תהילים ז' ב'

לזכות רחל מרים בת מיכה דוד 

י-ְה-וָ-ה אֱל-ֹהַי בְּךָ חָסִיתִי הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל רֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי. [ז' ב'] 

בזכות שחוסים בה', זוכים לישועה - אתה לא רק הוי"ה של כל ההויה אלא גם האלוקים האישי שלי [רבים הם המודים בבורא אבל כופרים בקשר האישי שלו עם הבריאה. איך הם יודעים?], מכיון שאני חוסה בך ומכיר בכח שלך, הושיעני מכל רדפי והצילני.  

בפסוק ראשון דיבר על אדם יחיד "כוש בן ימיני" ועכשיו מדבר על כל רדפי. עי' ברד"ק שהכוונה למלווים את שאול ברדיפה אחרי. 

ובמי מרום:  אל עלי להמיט עון, כי חפץ אני לראות בנקמת שונאי, שהלא אך בר' תסיתי ומעולם לא הרהרתי אחרי מדותיו של הקב"ה וכל תחינתי ובקשתי היה אך שיושע ד' אותי ויצילני לא שיריע אויבי עלי ולאו דוקא בבחיר ד' כשאול אלא שכן היתה כונתי כלפי כל רודפי בלי הבדל ופדות ד' אלקי בך חסיתי הושעני מכל רודפי והצילני. 

במלבי"ם כותב: "הושיעני", אחר "כי בך חסיתי", וגם "הצילני" מידם (כי הצלה מורה שכבר נתפס ביד מוקשיו וניצל) כי אם לא תציל, אירא.

ובפירוש המילות: "הושיעני, והצילני". ההצלה מוסיף על הישועה, שגם כשהוא ביד האויב יצילהו מידו (ירמיה טו). 

וז"ל המדרש שוחר טוב א"ר יוחנן ב"ך בתורתך בעשרים ושתים אותיות זו אל"ף בי"ת ע"כ. וביאר ברנת יצחק עפ"י הגמרא בסוטה שאין עבירה מכבה תורה, והפירוש שבזכות שב"ך חסיתי, ולמדתי תורתך, הושיעני מכל רדפי. 

וע"ע בחידושי תורה מהר"א ט"ב שערי תהילה עמ' מ' שבזכות הענוה יצילני מכל רדפי - אפילו מקצת מדת הדין. ולפי רב ייבי, "רדפי" הם הקליפות.