הערות וציונים בדין חינוך קטן שלא הגיע לחינוך

לע"נ הרה"ח ר' ישראל צבי בן הרה"ח ר' צדוק אביו של כ"ק אד"ש

הצעת הסוגיא

סוכה כ"ח - קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה. מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי מיטה בשביל הקטן. ובגמ' שם ע"ב מקשה - מעשה לסתור? ומשני חסורי מחסרא והכי קתני ושמאי מחמיר ומעשה נמי וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך על המיטה בשביל הקטן.

קושיית הפנ"י – איך תינוק בן יומו חייב?

ובפני יהושע שם כתב בזה"ל: "ולכאורה אין טעם לחומרא זו דמה חינוך שייך בקטן בן יומו שאין בו דעת כלל לחייבו במצות עשה?

תירוצי הפנ"י – מחמירים משום שיש אסמכתא, או משום תשבו כעין תדורו

אפשר שכיוון שלענין סוכה אסמכוה רבנן אריבוי של "כל" [כל האזרח לרבות את קטנים], מש"ה שייך להחמיר יותר בסוכה.

ויותר נראה דהאי חומרא דשמאי אינו משום חינוך אלא מטעם חומר עצמותו משמע ליה להחמיר מטעם תשבו כעין תדורו. אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר דכתיב תהלים כ"ח ד' "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך" אבל באשה לא שייך הך מילתא כלל אפילו לחומרא בעלמא מדלא סיכך בשביל כלתו והיינו משום שהאשה אין רשות אחרים עליה וכו' ועיין בחידושי הריטב"א ז"ל עכ"ל. [וצ"ב להבין למה אשתו אינה חייבת ובאמת ברמ"א מובא שמדין תשבו כעין תדורו האשה תחמיר להיות בסוכה].

הרי לפנינו שני תירוצים של הפני יהושע – א] סוכה מחמירים יותר משום שיש אסמכתא לחייב קטנים. ב] מחמירים מטעם תשבו כעין תדורו.

ובריטב"א כתב כעין תירוצו השני של הפנ"י וז"ל דליכא חיובא אקטן דאורייתא ולא על אביו מדרבנן שעדיין לא הגיע לחינוך אינו בדין להחמיר על עצמו כ"כ לפתוח את המעזיבה והוי בכלל מי שאינו מצווה בדבר ועושה אלא וכו' מחמיר מן הדין דקסבר שאביו חייב בה מן התורה דתשבו כעין תדורו איש ובניו וכו' עכ"ל וכן הוא דעת הרא"ה עיי"ש. ומשמע שזו מדאורייתא.  

ריטב"א – קטן בן יומו ראוי לשבת בסוכה והקושי בדבריו

וכתב הריטב"א עוד תירוץ וז"ל א"נ והוא הנכון, מחמיר בתינוק קטן בסוכה מדרבנן לחייבו שיאכל עמו בסוכה, כיון דאפשר וחזי להכי שכן הדין בכל מצוה לחייבו בחינוך כל זמן שאפשר וראוי לכך וכו' עכ"ל.

פירוש שמאי סבר שקטן היודע לאכול ולישון והיינו אפילו קטן בן יומו, חייב בסוכה. אלא שזה תימה דתינח היודע לנענע או יודע לדבר ושאר הענינים שייך חינוך שידע לעשות כן כשיגדל ויתחייב בהם וכמש"כ הנצי"ב במרומי שדה על המשנה בסוכה דף מ"ב קטן היודע לנענע חייב בלולב, דמוכח דאם אינו יודע לנענע פטור ואע"ג דע"פ דין תורה אין הנענועים מעכבין ובהגבהה בעלמא יצא יד"ח המצוה מכ"מ אין מצוה לחנכו אלא באופן שיהיה עושה כשיגדל שהרי עיקר החינוך הוא משום שיהיה יודע לעשות אח"כ עכ"ל עיי"ש. אבל בתינוק בן יומו הא אינו יודע מימינו לשמאלו והוא אינו מתחנך מזה כלום דלא יזכור שום דבר כשיגדל וצע"ג.

פירוש המהרש"ל

המהרש"ל ביבמות ט"ו כתב דבר פלא: בשביל קטן נ"ב פירוש בשביל שהיה לה ג"כ בן קטן כבן חמש ולא היה יכול לפרוש מאמו וק"ל עכ"ל.

וקצת משמע שהיה קשה לו קושייתינו איך שייך חינוך לקטן בן יומו ולכן פירש ועשה אוקימתא שמדובר שהיה שם עוד קטן בן חמש. ודבר תמוה מכמה צדדים, ביניהם מה שהקשה הדבר אברהם ח"ב סי' כ"ח אות ד' שהק' וז"ל תמוה הוא בעיני וכו' דפריך הש"ס מעשה לסתור ומשני חסורי מחסרא וכו' ואי כהמהרש"ל שבין כך וכך צ"ל שהיה שם קטן אחר בן ה' שנים א"כ מנ"ל להש"ס שהיה שם קטן בן ה' ולפרוך מעשה לסתור ולשנויי חסורי מחסרא נימא שהיה שם קטן בן ו' שהוא שיעור שא"צ לאמו [כמבואר בעירובין דף פ"ב] וחייב גם לת"ק עכ"ל. והוסיף הדבר אברהם ואין לומר שאם היה בן שש לא היה לו להפחית את המעזיבה אלא הו"ל להביאו לסוכתו, זה אינו, דשיעור א"צ  לאמו תליא רק בקורא אמא אמא וגבולו בן ו' ומכאן ואילך חייב אפילו כרוך אחרי אמו היינו שיותר נוח לו להיות עמה ביחד בסוכה אע"כ בשביל הקטן שנולד פיחת את המעזיבה ומשו"ה פריך הש"ס מעשה לסתור עכ"ד והוא קושיא עצומה על המהרש"ל לכאורה וצע"ג.

קטן חייב במצות משום הרושם שעושות עליו

בקונטרס אמרי חן [על קטנים בפתיחה] ביאר ששמאי לשיטתם בירושלמי שקטן שיכול לרכוב על כתפי אביו חייב בראיה אע"פ שאינו שומע ואינו מדבר. הרי לשיטתם כל שהמצוה יכול לעשות רושם עליו הקטן חייב ה"ה כאן שכל מה שנדרש הוא עצם הימצאות הקטן בסוכה ויכול טכנית לקיים את המצוה, הוא חייב בה משום הרושם שתעשה בנפשו עיי"ש.  ואולי לא היה זה מחמת חיובו אלא מחמת תועלתו לשבת בצלא דמהימנותא [עי' חי' המסביר סוכה אות רי"א].

יש גם להביא מה שהקשו לדעות שבסוכה הכוונה זכר לסוכות מעכב, איך שייך חיוב בקטן בן יומו?

ויש להאריך מאד. לתוספת עיון אציין לספרים הבאים: ערוך לנר, שפת אמת, ודרשת וחקרת [ח"ג פ' וזאת הברכה], קובץ תורה שבעל פה [כ"ג במאמרו של הג"ר שאול ישראלי], דף על דף [סוכה כ"ח], שו"ת שבט הלוי [א' קס"ז], מרקחת חיים [סי' כ' אות ב']. נתן פריו [סוכה כ"ח], קובץ ציונים והערות [סוכה ], זבחי צדק [סוכה], עבודת דוד, ביכורי ארץ [יבמות ט"ו].