לע"נ הרה"ח ר' ישראל צבי בן הרה"ח ר' צדוק ז"ל
סוגיא
כאן בדף ב': כשיש חצי צל וחצי חמה למטה כשרה משום שידוע שלמעלה יש יותר צל – סוגיא
לקמן כ"ב: כשיש חצי צל וחצי חמה למעלה פסולה משום שידוע שלמעלה יש יותר חמה
בסוכה
ב' נאמר "ושחמתה מרובה מצלתה פסולה" ופירש"י המועט בטל ברוב והרי
היא כמי שאינו ועל שם הסכך קרוי' סוכה.
ולהלן
בדף כ"ב אימא במתני' שם שסוכה המדובללת ושצלתה מרובה מחמתה כשרה וכו'. ובגמ'
שם בע"ב כתוב ע"ז וז"ל הא כי הדדי פסולה. והתנן באידך פרקין מתני'
בדף ב' ושחמתה מרובה מצלתה פסולה, הא כי הדדי כשרה? לא קשיא, כאן מלמעלה כאן מלמטה.
אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת ע"כ. ופירש"י
בד"ה כאן מלמעלה כאן מלמטה וז"ל הא דדייקינן כי הדדי פסולה, למעלה קאי
כשיש בין קנה לקנה כמלא קנה אפילו מצומצם פסולה לפי שמחמת האויר נראית בארץ רחבה
הרבה מן הצל של סכך. והא דדייקינן כי הדדי כשרה נקט שיעורי מלמטה שחמה וצל שוין
בידוע שהקנים רחבים מן האויר ע"כ.
סתירה
בדברי רש"י – בתיחלת דבריו משמע שאם שוין למעלה כשר ואילו בסוף דבריו משמע
שאם שוין למעלה פסול
וכבר
עמד שם הרש"ש שלכאורה סותר רש"י את דברי עצמו מיניה וביה. שבריש דבריו
שכ' שאם כי הדדי הם למעלה פסולה כיון שהאויר מרובה למטה מן הצל מבואר שאם היו הסכך
והאויר למעלה שוין ליכא בזה חסרון ורק משום שעל הקרקע חמתה מרובה הוא לפסול. ואילו
בסו"ד כתב רש"י שכשלמטה החמה והצל שווין כשרה משום שבידוע שהקנים רחבים
מהאויר דמבואר שאילו היו שווין היתה פסולה והרי לא כן מבואר בתחילת דבריו
כנ"ל עיי"ש במש"כ לתרץ בדוחק מאד עיי"ש.
אם שוין למעלה יש
מחלוקת במקום אחר וקי"ל שכשר
עוד
צ"ע בזה על סו"ד רש"י שכתב כנ"ל דבכי הדדי למטה כשר משום
שבידוע שהקנים רחבים מן האויר, דמבואר שיש צורך בקנים רחבים מן האויר ואם הם כי
הדדי פסולה הסוכה, והרי זה תלוי במח' האמוראים שהובאה בגמ' בדף ט"ו על סכך
כשר וסכך פסול כי הדדי שאמרה הגמ' שתלוי הדבר במחלוקת האמוראים אם פרוץ כעומד מותר
או לאו עיי"ש. וכיון דקיי"ל בעירובין דף ט"ו כר"פ דס"ל
פרוץ כעומד מותר שלמבואר בסוגיא בדף ט"ו הרי כ"ה גם בסכך דסוכה, הרי
גם אם היו הקנים כאויר היתה כשרה הסוכה ומהו מש"כ רש"י להכשיר רק משום
שהקנים רחבים מהאויר ועיי"ש בדברי הרש"ש שגם קושי זה נכלל בתוכן דבריו
עיי"ש.
למה לפי רש"י
צריכים להגיע לביטול ברוב אם כשר גם בשוין?
והנה
עמש"כ במתני' כאן שפסולה סוכה שחמתה מרובה מצלתה כתב רש"י וז"ל
ושחמתה מרובה מצלתה המועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו ועל שם הסכך קרויה סוכה ע"כ
דמבואר דאי לאו ביטול ברוב של המיעוט היתה כשרה הסוכה גם במיעוט צל והק' מזה בספר
קהלות יעקב סוכה סי' א' על סוף דברי רש"י הנ"ל דבעי שיהיו הקנים רחבים
מהאויר דלמ"ל לזה והרי כל דליכא ביטול ברוב הוי מהני גם מיעוט וכיון שבשווין
ליכא ביטול ברוב למה לא יהי' כשר גם בשווין אחרי שבכה"ג אין בזה מיעוט הבטל
ברוב עיי"ש. ולכאורה הרי הא קשיא נמי גם על הסוגיא בדף ט"ו שמבואר שם
כנ"ל שרק אם פרוץ כעומד מותר מהני כל שחציו כשר וחציו פסול ואל"כ לא
מהני והרי למבואר בדברי רש"י גם מיעוט הוי מהני אי לאו ביטול ברוב וכיון
שבמע"מ ליכא ביטול הרי משו"ז כשר הסכך ומה זה ענין למחלוקת דעלמא על
פרוץ כעומד אם מותר או אסור הוא. ושו"ר בפנ"י בסוגיא שם שאכן הק' דמה ענין
המחלוקת בדפנות בפרוץ כעומד כמבואר בסוגיא בעירובין היא מחלוקת אם אמר רחמנא גדור
רובא או אל מפרוץ רובא לסוכה התלוי' בצל ואינה ענין דפנות שבזה ודאי י"ל דסגי
במחצה על מחצה עיי"ש והוא כנ"ל אלא שכנת' הרי למש"כ רש"י ודאי
יותר קשיא.
למה צריך לטעם של
ביטול ברוב לפסול, צריך להיפסל מטעם שאין מספיק צל ללא הזדקקות לדין ביטול ברוב
אלא
שבגוף דברי רש"י הרי קשיא בלא"ה דלמ"ל בזה לביטול ברוב, והרי כיון
שסכך הוא לצל וכמבואר בהמשך הסוגיא בדברי ר"ז על פסול סוכה למעלה מכ' שהוא
משום שעד כ' אמה אדם יושב בצל סוכה למעלה מכ' אמות אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל
דפנות וכמבואר נמי בדברי רש"י עצמו כאן שתלה את זה בביטול ברוב שכמובן אין
לזה מקום אלא על הצל הבטל באויר ואי הצל, ואם א"צ צל אין כאן שייכות לביטול
ברוב וא"כ הרי לכאורה מזה עצמו מתחייב שעד כמה דבעינן לשיעור סוכה הרי בעינן
שיהא שיעור של סכך הנותן צל בשיעור זה וכיון שבחמתה מרובה מצלתה אין כאן סכך המצל
הרי מצד זה אין כאן סוכה ולמ"ל לביטול ברוב ועמד בכעי"ז הערל"נ
בדבריו ע"ד רש"י אלו עיי"ש.
האם לשאר האמוראים
[חוץ מר' זירא] צריכים צל
ונראה
בבירור הענין [וכל זה עפ"י הספר היקר והנפלא סוכת דוד בס' א' עיי"ש
באריכות] בהקדם מה שנחלקו האמוראים להלן בסוגיא שרק ר"ז ס"ל בפסול סוכה
למעלה מכ' משום שאינו יושב בה בצל סוכה אבל רבה ורבא פסלוה מטעמים אחרים
עיי"ש בסוגיא. שלכאורה מבואר בדעת אותם אמוראים [וקיי"ל כוותייהו]
שא"צ כלל צל סכך בסוכה שהרי אל"כ למה לדעתם אין פסול בסוכה למעלה מכ'
מחמת העדר הצל. ואכן בפנ"י בדבריו ע"ד רש"י בד"ה שחמתה
הנ"ל שנקט כן, ונתקשה דא"כ אמאי פסול לדעתם בחמתה מרובה מצלתה למש"כ
רש"י כנ"ל שהצל בטל והרי לדעתתם לא צריכים צל עיי"ש.
אבל
תמוה לומר כן וברור דלכו"ע סכך היינו לצל וכמבואר בסוגיא בדף ח' שכל שלא עשאה
לצל לאו סוכה היא עיי"ש בסוכת גנב"ח ורקב"ש וכ"ה להדיא בחבילות
קש בגמ' בדף י"ב שכיון שלא עשאן לצל אינו סכך עיי"ש ובמש"כ בזה
הרמב"ם בפ"ה מהל' סוכה ה"י וע"ע בדבריו בה"ט שם
במש"כ שם הרמב"ס באריכות על הצורך בעשי' לצל ושכל הפסול של תעשה ולא מן
העשוי היינו שאינו עשוי לצל עיי"ש והרי לא קיי"ל כר"ז, ומ"מ
כנ"ל בע"כ לשם צל. ואכן בפנ"י בדבריו בע"ב בד"ה
בפירש"י לימות המשיח שאכן ביאר שם הפנ"י שמצד עצמו סכך הוא לצל
וכ"ה אליבא לכולהו אמוראי ועפ"י הסוגיא בדף ח' הנ"ל עיי"ש. ונדחק
שם לבאר במאי פליגי האמוראים על פסול למעלה מכ' אם חסר בלשם צל או לאו עיי"ש
ושוב יקשה דא"כ למה לדידן [דלא קיי"ל כר' זירא] אין פסולה סוכה למעלה מכ'
מחסרון צל.
אין
צריך סכך בפועל אבל צריך שיהיה דבר המצל
ומזה
נראה והדברים מבוארים בר"ן ויותר מזה בריטב"א הנ"ל במש"כ בדעת
רבי יהודה במתני' למכשיר סוכה למעלה מכ' אע"פ שמודה הוא לפסול בחמתה מחמתה
מצלתה שהר"ן כ' במשנה שרבי יהודה אינו מחייב שיהא הסכך מצל תחתיו אבל גם הוא מחייב
שיהא הסכך מצל וכל שחמתו מרובה מצלתו אין כאן צל עיי"ש. ולשון הריטב"א
הוא דנהי דלא בעי רבי יהודה שיהא הסכך עושה צל כמות שהוא עכשיו, מ"מ בעי שיהא
ראוי להסך ולעשות צל דבלאו הכי לא מיקרי סכך כלל כיון דקליש כולי האי דלא חזי למעבד
צל ע"כ. והיינו דהן אמנם שא"צ שבפועל יהיה בסוכה צל מחמת הסכך אבל צריך
עכ"פ שיהיה סכך, ושם סכך הוא רק על דבר המצל וסוכך ואם אין הוא עושה כן מחמת
שאין זה בתכונתו לאו סכך הוא באשר אין בו מצד עצמו את התכונה להצל ולסכך
ועי"ז לא סכך הוא [וכ"כ השפ"א בריש מכילתין עיי"ש] ולכן
אע"פ שבלמעלה מכ' למעשה אין בסוכה צל סוכה אבל מצד הסכך הרי כוחו הוא להצל
וסכך מיקרי, ולכן כשרה לדידהו הסוכה בכה"ג [ובדעתו של ר"ז ימי
בעז"ה להלן]. ולר"י מאותו טעם כשרה היא אליבא דר"ז וכמוש"כ
הר"ן והריטב"א כנ"ל שאע"פ דר"י לא בעי שיהיה הסכך מצל תחתיו
דהיינו שיעשה צל בפועל, הרי בעי מיהא שיהא הוא דבר המצל וכל שחמתו מרובה מצילתו
אין כאן מצל ולכן לכו"ע פסולה סוכה זו. ובערל"נ בדף ב' שאכן כתב בדעת
שאר האמוראים שחלקו אר"ז כמוש"כ הריטב"א בדעת רבי יהודה עיי"ש
והוא כנ"ל.
ביאור
דעת ר"ז בפסול סוכה למעלה מכ'
ולפי"ז
בדעת ר"ז לפסול למעלה מכ' מחסרון צל, הרי בע"כ א"א לומר שלדעתו צריך
שיהא בפועל את צל הסכך בסוכה שע"ז הרי ודאי יקשה כקושיית הגמ': אלא מעתה
העושה סוכתו בעשתרות קרנים הכי נמי דלא הוי סוכה? ומהו התרוץ שאמר ע"ז
ר"ז דהתם דל עשתרות קרנים איכא צל סוכה, הכא דל דפנות, ליכא צל סוכה.
וסו"ס הרי ליכא כאן צל בפועל?
וצ"ל
שגם לדעתו עיקרו הוא בשם מצל שצריך שיהיה על הסכך אלא דלדידי' השם מצל צריך להיות
לא כלפי עצמו אלא כלפי הסוכה שתחתיו וכיון שבלמעלה מכ' הרי כח המצל שבו הוא על מחוץ
לסוכה חסר בשם מצל לסוכה זו
ואין בזה שם של סכך לסוכה זו ומשא"כ בעשתרות קרנים שכח המצל שבו הוא על סוכה
זו, הרי עי"ז שפיר הו"ל בשם סכך אע"פ שאינו נותן צל בסוכה.
וזה
מבואר להדיא בפי הר"ח בסוגיא שם שכ' שם הר"ח וז"ל הכא אם מסיר הדפנות
נמצא צל הסכך במקום אחר רחוק מזה המקום תחת הסכך כי הוא מצל ע"כ והוא
כנ"ל. וכך מבואר בלשונות עוד כמה ראשונים ואכ"מ להאריך.
ביאור
דברי דש"י בזה
וכ"ז
בדעת כמה ראשונים אבל רש"י בד"ה אלא בצל דפנות כתב וז"ל שהצללין
מגיעין זה לזה מתוך גובהן של דפנות ואין צריך סכך ע"כ דמשמע שעיקרו הוא
כמבואר להדיא מתוך דברי המהר"ם בסוגיין עיי"ש וכן נקטו בפשיטות
הפנ"י והערל"נ בסוגיא עיין בדבריהם, שעיקרו הוא במה דמייתר הצל של הסכך כיון
שבלא"ה ישנו צל מחמת דפנות עיי"ש. וענינו נראה שגם לדידהו אליבא דר"ז
עיקרו בשם מצל הוא אבל הרי לו יצויר שלא תהא כלל חמה בעולם הרי פשיטא שבכה"ג
ל"ש שם מצל על הסכך ולכן כיון דבעי כנ"ל שם מצל על סוכה זו, הרי כיון שבלא"ה
אין בה חמה מחמת הדפנות שהם חלק מהסוכה, שעי"ז בלא"ה נמצא שמופקעת סוכה
זו מהחמה, הרי עי"ז ל"ש שם מצל על הסכך שבה שישנו הוא על סוכה שאין עליה
חמה אבל בעשתרות קרנים שאין כאן אי חמה מצל הסוכה עצמה אלא מצל ההרים שמסביב לה הרי
כשם שהם עושין צל כך עושה גם הסכך צל וכיון שא"צ בפועל של צל אלא רק שם מצל
שפיר יש עליו שם זה ולכן כשרה שם הסוכה אע"פ שהיא פסולה בלמעלה מכ'. הרי שלשאר
הראשונים הפסול בלמעלה מכ' הוא משום שאין שם מצל כי הצל אינו מצל במקום הסוכה. ואילו לדעת רש"י אין שם "מצל" לסכך משום שהסכך מיותר
שהרי הדפנות נותנים את הצל ואין צורך בסכך.
ומעתה מבוארים דברי
רש"י שחמתה מרובה מצלתה פסול משום שמיעוט הסכך בטל ברוב, דהיינו שהמיעוט אומר
שיש כאן צל סוכה והרוב אומר שאין כאן צל סוכה [עי' שערי יושר פ"ג ו' ז' ותבין
יותר], והדין הוא שהולכים אחר הרוב וקובעים שאין כאן צל סוכה ואם אין כאן צל ממילא
הסוכה פסולה וכמו שנתבאר שצריכים סכך המצל על הסוכה כדי להכשיר אותה. ועיין בס'
סוכת דוד [סי' א'] שהאריך בזו הדרך באופן נפלא ותירץ את שאר הקושיות שהעמדנו.
רש"י חידש
שישיבה בחלק המוצל אינה מועילה
בס'
נתן פריו דקדק אמאי הוצרך רש"י לפרש דהמועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו והלא
אפילו אם המועט אינו בטל והרי הוא כמי שישנו אעפ"כ פסולה משום דאזלינן בתר
רובא והרוב הוא חמה והמועט ודאי שאין בכחו לבטל את רוב החמה ועל כן היא פסולה
ואמאי הוצרך רש"י לומר דהמועט בטל והרי הוא כמי שאינו.
גם
יש לדקדק דאמאי הוצרך רש"י לומר כאן דעל שם הסכך קרוי סוכה הרי בכל המשניות
שבפרק זה מבואר דסוכה צריכה סכך דוקא וכמו שאמרו לקמן ט' העושה סוכתו תחת האילן
פסולה וכן לקמן י' פירס עליה סדין וכו' פסולה וכן לקמן י"א הדלה עליה את הגפן
פסולה ועוד כמה משניות המדברים מדיני הסכך וא"כ אמאי הוצרך רשיז"ל לכתוב
כאן דעל שם הסכך קרוי סוכה.
וכתב
בנתן פריו, דאי לאו דעיקר הסוכה הוא הסכך דעל שם הסכך קרוי סוכה, היה מקום לומר
דבסוכה אף שחמתה מרובה מצלתה תהא כשרה וכגון אם מיעוט של הסוכה היתה מסוככת כהלכתה
בצל מרובה. אם כן נימא דאותה חלק של הסוכה שהוא מסוכך כהלכתה שפיר יושבים תחתיו
שהרי הוא יושב בצל סוכה שצלתה מרובה מחמתה ואע"ג שבאותו חלק שהצל מרובה ליכא
שיעור סוכה של ז' על ז' טפחים מכל מקום כיון דאיכא דפנות של ז' על ז' טפחים נמצא
דאיכא חפצא של סוכה כשרה לפנינו דדפנות של ז' על ז' הוי שיעור שלם של סוכה וכיון שיושב
תחת החלק שצלתה מרובה שפיר מקיים מצות סוכה.
ועל
כן פירש רש"י שהמיעוט שצלתה מרובה בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו ולכן אינו
יוצא ידי מצות סוכה אף בחלק המיעוט שצלתה מרובה. והטעם משום דעל שם הסכך קרוי סוכה
דהיינו שלא תאמר שעיקר הסוכה הם הדפנות ואם כן נימא דכיון דאיכא דפנות ז' על ז'
נמצא שיש לפנינו סוכה שלימה ועל כן הוא יכול לישב תחת החלק שצלתה מרובה ואף שהוא
רק מיעוט דכיון דאיכא סוכה שלימה סגי גם אם רק מיעוט הסוכה מסוכך בצלתה מרובה
ונימא שהוא יוצא ידי מצות סוכה כשיושב עכ"פ תחת החלק שצלתה מרובה, דזה אינו,
דכיון דעל שם הסכך קרוי סוכה נמצא דעיקר הסוכה הוא הסכך אלא דדינא הוא דבעינן גם
דפנות אבל לאו הדפנות עושין את הסוכה אלא הסכך ועל כן כל דליכא סכך כשר ז' על ז'
דהיינו שצלתה מרובה מחמתה לא מהני דכיון דרק מיעוט הסכך הוי צלתה מרובה א"כ
נחשב כאילו ליכא סכך כלל דהוי כחצי שיעור דאינו יוצא בו כיון דליכא שיעור שלם של
סוכה דהא עיקר הסוכה הוא הסכך [ויש להעיר מלשון הרשב"ם בבא בתרא ע"ה
ד"ה סוכה היינו מלמעלה גג וארבע דפנות מארבע רוחות צל היינו סיכוך בלא מחיצות
עכ"ל ומשמע לכאורה דגם הדפנות הם בכלל השם סוכה וצ"ע].
ומעתה
אתי שפיר מה שהוצרך רשיז"ל לכתוב כאן, דעל שם הסכך קרוי סוכה, דזהו נתינת טעם
על מה שכתב מקודם דהמועט בטל ברוב, והרי הוא כמי שאינו, וממילא אין יושבין גם תחת
החלק המסוכך כהלכתו, כיון דהוי כמאן דליתא, דאי לאו דעל שם הסוכה קרוי סכך אלא שהדפנות
הם שעושין את הסוכה כי אז היינו אומרים דכיון דאיכא דפנות ז' על ז' כהלכתה, שפיר
יוצא גם כשרק המיעוט מסוככת בצלתה מרובה והוא יושב תחת החלק שצלתה מרובה שהרי איכא
סוכה כשרה על ידי הדפנות של ז' על ז' ויש בו שיעור שלם וגם הוא יושב תחת צל סוכה.
אבל מכיון שעיקר הסוכה הוא הסכך א"כ כל דליכא ז' על ז' שצלתה מרובה על חמתה
נמצא דליכא שיעור שלם מן החפצא של סוכה ואינו יוצא בה כלל דכל דבר מצוה שהכשרו תלוי
בשיעור אם חסר מן השיעור אפילו כל שהוא הוי כמאן דליתא ואין יוצאין בו עכ"ד הנתן פריו עיי"ש מש"כ עוד בזה.
האם כוונת רש"י
לרובו ככולו
בקהילות יעקב [סי'
א'] למד בדברי רש"י שכוונתו למושג "רובו ככולו". אבל בס' נתן פריו
השיג עליו שאין דין רובו ככולו אא"כ חל דין תורה על הרוב, דוגמת גילוח נזיר
[שלולא הפסוק היה מספיק לגלח רובו מדין רובו ככולו – נזיר מ"ב], גילוח מצורע,
מחיצה שרובה עומד וכדומה. משא"כ במקרה שלנו, אין פסול חיובי מן התורה על סוכה
שיש בה רוב חמה שאפשר לומר בו רובו ככולו אלא הפסול הוא על העדר הצל, שהתורה צוותה
לשבת בצל. אבל על החמה לא חל שום דין תורה ולכן א"א לומר בו דין רובו ככולו
ע"כ עיי"ש.
בדברי רש"י אלו
האריכו מאד מאד בספרי האחרונים ואין כאן המקום להאריך ועוד חזון למועד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה