים: ההדלקה -והמשך הביעור. ויש לומר, דאם נאמר דאם כבתה זקוק לה אז המשך השרפה ג"כ כלול במצוה של חנוכה כמו שהוא במצות ביעור שמן שרפה ושייך לומר בה אין עושין מצות חבילות חבילות [אבל עיין שפ"א שבת כ"ג: דבנר שבת ונר חנוכה לא שייך אין עושים מלוות ח"ח דהדלקה עושה מצוה] אבל אם נאמר דאם כבתה אין זקוק לה אז מצות חנוכה הוא רק רגע ההדלקה שעלה להב הפתילה אפילו קודם שמספיק להיות איזה ביעור מן השמן והוא רק מכח הפתילה לבדה ומצות ביעור שמן שרפה היא דוקא אח"כ, ויש לומר דלא חל בבת אחת ומשום הכי לא הוי בכלל דאין עושין מצות חבילות חבילות. ואע"ג שבציורים של בני אדם אי אפשר לחלק בין זמן ההדלקה לזמן התחלת הביעור ומשום הכי עצים דמשחן דלפי רש"י [בבא קמא ק"א ע"ב] היינו להאיר חשיב ליה שהנאתם וביעורם שוין. מ"מ לענין שאין עושין מצות חבילות חבילות יש לומר דאזלינן כמו שהוא האמת כלפי שמיא והקב"ה יודע עתיו ורגעיו בחלוק היותר דק שבדקים כמדרש [בראשית רבה פ' יו"ד סי' ט'] "כחוט השערה" ורגע ההדלקה כבר פעלה המצוה קודם שנעשה ביעור ולא הוי בבת אחת ממש. [ויש להוסיף לדברי הגראי"ה זצ"ל שאפילו אם נניח שהדלקת נר חנוכה וביעור השמן חלים כאחת, אולי אין דין ח"ח שמצוה אחת נמשכת יותר מהשניה. ואם כבתה אז"ל המצוה נגמרת מיד ואילו מצות ביעור השמן נמשכת זמן רב – וחקר בזה המהרי"ט אלגזי בקהילות יעקב]. ואפשר לסייע לסברת כת"ר מד' הירושלמי שלהי תרומות דאהא דאמרו רבנן דבי ר' ינאי מדליקין בשמן שרפה בחנוכה אמר ר' ניסא בשם אימיה "דאמרה ליה אבוך הוה אמר מי שאין לו שמן של חולין מדליק שמן שרפה בחנוכה". ואם נאמר דטעמא הוי משום שאין עושים מצות חבילות חבילות מתאימים הם דברי הירושלמי עם סוגיתנו בבלי פסחים [ק"ב ב'] דטעמא דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד מטעם אין עושים מצות חבילות חבילות ואמרינן התם שדין זה אינו נוהג כי אם כשיש לו אבל אם אין לו שאני ומוטב שיעשה את המצות חבילות חבילות משיבטלן לגמרי.
 
ו] שתי מצוות בפעולה אחת אין בה משום אין עושין מצוות ח"ח
 
מיהו בקושטא דמלתא לא מצאתי ענין של חבילות חבילות כשעושים פעולה אחת ומקיימים על ידה שתי מצות דלא שייך כלל טעמא דמחזי עליה כמשוי שמפרש רשב"ם בפסחים שם כי אם כשיש לנו שתי פעולות של שתי מצות שכוללן כאחת כהא דשתי קדושות שאומרן על כוס אחד שיש בטוי מיוחד לכל קדושה, וכן הא דסוטה ח' א' אין משקין שתי סוטות כאחת ואין מטהרין שני מצורעים כאחת ואין רוצעים שני עבדים כאחת ואין עורפין שתי עגלות כאחת לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות כולם הם פעולות נפרדות שמצרפין אותן ביחד שנראה כמו שהיו עליו כמשאוי כדפירש"י התם אבל בפעולה אחת שאינו מוסיף פועל בפני עצמו אדרבא יש לומר דחביב טפי כשמרבין במצות בבת אחת. וכעין הא דשבת קי"ז ע"ב רב אמי ורב אסי כי הוי מתרמי להו ריפתא דעירובא שרו עליה אמרי הואיל ואתעביד בה חדא מצוה ליתעביד בה מצוה אחריתי. ואע"ג שאין ראיה ממש מהתם משום דבשעת הבציעה אין מקיימים מצות עירוב אכל מבל מקום יש סעד שרבוי מצות היא דבר של חביבות בפעולה אחת. וממילא הדעת נוטה שאין ללמוד מהא דמצינו בפעולות נפרדות שיהיו בזה משום חבילות חבילות. ובסוכה [כ"ה ע"ב] גבי חתן אמר ר' זירא אנא אכלי בסוכה וחדי בחופה וכ"ש דחדי ליבאי דעבידנא תרתי, ולשון 'חדי ליבאי דעבידנא תרתי' משמע ששמח מפני שעלה בידו לקיים שתי מצות בבת אחת. וכל שכן לפי גירסת הרא"ש שלפנינו שהוא ר' זירא אכל בסוכה וחדי בסוכה דמוכרח לומר שהיה היתרון מפני שקיים שתי המצות. ומוכח דכיון שבפעולה אחת היא לא די דלא שייך כאן אין עושין מצות חבילות חבילות אלא שהיא תוספת חיבה של מצוה. וכן משמע מהא דחגיגה [ח' א'] יוצאין ידי חובתם בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה והכהנים בחטאות ואשמות, ולא משתמיט חד מאן דאמר לפרש שהוא דוקא כשאי אפשר להם לקיים באופן אחר ומשמע דכל זמן שאינו מרבה בפעולות לא שייך טעמא דחבילות חבילות. ואפילו אם נאמר דכאן מקרא דכל מיני שמחות מושמחת נפקא לן ג"כ יש לומר דנילף מהא דבכהאי גונא לא שייך טעמא דאין עושין מצות חבילות חבילות. אמנם כבר כתבו תוס' בסוטה שם דהא דאין עושין מצות חבילות חבילות מדרבנן בעלמא הוא ולא שייך לומר מטעם הפסוק. ועכ"פ לא מצינו שגזרו חכמים על זה כשאפשר לו לקיים בענין אחר כל מצוה בפני עצמה אלא ודאי דבכהאי גונא לית לן משום אין עושין מצות חבילות חבילות וכמש"כ עכ"ד. וכ"כ בשדי חמד כללים מערכת אלף אות צה ועי' בקובץ זכור לאברהם תשס"ד עמ' תקל"ז מה שהביא הגר"ע יוסף שליט"א. ועי' עוד מגדים חדשים עמ"ס שבת עמ' עב.
 
ז] אין חבילות חבילות בשני סוגי מצוות
 
ועי' במועדים וזמנים [ח"ג עמ' קט] שביאר שאין ח"ח בשני סוגי מצוות, וכאן מצות נר חנוכה היא חובת גברא ומצוות שריפת תרומה טמאה היא על החפצא.
ח] אין ח"ח כשהמצוה ליפטר מהמצוה
 
וחזי הוית בשו"ת מתנת משה [או"ח סי' יג] דלא שייך בשמן שריפה האיסור של חבילות משום דהא כל האיסור של חבילות הוא משום שנראה כאילו הוא רוצה ליפטר משתי מצות מהר [לפי רש"י], לכן עושה בבת אחת וזה האיסור. אבל בשמן שריפה הרי בוודאי יש דין למהר לשורפו שלא לבא לידי תקלה אם כן הרי אדרבא אי אפשר לומר שיש איסור לשורפו יחד עם הדלקת הנרות משום שנראה שרוצה ליפטר מזה, דהא אדרבא זה המצוה ליפטר מזה מהר ואפילו אם רק מצוה אחת מהשתים הוא ככה אין שייך כאן האיסור של חבילות חבילות כלל.
 
ט] אין דין אין עושים מצוות ח"ח כשאפשר ע"י שליח
 
האור שמח [הל' טומאת צרעת פרק יא] חידש כלל גדול בענין מצוות חבילות חבילות והוא שמצוות שאפשר לקיימן ע"י שליח מותר לעשותן חבילות חבילות. וההסבר לכך הוא שמכיון שהתורה איפשרה לו לפרוק את העול מעל צוארו ולשלוח שליח במקומו, אין גם איסור להקל מעליו את משאו ולהפטר מקיום המצוה. ובסברה זו תרץ כמה סתירות וביניהן תוספתא ברכות [פ"ז] הפריש תרומות ומעשרות מברך אשר קידשנו במצוותיו וציונו להפריש תרומות ומעשרות. וקשה הרי אין חותמין בשתים אלא ע"כ מכיון שאפשר להפריש תרומות ומעשרות ע"י שליח אין כאן משאוי ומותר לברך על שתיהן ברכה אחת ודין הברכה כדין המצוה שעליה מברכים.  ולפ"ז בנר חנוכה ושמן שריפה שאפשר לקיים ע"י שליח אין דין של אין עושים מח"ח.  
 
אלא על חידושו העיר בשו"ת אהלה של תורה [ח"ב עמ' 92] מהתוס' במס' מו"ק [ח' ב' ד"ה לפי'] שנימקו את האיסור לעשות מצוות חבילות חבילות שיהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה. בדומה לכך כתב הרמב"ם בהל' סנהדרין פט"ז ה"י שאין מלקין שני בני אדם כאחד כי אין הדיין יכול לכוין היטב לשניהם. וא"כ מה בכך שמצוות מסוימות אפשר לקיימן ע"י שליח גם הן טעונות כוונה. ודבריו מסתברים רק לפי מה שפרשו רש"י ותוס' במס' סוטה ח' א' משום שמחזי כמשאוי.
 
י] שמן שריפה וכתותי מיכתת שיעוריה
 
ורבים הקשו קושיא: הרי נר חנוכה בעי שיעור שמן של חצי שעה וכיון שאסור בהנאה ועומד בשריפה נימא כתותי מכתת שיעוריה וכמו שכתב בשערי תשובה  גבי נ"ח [סי' תרע"ג] בבשר בחלב שאינו יוצא י"ח כי כתותי מיכתת שיעוריה והביאו בשם שער אפרים סי' לח שהקשה מרב הסובר דמדליקין בשמן שריפה הרי כתותי מכתת שיעוריה.
 
ורבים וכן שלימים אמרו בזה דדין כתותי מכתת שיעוריה אינו דין שמבטל את החפצא כלא היה אלא עושה חסרון וריעותא בדין שיעור שבו אבל עצם הדבר איתא בעיניה ולא בטל שהרי קיי"ל כרבנן דר"ש דכל העומד לשרוף אינו כשרוף דמי, וע"כ שכתותי מכתת שיעוריה רק עושה חסרון בדין שיעור שבו. וכ"כ בשו"ת רעק"א סי' קמ"ה וכביאורו של ר"ח הלוי פי"ז מהל' שבת, שכתותי מיכתת שיעוריה אינו עושה את הדבר כמי שאינו אלא אלא מבטל דין שיעור שבו אבל עצם הדבר איתא בעיניה ולא בטל. וראה במאירי בעירובין [פ:] שכל שאתה אומר כתותי מיכתת שיעורא אין פירושו שיהא כמי שאינו אלא כמו שהוא מכותת במקומו והרי הלחי אינך צריך בו לחיזוק ואתה דנו כעומד במקומו מכותת וכו'. וכ"כ בערוך לנר בסוכה כל שכתותי מכתת שיעורא אינו שחשבינן כאילו לגמרי ליתא אלא דחשבינן כאילו נשבר לשברים דקים, ולכן בלולב ושופר פסול כי שם בעי שיעורא וגם שיהיה שם ומן הנראה שזה לא שייך אלא בדבר שבעי שיעור בעצם הדבר כגון כזית באכילה וכיו"ב דבזה כיון דעומד לשריפה לא מקרי כאן כזית מצורף אבל בנ"ח הא דבעי שיעור אינו בגוף הדבר אלא בפעולת הדבר דבעי שיעור שידלק חצי שעה ושיעור שידלק ח"ש איכא, דל"ש לומר בזה מיכתת שיעוריה שהרי סו"ס יש בו כדי לידלק ח"ש. עיין מש"כ בזה בספרים שלמי שמחה [ח"ה סי' מ] קהילות יעקב [סוכה סי' כה] אמרי טבא [סי' כב], שו"ת ארץ צבי [ח"ב עמ' לח] ובס' בית יעקב [לג"ר יעקב מעסקין שחידש שאין דין כתמ"ש אלא כאשר יש חיוב שריפה כדי לבטל את חשיבות החפץ כגון ע"ז אבל כאשר יש מצוה כגון בשמן שריפה], .
 
יא] דמיון נר חנוכה למנורה
 
בס' היקר 'דעת עתים' [לג"ר נחום רוטשטיין שליט"א עמ' פה] כתב דלכאורה תליא הא מילתא אי תקנו דיני חנוכה דומיא דמנורה שבמקדש או שאינו אלא לפרסום הנס ולא בעי דומיא דמנורה. דאם אינו אלא לפרסום הנס ולא בעי דומיא דמנורה א"כ אין שיעור השמן אלא אמצעי שיהיה דולק חצי שיעור לכן לא שייך ביה כתותי מכתת שיעוריה כי סוף סוף יש בו כדי להיות דולק חצי שעה אבל אם שיעור השמן הוא כי בעי דומיא דמנורה לכאורה מן הדין דנימא ביה כתותי מיכתת שיעוריה כי במנורה היו צריכים שיעור חצי לוג מדין הלכה למשה מסיני כמ"ש בספרי בפ' בהעלותך [הובא ביפה עינים מנחות פ"ט] דא"כ פשוט שבמנורה בודאי היה שייך דין דכתותי מכתת שיעוריה כיון דקפדו אשיעורא. ואם אין נר חנוכה בעי דומיא דמנורה, א"כ שיעור חצי שעה מבוססת על שיעור חצי לוג דבמנורה כמו שהביא במגן אברהם מהשלטי גבורים, וא"כ גם בנר חנוכה איכא דין דכתותי מיכתת שיעוריה.
ומן הנראה שזהו הספק שמסתפק הפמ"ג [אשל אברהם סי' תרע"ג] בשמן ערלה ותרומה טמאה צ"ע אם נימא כתותי מכתת שיעוריה דבעי חצי שעה או דלמא כל להדליק שרי.
ובהגהות הרש"ש טויבש [בש"ס וילנא] בתי' ב' כתב דכאן לא שייך כתותי מכתת שיעוריה, ותמך יתדותיו בדברי רעק"א בשו"ת סי' קמ"ה הנ"ל ובזה תי' קו' שער אפרים הנ"ל דבנידון דידן אם כי שיערו חכמים בנר חנוכה שיהיה דולק והולך חצי שעה עכ"ז אין שיעור וכו' להשמן דאם ירצה יוכל ליתן פתילה דקה וכו' ויצטרך רק שמן מועט ואם יאבה לעשות פתילה עבה יצטרך שמן יותר וכו' וא"כ אין שיעור כלל להשמן ורק להדלקה ול"ש כלל לומר כתותי מכתת שיעוריה כנלפענ"ד נכון בסברא וכו' ע"ש.
 
אך בשו"ת הגאון רמ"ץ הביא דברי שער אפרים שאסר משום כתותי מכתת שיעוריה ודחה שיש לחלק, דהכא לא קפדו על עצם השיעור וכתב ע"ז שלפי שי' הר"ן ברפ"ב דשבת שנר חנוכה תקנו דומיא דמנורה לכן אסור להשתמש לאורה א"כ כמו שבמנורה בעי שיעור ופשיטא דשייך התם מכתת שיעוריה ה"נ בנר חנוכה תקנו להצריך שיעור חצי שעה שמן וכיון דקפדו אשיעורא שוב שייך כתותי מכתת שיעוריה.
 
והנה באמרי דעת מהגר"מ שפירא זצ"ל כ' דהנה השער אפרים הק' על הא דאמר רב מדליקין בחנוכה בפתילות ושמנים שאסרו חכמים הרי בכללן יש שמן שריפה וכיון דלשריפה עומד הרי קיי"ל דכתותי מכתת שיעוריה ונ"ח בעי שיעור. ונראה לתרץ קושיא זו בצירוף קו' הפנ"י שהק' מ"ט דר"ה דאין מדליקין בחנוכה אפי' בחול בפתילות ושמנים שאסרו חכמים הלא בכללן יש שמן שריפה ושמן שריפה הוא טוב להדלקה אלא בשבת אסרו חכמים דחיישינן מתוך שמצוה לבערו שמא יטה כדי לבערו מהר אבל בחול ל"ש הטעם הזה.
ותי' חדא קושיא בחברתה, דהנה הברוך טעם בעטרת חכמים חידש דלמ"ד אין זקוק לה א"צ שיעור לשמן והיינו כתי' הראשון של הגמ' דהשיעור של עד שתכלה רגל מן השוק הוא דוקא דאי לא אדליק מדליק וא"כ א"ש דר"ה לשיטתו דס"ל כבתה זקוק לה וא"כ בעי שיעור ומש"ה אין מדליקין בשמן שריפה דהא לשריפה עומד וכתותי מכתת שיעוריה. ומתיישבת בזה קו' הפנ"י דנהי דל"ש בשמן שריפה הטעם דשמא יטה אבל שייך הטעם דאין בו שיעור. ורב לשיטתו דס"ל כבתה אין זקוק לה ולא בעי שיעור ומש"ה מדליקין בשמן שריפה ומתורץ בזה ג"כ קו' השער אפרים וכו' ואח"כ הביא מהישועות יעקב שבנ"ח לא בעי שיעור בכמות אלא באיכות שתדלוק חצי שעה ונהי דכתותי מכתת שיעוריה ואין שיעור בשמן מ"מ הרי דולק חצי שעה ואנן לא בעינן אלא זה השיעור. וכתב שיש מפקפקין על תי' זה דבחנוכה בעינן דומיא דמנורה ובמנורה בעינן שיעור בשמן כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' תמידין ומוספין, וא"כ לפ"ז הדרא קו' השער אפרים לדוכתא וכו'. וכ' אח"כ שלפי תי' הב"י שחלקו את השמן לח' חלקים וכו' על כרחך שגם במנורה לא בעי שיעור בשמן רק שיהיה דלוק ול"ש בזה כתותי מכתת שיעוריה אבל לתי' הב"י דבלילה הראשונה נתנו כל השמן ולמחרת מצאו כל השמן וכו' שוב אין ראיה לנ"ח דאפשר רבעי שיעור בשמן ע"ש.
אולם בס' בני יהודה הביא מס' לחם רב שלמ"ד כבתה זקוק לה י"ל דלא בעי חלות שיעור שמן של חצי שעה אלא כאמצעי כדי שיהיה דלוק חצי שעה ולדידיה לא שייך כתותי מיכתת שיעוריה אבל למ"ד כבתה אין זקוק לה ואעפ"כ בעי שיעור שמן חצי שיעור על כרחך שהוא חלות דין שיעור בשמן. ולפ"ז במנורה שמן הדין כבתה זקוק לה אפשר דלא בעי שיעור שמן אלא כאמצעי שיהי' דלוק. ואכן כ"כ המקו"ח והגר"ח בשי' הרמב"ם שבמנורה לא בעי שיעור שמן אלא כאמצעי משא"כ בנר חנוכה דכבתה אין זקוק לה ואעפ"כ בעי שיעור שמן ועל כרחך שהוא דין שיעור בשמן ושייך ביה כתותי מכתת שיעוריה. [ועי' עוד בשו"ת קול אריה סי' לד].
                                                      
יב] דיעות שכתמ"ש מבטל את החפצא
 
אמנם דבר זה עצמו שכתותי מכתת שיעוריה אינו מבטל עצם החפצא רק עושה ריעותא בדין שיעור שבו אינו כ"כ מוסכם בפוסקים דהרמ"א באהע"ז סי' קנז ג"כ פסק אם כתב גט בדבר שצריך ביעור מן העולם וצריך שריפה הגט בטל והק' בחלקת מחוקק הרי מקורו הוא מהר"ן [פ"ב דגיטין] והר"ן לא כתבו אלא למ"ד כל העומד לשרוף כשרוף דמי ולא קיי"ל כוותיה. וכן הרמב"ם לא פסק כוותיה ע"ש. ובבית שמואל הביא מרש"י מנחות שפוסק כר"ש [שכל העומד לישרף כשרוף דמי]וכ"כ בשם רמב"ם ומצדיק בזה פסקו של הרמ"א ע"ש. והפר"ח האריך שם להוכיח דלא כרמ"א ומביא ראיות מהרמב"ם שלא פסק כר"ש ע"ש. וראה בשער המלך [פ"ד מהל' גירושין ה"ב] שמביא מתוס' שמוכח דפסק כר"ש [ראה תוס' חולין קמ ד"ה למעוטי] ומסיק שם שיש להחמיר כרמ"א ע"ש. וא"כ לפ"ז בשמן שריפה אם נימא דזה כמאן דליתא וכעפרא בעלמא א"כ תו אינו יוצא י"ח מצות חנוכה בזה. אך להקשות מזה על רב בש"ס דילן ועל הירושלמי שכ' דמדליקין בשמן שריפה אי אפשר דאפשר שהם ס"ל כרבנן דר"ש דכל העומד לשרוף אינו כשרוף דמי ורק מדין כתותי מכתת שיעוריה וזה אינו אלא במקום שצריך שיעור בחפצא ולגבי נר חנוכה יהיה תלוי אם שיעור השמן הוא דבעי דומיא דמנורה או רק כאמצעי שיהיה דולק לפרסומי ניסא כנ"ל וראה במהר"ם שיק או"ח סי"ד ובתורת חסד מלובלין סי' ס' ע"ש – ע"כ מספר דעת עתים. וע"ע בס' אבני שהם ח"ג סי' מד].
 
יג] דברי המשנה הלכות
 
אחרי כתבי כל זאת חמותי ראיתי אור שבספר משנה הלכות האריך בפתגמא דידן. וכתב כמה הסברים לאיסור לכתחילה: א] בנר חנוכה אמרינן שמצות לאו ליהנות ניתנו מכיון שאסור ליהנות מהנרות. מ"מ מכיון שבשאר מצות דרבנן אמרינן ליהנות ניתנו, עשו היכרא בנר חנוכה ואסרו לכתחילה להדליק בשמן שריפה. ב] בנר חנוכה קשה לא ליהנות ולכן גזרו לכתחילה לא להדליק בש"ש כדי לא להתרחק מתקלה אפשרית. ג] אחרי שדלק כשיעור מותר ליהנות, ולכן גזרו להמנע מלהדליק בש"ש כדי שלא יהנה אחרי שיעור המצוה עכת"ד ע"ש.   
 
וע"ע בס' בירורי הלכה [זילבר ח"ג עמ' שעט], מנחת שלמה [תנינא סי' ס"א], בני יהודה [ליטש-רוזנבוים עמ' נט], שו"ת בנין ציון [שמושקוביץ סי' ד' שכתב דאינו יוצא בשמן שריפה מטעם דאסור בהנאה ובעינן לכם – ויש להעיר ששאלה זו אם איסור הנאה נחשב לכם או לא שנויה במחלוקת], קובץ בנתיבות ההוראה [ב' עמ' טז], שו"ת דברי יציב [לגאון מקלויזנבורג זצ"ל או"ח רס"ט ר"ע], בירורי הלכות [איזנברגר עמ' שטז], קובץ נזר התורה [שנה ג' קובץ ב' עמ' קעה שהביא מהשלטי גיבורים שצריך שיעור וביאר שלמ"ד כבתה אז"ל יש ב' שלבים במצוה, בשעת קיום המצוה בעי שיעור בשעת המשך המצוה לא צריך], קובץ כוכב מיעקב [ג' עמ' צח שמקשה על השער אפרים למה אין איסור בישול בב"ח ודן רק משום כתמ"ש וכתב שתלוי המח' אם יש בישול אחר בישול בבשר בחלב וגם תירץ עפ"י דברי הרב מטשעבין שכאשר כונתו לשריפה אין איסור בישול בב"ח], קובץ הפרדס [שנה כה עמ' 8 שאם הנס מתפרסם לא אכפת לן שמשתמש בשמן שריפה אפילו אם נאמר כתמ"ש וכבר קדם לו בשו"ת שב יעקב], מועדים וזמנים [ח"ב קיא], קובץ מקבציאל [יט עמ' צח], משנת יצחק [בלעדי עמ"ס כתובות עמ' קנט שהוכיח הג"ר אברהם גנחובסקי זצ"ל מתוס' סוכה לה שבשמן שריפה אמרינן כתמ"ש אבל עי' בקובץ קול תורה שנה יא חוברת ו עמ' יד דברי הגר"א ראם זצ"ל], שו"ת אג"מ [ח"א סי' קצא], שו"ת ציץ אליעזר [ח"א סי' כ' שהתיר הדלקת נרות בנורה חשמלית עפ"י היסוד שאין צריך שיעור שמן במנורה], קובץ קול התורה [קובץ נז עמ' מד – לא צריך שיעור שמן לפי הרמב"ם ואפי' אם נימא דצריך שיעור אין השיעור נועד אלא לוודא שידלק במשך כל הזמן הנדרש וא"כ אין בעיה בשמן של בב"ח], שדה אברהם [לג"ר א"י הכהן קוק שליט"א סי' מה], אבני ציון [לגאון המופלא רבי בן ציון קאהן ח"ג עמ' שיב], משנת יוסף [ח"ה סי' כו], שו"ת עמק הלכה [לג"ר טוביה גולדשטיין סי' מב שמוכיח באריכות שיש איסור משתרשי באיסורי הנאה], שו"ת שדה אלחנן [סי' קג טעם חדש בכלל אין עושין מצוות ח"ח – שעוסק במצוה ופטור מהמצוה השניה], שו"ת להורות נתן [חי"ג סי' מה] ועוד ועוד.
 
כאן אשבית קולמסי אם כי אפשר להאריך עוד ועוד. אך הזמן קצר והמלאכה מרובה. ויה"ר שנזכה כולנו לאור באור החיים אמן כן יהי רצון!
 
סיימתי אור לי"ב כסלו התשע"ג
 
גבעת זאב החדשה שכונת אגן האיילת ת"ו
 
ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה!!       


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה