בפתח הבית
מאמר זה בענין חנוכה
נכתב לזכות החתן היקר והאהוב ר' ישראל יעקב ברמן שליט"א ועמו
בחיר לבו הכלה המהוללת ברב תשבחות בלומא דליה הוניגספלד שתחי' שמתחתנים
בשעה טובה ומוצלחת בחנוכה הקריבה ובאה עלינו לטובה בעיר נוא ג'רסי. הרמב"ם
[פ"ד הי"ב] אומר ש'מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד', ניסוח שלא
מוצאים אצלו בשום מקום אחר. כמה מתאים שזוג שהוא כל כך חביב, מתחתן בזמן שמקיימים
מצוה כל כך חביבה. ויה"ר ששתי הנרות שמתחברות באשר 'נר השם נשמת אדם', יאירו
לכל העולם כולו ויבנו את ביתם בזמן שמצות היום היא 'נר איש וביתו' [ואין ביתו אלא
אשתו] מתוך נחת, שמחה, מנוחת הנפש והגוף לטוב להם כל הימים, אמן!
הקדמה
במאמר זה ננסה להבין
את מהות החילול שעשו היונים במקדש ותיקונו, ותוך כדי כך, נזכה להיות בני בינה בדיוק
לשון התנא בברייתא דחנוכה, הרמב"ם בהלכות חנוכה והפייטן בשיר מעוז צור. ובסוף
נבעיר רעיון היוצא מדברינו שמועיל לעבודת השם. וזה החלי בעזר צור ישועתנו.
א] רש"י –
היונים חיללו את כלי המקדש
איתא
במס' ע"ז [דף נב], לימא מסייע ליה [לרבי שאומר שגזרו חכמים לאסור הכלים
ששימשו בבית חוניו שהיה מקדש שעמד במצרים], [הלשכה ה]מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי
את אבני מזבח ששקצו [הקטירו עליו במקדש – רש"י ביומא טז.] אנשי יון, ואמר רב ששת
ששקצו לעבודת כוכבים [אלמא, אע"ג דלהדיוט לא מיתסרי, דאין אדם אוסר דבר שאינו
שלו, גזור בהו רבנן לא להשתמש בו לעבודה, ובבית חוניו נמי אע"ג דלאו בית עבודת
כוכבים, ולא מיתסרי כלים דידיה מדאורייתא, גזור בהו רבנן – עפ"י רש"י]. ודחה
רב פפא, התם קרא אשכח ודרש דכתיב [יחזקאל פ"ז] 'ובאו בה פריצים וחללוה' [ומדאורייתא אסור]. אמרי
[בית חשמונאי לאחר שניצחו יון] היכי נעביד, ניתברינהו? אבנים שלמות אמר רחמנא. ננסרינהו?
לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא. ואמאי ליתברינהו ולישקלינהו לנפשייהו וכו' הכא כיון
דאשתמש בהו לגבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוטא ע"כ ופירש"י שם וז"ל
דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה, מכיון שנכנסו עובדי כוכבים להיכל יצאו כליו לחולין וכיון
דנפקי לחולין קנינהו בהפקירא והוו להו דידהו וכשנשתמשו בהן לעבודת כוכבים נאסרו וכו'
וניתברינהו כדי לבטלן מעבודת כוכבים ונשקלינהו לנפשייהו שהרי חולין הן וכדקאמרת ובאו
בה פריצים וחללוה עכ"ל יעו"ש.
הרי
דנתבאר שם להדיא מההוא קרא דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה דעצם כניסת היוונים להיכל כדי
לחללו הרי בכניסה זו בלבד כבר נתחללו כל כלי המקדש ויצאו לחולין וכלשון רש"י הנ"ל
דכתב דכיון שנכנסו עכו"ם להיכל יצאו כליו לחולין. וכתב בספר אור אברהם [על
חנוכה עמ' קיא] דעל שם כך הוא דנקראו פריצים דהיינו במה שפרצו והזיקו לכלי המקדש, וא"כ
הרי י"ל דזהו נמי כוונת הרמב"ם [פ"ג ה"א] במש"כ 'ונכנסו להיכל
ופרצו בו פרצות' דכוונתו להני יוונים דכתיב בהו ובאו בה פריצים וחללוה וכמש"נ.
ב] רמב"ן –
היונים חיללו את המקדש עצמו
ויעויין
ברמב"ן במלחמת ה' על ההיא גמ' דע"ז הנ"ל שהרחיק לכת מרש"י דכתב
שם בין דבריו שלא רק כלי המקדש נתחללו בכניסת היוונים
אלא גם המקדש עצמו וז"ל ועוד שהרי בית המקדש עצמו יצא מקדושתו על ידם ונעשה חול
דהא בבית דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה והתם אין בו מעילה אלא ודאי על ידי עובדי כוכבים
יצאו לחולין דקרא בעובדי כוכבים כתיב וכו' וגזירת הכתוב היה הכל אע"פ שאין מעילה
בקרקעות ואע"פ שאינם בני מעילה והיינו דכתיב נמי ונתתיו ביד זרים לבז ולרשעי הארץ
לשלל וחללוהו וכו' יעו"ש הרי דכתב הרמב"ן דפשטא דקרא איירי במקדש עצמו דבאו
בה פריצים וחללוה היינו דאם כניסתן למקדש הללו ופרצו את המקדש עצמו ויצא לחולין וממילא
הוא דכמו"כ נתחללו גם כל כלי המקדש וא"כ הרי ודאי י"ל דזהו נמי כוונת
הרמב"ם במש"כ דנכנסו להיכל ופרצו בו פרצות והיינו דחללו ע"י כניסתן
להמקדש עצמו וכן לכליו והיינו נמי לשון השיר במאי דקאמר ופרצו חומות מגדלי וטמאו השמנים
דהיינו למה שפרצו הפריצים וחללו לקדושת המקדש עצמו וכמש"נ.
ג] קשה
על הרמב"ן – במה נתקדשה שוב
ובספר
נר תמיד על עניני חנוכה הקשה על דברי הרמב"ן הנ"ל דבשלמא כלים שיצאו לחולין
הרי שפיר חזרו לקדושתם ע"י חינוך וכדאיתא ביומא [דף יב] דכל הכלים שעשה משה משיחתן
מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן יעו"ש. וא"כ ה"ה כאן דע"י ההשתמשות
בכלים אלו לעבודה הרי בזה גופא הוא דחזרו לקדושתן אבל במה שנוגע לקדושת המקדש עצמו
שנתחלל הרי כבר מבואר הסדר שבו מקדשין אותו בריש פ"ב דשבועות יעו"ש וכל זה
הרי לא היה שם בזמן החשמונאים וא"כ במה נתקדשה לאחר שנתחללה. ועוד דהרי עכ"פ
או שלמה המלך או עזרא הסופר קידשו המקדש קדושת עולם ואי נימא דעי"ז דבאו בה פריצים וחללוה
הרי פקעה קדושתה א"כ איך יתקיים הך דינא דאמרינן דקדושת המקדש קידשה לשעתה וקידשה
לעתיד לבוא וצ"ע [וכך הקשה באבי עזרי הלכות כלי מקדש עמ' קעב ולא תירץ.
ובשו"ת שאילת דוד או"ח סי' ג' האריך מאד מאד בסוגיא וכתב בתוך דבריו
(בעמ' 14 בתחילת הטור השמאלי) שדברי הרמב"ן הם אליבא דמאן דאמר דקדושה ראשונה
קידשה לשעתה בלבד].
ד] הפקיעו
דין ממון גבוה
וע"ז
כתב בספר הנ"ל דלחלות קדושת המקום היה צריך קידוש ונעשית מקודשת להקרבת הקרבנות
מדין נחלה זו ביהמ"ק. והגם דיהיה אח"כ סיבה לחילול הקדושה זה לא מחריב דין
קדושת המקום אלא רק לגבי רשות גבוה דחל עליו בלבד וכמו שכתב רש"י הנ"ל בע"ז
דמכיון שנכנסו נכרים להיכל יצאו כליו לחולין וכיון דנפק כליו לחולין קנינהו בהפקירא
עכ"ל והיינו דניתן לקנות חפצי הקדש ע"י חילול זה וכמו במעילה דיוצאה לחולין
ונעשה קנינו של המועל. הרי כמו"כ כאן הוא דין הפקעת רשות גבוה לבד והוא כגדר דין
כיבוש מלחמה שנכסי הכיבוש עובר לכובש וכאן נתחדש שגם ברשות גבוה נוהגת דבר זה. וא"כ
י"ל דלגבי קדושת המקום לעבודה באמת לא נפקעה קדושתה כלל וגם אז ודאי דהיה אסור
לטמא ליכנס למקדש וכמו שכתב הרמב"ם לגבי זמן הזה יעויין בפ"ו מהל' בית הבחירה
הט"ו עכת"ד הספר הנ"ל.
ולא
הבנתי איך אפשר לבאר את דברי הרמב"ן כך, שהרי לפי דבריו באמת לא יצא המקדש מקדושתו אלא מרשות גבוה בלבד.
אכן שפתי הרמב"ן ברור מללו שהמקדש עצמו יצא מקדושתו על ידם ונעשה
חול [ושו"מ שהעיר בזה בס' אור אברהם].
ותבט
עיני בס' אבני חן [ח"ב עמ' תרנ"ז] שתירץ כעין דברי ה'נר תמיד' בשם אביו
הגר"י זילברשטיין שליט"א, דאמנם באו פריצים וחללוה והפקיעו את קדושת הדמים
ולכן אין בזה מעילה שגם בקרקע כיבוש המלחמה הפקיע את קדושת הממון שבה אבל השראת השכינה
לא פקעה ולכן אסור לטמאים להכנס בה גם כיום שנאמר 'והשימותי את מקדשיכם' דאף שהיא שוממת
וקנין הממון שבה הופקעה, בכל זאת בקדושה שבה, שהשכינה שרויה בה, זה לא פקע. והגרי"ש
אלישיב זצ"ל הסכים לזה וכבר נדפס בהערות על מסכת סוכה [דף כט].
ויש
להעיר שביחזקאל ז' עה"פ 'והסיבותי פני מהם וחללו את צפוני ובאו בה פריצים וחללוה'
הקשה הרד"ק דלמה נכתב בלשון נקיבה 'בה' 'וחללוה'. ותי' על שכינת הכבוד
החונה על הארון כו' והיינו דקאי החילול על עצם שכינת הכבוד. ופירש שם עוד לפי התרגום
ואסלק שכינתי מינהון על דאחילו ית ארעא בית שכינתי כו' הרי דהחילול קאי על קרקע דביהמ"ק
שנתחלל ועיין ברש"י וחללו את צפוני את המקום שהייתי צפון שם ביניהם. הרי לפי
הרד"ק ורש"י גם השכינה הסתלקה ולא רק קדושת דמים.
ה] חילול זמני
וחמותי ראיתי אור בס'
אפיקי מים [עפ"י שיעורי הגר"מ שפירא שליט"א חנוכה עמ' פא] שהוסיף להקשות שצריך נביא כדי לקדש את
המקדש מחדש ולא היה נביא בזמן החשמונאים, וכתב דעל כרחינו דהך גזה"כ דבאו פריצים
וחללוה רק בא לחדש דאיכא תורת הפקעה דקדושת מקום כל זמן שנמצאים שם הפריצים אבל ברגע
שמסלקים אותם משם הדרא לקדושתה דמעיקרא וא"כ אין זה חורבן על עצם הקדושה אלא דיש
גזה"כ מיוחדת דאיכא חלות של חילול כל זמן שנמצאים שם הפריצים אבל כשסילקום החשמונאים
בטלה חילולם ולכן אינה סתירה להא דשכינה אינה בטלה. [ואפשר להמתיק זאת וקצת באופן
אחר, עפ"י מש"כ בס' דולה ומשקה [עמ' רמז עיי"ש] שלא היתה הפקעה
גמורה לקדושה אלא שהוקלש ולכן מסתבר שבהעדר כח המקליש, הקדושה חוזרת במלוא תקפה.
ויש להעיר שלשון הרמב"ן היא ש'בית המקדש עצמו יצא מקדושתו' שמשתמע שיצא לגמרי
מקדושתו, וכבר העירו בזה]. ושו"מ שזכה לכוין בזה לדברי הגר"י שמעלקעס
[שו"ת בית יצחק או"ח סי' כז]. ועיין מש"כ מו"ר הרב הגאון ר'
אפרים זאב קליין שליט"א בספר נחלת צבי [עמ' קע].
והמשיך
באפיקי מים, שלפי זה יוצא לן דבר חדש בדעת הרמב"ן, דהנה בתוס' וראשונים דנים על
טומאת השמנים שע"י היונים דאיזה דין טומאה היתה וגם דנים במפרשים בפנ"י שם
על קושיית טומאה דחויה בציבור דלמה לא הדליקו מה"ט גם בשמן טמא ומבואר דס"ל
דמפאת דין טומאה אתינן עלה וכן במה שמצאו פך שמן בחותמו של כה"ג פי' בתוס' כ"א
ב' שצ"ל שהיה מונח בחותם בקרקע שלא הסיטו כלי. הרי לשיטתייהו
קאזלי דמפרשה דטומאה קאתינן עלה וממילא פירשו דטהרת הפך שהיה מונח בבית קה"ק צריכים
לאוקמא באופן דלא נטמאה ע"י גדרי טומאה. אך לדברי הרמב"ן נראה מבואר דלא
מפרשה דטומאה אתינן עלה אלא מדין שיקוץ ומגזה"כ דבאו פריצים וחללוה ובזה גופא
שנכנסו להיכל חלה דין חילול על מקום המקדש והקרקע וממילא דאין צריך כלל לגדרי טומאה
דעלמא.
ומעתה
נראה עוד די"ל דכמו"כ חלה על השמנים גופייהו הפקעת קדושה ע"י כניסתם
להיכל ואין זה ענין לטומאה אלא דכמו שהקדושה פקעה ע"י פירצתם בהיכל כמו"כ
י"ל דחלה על השמנים תורת חילול מכיון שגם השמן בכלל הקדושה היא ולפי"ז אין
כאן ענין לטומאה דחויה בציבור וכן לא שייך לגדרי טומאה בכלל מכיון דמפאת גזה"כ
דבאו פריצים וחללוה קאתינן עלה ומדין שיקוץ והך שיקוץ חלה רק על ההיכל ובמה ששייך לדרגה
זו אבל במה שבתוך קה"ק לא חלה פרשה דשיקוץ כלל דטומאת יון היתה בכחה לשלוט על
ההיכל בלבד ולא על קה"ק
עכ"ד ועיי"ש שביאר את דברי התנא 'כשנכנסו היונים להיכל, טמאו כל השמנים
שבהיכל' דהיינו הך – עצם הכניסה טימאה. ועיין כעין זה בס' גבורת יצחק [חנוכה עמ'
קנה] שביאר את הפיוט 'ופרצו חומות מגדלי וטמאו כל שמנים' כנ"ל.
ו] חיללו את הבית ולא
המקום
ובס' אור אברהם כתב
לבאר דברי הרמב"ן
באופן אחר [בעמ' קיב], שמה שכתב דבאו בה פריצים וחללוה קאי נמי לגבי המקדש אין כוונתו
לקדושת המקום אלא לגבי בית המקדש דהיינו דהבית הוא דיצא מקדושתו אבל קדושת המקום באמת
לא בטלה ובזה הוא דאמרינן דקידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא. והרי כן מבואר מלשון הרמב"ן
דכתב 'ועוד שהרי בית המקדש עצמו יצא מקדושתו על ידם ונעשה חול דהא בבית דכתיב ובאו
בה פריצים וחללוה זכו דקרא בעובדי כוכבים שהרי נביא מתנבא על המקדש שיחרב ואמר שיצא
לחולין על ידם וגזירת הכתוב היה הכל אע"פ שאין מעילה בקרקעות וכו'' יעו"ש
וכנ"ל הרי דודאי משמע להדיא בדבריו דכל עיקר הך גזיה"כ הר"ז בנוגע לבית
המקדש עצמו וענין זה דיצא ביהמ"ק לחולין הר"ז חלק מנבואת הנביא על חורבן
הבית אבל אין זה נוגע לקדושת המקום דלגבי זה הרי כבר דרשו חז"ל על הא דכתיב והשימותי
את מקדשיכם אע"פ ששוממין בקדושתן הן עומדים והביא הרמב"ם דבר זה בפ"ו
מהל' בית הבחירה הט"ז יעו"ש. ומזה רצה לחדש באור אברהם, שכמו שכלי המקדש
אפשר לחנך ע"י עבודה, כך גם הבית עיי"ש באריכות. שו"מ מצאתי שכ"כ הג"ר שמחה עלברג זצ"ל בקובץ
הפרדס [שנה נ חוברת א עמ' 24].
ז] להרחיק את
ההשפעות הרעות
היסוד היוצא לנו
בעבודת השם כדי לקיים 'גדול תלמוד שמביא לידי מעשה': ראינו שעצם כניסת היונים
למקדש כבר טימאה את כל המקדש [לפי הרמב"ן, ולרש"י הכלים]. מכאן, שצריך
להרחיק מביתנו כל השפעה מזיקה, שעצם כניסת חומר רוחני מרעיל, בכוחו לטמא את הבית
וכל תכולתו.
והדברים נוקבים
ויורדים עד עמקי בטן!
סיימתי טו כסלו
התשע"ג
גבעת זאב החדשה שכונת
אגן האיילות ת"ו
ברוך הנותן ליעף כח ולאין
אונים עצמה ירבה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה