אורות הגבעה פניני
פסח מפי ספרים ומפי סופרים
לזכות מו"ר ועט"ר הגה"צ כ"ק
אדמו"ר מטאלנא שליט"א
ב
|
הגדה של פסח אנחנו קוראים את שאלת הבן הרשע "מה העבודה הזאת
לכם" [שמות י"ב כ"ו]. התורה באמת לא אומרת שזו שאלת הבן הרשע אבל
זאת לומדים מההגדה. והנה בסוף אותה פרשה התורה מספרת "ויקד העם וישתחוו"
ומפרש רש"י – על בשורת הבנים. והתמיהה זועקת עד לשמים ודורשת יישוב – איזה
בשורה טובה יש כאן? והרי זו שאלת הבן הרשע כמו שאמרנו, ואין הבשורה 'טובה' כאשר
היא מבשרת על לידת בן רשע. [בהגדת "כמוצא שלל רב" מביא כמה יישובים
לתמיהה זו, עיי"ש וינעם לך – ואנחנו לדרכנו נלך.]
והנה כדי ליישב תמיהה זו צריכים לחזור לתחילת העקידה. ה' בא אל אברהם ואומר לו "קח נא את בנך" ואברהם עונה "אבל יש לי שני בנים" ה' ממשיך "יחידך", אומר אברהם "זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו", אומר ה' "אשר אהבת" עונה אברהם "את שניהם אני אוהב" [ע"פ רש"י כ"ב ב']. את שניהם אני אוהב – גם יצחק וגם ישמעאל! ישמעאל כזכור איננו מן הצדיקים הגדולים אלא להיפך. הוא גורש מבית אברהם ושרה באישור ה' עקב התנהגות מרושעת של שפיכות דמים, גילוי עריות ועבודה זרה [רש"י כ"א ט']. ובכל זאת – "את שניהם אני אוהב". גם את הבן הרשע. [מו"ר כ"ק מרן האדמו"ר מטאלנא העיר במלוה מלכה בשנת תשס"ה לדברי רש"י אלו ועל ההשלכות המעשיות הנובעות ממנו.] מה מקורו ומה שורשו של יחס זה לבן הרשע?
"מה הוא אף אתה". עובדה. גם ה' אוהב את הבנים הרשעים.
דתניא [קידושין ל"ו.] "בנים אתם לה' אלוקיכם" בזמן שאתם נוהגים
מנהג בנים אתם קרויין בנים, בזמן שאין אתם נוהגים מנהג בנים, אין אתם קרויין בנים,
דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר אומר בין כך ובין כך אתם קרויין בנים שנאמר
"בנים סכלים המה" וכו' וכי תימא וכו' כי פלחי לעכו"ם לא מיקרי בנים
ת"ש ... "בנים משחיתים" וכי תימא בנים משחיתים הוא דמקרו, בנים מעליא
לא מקרו ת"ש "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל
חי" ע"כ. [עי' ברש"י, ובמהרי"ט כתב שגם בלי תשובה נחשבים
בנים מעולים, 'בני א-ל חי'].
והרשב"א [בתשובה רמ"ב] חידש "דאע"ג דרבי מאיר
ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה, הכא רבי מאיר קרא קא דייקי [והלכה כמותו שנקראים בנים
מעליא אפילו כשחוטאים]".
הרי לנו מדתו של הבורא עולם שאוהב אותנו למרות סטיות משמעותיות
מדרך התורה. וכך נהג אברהם אבינו כלפי ישמעאל, אהבה למרות הכל, עד כדי כך שכאשר ה'
אמר לו לקחת "את בנך ....אשר אהבת", הוא לא ידע אם כוונת ה' ליצחק או
לישמעאל.
ומעתה, יאירו לנו באור יקרות דברי רש"י על הפסוק "ויקד העם וישתחוו" – על בשורת הבנים. ותמהנו, איזה בשורה טובה יש על לידת בנים רשעים? התשובה היא שגם את אותם בנים אנחנו אוהבים, מייקרים ומעריכים. ועל זה אמר הקב"ה לאברהם אבינו 'אהבת צדק ותשנא רשע' אהבת להצדיק את בריותי ותשנא להרשיען ולכן משחך אלהים שמן ששון מחבריך ע"כ [תהילים מ"ה ובראשית רבה מט עיי"ש ודוק!], והיינו ממש כאב המון גויים שאף על גב שאין הבן הולך במישרים מ"מ שוחר שלומו וטובו [העמק דבר בהקדמה לס' בראשית]. ויש להוסיף שיש לנו אמון בבנים האלו שסופם לחזור לדרך הישרה, ולא ידח ממנו נדח.
כמה סיפורים על הצדיק 'ר' אהרן קדוש השם', האדמו"ר מבעלז
זי"ע:
סיפר הגאון ר' יצחק שלמה אונגר [גאב"ד חוג חת"ס בני ברק
]: בשנת תש"ג הגיע אבי הק' זי"ע לעיר פעסט, ותיכף כשעומדות היו רגליו בשערי
העיר, שם פניו למעון קדשו של צדיק לקבולי אפי מלכא מרן הרה"ק רבי אהרן מבעלזא
זי"ע לקבל שלום. מרן ז"ל התעניין בהויותיהם ואורח חייהם של יהודי הקהילה
בקאפאוואר וביקש לדעת על מצבה הרוחני והיאך היא בנויה בתקנותיה ובסדריה. אבי הק' השיב
בחריפות שהלמה אותו, כי חלק גדול מיהודי קאפאוואר פושעים ועוכרי ישראל המה. מרן ז"ל
הזדעזע מן הדברים ואמר "חס ושלום חס ושלום. אידן צדיקים, אידן תמימים, אידן ישרים",
ותיכף נטל את ידיו. כן איתא בתשובות הרדב"ז ח"ו סימן ב' אלפים רצ"ד,
וז"ל "צדיק הדור אינו יכול לסבול שמדברים סרה על בני ישראל ותפקידו להפך
בזכותם ללמד עליהם סנגוריא" [רשומים בשמך ב"ב תשס"ז ע' רמ"א].
בין חסידי בעלז המובהקים שהיו מקורבים לרבינו והתפללו אצלו בימות החול
היה החסיד הבעלזאי המפורסם ר' בעריש אורטנר שגדול היה חלקו בהצלת הרה"ק מבעלז
מגיא ההריגה בשנות השואה והזעם. וכך סיפר: בעת שהתאחדו המפלגות הדתיות (אגודת ישראל
פועלי אגודת ישראל המזרחי והפועל המזרחי) לחזית דתית אחת, אמר ר' בעריש לרבו שהתאחדו
פה יהודים וגויים יחד. הרבי מבעלז נזדעזע לשמע הדברים, הורה לו ליטול את ידיו שלוש
פעמים ואח"כ לומר 'שיהודים עם יהודים התאחדו'. מספר פעמים הורה לו הרבי ליטול
את ידיו ולומר את הדברים כשלבסוף חזר והזהירו לא לומר שוב את דבריו הקודמים.
סיפור נוסף: מעשה שהיה עוד בבעלז, בא אליו אחד מחסידיו והעיד על ספר
יהודי שסגר את המספרה לאחר כניסת השבת. הרבי מבעלז קרא לספר ושאלו מדוע עשה זאת. והיהודי
התנצל, ואז אמר לו הרבי מבעלז, אתה שהחזקת את המספרה פתוחה בשבת תביא רוטל נרות לבית
המדרש. ואתה, פנה ליהודי שסיפר לו את המעשה, שראית וסיפרת לי זאת תביא שני רוטל נרות
לבית המדרש. ואני הרב, שבעירי אירע דבר כזה אביא חמישה רוטל נרות לבית המדרש [אביר
המלכות עמ' תיד, הסיפרים הובאו גם בס' בקדושתו של אהרן].
"כלך יפה רעיתי ומום אין בך" [שיר השירים ד' ו']. יש לנו
לפעמים ביקורת על יהודים והביקורת יכולה להיות מוצדקת. העיקר הוא לא לשכוח
שבעצמיותו, במקום הכי עמוק שבו, בעמקי
נשמתו, כל יהודי הוא טהור וקדוש.
כולך יפה רעיתי ומום אין בך!
---------------------
היום אתם יוצאים בחודש האביב [י"ג ד']- רש"י [בעקבות חז"ל] שואל "וכי לא היינו יודעין באיזה חודש יצאו
אלא כך אמר להם ראו חסד שגמלכם שהוציא אתכם בחודש שהוא כשר לצאת, לא חמה ולא צינה ולא
גשמים. וכן הוא אומר [תהלים סח ז] 'מוציא אסירים בכושרות', בחודש שהוא כשר לצאת."
ועדיין לא מיושבת דעתנו. מה החשיבות ביציאה בחודש שהוא כשר לצאת בו? העיקר שיצאו.
מי שמשתחרר ממחנה ריכוז לא מתעניין בדיוק בעונה ובמזג האויר באותו יום אלא מתמקד
בישועה הגדולה שסוף סוף השתחרר.
כמה כיוונים מהספרים הקדושים: יש רחמים
ויש חסד. רחמים מתעוררים ע"י גירוי חיצוני שמלבה מניע ומפעיל את
הפנימיות. אדם הנתקל במצב מצוקה קשה המעורר
את הרגשיו, מתעוררת בקרבו תכונת ההטבה שהטביע בו הבורא ית' בתולדתו ודורשת פורקן. ולכשתסלק
את הצרה מנגד עיניו, כבו פסו רחמיו וממילא נעשית גם ידו קמוצה. יותר מזה, גם בעל הלב
הרחום ביותר אם ייתקל יום יום שעה שעה בצרת מצוקה, יתרגל למצב ואין רחמיו מתעוררים
עוד.
חלוקה הימנה ביסודה מידת החסד. חסד אינו
זקוק לגרוי והתעוררות חיצוניים. חסד הינו תכונת נפש של אדם המבקש להשרות להפריש ולהעניק
מדיליה ללא התנאה וללא תלות בהתססה של גורם שמבחוץ. זוהי תנועת נפש פנימית מקורית הפורצת
מגרעין הלב אל הסביבה הנזקקת ומבקשת להשלימה. תנועת מידת החסד הינה איפוא הפוכה בכיוונה
לתכונת הרחמנות. הרחמן מאפשר לסביבה הלחוצה לפלוש אל חדרי הלב ולהניעו ובעצם להכריחו
לתת. היפוכו של דבר בבעל חסד. ביקוש ההתחסדות הינה אצלו תכונת יסוד, תכונה שאינה מותנית
ולא תלויה בסובב והנזקק אינו אלא מקום תחולתה ויישומה של מידת הנפש החבויה.
"עולם חסד יבנה" – השם ברא
את העולם מתוך חסד ורצון להיטיב לפני שהיה שייך בכלל רחמים כי לא היה על מי לרחם.
לא היה קיים שום מניע חיצוני ללבות את רגש הרחמנות. לא היתה הבריאה אלא מעשה של
חסד נקי. גאולת מצרים יכלה לנבוע מתוך רחמים. עם ישראל היתה במצוקה אדירה ורחמים
פשוטים היו יכולים לעורר את ה' לגאלם. כדי להוציא מתפיסה זו, ה' הקפיד להוציא
אותנו בזמן של מזג אויר נח ונעים כדי לאלפנו בינה שהכל נובע מתוך חסד. עפ"י
מדת הרחמים היציאה בחורף גם היתה משביעה רצון אבל מדת החסד דרשה יציאה בחודש הכי
כשר ובמצב הכי נעים. וכך הגאולה עצמה נבעה מרצון אלקי טהור להיטיב עמנו, ודוק [עפ"י
'הגדה של פסח אסופות מערכות'].
וכיוון אחר – יש עשרה מאמרות שבהם נברא העולם
ויש עשרת הדברות. אומר החידושי הרי"ם שפנימיות עשרת המאמרות הן עשרת הדברות.
כלומר, הפנימיות של העולם הגשמי-מטיריאלסטי היא המימד הרוחני-אלקי. בעולם הטבע,
חודש האביב הוא זמן של פריחה והתחדשות החיים. בדיוק אותו תהליך התרחש בעולם הרוחני
ביצירת עם ישראל שצמחו ופרחו ונהיו לעם. הטבע שיקף את התהליך הרוחני-הפנימי שעבר
על עם ישראל. כמה מתאים המשל של ה' שתיאר את עם ישראל לפני יציאתם ע"י הנביא
יחזקאל "רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי
ותגדלי". ומעתה ברכת האילנות הנאמרת בחודש ניסן מקבלת משמעות חדשה. כי האדם –
ועם ישראל בפרט – עץ השדה...
והא לך לשון השפת אמת "היום אתם יוצאים בחודש האביב - וזה בחינת יציאת מצרים להוציא הפרי מתוך
הקליפה, וכן היה סדר הבריאה חשוכא והדר נהורא" [שקלים תרנ"ו]. ולתוספת
הטעמה ותענוג נביא את דברי הג"ר לייבלה איגר בספרו תורת אמת [שמות]
"וכמ"ש בלק"ת מהאר"י הקדוש על הפסוק "ויעבידו מצרים את
בני ישראל בפרך" כי ראשי תיבות "א'ת ב'ני י'שראל ב'פרך" אותיות
אביב, כדכתיב 'היום אתם יוצאים בחודש האביב', כי תיכף בתחילת שיעבודן מרומז
הגאולה, כי לשון אביב מורה על צמיחת הישועה, כאשר אנו רואים בחודש האביב הוא זמן
צמיחת הצמחים וכו' אכן עוד הם בהעלם למי שאינו יודע ומבין, אינו ניכר האוכל שבכח
הצומח, כן באמת גם בתחילת שיעבודן הגאולה והישועה צפונה ונכונה אצלו יתברך, רק הוא
בהעלם מעין כל למען יצרפו ויבחנו". [ויש כאן הקבלה נוספת בין פורים לפסח
(הגמרא בפ"ק דמגילה רוצה למקם את פורים באדר שני כדי להסמיך שתי הגאולות,
וה'משנכנס אדר מרבים בשמחה' כולל ניסן, לדעת רש"י): בשניהם הגאולה הוכנה
מראש].
--------------------
"בחוזק יד הוציא ה' אתכם מזה
ולא יאכל חמץ" [י"ג ג'] - על ענין המהירות העל טבעית שבגאולת ישראל
ממצרים כבר עמד המהר"ל בספרו גבורות ה' [פרק ס'] וז"ל ועוד יש לפרש לפי פשוטו
כי הגאולה להוציא אותם ממצרים היה בחוזק כמש"כ בכל מקום אצל יציאת מצרים חוזק הפעולה
(שמות יג) כי בחוזק יד הוציאנו ממצרים, וכל דבר שהוא פועל בחוזק, פועל במהירות לפי
חוזק פעולתו. ולפיכך כתיב 'זכור את היום אשר יצאתם ממצרים כי בחוזק יד הוציא ה' אתכם
מזה ולא יאכל חמץ'. פירוש, כי החמץ שנעשה בעכוב זמן אין זה חוזק אבל החוזק מה שנעשה
בלי זמן ומפני שהוציא אותם בחוזק לא יאכל חמץ.
חמץ הוא היפך של חוזק ומהירות, ההיפך של
פעולה פתאומית חזקה שהרי עיסה שעוסקים בה אינה מחמיצה. אימתי היא מחמיצה? בזמן של אי
פעולה. תהליך החימוץ עצמו הוא איטי ומתמשך, עם הזמן מתרבים גורמי החימוץ, נמצא שמשך
הזמן הנמשך לאיטו הוא המחמיץ ומאידך מהירות פעולה והחפזון הם מונעי החימוץ ועל כן מפני
שגאולת ישראל היתה בחוזק יד היינו בחפזון ובמהירות לכן לא יאכל חמץ. וכך ממשיך המהר"ל
"ולפיכך צוה להם לאכול מצה בליל היציאה שיקנו ישראל מעלה זאת שיפדה ה' אותם בחוזק
כמו שצוה להם לאכול פסח כדי שיפסח ה' עליהם ולאכול בחפזון שהיא מהירות גם כן והכל כדי
להתדבק במדה שממנה החוזק להוציא אותם במהירות". החפזון הוא ההוכחה לכך שאין בגאולה
זו משום התפתחות טבעית אלא התרחשות ניסית פתאומית שלמעלה מהזמן ומהמקום [עפ"י
הגר"ח פרידלנדר].
ויש כאן דיוק נפלא – כתוב לא יאכל חמץ, כאשר ה"א" קמוצה.
כלומר, אין הפסוק מצווה אותנו ישירות לא לאכול חמץ אלא אומרת שביום הזה חמץ לא
יאכל. נראה להסביר, שהחמץ, כידוע לכל, מסמל את היצר הרע. מי שמתנגש חזיתית עם היצר
הרע מסתכן והדרך להלחם בו היא בעקיפין. אדם העוסק בפעילות-חיובית-מתמדת בזריזות
ו"חוזק" [דהיינו בזריזות ובניצול כל רגע, עפ"י המשמעות החדשה
שלימדונו המהר"ל] לא ילכד לתוך רשת היצר, וממילא, לא יאכל [א' קמוצה] חמץ.
ומכלל הן נשמע לאו....
--------------------
והיה כי יביאך ד' אל ארץ הכנעני, והחתי והאמורי והחוי והיבוסי, אשר
נשבע לאבותיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש, ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה [י"ב ה'] שבעת ימים תאכל וכו'. וצ"ע מה היה מקרא חסר
אילו היה כתוב "והיה כי יביאך ה' אל ארץ כנען ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה". למה
הוסיף הפסוק שהיא ארץ הכנעני והחוי וכו', וכן לציין שה' נשבע לאבותיך לתת את הארץ.
וכן ציון העובדה שהארץ היא 'ארץ זבת חלב ודבש' מתמיה, שהרי לא בשבח א"י אנחנו
עוסקים כאן. וצע"ר לי. שוב העירוני ידי"נ הרב ר' זאב רייניץ שליט"א
לדברי הנצי"ב ב'העמק דבר' על אתר, ועיי"ש שיישב את כל התמיהות בטוב טעם
ודעת.
---------------------
שבעת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה' [י"ג ו']. ידועים דברי המהר"ל שהמספר שבע מורה על מחזוריות
הטבע [שבעה ימים בשבוע, שבע שנים במחזור השמיטה וכו'] ואילו המספר שמונה מורה על
העל-טבעי. א"כ נשאלת השאלה, מדוע פסח, שהוא כולו על-טבעי, אינו נחגג שמונה
ימים? ונלע"ד לבאר עפ"י הרמב"ן המפורסמים בסוף פרשת בא "ומן הניסים הגדולים והמפורסמים אדם מודה בנסים
הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין שכל דברינו
ומקרינו כולם ניסים שאין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד אלא אם יעשה המצוות
יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו עונשו הכל בגזירת עליון". נמצא שכל ההתרחשויות העל-טבעיות באות להשריש בקרבנו את הידיעה שכל
הטבע הוא נס. שבעת ימי פסח דייקא, ולא שמונה. העל-טבעי, ה"שמונה", אמור
להוריד אותנו לתוך עולם טבעי שגם הוא לא פחות נסי.
והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד
חזקה הוציאך ה' ממצרים
[י"ג ט'] - יצאנו מהמיצרים של מצרים
כדי להיטהר ולהתנקות מהחילוניות הטמאה והגסה שייצגה את העם המצרי. הקושי שביציאה
בא לידי ביטוי בפסוק המלמד שנזקק ה' [כביכול] להפעיל 'יד חזקה'. אין זה דבר של מה
בכך להשאיר את הרושם האדיר של היציאה לדורי דורות. על כן, התורה ייעדה את התפילין
לשמר את החוויה הנפלאה. בהנחת תפילין על היד כנגד הלב אנחנו מכוונים כל רגשות הלב
לבורא ובהנחת תפילין על ראש מכוונים כל מחשבתנו והרהורנו כלפי מעלה. רק כך נהיה
בטוחים שתורת השם תישאר בפינו שביד חזקה הוציאנו ממצרים. כמו שאז היה צורך בחוזק
מיוחד, כך גם עד ימינו חייבים להפעיל את הנשק החזק ביותר שיש לנו – תפילין. [עי'
מד"ר שיר השירים ד' ו' וטרף זרוע אף קדקוד – בזכות תפילין של יד ושל ראש
מנצחים במלחמה].
עוד בקשר של תפילין ליציאת מצרים - התפילין הן חותם של עבד. בגמ' ברכות ל' ב' אביי הוה יתיב קמיה דרבה
חזייה דהוה קא בדח טובא [ונראה כפורק עול - רש"י] אמר 'וגילו ברעדה' כתיב. אמר
ליה, אנא תפילין מנחנא. רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא חזייה דהוה קא בדח טובא,
אמר ליה בכל עצב יהיה מותר כתיב. אמר ליה, אנא תפילין מנחנא. ופירש רש"י ד"ה
תפילין מנחנא והם עדות שממשלת קוני ומשרתו עלי. הרי תפילין מעידים על ממשלת הבורא.
במצרים למדנו שיעור מאלף [וכואב...] כיצד נראה שיעבוד מוחלט ללא שיור.
ה' הוציא אותנו ביד חזקה כדי שהשיעבוד יעבור אליו. בהנחת תפילין משעבדים לבורא כל
החושים וכל הכחות השכליים ללא שיור. פסח כשר ושמח!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה