לע"נ הילד אלישע חנינא בן ידי"נ הרב אהרן אברהם שליט"א
"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד". [ישעיהו י"א י']
מבאר המלבי"ם:
"שרש ישי", המלך המשיח כמ"ש ונצר משרשיו יפרה.
"אשר עמד לנס עמים", אשר בתחלת התגלותו ישאו כל העמים נס לקבוץ להלחם נגדו במלחמת גוג ומגוג ואז אליו גוים ידרושו, שיכירו כי הוא הגואל האמתי.
"והיתה מנחתו כבוד", שלא תהיה מנוחתו כמנוחת מלך הבלתי חשוב שאין משימים לב להלחם נגדו, כי אדרבה תחלה יתקבצו כולם עליו, והמנוחה שישיג אח"ז תהיה לו לכבוד גדול, כי יד ה' תעוז לו ותניחהו: [ועי' עוד ברש"י, מצודות ודעת מקרא].
ואין כאן חזון עתידי בלבד. מבאר הרב [קובץ א' תתצ"א] שכאשר אורו של משיח זורח בלב, הוא מלמד לכבד את הבריות כולם. כלומר, והיה מנוחתו כבוד פירושו שבמנוחתו יכבד את כל הבריות [בנוסף למה שיכבדו אותו] וזאת אפשר להרגיש כבר כעת.
ואיזהו הוא מכובד? המכבד את הבריות. תפקידנו בעת הזאת, בעקבתא דמשיחא, הוא להזריח בלבנו את אורו ע"י שמכבדים את כל הבריות, ללא הבדל בלאום, גזע, צבע עורו וכו'. יש כאן גם סיבה וגם מסובב - אם כבר זורח אורו של משיח בלב האדם, יכבד את הבריות כולם. ולהיפך, כתוצאה מכבוד הבריות, יזריח אורו של משיח בלבו [ובמיוחד אם יכוון לכך. וע"ע מאמרי ראי"ה עמ' 38].
"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד". [ישעיהו י"א י']
מבאר המלבי"ם:
"שרש ישי", המלך המשיח כמ"ש ונצר משרשיו יפרה.
"אשר עמד לנס עמים", אשר בתחלת התגלותו ישאו כל העמים נס לקבוץ להלחם נגדו במלחמת גוג ומגוג ואז אליו גוים ידרושו, שיכירו כי הוא הגואל האמתי.
"והיתה מנחתו כבוד", שלא תהיה מנוחתו כמנוחת מלך הבלתי חשוב שאין משימים לב להלחם נגדו, כי אדרבה תחלה יתקבצו כולם עליו, והמנוחה שישיג אח"ז תהיה לו לכבוד גדול, כי יד ה' תעוז לו ותניחהו: [ועי' עוד ברש"י, מצודות ודעת מקרא].
ואין כאן חזון עתידי בלבד. מבאר הרב [קובץ א' תתצ"א] שכאשר אורו של משיח זורח בלב, הוא מלמד לכבד את הבריות כולם. כלומר, והיה מנוחתו כבוד פירושו שבמנוחתו יכבד את כל הבריות [בנוסף למה שיכבדו אותו] וזאת אפשר להרגיש כבר כעת.
ואיזהו הוא מכובד? המכבד את הבריות. תפקידנו בעת הזאת, בעקבתא דמשיחא, הוא להזריח בלבנו את אורו ע"י שמכבדים את כל הבריות, ללא הבדל בלאום, גזע, צבע עורו וכו'. יש כאן גם סיבה וגם מסובב - אם כבר זורח אורו של משיח בלב האדם, יכבד את הבריות כולם. ולהיפך, כתוצאה מכבוד הבריות, יזריח אורו של משיח בלבו [ובמיוחד אם יכוון לכך. וע"ע מאמרי ראי"ה עמ' 38].
אין לנו שליטה לפעול שהעמים יכבדו אותנו לעת כזאת כחזון העתידי, אבל לכבד את כל הבריות הוא בידינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה