שנינו בברייתא [כתובות ל"א.] דהגונב כיס בשבת והוציאו לרה"ר חייב בתשלומין ואף שחייב מיתה על ההוצאה הואיל שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי איסור סקילה, ואם היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא פטור דקם ליה בדרבה מיניה, שהרי איסור שבת וגניבה באין כאחד.
ופריך הגמרא, דאפקיה להיכא? אי דאפקיה לרה"ר איסור שבת איכא איסור גניבה ליכא דמשיכה לא קניא ברה"ר, אי דאפקיה לרשות היחיד, איסור גניבה איכא, איסור שבת ליכא. ומשני, דאפקיה לצידי רה"ר.
ופריך הגמרא, דאפקיה להיכא? אי דאפקיה לרה"ר איסור שבת איכא איסור גניבה ליכא דמשיכה לא קניא ברה"ר, אי דאפקיה לרשות היחיד, איסור גניבה איכא, איסור שבת ליכא. ומשני, דאפקיה לצידי רה"ר.
והנה נחלקו הראשונים בדין רשות הרבים השייך ליחיד אם הוי דינא כרה"ר לענין איסור הוצאה או לאו, דהתוס' סבירא להו
דאין חילוק ברשות הרבים אם היא שייכת ליחיד או לא והרמב"ן ס"ל דרשות הרבים של יחיד אין דינה כרשות הרבים.
דאין חילוק ברשות הרבים אם היא שייכת ליחיד או לא והרמב"ן ס"ל דרשות הרבים של יחיד אין דינה כרשות הרבים.
ועל שיטת התוס' קשה מסוגיא הנ"ל, דמה מקשה הש"ס "דאפקיה להיכא" והרי שפיר משכחת דהרה"ר הוא של הגנב וקנה הגניבה במשיכתו לחצירו העומד בצידו אלא ע"כ דכל רה"ר השייך ליחיד אף שאין לו מחיצות אין דינו כרה"ר.
לסיכום - אם רשות הרבים של יחיד דינו כרה"ר, א"כ משכחת ליה איסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד בגרירה מרשות היחיד לרשות הרבים של הגנב שעובר משום מוציא מרשות לרשות וקונה הגניבה בחצירו.
עי' בספר קבא דקשייתא סי' צא והאריך בזה מו"ר שליט"א בשיעורו השבועי על סוגיית הדף היומי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה