הנה כתב הרמב"ם בהל' ת"ת
פ"א ה"מ וז"ל גדולי חכמי ישראל היו מהן חוטבי עצים ומהן שואבי מים ומהן
סומין ואעפ"כ היו עוסקים בתורה ביום ובלילה והן בכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש
עד משה רבינו ע"כ ונראה עומק הכוונה בזה דהנה תנאים הללו גילו ביגיעתם שגם עבודות
האלו המפרכות את הגוף מצורפים אל התורה. ואין הפירוש דלמרות גודל הטירדה והמניעה עסקו
בתורה אלא ר"ל שהלימוד עם הצער והדחק נצטרף לתורתם והוא ע"ד מה שנתבאר שתכלית
קבלת תורה היא שסוד עשייה ג"כ יתהפך להיות תורה [עי' אפיקי מים ענין לה לו].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה