הרב אבינר
יצא לאור ספר חדש של מרן הרב קוק, 'לנבוכי הדור'. סיבת כתיבת הספר היתה שכיוון שיש זרמים חדשים שגורמים מבוכה לדור אז צריך לכתוב עליהם ולהילחם נגדם. אמנם בעבר נכתבו ספרים רבים שבאו לענות לזרמים זרים, כמו מורה נבוכים שבא לענות לאנשים הנבוכים בין התורה לתרבות יוון. אבל עכשיו צצו זרמים מחשביים חדשים בפילוסופיה ובמדע שלא היו קיימים בזמן הרמב"ם ורבותינו, אז יש מבוכה חדשה שצריך להשיב עליה.
הספר נכתב כשמרן הרב קוק היה בבויסק, לפני עלייתו לארץ. אפשר לדעת
זאת מכך שהרב קוק מזכיר שם את רעיון אוגנדה שעלה בשנת תרס"ד, שנה שבה מרן הרב היה בבויסק. אולי חלק מהספר נכתב לפני כן. כמו כן, יש כמה חלקים שנוספו לאחר שעלה לארץ, אפשר לראות זאת על פי הנושאים שכתובים שם.
כל מה שמרן הרב קוק כתב הוא קדוש וטהור. אבל הספר הזה הרבה פחות טוב מהספרים שכבר יש לנו, בגלל ארבע סיבות, שכל אחת מספיקה:
א. מרן הרב ורבנו לא הוציאוהו
מרן הרב קוק לא ראה עניין להוציא את הספר הזה לאור, גם רבנו הרב צבי יהודה לא ראה עניין. רבנו הרב צבי יהודה אפילו לא הזכיר שקיים ספר כזה. אמנם ציטט ממנו, אך לא אמר שזה מהספר הזה. פעם רבנו ציטט משהו בנושא תחיית המתים שכתוב ב'לנבוכי הדור', אבל הוא לא אמר שזה משם, אלא אמר שזה מכתב יד. כתב היד הזה היה ידוע, ולא הלך לאיבוד. הוא מופיע ברשימת האגודה להוצאת כתבי מרן הרב. למרות שהיה ידוע לא הוציאוהו. זה סימן שמרן הרב ורבנו הרב צבי יהודה לא ראו עניין להדפיס אותו. הם הדפיסו הרבה ספרים בזמן מרן הרב ואחרי מותו: אדר היקר, עקבי הצאן, שבת הארץ ועץ הדר. אלה ספרים שמרן הרב כתב מראש עד סוף. גם אגרות חלק א' יצא בימי מרן הרב. אורות ואורת התשובה שערך רבנו הרב צבי יהודה ואורות הקודש שערך הרב הנזיר.
עריכת הספרים האלו הייתה עבודה מאוד קשה: ללקט פסקאות שמפוזרות בהרבה מקומות ולעשות מהן מלאכת מחשבת. לדוגמא, לסדר ולהחליט בין שתי פסקאות דומות מאוד עם שינוי אחד ביניהן איזו קודמת, וכן הלאה. עבודה עצומה. במקום כל העבודה הזאת, יכלו להוציא את 'לנבוכי הדור'- ספר מן המוכן, מכיל מאתיים עמודים ומסודר בשישים פרקים. העובדה שעבדו קשה להוציא ספרים אחרים ולא הוציאו את 'לנבוכי הדור' למרות שיכלו לעשות זאת בקלות זה סימן שלא רצו בכך.
באגרת ששלח מרן רב קוק לרב שמואל אלכסנדרוב (אגרות א' עמ' נ) הוא כותב שאין לו ספר שיתמודד בזרמי הכפירה השונים ויוכיח שכל זרמי הכפירה לא הרסו את האמונה אלא אפשר בעזרתם לחזק את האמונה. למרות ש'לנבוכי הדור' מדבר בדיוק על הנושא הזה, מרן הרב לא מזכיר אותו. סימן שמרן הרב לא החשיב את הספר הזה כקיים.
ב. אין בספר חידוש
אין חידוש במה שכתוב בספר הזה. אפשר לראות מהעמוד הראשון שזה הסגנון של מרן הרב קוק כשהיה בחו"ל, שזה סגנון יותר ארוך ומוסבר. אך כל מה שיש בספר הזה יש בספרים שהוציאו אחר כך ובסגנון הרבה יותר עמוק ויותר פנימי. במשך שלושים השנים שעברו מאז שמרן הרב כתב את 'לנבוכי הדור' עד שכתב את שאר הספרים, הוא ודאי למד והתקדם. אם אדם אומר שבמשך שלושים שנה מרן הרב דרך במקום, הוא מחרף ומגדף, תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
זאת ועוד, רוח הקודש קשורה לארץ ישראל. זה ברור שרוח הקודש של מרן הרב בארץ ישראל הייתה יותר גדולה מרוח הקודש שלו בחו"ל. רוח הקודש שבארץ ישראל הוא העיקר. כך מוזכר ב'אורות' בפסקאות על א"י. אם כך, במשך שלושים שנה מרן הרב העמיק יותר ויותר וגם הייתה לו רוח הקודש יותר גדולה.
יש אומרים שמה שכתוב ב'לנבוכי הדור' הוא מאוד עמוק בנוסף להיותו בהיר, ערוך, שיטתי, ומתייחס בצורה ישירה לנושא בצורת שאלות ותשובות, לעומת ספר 'אורות' שנראה יותר מסובך. אין זה נכון, ספר זה פחות עמוק. דברים עמוקים מאוד הם יותר מורכבים. הספר הזה יותר המוני, כי ההמון אוהב סגנון כזה. ספר אורות נכתב ברוח הקודש של א"י שהיא מבריקה ומאירה, עוד הברקה ועוד הברקה. הוא לא שיטתי במובן מערבי כי רוח הקודש אינה שיטתית, כמו שהגמרא אינה שיטתית אלא עוברת מנושא לנושא, זרם חיים עצום שמבעבע. אמנם הרמב"ם שהוא ענק שבענקים כתב באופן מסודר ושיטתי, אבל הגמרא יותר גדולה ויותר עמוקה.
יוצא שאין בספר הזה שום חידוש, כל מה שיש שם הופיע אחר כך בצורה יותר עמוקה ובזרימה יותר גבוהה של רוח הקודש.
ג. הספר הזה הוא ל"שיטתך"
ספר זה נכתב כדי לשכנע גם מי שמאמין בהנחות מוטעות. למשל, כדי להסביר למי שמשוכנע שביקורת המקרא היא אמת ולא מצליחים להזיזו מדעתו, למה בכל זאת צריך לקיים מצוות. הספר מסביר שצריך לקיים מצוות גם על פי שיטתו המוטעית. יש מקום להסברה כזו, הרמב"ם ב'מורה נבוכים' כותב הרבה בשיטת הסברה כזו: "לשיטתך שאתה חסיד של אריסטו, אוכיח לך שמשה אמת ותורתו אמת", "לשיטתך שאתה מאמין שהעולם לא נברא אלא היה קיים, אוכיח לך שיש ריבונו של עולם".
כתוב בגמרא שבת (ל, ב): אחד בא לרבי יהודה הנשיא ואמר לו: אשתך אשתי ובניך בני. אמר לו רבי יהודה הנשיא: אולי אתה רוצה כוס יין? נתן לו כוס יין, שתה והלך. מסביר מרן הרב בעין אי"ה שאדם זה היה נהנתן, מחפש ליהנות ומחפש לגיטימציה למעשיו. אמר לו רבי יהודה הנשיא: נכון אתה רוצה ליהנות? קח כוס יין. כלומר, גם לשיטתך, שאתה נהנתן, אתה יכול להישאר דתי, נסדר לך את כל ההנאות עם הכשר. ודאי זה לא האידאל, האידאל הוא לעשות רצון ד', כמו שכתוב במסילת ישרים (פרק א): 'חובתו של האדם בעולמו'. אבל אצל הנהנתן העולם הוא כדי ליהנות ואנו לא מצליחים כרגע להסביר לו את העניין הזה.
הספר הזה בנוי "לדידך"- "לשיטתך". הראש של הנוער מבולבל, תקוע בהשקפות עולם מוטעות, אז מרן הרב מדבר ב'לנבוכי הדור' לפי שיטות אלו. גם אם אתה חושב שהאבולוציה נכונה צריך להיות מוסרי, אוכיח לך שגם לפי שיטתך שאתה בא מהחיות אתה צריך להיות מוסרי. גם אם אתה אומר שביקורת המקרא נכונה ולא ד' נתן את התורה, אוכיח שצריך לקיים מצוות (מופיע גם באדר היקר עמ' לח-לט). הספר גם דן בדטרמיניזם. כלומר, כל מה שיש בעולם מסודר וקבוע על פי חוקי טבע ואין בחירה חופשית. אלו דברים ישנים שאמר הפילוסוף אריסטו, אם העולם קדום אז יש חוקים ואתה כבול בהם. מרן הרב אומר לשיטתך שיש דטרמיניזם ולכן אתה חולק על הרצון החופשי של האדם אני אסביר שגם הרצון החופשי הוא חלק מדטרמיניזם, גם הוא דבר הכרחי. לכאורה זה נראה כפלפול, אבל פילוסופית הוא עובר.
ההסברים ב'לנבוכי הדור' הם מוסריים ושכליים, מבוססים על יושר וצדק. ודאי שהסברים כאלו הם יפים מאוד, אבל הם חלקיים. כתוב במאמר 'טללי אורות' שבמאמרי הראיה, שלהסברת המצוות יש ארבעה צדדים: א. לאומי. ב. דתי. ג. מוסרי. ד. אלוקי. כנגד ארבע אותיות שם הוויה. הסברה מוסרית בלבד אינה מספיקה. יש מאמר של רבנו הרב צבי יהודה בשם 'תשובה ובירור דברים' שבו הוא מסביר למה מרן הרב אחז בהסברה לאומית ולא דתית, כי הסברה דתית זה טוב בשביל צדיקים, אבל לא בשביל ההמון. לפעמים "לשיטתך" זה דברים אמתיים אבל חלקיים, כגון צד לאומי או המוסרי בלבד, לפעמים "שיטתך" מוטעית לחלוטין כגון ביקורת המקרא.
יש בספר הזה דברים חריפים נגד החילוניים, שהם פושעים ומקולקלים עד הצוואר. כך מופיע גם בשלושת המאמרים הגדולים הלאומיים: 'תעודת ישראל ולאומיות', 'אפיקים בנגב' ו'עצות מרחוק'. גם שם כתובים דברים מאוד חריפים, אבל ההתייחסות לחילוניים במאמר הדור ובספר אורות היא הרבה יותר מורכבת. יש אמרו שמרן הרב שינה דעתו. אין זה נכון, הוא לא חזר בו ולא שינה דעתו. אלא כמו שאומר רבנו הרב צבי יהודה במאמרו 'התורה הגואלת' שנדפס באור לנתיבתי בחו"ל מרן הרב העלה אפשרויות "גישושים", "הווא-אמינות" לכאן ולכאן, כמו בלימוד גמרא, אח"כ במאמר הדור שנכתב בארץ הוא הכריע את כל הוויכוחים איך להתייחס לדור.
אדם יכול להתבלבל מכל מיני ציטוטים ומ"לשיטתך", לכן רבנו הרב צבי יהודה והרב הנזיר ערכו את כתבי מרן הרב כדי למנוע בלבול. כשיצא לאור ספר פנקס מתקופת בויסק על ידי מכון הרצי"ה כל הפסקאות העלולות להבנה לא נכונה הושמטו ונכתב בהקדמה שדברים הטעונים הסברים רחבים לא יצאו עד שיוסברו. אנשים טענו שזו צנזורה, אמנם הם צדקו, אבל הצנזורה הייתה נצרכת וכך רצונו של מרן הרב.
ד. ספר מגננה
הספר הזה הוא מגננה. אבל הספרים שיש לנו כבר ממרן הרב, זה לא מגננה, זה התקפה. המגננה הכי טובה זה התקפה, כמו שכתוב: "משיב מלחמה שערה" (ישעיהו כח ו): להוביל את הקרב לשטחו של האויב.
במילים יותר פשוטות: אנו לא צריכים להתגונן, לא מעניינות אותנו הטענות של המבולבלים הסוברים כביקורת המקרא או המאמינים בדתות אחרות, אנו נגיד מה שאנו חושבים ודי בכך. זוהי השיטה בה כתוב ספר ה'כוזרי' לעומת השיטה ב'מורה נבוכים'. ה'כוזרי' אומר מה שיש לו לומר. שואל מלך כוזר: מה עם אריסטו? החבר עונה לו בקצרה: לא היתה לו נבואה. וכמעט לא מתייחס. למרות שבחלק החמישי הוא מתייחס, זה נספח קטן.
יש מחלוקת ראשונים איך להסביר "הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס" (אבות ב יד), אם יש כאן שני עניינים או ענין אחד. יש מסבירים שמלבד לימוד תורה יש צורך מיוחד ללמוד מה להשיב לאפיקורוס, ויש ללמוד את הרע כדי להינצל ממנו (פירוש רבנו יצחק ב"ר שלמה אבות ב יד), כדי שמדברי עצמם נדע להשיב להם (מגן אבות שם). ואין לחשוש שיושפע לרע כיון שכל עיקר כוונתו היא להילחם נגד הרע ועל מנת כן הוא לומד את הרע (מהר"ל, נתיבות עולם, נתיב התורה יד עמי נט-סב).
אחרים מסבירים: "הוי שקוד ללמוד תורה" ומתוך כך ממילא תדע מה שתשיב לאפיקורוס (ר' יונה שם. ספורנו שם. חיד"א פתח עינים שם), כי מתוך התעמקות בתורה נמצא תשובה לכל מבוכות החיים.
אנו סומכים על רבותינו הקדושים, שבוודאי הכירו את כל הרע שבחיים והטמינו בתוך התורה את כל התרופות הנצרכות כדי להיחלץ מן הרע בכל צורותיו. "הפך בה והפך בה דכלא בה" (אבות ה כב), לעולם אסור לעסוק במחשבות שהן הפוכות מהתורה, כדברי הרמב"ם, כי אין אדם שיוכל לומר שלא יושפע על ידם (רמב"ם, הלכות עבודת כוכבים ב ב). זו השיטה של רבנו הרב צבי יהודה, הוא לא לימד מה להשיב. לנבוכי הדור שלנו הוא אדר היקר ועקבי הצאן המסבירים איך צריך ללמד, לחנך ולהחזיר בתשובה את הדור.
כלומר, לכאורה הספר 'לנבוכי הדור' הוא דבר נחמד, טוב, חשוב ויפה. אבל מרן הרב החליט שלא. כדי לגדל בישראל אנשים צדיקים, קדושים וטהורים, מרן הרב נתן לנו ספרים אחרים שמהם יפילו את כל הקושיות. רבנו הרב צבי יהודה לא מתייחס לטענות של ביקורת המקרא אלא אמר שהן שטויות, שכאשר רואים את גדלות התורה וקדושת התורה, כל הקושיות נעלמות. אדר היקר ועקבי הצאן הם המורים לנבוכי הדור ולהצלת הדור ממבוכה.
סיכום:
א. מרן הרב קוק ורבנו הרב צבי יהודה לא רצו להדפיס את הספר עכשיו- אם בכלל.
ב. בינתיים נכתבו ספרים אחרים של מרן הרב שהם יותר טובים לאין ערוך.
ג. מה שכתוב שם זה לשיטתך- 'לדידך'.
ד. אנו לא מתגוננים נגד כל מיני קושיות, אלא אנו תוקפים. כלומר, מלמדים מה שיש לנו ללמד. מתוך כך "ונסו הצללים". במקום לגרש את החושך במקלות, מרבים אור וממילא החושך מתנדף.
יש הרבה ספרים של מרן הרב, וברוך ד' לא חסרים דברי אלוקים חיים שיאירו את הדור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה